תאגיד רב-לאומי
תאגיד רב-לאומי (באנגלית: Multinational corporation או MNC או TNC - תאגיד טרנס-לאומי) הוא תאגיד שרשום ביותר ממדינה אחת או שיש לו פעילות ביותר ממדינה אחרת. בדרך כלל הכוונה היא לתאגיד גדול שמייצר, קונה ומוכר מוצרים או שירותים במספר גדול של מדינות. כינוי אחר הוא תאגיד בינלאומי או תאגיד עולמי. התאגידים הרב לאומיים הם בעלי תפקיד חשוב בגלובליזציה המודרנית. התאגיד הרב לאומי הראשון היה חברת הודו המזרחית הבריטית שנוסדה בשנת 1600. התאגיד הרב לאומי השני היה חברת הודו המזרחית ההולנדית שנוסדה בשנת 1602.
עם התקדמות הגלובליזציה יש גידול בכמות התאגידים הרב-לאומיים וכיום יש אלפי תאגידים כאלה. הייצור, הניהול והמכירות של תאגיד רב לאומי יכולים להתפרס על פני 5 היבשות. עם זאת, מרכזיהם של רוב התאגידים הרב לאומיים דהיום מצויים במספר קטן של מדינות - בעיקר בארצות הברית, בריטניה, גרמניה ויפן. כחלק מהמגמה של הגלובליזציה התאגידים גדלים וכוחם גדל, בכל התחומים ולא רק בתחום הכלכלי. כמו כן מרכז הכובד של התאגידים עובר לאיטו החוצה מארצות הברית ואירופה למדינות נוספות כמו סין, רוסיה, ברזיל הודו, ומדינות נוספות. למרות מספרם הרב של תאגידים רב לאומיים, רבים מהם הם תאגידים קטנים, ואילו מיעוט מהם הם תאגידי ענק החולשים על חלקים ניכרים מענפי תעשייה שונים כמו בנקאות, ביטוח, מזון, חקלאות, מכוניות, תקשורת, תעשיית התרופות ועוד ויוצרים בו תחרות בין מעטים והשפעות רבות אחרות.
נמתחת ביקורת רבה על תאגידים רב לאומיים בשל הריכוזיות שהם גורמים בשוק הבינלאומי ובשל השפעה שיש להם על התקשורת, המחקר המדעי, והתרבות (תרבות הצריכה), על ממשלות וחקיקה לאומית ועל מוסדות והסכמים בינלאומיים. השפעות אלה הן לעיתים אנטי-דמוקרטיות ועלולות לגרום לחיזוק אינטרסים קצרי טווח על חשבון קיימות או סביבתנות, כמו כן הריכוזיות הגבוהה המאפיינת תאגידים מעלה חשש מפני הגדלת אי השוויון הכלכלי בטווח הארוך. התאגיד הרב-לאומי הוא סוג של תאגיד ולכן זהו מוסד חברתי חשוב, אם כי היותו רב-לאומי מקנה לו מאפיינים מעט שונים יחסית לתאגיד קטן יותר שפועל רק במדינה אחת.
הבדלים מחברות לאומיות
התאגידים הרב-לאומיים המודרניים שונים במספר מובנים מחברות בינלאומיות בעבר. חברות בינלאומיות נהגו בדרך כלל לייבא חומרי גלם ממדינה אחת או מספר מדינות, להרכיבם במפעל או במספר מפעלים במדינת האם של החברה ולשווקם במדינות שונות. תאגידים רב-לאומיים, לעומתם, מבזרים גם את פעולת הייצור בין מדינות שונות. ייתכן מצב, לדוגמה, בו רכיב אחד של המוצר ייוצר במדינה אחת, אחר בעבר השני של העולם, והרכבתם יחדיו במפעל במקום שלישי.
במוצרים שבהם השירות הוא מרכיב מרכזי, וכדאיות ייבוא חומרי גלם נמוכה יחסית, נהוגה פעמים רבות גם שיטת זכיינות, שבה מעניק התאגיד הרב-לאומי זיכיון הפעלה ליצרנים או נותני שירות במדינה מסוימת, כשאלו פועלים במדינתם כיצרנים עצמאיים שיש להם זיכיון לשימוש במותג של החברה הרב-לאומית, ונהנים מהדרכה וסיוע במובן כללי יותר מהחברה האם, כמו כן התאגיד הרב לאומי מעניק יתרונות לגודל לחברות הקטנות יותר. היבטים אלה כוללים מיתוג של מוצרי החברה, וכן תקנים פנים ארגוניים הנוגעים לייצור, שיווק וניהול לקוחות. התאגיד הרב-לאומי מתמקד בהיבטים כמו פרסום, מחקר ופיתוח, לוגיסטיקה, ניהול ושיווק אסטרטגי. במקרים כאלו, התאגיד הרב-לאומי יכול להעניק זיכיונות פעולה לתאגידים שאינם רב-לאומיים.
היבט נוסף של חלק מהתאגידים הרב לאומי הוא פעילות בענפים רבים. אם בעבר היו חברות מכוניות, חברות מיצים, וחברות קולנוע, כיום ניתן למצוא תאגידים רב לאומיים שפועלים בעשרות תחומים, ולעיתים מנצלים את כוחם בתחום אחד כדי להנות מיתרונות בענפים ייצור אחרים.
התחזקות שוק ההון
שני מאפיינים של התאגיד הרב-לאומי - של ייצור מבוזר על פני מדינות שונות ושל אפשרות לבזר את פעילות השיווק שלו על ידי זכיינים, הביאו לפיחות בחשיבות הסחר הבינלאומי בסחורות ולגידול בחשיבות של שוק ההון הבינלאומי.
העברת מפעלים למדינות עניות
המבנה של תאגידים הרב-לאומיים מעניק להם גמישות רבה יחסית בהשוואה לתאגידים בינלאומיים מדורות קודמים, משום שהדבר מאפשר להם להפחית את מצבת העובדים המועסקת בתאגיד, לטובת חוזים מול קבלני-משנה המקיימים יחסים כאלו עבורו. דבר זה מאפשר לתאגיד רב-לאומי לפטר או להעסיק עובדים ולגייס הון תוך שהם מוגבלים פחות על ידי חוקי הגנה על עובדים או חוקים הנוגעים להגנת הסביבה.
אחת הסיבות המרכזיות למעבר לייצור רב-לאומי היא חוקי העבודה בשוקי העבודה ברוב מדינות המערב, שמקשים על פיטורי עובדים. סיבה נוספת היא שכרם הגבוה של עובדים, בעיקר עובדי תעשייה וייצור במדינות אלה בהשוואה לעובדים במדינות עניות יותר. היבט נוסף הוא חוקים שנועדו להגן על בטיחות העובדים בעבודה או חוקי הגנה על הסביבה. בגלל סיבות אלה, משתלם יותר לתאגידים לייצר את המוצרים שלהם במדינות עניות. דבר זה מכונה לעיתים גם מיקור חוץ.
התאגידים הרב-לאומיים המערביים, הוציאו את פעילות הייצור החוצה מהמדינות המערביות. הם לעיתים משאירים במדינת המערבית פעילויות שקשה יותר להעביר למדינות עניות כמו שיווק, מחקר או פיתוח. עם זאת לעיתים גם היבטים אלה מועברים הלאה. לדוגמה תאגידי חומרה ותוכנה רבים שהחלו לפעול בארצות הברית העבירו את חלק ממרכזי הפיתוח שלהם למדינות כמו ישראל או דרום קוריאה, שבהן השכר זול יותר.
התמחות בניהול ושיווק
בדומה להוצאת הפעילות היצרנית מתוך מדינות מערביות, התאגיד עצמו יכול לעיתים קרובות לצאת מפעילות הייצור עצמה ולהתמקד בפעילות ליבה כמו ניהול, או שיווק. תאגידים רב-לאומיים רבים מקטינים את מעורבותם הישירה בנושאי ייצור מוצרים, ומתמקדים בלוגיסטיקה, מחקר ופיתוח, בשיווק ומיתוג. לדוגמה, תאגיד רב-לאומי העוסק במיצים עשוי להעביר את ייצור המיצים בפועל לחברות עצמאיות שונות, כשעיקר עבודתו מתמקדת במיתוג המיצים השונים, פיתוח מיצים חדשים, שיווק המיצים ומכירתם בשוק. יש מקרים שבהם גם תמיכת לקוחות, הנהלת חשבונות, לוגיסטיקה, מחקר ופיתוח מועברים למדינות אחרות ו/או לחברות בת. העברת האחריות על ייצור והיבטים אחרים לחברות בנות מקל על התאגיד במקרים רבים גם להתנער מאחריות במקרים של תקלות או ביקורת על התנהלות התאגיד בשל התנהגות לא אתית.
ריכוזיות כלכלית
אחת הטענות כנגד תאגידים רב לאומיים היא שהם מחזקים את הריכוזיות העולמית. כך לדוגמה שוק הרכב העולמי שבעבר פעלו בו מאות חברות רכב, נשלט כיום על ידי מעט חברות גדולות. 6 תאגידים שולטים ב-50% מהשוק העולמי ו-10 תאגידים גדולים שולטים בשני שליש מהשוק. גם בין החברות יש יחסי בעלות צולבים. עם הזמן יש תהליך איטי של מיזוגים ורכישות שמגדיל את הריכוזיות - כך לדוגמה פז'ו קנתה את סיטרואן ב-1976 ורנו קנתה מניית שליטה בניסאן בשנת 1999.
מידת הריכוזיות הכלכלית בתאגידים רב לאומיים נובעת לא רק מתחרות בין מעטים אלה ממבני שליטה ובעלות של חברות פירמידה ומינופים פיננסים נוספים. באופן זה החברות מעניקות שליטה גדלה והולכת לכמות קטנה והולכת של מקבלי החלטות.
מחקר שביצעו ג'יימס ב' גלאטפלדר ועמיתיו משנת 2011 נועד לבדוק את מידת הריכוזיות והשליטה במערכת על ידי בדיקת הבעלויות והשליטה של אנשים, מוסדות ופירמות במניות על ידי מודל זרימה של רשתות. במודל זה קודקוד הוא אדם, פירמה או מוסד פיננסי, וקו המחבר בין שני קודקודים הוא יחס בעלות. הם בחנו בסיס מידע עם 13 מיליון יחסי בעלות משנת 2007. החוקרים התמקדו בתאגידים רב לאומיים וגילו 43,000 תאגידים רב לאומיים. רשת הבעלות של התאגידים כללה 600 אלף קודקודים, ומיליון קשתות. נמצא כי יש "מרכז" המכיל 75 אחוז מהשחקנים (קודקודים) עם 460 אלף קודקודים. בתוך המרכז יש ליבה שבה יש 1,300 קודקודים בלבד שכוללת חברות עם קישוריות רבה בכל המערכת. 36% מהתאגידים הרב לאומיים נמצאים בליבה, אבל הם מייצגים 95% מסך ההכנסה התפעולית של כל התאגידים הרב לאומיים. [1]
בהמשך בדקו החוקרים כמה שליטה יש לכל בעל מניות על החברות. השליטה הזאת היא באמצעות אחוז מניות שיש לכל אחד, אבל המבנה של הבעלות משנה מאוד. באמצעות חברת פירמידה יכול איטלקי בשם טורנצ'טי פרובורה להחזיק בעלות ושליטה על חברה קטנה, שהחזיקה בשליטה על חברה גדולה יותר וכך הלאה. בסופו של דבר הוא בעל השליטה ב"טלקום איטליה" עם יכולת מינוף פיננסי של פי 26, כלומר כל יורו שהוא משקיע מניע 26 יורו של ערך שוק לאורך שרשרת יחסי הבעלות.[1]
במחקר בדקו החוקרים את כמות השליטה בערך של תאגידים רב לאומיים (כאשר ערך זה מחושב על פי ההכנסות התפעוליות). הרעיון דומה לרעיון של מקס וובר על כוח פוטנציאלי. שהוא מידת הסבירות שאדם אחד יכול לאכוף את רצונו חרף התנגדותם של אחרים. מניתוח החוקרים עלה ש-737 בעלי מניות הגדולים מחזיקים ביכולות מינוף פיננסי שמניק להם השפעה על 80% מערך התאגידים הרב לאומיים. אותם 737 הם פחות מ-0.1 אחוזים מכלל הקודקודים במודל. אלו הם בעיקר מוסדות פיננסיים הממוקמים בארצות הברית ובבריטניה. בליבה יש 146 שחקנים ויחד יש להם פוטנציאל שליטה ב-40% מערך התאגידים הרב לאומיים. [1]
על פני ניתוחים של כלכלת רשתות של מערכות מורכבות כמות קישוריות גבוהה של מערכת גוררת עליה בחוסר היציבות שלה, שכן זעזוע במערכת גורר תגובה בכל המערכת, כמו התפשטות מהירה יותר של מגיפה במערכת בעלת קשרים רבים יותר.[1]
תאגידים רב-לאומיים בישראל
במשך עשרות שנים נמנעו תאגידים רב-לאומיים מקשרים עם כלכלת ישראל, עקב החרם הערבי. עם החלשות השפעת החרם בשנות ה-90 והתחזקות הגלובליזציה והפחתת הגנות על יצרנים ישראלים, החלה כניסה של תאגידים רב לאומיים לישראל ושליטה שלהם על תאגידים מקומיים.
דרך מקובלת לפעילות תאגידים רב לאומיים בישראל היא דרך קיום של סניף, סוכנות או זכיינים בישראל, שעוסקים בעיקר בהפצה ושיווק של מוצרי התאגיד. דוגמאות לכך הן זארה, איקאה. יצרני מכוניות, כגון פורד ופיאט, מפעילים סוכנויות בישראל.
במקרים אחרים, בוצע מיזוג, רכישה או השתלטות של תאגיד רב-לאומי על פירמה או תאגיד ישראלי. התופעה בולטת בענף ראיית החשבון, שבו משרדים ישראליים הצטרפו למשרדים רב-לאומיים כגון Ernst & Young ו-KPMG, ובאופן דומה בענף הפרסום. הדבר בולט ומוכר במיוחד בתחום המזון הקמעוני - אסם עברה לבעלות תאגיד נסטלה שהחל משנת החל משנת 2000, מחזיק ב-50.1% ממניות אסם. דבר זה החריף את הלחצים בתחום שוק המזון ותרם לאיחוד בין שטראוס לעלית. קרן אייפקס הבריטית קיבלה את הבעלות על תנובה שקיבלה גם את הזיכיון לשיווק של תאגיד יופלה. דוגמה בולטת נוספת היא קניית תאגיד ישקר על ידי המיליארדר ווראן באפט. שותפויות בתחום הפקת משאבי טבע כוללות את השותפות בין קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה לבין נובל אנרג'י לשם הפקת גז טבעי בישראל, כמו כן קיימים מגעים בין תאגיד האשלג הקנדי פוטאש לבין החברה לישראל לגבי מכירת כימיקלים לישראל לפוטאש תמורת מניות שיועברו לידי החברה לישראל.
תאגידים רב-לאומיים אחרים, כמו מקדונלד'ס או קוקה קולה מבצעים גם את פעולות הייצור בישראל, והיצרנית הישראלית מתפקדת במובנים רבים כיישות נפרדת בעלת זיכיון למותג. בחלק מהמקרים פתחו תאגידים רב-לאומיים מפעלי ייצור ומרכזי מחקר ופיתוח בישראל. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא תאגיד אינטל. מרכזי מחקר ופיתוח הוקמו גם על ידי מיקרוסופט, גוגל, וחברות גדולות נוספות בתחום ההיי-טק.
במקרים מעטים התפתחו תאגידים ישראליים לתאגידים רב-לאומיים שמרכזם בישראל. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא חברת טבע תעשיות פרמצבטיות, שמרכזי הייצור שלה פרושים במדינות אחדות בנוסף לישראל. דוגמאות נוספות כוללות את החברה לישראל (בעיקר צים וכימיקלים לישראל) וכן קבוצת שטראוס שביצעה מיזוג עם החברה הברזילאית סנטה-קלרה בתחום הקפה. בתחום הביגוד, גם קסרטו ופוקס-ויזל פתחו סניפים מחוץ לישראל.
השפעות וביקורת
לטענת רבים בתנועת "האנטי-גלובליזציה", גודלם של התאגידים הרב-לאומיים והיותם מפרסמים מרכזיים בעיתונים ובערוצי טלוויזיה, תרומה למיזמי תרבות, לובי פוליטי וקשרי הון-שלטון ויכולתם לנייד את פעילותם ממדינה למדינה וכן גודלם העצום הקנו להם השפעות פוליטית, תרבותית, כלכלית ותקשורתית רבה באופנים שמאיימים על הדמוקרטיה והמשילות וכן איומים על ערכים רבים נוספים כמו שמירה על בריאות הציבור, אוטונומיה תרבותית של הורים וקהילות בניהול אורחות חייהם ובגידול ילדים, הגנת הסביבה וקיימות וכן איום בקיום של כלכלה ריכוזית כלל עולמית במקום כלכלת שוק תחרותי.
תאגידים רב לאומיים נהנים מהשפעה גבוהה יותר על מדינות קטנות יותר או עניות יותר, באמצעות החלטה לייצר או שלא לייצר בהן, וכן בגלל שבמדינות אלה לעיתים קרובות יש בעיות גבוהות יותר של שחיתות ואפשרויות קלות יותר לבצע לובי פוליטי. תאגידים רב לאומיים של מדינות חזקות ועשירות יכולים לנצל את הקשרים שלהם במדינות אלה כדי להפעיל לחץ באמצעות מדיניות חוץ על המדינה הקטנה יותר. כך לדוגמה טען יובל שטייניץ כי ארצות הברית הפעילה בעבר לחץ פוליטי על ישראל כדי שזו לא תעלה את התמלוגים הנוגעים לגז טבעי בישראל שכן דבר זה היה עלול לפגוע בחברות אמריקאיות.[2]
בעבר, נהגו חברות רב-לאומיות לאיים על שליטים בהתערבות צבאית של מדינות האם שלהן במקרה שהשליט רצה להגביל את פעילות התאגיד או להפר חוזה מולן ובאופן כללי יותר להשפיע על מדיניות חוץ של מדינות חזקות כמו ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ועוד. היו מקרים של תאגידים רב לאומיים שפעלו במקביל ב-2 מדינות או יותר בזן שאלו נלחמו זו בזו. שהדוגמה הצורמת ביותר הן תאגידים מארצות הברית שפעלו במקביל בייצור נשק עבור גרמניה הנאצית.
תאגיד רב-לאומי הוא בעל השפעה על העיתונות המקומית והעולמית ועל ערוצי הטלוויזיה דרך היותו הוצאות הפרסום שלו, כך שהוא עלול לגרום לבעלי העיתון לייצר צנזורה עצמית מצד מבקרים של התאגיד. תאגידים רב לאומיים יכולים להוציא כסף רב על פרסום ושיווק ואף להפיק תוכניות לימוד לבתי ספר. חלק נוסף של התאגיד הוא ניהול משברים, דוברות ויחסי ציבור שתורמים חלק מהתכנים המפורסמים באמצעי התקשורת. חלק מהתאגידים נהנים מהשפעה על התקשורת באמצעות שליטה צולבת שלהם על אמצעי תקשורת. ההשפעה על התקשורת משמשת הן לשם השפעה ישירה- לדוגמה פרסום סמוי, הצגת פעילות התאגיד באור חיובי וכן הצגת היבטים הנוגעים לתאגיד (לדוגמה הסכמי סחר או חוקים המשפיעים על התאגיד באור שנוח לתאגיד), והן לשם השפעה על פוליטיקאים, מפלגות וארגונים פוליטיים דרך החשיפה שמעניקה להם העיתונות.
השפעות נוספות של תאגידים הם דרך מענקי מחקר לאוניברסיטאות ומכוני מחקר (ראו הפרטת המחקר) וכן דרך השפעות תרבותיות והשפעה על טעמי הצרכנים, ראו תרבות הצריכה. היבט נוסף הוא השפעה על תשתיות וטכנולוגיות הגורמים לנעילה טכנולוגית באופן שנוח לתאגידים חזקים. דוגמה מרכזית לכך היא פרבור.
היבטים אלה גרמו להוגים כמו ונדנה שיווה, דיוויד קורטן, נעמי קליין ואחרים לבקר את התאגידים הרב-לאומיים ולקרוא לפעילות שונות ברמה התרבותית, הפוליטית והכלכלית כדי להצר את צעדיהם ולעודד כלכלה מקומית או כלכלה דמוקרטית. בעקבות ביקורת זו וביקורת דומה מצד הוגים שונים הוצעו צעדים נוספים כמו אחריות תאגידית, שקיפות תאגידית ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תאגיד רב-לאומי בוויקיפדיה האנגלית
- The Network of Global Corporate Control, Stefania Vitali, James B. Glattfelder, Stefano Battiston
- 50 תאגידים ששולטים בהון העולמי Stefania Vitali, James B. Glattfelder, Stefano Battiston
- אורי פסובסקי, מלחמת העולם בין המדינות לתאגידים יצאה לדרך באתר כלכליסט, 24 ביוני 2010
- תאגידים רב-לאומיים וממשלות ג'ושוע קארלינר, The Corporate Planet אקולוגיה ופוליטיקה בעידן הגלובליזציה, (Sierra Club Books ,1997).
- גלובליזציה: כתב הגנה אסף שגיב, תכלת 18, סתיו התשס"ה, 2004
- "ללא נשמה אנושית וללא גוף לאסור"- הרתעת תאגידים רב לאומיים מביצוע פשעי זכויות אדם בעולם השלישי עורך-דין גיא אופיר, פברואר 2006.
- The Tax Free Tour כיצד מתחמקים תאגידים רב לאומיים מתשלום מיסים על ידי מקלטי מס, מרץ 2013
- מה אוכל את טורפי-העל האקונומיסט, דה-מרקר, 09.03.2017
- גארדיאן, המהפכה העולמית שיוזם ה-OECD: פייסבוק, אמזון וגוגל ישלמו יותר מסים, דה מרקר, 9.10.2019
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ג'יימס ב' גלאטפלדר: מי שולט בעולם? TED פברואר 2013
- ^ יובל שטייניץ חושף: "ממשלת שרון נסוגה מכוונתה להעלאת תמלוגי הגז והנפט בשל לחץ אמריקאי" אורה קורן, דה מארקר, 17.06.2010
