קפיטליזם של מקורבים
קפיטליזם של מקורבים (באנגלית: Crony capitalism) או קפיטליזם למחוברים הוא מונח שנועד לתאר מערכת כלכלית קפיטליסטית שבה ההצלחה של עסקים תלויה במידה רבה בקשרים קרובים בין אנשי עסקים או תאגידים לבין מקבלי החלטות בממשלה (קשרי הון-שלטון) יותר מאשר ביחס שבין ידע, יצרנות והון התחלתי.
הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהעדפת העסקים בחלוקה של היתרי ממשלה (לדוגמה שליטה על הפקת אוצרות טבע), במלוות ממשלתיות, בהטבות מיסוי מיוחדות, בחקיקה שנועדה לשפר את מצבם של עסקים מסויימים ועוד. האמונה היא שקפיטליזם למקורבים מתרחש כאשר העדפת מקורבים בתחום הפוליטי גולש הלאה לתחום עולם העסקים. חברויות וקשרי משפחה בין אנשי עסקים לבין הממשלה משפיעים על החברה במידה כזו שהיא מפריעה לתפקוד של שוק משוכלל או שוק תחרותי וכן לתפקוד הדמוקרטיה של המערכת הפוליטית.
הכלכלן הפרו-קפיטליסטי לואיג'י זינגלס מתאר את הקפיטליזם למקורבים כך: ״כאשר עסקים משיגים כוח שוק שיכול לאפשר להם להעלות מחירים, הציבור יכול לבקש הגנה דרך התהליך הפוליטי. אבל כאשר לעסקים יש גם כוח שוק וגם כוח פוליטי, הציבור לא יכול לברוח. בתנאים אלה המערכת מתחילה להיות דומה לכלכלה סוציאליסטית - ולא לכלכלה חופשית. בכלכלה סוציאליסטית המערכת הפוליטית שולטת בעסקים. במערכת קפיטליזם-של-מקורבים העסקים שולטים בתהליכים הפוליטיים. ההבדל דק מאוד: בשני המקרים לא קיימת תחרות והחופש נעלם. ללא תחרות החיים הכלכליים אינם הוגנים, ולמחוברים יש יתרון.״ [1]
קפיטליזם למקורבים משפיע הן על התנהלות השוק והן על התרבות והפוליטיקה. מוסדות התרבות והתקשורת בקפיטליזם כזה הם מוטי רווח ונזהרים שלא לפגוע בתאגידים גדולים. דבר זה מחזק את המגמה של תרבות הצריכה ומחליש את היכולת של התקשורת, מערכת החינוך ומוסדות תרבות אחרים לבקר את השלטון, לבקר תאגידים חזקים ולשמור על תקשורת הוגנת.
קפיטליזם למקורבים משפיע גם על הפוליטיקה בכך שהוא מעקר את הדמוקרטיה והופך אותה למשחק שבו השפעת רוב התושבים היא חלשה לעומת השפעת קבוצות כוח קטנות ובמיוחד תאגידים גדולים ואנשים עשירים מאוד. בדמוקרטיה אפשר לצפות למתאם מסויים בין מה שהציבור רוצה וכמה תמיכה יש לזה לבין הסיכוי שחוקים יעברו. אם יש תמיכה של 30% לנושא מסויים ו-90% לנושא שני נצפה שהסיכוי לחקיקה בנושא השני יהיה גבוה יותר. פרופסור Martin Gilens מאוניברסיטת פרינסטון ופרופסור Benjamin I. Page מאוניברסיטת Northwestern בחנו במשך 20 שנה את השאלה עד כמה הממשלה בארצות הברית באמת מייצגת את הציבור. הם בחנו כ-2000 משאלי דעת קהל, והשוו אותם למדיניות שהפכה בסופו של דבר לחוק. הם השוו מה הציבור רצה, לעומת מה הממשל עשה. הם מצאו כי עבור 90% מאזרחי ארצות הברית שהכנסתם מתחת לעשירון העשירי ההשפעה על מדיניות היתה אפסית. לא משנה מה רמת התמיכה בנושא, 0% או 100%, הסיכוי שלו לעבור היה כ-30%. לעומת זאת עבור 10% העשירים היה קשר ברור בין רמת התמיכה שלהם בנושאים שונים לבין החקיקה שבוצעה- בתמיכה של 20% הסיכוי למעבר חוק הוא כ-15% בתמיכה של 90% הסיכוי הוא 50%.[1] [2] דבר זה מלמד על קשר סטטיסטי, במציאות לתאגידים גדולים או אנשי עסקים המקורבים לשלטון בדרכים שונות יש השפעה גדולה יותר מאשר מיליוני אנשים שהם בעשירון העליון בארצות הברית, כפי שניתן ללמוד מדוגמאות רבות מחקר ההיסטוריה הכלכלית לדוגמה השפעות של הברונים השודדים על מדיניות ארצות הברית בסוף המאה ה-19.
קפיטליזם למקורבים עלול לפגוע במוצרים ציבוריים שהם חיוניים לשם תפקודו של שוק - לדוגמה זכויות קניין, בתי משפט הוגנים, מידע אמין ואמון. דברים אלה מהווים מוצרים ציבוריים משום שניתן להנות מקיומם גם אם לא משלמים עליהם, ואם אדם אחד נהנה מהם אין הדבר מונע הנאה של אדם אחר. קפיטליזם למקורבים עלול פגוע בדברים אלה במגוון צורות - לדוגמה הטיית מחקרים על ידי חברות מטיבה עם חברות כמו חברות תרופות או חברות מזון, אבל בטווח הארוך יותר היא פוגעת באמינות של מחקרים אקדמיים וביכולת של השיטה המדעית לחשוף את האמת. קשרי הון-שלטון-עיתון גורמים לכך שהידיעות בעיתונות ובתקשורת מעוותות או מצונזרות לפי נוחות של בעלי עסקים גדולים או של בני בריתם הפוליטיים. דברים אלה גורמים לפגיעה באמון בתקשורת ובמדע - שכן קשה לדעת מה נכון ומה לא נכון, מה נובע מאינטרסים מסחריים. דבר זה מעלה תאוריות קונספירציה שיכולות לגרום נזקים גדולים בגלל הנטיה של תאוריות כאלה לקדם הסברים פשטניים (וקלים לשכפול) ולמצוא שעירים לעאזאל.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ גיא רולניק, 10 דברים שנתניהו יכול ללמוד מהגורו החדש שלו , דה מרקר, 22.11.2013
- ^ Gilens and Page, Testing Theories of American Politics: Elites, Interest Groups, and Average Citizens, Perspective on Politics, 2014
קישורים חיצוניים
- קפיטליזם של מקורבים בוויקיפדיה האנגלית
- כלכלת מקורבים, ארצות הברית פול קרוגמן, ניו יורק טיימס, 5 בינואר 2002
- ישראל נשלטת על ידי אוליגופול של קפיטליסטים מקורבים תומס פרידמן, דה מרקר, 17.08.2011
- הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון: "השחיתות - דבר רגיל בעולם העסקים ודרך חיים" אורה קורן, צבי זרחיה, דה מרקר, 01.07.2012
- "הבעיה היא שהממשלה נמצאת במיטה עם העסקים הגדולים", ראיון עם לואיג'י זינגלס, אורי פסובסקי, כלכליסט, 09.08.12
- מחבר התנ"ך הכלכלי של נתניהו רוצה להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים אשר שכטר, דה מרקר, 15.11.2013
- 10 דברים שנתניהו יכול ללמוד מהגורו החדש שלו גיא רולניק, דה מרקר, 22.11.2013
- האי־שוויון חזר 100 שנה אחורה - האם העיתונות צריכה לחזור לשם? גיא רולניק, דה מרקר, 09.05.2014
- אין דמוקרטיה על מחקר הבודק את הקשר בין עמדות הציבור, עמדות העשירון העליון והחלטות הנלקחות בפועל, איתן אבריאל, דה מרקר, 17.05.2014
- נגיד הבנק המרכזי של בריטניה: "הקפיטליזם אוכל יושביו" ניו יורק טיימס בדה מרקר, 31.05.2014
| תעשיות פוגעניות |
| תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים |
|
רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה |