מילטון פרידמן
מילטון פרידמן (באנגלית: Milton Friedman; 31 ביולי 1912 - 16 בנובמבר 2006), היה כלכלן מארצות הברית ונחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נחשב לאבי אסכולת המוניטריזם, הוגה מרכזי באסכולת שיקאגו של הכלכלה הנאו-קלאסית בשנות ה-40 של המאה ה-20, ואחד הדוברים הבולטים במאה ה-20 בזכות קפיטליזם ושוק חופשי. פרידמן זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1976 בזכות מחקריו על צריכה כלכלית, היסטוריה ותאוריה מוניטרית והסיבוכים במדיניות ייצוב שווקים. מספר תלמידים ופרופסורים צעירים שטופחו על ידי פרידמן בשיקגו הפכו לכלכלנים בולטים כולל שלושה זוכי פרס נובל בכלכלה - גרי בקר, רוברט פוגל (Robert Fogel) ורוברט לוקאס.
פרידמן תקף את התאוריה הקיינסיאנית שהייתה התאוריה המאקרו-כלכלית המקובלת בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 הוא ביצע פרשנות מחודשת לפונקציית הצריכה. בשנות ה-60 הוא הפך למתנגד הבולט ביותר של מדיניות קיינסיאנית. פרידמן הניח כי קיים "שיעור אבטלה טבעי" וטען כי תעסוקה מעל שיעור זה תגרום להאצת האינפלציה. באותה תקופה הייתה מקובלת על כלכלנים עקומת פיליפס שהניחה כי אינפלציה גבוהה יותר מקטינה את כמות האבטלה. פרידמן טען כי בטווח הארוך העקומה היא שטוחה וחזה כי בעתיד תהיה דפלציה - שילוב של מיתון כלכלי (עם אבטלה) ואינפלציה - דבר שהתרחש בשנות ה-80. פרידמן קידם תאוריה מאקרו-כלכלית מתחרה המכונה מוניטריזם, וטען כי המדיניות הרצויה היא הרחבה קטנה וקבועה של כמות הכסף (דבר שיצור אינפלציה איטית וקבועה) היא המדיניות הרצויה. הרעיונות שלו על מדיניות מוניטרית, מיסוי, הפרטה ודה-רגולציה השפיעו מאוד על ממשלות, במיוחד בשנות ה-80 של המאה ה-20. התאוריה המוניטרית שלו ממשיכה להשפיע לדוגמה על תגובת הפדרל ריזרב על המשבר הכלכלי של שנת 2008.
ספרו המפורסם ביותר של פרידמן הוא קפיטליזם וחירות שיצא לאור בשנת 1962. בספר טוען פרידמן כי קפיטליזם מוביל לחירות כלכלית, וכי חירות זו חשובה לחופש בכלל. מבקרים של גישה זו כללו בין היתר את אמרטיה סן שטען שפרידמן מתעלם מבעיות כמו השפעות חיצוניות ומוצרים ציבוריים שדרכם שוק חופשי עלול להוביל לכפייה, אלימות ושלילת חירויות שונות.
פרידמן התנגד בנחרצות להתערבות ממשלתית בתחומים שונים והציע פתרונות שונים לכך באמצעות השוק החופשי. הוא דגל בביטול גיוס חובה ותמך בצבא מתנדבים. הוא התנגד למעורבות ממשלתית בחינוך וקרא לחופש בחירה של ההורים באמצעות שיטת השוברים בחינוך. הוא התנגד למדיניות נגד הפליה בקבלה לעבודה ובחינוך וטען שהיות ודבר זה מנוגד ליעילות כלכלית שוק חופשי יבטל הפליה כזו בכוחות עצמו. הוא תמך בביטול חובת רישיון בעיסוקים שונים ובמיוחד במקצוע הרפואה, קרא לביטול של שכר מינימום ותחת זאת דגל במס הכנסה שלילי. הוא תמך בביטול סובסידיות לחקלאים ובסובסידיות אחרות וכן בביטולו של הביטוח הלאומי. פרידמן התנגד לשער חליפין קבוע (שהיה מקובל בזמנו) ותמך שער חליפין נייד שלא נקבע על ידי הממשלות אלא על ידי זרימת הכספים בשוק הכספים העולמי. הוא תמך גם בהגירה חופשית בין מדינות ובלגליזציה של סמים.
פרידמן סבר כי אין להחיל רגולציה חזקה על תאגידים וחברות וכי המטרה היחידה של תאגיד היא למקסם את הרווחים שלו ולא להתחשב בשיקולים סביבתיים או חברתיים שונים. היבטים אלה יבואו לידי ביטוי דרך בחירות של הצרכנים בשוק. פרידמן היה יועץ לנשיא רונלד רייגן ולמרגרט תאצ'ר והשפיע עמוקות על המדיניות והתפיסה שלהם. אחד ההישגים בו התגאה במיוחד היה ביטול חובת הגיוס לצבא ארה"ב.
ביקורת
דמוקרטיה מול קפיטליזם
דייוויד קורטן, חוקר בתחום הניהול ובעל ניסיון בפיתוח כלכלי במדינות מתפתחות, כתב בשנת 1999 את הספר כשתאגידים שולטים בעולם. בין היתר קורטן מציין את הברית בין כלכלנים, "ליברלים של השוק" דוגמת פרידמן, מנהלים בכירים בתאגידים רב לאומיים, אשר מחזקים זה את זה תוך פגיעה במחקר הכלכלי ובמסורת הליברלית. קורטן טוען שיש ניגוד בין שוק תחרותי וכלכלה מבוזרת לבין קפיטליזם ושוק חופשי שבהם העקרון של "החזק מנצח" גורר מעבר לכלכלה ריכוזית שבה נפגע החופש של אזרחים, צרכנים ועובדים על ידי בריתות לא בריאות בין הממשלה לבין תאגידים רב לאומיים
בספר דוקטרינת ההלם שיצא לאור בשנת 2007 טוענת העיתונאית נעמי קליין נגד תזה מקובלת על פיה "שוק חופשי" עולמי, והאידאולוגיות התומכות בה (ליברליזם, קפיטליזם) קודמו תמיד בדרכי שלום או בדרכים דמוקרטיות, ותוך שמירה וקידום זכויות אדם. לטענתה מדיניות של שוק חופשי כפי שמטיף לה מילטון פרידמן, הושגה על ידי דחיפת מדיניות זו כאשר האזרחים ניסו להתאושש מאסון או תהפוכות ולא בעקבות שכנוע דמוקרטי.
רגולציה עצמית של חברות
פרידמן כאמור טען כי המטרה היחידה של תאגידים היא למקסם רווח, וכי בקרה על פגיעה אפשרית שלהם ברווחת הכלל תהיה דרך בחירות של צרכנים בשוק. אם צרכנים לא מרוצים מכך שתאגיד יוצר זיהום, פוגע בזכויות עובדים או מוכר מזון לא בריא הם יכולים לא לקנות מוצרי התאגיד, ליצור חרם צרכנים או לקנות מוצרים אצל תאגידים אחרים.
מבקרים מאוחרים יותר של גישה זו טענו שהיא נאיבית היות והיא מתעלמת מבעיות של מידע מלא, מוצרים ציבוריים והשפעות חיצוניות. לדוגמה בספר התמוטטות טוען הביולוג ג'ארד דיימונד כי יש הבדל מהותי בין חברות נפט לבין חברות כרייה של זהב. לפי דיימונד לחץ ציבורי על חברות נפט גורם להן לדוגמה לשמור על יערות גשם ועל בעלי החיים בהן בעת ביצוע עבודות שם. לעומת זאת המקרה של חברות כריית זהב הוא שונה - חברות אלה לא מוכרות לציבור מוצרים באופן ישיר, והציבור יתקשה להחרים חברת כריית זהב (שמוכרת זהב להרבה חברות שונות). בנוסף בגלל מתח רווחים נמוך חברת כריית זהב מעדיפות לפשוט את הרגל ולא לקחת אחריות על מכרות ישנים שלה שגורמים לזיהום קרקע בציאניד, חומצות. עלות הטיפול בנזק גבוהה יותר מאשר האפשרות של אובדן נכסי החברה.
באופן כללי חרם צרכנים עובד אם בכלל מול חברות המספקות מוצרי צריכה ולא מול חברות המספקות סחורות הומוגניות או מוצרים לחברות אחרות או לממשלות. לדוגמה הציבור לא יכול להחרים תאגיד תשתיות ונשק כמו בכטל, ומתקשה להחרים יצרני נפט כמו מכירות הנפט של ארגון המדינה האיסלמית שמספקת כסף לארגון כדי לממן מדינה דיקטטורית וטרור כנגד מדינות במזרח התיכון וברחבי העולם.
מבקרים אחרים כמו הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר מתארים בספר Phishing for Phools כיצד חברות מנצלות חולשות של צרכנים כדי לשווק להם מוצרים לא בריאים או לרמות אותם באופן עקבי ומערכתי. בחלק מהשווקים, גם בתנאים של תחרות עזה, מי שלא מרמה את הלקוחות, הספקים או העובדים מתקשה לשרוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מילטון פרידמן בוויקיפדיה האנגלית