תועלת שולית
בכלכלה נאו-קלאסית, תועלת שולית (באנגלית: Marginal utility) של מוצר או שירות היא התוספת ל"תועלת" או לרווחה של הצרכן מצריכה של מוצר או שירות נוסף (או הגריעה מהרווחה כתוצאה מוויתור על צריכה כזו). כלכלנים נאו-קלאסיים דנים גם ב"חוקים" נוספים "תועלת שולית פוחתת" - התועלת מצריכת היחידה הראשונה של מוצר או שירות מובילה לצרכן יותר תועלת לעומת היחידה השנייה, וכל צריכה של יחידה נוספת מובילה לתוספת תועלת נמוכה יותר (אם כי בדרך כלל כל צריכה נוספת מביאה תועלת חיובית). חוק ההחלטה השולי קובע כי צריכה של מוצר או שירות תעשה בכמות לפיה התועלת השולית ממנו שווה למחיר השולי שלו.
הרעיון של תועלת שולית צמח מתוך המאמצים של הכלכלנים להסביר כיצד נקבעים המחירים בשוק. אלפרד מרשל נתן את הקרדיט לטביעת המונח לכלכלן האוסטרי Friedrich von Wieser.[1]
ניסוח התאוריה של תועלת שולית מוסבר לרוב במונחים של מזון בעל תכונות הומוגניות - לדוגמה צריכה של גביעי גלידה. הנכונות שלנו לשלם על גביע הגלידה החמישי היא נמוכה יותר לעומת הנכונות שלנו לשלם על גביע הגלידה הראשון. התאוריה בעייתית יותר כאשר מדובר במוצרים בעלי מאפיינים אחרים כמו מוצרים לא הומוגניים (לדוגמה עיתונים, ספרים, בגדים) שיש בהם מאפייני התרגלות.
ביקורת
חלק מהבעיה במושג התועלת השולית הוא בהנחה של קיום תועלת קבועה, שאינה משתנה בהתאם לנסיבות שונות, שחלקן תלוי בצריכה של מוצרים אחרים, בבחירות של צרכנים אחרים ובמוסדות חברתיים. התועלת השולית של קניית מעיל פרווה נוסף תלויה בשאלה מה האקלים בחוץ והאם צמחונות וזכויות בעלי חיים מקובלות בקרב הקהילה, חברים, בני משפחה (כלומר בנורמות חברתיות), ולא רק בשאלה כמה מעילי פרווה נוספים יש לך.
תועלת שולית פוחתת לאו דווקא מתקיימת לכל המוצרים והשירותים באשר הם ביחס לכל תקופת זמן. התאוריה של תועלת שולית בעייתית בהקשרים של התרגלות, פיתוח הרגלים והתמכרות. צריכת סיגריות ראשונות היא בדרך כלל פעילות בלתי מהנה (שעלולה לגרום להקאות, כאבי ראש ועוד) ורק לאחר תקופה מסויימת יש הנאה מעישון סיגריות. בסיגריות כמו גם סמים נוספים יש היבט של הגדלת הצריכה עם הזמן כאשר הגוף מתרגל למינון של הסם ונדרשת כמות גדולה יותר של חומר פעיל כדי להגיע לאותה רמה של עוררות עצבית. דבר זה מתקיים גם לגבי סוגים מסויימים של מאכלים כמו מזון חריף, שוקולד, קפה או מלח. פיתוח הרגלי אכילה יכול לשנות את טעמי הצרכנים גם ביחס למזונות אחרים כמו התרגלות למזון אהוב על ידי חזרה, התרגלות למזון גורמה וכן בגלל טעמים תרבותיים.
פיתוח הרגלים קיים גם לגבי מוצרים רבים אחרים כמו קריאת עיתונים, קריאת ספרים. יש סוגי מוצרים שלגביהם יש איסוף של פרטים שונים (בולים, פסלונים וכו') בהם יש עקרון של תועלת שולית עולה - הנכונות לשלם על הקלף האחרון החסר היא גבוהה יותר ביחס לקלף הראשון בסדרה. עם הצריכה של עוד מוצרים על פני זמן משתנים טעמי הצרכן והוא מוכן לעיתים קרובות לשלם יותר על אותם סוגי "מוצרים" (כאן עולה השאלה מהו אותו מוצר הומוגני). בתחומים רבים שבהם יש אופנה או פיתוח של טעמים של הצרכן על פני הזמן עם עידון הדרישות שלו אין בהכרח ירידה בנכונות לשלם - בתחומים כמו ביגוד, הנעלה, קניית מכוניות, אופניים, ריהוט, דיור, תוכנה, משחקים ועוד אפשר לזהות מגמה של פיתוח טעמי הצרכן ודרישות שלו לסטנדרטים גבוהים יותר עם הזמן. אפשר לפתור בעיה זו על ידי הצבעה על כך שתועלת שולית פוחתת היא תאוריה הנוגעת לגבי הזמן הקצר ולא לגבי זמנים ארוכים יותר שבהם משתנים ההרגלים והטעמים של הצרכן. אבל דבר זה מוביל לביקורת נוספת והיא חוסר הבהירות לגבי משך הזמן שלגביו נוגעת התאוריה וחוסר הבהירות לגבי מהו סוג המוצרים שצריך להתחשב בהם כמוצרים הומוגניים.
בעיה נוספת היא ביישום של תועלת שולית פוחתת כחלק מחישובים על ביצוע פעולות של צרכנים. גם אם מקבלים את הרעיון לפיו יש מוצרים שונים והתועלת מצריכת כל אחד מאותם מוצרים הולכת ויורדת (בזמן הקניה בשוק), הרי יש צורך בהנחה נוספת והיא שהצרכנים מסוגלים לחשב ולהשוות בין התועלות השוליות של מאות מוצרים שונים בזמן הקניה בשוק כדי להשיא תועלת (לדוגמה מהי התועלת השולית מהבננה החמישית לעומת התועלת השולית מהלחמנייה הרביעית?). הנחה זו נתקפת על ידי סטיב קין במסגרת הביקורת שלו על תאוריית העדפה הנגלית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תועלת שולית בוויקיפדיה האנגלית
- Downey, E. H. (1910). "The Futility of Marginal Utility". Journal of Political Economy 18 (4): 253–268. JSTOR 1820794.
הערות שוליים
- ^ von Wieser, Friedrich; Über den Ursprung und die Hauptgesetze des wirtschaftlichen Wertes [The Nature and Essence of Theoretical Economics] (1884), p. 128.