השפעות בריאותיות של חומרי הדברה
חומרי הדברה גורמים למגוון בעיות בריאותיות בבני אדם, כגון הרעלה חמורה, סרטן ופגיעה בעוברים ובמערכות עצבים.
השפעות אלה כוללות השפעות אקוטיות על עובדים בתחומי חקלאות והדברה, השפעות על תושבי ישובים כפריים הסמוכים לאתרי ריסוס חקלאיים, בקרב ישובים הנמצאים ליד מפעלים, וכן בקרב ילדים שמורעלים בעקבות תאונות. כן הדבר כולל השפעות כרוניות.
השפעות בריאותיות של חומרי הדברה כוללות חשיפה אקוטית (חשיפה לזמן קצר לכמות גדולה) על ידי בליעת חומרי הדברה, שאיפה כמות גדולה של חומר הדברה, או במגע בעור. בדרך כלל הדבר נובע עקב תאונות עבודה או בליעת חומרי הדברה על ידי ילדים. דבר זה יכול להוביל לפגיעה חמורה ואף למוות, במקרים חמורים פחות של הרעלה אקוטית מתקבלות בעיות של גירוי העור והעיניים. סוגי השפעות אחרים נובעים מחשיפה כרונית (חשיפה לזמן ארוך לכמות קטנה) לחומרי הדברה עקב חשיפה כרונית בקרב עובדים או שכנים לאתרי ריסוס או מפעלים וכן משאריות של חומרי הדברה במזון ובמים. השפעות אלה כוללות הגדלת הסיכוי לסרטן, סוכרת, השפעות על מערכת הרבייה, השפעות על עוברים מתפתחים, מוטגניות (שינוי גנים), השפעות לרעה על מערכת העצבים (נוירוטוקסיות) לדוגמה פרקינסון.[1]
מקורות המידע על השפעות בריאותיות של חומרי הדברה
מקורות המידע על השפעות בריאותיות של חומרי הדברה בבני אדם כוללים: [1]
- מבחנים טוקסיקולוגיים שמבוצעים בחיות מעבדה, לפני רישום ושיווק החומר (עקרון הזהירות המונעת)
- מידע על הרעלות - בדרך כלל נובע ממידע על אנשים בודדים שנפגעו (עובדים, ילדים וכו')
- מחקרים אפידמיולוגיים - מידע על השפעות בריאותיות בקרב קבוצות בעלות חשיפה גבוהה יותר יחסית לשאר האוכלוסייה.
מקורות חשיפה לחומרי הדברה בקרב בני אדם
חשיפה לחומרי הדברה יכולה להתרחש באפיקים שונים - על ידי בליעת חומרי הדברה במזון, במים או באבק, שאיפה כמות חומר הדברה כזיהום אוויר, או מגע בעור. החשיפה שונה בין אוכלוסיות שונות - יש אוכלוסייה קטנה שחשופה לחומרי הדברה בכמות גדולה ואוכלוסייה גדולה יותר שיש לה חשיפה נמוכה ומתמשכת יותר.
עובדים חקלאיים ועובדי הדברה חשופים לחומרי הדברה עקב המגע הממושך שלהם עם החומרים ודליפת החומרים לאוויר ו/או במגע עם גוף העובד. גורם חשיפה אחר הוא בקרב תושבים שחיים ליד מפעלים המייצרים חומרי הדברה שיכולים לדלוף לסביבת המפעל. חקלאים יכולים להיחשף לחומרי הדברה עקב טיפולים שהם עצמם מעבירים, או עקב חומרי הדברה שנותרו בשדה. נדידת חומרי הדברה יכולה להוביל לכך שתושבי ישובים סמוכים לאתרי חומרי הדברה יהיו חשופים יותר מהאוכלוסייה הכללית.
חשיפה לחומרי הדברה יכולה להתרחש גם בסביבה הביתית עקב שימוש עצמי בהם, עקב טיפול נגד חרקים בבית וטיפולים במוסדות חינוך. שימוש בחומרי הדברה מקובל גם בגינות עירוניות ואף באיי-תנועה מגוננים. ילדים חשופים לסכנת בליעת חומרי הדברה, בעיקר אם אלה הונחו כפיתיונות לחיות בסביבה הביתית.
החשיפה לחומרי הדברה בקרב האוכלוסייה הכללית יכולה להיות דרך שאריות של חומרי הדברה במזון, בעיקר שאריות ריסוס בירקות ובפירות. עם זאת, קיימים גם אפיקי זיהום אחרים. חלק מחומרי ההדברה הם מזהמים אורגניים עמידים ולכן הם יכולים למי התהום ודרכם למי השתייה ולמים שנכנסים אל המזון (במסגרת בישול ואפייה), דבר זה יכול להתקיים גם עשרות שנים לאחר קיום הריסוס המקורי.
חלק מחומרי ההדברה יכולים להצטבר במעלה שרשרת המזון ולהשפיע על בני אדם שאוכלים מזון מחי. סוגי חומרים שונים יכולים להצטבר בגוף של יונקים, עופות או דגים שאכלו צמחיה, מזון חקלאי או שתו מים שהיו בהם חומרי הדברה, חומרים אלה יכולים לעבור למי שאוכל בעלי חיים אלה או מוצרי חלב וביצים. חלק מחומרי ההדברה יכול להשפיע גם על עוברים ותינוקות דרך תזונת האם לפני ההריון, במהלך ההריון ובמשך תקופת ההנקה.
מקרי הרעלה חמורה בחומרי הדברה
ערך מורחב – אסון בופאל
בשנת 1984 התרחש בהודו אסון בופאל. כתוצאה מפיצוץ במפעל חומרי הדברה נגד כינים, נגרמה דליפה של חומר ההדברה באמצע הלילה. כתוצאה מהרעלה והמנוסה ההמונית נהרגו כ-2,000 בני-אדם באופן מיידי, ועוד כ-8,000 מתו בהמשך מפגיעות במערכת הנשימה. אלפי אנשים נפגעו באופן קשה ונשארו נכים, ובסך הכל נפגעו באירוע מאות אלפי אנשים. עד היום נחשב האירוע לאסון התעשייתי ומקרה הזיהום האקוטי הגדול בהיסטוריה.
בית החרושת Anaversa לייצור חומרי הדברה ממוקם בעיר Cordoba, ורקרוז, מקסיקו. המפעל מוקם בקרבת מרכז העיר שמונה 300 אלף איש. בליל ה-3 במאי 1991 התרחש פיצוץ ששחרר 38 אלף טונות של חומרי הדברה שזיהמו מספר שכונות בעיר. חומרי ההדברה כללו Methyl parathion, Paraquat ועוד. מכבי האש כיבו את השריפה שפרצה עם מים שזרמו לנהר Blanco הסמוך ולבארות שהיו באזור וגרמו לזיהום שלהם. באסון זה לא היו מקרי מוות מיידים, אבל סמוך לו החלו תושבים לחלות במחלות אופייניות לזיהום הנגרם מחומרי הדברה מקבוצת זרחנים אורגנים כמו פגיעה במערכת העצבים המרכזית, גידולים סרטניים ולידת ילדים בעלי מומים. הרשויות מתכחשות לקשר בין הדברים.[1] [2]
מדי פעם מתרחשים אסונות ביתיים הקשורים בהרעלה אקוטית מחומרי הדברה. בשנת 2014 מתו שתי ילדות בירושלים, אביגיל ויעל ממשפחת גרוס, כתוצאה מחשיפה לחומר הדברה מסוג פוספין שהושאר בביתן על ידי מדביר.[3] על המדביר נגזרו במסגרת עסקת טיעון 3 שנות מאסר בפועל ופיצוי למשפחה בסך של 200 אלף ש"ח. [4]
הרעלה ארוכת טווח
איגוד הרפואה האמריקאי ממליץ על הגבלת החשיפה לחומרי הדברה ועל שימוש בחלופות בטוחות יותר וטוען כי קיימת אי-וודאות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של חשיפה במינון נמוך לחומרי הדברה.[2]
ארגון הבריאות העולמי והסוכנות הסביבתית של האו"ם מעריכות כי בכל שנה, 3 מיליון עובדים בתחום החקלאות במדינות העולם המתפתחות סובלים מהרעלה חמורה כתוצאה מחשיפה לחומרי הדברה, כ-18,000 מהם מתים.[3] לפי מחקר אחד כ-25 מיליון עובדים במדינות מתפתחות עלולים לסבול מהרעלה מתונה מחומרי הדברה בכל שנה.[4]
סוכרת בעובדים חקלאיים
מחקר על גברים מארצות הברית שפורסם בשנת 2008, מצא קשר בין שימוש מתמשך במספר חומרי הדברה לבין הגברת הסיכון לתחלואה בסוכרת בקרב חקלאים. מחקר פרוספקטיבי, בקרב מעל 33,000 משתתפים, במעקב עד 5 שנים ודיווח עצמי על תחלואה בסוכרת. חקלאים שריססו את השדה שלהם באמצעות חומרי הדברה עם כלור-אורגני מסוגים aldrin, chlordane וheptachlor במשך מעל 100 ימים מצטברים במהלך ימי חייהם, היו בעלי סיכוי מוגבר של 51%, 63% ו-94% בהתאמה לפתח סוכרת במהלך 5 שנות המחקר. [5][1]
שיבוש המערכת ההורמונלית
- ערך מורחב – משבש אנדוקריני
משבשים אנדוקריניים הם חומרים חוץ-גופיים המשבשים את פעולות המערכת האנדוקרינית, ומפריעים לתפקוד הפיזיולוגי של ההורמונים ובכך עלולים לגרור בעיות בהתפתחות עוברים - חומרים טרטוגניים. הדבר רלוונטי בעיקר בהקשר של איברי המין ומערכת הרבייה, המערכת החיסונית והתפתחות המוח. גם בריכוזים קטנים מאוד (הרבה מתחת לריכוז שעלול להוביל לסרטן) חומרים אלה עלולים לגרור נזק חמור. נכון לשנת 2011, ניתן לזהות 105 חומרי הדברה כמשבשים אנדוקריניים. מתוכם 46% הם חומרים להדברת חרקים, 21 מדבירי עשבים ו-31% מדבירים פטריות. חלק מחומרים אלה הוצאו משימוש כללי לפני שנים רבות, אבל שאריות שלהם ממשיכות להתקיים בסביבה הטבעית ומשם הם עלולים לזלוג לקרקע למים או למזון. דוגמאות לחומרים אלה הם די די טי ואטרזין.
חומרי-הדברה שהם כימיקלים משבשים-אנדוקרינים,(Endocrine disrupting chemicals EDC) משפיעים על הגוף על ידי הפוטנציאל החזק שיש להם להקשר לקולטנים של הורמונים מסוג אסטרוגן ואנדרוגן. בכך EDC יכולים לגרום לחיקוי פעולת ההורמון. פעולה אחרת היא היקשרות לקולטן מבלי לגרום להפעלתו, ובכל לגרום לחסימת הקולטנים. חומרי ההדברה משבשי הורמונים יכולים גם לגרום לשיבושים בסינתוז, העברה, המטבוליזם וההסרה של הורמונים ובכך להחליש או להגביר את הריכוז של ההורמונים הטבעיים. לדוגמה כ-10 חומרי הדברה שונים יכולים לפגוע בייצור ההורמון thyroid אלו כוללים את amitrole, cyhalothrin, fipronil, ioxynil, maneb, mancozeb, pentachloronitro-benzene, prodiamine, pyrimethanil, thiazopyr, ziram, zineb. [5] [6] ידועים מקרים לשיבושים במערכות הרביה של בעלי חיים בטבע שנחשפו לשאריות של חומרי הדברה. [7]
הספר עתידנו הגנוב מונה סדרה ארוכה של חומרי הדברה שחשודים במעורבות בשיבושים הורמונליים. (כגון Acetochlor, Cypermethrin, DDT, Karate ועוד) הוא גם מציין כי בעוד שרוב התקנות לשימוש בטוח בחומרים אלה מיועדות להגן מפני חומרים מסרטנים, המינון שבו משבשים הורמונליים יכולים להשפיע על התפתחות העובר הוא נמוך בהרבה, והם עלולים להצבר בגופה של האם במשך שנים.
עקרות ופגיעה בזרע בקרב עובדים חקלאות
חשיפה תעסוקתית או סביבתית לחומרי הדברה מקושרת לאיכות זרע נמוכה יותר. [6] פירוש הדבר חשיפה של עובדים בחקלאות, עובדים שעוסקים בייצור או ביישום שם חומרי הדברה. חשיפה סביבתית לחומרי הדברה עלולה להתרחש עקב נדידת חומרי הדברה - בעיקר באזורים סמוכים לשדות חקלאיים או עקב זיהום מים או זיהום קרקע בחומרי הדברה.
חומר ההדברה DBCP (קיצור של 1,2-Dibromo-3-chloropropane) שהוא המרכיב הפעיל במוצר ההדברה Nemagon, הוא חומר נגד פטריות שהיה בו שימוש בעבר בחקלאות ביבשות אמריקה. החומר יוצר על ידי חברות הכימיקלים דאו כימיקלים ושל כימיקלים. לפי Kaitlyn Moore, הן החברות והן ממשלת ארצות הברית ידעו על כך שהחומר גורם למחלות סרטן ולעקרות כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20. [7] דבר זה הוא דוגמה למגמה רחבה יותר של הכחשת זיהום.
חשיפה גבוהה לחומר DBCP גורמת לעקרות בקרב זכרים ממחלקת היונקים. לאחר גילוי סכנות הבריאות שלו לבני אדם, אסרה סוכנות הסביבה של האו"ם על שימוש בחומר בשנת 1979.[8] עם זאת החומר גורם לזיהום קרקע וזיהום מי תהום גם לאחר שנים רבות. לדוגמה באזורים חקלאיים באזור Turlock בקליפורניה היה שימוש בחומר בשנות ה-70 של המאה ה-20. נכון לשנת 1989 היה צורך לסגור בארות באזור עקב נוכחות של החומר במים. [8]
עובדים בתאגיד דאו כימיקלים שייצר את החומר הפכו לעקרים עקב חשיפה ל-DBCP. העקרות הזו הייתה עקבית עם ניסויים בבעלי חיים שהעידו כי החומר גרם לעקרות בקרב ארנבות ממין זכר. עובד קבלן אחד תבע את החברה וזכה. רוב העובדים נשארו בחברה והיא סבסדה עבורם תוכנית רפואית עד לסגירת המפעל ב-1987. בזמן זה חלק מהעובדים תבעו את החברה, אבל התביעה נדחתה. רוב השימוש המקומי בארצות הברית נאסר בשנת 1977, דאו הפסיקה לייצר את החומר עקב חשש מתביעות וביקשה ממשתמשים להחזיר בחזרה משלוחים של החומר. עם זאת חברת הפירות הגדולה, דול, איימה בתביעה על דאו אם זו תפסיק לספק לה את החומר והמשיכה להשתמש בחומר מחוץ לארצות הברית, במשך מספר שנים גם לאחר איסור השימוש בחומר. התקיימו מספר תביעות של עובדים נגד החברה ונגד דאו - חלק מהתביעות זכו וחלקן הפסידו.
ירידה בריכוז הזרע
- ערך מורחב – ירידה בפוריות גברים
חוקרים חושבים שחומרי הדברה שונים עלולים להיות אחד הגורמים לירידה באיכות הזרע שקיימת בקרב גברים במדינות המערביות ואולי גם ברחבי העולם. קשה לבדוק היבט זה כי חשיפה נמוכה לחומרי הדברה כאלה היא דבר נפוץ למדי.
בשנת 2015 בדקו מספר חוקרים מבוסטון האם יש קשר בין צריכת פירות עשירים בחומרי הדברה לבין ירידה באיכות הזרע. 155 גברים תרמו דוגמאות זרע במשך 18 חודשים. החוקרים חילקו פירות וירקות שונים לקבוצה המכילה כמות גבוהה של שאריות חומרי הדברה וקבוצה המכילה כמות נמוכה או בינונית, על בסיס תכנית הנתונים על חומרי הדברה של משרד החקלאות של ארצות הברית (Pesticide Data Program). כמות החשיפה לחומרי הדברה אצל הנבדקים הוערכה על בסיס חלוקה זו ועל סמך תשאול תזונה שלהם. החוקרים מצאו כי סך הצריכה של פירות וירקות לא הייתה קשורה לאיכות הזרע. עם זאת, צריכה גבוהה של פירות וירקות שהכילו כמות גבוהה של חומרי הדברה, הייתה קשורה לאיכות זרע נמוכה יותר. בממוצע גברים ברבעון הגבוה של צריכת שאריות חומרי הדברה (מעל מנה וחצי ליום) היו בעלי ספירת זרע כללית נמוכה ב-49% ובעלי מורפולוגיה נורמלית של זרע נמוכה ב-32% לעומת גברים בעלי הצריכה הנמוכה ביותר של פירות וירקות בעלי ריסוס. (פחות מחצי מנה ביום). צריכה נמוכה עד מתונה של פירת וירקות מרוססים קשורה סטטיסטית לזרע עם מורפולוגיה בריאה יותר. החוקרים קראו לביצוע מחקר נוסף בתחום [6]
מחלות סרטניות
מחקרים רבים בחנו את ההשפעה של חשיפה לחומרי הדברה לסיכוי לפתח סוגי סרטן שונים. נמצא קשר בין חשיפה לחומרי הדברה לבין תחלואה גבוהה בסוגי הסרטן: לוקמיה, לימפומה, סרטן המוח, סרטן הכליות, סרטן השד, סרטן הערמונית, סרטן הלבלב, סרטן הכבד, סרטן הריאה, וסרטן העור. [9]
סיכון מוגבר לסרטן נמצא הן כסיכון מקצועי (מדבירים, חקלאים) והן בקרב תושבים הסמוכים למוקדי הדברה כמו תושבי כפרים ליד שדות. [9]. חשיפה של אמהות לחומרי הדברה במהלך ההריון מקושר לסיכוי מוגבר שהילד יפתח לוקמיה גידולי Wilms וסרטן המוח. [9][10]
עם זאת, עד כה לא הצליחו מחקרים בבני אדם להוכיח קשר מובהק בין חומרי הדברה מסוימים לסוגי סרטן מסוימים. מסיבה זו, מרבית חומרי הדברה אלה מופיעים ברשימת החומרים המסרטנים בקטגוריה של גורמים אפשריים לסרטן ולא בקטגוריה של מסרטנים מוכחים.
סקירת מחקרים משנת 2007 מצאה כי רוב המחקרים מצאו קשר חיובי בין חשיפה גבוהה לחומרי הדברה לבין סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין ולוקמיה. עורכי הסקירה הסיקו שיש להקטין את השימוש בחומרי הדברה בחומרי קוסמטיקה. קיימות הוכחות גם להשפעות נוספות של חשיפה לחומרי הדברה כמו בעיות במערכת העצבים, מומים מולדים, ועוד.
לימפומה שאינה הודג'קין
- ערך מורחב – לימפומה שאינה הודג'קין
מחקר משנת 2015 בדק אם יש קשר בין נוכחות של 27 כימיקלים חשודים שנמצאו באבק הבית לבין תחלואה ב-NHL ב-4 ערים בארצות הברית כדי לנסות לבדוק השפעה של זיהום צולב (השפעה משותפת של מזהמים - מזהם אחד יכול לחזק את ההשפעה של מזהמים אחרים) המחקר בדק קשר בין צירוף משוכלל של 5 תרכובות PCB, יחד עם 7 תרכובות PAHs, ו-15 חומרי הדברה. נמצא קשר סטטיסטי מובהק ב-3 מתוך 4 הערים שנבדקו, ובאתר הרביעי הקשר היה קיים אך לא מובהק. באופן כללי אינדקס המזהמים המשותף היה קשור לסיכון תחלואה מוגבר ב-30% בקרב הרבעון שנחשף לזיהום הגבוה. בעיר אחת הסיכון היה גבוה ב-70%. בערים שונות הייתה השפעה בגודל שונה לכימיקלים שונים. PCBs היו גורם משמעותי בדטרויט ואילו באיווה הגורם המשמעותי היה חומרי הדברה. החוקרים טוענים כי המחקר מדגיש את החשיבות של בדיקת השפעה משותפת של כימיקלים ולא רק בדיקות של כימיקלים בודדים. [11]
בשנת 2015 פרסמו משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן כי ישראל היא המדינה המובילה בעולם מבחינת תחלואה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין, ובמקום השני בתמותה עקב המחלה. יש עליה בתחלואה בקרב גברים יהודים ונשים ערביות. פרופ' אורה פלטיאל-קלרפילד, המטולוגית בכירה ופרופסורית לאפידמיולוגיה מהמחלקה להמטולוגיה בהדסה עין כרם, ובית הספר לבריאות הציבור, באוניברסיטה העברית בירושלים, טוענת שיש שתי השערות לכך שישראל היא המובילה בעולם בתחלואה בלימפומה שאינה הודג'קין. אחת מהן היא המרכיב הגנטי, שכן יש מחקרים שמראים שיהודים נמצאים בסיכון גבוה יותר. ההשערה השנייה היא חשיפה לחומרי הדברה. לטענתה ישראל היא מדינה קטנה מאוד ואין בה הפרדה בין שטחי חקלאות לאזורים לא חקלאיים, ולכן החשיפה בישראל לחומרי הדברה גבוהה יותר. לטענתה חשיפה לחומרי הדברה מעלה את התחלואה ב-35%. [12] בשנת 2016 פורסם כי בישראל יש שיעור גבוה של לימפומה מסוג הודג'קין ביחס למדינות אחרות. באותה שנה גם פורסם מחקר מטעם חוקרים ישראלים שמצא כי שיעורי מחלה זו גבוהים ב-60% בקרב ילידי ישראל לעומת עולים מחוץ לארץ או ילדי חו"ל. כמו כן יש עליה עם השנים בעוצמת ההבדל בין ילדי הארץ לבין עולים. דבר זה הוביל את החוקרים לחשוד בזיהום סביבתי שקיים בארץ - אחד הגורמים החשודים הוא זיהום עקב חומרי הדברה. [13]
פרקינסון
מספר מחקרים מצאו קשר אפשרי בין חומרי הדברה שונים לבין פרקינסון. הפרקינסון נגרם עקב מות תאים בגזע המוח. כתוצאה מסיבות שונות. אחת הסיבות היא כנראה חשיפה לחומרי הדברה שפועלים נגד בעלי חיים על ידי פעילות נגד תאי עצב.
בקרב תושבי ישובים כפריים שחשופים יותר לחומרי הדברה יש שכיחות גבוהה יותר של פרקינסון.[9] מחקר שפורסם בעיתון לרפואה תעסוקתית וסביבתית ב-2007 על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת Aberdeen בבריטניה[14] מעלה, כי חשיפה למדבירי מזיקים עלולה לגרום לעלייה בסיכון למחלת פרקינסון. המחקר נערך על קבוצה של 3,000 אנשים ברחבי אירופה, מהם 1,000 בעלי סימני פרקינסון, מידת החשיפה למדבירי המזיקים נמצאה ביחס ישר לעלייה בסיכון להתפתחות המחלה.[10]. בשנת 2010 מצאו חוקרים ישראלים כי בכפר בקע אל גרביה, יש שכיחות גבוהה פי 2 של פרקינסון יחסית לישובים ערביים אחרים באזור, ולטענת החוקרים הדבר נובע לזיהום מים בחומרי הדברה[11]. מחקר מ-2010 מצא כי לחולי פרקינסון יש ערכים גבוהים של חומר ההדברה beta-HCH (hexachlorocyclohexane) בדם יחסית לאוכלוסייה רגילה.[12] מחקר שפורסם בשנת 2011 מצא כי אנשים שהשתמשו בשני סוגי חומרי הדברה,rotenone ו-paraquat, חלו בפרקינסון בסיכוי גבוה פי 2.5 יחסית לקבוצת הביקורת.[13]. מחקר אחר שנערך על 90,000 חקלאים ומדבירים מצא קשר ברור בין עיסוק בחומרי הדברה מסויימים לבין סיכוי מוגבר לתחלואה בפרקינסון, ונתן מודל אפשרי להשפעת החומר דרך תפקוד לקוי של המיטוכונדריה ועקה חמצונית.[14]. מחקר משנת 2000 מצא כי חשיפת עכברים לחומרי הדברה גרמה להם לפתח תסמינים של מחלת פרקינסון.[15]
ממקרים בעבר ידוע כי ריסוס יכול לנדוד כמו זיהום אוויר עם הרוח ולעבור מרחק של לפחות 300 מטרים בתנאים מסויימים ולהיות בעל השפעה על צמחים, כך שגם יישוב מרוחק למדי משדה יכול להיות מושפע [16]. לא ברור כיצד אם בכלל משפיעים חומרי ההדברה על פרקינסון בקרב כלל האוכלוסייה דרך חשיפה לשאריות חומרי הדברה במזון.
פגיעה במערכת העצבים בקרב ילדים
חוקרים ישראלים בראשות פרופ' יורם פינקלשטיין, מנהל היחידה והשירות לנוירולוגיה ולטוקסיקולוגיה במרכז הרפואי שערי צדק, עורכים מעקב ארוך טווח שנמשך 30 שנה בקרב ילדים באזורים כפריים. בשנת 2009 החוקרים פרסמו כי יש קשר אפשרי בין הפרעות קשב וריכוז לבין חשיפה לחומרי הדברה. החוקרים מצאו קשר גבוה של הפרעות אלה בקרב ילדים בישובים חקלאיים. הסבר פיזיולוגי אפשרי הוא שפעילות חומרי הדברה הפועלים על תאי עצבים גורמים לשיבושים בפעילות המוח הגורמים להפרעות קשב וריכוז.[17][18]
מחקר של פינקלשטיין שפורסם באפריל 2015, בדק את השפעת חומרי ההדברה, ובהם זרחן אורגני, על תושבי עמק החולה. המחקר מצא כי ילדים שנבדקו ושהיו חשופים לריסוסים החקלאיים סובלים מפגיעה במערכת העצבים, במוטוריקה ופגיעה ביכולת הקוגניטיבית. התסמינים של פגיעות אלה הם פגיעה ביכולת הבנת הנקרא, פגיעה במיומנות הידנית וביכולת לבצע מספר פעולות בו זמנית. לטענת יורם פינקלשטיין, אצל הורי הילדים שנבדקו בשנת 2014 יש שינויים קלים במערכת העצבים ושינויים התנהגותיים שחלפו לאחר תקופת הריסוס, אך בקרב הדור השני השינויים הם דרמטיים, בהשוואה לילדים מאזורים אחרים בארץ שלא נחשפו לחומרי הריסוס.[15]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- השפעות בריאותיות של חומרי הדברה בוויקיפדיה האנגלית
- חומרי הדברה בוויקיפדיה האנגלית
- חומרי הדברה טוקסיפדיה
- ד"ר תמר ברמן, השפעות בריאותיות של חומרי הדברה, המחלקה לבריאות וסביבה, משרד הבריאות, כנס "מדברים הדברה" 2014
- חומרי הדברה הקרן לבריאות ולסביבה.
- חשיפה לחומרי הדברה פוגעת בבריאותן של נשים, הקואליציה לבריאות הציבור, 25.7.2012
- חוקרים: חומרי הדברה פוגעים בתושבי יישובים חקלאיים צפריר רינת, הארץ, 20.10.2009
- חומרי ההדברה בחקלאות פוגעים בבריאות ילדי הצפון גיא ורון, חדשות ערוץ 2, 26.04.2015
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ד"ר תמר ברמן, השפעות בריאותיות של חומרי הדברה, המחלקה לבריאות וסביבה, משרד הבריאות, כנס "מדברים הדברה" 2014
- ^ Council on Scientific Affairs, American Medical Association. (1997). Educational and Informational Strategies to Reduce Pesticide Risks. Preventive Medicine, Volume 26, Number 2
- ^ Miller GT (2004), Sustaining the Earth, 6th edition. Thompson Learning, Inc. Pacific Grove, California. Chapter 9, Pages 211-216.
- ^ Jeyaratnam J (1990). "Acute pesticide poisoning: a major global health problem". World Health Stat Q 43 (3): 139–44. PMID 2238694
- ^ Montgomery et al, Incident Diabetes and Pesticide Exposure among Licensed Pesticide Applicators: Agricultural Health Study, 1993–2003 , American Journal of Epidemiology 2008
- ^ 6.0 6.1 Chiu, Y.H. et al. “Fruit and Vegetable Intake and Their Pesticide Residues in Relation to Semen Quality among Men from a Fertility Clinic.”, Human Reproduction (Oxford, England) 30.6 (2015): 1342–1351. PMC. Web. 21 Nov. 2017.
- ^ The true history of Dole, banana plantations, chemical pesticides and human suffering,natural news, June 23, 2011 by: Kaitlyn Moore
- ^ "Environmental Screening Analysis, Tully Road Properties, Turlock, California". - Earth Metrics Incorporated. - Report 7826, San Mateo, California. - March, 1989
- ^ 9.0 9.1 9.2 Gilden RC, Huffling K, Sattler B (January 2010). "Pesticides and health risks". J Obstet Gynecol Neonatal Nurs 39 (1): 103–10. PMID 20409108
- ^ Van Maele-Fabry G, Lantin AC, Hoet P, Lison D Childhood leukaemia and parental occupational exposure to pesticides: a systematic review and meta-analysis Cancer Causes Control 21 (6): 787–809.
- ^ Czarnota J et al, Analysis of Environmental Chemical Mixtures and Non-Hodgkin Lymphoma Risk in the NCI-SEER NHL Study, Environ Health Perspect; 2015 Oct;123(10):965-70. DOI:10.1289/ehp.1408630
- ^ ירון קלנר, ישראל ראשונה בתחלואת סרטן הלימפומה; שנייה בתמותה , ynet, 04.02.2015
- ^ רותם אליזרע, למה דווקא ילידי הארץ חולים יותר בהודג'קין לימפומה, ynet, 26.8.2016
- ^ Dick FD et al. Environmental risk factors for Parkinson's disease and parkinsonism: the Geoparkinson study. Occup Environ Med. 2007 May 30.
- ^ חומרי ההדברה בחקלאות פוגעים בבריאות ילדי הצפון גיא ורון, חדשות ערוץ 2, 26/04/15
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.