אזורים כחולים

שיתוף

אזורים כחולים (באנגלית: Blue Zones) הוא פרוייקט של Quest Network, Inc שחוקר אזורים בעולם שבהם נפוצה התופעה של אנשים שחיים חיים מלאים ופעילים עד לגיל 100. מדענים מתחומים שונים יחד עם דמוגרפים מקטלגים אזורים אלה כ"אזורים מיוחדים" שבהם התושבים חיים תקופת חיים ארוכה בהרבה יחסית לשאר אוכלוסיית העולם.

היכן מצויים האזורים הכחולים?

הביטוי "אזורים כחולים" נטבע על סמך מחקריו של דמוגרף בלגי, מישל פולן, שבשנות ה-90 החל לסמן בדיו כחולה את כיסי האוכלוסיות של מאריכי-ימים. מקבץ הסימונים שעל המפה יצר כתם כחול. פולן גם בדק את רישומי הלידות והפטירות באזורים אלה כדי לוודא שאין כאן מקרים של הגזמה.

העיתונאי, החוקר והסופר דן בוטנר (Dan Buettner), יצא בשנת 2004 מטעם ירחון "נשיונל גאוגרפיק", יחד עם צלם וצוות מחקר של דמוגרפים, לאזור הכחול בסרדיניה. פרסום הכתבה בירחון זכתה להדים נלהבים בארצות הברית והובילה לכך שבוטנר ועמיתיו יצאו לחקור אזורים נוספים. בעקבות המחקרים האלה כתב בוטנר בשנת 2011 את הספר "האזורים הכחולים: מה למדנו מהאנשים שהאריכו ימים יותר מכולם"[1]

לפי מחקר התאומים הדני, בוטנר ועמיתיו הניחו שכ-20% מתוחלת החיים הממוצעת נקבעת על ידי גנים, ולכן שרוב הגורמים לאריכות חיים קשורים לסביבה ולאורחות חיים. הם מצאו חמישה אזורים שבהם יש אחוזים גבוהים של אנשים אנשים מאריכי חיים:[2]

אזור ברבגיה (Barbagia) שבהרי סרדיניה. האזור שבו יש את הריכוז הגבוה ביותר בעולם של גברים שעברו את גיל 100.
האי איקריה (Ikaria) ביוון. באי יש את אחוז התמותה הנמוך בעולם של בני גיל הביניים והאחוז הנמוך בעולם של שיטיון (דמנציה - ירידה ביכולת הקוגניטיבית עקב מחלות הקשורות לגיל).
חצי האי ניקויה (Nicoya) בקוסטה ריקה. האחוזים הנמוכים בעולם של תמותת גיל ביניים והמקום השני בעולם של ריכוז גברים בני יותר ממאה.
המאמינים של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, בלומה לינדה (Loma Linda) קליפורניה. הם חיים בממוצע 4- 10 שנים יותר יחסית לתושב צפון אמריקאי ממוצע.
האי אוקינאווה (Okinawa) ביפן מקום שבו נשים רבות הן בנות יותר מ-70, והן האוכלוסייה עם תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם. [3]

התושבים של אזורים אלה הם בעלי אחוז גבוה של אנשים שחיים מעל 100 שנים, סובלים מאחוז נמוך מאוד של מחלות שפוגעות בתושבי מדינות מפותחות, ונהנים ממספר גדול יותר של שנות חיים בריאות.^[1]

יש הטוענים כי המקרה של העיירה לומה לינדה הוא מקום מעניין במיוחד, היות ושם ברור למדי שלא מדובר באוכלוסיה מיוחדת ומבודדת בעלת מאפיינים גנטיים כלשהם, אלא בעיירה שבמבט ראשון נראית כמו עיירות רבות נוספות, והיא בעלת אנשים ממוצא מגוון. [4]

מחקר במימון "המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית" (U.S. National Institutes of Health) מצא כי חברי "הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי" שגרים בקליפורניה הם בעלי תוחלת חיים ארוכה ב-4 עד 10 שנים לעומת אדם ממוצע מקליפורניה. המחקר, שמצוטט בנשיונול ג'אוגפריק בשנת 2005, טוען כי הסיבות לכך הן שהאדוונטיסטים לא לא מעשנים ולא שותים אלכוהול, נחים יום אחד בשבוע, ושומרים על תזונה בריאה צמחונית ודלת -שומן, שעשירה באגוזים וקטניות. התמיכה הקהילתית ברשת החברתית של האדוונטיסטים היא הסבר נוסף לתוחלת החיים הארוכה שלהם. מחקר משנת 2005 מצא כי גברים שהצטרפו לקהילה זו בשנות ה-50 לחייהם היו בעלי סיכון מופחת של 15-25% למוות לאחר 10 שנות הצטרפות לעומת מי שלא הצטרפו. לא נמצא אפקט דומה בקרב נשים שהצרפו בגיל זה ^[2]

אורחות חיים של אנשים באזורים כחולים

לאנשים שחיים באזורים כחולים יש מספר אורחות חיים משותפות שתורמות לאורך החיים הארוך שלהם. בין מאפיינים המשותפים לכל 3 המקומות שהוזכרו קודם אפשר לציין:^[3]

גורמים משותפים ושונים בין קהילות שחבריהן חיים זמן רב

משפחה - המשפחה מקבלת קדימות לפני דאגות אחרות.
הימנעות מעישון - בני המאה בדרך כלל לא מעשנים.
דיאטה מבוססת צמחים - רוב המזון שנאכל מקורו בצמחים. בחלק מהמקומות האנשים הם בפירוש צמחונים או טבעונים. כמו כן יש המנעות מסוגים רבים של אוכל מעובד מערבי עתיר סוכר, מלח ועוד. [5]
פעילות גופנית מתונה ומתמדת - פעילות גופנית מתונה היא חלק בלתי נפרד מהחיים.
מעורבות חברתית - אנשים בכל הגילאים פעילים מבחינה חברתית ומעורים בקהילות שלהם.
קטניות - יש צריכה מרובה של קטניות.

קיימים מספר מאפיינים המשותפים ל-2 קהילות אך לא לשלישית:

צריכה גבוהה של סויה, הימנעות מאלכוהול, אמונה דתית;
העצמה של נשים, אור שמש וגינון;
מזון מלא ובידוד תרבותי.

היבטים אחרים ונוספים שיכולים לתרום לבריאות, מצויינים לגבי האי איקריה:^[4]

מזון אורגני רב ללא רעלים.
שתיית תה מצמחי-עלים שונים.
שעות שינה ארוכות.
תחושת עשייה בכל הגילאים
חיים נינוחים ללא שעון שיש בהם שינה מרובה, כולל שינה בשעות הצהריים.

מערכת אקולוגית של מוסדות

לטענת דן בוטנר הגורמים השונים התורמים לחיים ארוכים מחזקים זה את זה, במעין "מערכת אקולוגית" או שילוב מסויים של מוסדות חברתיים. כאשר אין תחושת שייכות לקהילה או אמונה במטרה, או תרבות מתאימה, הבסיס לחיים ארוכים קורס ^[4] רעיון זה מדגיש את החשיבות של הוליזם בתפקוד בין מערכות שונות - כל רכיב במערכת לא רק משפיע בצורה ישירה על הבריאות של הקהילה אלא גם מקל על הקיום של רכיבים אחרים שגם להם תפקיד משלים בהגנת הבריאות.

לדוגמה חיים בחברה מערבית כיום מציבים שפע של מוצרים עם הרבה סוכר וחיטה ריקה. אפשר לקיים משמעת עצמית, אבל רוב האנשים לא מצליחים בכך. חיי קהילה מאפשרים זאת ביתר קלות כי הם מקיפים אותך באנשים שאוכלים באופן דומה ומשפיעים על הטעמים התזונתיים שלך.^[4] כמו כן חיי הקהילה גורמים למעורבות חברתית גבוהה. כמו כן הבעלות המקומית על הון ואורח החיים שמתבסס על קיום של עבודות רבות ופשטות מרצון מחייבים גם פעילות גופנית רבה ומאפשרים גם אורח חיים נינוח. שכיר בעולם קפיטליסטי לדוגמה יכול לדוגמה להקפיד יותר על פעילות גופנית, או תזונה בריאה אבל יתקשה לחיות בקהילה ויתקשה למצוא עבודות שבהם הוא וכל שכניו ישנים בהם בצהריים.

כמו כן מציין בוטנר, שהסיבות אינן גנטיות ואינן בהכרח פשוטות. תושבי האי סאמוס, שמרוחק 12 ק"מ מהאי איקריה ויש בו אוויר נקי ורקע גנטי, לא נהנים מאורך חיים ארוך כמו שכניהם. ^[4]

הרעיונות של בוטנר מתקשרים גם לרעיונות של חוקרים אחרים. לדוגמה הספר עיצוב להרזיה מאת פרופ' בריאן וונסינק (Brian Wansink) מדגיש את החשיבות של עיצוב הסביבה על המזון, וכי קשה לאדם בודד להיות בשליטה מוחלטת ומודעת כל הזמן על התזונה שלו. הוא מבקר תוכניות תזונה אחרות אשר מניחות כי על ידי הספקת מידע בלבד או חיזוק כוח הרצון של הצרכנים, כאשר משאב זה של כוח רצון הוא משאב מוגבל, שצריך בדרך כלל לעבוד נגד תמריצים להגדלת צריכת המזון שקיימים בגלל עיצוב והשפעות מהסביבה.