התייבשות נהרות ואגמים

התייבשות נהרות ואגמים היא תופעה מתגברת במאה ה-21 כחלק ממשבר המים העולמי, עקב שילוב תהליכים ארוכי טווח כמו התחממות עולמית, וגידול בצריכת המים עקב גידול אוכלוסין ועלייה ברמת החיים והגדלת טביעת הרגל המימית של ערים ומדינות רבות וכן עקב הקמת סכרים לשם פרוייקטים כמו חקלאות או אנרגיה הידרואלקטרית.

התייבשות ימת אראל שליד קזחסטן, בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי חקלאות וזיהום מים גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל. זו דוגמה בולטת להתייבשות אגמים ולמשבר המים העולמי והשפעותיו על מערכות אקולוגיות, האקלים, הבריאות והפרנסה של אזור גאוגרפי רחב.

התייבשות נהרות כוללת את התייבשות הפרת והחידקל בעיראק, המאבק בין אתיופיה לבין מצרים על הנילוס, התייבשות נהר הקולורדו בארצות הברית, התייבשות נהר הפו באיטליה, והתייבשות נהרות בסין.התייבשות אגמים כוללת את ייבוש רוב ימת אוראל ברוסיה, ייבוש אגם צ'אד באפריקה, ייבוש אגם אורימה באיראן, פגיעה באגמים בקליפורניה וירידת מפלס הכנרת בישראל.

התייבשות נהרות ואגמים גורמת לבעיות שונות במקומות שונים - פגיעה בתובלה ימית, פגיעה בתיירות, פגיעה בחקלאות, פגיעה בדיג, המלחת מי תהום, פגיעה במערכות אקולוגיות, תרומה להכחדת מינים, החמרת בעיות של זיהום נהרות, גרימת בעיות בריאות שונות עקב זיהום קרקע, ופגיעה באיכות המים וגרימת זיהום אוויר, יצירת פליטי סביבה ומתחים מדיניים בין מדינות. באופן כללי זה חלק מבעיה כללית יותר של משבר המים העולמי שגורר בעיות יסודיות וקשות יותר.

התייבשות נהרות ואגמים היא השפעה סביבתית בולטת לעין והיא גם מצטלמת היטב - להבדיל מהשפעות סביבתיות אחרות כמו התחממות עולמית, הכחדה המונית או זיהום אוויר שקשה יותר להבחין בקיומן וקל להתעלם מהן. עם זאת במקרים רבים מדובר בתהליך שמתרחש על פני עשרות שנים ולא תמיד אנשים מודעים אליו, במיוחד כאשר הוא מתרחש במדינות אחרות. הצבעה על היקף התייבשות נהרות עשויה להיות כלי בתחום של חינוך סביבתי והתמודדות עם בעיה של היפרנורמליזציה סביבתית - הכחשה של בעיות סביבה או התעלמות מהשלכות חברתיות שלהן בגלל רצון לשמור על המערכת החברתית הקיימת שמספקת בטחון כלכלי או פסיכולוגי.

התייבשות אגמים וימות

גורם מרכזי לייבוש אגמים הוא צריכת מים לצורכי השקיית שדות או ערים. מבין גורמים אלה עיקר טביעת הרגל המימית של בני אדם היא בצריכת מים לחקלאות. גורם נוסף הוא התחממות עולמית. שינויי אקלים ברחבי העולם מחממים אגמים במהירות גבוהה יותר מאשר החימום של אוקיינוסים או של האטמוספירה, דבר זה מגביר את אידוי המים ויחד עם ניהול בעייתי מצד בני האדם גורר החמרה במחסור במים, זיהום ואובדן בתי גידול לדגים, ציפורים ומינים נוספים. חימום המים יכול לגרום גם לנזק נוסף עקב פגיעה בדגים שבהם תלויה הפרנסה והמחיה של אנשים רבים.

• ימת אראל שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי חקלאות וזיהום מים גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה ברית המועצות להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק הכותנה העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל-80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של קריסה אקולוגית, שכן המערכת האקולוגית של הימה ושל דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מזיהום תעשייתי שאריות חומרי הדברה ודשנים וניסוים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו DDT, וכן המקום מזוהם בPCB ובמתכות כבדות. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר בחומר חלקיקי רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים זיהום במזון דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[1]

השינוי בשטחו של אגם צ'אד בשנים 1972 - 2007.

• אגם צ'אד (Lake Chad) או ימת צ'אד - היה בעבר האגם הרביעי בגודלו בכל אפריקה. שטחו המקורי נע בין 10 ל-26 אלף קילומטרים רבועים (קמ"ר) להשוואה - שטחה של מדינת ישראל הוא 20 אלף קמ"ר. האגם היה בעל נפח של 72 קילומטרים מעוקבים. עד שנת 2000 השטח שלו ירד ל-1,500 קמ"ר. מחקר משנת 2001 שפורסם ב-Journal of Geophysical Research טען כי רעיית יתר באזור מסביב לאגם גררה מדבור וירידה בצמחיה מסביב לאגם. האגם כיום הוא בעל עומק ממוצע רדוד למדי - של מטר וחצי. האגם שוכן על גבול ארבע מדינות: צ'אד, קמרון, ניגריה וניז'ר. חשיבות האגם נובעת מכך שהוא מספק מים לאוכלוסיה של 30 מיליון איש שחים לידו, סמוך לסהרה. לפי Global Resource Information Database של תכנית הסביבה של האומות המאוחדות, בתקופה בין 1963 ל-1998 שטחו של אגם צ'אד הצטמצם ל-5% משטחו המקורי. עם זאת צילומי לווין משנת 2007 הראו שיפור כלשהו בשטח האגם. [2]בתחילת 2018 מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות הכירה רשמית בשינויי האקלים כאחת הסיבות בעיקריות למלחמות וסכסוכים באזור הסאהל ומערב אפריקה, כאשר באזורים אלה נמצאים 26 מדינות באפריקה. כדוגמה הם לקחו את המקרה של התייבשות רוב אגם צ'אד בגלל שינויי האקלים מה שגרם לבצורת רעב ומלחמות
• אגם Poopó (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי אמנת רמסאר. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם ​​התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים לכרייה ולחקלאות. [3]

התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. שטח האגם התכווץ ל-10% מגודלו המקורי

• אגם אורימה (Lake Urmia) או ימת אורמיה הוא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר הוא הייתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. שטח האגם היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון. הוא נמצא בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכו מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבו נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל-16 מטר בלבד. אגם אורמיה מתכווץ בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והוא הוכרז כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצות האגם נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [4] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום. בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את ההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל.
• ימת המלח הגדולה (באנגלית: Great Salt Lake) היא ימה מלוחה חסרת מוצא, הנמצאת בחלקה הצפוני של מדינת יוטה בארצות הברית. האגם משתרע על שטח של כ-4,400 קמ"ר, והוא האגם הגדול ביותר בארצות הברית ממערבית למיסיסיפי. אורכה של ימת המלח הגדולה הוא 120 ק"מ, רוחבה 45 ק"מ, ועומקה המרבי בערך 10 מטר. אף שהיא מכונה "ים המוות של אמריקה" הימה היא מקום המחייה של מיליוני ציפורים מקומיות (כולל אוכלוסיה גדולה של המין "שחיינית וילסון"), וסרטנים זעירים (ארטמיה). [5] רמת המלח באגם הולכת ועולה שכן האגם הולך ומתייבש. והוא איבד כ-50% מהנפח שלו מאז אמצע המאה ה-19.
• אגם פּוֹיָאנְג (Poyang lake) הוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר בסין. גודל השטח עליו משתרע האגם משתנה מאוד בין עונת הגשמים לעונת היבשה. בממוצע שטח פני האגם הוא 3,585 קילומטרים רבועים, עומקו 8 מטרים ונפחו כ-25 קילומטרים מעוקבים.האגם ניזון מהנהרות גאן ושְׂיוֹ ומחובר ליאנגצה בתעלה שאורכה קילומטר אחד. האגם מווסת את גובה פני המים ביאנגצה כשהוא קולט עודפים ממי הנהר או מתרוקן אליו. לפי פקיד בכיר במחוז Jiangxi, שהתראיין בשנת 2016, שטח גדול מהאגם הופך יבש בחלק מהשנה בגלל ניצול יתר של מים במעלה הזרם. חלקי האגם כה יבשים עד כי השלטונות נאלצו להזהיר את התושבים מפני שריפות שעלולות להתרחש בשטחי העשב שנחשפו. באגם אחר לאורך הנהר, Dongting lake, היתה ירידה של 40% בספיקת הנהר. - ראו גם התייבשות נהר היאנגצה
• אגם מונו (Mono Lake) בקליפורניה. בשנת 1941 החלו הרשויות בקליפורניה להטות את מקורות המים של האגם לכיוון לוס אנג'לס. נפחו של האגם ירד לחצי והמליחות בו גדלה פי שתיים. עד 1961, מפלס המים באגם ירד ב-25 רגל. עד 1995 המפלס ירד ב-40 רגל. כדי למנוע אסון סביבתי במקום הקים David Gaine את האגודה למען אגם מונו (Mono Lake Committee) בשנת 1978. האגודה צברה מעל 20 אלף תומכים. האגודה פועלת כיום לנסות למנוע נזק נוסף ואף לשקם את האגם. [6]
• אגם אוונס (Owens Lake) בקליפורניה. זהו כעת אגם יבש ברובו. האגם היה מלא במים עד שנת 1913, כאשר רוב נהר אוונס הוסט אל מוביל המים של העיר לוס אנג'לס, כך שהאגם התייבש בשנת 1926. כיום שוקמו חלק מהנחלים אל האגם, והוא מכיל מעט מים. [7] עם זאת, נכון לשנת 2013 זהו מקור זיהום האבק הגדול ביותר בארצות הברית.
• אגם טַנְגָאנָיִיקָה (Lake Tanganyika) הוא אגם מים מתוקים גדול במרכז אפריקה. האגם לא מתייבש אבל יש חשש כי חימום שלו עלול לפגוע בדייג שבו תלויה פרנסה של תושבים רבים סמוך לאגם.

התייבשות נהרות

מחקר של "המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי" (NCAR) בארצות הברית בדק נתונים ומודלים ממוחשבים של 925 נהרות בעולם, שהם כ-75% מכמות המים שזורמת בעולם, בין השנים 1984 ל-2004. המחקר פורסם גם כמאמר בירחון של American Meteorological Society במאי 2009. [8]

לפי המחקר, שליש מבין הנהרות האלה חווה שינוי בזרימה, ובקרב רובם (ביחס של 2.5 ל-1), כולל נהר הניגר במערב אפריקה, הגנגס בדרום אסיה והנהר הצהוב בסין - היו עם מגמות התייבשות. אלו הם נהרות גדולים שהמים שלהם תומכים כמים לשתיה, חקלאות ותעשייה של מאות מיליוני אנשים. לעומת זאת בחלק מהנהרות יש גידול בזרימת המים, בעיקר בנהרות בקרבת הקוטב הצפוני שבו הפשרת שלגים וקרח גורמת לזרימה רבה יותר. אבל דווקא אזורים אלה הם בעלי אוכלוסיה דלה ויש בהם חקלאות מעטה.[9] קוי הרוחב הצפוניים של נהרות אלה פירושם גם שטף נמוך של אנרגיית שמש ולכן גם פוטנציאל החקלאות בהם גם בעתיד אינו גבוה. הסיבות להתייבשות נהרות כוללות הקמת סכרים, ושימוש במים לצורכי חקלאות. כמו כן שינויי אקלים גורמים לשינויים בדפוסים של ירידת הגשמים ולהגברת האידוי.

• נהר הגנגס - הנהר הגדול ביותר בהודו, הנחשב מקודש בדת ההינדית. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. המחסור במים הופך דבר נפוץ יותר ויותר - ככל הנראה עקב שאיבה גדולה יותר של מים (בטווח הקצר לא נראה שתהיה ירידה במים מצד קרחונים שמזינים את הנהר אלא דווקא עליה). בקרבת העיר וונראסי עומק המים של הנהר היה בעבר 60 מטרים, אבל כיום העומק בחלק מהמקומות עומד רק על 10 מטרים. כדי להתמודד עם המחסור במים הודו מפעילה משאבות מי תהום, מיכליות מים המונעות בדיזל ותחנות כוח לחשמל המונעות בפחם. פתרנות אלה נראים כפתרון לטווח קצר. בעיה גדולה עוד יותר ממחסור במים בגנגס הוא זיהום גדל והולך של הנהר. הנהר מזוהם בצורה קשה מזיהום של פסולת אנושית ומזיהום תעשייתי. ככל שיש פחות מים בנהר כך עולה ריכוז המזהמים בו, שכמובן עולה גם בגלל גורמים אחרים. הנהר מספק מים לכ-40% מאוכלוסיית הודו לאורך 11 מדינות, הוא מספק מים לכ-500 מיליון אנשים - יותר מכל נהר אחר בעולם. כיום הגנגס נחשב מבין הנהרות המזוהמים ביותר בעולם. [10]

מספר נהרות באזור המזרח התיכון סובלים מהתייבשות. במקום זה משבר האקלים גורם להחרפת בעיות של בצורת ודבר זה מצטרף לבעיות אחרות מעשה ידי אדם – גידול דמוגרפי מהיר, היעדר תכנון לאומי של משק המים או תכנון לקוי של החקלאות, משטרים טוטליטריים והתדרדרות אקולוגית. משבר האקלים מעצים את הבעיות האחרות ומגביר חוסר יציבות של המצב (פגיעה בחוסן)

• נהר הפרת - מימי הפרת מנוצלים על ידי טורקיה סוריה ועיראק. יש עדויות על הרעה בכמות המשקעים החל משנות ה-90 של המאה ה-20 והפחתה נוספת בגלל הסכרים הטורקים בנהר הפרת. עד שנות ה-90 ספיקת הפרת בכניסה לסוריה הגיעה ל-32 מיליארד מ"ק בשנה. בשנת 1985 צרכה עיראק לפחות 17–20 מיליארד מ"ק, סוריה כ-4 מיליארד מ"ק, טורקיה כמיליארד מ"ק, והיתרה – 7–8 מיליארד מ"ק, התנקזה ברובה לים. מאז שנות ה-90 לקחה טורקיה (באופן חד צדדי) כ-15 מיליארד מ"ק, והותירה לסוריה ולעיראק רק כ-15 מיליארד מ"ק, דהיינו מחצית הכמות שנכנסה בעבר. מתוך כמות זו לקחה סוריה כ-8 מיליארד, והותירה לעיראק 7 מיליארד מ"ק. מפות הלוויין, מעידות על צמצום דרסטי של עיבוד שטחי חקלאות בעמק הפרת בעירק והחמרת סופות האבק באזור. הדבר מקטין את ההספקה המקומית של מזון לתושבי עיראק ומאיץ תהליכי עיור כמו גם בעיות חברתיות בסוריה ובעיראק. הפגיעה בחקלאים באזורים חקלאות בסוריה עקב שילוב של הפחתת המים בנהרות וכן בצורת היו חלק מרקע סביבתי וחברתי למלחמת האזרחים בסוריה התחזיות של שינוי האקלים באזור צופות הפחתה בכמות המשקעים המזינים ישירות ובעקיפין את הפרת והחידקל משטחה של טורקיה. דבר שצפוי לגרום לירידה של כרבע מסך כל הספיקות בנהרות וביובליהם ב-25–30 השנים הקרובות.

• נהר החידקל - קיימים סכרים רבים לצרכי השקיה בעיראק ובטורקיה. הסכרים נבנו גם כדי למנוע הצפות ידועות לשמצה בעיראק שהיו מתרחשות באפריל בעקבות הפשרת שלגים עונתית בטורקיה. הסכרים האחרונים בטורקיה מעוררים מחלוקת בגלל השפעות סביבתיות בטורקיה וכן ההשפעה של הפחתת זרימת המים בעיראק. בשנת 2014 הושגה התקדמות במגעים על שיתופי פעולה על מידע בין המדינות. כרגע אין בעיה גדולה בחידקל אבל יש חשש שייבוש הפרת יחייב את עירק בהעברת מים מהחידקל לעמק הפרת. טורקיה, שבעבר לא השתמשה במי החידקל, מתכוננת לקחת מהמים הללו לפחות 6 מיליארד מ"ק.

• נהר הנילוס - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה, בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים. אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות. הדבר עלול לפגוע בכלכלת מצרים והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

אגם מיד בנהר הקולורדו ב-2010, בתמונה נראית "טבעת האמבטיה", סימן המראה עד איזה גובה הגיעו מי האגם בעבר

• נהר קולורדו (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. . מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות בצורת החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

• נהר הריין. הריין הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר - זהו הנהר הארוך במערב אירופה. מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. גל חום שהיה בשנת 2018 יחד עם בצורת באזור גרמו לירידת מפלס אגם Constance והמסת הקרחונים והשלגים בהרי האלפים. גורמים אלו גרמו לירידה ניכרת במפלס הנהרות בגרמניה בקיץ 2018, עד כי אוניות מעבורת התקשו לעבור בנהר הריין. האוניות נאלצו להפחית את כמות המטען כדי שהאונייה לא תיגע בקרקעית. המפלס בנהרות האלבה והדנובה גם ירד מאוד. 80% מ-223 מיליוני טון המטענים שמועברים באוניות בגרמניה עוברים בריין. כעת חלק ניכר של מטענים שקודם הועברו בנהרות נאלצים לעבור ביבשה. יש מטענים שבגלל משקלם לא יכולים לעבור מרחק רב ביבשה ואז אי אפשר להעביר אותם, דבר זה שהפסיק לדוגמה בנייה של טורבינת רוח חשמלית. בסוף אוקטובר העומק בנהר הריין במקום אחד הגיע ל-25.4 סנטימטר. האוניות יכלו לעבור רק בתעלה שנחפרה במיוחד בגלל זה אבל גם עומק המים בה הגיע רק ל-1.5 מטר. תחנות כוח נסגרו כי אי אפשר היה להעביר נפט במיכליות. חצי מהמעבורות בגרמניה הפסיקו לתפקד וחברות שיט נוסעים נאלצו להעביר את הנוסעים חלק מהזמן באוטובוסים. הנזקים של החקלאים בגרמניה בלבד מגיעים למיליארדים.

התייבשות נהרות ואגמים בישראל

ערך מורחב – בצורת בישראל

משק המים בישראל מאופיין בתהליך ארוך טווח של הגברת השאיבה, בעיקר עקב גידול אוכלוסיית ישראל. בשנים האחרונות יש שינוי של מגמה זו בגלל התפלת מים בישראל. למרות ההתפלה, חלק ניכר מצריכת המים בישראל מקורו בשאיבת מים מעיינות ומקורות מים אחרים שבעבר הזינו מקורות מים חשובים. פגיעה בכמות המים בנהרות , בנחלים ואגמי מים מתוקים (החולה והכנרת) פירושה פגיעה במערכות אקולוגיות ובבעלי חיים שחיים לאורך נהרות אלה, דבר שמצטרף לבעיות נוספות כמו פגיעה עקב עיור, קיטוע שטחי מחייה והגברת הפרבור בישראל. בנוסף הדבר פוגע גם בתיירות בישראל. בנוסף הדבר עלול לגרום להחרפת בעיה של זיהום נחלים בישראל (שנמצאת בשנים האחרונות במגמת שיפור).

התייבשות הכנרת

מפלס מי הכנרת בשנים 1966-2018. רואים שתי מגמות על פני זמן ארוך - האחת היא ירידה ממוצעת במפלס והשניה היא עליה בתנודות המפלס.

הכנרת היא אגם המים המתוקים הגדול בישראל. היא מקור מים חשוב לישראל והיא מוקד לפעילות תיירות ונופש. הכנרת נמצאת באיום של המלחה עקב התייבשות. מפלס המים בכנרת יורד עקב שילוב של גידול האוכלוסיה והחמרת הבעיה של בצורת בישראל עקב שינוי האקלים. החל מתחילת המדידות המסודרות בכנרת יש בה תהליך ארוך טווח של התייבשות - בעוד המפלס עולה ויורד, הוא נמצא יותר ויותר זמן מתחת לקו האדום ההיסטורי של מינוס 212 מטרים. [11]

בשנים האחרונות יש יותר יותר שנים שבו מפלס מי הכנרת ירד מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים ( מתחתיו אסור לשאוב) והתקרבה מספר פעמים אל הקו השחור. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא תהליך בלתי הפיך - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי.

בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב-0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוהה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם בהתפלה אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון. מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ-400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל נהר הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ-250 מיליגרם מלח לליטר - זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת לגידולים רגישים למליחות כגון אבוקדו ומנגו, אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי-שתייה. לשם כך הוקם באתר אשכול מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת עכירותם, לשיפור איכותם המיקרוביאלית ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין בו מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה.

התייבשות מקורות מים נוספים בישראל

• נהר הירקון מקורות הירקון נמצאים בעין אפק ליד מבצר אנטיפטרוס. שאיבת מים במקום זה מקטינה מאוד את כמות המים שזורמת בירקון.
• נהר הירדן - מקורות הירדן הם בכנרת. סכר דגניה מאפשר לבני האדם לשלוט בכמות המים בירדן, בתקופות של חשש לבצורת בישראל חוסמים את זרימת המים לנהר הן כדי לשמור על מי השתיה והן כדי להגן על אגם הכנרת מפני תהליכים כמו המלחה. כמות המים בנהר הלכה וירדה עד שכיום כמות המים בו היא ברמה של נחל קטן או פחות מכך.

• אגם החולה - ייבוש מכוון של אגם-ביצתי בישראל בשנות ה-50, הרעיון היה קבלת שטחי חקלאות עשירים וגדולים. הדבר גרר מחאה שהובילה להקמת החברה להגנת הטבע. התברר שהקרקע בעייתית לגידולים חקלאיים וכי הדבר גורר גם זיהום של הכנרת. בשנים האחרונות מנסים להציף חלקים מהאגם.
• התייבשות ים המלח ים המלח הולך ומאבד משטחו ומפלס המים שלו יורד. הדבר נובע ממספר תהליכים בהם הקטנת הזרימה של מים מתוקים מנהר הירדן עקב צריכת יותר מים למשק המים בישראל ומשק המים של ירדן וסוריה, הגברת אידוי המים על ידי תעשיות המלח ואולי גם הגדלת החום עקב שינויי אקלים בישראל. התייבשות זו מאיימת על תעשיית התיירות והישובים במקום והיא גם מהווה סכנה בטיחותית עקב בולענים.

השפעות

השפעה אחת היא איום על מי שתייה של אנשים רבים. לפעמים אפשר לפתור זאת על ידי התפלה, אבל דבר כזה נושא סיכונים שונים כמו תלות המים בדלק מחצבי (מעבר מבעיית מים לבעיית אנרגיה) וכן בעיות אחרות - ראו התפלת מים בישראל.

השפעה נוספת היא פגיעה בחקלאות לדוגמה נהר הקולורדו משקה משקים חקלאיים רבים במערב ארצות הברית. דבר זה עלול להשפיע על גידולים אוהבי מים כמו חיטה או אורז ועלול ליצור ביעות של בטחון תזונתי. השפעות כלכליות אחרות נוגעות לפגיעה בתיירות ובדייג מקומי.

פגיעות כלכליות וחברתיות אלה עלולים לגרום פליטי סביבה או "פליטי אקלים" ולכך יש השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות. בנוסף לפעמים הדבר עלול ליצור סכסוכים חברתיים אלימים כמו מלחמות אזרחים או מלחמות בין מדינות.

השפעה מרכזית נוספת היא פגיעה במערכות אקולוגיות - הן המערכת האקולוגית של הנהר או האגם והן מערכות רבות כמו שתלויות באגם. היבטים אלה עלולים לגרום הכחדה של בעלי חיים וצמחים שונים. בנוסף הדבר עלול לגרור הרס קרקע.

ראו גם

• משבר המים העולמי
• גידול אוכלוסין
• בצורת
• השפעות של התחממות עולמית
• השפעת שינויי האקלים על בצורת ומידבור
• משבר המים במזרח התיכון
• שינויי אקלים במזרח התיכון
• בצורת בישראל

קישורים חיצוניים

• אטלס סיכון המים מפה של סיכוני מים בעולם, לפי "המכון לחקר משאבים" WRI Aqueduct 2014
• ד"ר אסף רוזנטל, פרוייקט מיוחד לאתר הידען: מיפוי בעיות המים בעולם, 30 במאי 2004

• סין: נהרות מתייבשים בבצורת חריפה, ערוץ 7, 03.06.2011
• Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why. נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018
• צמצום שטחו של אגם צ'ד באפריקה

התייבשות מקווי מים בישראל

• צפריר רינת, נעה שפיגל, הכנרת מתייבשת, ולא רק היא, הארץ, 22.06.2016
• אגן הכנרת, באתר רשות המים
• נתונים של מפלס מי הכנרת 1966-1919 , מסמך גוגל דוקס, דרור רשף , העמותה לכלכלה בת קיימא.
• מפלס הכנרת, המשרד להגנת הסביבה

משבר המים בעירק

• משק המים בעירק, ויקיפדיה באנגלית
• מים ואש: הבצורת בעיראק, סכנה ביטחונית, Ynet, 19.08.2018
• As climate threats grow, Iraq battles a new enemy: Water shortages, רוייטרס, DECEMBER 12, 2017
• Mina Aldroubi ,Turkey dam sparks renewed water shortage panic in Iraq, the national, June 3, 2018

משבר המים באיראן

• משבר המים באיראן, ויקיפדיה האנגלית

משבר המים במצרים

• משק המים במצרים, ויקיפדיה האנגלית
• Egypt’s Water Crisis – Recipe for Disaster, EcoMENA, July 22, 2017
• Jonathan Rashad The world’s longest river is in trouble, washington post, March 22 2018
• Nile water crisis places Sudan, Egypt and Ethiopia on the brink of war, middle east monitor January 15, 2018,

משבר המים בירדן

• משק המים בירדן, ויקיפדיה האנגלית
• Climate change: Jordan water crisis 'to get worse', אל ג'זירה, נובמבר 2017

התייבשות נהר הקולורדו

• Alexandra Cousteau's Expedition Blue Planet "Death of a River: The Colorado River Delta" התייבשות הדלתה של נהר הקולורדו, 2010
• Colorado River drying up at alarming rate כתבת וידאו, CBS, 2014
• RENEWAL - A Reborn Colorado River Once Again Finds Her Path to the Sea

הערות שוליים

מים
מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור
זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים
מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל