דייוויד קורטן
דייוויד קורטן (באנגלית: David C. Korten; נולד ב-1937) הוא סופר וחוקר במנהל עסקים, העוסק בנושאי כלכלה פוליטית, וכלכלה אקולוגית בהקשרים של תאגידים, קיימות, גלובליזציה, תרבות הצריכה ועוד. הוא נחשב לדובר מרכזי של התנועה לאנטי גלובליזציה, פשטות מרצון, ולהקטנת כוחם של תאגידים רב לאומיים.
ביוגרפיה
ילדות
קורטן נולד ב-Longview שבמדינת וושינגטון בשנת 1937 והוא סיים את בית הספר התיכון בשנת 1955. הוא מעיד על עצמו כי הוא גדל בסביבה שמרנית, כפי ששמרנות נתפסה באותה תקופה.
השכלה, נישואים ושירות צבאי
קורטן למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובמערכות התנהגותיות באוניברסיטת סטנפורד. לאחר מכן הוא קיבל את תואר שני ודוקטורט במנהל עסקים מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת סטנפורד.
בהיותו בסטנפורד הוא פגש בפרנסיס (פראן) (Frances Fisher) ונשא אותה לאישה. פרנסיס עבדה בקרן פורד במשך 20 שנה בפיליפינים, אינדונזיה וניו-יורק והיא כיום (2008) המוציאה לאור והמנהלת של מגזין YES!.
בתחילת דרכו עבד קורטן בהקמתם של בתי ספר למנהל עסקים במדינות עניות כמו אתיופיה. הוא היה שותף לתקווה כי דבר זה יוביל לגידול דור של יזמים עסקיים שיהיו גורמי מפתח בחיסול העוני העולמי.
במלחמת וייטנאם שירת קורטן כסרן בחיל האוויר האמריקני. בתקופה זו הוא לימד על פעילות אזרחית ומבצעים פסיכולוגיים בבית הספר למלחמה אווירית מיוחדת. כמו כן הוא הוביל צוות מחקר על עקרונות של ארגון חיל האוויר במפקדת חיל האוויר, וכעוזר הצבאי במחלקת המחקר החברתית של משרד ההגנה האמריקאי בפנטגון.
קריירה באקדמיה ובמזרח אסיה
לאחר שירותו הצבאי, עבד קורטן חמש וחצי שנים כפרופסור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד בתוכניות לתואר שני ולדוקטורט. כמו כן הוא שימש גם כיועץ למכון לניהול מרכז אמריקה, הממוקם בניקרגואה. לאחר מכן הוא הצטרף לצוות של מכון הרווארד לפיתוח בינלאומי, שם הוא עמד בראש פרויקט במימונה של קרן פורד על מנת לחזק את הארגון והניהול של תוכנית לאומיות לתכנון משפחתי.
בשלהי שנות השבעים עזב קורטן את האקדמיה בארצות הברית ועבר למזרח אסיה, שם הוא חי במשך קרוב ל-15 שנה, שירת בתחילה כמומחה לפרויקט של קרן פורד ומאוחר יותר כיועץ אזורי באסיה הממונה על פיתוח ניהול עבור "סוכנות ארצות הברית לפיתוח בינלאומי" (USAID).
בשלב זה זכתה עבודתו להכרה בינלאומית עבור תרומתו החלוציות לפיתוח של אסטרטגיות למען המרת ביורוקרטיה ציבורית למערכות תמיכה, המוקדשות לחיזוק שליטה קהילתית וניהול משאבי האדמה, המים והיער.
שינוי גישה
בראשית הקריירה שלו, בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד, החזיק דייויד קורטן בהשקפות שמרניות או נאו-ליברליות באשר לסיוע, פיתוח וסוגיית "הפוטנציאל האנושי". אולם שנים של ניסיון חיים בתחום, ועבודה במדינות עניות בעולם, הובילו אותו לבחינה מחודשת של כמה מהנחות היסוד העומדות בבסיסה של תאוריית הפיתוח הכלכלה נאו-קלאסית.
בסוף שנות ה-80, לאחר שנות עבודה רבות באפריקה, אסיה ודרום אמריקה, הפסיק קורטן להאמין בכך שגופי סיוע גדולים ורשמיים כמו USAID יכולים לחזק את השליטה של קהילות על המשאבים שלהן. הוא החל להאמין שמוסדות כמו הבנק העולמי או קרן המטבע הבינלאומית גורמים יותר נזק מתועלת. הוא פרש ממערכת הסיוע הרשמית. חמשת שנותיו האחרונות באסיה הוקדשו לעבודה עם מנהיגים של ארגונים לא ממשלתיים אסיאתיים כדי לנסות לזהות את הסיבות השורשיות לכישלונות פיתוח באזור ולחיזוק יכולות ההשפעה של ארגונים אזרחיים לתפקד כגורמים בעלי השפעה ברמה הארצית והעולמית.
קורטן החל להאמין שהתופעות של אי שוויון כלכלי גדל, של עוני מעמיק, משבר סביבתי וחוסר אינטגרציה חברתית להן הוא היה עד באסיה, היו דבר שמתפשט כמעט בכל מדינה אחרת בעולם - כולל בארצות הברית ובמדינות "מפותחות" (בעלות תמ"ג גבוה) אחרות. בנוסף, הוא הגיע למסקנה כי ארצות הברית ותאגידים הרב-לאומיים קידמו באופן אקטיבי - הן בתוך ארצות הברית והן בעולם - קווי מדיניות שהעמיקו את התופעות האלה, כשהתוצאה היא משבר עולמי מעמיק. כדי שהעולם ישרוד, קורטן סבר שעל ארצות הברית להשתנות.
בשנת 1992 חזר קורטן לארצות הברית. מאז הוא היא בעל תפקיד משמעותי בהגברת המודעות הציבורית להשפעות הפוליטיות והכלכליות של גלובליזציה, לתרבות הצריכה, הגברת כוחם של תאגידים וכן לצעדים הנדרשים לשם הגברת הדמוקרטיה, ביזור כלכלי, שווקים מתפקדים, קהילות מתפקדות, וכלכלה מקיימת.
פעילות ציבורית
קורטן נחשב לאחד הדוברים הבולטים של התנועה לצדק עולמי (אנטי גלובליזציה), ושל פשטות מרצון. הוא המייסד המשותף וחבר במועצת המנהלים של "רשת העתיד החיובי" המוציאה לאור את כתב העת הרבעוני YES!. בנוסף הוא חבר בהנהלת "ברית העסקים לכלכלות חיות מקומיות", שותף בפורום הבינלאומי לגלובליזציה (פורום של ארגונים ותנועות של גלובליזציה הוגנת), וחבר במועדון רומא.
גישה וניתוח
הגישה של קורטן משלבת נקודות מבט של זרמי מחשבה שונים - מצד אחד הוא תומך בשווקים מתפקדים ויעילים בדומה למודל שהציע אדם סמית, ומתנגד למרקסיזם - הוא מכנה זאת שוק תחרותי.
מצד שני אחת הטענות המרכזיות של קורטן היא שיש הבדלים מהותיים בין מה שסמית הציע, כלכלת שוק, לבין קפיטליזם תאגידי. לדוגמה הוא טוען ומחזק את דבריו על ידי טיעונים מצד סמית, כי כלכלת-שוק פירושה כלכלה מבוזרת הנטועה ברקע של קהילות מתפקדות ומוסר, וזאת בניגוד לכלכלה תאגידית וריכוזית, שפועלת ללא כל הקשר תרבותי או מוסרי.
קורטן משלב דאגה לצדק חברתי, לשיוויון ולסביבתנות וקיימות, חשיבה ליברלית וכלל עולמית, יחד עם ערכים דתיים, שמרניים וקהילתניים כמו דאגה לבריאות הקהילה, דאגה לבריאות המשפחה, פשטות מרצון, אמונה בחשיבותם של ערכים המשותפים לכלל החברה ועוד.
קורטן טוען שקיימים כיום שיתוף פעולה רעיוני ופוליטי בין כלכלנים נאו-ליברלים או נאו-קלאסיים בולטים, אנשי עסקים שעובדים בתאגידים רב לאומיים, ונציגים פוליטיים של הציבור השמרני בארצות הברית. הוא מכנה קבוצה זו בשם "הליברטיאנים התאגידיים" וטוען כי "מתקפת הליברטיאנים התאגידיים", או קידום המדיניות הכלכלית-פוליטית-צבאית של קבוצה זו, גורמת נזק הן לעולם והן לציבור האנשים התומכים בקבוצה זו. לדוגמה הוא טוען שקידום כלכלה תאגידית בעולם ובארצות הברית מכרסם את ערכי הקהילה והמוסר שבהם מאמינים השמרנים.
בספרו "כשתאגידים שולטים בעולם" מציג קורטן את רשימת האמונות של האידאולוגיה הכלכלית הרווחת היום:
- צמיחה כלכלית מתמדת היא הדרך להבטחת הקדמה האנושית.
- שווקים חופשיים, שאינם מוגבלים על ידי ממשלות, הם אלה המשיגים את חלוקת המשאבים האופטימלית (יעילות פארטו).
- גלובליזציה כלכלית, מביאה אך ורק לתוצאות חיוביות.
- הפרטה היא הדרך הטובה ביותר לספק שירותים ציבוריים;
- התפקיד המרכזי של הממשלה הוא לספק תשתית לקיום המסחר ולשמור על הסדר הציבורי.
קורטן מצביעה על בעיות בתפיסות אלה, כיצד הן הופכות ל"מנטרות" שאין חולק עליהן. וכיצד תפיסות אלה מובילות לרשימה אחרת של אמונות קיצוניות יותר הגורמות לנזק חברתי.
החיים לאחר הקפיטליזם
במאמר "החיים לאחר הקפיטליזם" טוען קורטן כי קפיטליזם הורס את היסודות שעליהם רובנו רוצים לבנות את החברות שלנו: דמוקרטיה, כלכלת שוק ותרבות אתית. כתוצאה מכך יש לנקוט בקווי מדיניות הפוכים כמעט לאלו שאנו מאמצים היום. [1]
צמיחה כלכלית וסחר חופשי
קורטן שותף לביקורת של כלכלנים והוגים אחרים, על הפיכת ההצמיחה הכלכלית כפי שהיא נמדדת על ידי הגידול בתמ"ג למטרה הציבורית העיקרית של מדינות מודרניות. הצמיחה הכלכלית, מקודמת לרוב בטענה שהדבר יקטין בעיות חברתיות כמו עוני או אי שוויון, יהפוך את האנשים למאושרים יותר, ואפילו שדבר זה יקטין את בעיות הסביבה (ראו עקומת קוזנץ הסביבתית). קורטן טוען כי קווי מדיניות שנועדו להגדיל את הצמיחה הכלכלית מעמיקים בעיות של אי-שוויון ועוני, וגורמים לבעיות סביבה קשות. כך שבעוד צמיחה כלכלית כשלעצמה עשויה לפעמים לסייע מבחינה חברתית או סביבתי, קידומה של צמיחה כזאת בכל מחיר הוא דבר בעייתי.
קורטן, (כמו גם הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי) מצביע על כך שמנגנון היתרון היחסי שעליו דיבר דייוויד ריקארדו ואשר אמור להבטיח יתרונות ל-2 מדינות השותפות למסחר בין-לאומי, הוא מודל שפותח במאה ה-19 בזמן שהעברות הון תעשייתי (ניוד של פירמות, השקעות ומפעלים ברחבי העולם) לא היה אפשרי כמעט. כאשר מתאפשרות העברות הון לא מתקיים יותר מודל מסחר על פי יתרון יחסי אלא על פי יתרון מוחלט - לחברות רב לאומיות ולמשקיעים רב לאומיים יש הגיון לייצר את מירב הסחורות במדינה בה הדבר הוא זול ביותר - ללא קשר לשיקולים של יתרון יחסי.
ספרים
- כשתאגידים שולטים בעולם ( אנגלית 1999, עברית- הוצאת בבל 2005)
- העולם הפוסט תאגידי:החיים לאחר הקפיטליזם
- התפנית הגדולה: מאימפריה לקהילת כדור הארץ
מאמרים
- העולם הפוסט-תאגידי - מאמר בעברית.
- כלכלות חיות עבור עולם חי
- הבגידה באדם סמית
קישורים חיצוניים
- אתר הבית של קורטן
- דייוויד קורטן בוויקיפדיה האנגלית
- דייוויד קורטן בוויקיפדיה העברית
- פורום לקידום פיתוח מכוון אנשים PCDF
- יס- ירחון לעתידים חיוביים
- המפנה הגדול אתר על שם ספרו האחרון ובו מאמרים ומידע על יוזמות קהילתיות
- סוף ה"עסקים כרגיל" ראיון עם קורטן משנת 2007
- דברים שביבי לא מספר לכם גבע קרא עוז ב-ynet
- כשהתאגידים שולטים בעולם/דייוויד קורטן- גלעד סרי לוי באימגו
- בחירת המצפון - קיצם של העסקים כרגיל מאמר מ-2007 על קורטן, עבודתו והערכתו של חשיבותו את"המפנה הגדול: מאימפריות לקהילת כדור הארץ"
- "מה אנו יכולים ללמוד מהאנטי-גלובליסטים?" דיון בן 5,000 מילים וביקורת על ספרו של קורטן "המפנה הגדול"
