אקו-ויקי

רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה

(הופנה מהדף רקע סביבתי וחברתי למלחמת האזרחים בסוריה)

מלחמת האזרחים בסוריה החלה כהפגנות בתחילת אביב 2011 שהתפתחו בהמשך למרד חמוש נגד משטרו של בשאר אסד. המלחמה עדיין נמשכת (נכון ל-2017) ועד כה גרר מוות של מאות אלפי סורים ולכמות פליטים ועקורים הנאמדים במיליוני איש. ערך זה סוקר את התהליכים החברתיים, הכלכליים והסביבתיים שהביאו להגברת המתח החברתי ולפרוץ המהומות נגד המשטר.

הסיבות להתגברות המתח החברתי בסוריה כוללות גידול אוכלוסין, מדבור בצורת ופגיעה בחקלאים, גידול באבטלה, שחיתות פוליטית, ירידה בהכנסות נפט עקב מעבר של שיא תפוקה ומתח עדתי.

רקע - היסטוריה מדינית-חברתית של סוריה

סוריה הפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1946. השלטון הדמוקרטי במדינה הסתיים בהפיכה בסיוע של ה-CIA במרץ 1949, ובעקבותיו שתי הפיכות נוספות באותה שנה. התקוממות עממית נגד המשטר הצבאי ב-1954 העבירה את הכוח מהצבא לאזרחים. מ-1958 ועד 1961 התקיים איחוד עם מצרים שהחליף את השיטה הפרלמנטרית במדינה, בשלטון נשיאותי ריכוזי מאוד. לאחר הפיכה נוספת ב-1963, תפסה מפלגת הבע'ת את השלטון במדינה. ב-1966 בוצעה הפיכה נוספת, שהדיחה את מנהיגי הבע'ת הקודמים. בנובמבר 1970, הגנרל חאפז אל-אסד (האריה), שהיה אז שר ההגנה, תפס את השלטון ב"הפיכה מתקנת", והפך לראש הממשלה. במרץ 1971 מינה אסד את עצמו כנשיא. הוא נשאר כנשיא דיקטטור עד מותו בשנת 2000. מפלגת הבע'ת הייתה המפלגה החוקית היחידה.[1]

שלטונו של חאפז אל-אסד התקיים בצל מתיחות בין הרוב הסוני העני למיעוט העלאווי העשיר אליו השתייך אסד. העלאווים מונים כ-10% מתושבי המדינה, רובם מרוכזים בערי החוף הצפוניות ובדמשק כאשר רוב שאר התושבים הם מוסלמים סונים, וכן מיעוטים נוספים כמו נוצרים, כורדים ודרוזים. תחת שלטון אסד התבססה אליטה פוליטית-צבאית-כלכלית של עלאווים שאיישו את כל תפקידי המפתח במדינה, ונהנו מחלק ניכר ממשאביה. בהיות הכלכלה ריכוזית מאוד וקשורה למוסדות השלטון, אליטה זו הייתה גם קשורה למוסדות הפיננסיים ולחברות הגדולות במדינה, וניווטה אותם לפי האינטרס הפרטי שלה, על חשבון הפועלים והאיכרים שהתיימרה לייצג. דבר זה הפך את ארגון 'האחים המוסלמים' בסוריה למוקד ההתנגדות המרכזי למפלגת הבע'ת. התנועה, שהייתה בתחילת דרכה תנועה דתית מתונה, צברה כוח בשנות ה-70. בשנת 1980 החלו עימותים ולבסוף קרבות-גרילה עירוניים במספר ערים בצפון המדינה וכן נעשה ניסיון התנקשות באסד. ב-1982 דיכא אסד באכזריות את המרד על ידי שליחת מסוקי תקיפה וטנקים לעיר חמא בצפון המדינה. בטבח בעיר נהרגו 10-40 אלף בני אדם.[2]

לאחר מותו של אסד האב בשנת 2000, הפך בנו, בשאר אל-אסד, לנשיא החדש. בשאר, רופא עיניים שלמד בבריטניה, ונשוי לאסמה (סונית שגדלה והתחנכה בבריטניה) עורר בתחילה תקוות גדולו לרפורמות במדינה ולדמוקרטיה. בין יולי 2000 לבין אוגוסט 2001 התקיימה תקופה שכונתה "אביב בדמשק", שבמהלכה היו דיונים חברתיים ופוליטיים. התקופה התאפיינה בקיום מספר פורומים וסאלונים פוליטיים, שבהם אנשים בעלי דעות דומות נפגשו בבתים פרטיים לדון בנושאי חברה ופוליטיקה. פעילים פוליטיים שונים כמו Riad Seif הניעו את התנועה. "האביב בדמשק" הסתיים באוגוסט 2001, עם מאסרם וכליאתם של 10 פעילים פוליטיים מובילים שקראו לבחירות דמוקרטיות ולקמפיין של אי-ציות אזרחי. משנת 2001 חברי פרלמנט רפורמטים החלו למתוח ביקורת על מסורת הקיפאון מאז הנשיא הקודם. בשאר אסד דיבר הרבה על הרפורמה אבל עשה מעט מאוד.[1]

עד סמוך למהומות היו עיתונאים ומומחים שהעריכו כי אין סיכוי גבוה כי המהומות שהחלו כבר בתוניס ובמצרים יגלשו גם לסוריה. טענה אחת היתה כי הסורים רואים את גלי הפליטים שהגיעו מעיראק ומבינים כי עדיף להם לחיות במדינה יציבה ומדכאת מאשר להיות פליטים. הסבר אחד לטעות של המומחים היא שרבים מהם ביקרו במרכזים העירוניים וראו את החיים שם, ולא ראו את המצוקה והקשיים באיזורים הכפריים ובפרברים של הערים כתוצאה מגלי הפליטים מעיראק וכתוצאה מהבצורת בסוריה.[1]

שינוי במוסדות החברתיים

בשנים 2006-11 היתה בסוריה צמיחה כלכלית של 5% בשנה, והועברו רפורמות שהעבירו את הדגש מכלכלה המבוססת על הממשלה לכלכלת שוק חופשי, וננקטה אסטרטגיה של הגברת המגוון במסחר. עם זאת סוריה עמדה בפני אתגרים חברתיים וכלכליים ושיעור העוני בה נשאר גבוה, ואחד מכל שלושה סורים היה מתחת לקו העוני ותוך התגברות של אי שוויון חברתי ואי שוויון גאוגרפי. החוזה החברתי שהתקיים בשנות ה-80 וה-90, שבו המדינה הבטיחה משרות לבוגרי קולג' והציעה שירותים ציבוריים חינם ומזון זול עבור האוכלוסייה הכללית כבר לא התקיים.[3]

גידול אוכלוסין וגידול באבטלה

סוריה עודדה גידול אוכלוסין מהיר לאורך עשרות שנים. בשנת 1956 הכריז מי שהיה אז האחראי לניתוח כלכלי במשרד לתכנון בסוריה, Youssef Helbaoui, כי לסוריה אין כל עניין בתכנון משפחה. המשטר היה מעוניין כל כך בגידול אוכלוסין, עד שבתחילת שנות ה-70 הוא אסר באופן רשמי על מסחר ושימוש באמצעי מניעה. עד 1975 שיעור הלידות במדינה הגיעה ל-50 לידות ל-1,000 איש, וחאפז אל אסד הכריז כי גידול אוכלוסין מהיר והגירה פנימית הם האחראים ל"שיפורים חברתיים-כלכליים נכונים". [2]

בשנים אחרונות נעשה נסיון לצמצם את גידול האוכלוסייה, אבל מומנטום אוכלוסין המשיך את הגידול. [3].[4] בסוריה יש גידול אוכלוסין גבוה של 2.5% בשנה. דבר זה גרם לכך שכ-250,000 צעירים הצטרפו מדי שנה לשוק העבודה בחיפוש אחר עבודה.[3] גידול של 4% בשנה.[5]

הסקטור הציבורי העסיק כ-30% מכוח העבודה ויצר כ-20,000 משרות שנתיות מאז אמצע שנות ה-90. הסקטור הפרטי ייצר משרות בהיקף גדול פי 2-3, אך פירוש הדבר שהיצע העבודה היה גדול בהרבה מהביקוש. שיעור האבטלה הרשמי היה 10% אבל אחת מתוך 2 משרות הייתה מאיכות נמוכה ובתשלום נמוך ללא שום הגנה סוציאלית. שיעור האבטלה בקרב הצעירים היה גבוה מ-30%.[3]

הקשיים הכלכליים בסוריה אינם דבר חדש. עובדים סורים רבים היגרו למדינות שכנות כמו ירדן ולבנון, למדינות ערב נוספות כמו סעודיה ולמדינות מערביות בניסיון להשיג משרות רווחיות יותר. יש להניח שגם כספים אלה נחלשו נוכח המיתון העולמי בעקבות המיתון של שנת 2008.

גידול האוכלוסין בסוריה משפיע לא רק על אחוז האבטלה אלא גם על היבטים נוספים:

  • גידול האוכלוסייה והצמיחה הכלכלית הובילו לגידול בצריכת המים. דבר זה יצר לחץ על החקלאים ועל הרשויות לשאוב מעבר ליכולת ההתחדשות של המאגרים.
  • הן גידול האוכלוסין והן הצמיחה הכלכלית הגדילו את הדרישה לבשר. כדי לספק דרישה זו, חל גידול ברעיית צאן. לפני הבצורת היו בסוריה 21 מיליון חיות משק.[6] לדבר זה היה עוד עומס על מערכות המים, בנוסף רעיית הצאן הגבירה את המדבור במדינה - מה שתרם למשבר הבצורת בהמשך.

שינוי אקלים, מחסור במים ופליטים

 
מפת צבעים של התגברות הבצורת במזרח התיכון. איזורים אדומים וכתומים מצביעים על חורפים יבשים יותר בממוצע בתקופה 1971-2010 לעומת התקופה 1902-2010

ניהול גרוע של חקלאות ומשק מים, ורעיית יתר הובילו למדבור ולמחסור במים בסוריה.[4] משבר זה הוחרף עקב הקמת סכרים על נהר הפרת בטורקיה, שהקטינו את זרימת המים אל סוריה. החל משנת 2006 החלה בצורת קשה לפגוע בסוריה, בעיקר בחלקים הצפוניים והמזרחיים שלה, היכן שגודלו רוב היבולים החקלאיים של המדינה. דבר זה הוביל להחמרת העוני והאבטלה במדינה, לגלי פליטים ולעליה במחירי המזון.

הרקע למשבר החקלאי בסוריה הוא ניהול לא מקיים של החקלאות - הגברת הרעייה כדי לספק בשר, שאיבת מים בכמות שאינה יכולה להתחדש ממאגרי מי תהום. החקלאיים המקומיים נהגו לקיים מחזור גידולים כדי לשמור על איכות הקרקע, אבל בלחץ הממשלה הם עברו ליבולים בזבזניים במים ובמשאבים כמו חיטה, תירס, וכותנה. 90% מצריכת המים של המדינה הוקצתה לחקלאות כך שדבר זה הגדיל מאוד את צריכת המים. כל הדברים האלה הובילו לרגישות גדלה למדבור ולבצורת שכן כמות משאבי המים שהיו ברזרבה הלכה וקטנה ביחס להוצאות. עד שנת 2010 העריך ארגון האומות המאוחדות כי 80% משטח המדינה, חשופים לנזקי מדבור.[7]

על פי מחקר של "הסוכנות הלאומית לאוקיינוסים ולאטמוספירה" של ארצות הברית (NOAA) שפורסם בשנת 2011, מגמת ההתחממות העולמית כבר הובילה לשינוי אקלים במזרח התיכון. על פי המחקר, 10 מתוך 12 החורפים היבשים ביותר מאז 1902 התרחשו ב-20 השנים האחרונות. על פי החוקרים התחממות עולמית מעשה ידי אדם מסבירה כחצי מהיובש המתגבר באיזור בתקופה שבין 1902-2010 ויתר היובש נגרם מסיבות אחרות שטרם זוהו.[5]. על רקע התגברות זו של יובש החלה בסוריה בצורת קשה שפגעה בסוריה החל משנת 2006. לפי משרד החקלאות של ארצות הברית, בחורף 2006-7 איזורים נרחבים בצפון ובדרום המדינה קיבלו פחות מ-50% מכמות הגשם הממוצעת ודבר זה החריף בחורף 2007-8.[8] בחורף שלאחר מכן המצב השתפר במעט אבל היבולים נותרו נמוכים[9]

המחסור במים הוביל לירידה של 25% בתנובה של הסקטור החקלאי, שמהווה 20% משוק העבודה (ותרם בעבר 40%)[10] ותורם כ-20% מתוך התוצר הלאומי הגולמי של סוריה. בין השנים 2006-2011 נפגעו קשה כ-60% מהשטחים החקלאיים בסוריה. מומחה אחד תאר זאת כ"בצורת ארוכת הטווח הגרועה ביותר וכשלון היבול הגרוע ביותר מאז ראשית ימי ציביליזציה החקלאית שהחלה בסהר הפורה לפני מאות רבות של שנים". לפי מחקר משנת 2012, Global Assessment Report on Disaster Risk Reduction (GAR) מבין הסורים שתלויים בחקלאות, במיוחד במחוז הצפון מזרחי Hassakeh וכן באיזורי הדרום, כמעט 75% סבלו מאובדן מלא של היבולים. בעלי עדרים בצפון-מזרח המדינה איבדו כ-85% מבעלי החיים שלהם, דבר שהשפיע על 1.3 מיליון אנשים. (מתוך אוכלוסייה של 21 מיליון איש). העדרים ירדו מ-21 מיליון בעלי חיים ל-15 מיליון בעלי חיים. [4]

מאות אלפי חקלאים, חוואים ומשפחות שהיו תלויות בחקלאות עזבו את איזורי הכפר וניסו להגר לערים בנסיון להמלט מרעב ולמצוא עבודה. בשנת 2009 העריך Mohamad Alloush, ראש משרד הסביבה ב-"משרד לתכנון המדינה" (State Planning Commission) בסוריה כי 250-300 אלף משפחות, או 1.25-1.5 מיליון בני אדם עזבו את האיזורים הכפריים בצפון מזרח המדינה ונדדו לפרברים של דמשק, אלפו ודרע'ה. [11] בחלק מהכפרים 50% מהאוכלוסייה נטשה לערים.[12] ביוני 2012 דווח כי כשלון יבולים (בעיקר של התבלין Aleppo pepper) בכפרים ליד העיר אלפו, הוביל לכך ש-200 אלף כפריים עקרו לערים. ב-2010 דיווח הניו-יורק טיימס על הערכת האו"ם כי מעל 50 אלף משפחות היגרו מאיזורים כפריים רק באותה שנה.[4] בעיר דרעא שבדרום סוריה, האוכלוסייה גדלה ביותר מ-100% בתוך 5 שנים בין 2004-2009. [13] דבר זה התווסף למאות אלפי פליטים שנהרו בשנים קודמות. לדבר זה יש להוסיף את זרם הפליטים מעיראק שהוסיף לקושי ולמתחים בערי סוריה.

כתוצאה מההגירה הפנימית ומשבר החקלאות, שיעור העוני באיזורים העירוניים הדרומיים של סוריה גדל פי 2 במהלך חמש השנים של 2006-11. לקראת סוף התקופה הממשלה הקצתה תמיכות למשפחות עניות, כדי לנסות לאזן את השפעת הרפורמות על העניים, אבל השפעת צעד זה היתה מוגבלת.[3] ב-13 ביוני 2010 הכריזה תוכנית המזון העולמית (The World Food Programme) כי היא התחילה לחלק מנות מזון ל-190 אלף בני אדם במחוזות המזרחיים של Hasakah, דיר-אזור, ו-Raqqa. עם זאת אנשי התוכנית העריכו כי 110 אלף בני אדם נוספים נזקקו לסיוע במזון. מחסור כספי מנע מהתוכנית לחלק מנות נוספות של אורז, שמן, עדשים ומלח. [14] העלויות הכלכליות והחברתיות של המשבר החקלאי היו עצומות. בשנת 2009 דיווחו האו"ם ו-IFRC כי מעל 800 אלף סורים איבדו את פרנסתם כליל כתוצאה מגלי הבצורת. עד 2011 עריך הדו"ח GAR כי מספר הסורים שנותרו ללא בטחון תזונתי באופן קיצוני הגיעה למיליון בני אדם. הערכות הן כי 2 עד 3 מיליוני בני אדם התדרדרו לעוני קיצוני כתוצאה מכך.[4]

ריכוזיות כלכלית ואי שוויון כלכלי

עקב בירוקרטיה גדולה ומסורבלת, מחסור בשקיפות, ושחיתות, הסקטור הפרטי בסוריה נשלט על חברות גדולות שמקושרות לשלטון, ועל ידי חברות זעירות שנמצאות בתחום האפור כדי להתחמק מחסמי-כניסה לשוק מטעם המדינה. השחיתות בשלטון ובמנהלות השונות הוא דבר נפוץ והחלטות נלקחות לעיתים קרובות בצורה שרירותית או על רקע אינטרסים פרטיים. הסקטור הפרטי מתקשה לקבל אשראי לצורך הקמת עסקים. בשנת 2010 פעלו בסוריה 14 בנקים פרטיים לעומת 3 בנקים בלבד בשנת 2004, אבל הגישה של יזמים פרטיים להון לא הפכה לקלה יותר, שכן הבנקים המשיכו לאשר הלוואות תוך התבססות על קשרים ולא על פי רמת הבטחון הכלכלי של המיזם. דו"ח של הבנק העולמי משנת 2010, Doing Business, דירג את סוריה במקום ה-181 מתוך 183 מדינות בהקשר של גישה לאשראי.[3]

אי שוויון בהכנסות עלה בסוריה במהלך השנים מאז שנת 2000. למרות שהמשכורת הממוצעת של עובד שכיר עלתה ב-20% בין השנים 2006 ו-2009, העליה הזאת לא הורגשה בגלל עליה דומה באינפלציה. בנוסף, העליות בהכנסות שיפרו בעיקר את מצבם של המשכילים בעלי התארים גבוהים, אבל 60% משוק העבודה היו עובדים בעלי השכלה נמוכה.[3]

אי השוויון הכלכלי במדינה, חוזק על ידי החלוקה העדתית והגאוגרפית במדינה. משפחת אסד שייכת כאמור לעלאווים, המונים כ-12% מאוכלוסיית סוריה. העלאווים ששייכים לזרם השיעי באיסלאם, מחזיקים בכל עמדות הכוח במדינה. דבר זה היה לצנינים בעיני הרוב המוסלמי-סוני שמהווה לפחות 64% מבין תושבי המדינה (כאשר יש עוד 9% כורדים, 10% נוצרים ו-3% דרוזים). גם הכורדים במדינה התלוננו על הפלייה נגדם ועל שלילת זכויות תרבותיות ואיסורים על שימוש בשפתם. היות וריכוז התושבים העלאווים אינו אחיד במדינה, היו עיקר ההשקעות בתשתיות מרוכזות בבירה דמשק ובערי החוף, כאשר האזורים בצפון המדינה, בדרומה ובמזרחה זכו לתת-השקעות. באיזורים אלו התגוררה הם אוכלוסייה ענייה יותר שהיה לה גם פחות כוח פוליטי.

ירידה בהפקת הנפט

תפוקת הנפט בסוריה, שעמדה בעבר על כ-190 אלף חביות ביום, גדלה במהירות החל מ-1987. סוריה הגיעה לשיא תפוקת הנפט שלה בשנת 1996 כשהפיקה 582 אלף חביות ביום. בשנת 2000 היא הפיקה 523 אלף חביות ביום ובשנת 2010 היא ירדה לתפוקה של 367 אלף חביות ביום. במקביל, עקב גידול האוכלוסייה וצמיחת הכלכלה גדלה צריכת הנפט המקומית מ-163 אלף חביות ביום בשנת 1986, ל-226 אלף חביות ביות ב-1996 ול-318 אלף חביות ביום בשנת 2010. [15] ייצוא נפט גולמי, שהגיע ל-300 אלף חביות ביום החל מאמצע שנות ה-90 ולשיא של מעל 350 אלף חביות ביום בשנת 2000 ירד לרמה של 200-250 אלף חביות ביום. המדינה נמצא במחסור של דיזל, גז טבעי ונפט ונאלצה לייבא אותם, תחזיות משנת 2010 חזו כי עד אמצע העשור הבא סוריה תהפוך ליבואנית נטו של נפט. [6]

עקב דלדול רזרבות הנפט של סוריה וירידה בתפוקה ובייצוא, ההכנסות מהפקת נפט נמצאו בירידה. בתחילת שנות ה-2000 ההכנסות מנפט היו מעל 14% מהתמ"ג הסורי. בשנת 2011 הכנסות אלה הצטמקו ל-4% מהתמ"ג. [3] כדי להבין את חשיבות הנושא, גם לאחר צמצום תפוקת הנפט, סקטור הנפט אחרי לרוב הייצוא מהמדינה ואחראי על כרבע מהכנסות המדינה ממיסים. [16]

הירידות מהכנסות מתמלוגי נפט לממשלה הוביל אותה לקצץ את הסיוע לעניים ואת ההוצאה על שירותים ציבוריים כמו בריאות וחינוך. הממשלה לא הצליחה להגדיל את כמות המיסים שאיבדה עקב ירידת המיסוי מנפט. המיסוי הממשלתי עמד על 11% מהתמ"ג במהלך העשור האחרון, ביחס ל-15% במצרים ו-24% במרוקו.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

שינוי אקלים, בצורת ומחסור במים
מדבור בסוריה
נפט ואנרגיה בסוריה
עוני בסוריה

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מלחמת האזרחים בסוריה ויקיפדיה האנגלית
  2. ^ חאפז אל-אסד ויקיפדיה האנגלית
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Lahcen Achy, קשיים כלכליים מזינים אי שקט חברתי בסוריה לוס אנג'לס טיימס, 31.3.2011
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Francesco Femia & Caitlin Werrell, סוריה: שינוי אקלים, בצורת ואי שקט חברתי Center for Climate & Security repost, בטור אורח, thinkprogress.org ,3.3.2012
  5. ^ NOAA study: Human-caused climate change a major factor in more frequent Mediterranean droughts ,The National Oceanic and Atmospheric Administration (NOAA), October 27, 2011
  6. ^ הפקת הנפט בסוריה באתר crude oil peak
שינויי אקלים והתחממות עולמית

רקע מדעי להתחממות עולמית: קלימטולוגיה • מחזור הפחמן • שיווי משקל • שוק האנרגיה העולמי • דלק מחצבי • תהליך ארוך טווח • תהליך בלתי הפיך • התחממות עולמית • שינויי אקלים • אפקט החממה • גזי חממה • גרף מקל ההוקי • החמצת אוקיינוסים • עמעום עולמי • מודל אקלימי • הפתעה אקלימית • התקררות עולמית • טביעת רגל פחמנית • פוטנציאל התחממות עולמית

 

השפעות של שינויי אקלים: המסת קרחונים ושלגים • עליית מפלס פני הים • השפעה על סופות • השפעה על בצורות ומידבור • השפעות כלכליות של התחממות עולמית • שינויי אקלים וחקלאות • פליטים סביבתיים • ההתיישבות הנורווגית בגרינלנד • השערת מדיאה • השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון • רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה • שינויי אקלים בישראל • הנה זה בא (ספר)

מדיניות אקלים: ההיסטוריה של חקר שינויי האקלים • המחלוקת על התחממות עולמית • הפנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים • פרוטוקול קיוטו • דו"ח שטרן • ועידת האקלים בפריז • אמת מטרידה (סרט) • ‏מצעד האקלים • הכחשת שינויי האקלים • התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית (סרט) • התחממות העולמית - מורה נבוכים

טכנולוגיה, כלים, ותחומי התמודדות: אנרגיה מתחדשת • חסכון אנרגטי • התייעלות אנרגטית • תחבורה בת קיימא • עירוניות מתחדשת • בנייה ירוקה • השפעות סביבתיות של מזון מהחי • שימושי קרקע • חקלאות בת קיימא • צמיחה כלכלית • I=PAT • פשטות מרצון • גידול אוכלוסין • כלכלה בת קיימא • זה משנה הכל

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=רקע_סביבתי_חברתי_למלחמת_האזרחים_בסוריה&oldid=125288"