התקררות עולמית
התקררות עולמית (באנגלית: Global cooling) הייתה השערה במהלך שנות ה-1970 לפיה פני השטח של כדור הארץ והאטמוספירה שלו יתקררו בקרוב ותגיע לשיאה ביצירת קרחוני ענק. להשערה זו הייתה תמיכה מועטה בקהילה המדעית, אבל היא זכתה לתשומת לב בציבור בארצות הברית, עקב שילוב של מגמת ירידה בטמפרטורות משנות ה-40 עד שנות ה-70 של המאה ה-20, ודיווחים מוטים בעיתונות המסחרית, שלא שיקפו את מלוא היקפה של הספרות המדעית בתחום האקלים. הספרות דווקא הכילה כמות גדלה והולכת של מחקרים שחזו התחממות עולמית עתידית עקב פליטה של גזי חממה.
עוד בשנות ה-70 החלו מדענים לפקפק בתאוריה של התקררות עולמית ומצאו בה אי-דיוקים רבים במסגרת ויכוחים בין מדענים. הוויכוח הזה הוביל לפיתוח שיטות מחקר מתקדמות יותר בשטח של חקר האקלים ולתהליך של הגברת התמיכה מצד מדענים בתאוריה של התחממות עולמית עקב שחרור של גזי חממה בידי האנשים. עד לשלב שבו גילתה העיתונות את התאוריה של התקררות עולמית, מדענים רבים כבר פקפקו ברעיון, ואף פרסמו התנגדויות וטיעונים נגדו גם בעיתונות הפופולרית.
הטיעון לפיו תאוריית "התקררות עולמית" הייתה קונצנזוס מדעי בעבר, משמש עד היום לשם הכחשת אקלים, תוך שימוש בידיעות בעיתונות הפופולרית, כדי להציג כביכול מה הייתה העמדה של כל המדענים באותה תקופה, ותוך התעלמות מדוחות ופרסומים שיצאו כבר בשנות ה-70, שהיו בדעה שונה וכן התעלמות מגופים מרכזיים שהזהירו כי נדרש מחקר נוסף וכי יש סיכוי משמעותי דווקא להתחממות.
התאוריה של התקררות עולמית בספרות המדעית
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, לא היה מחקר מדעי מרוכז של קלימטולוגיה (חקר האקלים) כפי שאנו מכירים אותו כיום. הנושא שרוכז בהמשך על ידי ה-IPCC, התקיים באותה תקופה בנתיבי מחקר נפרדים על ידי קבוצות נבדלות של מדענים. כימאים-אטמוספרים ובוני-מודלים החלו למדוד שינויים בריכוזים של פחמן דו חמצני ושל גזים אחרים באטמוספירה ומה השינויים שדבר זה עלול לגרום לאקלים. באותו זמן, גאולוגים וחוקרי פלאוקלימטולוגיה (חקר האקלים ושינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ) ניסו להבין מתי החלו ונגמרו תקופות של עידני קרח בכדור הארץ ומהן הסיבות לכך. [1]
עד שנות-70 מדענים כבר היו מודעים לקיומה של מגמת התקררות עולמית שהחלה בשנת 1945. כמו כן הם היו מודעים כבר אז לאפשרות כי תהיה התחממות עולמית משמעותית בגלל פליטה של גזי חממה. בספרות המדעית של אותה תקופה שבחנו המגמות של המאה ה-21, פחות מ-10% נטו לתמוך באפשרות של התקררות עולמית, בעוד רוב המאמרים תמכו באפשרות של התחממות עולמית.[1] הציבור הכללי לא היה מודע להיבט זה אבל במאי 1959 התפרסם ב- Science News מאמר עם תחזית לעליה של 25% בפחמן הדו חמצני באטמוספירה, בין השנים 1850-2000, עם השלכות צפויות של התחממות.[2] העליה האמיתית בתקופה זו בריכוז הפחמן הדו חמצני היתה מעט גבוה יותר למעשה - 29%. הביולוג פול ארליך הזכיר אפשרות של התחממות עקב גזי חממה בשנת 1968. [3]
התאוריה של התקררות עולמית זכתה בתחילה לתמיכה מכמה מדענים בולטים, כולל סטפן שניידר (Stephen Schneider) מאוניברסיטת סטנפורד. [4] בשנת 1971 שניידר ועמיתו S. Ichtiaque Rasool כתבו מאמר לירחון המדעי המכובד "סיינס", "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate" [5] המאמר בדק מודל חד-מימדי של החזרי חום כדי לבדוק את ההשפעה האפשרית של קרור מצד אירוסולים והתחממות מצד פחמן דו חמצני. המאמר הסיק כי נוכח הגידול הצפוי בזיהום אוויר (פי שש בחמישים השנים מפרסום המאמר) הדבר יכול להביא להתקררות עולמית של 3.5 מעלות, וכי ירידה כזו למשך מספר שנים עלולה לגרור עידן קרח חדש, עם זאת המאמר גם צפה כי עד אז שאנרגיה גרעינית תחליף את השימוש בדלק מחצבי. [6]
במודל זה לפחמן דו חמצני היה רק תפקיד שולי. עם זאת המודל היה פשוט מאוד, והחישובים של השפעת פחמן דו חמצני על ההתחממות היו נמוכים בפקטור של שלוש (כלומר נמוכים פי אלף), כפי שנכתב בהערות השוליים של המאמר.[7]
הן המשוואות במודל והן הנתונים במאמר היו פגומים בצורה יסודית, דבר שמדענים אחרים הצביעו עליו תוך זמן קצר, ודבר שגם שניידר עצמו הודה בו. בינואר 1972, Robert Jay Charlson ועמיתים נוספים פרסמו ב-"סיינס" מאמר בו הצביעו על כך שעם כמה הנחות הגיוניות נוספות, המודל של שנייר מניב את התוצאה ההפוכות, של התחממות עולמית. המודל המקורי לא הותיר מקום לתפקידם של עננים והניח בצורה לא נכונה כי גידול פי 8 בפחמן דו חמצני יוביל לעליה של שתי מעלות בלבד. [8]
בינתיים התברר לשניידר שהוא העריך בצורה מוגזמת את התרומה של אירוסולים לקרור האטמוספירה, והעריך בצורה חלשה מידי את התרומה של פחמן דו חמצני כגז חממה. הוא גם טעה בכך שמדידות של חומר חלקיקי שהוא מדד ליד מקורות הזיהום היו רמות האירוסולים ששרו בעולם כולו. הוא גם מצא כי רוב האירוסולים שהיו באותה תקופה לא נבעו מפעילות האדם (אלא מהרי געש) ולכן אפקט הקירור שלהם בגלל זיהום תעשייתי יהיה נמוך בהרבה ממה שהוא חישב בתחילה. כאשר שניידר מצא כי חישוב מחדש של המודל מניב תוצאה אחרת לפיה התחממות עולמית היא המגמה הסבירה יותר, הוא פרסם תיקון של עבודתו הקודמת בשנת 1974. [9] במאמר שפורסם בשנת 1975 שניידר תיקן את המאמר על ידי שהתחשב באירוסולים מהרי געש והוסיף לו היבטים של חיזוק קרינת השמש, המאמר הצליח לתת תיאור סביר לטמפרטורות ב-1000 השנים האחרונות ונתן תחזית לפי התחממות עולמית עקב פחמן דו חמצני תהיה הדבר הדומיננטי לאחר שנת 1980.[10] בשנת 1976 הוציא שניידר ספר בשם The Genesis Strategy שבו הוא דן הן במגמת התחממות עולמית עקב גזי חממה והן בהתקררות עולמית קצרה יותר עקב אירוסולים. [11]
בשנת 1972 פרסם National Science Board של הקרן הלאומית למדע (ארצות הברית) (NSF) דו"ח בשם Patterns and Perspectives in Environmental Science שדן בהתנהגות המחזורית של האקלים. ובהבנה שהיתה קיימת אז, שהעולם נכנס לתקופת התקררות לאחר תקופה חמה יותר. הדו"ח חזה לפי עדויות מהעבר כניסה לתקופת קרח, אבל גם שיש אפשרות סבירה שפעילות האדם שינתה את האקלים כך שהאקלים יזוז לכיוון אחר. [12] דו"ח נוסף משנת 1974 בשם "Science And The Challenges Ahead" מציין את הקרור של העולם בעשורים לפני הדו"ח, אבל טוען כי בני האדם אחראים לרוב השינוי. עם זאת הדוח מציין כי בני אדם אחראים לא רק לקירור בעשורים אלה, אלה גם לעליית הטמפרטורה במאה השנים האחרונות. הדו"ח לא מסיק מה הסיבות להתחממות או להתקררות ומציין כי לפני שניתן יהיה לענות על שאלות אלה, יש צורך בהתקדמות משמעותית בפיזיקה ובכימיה של האטמוספירה ושל הים ובמדידה של חלקיקים ברחבי המערכת. [13]
בשנת 1975 פורסם דו"ח של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, US National Academy of Sciences, עם הכותרת "הבנת שינוי האקלים: תכנית פעולה". [14] דו"ח זה נחשב לסיכום הטוב ביותר של הדעה המקובלת בקרב מדענים באותו זמן. עיקר הדו"ח הוא שהאקלים נמצא בתהליך שינוי אבל יש צורך בעוד הרבה מחקר כדי להבין מה קורה. לדוגמה אחת מפסקאות המבוא לדו"ח אומרת - "אין לנו הבנה כמותית טובה של המכונה האקלימית ומה קובע את נתיבה. ללא ההבנה היסודית, לא ניתן לתת תחזית לאקלים". [15]
בחינה של הספרות המדעית של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 שנערכה בשנת 2008, מצביעה על כך שבתקופה זו לא היה קונצנזוס מדעי התומך בתאוריה של התקררות עולמית, ולמעשה כבר בתקופה זו רוב המאמרים שפורסמו בירחונים עם ביקורת עמיתים תמכו כבר אז בתאוריה לפיה יש מגמת התחממות עולמית. בחינת הספרות מצביעה לא רק על כך שמיתוס התקררות עולמית אינו מדוייק אלא גם מתארת כיצד המדענים באותה תקופה בנו את היסודות שעליהם נשען חקר האקלים כיום. [1]
מול התאוריה של התקררות עולמית, היתה קבוצת מדענים, שטענו שהעולם מתחמם עקב פליטות של גזי חממה ובעיקר פחמן דו חמצני. קבוצה זו הלכה וגדלה עם השנים. עד -1980 היה ברור למדענים כי המגמה היא דווקא של התחממות עולמית. [4]
פרסום התאוריה של התקררות עולמית בעיתונות המסחרית
המדענים באותה תקופה היו מודעים לכך שתחזיות על מגמות קיימות הן בעייתיות - משום שבאותו זמן המגמות לא נחקרו באופן משמעותי וללא הבנה טובה של הגורמים להן. למרות זאת, בעוד המדענים ממשיכים להתווכח בספרות המדעית, העיתונות המסחרית דווחה בצורה מוגזמת רק על תאוריה אחת - של התקררות, וללא הסתייגויות שהיו בדיווחים המדעיים, דברים אלה יחד עם עונות חורף חזקות באסיה ובחלקים של צפון אמריקה דחפו את הנושא למודעות הציבור.
בשנות ה-1970 הקומפילציה של נתונים לשם תיעוד טמפרטורות של העולם רק החל. Spencer R. Weart שכתב את הספר "history of The Discovery of Global Warming" מצהיר כי - בשנות השבעים לא הציבור ולא המדענים היו יכולים להיות בטוחים אם העולם מתחמם או מתקרר, אבל ניטה הרושם בציבור כי האקלים נמצא בתהליך שינוי ולא באופן חלש.
בינואר 1970, הוושינגטון פוסט דיווח כי "חורפים קרים יותר מבשרים שחר של עידן קרח חדש". [16]
ב-24 ביוני 1974 מגזין Time הוציא מאמר בשם "עידן הקרח הבא?" המאמר הצביע (בצורה נכונה לאותה תקופה) כי האטמוספירה התקררה במשך שלושת העשורים הקודמים, וציין גם כי כמה מדענים חושבים כי מגמה ההתקררות היא זמנית בלבד. [17]
Peter Gwynne היה עורך מדעי מוערך של המגזין "ניוזוויק". בשנת 1975 הוא ערך כמה ראיונות עם מדענים ופרסם סיפור בן 9 פסקאות בעיתון לפיו העולם מתקרר. הסיפור תפס את תשומת לב הציבור וידיעות עם כותרות דומות התפרסמו בעיתונים רבים נוספים. גם רבות שנים לאחר מכן, Gwynne טוען שהכתבה המקורית היתה מדוייקת לזמנה. הכתבה ציינה כי היתה ירידה בטמפרטורה העולמית הממוצעת החל משנות 1940.[18] כיום מאמינים כי דבר זה נובע מעפר וולקני ואירוסולים שהעניקו קרור זמני לכדור הארץ. [4]
כמה מדעי-אקלים חזו בתקופה זו שמגמת ההתקררות תמשיך בדומה ל"תקופת הקרח הקטנה" באירופה במאות ה-16 עד ה-19. לטענת Gwynne הוא לא ראה בכך ידיעה מרעישה אלא רק כתבה מעניינת על מה חושבים כמה מדענים בנישה מסויימת של חקר האקלים. זה לא היה מאמר מרכזי - המאמר כולו היה באורך עמוד אחד, ופורסם בעמוד 64 [4] למרות זאת הסיפור היה מעניין ובהמשך פורסמו מספר מאמרים דומים, כולל בניו-יורק טיימס וב-נשיונל גאוגרפיק.
עד שהרעיון של סכנה של התקררות עולמית הגיע לעיתונות הפופולרית הטמפרטורות הפסיקו לרדת, והיו כבר חששות בקהילת חוקרי האקלים מפני התחממות עולמית עקב פליטות של פחמן דו חמצני. בתגובה לדיווחים בעיתונות על התקררות עולמית, הוציא ארגון המטאורולוגיה העולמי הועדת הזהרה ביוני 1976 כי "יש סבירות משמעותית להתחממות עולמית של האקלים". [19]
בשנת 1977 פורסם ספר פופולרי בשם "קונספירציית מזג-האוויר: בואו של עידן קרח חדש". (Weather Conspiracy: The Coming of the New Ice Age) היתה גם תכנית טלוויזיה בקריינות של Leonard Nimoy בשם In Search of... שפרק 27 שלה, בעונה שניה נקרא "בואו של עידן הקרח".
שימוש בסיפור לצורך הכחשת אקלים
מכחישי אקלים טוענים לעיתים קרובות כי התחזית של התחממות עולמית והתאוריה כי הדבר הוא מעשה ידי אדם, דומות לאזהרות שנשמעו בשנות ה-70 על התקררות עולמית. הם טוענים כי בעבר היה קונצנזוס מדעי לגבי התאוריה של התקררות עולמית. מכאן עולה המסקנה המתבקשת כביכול לפיה אם חוקרי האקלים טעו בעבר לכיוון אחד הם כנראה טועים היום לכיוון השני ואין טעם בכלל להקשיב להם.
טענת מכחישי האקלים אינה נכונה מבחינה עובדתית. כבר בתקופה זו לא היה קונצנזוס מדעי שתמך בטענה של "התקררות עולמית".[1] מדובר בפער בין העיתונות המסחרית לבין העיתונות המדעית. בנוסף, הטענה ששתי התאוריות שקולות זו לזו, מתעלמת מכך שהתאוריה של התחממות עולמית התקבלה לאט לאט בקרב חוקרי האקלים עקב הצלחות שלה לדחוק הצידה תאוריות מתחרות (כמו זו שהעולם מתקרר או שהוא נשאר באותה טמפרטורה) בעוד שהתאוריה של התקררות עולמית הייתה תאוריה שסביבה נסובו ויכוחים בין אנשי המקצוע ולא זכתה לפופולריות בין החוקרים. כמו כן מאז נהגתה תאוריית התחממות עולמית, היא הצליחה לספק תחזיות לא מובנות מאליהן שהתבררו בהמשך כנכונות: קיום התחממות עצמה של האטמוספירה ושל האוקיינוס, התחממות מהירה יותר של אזורי הקטבים, התחממות של השכבות הנמוכות באטמוספירה והתקררות השכבות הגבוהות שלה.
הטענה המשווה את התאוריה של התחממות עולמית לזו של התקררות עולמית מתעלמת מתפקיד הפוך שמבצעת התקשורת המסחרית ביחס לשתי התאוריות. בתאוריה של התקררות עולמית, עיקר התמיכה בתאוריה נבע מתיאורים צבעוניים בתקשורת, שהשתמשה בה כדי לרגש את הציבור ולמכור עוד עיתונים, בעוד רוב המדענים היו נגד התאוריה או שטענו שאין מספיק מידע כדי לתמוך בה. לעומת זאת בנושא התחממות עולמית התקשורת עצמה חצויה ו"ספקנית" הרבה יותר יחסית למדעני האקלים. בעוד שגופי תקשורת רבים מביעים תמיכה בתאוריה של התחממות עולמית ובמדע האקלים, יש גופי תקשורת הקשורים לימין המנסים לנגח בעקביות את מדע האקלים ואת התאוריה של התחממות עולמית. דוגמה לפערים אלה מופיעים בערך המחלוקת על התחממות עולמית - ובאופן כללי התקשרות היתה הרבה יותר "ספקנית" כלפי התאוריה של התחממות עולמית לעומת רוב מדעני האקלים.
לדוגמה במחקר שפורסם בשנת 2013 בירחון המדעי Environmental Research Letters, בדק 11,944 תקצירי מאמרים שפורסמו בין השנים 1991 ו-2011 בעיתונות מדעית שיש בה ביקורת עמיתים, וכי 97.1% מתוך המאמרים שהתייחסו לנושא (כ-4000 מאמרים), אימצו עמדה שתמכה בקונצנזוס כי אנשים הם הגורמים להתחממות עולמית. [20] לעומת זאת בסרט אמת מטרידה הציג אל גור מחקר משנת 2004 מאת Max וJules Boykoff שטען כי 53% מהמאמרים שהופיעו בעיתונים מרכזיים בארצות הברית במהלך 14 השנים שלפני הסרט נתנו משקל שווה למדענים שהציגו דעות לפיהם התחממות עולמית נגרמת בידי בני אדם, ול"ספקני אקלים" (שרבים מהם קיבלו מימון מתעשיית הדלק המחצבי), דבר שיצר תחושה כוזבת של איזון בין שני הצדדים.[21]
מקרים היסטוריים של התקררות עולמית
חקר האקלים המשיך להתפתח מאז שנות ה-70. חלק מהמאמץ של חוקרים בתחום הוא ניסיון לבצע שחזור היסטורי של טמפרטורות, משקעים, הרכב האטמוספירה בעבר, לשם מחקרים שונים הנוגעים לאקלים, היסטוריה של חברות אדם, היבטים באקולוגיה כמו גורמים אפשריי להכחדות מינים ועוד. שחזור היסטוריה של האקלים מבוצע בשיטות שונות ביניהן - ניתוח של טבעות עצים, ניתוח ליבות קרח בקטבים ובקרחונים, חקר משקעי חול, בוץ ואבנים. חקר טבעות עצים מסתמך על כך שבתקופת החורף והקיץ הצמיחה של עצים היא בקצב שונה ודבר זה מותיר מבנים טבעתיים על גזע העץ. מומחים אוספים חתכים של עצים חיים וכן פיסות של עצים ישנים. על ידי השוואה של חתיכות זו לזו, בקטעים מקבילים, ניתן לעקוב אחורה על שנים קודמות יותר. בשיטה זו חוקרים הצליחו לשחזר טמפרטורות היסטוריות של כ-7,000 שנה לפני ימינו. חלק מהמחקרים האלה מגלים גלי קור היסטוריים שהתקיימו בעבד. אחד הגלים האלה הוא שנת 536 שבה התקיים גל קור עצום בעולם.[1] עצים ממקומות שונים בעולם מראים טראומה עמוקה. עדויות של היסטוריונים ממקומות שונים בעולם מעידים על אובך קיצוני - הסתרה של השמש, משקעי אבק גדולים מאד ובעיות בחקלאות. מחקרים מודרניים ניסו להתחקות אחר המקורות להתקררות זו. כמות כזו של אבק יכולה לנבוע מהתנגשות של מטאוריט או שביט בכדור הארץ, התפרקות שביט עוד לפני הפגיעה ויצירת מספר התנגשויות או התפרצות של הר געש. העדויות הן נגד פיגעה של כוכב שביט גדול בגלל העדר של עדויות היסטוריות על כך ובגלל העדר מכתש מהתקופה המתאימה, פגיעה בים הייתה מייצרת גלי צונמי ענקים ולזה אין עדויות. מחקרים של ליבות קרח באנטרקטיקה ובארקטיקה יכולים להצביע על הרכב האטמוספירה בשנים אלה. המחקרים שללו קיום של יסודות באטמוספירה שנובעים בדרך כלל מפגיעת שביטים. לעומת זאת המחקרים הצביעו על עליה משמעותית בנוכחות של גופרית - דבר המעיד על התפרצות געשית גדולה. הר הגעש החשוד המרכזי בהתפרצות זו הוא הר געש בדרום מזרח אסיה. [2]
מקרה נוסף של התקררות עולמית עקב התפרצות געשית חזקה היא "שנה ללא קיץ" שהייתה בשנת 1816, עקב התפרצות הר הגעש במהלכה חל חורף געשי עקב התפרצות-על של הר הגעש טמבורה. הר געש זה שוכן באי סומבאווה שבאינדונזיה (אז חלק מאיי הודו המזרחית ההולנדית) והתפרץ שנה קודם לכן, ב-5 באפריל 1815, ושנית חמישה ימים לאחר מכן. ההתפרצות הייתה קטסטרופלית מבחינה מקומית ונחשבת לאחת הקטלניות ביותר בהיסטוריה כולה המתועדת. בנוסף, היא חוללה ירידת טמפרטורות משמעותית בשנים הבאות, שהשפיעה על כלל כדור הארץ בדרגות שונות. [3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- התקררות עולמית בוויקיפדיה האנגלית
- Doug Struck, The Daily Climate, How the "Global Cooling" Story Came to Be, סיינטפיק אמריקן, 10 בינואר 2014
- Thoms C. Peterson, et al, The Myth of the 1970s Global Cooling Scientific Consensus , American Meteorological Society, September 2008
- The global cooling myth,realclimate blog, 14 January 2005
- Was an imminent Ice Age predicted in the '70's? No W M Connolley
- The dire global cooling problem, Bradford Plumer ,the guardian, 7 Feb 2007
- בשנות ה-70 הם אמרו שיגיע עידן קרח סרטון ביוטיוב, 2009
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 THOMAS C. PETERSON, WILLIAM M. CONNOLLEY, AND JOHN FLECK , THE MYTH OF THE 1970s GLOBAL COOLING SCIENTIFIC CONSENSUS, Bulletin of the American Meteorological Society Vol. 89, No. 9 (SEPTEMBER 2008), pp. 1325-1337
- ^ "Science Past from the issue of May 9, 1959". Science News. April 23, 2009. p. 30
- ^ page 52 of The Population Bomb, 1968, available from "Paul Erhlich on climate change in 1968"
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Doug Struck, The Daily Climate, How the "Global Cooling" Story Came to Be, סיינטפיק אמריקן, 10 בינואר 2014
- ^ Rasool, S. I.; Schneider, S. H. (1971). "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate". Science. 173 (3992): 138–141. Bibcode:1971Sci...173..138R. doi:10.1126/science.173.3992.138. PMID 17739641
- ^ סטפן שניידר, ויקיפדיה באנגלית
- ^ סטפן שניידר, ויקיפדיה באנגלית
- ^ Rasool, S. I.; Schneider, S. H. (1971). "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate". Science. 173 (3992): 138–141. Bibcode:1971Sci...173..138R. doi:10.1126/science.173.3992.138. PMID 17739641
- ^ Pearce, Fred, The Climate Files: The Battle for the Truth about Global Warming, (2010) Guardian Books, ISBN 978-0-85265-229-9, pp. 24–27. "When he redid the maths, the balance between warming and cooling now tipped strongly towards warming."
- ^ Weart, Spencer (2003–2011). "Aerosols: Volcanoes, Dust, Clouds and Climate: Schneider part b". American Institute of Physics.
- ^ סטפן שניידר, ויקיפדיה באנגלית
- ^ Patterns and Perspectives in Environmental Science (Hardcover). Report of the National Science Board. Government Printing Office. 1972.
- ^ Science and the challenges ahead : report of the National Science Board. Report of the National Science Board. Government Printing Office. 1974
- ^ UNDERSTANDING CLIMATE CHANGE: A program for action, The 1975 US National Academy of Sciences/National Research Council Report
- ^ The 1975 US National Academy of Sciences/National Research Council Report, Review by W M Connolley
- ^ "Colder Winters Held Dawn of New Ice Age". The Washington Post. January 11, 1970
- ^ "Science: Another Ice Age?". Time. June 24, 1974.
- ^ Gwynne, Peter (April 28, 1975). "The Cooling World". Newsweek.
- ^ World's temperature likely to rise; The Times; 22 June 1976; pg 9; col A
- ^ John Cook, Dana Nuccitelli, Sarah A Green, Mark Richardson, Bärbel Winkler, Rob Painting, Robert Way, Peter Jacobs. Andrew Skuce; Nuccitelli; Green; Richardson; Winkler; Painting; Way; Jacobs; Skuce (15 May 2013). "Quantifying the consensus on anthropogenic global warming in the scientific literature" (PDF). Environ. Res. Lett. 8 (2): 024024. doi:10.1088/1748-9326/8/2/024024.
- ^ Jules Boykoff, Maxwell Boykoff (November 2004). "Journalistic Balance as Global Warming Bias". FAIR