משבר המים במזרח התיכון

שיתוף

משבר המים במזרח התיכון הוא מחסור במים במזרח התיכון, אשר מהווה חלק ממשבר המים העולמי. משבר המים במזרח התיכון נובע ממספר תהליכים ארוכי טווח ביניהם גידול אוכלוסין מהיר, ועליה בצמיחה כלכלית שמביאה לגידול בצריכת המים לנפש. שני גורמים אלה גוררים עליה בצריכת המים במדינות רבות. במקביל יש פגיעה במאגרים שונים עקב שאיבת יתר, המלחת מי תהום וזיהום מים. חלק ממדינות המזרח התיכון מקבלות את מקורות המים שלהם מנהרות שמוצאם מחוץ לאיזור, וייבוש או הקמת סכרים על נהרות אלה מוריד את רמת המים בהם בצורה משמעותית. תהליך שלישי שמתרחש הוא שינויי אקלים במזרח התיכון ותהליכי מדבור שגורמים לירידה של פחות גשמים, אידוי רב יותר והמלחת מאגרים. המשבר מוחמר עקב שחיתות, מלחמות ומלחמות אזרחים שמונעת טיפול ותכנון ארוך טווח. סיבה נוספת להחרפת המשבר היא מדיניות חקלאות לא מקיימת כמו השקעה בגידולים חקלאיים בזבזניים במים או העדפת חקלאות דגנים באקלים שלא מתאים לכך.

בשנים 2008-2011 היה של משבר מים בסוריה, עקב בצורת, הקמת סכרים על ידי טורקיה, ניהול מים לא נכון על ידי הסורים ועוד. המשבר גרם לגל של פליטים חקלאיים מצפון סוריה. דבר זה היה אחד הגורמים למלחמת האזרחים בסוריה.
בשנת 2018 יש משבר מים בירדן, עיראק, איראן, מצרים, ומדינות נוספות. בעירק הפרת מתייבש עקב הקמת סכרים על ידי טורקיה וכן עקב התחממות עולמית באזור. במצרים יש ירידה דרמטית באפיק הנילוס עקב שאיבת מים ממקורות הנילוס על ידי אתיופיה.

יש חשש כי מצוקת מים זו תגרור עוד מלחמות, מלחמות אזרחים ופליטי סביבה.

היסטוריה ותהליכים ארוכי טווח

איזור המזרח התיכון היה בעבר "הסהר הפורה" שבו בויתה החיטה וגידולים רבים נוספים במסגרת המהפכה הנאוליתית. מעצמות חקלאיות כללו את שומר, בבל, מצרים, עילם, פרס, סוריה ועוד.

עם הזמן הלך אזור והתייבש. אפשר לראות בחלק מסיפורי התנ"ך מצוקת מים כמו נדידת יעקב למצרים ו-7 בשנות הבצורת בסיפורי יוסף במצרים. כמו כן ניהול מים לא נכון והמלחה איטית של הקרקעות הובילו לדעיכת האימפריה השומרית.

שינויי אקלים ארוכי טווח במהלך אלפי השנים האחרונות הובילו להתייבשות איטית של האיזור וירידה בכמות הגשם באיזור זה כמו גם באיזור צפון אפריקה (באיזור בו שכנה קרתגו) ולתהליכי מדבור. לפי הביולוג ג'ארד דיימונד ירידה זו בכמות הגשמים היא סיבה מרכזית לירידה בחשיבותו של המזרח התיכון כמעצמה חקלאית, כלכלית ופוליטית. ^[1]

את חוסר הטיפול במצוקת המים על רקע עויינות ומלחמות וכן פרוץ של מלחמות מים ניתן להשוות עם התמוטטות תרבות המאיה על רקע דומה. וכן הרס תרבות האנסזאי בדרום מזרח ארצות הברית של היום על רקע משבר מים.

התייבשות נהרות ואגמים באזור

מספר נהרות באיזור המזרח התיכון סובלים מהתייבשות. משבר האקלים במזרח התיכון גורם להפחתת גשמים והגברת האידוי. דבר זה מצטרף לבעיות אחרות מעשה ידי אדם – גידול דמוגרפי מהיר, היעדר תכנון לאומי של משק המים או תכנון לקוי של החקלאות, משטרים טוטליטריים והתדרדרות אקולוגית. משבר האקלים מעצים את הבעיות האחרות ומגביר חוסר יציבות של המצב (פגיעה בחוסן) ^[2]

נהר הפרת - מימי הפרת מנוצלים על ידי טורקיה סוריה ועיראק. יש עדויות על הרעה בכמות המשקעים החל משנות ה-90 של המאה ה-20 והפחתה נוספת בגלל הסכרים הטורקים בנהר הפרת. עד שנות ה-90 ספיקת הפרת בכניסה לסוריה הגיעה ל-32 מיליארד מ"ק בשנה. בשנת 1985 צרכה עיראק לפחות 17–20 מיליארד מ"ק, סוריה כ-4 מיליארד מ"ק, טורקיה כמיליארד מ"ק, והיתרה – 7–8 מיליארד מ"ק, התנקזה ברובה לים. מאז שנות ה-90 לקחה טורקיה (באופן חד צדדי) כ-15 מיליארד מ"ק, והותירה לסוריה ולעיראק רק כ-15 מיליארד מ"ק, דהיינו מחצית הכמות שנכנסה בעבר. מתוך כמות זו לקחה סוריה כ-8 מיליארד, והותירה לעיראק 7 מיליארד מ"ק. מפות הלוויין, מעידות על צמצום דרסטי של עיבוד שטחי חקלאות בעמק הפרת בעירק והחמרת סופות האבק באיזור. ^[2] הדבר מקטין את ההספקה המקומית של מזון לתושבי עיראק ומאיץ תהליכי עיור כמו גם בעיות חברתיות בסוריה ובעיראק. הפגיעה בחקלאים באיזורים חקלאות בסוריה עקב שילוב של הפחתת המים בנהרות וכן בצורת היו חלק מרקע סביבתי וחברתי למלחמת האזרחים בסוריה^[2] התחזיות של שינוי האקלים באזור צופות הפחתה בכמות המשקעים המזינים ישירות ובעקיפין את הפרת והחידקל משטחה של טורקיה. דבר שצפוי לגרום לירידה של כרבע מסך כל הספיקות בנהרות וביובליהם ב-25–30 השנים הקרובות.^[2]
נהר החידקל - קיימים סכרים רבים לצרכי השקיה בעיראק ובטורקיה. הסכרים נבנו גם כדי למנוע הצפות ידועות לשמצה בעיראק שהיו מתרחשות באפריל בעקבות הפשרת שלגים עונתית בטורקיה. הסכרים האחרונים בטורקיה מעוררים מחלוקת בגלל השפעות סביבתיות בטורקיה וכן ההשפעה של הפחתת זרימת המים בעיראק. בשנת 2014 הושגה התקדמות במגעים על שיתופי פעולה על מידע בין המדינות. כרגע אין בעיה גדולה בחידקל, אבל יש חשש שייבוש הפרת יחייב את עירק בהעברת מים מהחידקל לעמק הפרת. טורקיה, שבעבר לא השתמשה במי החידקל, מתכוננת לקחת מהמים הללו לפחות 6 מיליארד מ"ק. ^[2]
נהר הנילוס - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה, בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. ^[2] עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים. אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות.^[2] הדבר עלול לפגוע בכלכלת מצרים והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

יש מספר אגמים וימות באזור המזרח התיכון שעוברים תהליך של ייבוש. גורם מרכזי לייבוש אגמים הוא צריכת מים לצורכי השקיית שדות או ערים. מבין גורמים אלה עיקר טביעת הרגל המימית של בני אדם היא בצריכת מים לחקלאות. גורם נוסף הוא התחממות עולמית שמגבירה את אידוי המים. ^[3]

אגם אורימה (Lake Urmia) או ימת אורמיה הוא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר הוא הייתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. שטח האגם היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון. הוא נמצא בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכו מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבו נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל-16 מטר בלבד. אגם אורמיה מתכווץ בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והוא הוכרז כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצות האגם נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [1] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום.^[3] בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את ההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל. ^[3]

מפלס מי הכנרת בשנים 1966-2018. רואים שתי מגמות על פני זמן ארוך - האחת היא ירידה ממוצעת במפלס והשניה היא עליה בתנודות המפלס.

הכנרת היא אגם המים המתוקים הגדול בישראל, וכן היא מוקד לפעילות תיירות ונופש. הכנרת נמצאת באיום של המלחה עקב התייבשות. מפלס המים בכנרת יורד עקב שילוב של גידול האוכלוסיה והחמרת הבעיה של בצורת בישראל עקב שינוי האקלים. החל מתחילת המדידות המסודרות בכנרת יש בה תהליך ארוך טווח של התייבשות - בעוד המפלס עולה ויורד, הוא נמצא יותר ויותר זמן מתחת לקו האדום ההיסטורי של מינוס 212 מטרים, וירידה נוספת מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים. [2]. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא תהליך בלתי הפיך - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי. בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוהה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. ^[4] כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם בהתפלה אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון^[5]^[6]. יש תכנית לשקם את הכנרת ולו באופן חלקי על ידי התפלת מי ים והזרמתם לאגם.

גורמים למשבר המים

התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. האגם ששטחו היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון, התכווץ ל-10% מגודלו המקורי. בעוד האגם עצמו הוא אגם מלוח, התייבשותו המהירה נובעת מסכירת נהרות שמובילים אליו.

גידול אוכלוסין

אחד הגורמים המרכזיים למשבר המים הוא גידול אוכלוסין מהיר שמאיץ את הביקוש למים - הן דרך הצריכה לתושבים לחקלאות ולתעשייה והן בעקבות גידול בביקוש למזון. במדינות מזרח תיכוניות רבות החקלאות היא ענף מרכזי וחשוב. בנוסף ממשלות רבות מנסות לשמור על עצמאות מזון ולכן מסבסדות את החקלאות ובעיקר גידולים שדורשים מים רבים כמו חיטה.

דוגמה לגידול אוכלוסין מהיר אפשר לראות במצרים. אוכלוסיית מצרים גדלה בהתמדה במשך כ-150 שנה. במשך רוב התקופה הזו גדלה האוכלוסייה בקצב קבוע של 1% עד 2.5% בשנה, אבל בגלל הגידול העקבי במשך כל התקופה הזו האוכלוסייה גדלה פי 10. בשנת 1882 חיו במדינה 6.7 מיליון אנשים, עד 1937 גרו בה כמעט 16 מיליון אנשים ועד 1976 גרו במצרים 36 מיליון בני אדם. מאז תקופה זו חלה האצה בגידול האוכלוסייה כך שעד 2006 חיו במדינה 72 מיליון בני אדם וכמעט 95 מליון תושבים בשנת 2017. [3] כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע. גידול כזה מדגים את הנושא של גידול מעריכי, עם כי מצרים גם עוברת ירידה בשיעור הפריון כחלק ממעבר דמוגרפי. מדינות נוספות באיזור שהאוכלוסייה שלהן גדלה במהירות כוללות את סוריה, ירדן, ישראל ועוד. יש לשים להיבט של מומנטום אוכלוסין - גם אם כל הזוגות הצעירים יחליטו היום שהם מביאים רק 2 ילדים ובכך יגרמו בעתיד לייצוב אוכלוסין עדיין האוכלוסייה תמשיך לגדול למשך עשרות שנים ואיתה גם הביקוש למים. בנוסף אם מדינה נמצאת מעל יכולת הנשיאה שלה- קצב צריכת המים שלה גדול יותר מהקצב הממוצע של המים הנכנסים (כולל מים מותפלים), עלול להתרחש משבר מים גם אם האוכלוסייה כבר אינה גדלה ואפילו יורדת.

שאיבת מים וסכרים במדינות מחוץ לאזור

גורם חשוב נוסף למשבר המים היא שאיבה של מים והקמת סכרים על ידי מדינות מחוץ לאיזור - טורקיה שואבת את מי הפרת והחידקל וגוררת מחסור במים במורד הזרם בסוריה ובעירק. אתיופיה שואבת מים במקורות הנילוס וגורעת את כמות המים בנילוס.

שינויי אקלים

ערך מורחב – השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון

גורם נוסף הוא התחממות עולמית. בעוד שבמדינות אחרות התחממות זו עשויה להוביל לעליה בכמות הגשם, תחזית שינוי האקלים במזרח התיכון היא פחות משקעים והגדלת היובש והחום -דבר שמאיץ את אידוי המים.

איזור המזרח התיכון מזוהה מזה כבר כאיזור רגיש שעלול להיפגע בצורה קשה על ידי שינויי אקלים עקב התחממות עולמית. זאת עקב מצוקת מים באיזור, גידול אוכלוסין ומודלים אקלימיים שחוזים עליה בסיכון לבצורת באיזור.^[7] מחקר מסכם משנת 1997 של ה-IPCC העריך כי האיזור יתחמם וכתוצאה מכך יתגבר האידוי וכתוצאה מכך עלול להיווצר מחסור במים. [4]

"זרמי הסילון" הם רצועות הנמצאות בגובה רב באטמוספירה, בכיוון מזרח-מערב לכל אורך כדור הארץ, ובהן נושבות רוחות מהירות מעל 140 קמ"ש. "זרם הסילון הסובטרופי" נוצר בשל ההבדלים בטמפרטורות בין האזור הסוב-טרופי לאזור הממוזג. מחקר שנערך באוניברסיטאות וושינגטון ויוטה ופורסם במגזין "סיינס" במאי 2006 וניתח מידע שנאסף על ידי לוויינים במשך 27 שנים, טוען כי זרם הסילון התרחב לכיוון הקטבים למרחק של כ-110 ק"מ. יחד עם התרחבות זרם הסילון זה מתרחבת איתו גם הרצועה הצחיחה שלו [5]. דבר זה עלול לפגוע במדינות חקלאיות שונות. [6] כמו כן, מדינות באזור הים התיכון, ובכללן ישראל, שיושבות על גבול המדבר, עלולות לסבול ממזג אוויר מדברי יותר. הדבר תואם את התחזית מהמודלים ומחקרים שנעשו בארץ בחוג לגאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב על ידי פרופסור פנחס אלפרט ושותפים ממדינות הים התיכון שמצאו ירידה בכמויות הגשם באזור הים התיכון. [7][8]

על פי מחקר של "הסוכנות הלאומית לאוקיינוסים ולאטמוספירה" של ארצות הברית (NOAA) שפורסם בשנת 2011, מגמת ההתחממות העולמית כבר הובילה לשינוי אקלים במזרח התיכון. על פי המחקר, מאז החלו המדידות באיזור בשנת 1902, 10 מתוך 12 החורפים היבשים ביותר התרחשו במהלך 20 השנים האחרונות. על פי החוקרים התחממות עולמית מעשה ידי אדם מסבירה כחצי מהיובש המתגבר באיזור בתקופה שבין 1902-2010 ויתר היובש נגרם מסיבות אחרות שטרם זוהו^[7] [9] גם נייר המחקר AR5 של ה-IPCC משנת 2013 צפה הגברת אירועי בצורת ויובש באיזור המזרח התיכון, יחד עם איזורים נוספים בעולם כולל ברזיל, אוסטרליה, מרכז אמריקה ודרום אפריקה. [10]

דוגמה מישראל לחשיבות אידוי המים - בממוצע יורדים בישראל כ-7 מיליארד קוב בשנה, אבל רוב המים מתאדים ממקורות מים עיליים או מהקרקע, ולכן נותרים רק 1.5-2 מיליארד קוב של מים שפירים לשימוש משק המים בישראל.

התחממות עולמית עלולה להרע את מצב המים דרך מנגנון נוסף שבינתיים השפעתו קטנה יותר והוא עליית מפלס מי הים דבר שמוביל להמלחת מאגרי מי תהום- דבר זה משמועתי במקומות עם מאגרי מי תהום קרובים לים כמו ישראל עזה, אזור החוף של מצרים ועירק, ועוד.

העדר טיפול מצד השלטונות

גורם חשוב נוסף למשבר המים הוא חוסר התייחסות מספיק מצד השלטונות. בחלק מהמדינות החלו להקים מפעלים נרחבים של התפלת מים לדוגמה התפלת מים בישראל והתפלה באיחוד האמירויות. עם זאת גם להתפלה יש בעיות, בין היתר התלות שהיא יוצרת בין מים לבין שימוש רב באנרגיה ובמיוחד אנרגיה מחצבית.

מדיניות השלטונות וההנהגה לעיתים קרובות מחריפה את המשבר, בעיקר בגלל עידוד תרבותי ולפעמים גם כלכלי של גידול האוכלוסין, בנוסף יש העלמת עין משאיבת יתר שמובילה להמלחת בארות. דוגמה לשני התהליכים הללו מתקיימת ברצועת עזה. היבט נוסף הוא העלמת עין מהנזקים של זיהום מים.

ראו גם

מים
מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור
זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים
מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל