יוזף שומפטר
יוזף אלויס שומפטר (בגרמנית: Joseph Alois Schumpeter; 8 בפברואר 1883 - 8 בינואר 1950) היה כלכלן ממוצא אוסטרי, קרוב לכלכלני האסכולה האוסטרית. הוא מפורסם כהיסטוריון של החשיבה הכלכלית כמו גם כהוגה מקורי שהציב יסודות לתחומים כמו כלכלה אבולוציונית.
חייו
שומפטר נולד בעיר טרסט באוסטרו-הונגריה (היום, צ'כיה) למשפחה שהחזיקה במפעל טקסטיל. הוא החל את דרכו ככלכלן תחת כמה מאבות האסכולה האוסטרית, אויגן פון בוהם-באוורק ופרידריך פון ויזר. אחרי השלמת לימודי הדוקטורט שלו הפך שומפטר לעורך דין ושב למסגרת האקדמית רק בשנת 1909, כאשר הפך פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטה של צ'רנוביץ, שם שימש עד תום מלחמת העולם הראשונה (לה התנגד). בתקופה זו כתב גם את "תאוריה של התפתחות כלכלית" (1911), בה התווה לראשונה את תאוריית היזמות שלו.
עם תום המלחמה, הצטרף שומפטר לוועדה לסוציאליזציה גרמנית בברלין, שהורכבה בעיקר מחוקרים מרקסיסטיים כמו הילפרדינג וקאוצ'קי וכלכלנים מאסכולת קיל כמו לווה ולדרר. זמן קצר אחרי כן, מונה לשר האוצר של אוסטריה, אך כשל בהתמודדות עם ההיפר אינפלציה ופוטר מתפקידו כעבור זמן קצר. אחרי משרה קצרת-ימים כמרצה בגראץ מונה למנהל בנק בידרמן בווינה, והוביל אותו לפשיטת רגל ב-1924.
כישלונו בשוק הפרטי הוביל אותו בחזרה לאקדמיה, ובשנת 1925 הפך למרצה לכלכלה באוניברסיטה של בון. בשנת 1932 עבר שומפטר להרווארד, שם ירש את הכלכלן המרשליאני טאוסיג. עמיתיו שם היו כלכלנים כמו וסילי לאונטיף, ריצ'רד גודווין, פול סוויזי, ג'ון קנת גלבריית וגוטפריד פון הברלר. בתקופתו בהרווארד, היה מורם של כמה מן הכלכלנים הבולטים שיצאו משם. שומפטר נחשב למורה מחונן, שדורות רבים של כלכלנים שמעו בשקיקה את הרצאותיו.
בתקופתו בהרווארד השלים כמה מעבודותיו החשובות ביותר: "מחזורי עסקים" (1939), "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" (1942) ו"היסטוריה של ניתוח כלכלי" (פורסמה אחרי מותו ב-1954).
עבודותיו החשובות
היסטוריה של ניתוח כלכלי
בקיאותו העצומה בהיסטוריה של הכלכלה ובהיסטוריה של החשיבה הכלכלית, באה לידי ביטוי בספרו הענק (1600 עמודים),"היסטוריה של ניתוח כלכלי". שעריכתו והוצאתו לאור הושלמו רק לאחר מותו. חלק מדעות שלו בספר הינן ייחודיות למדי ואף מתנשאות. לדוגמה, שומפטר חשב שהכלכלן הגדול ביותר של המאה ה-18 היה טורגו ולא אדם סמית כפי שמקובל על דעת הרוב. הסבר חלקי לדעות אלו הוא ששומפטר היה כל ימיו חסיד מובהק של הכלכלן לאון ולרה (Léon Walras) ונהג לדרג כלכלנים אחרים על פי המידה בה היו רעיונותיהם קרובים לשלו.
באותו ספר הוא ביקר את דייוויד ריקרדו וג'ון מיינרד קיינס על "החטא הריקרדיאני" שלהם. ריקרדו וקיינס בחנו את התמונה הכלכלית במונחים של מודלים מופשטים, שבהם מוקפאים כל הנתונים לבד מכמה משתנים בודדים, (דבר שהוא כיום נוהג נפוץ בקרב כלכלנים). לאחר מכן הם יכלו לטעון כי השינוי של משתנה אחד גרם את השינוי של משתנה אחר באופן לינארי פשוט. דבר זה הוביל לאמונה שניתן להגיע להמלצות מדיניות ישירות מתוך מודל תאורטי מופשט מאוד.
מחזורי עסקים
שומפטר הציג ב"תאוריה של התפתחות כלכלית" שלו תאוריה של מחזור עסקים. לטענתו, היזם הוא הגורם העיקרי המביא להתחדשות והתפתחות כלכלית. היזם מפר את שיווי המשקל במערכת ומניע את גלגלי הפיתוח הכלכלי, המתקדם בהתפרצויות לא סדירות של התפתחות כלכלית. היזם הקפיטליסטי, לפי שומפטר, אינו רק מי שמשתמש בהמצאות אלא גם מי שמחדיר שיטות חדשות של ייצור, מוצרים חדשים ושיטות ארגון חדשות, שאינם פחותים במיומנות ובתעוזה הנדרשים לביצועם מהמצאות.
במאמר שכתב בשנת 1934, בעיצומו של השפל הגדול, טען שומפטר כי אירועים של שפל הם חלק מתפקודה הרגיל של המערכת הכלכלית. היזמים הקפיטליסטיים פועלים בתנאים של אי וודאות: הם מהמרים על השקעות מסוימות ובחלק מהמקרים מייצרים יתר על המידה מוצר אחד ובמקרים אחרים מייצרים מוצרים שאין בהם עניין בשוק. כדי לאפשר לשוק להיפטר מהשקעות שגויות אלו מתקיים לפרקים הליך של "פירוק" (ליקווידציה) שבו השוק משיר השקעות שגויות.
הניסיון למנוע תהליך זה בשוק באמצעות מדיניות מוניטרית או באמצעים פיסקליים שתנקוט הממשלה לא יעלה יפה, טוען שומפטר. בהקדמה ל"מחזורי עסקים" שלו משנת 1939 הוא טוען כי מחזורי עסקים אינם "... כמו שקדים בגרון, עניין נפרד שניתן לטפל בו כשלעצמו." השפל הכלכלי הוא "כפעימת הלב של האורגניזם [הכלכלי]." כאשר הממשלה מתערבת בתהליך הכלכלי, היא מפריעה ליזמים לערוך חישובי עלויות באופן משביע רצון "והקושי שבתכנון דברים חדשים והסיכון של כישלון מועצמים במידה ניכרת."
ממשלות, לפיכך, אינן יכולות לבחור בין מצב של שפל או אי-שפל אלא רק בין שפל עתה ושפל חמור יותר מאוחר יותר. "אינפלציה... אם תתמשך די זמן תוביל ללא ספק להפיכת השפל לשגשוג-כוזב, המוכר כל–כך מכלכלות אירופה אחרי המלחמה," קבע שומפטר ב-1934 והוסיף: "בסופו של דבר [מדיניות מוניטרית מסוותת שפל] תוביל להתמוטטות חמורה יותר מזו שבאה לתקן." לפיכך:
- "התאוששות של אמת תיתכן רק אם היא באה מעצמה. כל תחיה הנובעת רק מעירוי דם מלאכותי מותירה חלק ממה שהשפל צריך לבצע בלתי עשוי ומוסיפה עוד שרידים לא מעוכלים של אי-התאמות ישנות ואי התאמות חדשות שאף הן ידרשו פירוק, כך שהמשק ניצב תחת סכנת שפל חמור יותר בעתיד."
שקיעת הקפיטליזם
יחסו של שומפטר לקרל מרקס ולמרקסיזם, כפי שהוא מתבטא בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה," היה מורכב. שומפטר דחה את טענתו של מרקס לפיה הקפיטליזם יחרב ביד הפרולטריון, אויבו המושבע, וגרס כי הוא יתמוטט דווקא בגלל הצלחתו. היזם הקפיטליסטי, טען שומפטר, מחולל "הרס יצירתי," בהחריבו בהתמדה את הדרכים המוכרות והמסורתיות בהן נעשו דברים. רעיונות, טכנולוגיות, מיומנויות וציוד קיימים הופכים בהתמדה למיושנים בגלל היוזמה הקפיטליסטית. פעולה של החרבה ויצירה מתמדת זו של הקפיטליזם, סבר, היא הגורם המניע את הקדמה ואת השיפור ברמת החיים עבור הכלל.
הבעיה העיקרית עם ה"הרס היצירתי" שמחולל הקפיטליזם, טען שומפטר, הוא שהוא מקים עליו מתנגדים רבי עוצמה, ובראשם מעמד אינטלקטואלי רחב החש מאוים בגלל השינויים התכופים שמחולל הקפיטליזם. מעמד זה, שקיומו נובע מהקפיטליזם והצלחתו, מתקיף בהתמדה את הרעיון הבורגני ואת היוזמה הקפיטליסטית המבוססת על קניין פרטי, וחותר לכינון עולם ממנו תעלם היוזמה הכלכלית לטובת קיפאון מתמשך. כתוצאה מכך, טען שומפטר, האקלים החברתי והאינטלקטואלי הדרוש ליזמות ייעלם ועל מקומו יבוא שלטון סוציאליסטי מסוג זה או אחר, במיוחד בדמות המגמה לבחור מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
תחרות שומפטריאנית
ערך מורחב – שינוי טכנולוגי
שומפטר חלק על התפישה הרווחת בקרב כלכלנים נאו-קלאסיים שתחרות משוכללת (או "מושלמת") היא הדרך למיקסום הרווחה הכלכלית. במצב של תחרות מושלמת באווירה סטטית (לפי המודל הנאו-קלאסי), כל החברות בתעשייה מייצרות אותו מוצר (אין הבדל באיכות), מוכרות אותו באותו מחיר ומשתמשות באותה טכנולוגיה כדי לייצר אותו. כל עוד הרווח בענף מסוים נמצא "מעל לנורמלי" (מעל הרווח בענפים אחרים), יכנסו עוד ועוד חברות, עד שהרווח בכל הענפים ישתווה. לפי שומפטר, בתחרות משוכללת, לפירמות אין מספיק משאבים כדי לבצע השקעות, והן מתרכזות בשרידה מול חברות אחרות ולא בחדשנות.
בעיני שומפטר, תחרות מסוג זה היא זניחה בחשיבותה בהשוואה לתחרות מצד מוצרים, טכנולוגיות ושיטות ארגון חדשות. אלו, לא מקזזות בשולי הרווח והתפוקה של החברות הקיימות אלא מערערות אותן מיסודן. חברות קיימות המבקשות לשמור מעמד דומיננטי בשוק, נאלצות להשקיע כסף במחקר ופיתוח, לחדש ולשפר את מוצריהן בהתמדה ולהפחית את מחירם, תהליך המתגמל את לקוחות אותן חברות. אם אינן עושות זאת הן נעלמות.
המודל של שומפטר, תחרות שומפטריאנית, הוא דינמי, בניגוד למודל הנאו-קלאסי הסטטי. בניגוד למודל הסטטי, היווצרותם של רווחים ושל שליטה של חברות מעטות על חלקים גדולים בשוק (מונופוליזציה או מעבר לאוליגופול), אינה נתפסת בהכרח כדבר הפוגע ברווחת הצרכנים או ברווחה הכלכלית - ללא חברות מובילות אלו, לא יהיה פיתוח טכנולוגי בתעשייה והרווחה על פני זמן תהיה קטנה יותר. מה שנראה טוב במודל סטטי, עשוי במודל דינמי להראות לא רצוי (בהנחה ששינוי טכנולוגי הוא אכן דבר טוב).
הוא כתב כי "במציאות הקפיטליסטית, בניגוד לתמונה שלה בספרי-לימוד, לא התחרות הזו היא החשובה, אלא התחרות מצד המוצר החדש, הטכנולוגיה החדשה, מקור ההספקה החדש, סוג הארגון החדש - תחרות שמצווה יתרון במחיר או באיכות ואשר יכולה לפגוע לא בשוליים של הרווח או של התפוקה של החברות הקיימות אלא ביסודות שלהם ובעצם חייהן". [1]
הכינוי לסוג זה של תחרות קפיטליסטית הוא "הרס יצירתי" (Creative Destruction). זה יצירתי בגלל שזה מעודד חדשנות במוצר או בשירות, וזה הרסני לסדר הישן של הדברים. דוגמה לכך היא היכולת של רוקפלר לזכות ביתרון על מתחריו כאשר פיתח שיטות זיקוק חדשות וטובות יותר ובכך הרחיב את חברת סטדנרט אוייל. דבר זה עודד חלק מהקפיטליסטים להביע תמיכה בתעשיינים שודדים בטענה שתמיד יהיה כוח יזמי שידיח אותם וישפר את המצב, גם ללא מעורבות ממשלתית. [1]
עם זאת לטיעון זה של שומפטר יש בעיה - שכן בהינתן שוק בוגר מספיק מבחינה טכנולוגית, מבחינת היקף גאוגרפי והיבטים מערערים אחרים, ייתכן כי השוק יתקע עם מונופול. לדוגמה חלק מהברונים השודדים ירדו מגדולתם בזכות טכנולוגיות מתחרות חדשות. חברות הרכבות נחלשו בגלל המצאת המכונית שהכניסה תחרות לתחום התחבורה. אבל בתחום זיקוק הנפט לא נכנסו חברות חדשות וסטנדרט אויל שמרה על מונופול שלה בארצות הברית עד לפרוק החברה ב-1911. חברות הטבק הגדולות בארצות הברית ובמדינות אחרות לא יצאו מהעסק בגלל תחרות חדשה. חברת הענק U.S. Steel שחלשה על ייצור הפלדה בארצות הברית המשיכה להיות חברת ענק בתחום במשך עשרות רבות של שנים היות ולא נוצרות דרכים חדשות להפיק פלדה, ושימושים רבים של פלדה כמו גשרים, פסי רכבת, שלד של בניינים ועוד - נשארו באופן בסיסי זהים במשך כ-200 שנה. באופן דומה חברת ימאהה היפנית מייצרת כלי נגינה מאז 1897, וחברות לייצור צמיגים כמו ברידג'סטון, או Goodyear קיימות מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 לפחות אם לא קודם - למרות שכלולים בשוק זה במהלך השנים החברות השולטות לא השתנו הרבה.
אם חברת נפט אמריקאיות או מחצבים מארצות הברית יכלו להיחלש עקב מקור הספקה חדש בשנות ה-50 של המאה ה-20 כאשר מדינות חדשות נכנסו לשוק הקפיטליסטי ונתגלו בהן אוצרות טבע חדשים - כמו מחצבים במדינות ערב או סין - הדבר פחות סביר במאה ה-21 כאשר חלק גדול ממשאבי העולם כבר ממופה ונמצא תחת שליטה או הפקה במסגרת חברות קפיטליסטיות שונות. חברות עדיין יכולות להיות מודחות בגלל שימוש בשיטות ניהול חדשות, טכנולוגיות חדשות, מודל עסקי אחר וכו' אבל מצד שני שוק יכול להיתקע במצב מונופוליסטי למשך עשרות שנים או יותר, וכאשר הוא עובר לידי שליטה של חברה אחרת הוא עלול להיות שוב במצב מונופולי למשך עשרות שנים נוספות. כמו כן הטיעון הזה לא מתמודד עם קיומם של קונגלומרטים שקיימים במדינות מתועשות מאז סוף המאה ה-19 כמו חברת ג'נרל אלקטריק בארצות הברית, או מיצובישי ביפן שקיימות בערך מתחילת המאה ה-20 ועוסקות במגוון גדול של תחומים.
שומפטר והתאוריה הדמוקרטית
בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" חלק שומפטר על הרעיון לפיו דמוקרטיה נציגותית היא תהליך שבו ציבור הבוחרים מזהה את טובת הכלל, ופוליטיקאים מוציאים בחירה זו אל הפועל. הוא טען שהנחה כזו אינה מציאותית ושהבורות והשטחיות של האנשים פירושה שלמעשה הם בעיקר מתומרנים על ידי פוליטיקאים, הקובעים את סדר היום. דבר זה הפך את הרעיון של 'השלטון בידי האנשים' הן לבלתי סביר, והן לבלתי רצוי. תחת זאת הוא קרא למודל מינימליסטי שהושפע רבות בידי מקס וובר, שבו דמוקרטיה היא המנגנון לתחרות בין מנהיגים, בדומה מאוד למבנה שוק. למרות שהצבעות תקופתיות של הציבור הכללי נותנות לגיטימציה לממשלות ומשאירות אותן במצב של מתן דין וחשבון, המדיניות נתפסת במידה רבה כדבר שלהן עצמן ולא של העם, והתפקיד ההשתתפותי של הפרטים מוגבל מאוד.
מורשתו
למשך זמן מה לאחר מותו, דעותיו של שומפטר היו בעלות השפעה רבה בקרב כלכלנים אפיקורסים, במיוחד אירופאים, שהתעניינו בארגון תעשייתי, כלכלה אבולוציונית, ופיתוח כלכלי. כלכלנים אלו נטו להיות בקצה השני של הספקטרום הפוליטי מזה של שומפטר, והושפעו בדרך כלל מקיינס, מרקס, ותורסטן ובלן. רוברט הילברונר היה אחד מתלמידיו המפורסמים ביותר, והוא כתב עליו באופן נרחב בספר "פילוסופים עולמיים". כיום, שומפטר נחשב אחת הדמויות הבולטות בזרם המרכזי של ההגות, אך לא בכלכלה האקדמית המקובלת (כלכלה נאו-קלאסית), אלא בתחומי המדיניות הכלכלית, לימודי ניהול, מדיניות תעשייתית, ובתחום החידושים וההמצאות. קשה להבין במלואו את הרעיון של יזמות עסקית ללא תרומותיו, בהיותו המלומד הראשון, כנראה, שפיתח את התאוריה בתחום זה. תוכנית ההמצאות של האיחוד האירופי, ותוכנית הפיתוח העיקרית שלה, אסטרטגיית ליסבון, מבוססות במידה רבה על רעיונותיו של שומפטר.
ספרים
- תאוריה של התפתחות כלכלית (1911)
- מחזורי עסקים (1939)
- קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה (1942)
- היסטוריה של ניתוח כלכלי (1954)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יוזף שומפטר בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ oseph A. Schumpeter, Capitalism, Socialism and Democracy (New York: Harper, 1975) [orig. pub. 1942], p. 84.
