דה-קפלינג
דה-קפלינג (באנגלית: Decoupling או Eco-economic decoupling) הוא מונח בכלכלה סביבתית ובכלכלה אקולוגית שנועד לתאר צמיחה כלכלית ללא הגדלה של הנזקים הסביבתיים, כאסטרטגיה להשגת צמיחה ירוקה או צמיחה בת קיימא וכסוג אפשרי של כלכלה בת קיימא.
ברוב המקרים הגדלת התוצר המקומי הגולמי מגדילה את ההשפעות הסביבתיות של האדם מחד, ואת התלות שלו במשאבים מתכלים מאידך. גידול בתוצר גורם בדרך כלל גם להגדלת המימדים הפיזיים של הכלכלה - הפקה וצריכה גדולה יותר של משאבים ושל דלק מחצבי ושל משאבים מתחדשים ומשאבים מתכלים להפקת חומרי גלם, הגדלת הפסולת והזיהום. צמיחה כלכלית יכולה לתרום גם לגידול של האוכלוסייה (אם כי דבר זה אינו חד משמעי - ראו מעבר דמוגרפי). כלכלה תאורטית שאמורה להגדיל את התוצר המקומי הגולמי ללא השפעות על הסביבה, תהיה כלכלה שהצליחה להשיג דה-קפלינג.
המצדדים ברעיון של דה-קפלינג דוגלים בהעברת הכלכלה לאנרגיה מתחדשת ולתעשייה בת קיימא על ידי עקרונות כמו מעריסה לעריסה. לרוב המיקוד הוא בהיבטים של תעשייה ואנרגיה ופחות בהיבטים של חקלאות בת קיימא. דה-קפלינג מערערת לפעמים על התפיסה לפיה צמיחה כלכלית כשלעצמה אכן מגדילה את הרווחה החברתית ובכך היא שונה מתפיסות כלכליות שמרניות יותר כמו כלכלה נאו-קלאסית.
בשנת 2011 פאנל המשאבים הבינלאומי, שכונס על ידי התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) הזהיר כי ללא שינוי, עד 2050, יצרוך המין האנושי 140 מיליארד טונות של מינרלים, עופרות, דלקים מתכלים וביומסה בשנה - שיעור גדול פי 3 יחסית לצריכה בשנת 2011. אלא אם מדינות יוכלו לבצע דה-קפלינג ולהפריד בין הצמיחה הכלכלית לבין צריכת המשאבים מהסביבה. [1]. הפנל העיר כי אזרחי המדינות העשירות צורכים כ-16 טונות לנפש בשנה של ארבעת המשאבים האלה (כאשר בחלק מהמדינות, מדד זה מגיע ל-40 טונות). לעומת זאת, אדם ממוצע בהודו צורך ארבע טונות ממשאבים אלה לשנה.
ארגון ה-OECD הפך את הדה-קפלינג למוקד מרכזי של ההנחיות הסביבתיות שלו. ה-OECD מגדיר את המושג דה-קפלינג כשבירת הקשר בין "רעות סביבתיות" (השפעות סביבתיות מזיקות) לבין "טובין כלכליים". [2]
בישראל מייצגים את עמדת דה-קפלינג המשרד להגנת הסביבה וכן פרופסור יהודה כהנא ממכון אקירוב לעסקים וסביבה באוניברסיטת תל אביב.
דו"ח האו"ם בנושא דה-קפלינג
פאנל המשאבים הבינלאומי (The International Resource Panel) תוכנית הסביבה של ארגון האומות המאוחדות פרסמה דוח בשנת 2014 בשם Decoupling 2: technologies, opportunities and policy options. הדו"ח סוקר מגמות בתחום של חומרי גלם וכן טכנולוגיות לשיפור היעילות בשימוש בחומרים אלה. הדו"ח מצהיר כי לא נראה סביר שהדפוסים הנוכחיים, של שימוש במשאבי טבע באופן בלתי מקיים ימשכו גם בעתיד. ההשלכות הכלכליות של דפוסים אלה ניכרות כבר בשלוש צורות: עליה במחירי המשאבים, הגדלת התנודות במחירי המשאבים ופגיעה במערכות סביבתיות. גם השלכות הסביבתיות של שימוש במשאבים, עלולות להוביל להשפעות בלתי הפיכות במערכות האקולוגיות של כדור הארץ, כאשר לדבר זה השפעות ישירות על בני האדם והכלכלה - לדוגמה על ידי פגיעה בבריאות, מחסור במים, פגיעה בשדות דיג או הגדלת הנזקים מסופות.
הדו"ח סוקר טכנולוגיות וטכניקות שונות להגדלת יעילות השימוש במשאבי טבע, ומציין כי חלק מהטכנולוגיות הקיימות יכולות להגדיל את היעילות הזו פי 5 עד פי 10. דבר שיאפשר למדינות שונות להמשיך בצמיחה כלכלית בעודן מקטינות באופן משמעותי את טביעת הרגל שלהן בנושא שימוש במשאבים ואת ההשלכות השליליות על הסביבה. כמו כן הרבה מהשינוי בעיצוב מדיניות לשם דה-קפלינג קיים כבר במונחים של חקיקה, מערכת תמריצים ורפורמות במוסדות. מספר מדינות ניסו להשיג דבר זה וקיבלו תוצאות מוחשיות, שניתן לבצע גם במדינות אחרות.[3]
ביקורת
קיים ויכוח ער בשאלה עד כמה ניתן להשיג דה-קפלינג. ממגבלות פיזיקליות (החוק הראשון של התרמודינמיקה) ברור כי יש גבול לגודל הצמיחה של האוכלוסייה האנושית. הגבול העליון לגידול זה הוא מאסת הייקום וגבולות קרובים הרבה יותר הם שטחו של כדור הארץ, כמות המזון שניתן לייצר והיבטים רבים נוספים כמו ייצור ראשוני ומגבלות אקולוגיות. היבטים של מחזור חומרים, חקלאות ואנרגיה דורשים משאבים בפני עצמם, כך שנראה שיש גבול עד כמה ניתן להוריד את כמות המשאבים הדרושה.
גישה שונה מדה-קפלינג היא כלכלת מצב יציב שגורסת שכדי להגיע לכלכלה בת קיימא יש צורך בייצוב האוכלוסייה וייצוב התוצרת הכלכלית לאדם - כלומר הבאת הצמיחה הכלכלית לאפס.
בספרו שגשוג ללא צמיחה, מבקר טים ג'קסון, את "המיתוס של ההפרדה". ג'קסון טוען כי דרך זו לא עבדה בעשורים האחרונים, אין ראיות לכך שהיא עובדת היום ולא מאוד סביר שהיא תעבוד בעתיד.
ג'קסון מבחין בין הפרדה יחסית - כלומר כמות הנזק הסביבתי יחסית לגודל נתון של התמ"ג, לבין הפרדה אבסולוטית - כמות הנזק הכוללת מהפעילות הכלכלית. הפרדה יחסית אומרת כמה נזק סביבתי נגרם ביחס לכל דולר שמשתתף בזרם התמ"ג, הפרדה אבסולוטית אומרת כמה סה"כ נזק נגרם. מבחינה כלכלית, ליצרנים יש אינטרס להקטין את עלויות חומרי הגלם ולכן הם מאמצים טכנולוגיות לייעול השימוש בהם, ודבר זה מניע את הנושא של דה-קפלינג היחסי.
ג'קסון טוען שקיימות ראיות לכך שהשפעות סביבתיות שונות (כמו פליטות של גזי חממה) יורדות עם השנים ביחס לכל דולר, ירידה זו אינה מספיק חזקה. הוא מראה שכאשר מסתכלים על סך הנתונים כמו צריכת האנרגיה העולמית או צריכה של מתכות בעשורים האחרונים, רואים שאין דה-קפלינג מוחלט, אלא עליה של כל הגורמים האלה בצורה דומה לעליה בתמ"ג העולמי. בנוסף הוא טוען שבתחומים אלה, לא רק שאין דה-קפלינג מוחלט, אלא גם אין דה-קפלינג יחסי.
נוסחת I=PAT
ג'קסון אינו מתנגד לרעיון של התייעלות אנרגטית או בניצול חומרים, אבל הוא טוען כי מגזימים בחשיבות הנושא, על ידי אי הבחנה בין הפרדה יחסית להפרדה מוחלטת, התמקדות בלבדית כמעט בנושא היחסי, ודיבור אמורפי ולא אמפירי. הוא נעזר בנוסחה I=PAT כדי להסביר את הבעיה בחשיבה על דה-קפלינג.
במשוואה זו:
- ההשפעה על הסביבה, לדוגמה פליטות פחמן דו חמצני בשנה, מיוצגת באות I (ביחידות של ק"ג פחמן לשנה) ומורכבת מ-3 רכיבים
- אוכלוסייה עם סימון P, ביחידות של אנשים,
- "עושר" עם סימון A, ביחידות של דולרים לאדם לשנה -תוצר מקומי גולמי לנפש
- טכנולוגיה עם סימון T, ביחידות של ק"ג פחמן לדולר.
כאשר מדברים על דה-קפלינג יחסי - מדברים על הגדלת היעילות הסביבתית לדולר - כלומר הקטנה של הרכיב T במשוואה. אם הרכיבים A ו-P ממשיכים לגדול (על ידי צמיחה כלכלית לנפש וגידול אוכלוסין בהתאמה), ונרצה להגיע להשפעה סביבתית בעלת גודל נתון קבוע כלשהו, אזי T צריך להביא לייעול שווה בגודלו לשני רכיבים האחרים. אם רוצים להגיע לדה-קפלינג אבסולוטי - כלומר ירידה בהשפעה הסביבתית למרות גידול בצמיחה, T צריך להיות חזק יותר מאשר המכפלה של הצמיחה הכלכלית לנפש וגידול האוכלוסייה.
דוגמה מספרית בנושא התחממות עולמית
ג'קסון מדגים את המגבלה של התייעלות טכנולוגית בהתמודדות עם בעיות סביבה, בדוגמה של פליטות פחמן דו חמצני לאטמוספירה בין השנים 1990 ל-2007.
בשנת 1990 אוכלוסיית העולם מנתה 5.3 מיליארד אנשים, וההכנסה הממוצעת עמדה על 4,700 דולר. "עצימות הפחמן" (carbon intensety) - כמה פחמן דו חמצני נפלט לכל דולר של פעילות כלכלית, היתה 860 גרם פד"ח (פחמן דו חמצני) לדולר. לכן סה"כ פליטות הפחמן היו 5.3 * 4.7* 0.87 = 21.7 מיליארד טונות פחמן דו חמצני.
בשנת 2007, אוכלוסיית העולם מנתה 6.6 מיליארד בני אדם, עם הכנסה ממוצעת של 5,900 דולר, ועצימות פחמן של 768 גרם פחמן לדולר כך שסך הפליטות של פחמן דו חמצני הוערכו ב-6.6* 5.9* 0.77 = 30 מיליארד טונות פחמן דו חמצני. יעד הדו"ח הרביעי של ה-IPCC הוא להגיע ליעד של 450 ppm פחמן דו חמצני באטמוספירה, כדי למנוע התחממות עולמית, דבר שדורש ירידה ל-4 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני עד 2050.
אם מסתכלים על הפרשי הגידול השנתיים הממוצעים (חוק חיבור לנגזרות) - גידול של 2% בשנה בפליטות הוא תוצאת החיבור של גידול האוכלוסייה (1.3% בשנה) עם גידול התוצר (1.4%) ועוד החיבור עם השיפור הטכנולוגי (0.7%-). כך ש-2 = 1.3+1.4-0.7.
בתקופה הנדונה, הייתה התייעלות אנרגטית או דה-קפלינג יחסי בשיטות הייצור, כך הייתה ירידה מ-0.87 ל-0.77 גרם פד"ח לדולר. אך ירידה זו הייתה קטנה ביחס לגידול בתוצר הכלכלי ובגידול האוכלוסייה. כך שסה"כ המגמה בתקופה זו הייתה גידול בפליטות גזי החממה. בין השנים 1990 ל-2007 היה גידול שנתי של כמעט 2% בשנה בפליטות, דבר שהוביל לעליה של 39% בתקופה של 17 שנה.
למרות שהטכנולוגיה עזרה להקטין את ההשפעה הסביבתית של פליטות גזי חממה, היא לא הצליחה לאזן את הכוחות הנגדיים של גידול אוכלוסין ושל צמיחה כלכלית לנפש.
תחזית לעתיד ביחס לפליטות גזי חממה
ג'קסון משתמש בניתוח העבר כדי לנסות להבין את מגמות העתיד ולבדוק כמה סבירות הן הנחות הדה-קפלינג לעתיד. תחזיות האו"ם ל"תרחיש אמצעי" של אוכלוסיית העולם בשנת 2050, עומדת על 9 מיליארד איש עד 2050, או גידול של 0.7 אחוז בשנה. אם ממשיכים בתרחיש "עסקים כרגיל" שבו הצמיחה ממשיכה לגדול בקצב של 1.4% בשנה, ומניחים שהיעילות הטכנולוגית תמשיך להוריד את הפליטות באותו קצב, אז היעילות הטכנולוגית מבטלת את השפעת האוכלוסייה, אך לא מבטלת את השפעת הגידול בצריכת האנרגיה עקב גידול התוצר לנפש, מגיעים לקצב פליטות שגדל בקצב של 1.4% בשנה. כלומר גידול של 80% יחסית למצב היום.
כדי להגיע לקצב ירידה של 4.9% בפליטות, למרות הגידול באוכלוסייה והגידול בתוצר הכלכלי, צריך T להביא לירידה של עצימות פחמן לתוצר של 7% בשנה - התייעלות בקצב גבוה פי 10 ממה שיש בעשורים האחרונים. כדי לעמוד ביעד של ה-IPCC, על עצימות הפחמן להגיע ל-40 גרם פחמן דו חמצני לדולר עד לשנת 2050, דבר שפירושו שיפור טכנולוגי של פי 21 יחסית להיום. יעד כזה נראה בלתי סביר ולכן הוא מערער על הישימות של דה-קפלינג ביחס לפליטת גזי חממה.
צריכת חומרי גלם
הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מבקר את הרעיון של דה-קפלינג, בספרו "כלכלת מצב יציב" משנת 1991: "בשנת 1969 מוצרים בשווי דולר אחד מהתל"ג נוצרו באמצעות חצי מכמות החומרים שנדרשו לייצר דולר אחד של תל"ג משנת 1900, במונחים ריאליים. עם זאת, במשך אותה תקופה סך צריכת החומרים גדלה ב-400%."[4]
צריכת האנרגיה העולמית לאורך השנים
באופן דומה לניתוח על התחממות עולמית, ניתן לנתח את תחום צריכת האנרגיה (שמשפיע על כילוי דלקים מחצביים, על זיהום אוויר, על התחממות עולמית ועל השפעות סביבתיות הנובעות מפעילויות כמו טיסות במטוסים ונסיעות במכונית). ניתן לפרק את סך צריכת האנרגיה העולמית ל-3 מרכיבים, כך שמתקבלת משוואת C=PAT כאשר C היא סך צריכת האנרגיה העולמית, P גודל האוכלוסייה, A תוצר לנפש בדולרים ו-T הוא צריכת האנרגיה לכל דולר מיוצר.
ב-30 השנים שחלפו בין 1980 ל-2010 ניתן לראות כי צריכת האנרגיה של ייצור חבילת מוצרים ושירותים בסך דולר אחר, ירדה ביותר מפי 2. דבר זה נובע כתוצאה משיפורים טכנולוגיים. עם זאת, סך צריכת האנרגיה עלתה, שכן במקביל לשיפורי היעילות האנרגטית, חל גידול אוכלוסין וצריכת האנרגיה לנפש גדלה עקב צמיחה כלכלית. כך שבסך הכל היה גידול של 70% במשך תקופה זו בסך צריכת האנרגיה.
ניתן לפרש זאת בשתי דרכים. האחת היא שללא התייעלות טכנולוגית, הצמיחה הכלכלית וגידול האוכלוסייה היו גורמים לעלייה עוד יותר גדולה בצריכת האנרגיה. דרך אחרת הולכת בעקבות פרדוקס ג'בונס וטוענת כי רוב האנרגיה שנחסכה עקב הייעול האנרגטי הטכני בתחומים שונים, הושקעה מחדש לאחת מ-2 מטרות - המשך גידול התוצר - הגדלת הצמיחה הכלכלית או חסכון משאבים שמאפשר את המשך גידול האוכלוסייה. כך או כך, ממצאים אלה מערערים על הרעיון של דה-קפלינג במישור של צריכת אנרגיה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דה-קפלינג בוויקיפדיה האנגלית
- Decoupling 2: technologies, opportunities and policy options
- צמיחה כלכלית ללא פגיעה בסביבה אפוק טיימס
הערות שוליים
- ^ Decoupling: natural resource use and environmental impacts of economic growth. International Resource Panel report, 2011
- ^ OECD 2002 “Indicators to Measure Decoupling of Environmental Pressure from Economic Growth” (excerpt) http://www.oecd.org/dataoecd/0/52/1933638.pdf
- ^ Decoupling 2: technologies, opportunities and policy options UNEP, 2014
- ^ הרמן דיילי, כלכלת מצב יציב, 1991, עמ' 118.
