כלכלת עוני (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת עוני: חשיבה מחודשת ורדיקלית בדרך ללחום בעוני העולמי (Poor Economics: A Radical Rethinking of the Way to Fight Global Poverty) הוא ספר עיון משנת 2011 מאת אסתר דופלו ואביג'יט באנרג'י, פרופסורים לכלכלה מ-MIT. הספר מדווח על האפקטיביות של פתרונות לעוני עולמי באמצעות שיטות של כלכלה ניסויית - קבוצות של אנשים שנבחרו באקראי ולהם ניתנו סוגי סיוע או תמריצים שונים מול קבוצות ביקורת שלא עברו טיפול דומה. הספר מתעד 15 השנים בהן ניהלו השניים עבודה משותפת בארצות עניות בניסיונות להבין את הסיבות לעוני, למה הניסיונות לצמצם אותו נכשלים וכיצד ניתן להפחית אותו. הספר זכה בפרס ספר העסקים השנתי Financial Times וגולדמן זקס לשנת 2011. אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה, ציין שהספר "מציג תובנות מרשימות משני חוקרים מבריקים על טבעו האמיתי של העוני".

אסתר דופלו היא כלכלנית צרפתיה והמייסדת-שותפה והמנהלת של המכון לטיפול בעוני ב-MIT. באנרג'י הוא פרופסור לכלכלה ובעלה של דופלו. דופלו ידועה כיום בזכות מחקרי שדה כלכליים שהיא מפרסמת. במחקר שדה כזה בוחרים כמה מאות כפרים או אנשים במדינת עניות כמו הודו או אינדונזיה, מחלקים אותם באקראי לקבוצת טיפול וקבוצת ביקורת. בקבוצות הטיפול מבצעים שינוי מדיניות או סיוע כלשהו – חלוקה בחינם של כילות נגד יתושים, מתן תשלום להורים ששולחים את ילדיהם לבית הספר, מתן חיסונים נגד מחלות, הקמת מוסדות המעניקים הלוואות לעניים, הזמנת בני קאסטות נמוכות לפגישות של מועצת הכפר ועוד. לאחר מכן ניתן להשוות את התוצאות בין שתי הקבוצות, לראות כיצד המדיניות מצליחה לאורך זמן ולבצע ניתוחי עלות-תועלת.

הספר דוחה הכללות רחבות וחשיבה פורמלית המאפיינת ניתוחים רבים שיש בכלכלה נאו-קלאסית ומדגיש את הההטרוגניות הרבה שיש בכלכלה. המחברים מנסים לתאר כיצד עניים באמת מקבלים החלטות בנושאים כמו חינוך, בריאות, חסכונות, יזמות עסקית, ונושאים אחרים. הכותבים קוראים לשימוש רב יותר בכלכלה המבוססת על ניסויים והתבוננות באמצעות בחירה מקרית של הנבדקים. כן הם ממליצים לרשום מה האנשים באמת אומרים במילים שלהם. במקרים רבים התשובות הן מזעזעות ולא צפויות, אבל הן הופכות להיות מובנות יותר כאשר מבינים את הנסיבות. המחברים מצביעים על כך שקיימות מלכודות עוני כלל-עולמיות. צעדים רבים למיגור העוני נכשלים בגלל 3 ה-א' -אידאולוגיה, אי-השכלה (או בורות) ואינרציה. צעדים רבים מונעים מתוך אידאולוגיה (או אינטרסים פוליטיים), אבל גם צעדים שנובעים מכוונות טובות לפעמים נכשלים בגלל בורות או אי הכרות עם התנאים שקיימים בשטח, או בגלל אינרציה (תנע) שקיימת מצד מי שמיישם את השינוי. לעיתים קרובות מלכודות אלה מכשילות רפורמות ומוסדות שונים שמנסים להקטין את העוני, אבל ניתן להימנע מהן. מתוך הגישה הניסויית הכותבים מאמינים שניתן להסיק מהן האסטרטגיות הטובות ביותר להקטין את העוני. עם זאת הם נמנעים מהצגת אוסף שלם של מסקנות. במקום זאת הם מעבירים מספר לקחים פשוטים וטוענים ששינוים קטנים יכולים לעשות שינוי משמעותי.


תאוריות פשוטות של עוני

חלק גדול מהיחס והפעולות של ממשלות, ארגונים, כלכלנים, פעילים והציבור הרחב מבוסס לרוב על כמה אידאולוגיות או תאוריות פשוטות.

גישה אחת לעוני היא שהעניים הם טיפשים, ללא יכולת לדחות סיפוקים, עצלנים, לא מוכשרים וכו'. הסיבה לכך היא בדרך כלל איזו שהיא נטייה גנטית לא ברורה - לפעמים היא מיוחסת לעמים או מדינות שלמות, לפעמים לתת-קבוצה באוכלוסיה ולפעמים כלפי העניים כקבוצה. גישה זו נפוצה בקרב חוגים גזעניים שמאפיינים את העוני בקרב קבוצות שונות (כמו שחורים, ערבים, מוסלמים וכו') בהסברים כאלה. גישה זו נפוצה בימין הכלכלי שמשתמש בטיעון זה כי העניים הם אבודים ואין טעם לעזור להם. גם בשמאל הכלכלי יש המשתמשים בטיעונים אלה כדי לעודד פתרונות פטרוניים. למרות שגישה זו אינה פוליטיקלי קורקט היא עדיין קיימת בקרב אנשים רבים.

גישה שניה לעוני היא גישה של מלכודות עוני - העניים עניים בגלל שקשה להם להיחלץ ממלכודות עוני. ממשלות וארגונים שונים יכולים לסייע על ידי תרומות שונות כמו מזון, תרופות, כילות נגד יתושים, הלוואת בתנאים נוחים, תשתיות, הון, ידע וכו'. המטרה היא לאפשר לעניים לצאת ממלכודות העוני עד שיוכלו לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם. גישה זו מיוצגת על ידי מאמצים שונים של הבנק העולמי, על ידי ארגוני סיוע שונים של האו"ם, ומוצגת לדוגמה על ידי ג'פרי זאקס בספרו קץ העוני. זאקס טוען שאם העולם העשיר יתחייב לסיוע חוץ בשווי 195 מיליארדי דולרים בכל שנה עבור השנים 2005-2025, העוני יחוסל בסופה של התקופה.

גישה שלישית לעוני היא "גישת השוק החופשי" ומאפיית ליברטרים וליברלים כלכליים - תנו לעניים גישה חופשית לשווקים ותמריצים נכונים, והעניים יוציאו את עצמם מהעוני. גישה זו קיימת בצורה נרחבת בכלכלה הקלאסית בקרב כלכלנים שהתנגדו לצורות שונות של סיוע לעניים - כולל לדוגמה בזמן הרעב הגדול באירלנד. גישה זו מיוצגת למשל בספריו של וויליאם אסטרלי, "The Elusive Quest fot Growth", ו"מסע האדם הלבן" ובספרה של דמביסה מויו, "Dead Aid". הטענה של תומכי זרם זה היא שמאמצי סיוע הם לא יעילים, יוצרים שחיתות ומונעים צמיחה של פתרונות אחרים שבאים "מלמטה".

חלק ניכר מהספר מדגים כיצד שלוש הגישות הפשוטות האלה, אינן נכונות, וכי יש צורך במודלים מורכבים יותר להבנת בעיות העוני ולטיפול בהן. הספר מראה כי אין הומוגניות בקרב העניים. יש עניים חכמים וטיפשים, עצלנים וחרוצים, חסכנים ופזרנים. כמו כן הספר מדגים מלכודות עוני שונות, בכך הוא שולל את הגישה לפיה התערבות כלשהי במצב העניים היא מיותרת ופסולה. עם זאת הספר מדגים כי יש סוגי התערבות שאינם מועילים במיוחד. המלצת המחברים היא לעבור לפתרון בעיות פרטניות וקטנות כמו איך להתמודד עם שלשול או איך להתמודד עם קדחת דנגי ולאו דווקא בשאלות "גדולות" כמו האם הדמוקרטיה עוזרת לעניים, מה המקור היסודי האחד של העוני או האם סיוע ממדינות עשירות עוזר למדינות עניות לצאת מעוני. הספר לא אומר אם סיוע באופן כללי הוא טוב או לא, אלא אם סוג מסויים של סיוע עזר לעניים או לא. הספר טוען כי יש מקרים שבהם אנשים נקלעים למלכודת עוני, ובמקרים כאלה סיוע חד פעמי יכול להוות הבדל עצום. עם זאת סוגי סיוע שונים עלולים להיות לא יעילים ולהניב תוצאות שונות ממה שהתכוונו מי שיזמו אותם.

פרקי הספר

הספר מתחלק למספר פרקים - הפרק הראשון מסביר את מטרת הספר ואת הגישה שלו של ביצוע ניסויים מבוקרים.

הפרק השני עוסק בשאלה איך פותרים מלכודות עוני הקשורות ברעב, תת-תזונה ומחסור בתזונה מזינה. תזונה בכמות ובאיכות מספקת יכולה להיות הבדל בין להשיג הצלחה כלכלית לבין צלילה למטה. לתזונה יש גם השפעה על עוני בין דורי שכן מחסור בתזונה בגיל הרך יכול לפגוע בהתפתחות. אבל עניים מוציאים כסף גם על דברים אחרים ולא רק על מזון - מה גורם לכך? כיצד משפרים את התזונה של העניים? [1]

הפרק השלישי עוסק בנושא של תחלואה כסוג של מלכודת עוני בדגש על תמותת ילדים. בכל שנה 9 מיליון ילדים מתחת לגיל 5 מתים בגלל מחלות זיהומיות ברות מניעה כמו שלשול או מלריה. לעיתים תכופות הטיפול במחלות אלה הוא זול, בטוח ונגיש. מדוע אנשים לא בוחרים בטיפולים אלה? מדוע אמהות לא מחסנות את הילדים שלהן? מדוע משפחות לא משתמשות ברשתות נגד יתושים או קונות מים עם כלור? ומדוע משפחות מוציאות במקום זה כמות גדולה של כסף על טיפולים רפואיים לא יעילים? יש מספר סיבות לכך. הן כוללות שירותי רפואה לא אמינים, רגישות למחיר, מחסור במידע אמין או באמון, התנהגות לא עקבית ביחס להעדפות הנוגעות לעתיד או שהעניים לא מסוגלים להתמודד עם מחלות זיהומיות כרוניות גדולות. אף אחת מהסיבות לא מסבירה את כל הבעיות לבדה, אבל הבנה של מה חוסם את היישום של הפתרונות הפשוטים לתחלואה היא צעד חשוב לשם שיפור הרפואה המונעת והרפואה העולמית בכלל. [2]

הפרק הרביעי בספר עוסק במלכודות עוני הקשורות לחינוך. בעשורים האחרונים יש מגמה כללית לשלוח את הילדים לבתי הספר אבל נראה שדבר זה שינה מעט מאד. לעיתים קרובות מורים ותלמידים נעדרים מהלימודים, רמות הלימוד הן נמוכות. מה גורם לכישלון החינוך? האם זה בגלל צד ההיצע - הממשלה צרכה לספק לילדים בתי ספר טובים יותר, ספרים יותר טובים, מורים טובים יותר ותשתיות טובות יותר או האם זה בגלל צד הביקוש - האם על הורים ללחוץ על איכות של החינוך אם ורק אם החינוך יניב יתרונות אמיתיים? נראה שיש בעיות עם שני ההסברים. לדוגמה הורים מצפים בו זמנית ליותר מידי ולפחות מדי מצד בתי הספר. הם מצפים כי מי שסיים בית ספר תיכון יוכל להשיג משרה ממשלתית, ומצפים כי מי שלא סיים תיכון לא ישיג שום דבר. נראה שהמורים מתמקדים בטיפוח של אליטה קטנה של תלמידים מוכשרים ומזלזלים בתלמידים רגילים. ציפיות אחלה משפיעות על ההתנהגות ויוצרות בזבוז. החוקרים טוענים אם זאת כי ישנן דרכים לשנות את הציפיות ואת התוצאות של החינוך וכי ניתן ללמד את כל הילדים ובכך לסייע לאוכלוסיה גדולה בהרבה. [3]

הפרק החמישי דן בגידול אוכלוסין ומשפחות גדולות מדי כסוג של מלכודות עוני. רוב מקבלי ההחלטות רואים בתכנון משפחה (הגבלת מספר הילדים) צעד מרכזי בכל תכנית סיוע. עם זאת באופן בלתי צפוי גישה לאמצעי מניעה היא כנראה לא גורם מרכזי בנושאים הקשורים לגודל המשפחה. אם כן כיצד מקבלי מדיניות יכולים להשפיע על גודל האוכלוסייה? המחברים מצביעים על נורמות חברתיות, דינמיקה במשפחה ומעל הכל שיקולים כלכליים כגורמים המרכזיים בקביעת גודל המשפחה. בנוסף שיקולים אלה קובעים גם מה יהיה היחס של המשפחה לאותם ילדים. הפליה נגד נשים ונערות נשארת עובדה מרכזית עבור משפחות עניות רבות. יש צורך בהבנת איך ומדוע מתקבלות החלטות הנוגעות למשפחה כדי להשפיע על גודל האוכלוסייה. [4]

הפרק השישי דן בסיכון ומחסור בביטוח כסוג של מלכודת עוני. עניים נמצאים ברמות סיכון גבוהות יותר לעומת אנשים שהם פחות עניים ולעומת העשירים. עניים רבים שעובדים בעסקים קטנים, בחוות קטנות או כעובדים מזדמנים נמצאים במצב שבו הפרנסה אינה בטוחה. הסיכונים אינם מוגבלים לפרנסה ומזון בלבד - בריאות, אלימות פוליטית, פשיעה ושחיתות הם כולם גורמי סיכון משמעותיים. הסיכונים יכולים לנבועה מסיכון בריאותי כלשהו כמו תאונה או מחלה לא צפויה. סיכון חקלאי - כמו בצורת, או משברים רבים אחרים משפחתיים, חברתיים או פוליטיים. לא רק שהעניים נמצאים בסיכון יותר גבוה יותר, אלא גם שהתממשות סיכון כזה פוגעת בהם יותר לעומת אדם פחות עני. לרוב לעניים אין אמצעים כדי להתגונן בפני סיכונים אלה ולכן הם נדחפים לתוך מלכודות עוני. הצעדים שעניים נוקטים כדי להתגונן מפני סיכונים הם לרוב בלתי מספקים ויקרים. עניים נוטים להגדיל את מגוון הפעילויות שהם מבצעים כדי שאם פעילות אחת תיכשל, הפעילויות האחרות יוכלו להיות קרש הצלה, אבל לעיתים תכופות הם עוסקים במגוון גדול מידי של פעילויות. הם בוחרים לגדל יבולים פחות רווחיים אבל פחות מסוכנים, באופן כללי העניים הם שמרנים יותר ביחס לניהול העסק או החווה, והם חוששים יותר מטכנולוגיה חדשה בגלל שהם רגישים יותר לסיכון אם משהו ישתבש. הסיכונים משפיעים לכן לא רק אם הם מתממשים אלא גם דרך מנגנוני התגוננות של העניים נגדם ודבר זה מקטין את פוטנציאל ההתפתחות של העניים. עניים מקיימים רשתות תמיכה לא רשמיות דרך סיוע הדדי לשכנים. עם זאת רשתות אלה אינן חזקות מספיק לספק תמיכה אמיתית אם משבר רציני מספיק מתרחש. במדינות העניות כמעט ולא קיים ביטוח פורמלי בתחומים קריטיים כמו ביטוח בריאות, ביטוח נגד מזג אוויר גרוע וביטוח נגד אובדן בעלי חיים. השאלה היא מדוע זה כך. ביטוח פורמלי יכול להיות רק כאשר הוא די גס - לדוגמה ביטוח נגד אסון מזג אוויר או אסון בריאותי. סוג כזה של ביטוח לא עונה לצרכים ולציפיות של העניים ולכן יש ביקוש נמוך לביטוח כזה. המחברים טוענים כי היות והרווחים מהקטנת הסיכון של העניים הם עצומים, על ממשלות לנקוט במדיניות של סבסוד מוצרי ביטוח כדי לסייע לפתח את שווקי הביטוח במדינות אלה.

הפרק השביעי של הספר עוסק במיקרו קרדיט - הלוואות קטנות לעניים. הכותבים מציינים שבאופן כללי הלוואות זעירות לעניים היא גישה מוצלחת להפחתת עוני, שנובע ממלכודת עוני של קשיים לקבלת הלוואה. עם זאת זה אינה תרופת קסם והצלחה שלה מותירה אתגר נוסף שהוא הלוואות לעסקים של עניים שגדלו קצת ומתקשים לקבל הלוואות. [5]

הפרק השמיני נוגע לקשיים שניצבים בפני עניים בתחום של חסכון. לעניים קשה יותר לחסוך ובנקים בהרבה מקרים לא מאפשרים להם לפתוח בכלל אפיק חסכון. הם שומרים את הכסף בבית במקום שהוא פחות בטוח. בנוסף לעניים כמו לעשירים יש פיתויים לבזבז את הכסף אבל הפיתויים שלהם חזקים יותר. [6]

הפרק התשיעי של הספר עוסק בעסקים קטנים שיש לעניים. רובם נמצאים בעסק או חווה קטנה כי אין להם אופציה טובה יותר. [7]

הפרק העשירי עוסק בפוליטיקה ובבעיות של שחיתות. המדינות העניות נמצאות בבעיות בין היתר בגלל הצל הארוך של הקולוניאליזם והאליטות המושחתות ברמת המדינה וברמה המקומית שמקשות על יישום רפורמות לטובת העניים. [8]

ראו גם

קישורים חיצוניים