העולם הפוסט-תאגידי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת דיוויד קורטן. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


מבוא

בראשית הקריירה שלו, בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד, החזיק דיוויד קורטן בהשקפות קונבנציונליות באשר לסיוע, פיתוח וסוגיית "הפוטנציאל האנושי". אולם שנים של ניסיון חיים בתחום זה הובילו אותו לבחינה מחודשת של כמה מהנחות היסוד העומדות בבסיסה של תאוריית הפיתוח.

מאמר

העולם כיום פועל על בסיסה של הנחה כמעט כל-עולמית שאין מדברים בה, והיא נשמעת בערך כך: אם נרצה או לא נרצה - עם מותו של הסוציאליזם - כוחותיו ונוכחותו של תהליך הגלובליזציה הכלכלית הנם בלתי ניתנים לערעור ובלתי הפיכים. אין כל חלופה אחרת. עלינו להעמיק את מחויבותנו לצרכנות, סחר חופשי וצמיחה כלכלית, אפילו בעודנו חווים על בשרינו את הרסנותו היצירתית של הקפיטליזם העולמי. בסופו של דבר- אנו נזכה בשלום אוניברסלי ושגשוג...

לאלו מאתנו אשר מאמינים שבחיים קיים משהו מעבר לעשיית כסף, רכישת מוצרים במרכזי קניות ענקיים שלא ידענו כלל שנצטרך להם עד שלא ראינו את פרסומם בטלוויזיה, ההנחה הנ"ל הנה בבחינת דיון משפיל החושף גישה של תבוסתנות וייאוש.

באמצעות הכוח והתמיכה מהם נהנים המוסדות המעורבים, המסר של העדר הברירה שמשדרת הגלובליזציה - שלא לדבר על ההבטחה אותה היא נושאת- לחופש אוניברסלי, רווחה ושגשוג עולמיים - נשמע יותר מדי אמין.

לעתים קרובות מדי קורה שאלו מאתנו הכמהים לחלופות, חשים משוללי כוחות וחסרי אונים. אך למעשה אנחנו לא לבד. ישנם מאות מיליונים כמונו ומשלנו - אולי אפילו מיליארדים - וזוהי ההוכחה שבני האדם נמצאים בעיצומו של תהליך התפכחות מעמיק ושל תובנה לגבי המשמעות האמיתית של הקיום כבני אדם.

אכן מיליוני אנשים, גיבורי העידן החדש, כבר נמצאים בעיצומה של עבודה להצבת אבני הבניין לציביליזציה הפוסט-קפיטליסטית, פוסט-תאגידית. הם מציגים חלופות מושכות הרבה יותר, ויותר ברות-השמה מאשר הסוציאליזם או המודלים הנחשלים של ברית המועצות לשעבר. החלופות המבטיחות ביותר מתמקדות ביישום העקרונות המוכרים של מערכת שלטון דמוקרטית וכלכלת שוק, לשם יצירת מערכות חברתיות אשר פועלות בשירות החיים - מערכות חברתיות אשר מתייחסות לכסף כאל גורם מסייע לחיינו הכלכליים ולא כאל מטרה.

חלוצים נחושי-דעת אלו יוצרים תנועות ומפלגות פוליטיות חדשות, מחזקים את קהילותיהם, מעמיקים את הפרקטיקה הרוחנית שלהם, מגלים את חדוות החופש הטמונה בפשטות, בונים רשתות של עסקים מקומיים, מאשרים מוצרים בעלי אחריות חברתית וסביבתית, משמרים יערות ומקורות מים, מעודדים שימוש בתחבורה ציבורית ומגבילים את תחומי זחילה האורבנית. הם מפשרים בין קבוצות עוינות, מקדמים חקלאות אורגנית, עוסקים בגישה הוליסטית לבריאות ולרפואה, מכוונים את השקעותיהם לעסקים בעלי אחריות חברתית, מארגנים מסעות תעמולה למען מיחזור, ודורשים שהסכמי סחר יגנו על זכויות בני האדם והסביבה.

הם נמצאים בכל מדינה ומדינה. הם באים מכל מוצא, מעמד, דת, וקבוצה אתנית. יש ביניהם איכרים בלתי מלומדים כמו גם מנהלי חברות ואנשי עסקים; הם כוללים גם אנשי תאגידים, בעלי מניות, חוואים, מורים, עקרות-בית, בעלי עסקים קטנים, איכרים, פקידי ממשלה מקומיים, צעירים עירוניים, חוטבי-עצים, אינטלקטואלים מבוססים, ומנהיגי כנופיות שחזרו למוטב. מתוך מיאוס בכישלונותיה של המנהיגות האליטיסטית ובצורות שלטון מרוחקות וביורוקרטיות, הם מוכיחים בדרך של עשייה, שהמסר החוזר ומושמע על היות הגלובליזציה בלתי נמנעת הוא שקרי, כמו גם הבטחתה לחופש ושגשוג אוניברסלי. הם - אנחנו - יוצרים עתיד חדש לאנושות ולפלנטה.

זמן רב ארך עד הגיעי להשקפתי הנוכחית על איך העולם עובד (או לא עובד). בשנת 1959, עם תום לימודי באוניברסיטה, הייתי עסוק בהכנות לקראת חזרה לעיר הולדתי על מנת להמשיך בעסקיו של אבי, כפי שהוא המשיך אחר אביו, כראש העסק המשפחתי למכירת כלי מוזיקה ואביזרי-מטבח. הערכים הפוליטיים בהם דגלתי אז היו שמרניים. מלבד מסע בן מספר ימים לקנדה וחציית גבול בת מספר שעות לתוך מקסיקו בלווית הורי בילדותי, מעולם לא יצאתי מחוץ לגבולות ארצות הברית.

ואז, מסיבות שאיני יכול אפילו להיזכר בהן - שיתכן שקשורות היו לדאגתי שהקומוניזם עלול להוות איום לדרך החיים האמריקאית - החלטתי באופן מקרי לקחת קורס שעסק בנושא 'מהפכות מודרניות', שניתן על ידי פרופסור Robert North, בעקבותיו שקעתי כולי ורובי בסיפור פשוט ונפוץ בקרב רבים, סיפור אשר שינה את חיי באופן דרמטי ביותר. הסיפור, אותו ניתן לכנות "סיפורו של הפיתוח האמריקני הקלאסי של תקופת המלחמה הקרה" התרחש בערך כך:

"עולמנו מחולק לקבוצות קטנות של מדינות מערביות מתועשות ומפותחות וקבוצה גדולה הרבה יותר של מדינות שאזרחיהן אינם נהנים מזכויות הקידמה בשל מחסור בהון ובכישורים טכניים וניהוליים. העוני השורר בהן כתוצאה מכך הופך אותן למטרות קלות לחיצי הבטחות שווא של מהפכנים. מסיבות של עניין אישי, כמו גם של הומניזם, עלינו להושיט יד כדי להביא את יתרונות החברה האמריקאית למדינות העולם העניות והנחשלות על ידי אספקת הון ומומחיות הנדרשים כדי להביא את כלכלותיהן לידי שגשוג."

תוצאתו של סיפור זה היתה החלטתי לעבוד בפיתוח ולהקדיש את חיי לחיסול העוני במדינות מתפתחות. הקדשתי כשלושים שנה לנתיב זה, במקומות רחוקים מעיר הולדתי כמו אתיופיה, ניקרגואה, הפיליפינים ואינדונזיה, מדינות בהן ביליתי את רוב שנות בגרותי. במבט לאחור, אני רואה ניסיון זה כמקור השכלתי הנוכחית. בתקופה זו התגבשה מודעותי לגבי ההבדל העצום שבין המיתוס והמציאות של סיפורו של הפיתוח, שהפך לעיסוק המקצועי הייעודי של חיי.

בכל אחת ממדינות אלה, וגם בעשרות המדינות בהן ביקרתי, הייתי עד ל"פיתוח", שהובטח על ידי סיפור הפיתוח הקלאסי. בכל שנה ושנה נוספו עוד ועוד שדות תעופה בינלאומיים, ובתוכם חנויות פטורות ממכס עמוסות כל טוב, כבישים ראשיים עמוסים בצפיפות במכוניות חדשות המובילות אנשים משדות-התעופה למלונות פאר אלגנטיים, הממוקמים ליד מרכזי-קניות ממוזגים בהם ניתן לרכוש את מותגי המעצבים, המילה האחרונה בתחום אפנת היבוא, כמו גם את מוצרי האלקטרוניקה החדישים ביותר. היו שם יותר ויותר חווילות פאר, ומספרים הולכים וגדלים של בתי-מגורים של שכבת המעמד הבינוני, שהיו צנועים, אך מצוידים בכל אביזרי הנוחות המודרניים. מבנים אלו הם החזות השקרית והמתעתעת של הפיתוח; אלו הם מונומנטים למזלם הטוב של המעטים שזכו ביתרונותיו.

אך עם זאת, הייתה קיימת גם לאורך זמן מציאות אחרת, אותה לא הקדים הפיתוח הקלאסי לחזות. מאחרי החזות המבטיחה, התגוררו מיליוני אנשים בתנאי מחייה משפילים - רבים מהם כתוצאה מפלישתו של הפיתוח לחייהם. מספרים מדהימים של אנשים נדחפו על ידי פרוייקטים של פיתוח החוצה מבתיהם וקהילותיהם, שבעבר אפשרו להם תנאי מחייה צנועים אך מכובדים. סכרים, פרוייקטים של ייעור והתערבויות פולשניות אחרות שמומונו על ידי הבנק העולמי וסוכנויות סיוע זרות אחרות, שיבשו את חייהם לשם מטרות מהן נהנו אלו שכבר היו מבוססים

לאזורים סביבתיים שלמים נגרם נזק עצום מבחינה אקולוגית וזאת למען הרווחים המהירים והמידיים של העשירים והישרדותם קצרת-הטווח של העקורים. המארג החברתי העמוק של תרבויות שהיו פעם עשירות נקרע לגזרים. על אף שרק מעטים שנהנו מנוחות חומרית, חייהם של רבים יותר היו בתהליך הידרדרות. נראה היה, שכמעט בכל מקום גובר חוסר השוויון. נהיה קשה מתמיד להימלט מזיהום האוויר, אפילו במבניהם המבוצרים של העשירים.

משהו היה מאד לא בסדר.

אי הנוחות שחשתי, הפכה לתחושת אימה כאשר חזרתי והפניתי מבטי לעבר ארץ הולדתי, ונוכחתי שתהליכים דומים של הידרדרות חברתית וסביבתית התבססו היטב בארצות הברית ובמדינות מתועשות אחרות. נראה היה שהפיתוח הופך את כולנו למה שעכשיו אנו מכנים "מדינות עולם שלישי". המבנים הערכיים, שעיצבו את הסיפור שהנחה את חיי, החלו להתפרק ולהתמוסס.

סיפור חדש החל להתהוות. בסיפור חדש זה, הפתרונות שהגדירו חלק גדול מסיפור חיי במשך עבודתי בפיתוח, התבררו כמקור של בעיות נוראיות. במהרה מצאתי עצמי כדוברו הראשי והמוביל של סיפור פיתוח חדש - סיפור אשר מסביר בהרחבה את התפשטות המשבר החברתי והסביבתי הן בחברות התעשייתיות והן בחברות טרום- תעשייתיות.

ספרי "כשתאגידים שולטים בעולם", סיפר את הסיפור החדש הזה כפי שאני למדתי להבינו.

רדיפתנו הבלתי פוסקת אחר צמיחה כלכלית מאיצה את התמוטטותה של מערכת התמיכה של חיי הפלנטה, דהיינו, הפרת האיזון האקולוגי. תחרות מוגברת על מקורות מרחיבה את הפער בין עשירים ועניים, ועומדת בבסיס הכרסום בערכים של יחסי משפחה וקהילה. הגידול בריכוז הכוח בתאגידים טראנס-לאומיים ומוסדות פיננסיים, גוזל ממשלות - דמוקרטיות ואחרות - את יכולתן להציב קדימויות כלכליות וסביבתיות למען האינטרס המשותף הרחב יותר.

בהיותם מונעים על ידי מסירותם הנחרצת לייצור רווחים גדולים יותר ויותר לטובת משקיעיהם, הפכו התאגידים הטראנס-לאומיים והמוסדות הפיננסיים את כוחם הכלכלי לכוח פוליטי. הם שולטים כעת בתהליכי קבלת ההחלטות של ממשלות, ומשכתבים את חוקי המסחר של העולם דרך מסחר בינלאומי והסכמי השקעות כדי לאפשר לעצמם להרחיב את רווחיהם מבלי להתחשב בתוצאות החברתיות והסביבתיות, שהן התוצר של חברה גדולה יותר. קרוב לוודאי שגישת "העסקים כרגיל" תוביל להתמוטטות חברתית וסביבתית. תזמון הוצאתו לאור של ספרי התרחש ברגע של פתיחות, רגע שהווה נקודת מפנה בתודעת הציבור.

חריגות רבות מדי של התנהגות תאגידים הפכו ליותר ויותר בולטות וחלק נכבד מתוך האוכלוסייה החל למאוס בכך. מספר קבוצות אזרחים החלו לצבור כוח על-פני התאגידים, והנושאים הבעייתיים של הסכמי זכויות-תאגיד בינלאומיים הוצגו במסווה של הסכמי סחר.

על אף שהעיתונות הנשלטת בידי התאגידים הסבה תשומת לב מעטה מאד ליוזמות אלה, מגוון של ספרים ומאמרים החל להיכנס לתפוצה, בעיקר על ידי הוצאות עיתונים קטנות ואלטרנטיביות, וועידות, כנסים, הפגנות, ודיונים ציבוריים לוהטים, אורגנו בתמיכתם של קבוצות ואיגודים שונים: דתיים, סביבתיים, ארגוני נשים, קבוצות למען שלום, ארגונים להגנה על זכויות הצרכן, וקבוצות אזרחיות אחרות .

נהיה לי ברור שעל מנת לעשות יותר מאשר רק להאט את איחוד הכוח על ידי עצמתם המוחצת של התאגידים, יהיה הכרח ביצירת מודעות ציבורית נרחבת לקיומם של תחליפים אטרקטיביים. כעת אני טוען שהבעיה היא לא השוק כפי שהנו, אלא, באופן ספציפי יותר, הקפיטליזם העולמי, המהווה עבור כלכלת שוק בריאה מה שמהווה סרטן לגוף בריא.

סרטן נגרם כאשר פגם גנטי גורם לתא לשכוח שהוא חלק מכלל הגוף. תפקודו הבריא של זה הנו חיוני לשם קיומו. התא מתחיל לשאוף לגדילתו הוא מבלי להתחשב בתוצאות הנגרמות לכלל הגוף, ובסופו של דבר גורם להשמדתו של הגוף המזין אותו. ככל שלמדתי יותר על מהלך התפתחות הסרטן בגוף, נוכחתי לדעת שהשוואתו של הקפיטליזם הגלובלי לסרטן היא פחות מטפורה משהיא דיאגנוזה קלינית של פתולוגיה בה עלולות ללקות כלכלות שוק בהעדרם של פיקוח אזרחי וממשלתי. תקוותינו לעתיד היא לשקם את בריאותן של הדמוקרטיות וכלכלות השוק שלנו על ידי טיהורן מהפתולוגיה.

לשם התמודדות עם סרטן של הגוף איפוק היא לעתים נדירות אסטרטגיה מתאימה. על מנת להיעשות בריא, אדם זקוק לתכנית ריפוי המכוונת לשם הרס התאים הפגומים. שילוב כלשהו של פעולה ניתוחית עם נקיטת אמצעים לחיזוק מערכות ההגנה הטבעיות של הגוף, תהיה קרוב לוודאי נכונה.

יש כאן הקבלה חזקה למשימה העומדת בפנינו. ריפויו של הסרטן הקפיטליסטי לשם שיקום הדמוקרטיה, השוק, זכויותינו האזרחיות וחרויותנו, יידרש חיסולה הלכה למעשה, של האמינות-המוגבלת של המוסדות המוגדרים כמוסדות למען רווחים, כפי שאנו מכירים תהליך זה כמסייע ביצירתו של עולם פוסט-תאגידי על ידי פעולות כגון:

  • לשים קץ לחוקיותן של סיעות התאגידים, המאפשרת להם אמירה פוליטית כלשהי (יכולת קבלת החלטות, יכולת הצבעה וכו'), ולהוציאם מכלל השתתפות פוליטית, הווה אומר חיסול הלובי הפוליטי שלהם.
  • ליישם רפורמה רצינית של מסע בחירות פוליטי כדי לצמצם את השפעת הכסף על הפוליטיקה;
  • חיסול התמיכה הממשלתית בתאגידים על ידי חיסולן של הסובסידיות הישירות והחזרת הון ממשלתי ועלויות חיצוניות נוספות (כגון נזקי זיהום אוויר ונזקים אחרים הנגרמים בשל השתלטות התאגידים ופעולותיהם חסרות האחריות) בדרך של מסים וקנסות;
  • השמת אמצעים מכניים לשם הסדרת תאגידים בינלאומיים ומימון; ו-
  • שימוש במדיניות פיסקלית ומדיניות מוסדרת על מנת לגרום לספקולציה פיננסית להיות בלתי רווחית ולהעניק יתרון כלכלי לארגונים בקנה מידה קטן ואנושי;

אין לי כל אשליות באשר לרעיון שהסרת הסרטן הקפיטליסטי תבוצע ותושג בקלות. לעתים נדירות ניתן לרפא סרטן על צורותיו השונות. מצד שני, איני רואה כל אפשרות ריאליסטית לדו-קיום ידידותי בין חיים לבין הכלכלה הגלובלית. הם מייצגים דרכי קיום וערכים העומדים בסתירה מוחלטת האחד כלפי השני, ממש כמו דו-קיום בין תאי סרטן ותאים בריאים. כל ניסיון לשיתוף פעולה או הסכמה ביניהם הוא מטבעו לא יציב וקרוב לוודאי שתוצאתו תהיה לטובת הסרטן. בפלנטה קטנה וצפופה עם מקורות מוגבלים, הברירה שלנו כקבוצה גנטית (בני המין האנושי), היא למעשה ברירה בין חיים שאחרי קפיטליזם, לבין התמוטטות חברתית וסביבתית בסדר גודל כלל-עולמי.

ראו גם