דיאוקסין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף דיוקסין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיאוקסינים או דיאוקסינים ותרכובות דמויות דיאוקסינים (Dioxin,dioxin-like compounds ) או דיאוקסינים היא קבוצה של כמה מאות תוצרי לוואי של תהליכי תעשייה שונים, שמתוכם כמה עשרות נחשבים רעילים מאד בריכוזים נמוכים, חלקם גורמים לסרטן ולפגיעות במערכת הפוריות, פוגעים בעוברים ובמערכת החיסונית ולמערכות נוספות. דיאוקסינים הם סוג של מזהמים אורגניים עמידים, מצטברים ברקמות השומניות בגוף האדם ושל חיות ומצטברים במעלה שרשרת המזון.

יש כ-419 תרכובות המשוייכות לשם הכולל דיאוקסינים, אך רק ל-30 מיוחסות תכונות רעילות מובהקות.[1] קבוצה זו היא נושאו של מאמר זה.

חשיפה של שטחי חקלאות, בעלי חיים ובריכות דגים לדיאוקסינים (דרך זיהום אוויר) עלולה לחשוף גם את צרכני התוצרת החקלאית (בעיקר מזון מהחי) להשפעות דיאוקסינים. לדיאוקסינים אין ערך בפני עצמם והם תוצרי לוואי של תעשיות העובדות בתחומים שקשורים בכלור או בשריפה [2]

סוגי דיאוקסינים ותכונות

את הדיאוקסינים נהוג לחלק ל-3 קבוצות לפי תכונות כימיות וביולוגיות שונות מעט:

דיאוקסינים

Polychlorinated dibenzo-p-dioxins, או בראשי תיבות PCDDs, או פשוט דיאוקסינים (Dioxins) שהן נגזרות של dibenzo-p-dioxin. קיימות 75 תרכובות דיאוקסינים, ומתוכן 8 תרכובות הן רעילות ומסוכנות.

TCDD טאטראכלורודיבנזו- פארא-דיאוקסין 2,3,7,8 (Tetrachlorodibenzo- para - dioxin - 2,3,7,8) הוא אחד החומרים הרעילים ביותר במשפחה, ועליו בוצעו רוב המחקרים. בנוסף הוא גם מסרטן וודאי בבני אדם. את מידת הרעילות של תרכובות CDD אחרות נהוג להשוות אליו.

פוראנים

Polychlorinated dibenzo-Furans או בראשי תיבות PCDFs, או פשוט פוראנים (Furans) שהן נגזרות של dibenzofuran. מדובר ב-135 תרכובות (ששונות זו מזו במיקומים של אטומי הכלור). בעוד שמבחינה כימית הם לא נחשבים דיאוקסינים, ל-10 מהם יש תכונות ביולוגיות דומות לדיאוקסינים.

ביפנילים

Polychlorinated biphenyls, ביפנילים עתירי כלור, או בראשי תיבות PCBs או ביפנילים. גם תרכובות אלה, לא נחשבות מבחינה כימית כדיאוקסינים, אבל מבחינה ביולוגית ל-12 מהן יש תכונות דומות לדיאוקסינים. תחת תנאים מסויימים עשויים להפוך ל-dibenzofurans ( פוראנים) כתוצאה מחמצון חלקי.

הרכב ותכונות הצטברות בסביבה הטבעית

הדיאוקסינים הם חומרים כלורו-אורגנים ארומטיים הבנויים משתי טבעות ארומטיות עם גשר חמצן ביניהן: כאשר הגשר מורכב משני אטומי חמצן, החומר נקרא "דיאוקסין", וכאשר חמצן בודד מקשר בין הטבעות החומר נקרא "פוראן". PCBs הם תרכובות אורגניות בעלות 1-10 אטומים של כלור הצמודים לביפניל (מולקולה המורכבת משתי טבעות בנזן).[3]

חומרים אלו מתאפיינים בתכונות ביו-כימיות ופיזיקליות דומות: התרכובות הן בעלות יציבות גבוהה - ולכן קשה לפרק אותן ולהיפטר מהן למעט שריפה בטמפרטורות גבוהות, יש להם מסיסות נמוכה במים לעומת מסיסות גבוהה בשומן - כך שכאשר הם מושלכים לאוויר, למים או לאדמה הם מתפרקים באיטיות רבה לתוך מאגרי מים, משם הם עוברים לתוך יצורים ביולוגיים וומצטברים ברקמות. בנוסף לכל החומרים יש גם רמות רעילות גבוהות גם בריכוזים נמוכים מאד.[3]

מקורות לדיאוקסינים

זיהום אוויר

זיהום אוויר בישראל

דיאוקסינים נוצרים בתהליכים טבעיים כגון התפרצות הרי געש ושריפת יערות, אולם המקור העיקרי שלהם כיום הוא תוצרי לוואי של תהליכי תעשייה. [1]

מקורות תעשייה לדיאוקסינים

תרכובות דיאוקסין הם תוצרי לוואי בלתי רצויים כאשר תהליכי חימום יוצרים תרכובות אורגניות המכילות כלור.

  • שריפת פסולת רפואית ועירונית, כמו גם שריפת שפכים מסוכנים של תעשיות. לפי משרד הבריאות משרפות של חומר מוצק הן הגורם העיקרי לדיאוקסינים בעיקר בגלל בערה לא שלמה. [1]
  • מיחזור פיראטי של מתכות, בתהליך המיחזור נשרפים חומרים פלסטיים בנוכחות מתכות. שריפה מסוג זה משחררת כמויות גדולות של דיאוקסין לאטמוספירה.[1]
  • ייצור של מוצרי PVC והיפטרות מהם.[1]
  • ייצור של קוטלי עשבים ושל חומרי הדברה.[1]
  • הלבנת נייר ומוצרי נייר באמצעות כלור וכימיקלים המכילים כלור.[1][2]
  • התכה וזיקוק של מתכות[2], בעיקר שלדי מתכות המכילים גם מוצרי פלסטיק.

מאגרי דיאוקסין

דיאוקסינים נמצאו בעולם בכל המצעים כולל אוויר, קרקע, מים, משקעים ומזון.

בכל מדינות העולם קיימים מאגרים גדולים של פסולת שמנים תעשייתיים עם רמות גבוהות של דיאוקסינים. איחסון ממושך של חומרים אלו עלול לשחרר דיאוקסינים לסביבה ולזהם את אספקת המזון לאדם ולבעלי חיים.

חשיפה לדיאוקסין בבני אדם

החשיפה העיקרית של האדם לדיאוקסין היא כזיהום במזון, בעיקר מזון מהחי (המכיל שומן) כמו בשר, מוצרי חלב, דגים וביצים. מעט מחשיפה לזיהום אוויר - בעיקר בקרב אוכלוסיות הנמצאות ליד מפעלים מזהמים או משרפות פסולת. עם זאת, חלק גדול מזיהום האוויר אינו נעלם אלא הופך לזיהום קרקע ומים שנכנסים בתורם לתוך המערכות הביולוגיות ולמזונות של בעלי חיים ובני אדם.

המחקר המקיף ביותר של דיאוקסין שיש כיום (2007) הוא דו"ח של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, (Dioxin Reassessment Report), אבל מדינות אחרות מקיימות כיום מחקר מקיף בנושא. בריטניה, אוסטרליה, וניו זילנד מקיימות מחקרים סקר על השפעות בריאותיות ועל מקורות. מספר ממשלות, כמו גם ארגון הבריאות העולמי פרסמו כמויות חשיפה מותרות יומיות, חודשיות ושנתיות.

דיאוקסין מגיע לאוכלוסייה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך זיהום אוויר. דבר זה מתרחש היות ודיאוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף וומתרכזים במהירות במעלה מארג המזון.[4]

זיהום מזון בדיאוקסין דווח במקומות שונים בעולם. למרות שכל המדינות עלולות להיות מושפעות, רוב הדיווחים היו ממדינות מתועשות, שלהן יכולת ניטור טובה יותר, מודעות גבוהה לסביבה ובקרה על רישוי. חלק מהמדינות מנטרות דיאוקסינים בשרשרת המזון דבר שמגדיל את הסיכוי לגילוי מוקדם של זיהום ובמקרים רבים מנע השפעה בקנה מידה גדול. [5]

אחד המקרים הגדולים ביותר של זיהום בדיאוקסינים התרחש ב- 1976 באיטליה. בעקבות תקלה במפעל ייצור כימיקלים (Seveso) ענן גדול של כימיקלים רעילים כולל הדיאוקסין 2,3,7,8-TCDD שוחרר לאוויר וגרם לזיהום שטח של למעלה מ-15 ק"מ רבועים המאוכלס על ידי 37,000 בני אדם. מחקרים אפידמיולוגיים רבים חקרו את השפעת זיהום הדיאוקסין הזה על מבוגרים וילדים שנחשפו לו לאורך זמן. נמצא קשור לעליה במספר מקרי הסרטן בקרב האוכלוסייה שנחשפה.[5]

הדיאוקסין TCDD נחקר רבות ונבדקה השפעתו על הבריאות משום נוכחותו כמזהם במספר סוגי של קוטל העשבים - Agent Orange שהשתמשו בו במלחמת וייטנאם.[5]

ב-1997 בחלק הדרומי של ארצות הברית. עופות, ביצים ודג השמפנון זוהמו בדיאוקסינים כאשר השתמשו בייצור מזון לבע"ח ברכיבים מזוהמים (חרסית בטונית). הרשויות האמריקאיות איתרו את מכרה הבטונית המזוהם. מכיוון שלא נמצאו הוכחות לאשפה מסוכנת במכרה, החוקרים מניחים שמקור הזיהום במכרה הינו פרהיסטורי.[5]

ב-1998 נמצאו רמות גבוהות בחלב שנמכר בגרמניה, חקירה העלתה כי מקור הדיאוקסינים הוא בעיסת הדרים מברזיל ששמשה כחלק ממזון העופות. בעקבות מקרה זה נאסר הייבוא של עיסת הדרים מברזיל לאיחוד האירופי.[5]

בשנת 1999 בבלגיה נמצאו רמות גבוהות של דיאוקסינים בעופות ובביצים. הסיבה היתה מזון בע"ח שזוהם בשל שימוש לא חוקי בשמן תעשייתי.[5]

בשנת 2004 בהולנד זיהו השלטונות רמות עולות של דיאוקסינים בחלב. דבר שהוביל לזיהוי המקור בחרסית ששימשה בייצור מזון בעלי החיים. מקרה נוסף בהולנד, 2006, נמצאו דיאוקסינים ברמות גבוהות מהמותר במזון בע"ח בשל שימוש בשומן מזוהם בייצור המזון.[5]

ב-2008 אירלנד קראה להחזרה משיווק (recall) של טונות רבים של בשר חזיר ומוצריו בשל רמות גבוהות מאוד של דיאוקסינים (פי 200 מהמותר). ממצא זה הביא להחזרה משיווק מבין הגדולות ביותר שבוצעו בשל מזהמים כימיים. גם במקרה זה המקור היה מזון בעל חיים. הערכת סיכון שבוצעה באירלנד הראתה שלא נשקפה סכנה בריאותית לציבור.[5]

השפעות בריאותיות של דיאוקסינים

תוכנית של ארגון הבריאות העולמי, International Programme on Chemical Safety , הגדירה את הדיאוקסינים ותרכובות דמוייות דיאוקסינים, בתוך אחת מתוך עשר כימיקלים וקבוצות כימיקלים שמהווים את הסיכון הגבוה ביותר מבחינת בריאות הציבור.[2]

חשיפה קצרה של האדם לרמה גבוהה של דיאוקסינים עלולה לגרום לפגיעות בעור כמו פצעי אקנה, כתמים כהים על העור ושינוי בתפקודי כבד.[5]

חשיפה ממושכת לדיאוסקינים קשורה להחלשה של המערכת החיסונית, השפעה על התפתחות מערכת העצבים, פגיעה במערכת ההורמונלית ובתפקודי פוריות. חשיפה כרונית של חיות לדיאוקסינים הביאה לכמה סוגים של סרטן.[5]

ארגון הבריאות העולמי ניסה לקבוע האם קיימות רמות חשיפה נסבלות (TDI) לדיאוקסין - רמות שבהן חשיפה לאורך כל חיי האדם שלא מהווה סכנה בריאותית. ועדת המומחים של הארגון הגיעה למסקנה כי ניתן לקבוע TDI לדיאוקסינים, פוראנים ותרכובות PCB דמויות דיאוקסינים זאת בשל ההנחה כי קיים ערך סף עבור כל ההשפעות של תרכובות אלה כולל סרטן. ועדת המומחים קבעה TDI, המבוסס על הערכת חשיפה לאורך חודש (PTMI), כ- 2pg/kg b.w./day. כלומר כ-2 פיקו גרם לק"ג למשקל גוף בכל יום. ה-TDI המומלץ על ידי מומחי ארגון הבריאות העולמי מוכר ברמה הבינלאומית כערך רפרנס להבטחה שלא יהיו רמות חריגות מרמת בטיחות זו.[5] יש לשים לב כי מהערכה זו נובעת רמות חשיפה גבוהות יותר עבור ילדים שכאן אלו צורכים מזון בכמות גדולה יותר ביחס למשקל גופם. לעומת הערכה זו, לפי ארגון גרינפיס, לא קיימת רמת חשיפה בטוחה לדיאוקסינים. ריכוזים של נאנו (1 חלקי טריליון) בלבד יכולים לגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך. [2]

הרמות העכשוויות של חשיפה לדיאוקסינים במדינות תעשייתיות נעות בטווח של 0.7 עד 3 פיקוגרם לק"ג משקל גוף ליום.[5] כלומר יש מקומות שבהם אנשים חשופים לריכוזי הדיאוקסין גבוהים ביחס לרמות החשיבה הנסבלות שקבע ארגון הבריאות העולמי.

גורם מסרטן

מסרטן וודאי
GHS carcinogen sign.png


התרכובת 2,3,7,8-Tetrachlorodibenzodioxin המכונה TCCD נחשבת לתרכובת המסוכנת ביותר מבין תרכובות הדיאוקסין ומוגדרת כגורם מסרטן וודאי בבני אדם משנת 2012 על ידי הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן , כך גם 3,4,5,3’,4’-Pentachlorobiphenyl (PCB-126).[3] חומרים אחרים כמו Dibenzo-para-dioxin, Polychlorinated dibenzo-para-dioxins מוגדרים כגורמים מסרטנים אפשריים (דרגה 3).

על פי מחקר השוואתי במימון ממשלת צרפת, שכלל 135 אלף מקרי סרטן ב-16 ערים על פני 9 שנים, נמצא קשר מובהק בין מגורים בסמוך למשרפות פסולת עירוניות הפולטות דיאוקסין לאוויר, מעלה את הסיכון לתחלואה במחלות סרטן ספציפיות: בסרטן הכבד (7%), סרטן סרקומה של הרקמות הרכות (9%), סרטן השד (5%) וסרטן לימפומה נון-הודג'קין (2%). כמו כן, בקרב נשים שגרו בקרבת המשרפות, עלה הסיכון לחלות בכל סוגי הסרטן.

תרומה לסוכרת

ביולי 1976 התפוצץ מתקן במפעל כימיקלים סמוך לעיירה האיטלקית סווסו, ושיחרר לאוויר אלפי קילוגרמים של דיאוקסין. מחקרים שנערכו באיזור מצאו באופן מפתיע כי יש בו עליה מתמדת של תחלואה בסוכרת מסוג 2. דבר זה גרם לעריכת מחקרים על הקשר בין שני הדברים.

מחקרים שביצעו ד"ר הי-לי ומדענים נוספים הראו שדיאוקסינים וPOP נוספים גורמים לתנגודת לאינסולין, וכך מעלים את הסיכון לסוכרת. ההצטברות שלהם בתאים שומניים מחריפה את הבעיה. [4]

השפעות על המערכת החיסונית

הדיאוקסין גורם לדיכוי תאי המערכת החיסונית, מגביר את הרגישות לזיהום, ויוצר תגובה אוטו-אמונית.[2]

השפעות על מערכת הרבייה

כאמור, דיאוקסינים גורמים לפגיעה במערכת ההורמונלית ובתפקודי פוריות.[5] דיאוקסינים פוגעים בצורות שונות בפוריות הגבר - גורמים לירידה בספירת הזרע, ניוון אשכים, מבנה לא רגיל של האשכים, אבר מין מוקטן, יצירת חוסר שיווי משקל הורמונלי-מיני.[2] הדיאוקסינים פוגעים גם במערכות המין של נשים - הם קשורים לירידה בפריון, חוסר יכולת לשמירה על הריון, חוסר תפקוד של השחלות ופגיעה תוך-תאית.[2]

השפעות על התפתחות עוברים וילדים

לטענת גרינפיס, דיאוקסינים גורמים למומים מולדים, מוות עוברי, פגיעה במערכת העצבית ועקב כך פגיעה ביכולות קוגניטיביות, פגיעה בהתפתחות המינית.[2]

מניעה והקטנת חשיפה

במאי 2001 נערכה ועידת סטוקהולם ברשות מספר ממשלות מערביות. הועידה החליטה על הפסקת הייצור והשימוש ב-12 המזהמים האורגניים היציבים שנחשבו לחמורים ביותר, כולל דיאוקסינים.

אם רוצים להוריד את רמת הפליטה והייצור של דיאוקסינים לאפס מתעשיות יש צורך בשינוי בתהליכי הייצור במפעלים אלו. לפי גרינפיס, כיוון שדיאוקסינים משתחררים בשל שימוש בכלור על צורותיו השונות, כל התעשיות המשתמשות בשלב זה או אחר בכלור או בתרכובות המכילות כלור צריכות להפסיק את השימוש בכלור.[2]

גרינפיס מתנגדת לשימוש בטכנולוגיית קצה צינור כגון מסננים, שימוש במשרפות או הטמנה שמעבירים את הכימיקלים מסביבה אחת לאחרת, ורואים בדבר זה התחמקות מפתרון הבעיה אלא דחייה של הפתרון. הארגון גם מתנגד לשריפת חומרים המכילים כלור משום שזו דרך נוספת המשחררת דיאוקסינים לסביבה.[2]

לפי משרד הבריאות, מעריכים כי למעלה מ- 90% מחשיפת האדם לדיאוקסינים הינה דרך המזון, בעיקר מזון מהחי - בשר, מוצרי חלב, דגים ורכיכות. מכאן שהבטחת בטיחות המזון הינה קריטית. [5]

האזרחים יכולים לבחור דרכים שונות בנסיון להקטין חשיפה לדיאוקסינים. דרך אחת היא הקטנה של צריכת מזון מהחי - צמחונות חלקית, צמחונות או טבעונות שמקטינות את הבעיות של זיהום של דיאוקסינים דרך המזון. עבור אנשים שצורכים מזון מהחי, הפרדת השומן מהבשר, צריכה של מוצרי חלב דלי שומן ובישול המזון יכולים להקטין את העומס של הגוף מתרכובות דיאוקסינים.[5] גיוון מקורות המזון יכולה לסייע להמנעות של חשיפה ממקור בודד של דיאוקסינים. פעולות אלה חשובות בעיקר לילדות ונשים צעירות בגיל הפוריות כדי לצמצם חשיפת עוברים לדיאוקסינים גם דרך חלב אם.[5]

לפי משרד הבריאות, לצרכנים יש רק יכולת מוגבלת להקטין את החשיפה שלהם לדיאוקסינים. זהו תפקיד הרשויות לבצע ניטור ורגולציה כדי ולבדוק את בטיחות אספקת המזון ולפעול לבטיחות ובריאות הציבור. לפי משרד הבריאות יש לבצע באוכלוסיה בדיקות לחשיפה כגון בדיקת מזהמים בדם או בחלב אם וכן לבדוק את ההשפעות השונות על ידי מעקב קליני. [5] למרות הצהרות אלה הניטור על המצאות דיאוקסינים בישראל אינו מבוצע בצורה סדירה ולא כולל חשיפת מזהמים בקרב הציבור.

הפטרות

קשה להיפטר בקלות מדיאוקסינים ללא סיכון לזיהום הסביבה ואוכלוסיית האדם, שכן החומרים יכולים להיכנס למארג המזון. שריפה היא הדרך המקובלת ביותר, אם כי נבדקות גם דרכים אחרות. תהליך ההרס בשריפה דורש טמפרטורה של מעל 850 מעלות צלזיוס, וכדי להפטר מכמות גדולה של חומר יש צורך בטמפרטורה גבוהה מ-1000 מעלות צלזיוס.[1]

דיאוקסינים בישראל

מקורות לדיאוקסינים בישראל

  • מפעל תעשיות אלקטרוכימיות (לשעבר פרוטרום) היה מפעל בעכו שייצר PVC. במהלך תהליך הייצור השתמשו במפעל בתהליכי אלקטרוליזה של כספית תוך פליטה של דיאוקסין.

מפעלי יציקה ומחזור מתכות:

  • מחזור מתכות - מפעל למיחזור מתכות "דן מיחזור" בטירה, הורשע בגרימת זיהום אויר חמור.[5]
  • מפעל חוד פלדה בדרום עכו ומצפון לקריות, תרם לזיהום האוויר במפרץ חיפה דיאוקסינים במשך שנים. ממזרח למפעל קיימות בריכות דגים.
  • מפעל יהודה פלדות באשדוד.[6]
  • משרפות פיראטיות של אשפה פועלות ברחבי המדינה ויוצרות זיהום דיאוקסין נרחב.[6] [7]
  • מפעלים לייצור ולמחזור נייר?

חשיפה לדיאוקסינים בישראל

  • תושבים ליד מפעל חוד הפלדה, ואולי ליד יצרנים אחרים.
  • אזרחים האוכלים מוצרים מהחי.

הקואליציה לבריאות הציבור גרמה לחשיפת מידע מהרשויות ומהמפעלים, שהוכיח כי פליטות דיאוקסינים ומסרטנים נוספים מהמפעלים באזור מפרץ חיפה הגיעו לרמות של פי 10 עד ‭10,000‬ מהרמות המותרות בחוק הישראלי והמומלצות במדינות המפותחות.[7]

בשנת 2008 פורסם מחקר, שנערך עבור המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה, שהעריך את סך הפליטות של דיאוקסינים בארץ בשנת 2005 . ממצאי המחקר הראו כי סך הפליטות עמד על 302.545 גרם. מכלל זה, סך הפליטות לאוויר היה 31.712 גרם. מקורות הפליטה הגדולים ביותר לאוויר שזוהו במחקר זה היו: תעשיית המתכת 17.399 גרם ושריפות בלתי מבוקרות 7.892 גרם.[6]

בשנת 2012 סה"כ דיווחו למפל"ס רק 4 מפעלים על פליטת דיאוקסינים לאוויר, שהסתכמו ב 5.7 גרם בשנה. 106 מפעלים נוספים דיווחו כי פליטות הדיאוקסינים שלהם הן מתחת לסף הדיווח. הפליטה היחידה לאוויר שדווחה למפל"ס ממפעל מתכת היתה של מפעל יהודה פלדות באשדוד של 0.3 גרם. בין הרישומים השונים יש 7 שנים הפרש (2005 מול 2012) אך הדבר מעורר תמיהה, שכן סך כמות הפליטות משנת 2012 מהווה רק 1.88% מתוך כלל הפליטות שנגלו בשנת 2005. למרות שהיו פליטות בשנת 2005 למים ולקרקע בשנת 2012 כביכול לא היו פליטות כלל שעברו את סף הדיווח. [6]

בשנת 2012 ערך משרד הבריאות סקר על המצאות דיאוקסינים במזונות מהחי. המשרד דגם 10 לולים ומתוכם נמצאו ריכוזי דיאוקסינים מעל התקן של ארגון הבריאות העולמי ב-4 לולים, לפי תקן מחמיר יותר של סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית כל הדגימות של הביצים הכילו כמות עודפת של דיאוקסין. [8]

נכון לשנת 2016 משרד הבריאות לא מפרסם תוצאות של סקר שנתי של דיגומי דיאוקסינים במזון או במקורות אחרים, והוא פרסם רק שני סקרים בנושא- האחד בשנת 2008 והשני בשנת 2012. .[1]

ראו גם


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 שאלות ותשובות בנושא דיאוקסינים משרד הבריאות, מזהמים, חומרי הדברה במזון, 2005
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 הכל על דיאוקסין גרינפיס ים תיכון, 4.4.2004
  3. ^ 3.0 3.1 לוסיה ברגובוי-ילין, לשים סוף לדיאוקסינים: דיאוקסינים, פוראנים וביפנילים באוויר, הקואליציה לבריאות הציבור, אפריל 2011
  4. ^ [Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 5.16 דיאוקסינים, שרות המזון הארצי, משרד הבריאות.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ד"ר אריה ונגר דו"ח אדם טבע ודין לנתוני המפל"ס 2012
  7. ^ יפה שיר-רז זיהום לא בריא: למה באזור חיפה חולים יותר? ynet 30.08.09
זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהוםזיהום אווירהצטברות ביולוגיתהשפעות בריאותיות של זיהום אווירזיהום מיםזיהום קרקעזיהום במזוןזיהום אורזיהום אוויר מתחבורהזיהום תעשייתיחומרי הדברהמתכות כבדותדיאוקסיןכרייהדלק מחצביפחםהתחממות עולמיתגורם מסרטןטרטוגןמשבש אנדוקריניהשפעה חיצוניתחוק קואסהכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראלזיהום מים בישראלזיהום נחלים בישראלזיהום קרקע בישראלזיהום מזון בישראלתעשיות אלקטרוכימיותזיהום אוויר במפרץ חיפהרמת חובבזיהום האוויר בגוש דןהמשרד להגנת הסביבהאזרחים למען הסביבההקואליציה לבריאות הציבוראדם טבע ודיןצלולמגמה ירוקה

הקטנה ומניעת זיהום: אנרגיה מתחדשתגז טבעי בישראלתחבורה בת קיימאתחבורת אופנייםעירוניות מתחדשתתעשייה בת קיימאמעריסה לעריסהחקלאות בת קיימאמס פיגוכלכלה בת קיימאנתונים פתוחים