מחזור עסקים
מחזור עסקים או מחזור גאות ושפל, או מחזור כלכלי הוא מושג בכלכלה המתייחס לתנודות הנצפות בפעילות הכלכלית לאורך מגמה ארוכת טווח יותר של צמיחה כלכלית. מחזור העסקים כולל תקופות של גאות, או האצה בצמיחה הכלכלית, שביניהן יש תקופות של שפל או צמיחה כלכלית איטית יותר, או אף מיתון ודעיכה של הפעילות הכלכלית.
תנודות אלה נמדדות בדרך כלל על ידי שימוש בתוצר מקומי גולמי. מקובל להגיד שבתקופת גאות יש גם הקטנה של אחוזי האבטלה ובתקופות שפל יש גידול באבטלה, והקטנה של הכנסות העובדים. למרות השם "מחזור" תנודות אלה בצמיחה הכלכלית אינן בעלות דפוס חזוי בדומה למחזורים אחרים.
המחקר של מחזורי עסקים, הוא אחד הנושאים המרכזיים בתחום המאקרו-כלכלה ולאורך השנים עסקו בו כלכלנים רבים, כולל לדוגמה ג'ון מיינרד קיינס, או יוזף שומפטר. אבל עד היום אין הסבר מוסכם לסיבות המדוייקות שגורמות לתופעה זו.
גישות הניתוח העיקריות
יש מודלים רבים שמנסים להסביר את הנושא של מחזור עסקים, אך ניתן לקבץ את רובם הגדול ל-2 גישות מרכזיות, גישת שיווי המשקל וגישת העדר שיווי משקל.
גישת שיווי משקל
גישת שיווי המשקל או הגישה האקסוגנית או הרחבה אימפולסיבית - שבה הפרעה מקרית חיצונית נכפית על מערכת של משוואות דיפרנציאליות לינאריות ודטרמניסטיות המתארות את היחסים הדינמיים בין משתנים כלכליים. במודלים אלה יש הנחה כי הפתרון של המערכת הדטרמיניסטית הוא יחיד ויציב. מסיבה זו גאות ושפל מתרחשים סביב שיווי משקל (כללי) יציב, בעוד שהתנודות עצמן הן תהליך קבוע ומקרי (סטכוסטי). מודלים מרכזיים מאסכולה זו כוללים את המודל של לוקאס (1975), קידלנד ופרסקוט (1982) (Kydland and Prescott), ואת המודל הקיינסיאני החדש של טיילור (1980).
גישה זו היא המקובלת כיום (2008) על רוב הכלכלנים בתחום, אך יש לה בעיות. קשה לדוגמה להסביר מדוע זעזועים קטנים גורמים לתנודות גדולות. טיעון ידוע הוא לדוגמה זה של מחזור עסקים ריאלי בריבוי סקטורים (Long and Plosser, 1983). ככל שמכלילים בניתוח יותר סקטורים עסקיים או תעשיות, צריכה התנודתיות המצרפית לשאוף לאפס מהר מאוד. דבר זה נובע מחוק המספרים הגדולים (חוק מתמטי לגבי התנהגות של מספר רב של הסתברויות לא קשורות), והוא נשען על ההנחות כי כל סקטור מושפע מעת לעת ממחזורים יחודיים לו, שמתפלגים בצורה דומה אך בלתי קשורים זה לזה. היות ומחזורים חיוביים ושליליים מבטלים זה את השפעתו של זה, בכלכלה המורכבת מ-N סקטורים שכל אחד מהם הוא בערך 1/N מהתמ"ג - התנודה הכוללת צריכה לשאוף לאפס בקצב של 2 בחזקת N (לוקאס 1981).
זאת ועוד, תחת הנחות כלליות למדי, בנייה כזו של הסקטורים צפויה למתן השפעות של זעזועים בעקבות קשר של ביקוש לגורמי ייצור בין התעשיות (Dupor, 1999). לכן, כדי שמודל מחזור עסקים נאו-קלאסי מרובה סקטורים יהיה מסוגל לדמות תנודות מצרפיות גדולות דומות לאלו המתקיימות במציאות, יש צורך ללכת לזעזועים חיצוניים מצרפיים - אך דבר זה נדחה בצורה חזקה על ידי הראיות האמפיריות.
הגישה האנדוגנית
הגישה האנדוגנית למחזורי עסקים, לא נסמכת על השפעה כלשהי מחוץ לשוק, אלא אל תנודות פנימיות שמקורן בתוך המערכת הכלכלית. התנודות מתקיימות תודות ליחסים לא לינאריים ואי-שיווי משקל בין משתני מאקרו מצרפיים (כמו תמ"ג, אבטלה, אינפלציה וכו'). לפי חלק מהדוגלים בגישה זו (כמו Burns and Mitchell, 1946) למרות שהתנועה חוזרת על עצמה היא לא מחזורית (לא מתרחשת בזמן קבוע) ומתרחשת כל שנה עד 12 שנים, ואינה ניתנת לחלוקה למחזורים קטנים יותר.
מודלים מפורסמים של גישה זו הם של קלדור (1940) ושל גודווין (1967).
הגישה האנדוגנית, כמו גם הגישה האקסוגנית סובלת מכך שהיא הופכית לגמרי במימד הזמן. מי שיודע את התנאים המדוייקים יכול לחזות את העתיד או לחלופין לשחזר את ההיסטוריה. דבר זה פירושו שאין חשיבות להיסטוריה, והוא מפר את התנאי הפיזיקלי של אי הופכיות בזמן.
ביקורת
אחת המגבלות של שתי הגישות וכן של התאוריה הכללית המודרנית שעוסקת בתנודות מאקרו-כלכליות, קשורה לחוסר היכולת להגדיר מה הם היחסים בין כללי ההתנהגות ברמה המיקרו-כלכלית לבין הקטגוריות הכלליות ברמת המאקרו. הקושי הוא מצד אחד כיצד לנהוג בהטרוגניות הגדולה בין ישויות כלכליות, ומצד שני העובדה כי בעולם האמיתי הסוכנים לא מקבלים החלטות בצורה עצמאית ומנותקת, אלא משפיעים זה על זה על ידי רשתות חברתיות שונות.
מודלים שונים
יש מספר מודלים של מחזורי עסקים שהוצעו על ידי הוגים שונים. המודלים הללו מציעים מחזורי תקופות שונים.
- מחזור קיטשין (Kitchin inventory cycle) - כל 3-5 שנים שהוצע על ידי Joseph Kitchin
- מחזור ג'וגלר של השקעה קבוע (Juglar fixed investment cycle) - כל 7-11 שנים, על שמו של Clement Juglar
- מחזור השקעה בתשתיות של קוזנץ ( Kuznets infrastructural investment cycle) - כל 15-25 שנה - שהוצע על ידי סימון קוזנץ.
- מחזור הגל של קונדרטיפ (Kondratieff wave) - כל 45-60 שנה על שמו של Nikolai Kondratieff
- מחזור פורסטר (Forrester cycles) - כל 200 שנה - שהוצע על ידי ג'י פורסטר.
- מחזור הציביליזציות של טופלר (Toffler civilisation cycles ) - כל 1,000-2,000 שנה - שהוצע על ידי אלווין טופלר.
מחזור ג'וגלר
מחזור ג'וגלר, שלפעמים כשעוסקים במחזור עסקים הכוונה היא בעיקר עליו, מציע כי שגשוג כלכלי והתאוששות קשורים לעליה בפריון העבודה, בביטחון הצרכנים, בביקוש המצרפי ובמחירים. במחזורים לפני מלחמת העולם השנייה, או זה שהיה בסוף שנות ה-90 בארצות הברית, תקופות הצמיחה נגמרו בסופו של דבר בכשל שוק של השקעות ספקולטיביות שנבנו על סמך בועה של ביטחון שבסופו של דבר התפוצצה. במחזורים אלה, תקופות של קיפאון או התכווצות משקפות התמוטטות של יוזמות שכשלו כאשר משאבים מועברים בידי השוק מכוחות פחות יצרניים לאלו שהם בעלי פריון גבוה יותר. מחזורים בין 1945 ל-1990 בארצות הברית היו בדרך כלל מוגבלים יותר והתקיימו בעקבות אירועים פוליטיים כמו מדיניות פיסקלית או מדיניות מוניטרית. ייצוב אוטומטי בעקבות תקציב הממשלה עזר לשבור את המחזור אפילו ללא פעולה מודעת של מקבלי ההחלטות.
כינוי עממי למשברים בקבועי זמן אלה היה "משבר העשור" "Decennial crisis" הכינוי הוטבע בזמן השפל הגדול בעקבות הדימיון בפניקה הציבורית בלונדון של 1825 שהתרחשה 10 שנים לאחר סופן של המלחמות הנפולאוניות, והובילה לפשיטת רגל של בנקים, לבין הפניקה של "יום שני השחור" שהתרחש 10 שנים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, שבסופה ארצות הברית שילמה את הוצאות המלחמה. עם זאת לאחר מלחמת העולם השנייה המקבילה הקרובה ביותר הייתה המיתון של 1958.
השקפת האסכולה האוסטרית
האסכולה האוסטרית לכלכלה תוקפת את ההנחה כי מחזור העסקים הוא מאפיין פנימי של הכלכלה, וטוענת כי הוא נגרם על ידי התערבות של הממשלה בהיצע הכסף.
ההשקפה המרקסיסטית
התאוריה של מיכאל קליצקי ותאוריות דומות של מחזור עסקים על בסיס פוליטי, שפותחו על ידי מרקסיסטים מאשימים את הממשלה במחזורי העסקים. קליצקי טען כי שום ממשלה דמוקרטית במערכת קפיטליסטית לא תאפשר את הקיום של תעסוקה מלאה, ולכן מיתונים יגרמו בעקבות החלטות פוליטיות. תעסוקה מלאה לאורך זמן רב תגרום לעליית כוח המיקוח של העובדים מול ההון כדי לאפשר להם יותר כוח ניהולי, פחות שעות עבודה ושכר גבוה יותר ופחות מקרים של ביצוע עבודה ללא תשלום, דבר שעלול לפגוע במעמד הפוליטי של בעלי העסקים ואולי גם ברווחים שלהם (קליצקי טען כי התאוריה לא תקפה במסגרת משטר פשיסטי שישתמש בכוח ישיר כדי להרוס את כוחם של הפועלים).
בשנים האחרונות, תומכים של תאוריית "מחזור העסקים האלקטורלי" טענו כי פוליטיקאים מכהנים מעודדים שגשוג לפני הבחירות כדי לשפר את הסיכוי שלהם להיבחר מחדש - ולדחות את התשלום של דבר זה (בצורה של מיתון) לאחר הבחירות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מחזור עסקים בוויקיפדיה האנגלית
