Flexicurity

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Flexicurity (בעברית: ביטחון גמיש, הלחם באנגלית של Flexibility ו־Security) היא מדיניות כלכלית תעסוקתית המשלבת בין תחרותיות וגמישות ניהולית לבין ביטחון כלכלי לעובדים. משמעות מדיניות זו היא קלות רבה וגמישות באפשרויות העסקה ופיטורין בידי מעסיקים מחד, ומאידך הענקת תמיכה וסיוע נרחבים וממושכים לעובדים ולמובטלים, כמו דמי אבטלה והכשרה תעסוקתית במטרה להקל על עובדים להשתלב שוב בשוק העבודה במשרות בעלות שכר דומה לאלו שהיו להן בעבר. המונח Flexicurity נטבע על ידי ראש ממשלת דנמרק הסוציאל־דמוקרטי פול נירופ ראסמוסן בשנות התשעים של המאה העשרים.

לפי תפישת ממשלת דנמרק, מדיניות Flexicurity מחוללת "משולש זהב" המורכב מגמישות בשוק העבודה, בשילוב עם ביטוח לאומי וכן מדיניות פעלתנית בשוק העבודה, המגדירה זכויות ומחויבויות למובטלים"‏[1].

היסטוריה

ניצני מדיניות זו הם בהסכם הידוע כפשרת ספטמבר 1899 של דנמרק (מכונה גם "חוקת שוק העבודה"). המגעים בין המעסיקים לאיגודים מקצועיים יצרו את תנאי היסוד למדיניות כלכלית של תועלת הדדית (רווחיות וביטחון כלכלי). "חוקה" זו תוקנה ב־1960, וכן שונה שמה ל"ההסכם הבסיסי". הסכם זה הסדיר את חופש ההתאגדות באיגודים מקצועיים וכן את הפררוגטיבה הניהולית, שבכללה זכות המעסיק להעסיק ולפטר עובדים בכל עת. "לכן, חשוב להבין שהמודל הדני לרגולציה בשוק העבודה, ובכלל זה זכות ההתאגדות, מבוסס על עקרונות התנדבותיים; וכן, שחקיקה והתערבות מצד המדינה הן מינימליות. זכות ההתאגדות וההכרה בהתאגדויות בשוק העבודה, שעונות על הכרה הדדית של הצדדים בניגודי האינטרסים."‏[2]. ההסכמים הדנים התלת־צדדים בין המעסיקים, העובדים והמדינה נתמכים במערכת מורכבת, המאפשרת תגובות פעלתניות של המדינה בשוק העבודה לשם "הפעלת" העובדים.

בשנות התשעים המוקדמות, קובעי מדיניות דנים כוננו מדיניות פיסקלית שנועדה לבלום את מגמת האבטלה, וזאת בנוסף ל"מדינות הפעלתנית הראשונה בשוק העבודה" ב־1994. אף על פי שרבים האמינו כי שיעור האבטלה הטבעי עלה, הממשלה הדנית ביקשה לשפר את המצב באמצעות יישום המדיניות הידועה כיום כ־Flexicurity. השינוי למדיניות Flexicurity התרחש אפוא ברפורמות בשוק העבודה ב־1994 וב־1996, כאשר הצגת הגמישות בשוק העבודה נקשרה בביטחון כלכלי, באמצעות המשך אספקת תוכניות רווחה נדיבות וכן "הפעלות" יזומות של עובדים.

יישום במדינות נוספות

שיעורי האבטלה הנמוכים בדנמרק (2.8% ב־2008) וכן שיעורי ההדרה של המובטלים הנמוכים, תורמים יחד לצמיחה כלכלית שעולה על 3%. בעקבות זאת, אימץ האיחוד האירופי את מדיניות ה־Flexicurity כמוטיב מרכזי באסטרטגיית ההעסקה האירופית. בפרט, בהנחיה מס' 21 בהנחיות המשולבות לצמיחה ותעסוקה בין השנים 2005-2008 קורא למדינות החברות "...לקדם גמישות משולבת בביטחון תעסוקתי ולהפחית את פילוח שוק העבודה, מתוך חובת הערכה לתפקידיהם של השותפים החברתיים"‏[3]. בשונה מהצעות חוק צרפתיות שנויות במחלוקת הנוגעות לכוח העבודה הצעיר, מדיניות ה־Flexicurity אינה מפלה לרעה עובדים צעירים, ותחת זאת מעלה ציפייה שוות מכל הדנים: על מובטל מוטלת החובה לחפש תעסוקה או לקבל הכשרה, לשם קבלת ההטבות המלאות למובטלים. מדיניות ה־Flexicurity יושמה במדינות אירופיות נוספות, ביניהן פינלנד ונורווגיה.

הטבות מפליגות ואספקת הכשרה לעובדים הן בבסיסה של מדיניות זו, ולכן היא מחייבת מיסוי גבוה. נכון להיום, המיסים הדנים הם הגבוהים בכל מדינות העולם.

הרחבה לתחומים אחרים

ניתן להרחיב את גישת הגמישות-ביטחון לתחומים נוספים בחיים בכלל ובמדיניות הכלכלית בפרט.

גמישות בטחון בתכנות

הסבר פשוט על מהותה של ביטחון-גמישות מגיע מתחום התכנות. למתכנתים יש עשרות או מאות דרכים לפתור בעיה מסויימת. עם הזמן למדו מתכנתים כי חלק מהקודים מובילים לסיכונים שונים. סיכון אחד הוא של באגים - מקרים שבהם התוכנה מגיעה למצב לא צפוי מראש וגורמת לקריסה של התוכנה או תוצאה לא רצויה אחרת. סיכון אחר הוא של פרצות אבטחה שעלולות לאפשר לגורם זדוני לגרום נזק לארגון או למשתמשים. סיכון נוסף הוא קוד מסובך ובלתי קריא שיהיה קשה לתחזק אותו. מול הגישה הזו עולות גישות שמדגישות את הגמישות-ביטחון. דוגמה אחת היא גישת התכנות באמצעות Unit-test, שהן פונקציות קטנות שמיועדות לבדוק האם פונקציית תוכנה אכן משיבה את התוצאה הרצויה - לדוגמה אם יש לנו פונקציה שנועדה לחבר שני מספרים, פונקציית הבדיקה תבדוק שהספקת 1+1 תתן שתיים. הטענה בעד שימוש ב-Unit-test היא שכדי שהמתכנת יהיה חופשי "להתפרע" ולתכנת ללא חשש מבאגים בלתי צפויים, הוא צריך סביבה בטוחה שתתריע בפניו מיד אם חלק מהפונקציות יתפקדו בצורה לא צפויה. אם מבטיחים את הביטחון של התוכנה, למתכנת יש חופש פעולה לנקוט במתודות שונות ללא חשש שחלק מהמתודות יובילו לבעיות לא צפוית. ללא הבטיחות הזו, המתכנת עלול להגביל את עצמו לשיטות מסוימות או לנקוט באמצעי הגנה מסורבלים ומיותרים. הדבר חשוב במיוחד בתוכנות מורכבות או שנדרשות לשינויים תדירים. אם רוצים לבצע שינוי רדיקלי בתוכנה, כיצד נדע ששינוי שהכנסנו לא יגרור תוצאות לא צפויות בחלקים אחרים של התוכנה? גישות יונט-טסטים וגישות דומות נוספות מבצעות בדיקות בצורה אוטומטית ותמידית, כך שהמתכנת יודע שחלקים אחרים של התוכנה ממשיכים לתפקד בלי שהוא צריך לבצע בדיקות ארוכות ומורכבות בכל פעם מחדש. הדבר מגביר את יכולת הגמישות של המתכנת והתכונה, שכן ללא רמת הבטיחות הזו שינויים עלולים להיות דבר כואב עקב באגים או לגרור סבבים ארוכים של תיקונים ובדיקות.

דבר זה מצוי בתכונות אחרות של שפות תכנות מתקדמות, לדוגמה אם מבטחים למתכנת שהקלט של פונקציה מורכב משני מספרים שלמים, הוא לא צריך לבצע בדיקות בתוך הפונקציה לגבי סוג הקלט. דוגמה נוספת היא הספקה של מתודות לניהול אוטומטי של זכרון המחשב (שחרור אוטומטי של אובייקטים) או לביצוע משימות מורכבות יחסית כמו פתיחת תקשורת או קריאת קובץ, שבעבר יצרו בעיות שונות למתכנתים. באופן דומה בתחום של אבטחת מידע, הספקת סביבה בטוחה מצד מערכת ההפעלה או חומרה יחד עם הקפדה על כללי בטחון בסיסיים מאפשרת למתכנת להתמקד בתכנות עצמו ולא בדיקות רבות שנועדו להגן מפני משתמשים זדוניים.

גמישות בטחון בספורט אתגרי ובפעילות פנאי

דוגמה נוספת של גמישות-ביטחון היא בתחום הספורט האתגרי או בפעילות פנאי. לדוגמה מתחם טרמפולינות מכיל ספוגים ונהלי בטיחות (לדוגמה הפרדה בין משתמשים בעלי משקל שונה - כמו ילדים קטנים וילדים גדולים יותר) כדי למנוע מצבים מסוכנים למשתמשים. הקפדה על כללי הבטיחות מאפשרת מרחב בטוח שבו הסיכון לתאונה נמוך ודבר זה מאפשר למשתמשים להתנסות במקסימום הפעולות האפשרויות להם מבלי חשש. גם בתחומים אחרים של ספורט אתגרי - כמו טיפוס צוקים, צניחה חופשית, טיול רגלי ארוך בטבע, ריצת מרתונים ועוד יש כללי בטיחות שנועדו לאפשר למשתמשים לבחון את הגבולות ולהיות יצירתיים, מבלי שהם צריכים לחשוש לבטיחותם. דברים אלא אפשרו לדוגמה להרחיב חלק מסוגי פעולות אלה לכמות משתמשים גדולה יותר - לדוגמה קירות טיפוס עם אבטחה קסדות ומיזרונים מאפשרים לילדים קטנים לתרגל טיפוס צוקים - פעילות שהייתה מוגבלת בעבר לקבוצה קטנה של גברים מיומנים.

גמישות בטחון בחינוך ילדים

גמישות בטחון באה לידי ביטוי גם בחינוך של ילדים. חלק מההורים מנסים להגן על ילדים מפני כל פעילות שעלולה לסכן אותם. גישות אחרות טוענות שהתמודדות עם סיכון ואי-וודאות היא חלק מהחיים וכי יש ללמד את הילדים כיצד להתמודד איתו כחלק מהתפתחות בריאה. במקום "לעטוף אותם בצמר גפן" יש לספק מרחבים וסביבות שבהן יש סיכון מוגבל לילדים ובמסגרת מרחבים אלה לתת להם להתנסות ולהסתכן. כל עוד לא מדובר בסיכון לנזק חמור - כמו מוות, פציעה קשה או נכות - מאפשרים את הסיכון. דבר זה לא רק מאפשר לילד להיות חופשי יותר - זה גם מאפשר לו להתמודד עם סיכונים עתידיים בצורה מושכלת ועם ניסיון שרכש במסגרת התנסויות בסביבה הבטוחה יותר. בהקשר שונה קיימת גישה לפיה משחק חופשי של ילדים אחד עם השני, ואינטראקציה חופשית ילדים עם ילדים אחרים (בגילם, בגיל מעט גדול יותר) עם התערבות מינימלית של מבוגרים או השגחה מרחוק (בהתאם לגיל ולנסיבות) היא דבר חשוב להתפתחות הילד מבחינת אימוץ כלים חברתיים. הדבר מאלץ ילדים לדוגמה להבין את מגבלות הכוח שלהם, שכן אם הם יתנהגו בצורה שתלטנית מידי הילדים אחרים יסרבו לשחק איתם. דבר זה לא מתקיים כאשר יש כל הזמן הכוונה או פיקוח צמוד מצד מבוגרים. {{ראו - המאמר "תנו לילדים לשחק" באתר אלכסון). גישה של חופש מוחלט תגרור סיכון לילדים מצד ילדים אחרים, גישה של בטחון מוחלט מובילה להגבלת הילדים ולפגיעה בהתפתחות. השילוב של שני הערכים האלה מאפשר להנות משתי העולמות.

גמישות בטחון בתחום הכלכלי

דוגמה לגמישות בטחון קיימת בתחום בטיחות של מוצרים. כדי לאפשר לצרכנים חופש פעולה עם מוצרים - יש להבטיח כי מוצרים אלה עומדים בתקן מינימלי של בטיחות. כלל מוביל לדבר זה הוא גישת זהירות מונעת - אם יש ספק לפגיעה נמנעים ממנו.

במכונות כביסה לדוגמה יש לוודא כי המכונה לא עלולה לחשמל את המשתמש, לגרום לסיכון פגיעה באיברים על ידי חלקים מסתובבים, וסיכוני בטיחות אחרים. בטיחות היא דבר סטטיסטי הדורש מומחיות, לא ניתן לצפות כי משתמש ממוצע יכיר את כל הסיכונים שקיימים במכשור טכנולוגי - בדרך כלל דרישות בטיחות של מכשירים שונים "נכתבו בדם" - הן עלו בעקבות שימוש של מיליוני משתמשים שחלקם הגיעו לתנאי קצה כלשהם, לא הבינו כי מדובר במצב מסוכן או לא העריכו נכון את הסיכון ונפגעו. כדי למנוע את המצבים האלה קיימים בכל מדינה ולפעמים גם ברמה העולמית תקני בטיחות, מכוני תקינה, ארגוני בטיחות שנועדו להגן על המשתמשים ולאפשר שימוש חופשי ככל האפשר במוצרים. דברים אלה מבוצעים לעיתים קרובות בצורה של רגולציה על ידי המדינה, לדוגמה לא מאפשרים ליבואנים לייבא מוצרים שלא עברו בדיקה של מכון התקנים, ולעיתים רחוקות יותר הדבר נעשה בצורה וולונטרית על ידי חברות על ידי עמידה בתקני בטיחות ואיכות של ארגונים בינלאומיים - בעיקר כאשר חברות אלה מעוניינות במכירה לפלח שוק של משתמשים שרוצים לקנות מוצר איכותי יותר. הדבר נפוץ במיוחד במוצרים כמו כלי רכב, מכשירי חשמל, צעצועים לילדים - שבהם הסיכון למשתמשים הוא גבוה במיוחד.

דברים אלה קיימים לא רק במוצרי חשמל או מכוניות אלא גם במוצרי מזון תרופות- כדי להבטיח כי אין זיהום במזון קיימות רשויות כדי להבטיח כי אין כמות מוגזמת של חומרי הדברה מתכות כבדות וכו' במזון. ללא בדיקות אלה הבטיחות של הצרכנים היתה נפגעת, במיוחד שקשה לבצע בדיקות אלה ללא רקע מקצועי וציוד יקר. כדי להבטיח כי תרופות הן בטוחות וכי הן אכן מרפאות את המחלות או התסמינים שהן אמורות לטפל בהן קיימים מוסדות כמו ה-FDA שנועדו לבצע בדיקות יעילות ובטיחות של התרופות, וכן אמצעי בטיחות נוספים כמו חלוקה על ידי רוקחים מוסמכים והזהרות מפני סימני לוואי וסיבוכים בתרופה עצמה. אריזות בטיחות הן אמצעי בטיחות נוסף.

תחום נוסף של בטיחות וגמישות נוגע לקיימות וסביבתנות - מול מוצרים מזהמים או פגיעות נוספות. הטענה היא שכדי לשמור על מרחב הפעולה בטוח של אנשים - יש צורך להגביל מפעלים מזהמים לדוגמה. כדי לאפשר תנועה בטוחה של הולכי רגל ברחובות - יש להגביל מכוניות. כדי לשמור על מרחב הפעולה הבטוח של האנושות לעתיד צריך להגביל פגיעה במערכת הטבעית.

גמישות בטחון מול ליברטניות קומוניזם ושמרנות

גמישות בטחון עומדת בניגוד לתפיסות אחרות - כמו ליברטניות, תמיכה בשוק חופשי מצד אחד ומול קומוניזם ושמרנות (בעיקר שמרנות דתית) מצד שני. רעיונות אלה מדגישים רק ערך אחד (חופש או בטחון בהתאמה), אבל בגלל שהחיים הם סביבה מורכבת, הגישות הפשטניות המגדישות רק ערך אחד יוצרות פגיעה בערך האחר (ובערכים נוספים כמו שוויון) ולעיתים קרובות גורמות לפגיעה בערך שעליו הן נועדו להגן כביכול. גמישות בטחון עובדת בצורה דומה לרעיונות של סוציאל דמוקרטיה, פטרנליזם ליברטלי ומערכות מורכבות שמדגישות את המתח בין ערכים שונים ואת הצורך לאזן בין ערכים שונים ולשלב אותם בצורה מסויימת כדי לקבל תוצאה מיטבית.

יש הטוענים כי חופש הוא התכונה החשובה ביותר, בכל מצב, וכי מקסימום חופש הוא תוצאה רצויה תמיד. דבר זה נוטה להזניח את הערך של בטחון ואת החשיבות של סביבה בטוחה כדי לאפשר חופש פעולה למשתמשים, צרכנים וכו'. הדבר גם מתעלם מכך שהיבטים של תהליך בלתי הפיך ובעיות של רציונליות חסומה ומחסור במידע מלא עלולים להגביל את המשתמשים ולהקטין את החופש. לדוגמה נכות היא דבר שעלול לנבוע משימוש לא נכון במוצרים שונים - לדוגמה בגלל תאונות דרכים או בגלל צריכת מזון לא בריא שעלול לגרום שבץ מוחי. נכות, מוות בטרם-עת, מחלות נפשיות הם מגבלה על החופש לא פחות מאשר רגולציה מטעם הממשלה או מצד מוסד חברתי אחר. דבר זה יחד עם מנגנונים אחרים כמו התמכרות או נעילה טכנולוגית מצביעים על כך שחופש בלתי מוגבל לכאורה עלול לפגוע בחופש - או של אותו אדם או של אנשים אחרים. דוגמאות נוספת של פגיעה בחופש על ידי חופש בלתי מוגבל הן מכירה של נשק קל (או פצצות אטום) ושימוש בנשק זה על ידי פושעים או גורמים קיצוניים בחברה כדי לפגוע באחרים.

לפי הליברטרית שטוענת שכל התערבות בשוק היא דבר בעייתי, וכי יש צורך לתת לצרכנים להחליט בכוחות עצמם, או דרך מוסד כלשהו של השוק החופשי מה בטוח ומה לא. הבעיה בגישה זו היא שלעיתים קרובות צרכנים הם גרועים בהערכת סיכונים, במיוחד בתחומים שלגביהם אין להם ידע וכן בגלל שבני אדם באופן כללי הם גרועים בהערכות סטטיסטיות (ראו לחשוב מהר לחשוב לאט). סיבה נוספת היא שלעיתים קרובות ביצוע בדיקות על בטיחות מוצרים דורשת גם מכשור יקר ומומחיות שאין לצרכן הממוצע. טענות ליברטיות מול דבר זה היא אין צורך בהתערבות המדינה לשם כך - היצרנים ידאגו לבטיחות או שניתן לשמור על הבטיחות על ידי ארגונים וולונטריים או בתי משפט - היסטוריה של תחומי בטיחות לא מראה שאמצעים אלה עובדים. לדוגמה טענה לרגולציה עצמית לא עובדת במקרים רבים שכן הצרכנים לא בהכרח מודעים לסיכון מצד המוצר עד שמאוחר מידי. במיוחד תחום זה בעייתי כל כך שהפגיעה היא מופשטת, מפזורת על פני צרכנים רבים או רחוקה במרחב ובזמן (הערות של דיילי על זיהום) - לדוגמה אם השפעות של זיהום יבואו לידי ביטוי רק עוד עשרות שנים (במקרים כמו PCB) קשה לבצע בטיחות על ידי כלים כמו תביעה משפטית או רגולציה עצמית. הסיכון ברגולציה מצד ארגון וולנטרי היא שארגונים כאלה צריכים מקור הכנסה ותלויים באנשי מקצוע - ודברים אלה מהווים פתח השפעה מצד תאגידים שהם המפוקחים של ארגונים אלה. סיכונים אלה עלולים להתקיים גם בארגון ממשלתי - בגלל קשרי הון-שלטון ובגלל בעיות של רגולטור שבוי והפרטת המחקר כולל השפעת תאגידים על הכשרת מומחים באקדמיה או הזמנת מחקרים שיוצרת קשרי הון-אקדמיה. בעקרון עיתונות חופשית אמורה לסייע לצרכנים אבל גם זו עלולה להיות שוב בעיה בגללקשרי הון-עיתון. באופן כללי בעיית הבטיחות ושמירה עליה קשורה לבעיית משבר המוצרים הציבוריים - קושי להגן על מוצר ציבורי בתנאים של שוק ושל חברת שוק.

בצד השני יש ניסיון לשמור על בטיחות או בטחון ללא שמירה על חופש ועל גמישות. דבר זה קיים בגישות של עריצים, קומוניזם או שמרנות דתית בהקשרים שונים. לדוגמה הקומוניזם מנסה לוודא שהשוק הוא מסודר וכי לכולם יש עבודה בטוחה. אולם הקביעה של המחירים יוצרת אי יעילות כלכלית ופוגעת בחופש של מעסיקים, צרכנים ושל עובדים. הפגיעה הזו בחופש בסופו של דבר פוגעת גם בביטחון - לדוגמה בגלל ריכוז כוח כלכלי בידי המדינה יש פגיעה בזכויות קניין ופגיעה בחופש הביטוי (שמפחד לצאת מול המדינה גם בגלל חשש לפרנסתו) ודברים אלה גורמים לפגיעה בביטחון היומיומי של האזרח מפני רדיפה מצד השלטונות או מצד פקידים שונים בדרגי ביניים שיכולים להסתכסך איתו. פגיעה אחרת בביטחון היא שבמצב זה אין עיתונות חופשית ואין ערך רב לחיי אדם - לכן אין צורך מיוחד להקפיד על בטיחות עובדים בעבודה, פרשיות של הרעלת אזרחים או עובדים ועוד יכולות לעבור ללא דיווח (לדוגמה פרשת הכור בצ'רנוביל או מקרים רבים של זיהום בברית המועצות). בסופו של דבר כל המבנה הכלכלי של המדינה לא מגיב היטב לשינויים - הן מבפנים והן מבחוץ ומאבד את יכולת ההסתגלות שלו -ודבר זה יוצר בעיית בטחון בטווח ארוך שגורמת לקריסה.

מבחינה שמרנות דתית יש ניסיונות לשמור על הביטחון של ילדים ונשים על ידי מודל האב הקפדן - לדוגמה חוקי צניעות של נשים, חוקים לפיהן אסור לנשים להסתובב לבד ללא ליווי של גבר ועוד מגבלות. דבר זה מגביל את החופש של נשים. בסופו של דבר המגבלות האלה יוצרות גם בעיות בטחון - שכן החברה לא פתוחה לתלונות נשים מול גברים תוקפים, ורואה בתקיפה של נשים סימן לכך שהאשה עצמה "הזמינה" את ההתקפה עליה - נשים פוחדות להתלונן ואם הן כן מתלוננות לעיתים קרובות הן לא זוכות למענה. באופן כללי יותר שמרנות מדגישה את הצד של חשיבות שמירה על המסורת - והיא נמצאת בסכנה של קפיאה על השמרים וחוסר יכולת להתאים לתאנים המשתנים - בדומה לסכנות שקיימות מצד קומוניזם - של חוסר התאמה לתנאים סביבה, תרבות, חברה כלכלה וטכנולוגיה -לדוגמה לבוש שטיירמל שנועד לסייע בקור של מזרח אירופה ולא מתאים לאקלים החם של ישראל או לבוש חליפת עסקים ועניבה שגם הם לא מתאימים למזג אוויר חם. דבר זה עלול להוות רק סיבה לחוסר נוחות - במקרה של לבוש - או למקרים בעייתים הרבה יותר של התמוטטות החברה כולה - כמו במקרה של התיישבות הנורדים בגרינלנד וחוסר יכולת של החברה השמרנית שם להתאים לתנאי הסביבה המשתנים.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ראו http://www.bm.dk/sw3792.asp
  2. ^ Jørgensen (2004)
  3. ^ EC, 2005