חומרנות
חומרנות היא נטייה התנהגותית ולעיתים גם אידאולוגיה המעדיפה להדגיש את "חיי החומר" על "חיי הרוח".[1] מילה זו קרובה למונח חומרניות המציין העדפה של כסף, רכוש, הון וגירוי גבוה של חושי האדם על ידי שלל אמצעים על פני היבטים אחרים של החיים.[2]
החומרנות היא ניסיון להגדלת ההנאה על ידי פעילות עקבית ותכופה של גירוי חושי הגוף בצורות שונות - עינוג הגוף על ידי מזון, משקאות ממותקים או אלכוהוליים, קניות כסוג של בילוי, הימורים, משחקים, בידור, צריכה של סמים או חומרים נרקוטיים, צריכת שירותי מין לסוגיהם, וכן צריכה של מוזיקה, ספורט או ריקודים באופן מוגזם. בעוד כל אדם יכול למצוא הנאה בלפחות חלק מפעולות אלה, מדי פעם, החומרנות עוסקת בדברים אלה בצורה עקבית ותכופה, ולעיתים קרובות ללא ניסיון לחרוג מהן או למצוא משמעות עמוקה יותר לחיים מעבר לעונג המיידי.
חומרנות קשורה צריכה עקבית, ולפעמים גם בשידול אחרים לצריכה של סמי שעשוע (כגון ניקוטין לא-רפואי, קנאביס לא-רפואי ועוד), הימורי שעשוע (כגון דרך לוטו, משחקי שולחן וקוביה או מכונות משחקי-וידאו להימורים), הלוואת ולוויית כסף בריבית, שקיעה בתרבות הצריכה ("קניית מותרות בתשלומים"), חוסר כבוד לנפש האדם ולגוף האדם, חמדנות, ממוניזם כולל האמונה כי ערך האדם נמדד בעיקר בממונו, הצדקת זנות מרצון מלא ופורנו מסוגים מחפיצים ומשפילים, הצדקת שידול לזנות (סירסור), הצדקת ציד כ"ספורט" וכדומה.
חומרנות מזוהה עם הדוניזם (נהנתנות), נרקיסיזם (נטייה לנסות לחוש עליונות על אחרים), אנוכיות, גרגרנות וחמדנות. לעתים חומרנות מובילה לסוגי אובססיה או התמכרות שונים כמו התמכרות לטלוויזיה (בעיקר לחדשות, לתכניות ספורט, בישול וסדרות דרמה), תפישת קולינריה כאמנות ועוד, כמו כן, חומרנות מזוהה עם צריכה עקבית של אלכוהול או סמים מעוררי הזיות שונים.
עם זאת, ייתכן ואדם ישקף רק חלק מן התכונות שנפוץ לזהות עם "חומרנות" ואף יעשה זאת מבלי להתכוון לכך (למשל בעקבות מסגור תרבותי, שקיעה במסכות ושחיקה פסיכולוגית אך בתוכו יתנגד לרוב הדוגמאות הנפוצות של המונח).
חומרנות מהווה חלק חשוב מתרבות הצריכה - אם כי הדגש על חומרנות נעשה לעיתים קרובות בהקשר של פניה לקהל היעד - לדוגמה פרסום לעידוד צריכת סיגריות לציבור שמרני לא יבליט את האופי המיני. יצרנים רבים מעודדים חומרנות כדי להגדיל צריכת מוצרים ושירותים. מבחינה ערכית, הן קפיטליזם ולפעמים גם ליברליזם מעודדים חומרנות מתוך תפיסה שהדבר טוב לכלכלה.
אמרה נפוצה של אחד מיבואני הסיגריות לישראל היא "אם אני לא אייבא סיגריות, מישהו אחר ייבא אותם"; לפי דעה, מערכת חברתית תוכל להבטיח אקולוגיה רק אם תוקיע מעצמה גישה בלתי אקולוגית זו או אנשים המתעקשים לפעול בה.
התנגדות לחומרנות
חומרנות נתפשת על ידי מתנגדיה כנטייה התנהגותית הרסנית, שככלל תסב נזק לסובבים את הפרט ואף לפרט עצמו בחייו; השקפות רוחניות דתיות מרחיקות לכת לדבר גם על נזק בחיים הבאים אפשריים או אולי-אפשריים, בין אם מקארמה שלילית במציאותנו אליה אולי ישוב הפרט בגוף אחר ועם נפש וזהות אחרת ובין באופנים מטא-פיזיים עמומים יותר, אשר לפי דעה רווחת לא ניתן לשלול מסיבות אפיסטמולוגיות.
לאורך ההיסטוריה ובמידה רבה גם בימינו אויביה הגדולים ביותר של החומרנות הם הפלגים הפונדמנטליים (או הרפורמיים כמו-פונדמנטליים) של הדתות הסגפניות והפוריטניות השונות כגון ג'ייניזם, אסלאם, בודהיזם, יהדות קראית, סיקיזם ועוד. ערכים המודגשים בדתות אלה (לפחות בכתבי הקודש שלהן ובקרב חלק מחסידיהן - בעיקר נזירים) הם אהבה בלתי-מותנית, ככלל, לזולת, הקרבה בכלל ובעיקר חסד (למשל בצורה של צדקה חודשית או שנתית לעניים), התנזרות מסמי שעשוע, הימורי שעשוע, ריבית, ממזון שנוצר מצער בעלי חיים מכוון כשלא היה הכרח לכך ועוד.
עם זאת, ניתן לערוך השוואה בין פסאודו-דתות או לחלופין "דתות חומרניות" כגון דתות פגאניות בהן ישנו דגש על סגידת החומר ("דת ארצית ופרקטית המקדשת את החומר הטבעי, את המיניות ואת הציד והשחיטה של בעלי חיים") לעומת דתות בעלות מחקר והעמקה וחתירה לכינון עקרונות מטאפיזיים מוגדרים היטב ("סגפנות ורדיקליות כנגד החייתיות ההרסנית שבאדם") אם כי אין בכך לטעון שכל דת היא דת אמת.
לטענת מתנגדיה חומרנות, בעיקר בעולם המודרני המתועש, מרחיקה את פרטי החברה משיווי משקל כלכלי ומקרבת את האזרחים (בעיקר העניים) להתמכרות, ניצול, אובדן השפיות, הצלילות והפיכחות עד כדי שקיעה לעבדות מנטלית ופיזית. הדבר מנוצל על ידי תאגידים רב לאומיים ומצד אנשי ממשל ובעולם המודרני אנשי עסקים ממוניסטיים אשר זורעים בהם בורות ודמגוגיה. חומרנות בעולם המודרני המתועש קשורה בתופעת הניבול העירוני והתרבותי (Decadence), במיניות מופקרת תלויית-סמים (Chemsex), בביצוע מטלות דה-פרסונליות כגון סלקציה במועדונים (שלא על פי קווים ברורים כגון קוד לבוש), בשימוש מוגזם ומיותר בסרקזם ואף בסגנונות מוזיקה מסוימים כגון טכנו ובמידה פחותה גם טרנס פסיכודלי.
התנגדות של מערכות מורכבות וכלכלה בת קיימא לחומרנות רואה במציאות שילוב של חומר, אנרגיה, וידע המקובעים במערכות מורכבות שונות השלובות זו בזו של בני אדם, מוסדות חברתיים, יצורים חיים אחרים, מערכות אקולוגיות, טכנולוגיות ועוד. בעוד שחלק מהשקפות אלה שוללות קיום רוחני "טהור" כלשהו (לדוגמה נשמה ללא גוף) יש בכולן הבנה כי התפקוד של מערכות רבות תלוי בשמירה על סט מסויים של כללים ומגבלות, שהתעלמות מהן גוררת השלכות שליליות. כמו כן ניתוחים כאלה מדגישים היבטים של תלות-הדדית, וניתוח ארוך טווח ולא רק את ההנאה הרגעית של הפרט הבודד. ניתוחים המבוססים על פסיכולוגיה אבולוציונית ותחומים נוספים מדגישים כמו כלכלת אושר או כלכלת מתנות מדגישים כי השגת הרגשה טובה נובעת לא רק על ידי גירוי מיידי של החושים אלא גם על ידי פעולות המעניקות תחושה של משמעות, הולדה וגידול של צאצאים, טיפוח קשרים חברתיים ועוד. לפי דעה, הדברים האלה אינם מחייבים אמונה דתית כלשהי ואף יכולים להשתלב ברוחניות חילונית ובראייה אבולוציונית.