צער בעלי חיים מכוון כשלא היה הכרח לכך
המונח צער בעלי חיים מכוון כשלא היה הכרח הישרדותי לכך מתאר בעיקר את הפרקטיקה של להמשיך להעדיף לאכול מזון מן החי (בעיקר הכוונה לצריכה עקבית של בשר בעלי חיים, ביצים ומוצרי חלב) כאשר אין כל הכרח הישרדותי לעשות כן, מתוך חומרנות בצורת אנוכיות ותאוותנות הגורמת לאדם לרצות לאכול עוד ועוד בשר רק בגלל שזה טעים לו תוך התעלמות מוחלטת מסבל בעלי החיים, מנזקים בריאותיים פוטנציאליים, מנזק אקולוגי הכרוך בכך ולעתים אף מעשיית "דווקא" לקבוצות המקדמות צורות שונות של צמחונות ובראשן טבעונות.
כיום בעולם המערבי ישנו שפע עצום של מזון צמחי מזין, בריא, טעים ובעלות נמוכה ורק לעתים נדירות ובמקרים בלתי סבירים יידרש הפרט לאכילת מוצרים מן החי להישרדותו כמו במקרים להלן:
- ספק ממגורים בסביבה מועטת מזון צמחי או שמזון צמחי מאוד יקר בה (כמו ארצות הקוטב - גרינלנד וכדומה).
- ספק מסיבה כלכלית - תקופת צנע קשה בה מחירי המזון הצמחי או מקורות חלבון צמחיים עולים יקר משמעותית ממזון מן החי באופן שפוגע בהישרדות הפרט.
- ספק ממחלה אוטו-אימונית נדירה הגורמת לתסמינים גופניים מאכילת מקורות עשירים בחלבון צמחי (כמו קטניות ודגנים).
השקפות רוחניות רבות יוצאות נגד הפרקטיקה של צער בעלי חיים מכוון כשלא היה הכרח הישרדותי לכך; בבודהיזם נחשב הדבר כגורם לקארמה שלילית ביקום וכי ייתכן שנפשו של אדם תתגלגל לנפש בעל חי אשר יחוש חלק מן הסבל שהוא עצמו חיזק בחייו כשהמשיך לצפצף על סבל בעלי החיים ולאכול מגופם ומתוצריו גם כשלא היה לו כל הכרח הישרדותי לעשות כן וכשהוא יודע שקיימת התעללות בבעלי חיים בתעשיית המזון מן החי המכנית ורוויית הלחץ והשחיקה.
