מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה בישראל מתייחס לתופעה של מסתננים ומבקשי מקלט שהחלו להגיע למדינת ישראל מאמצע שנות ה-90 ועד לסוף שנת 2012. כמעט כל המסתננים מאפריקה הם שחורים שהגיעו לישראל למטרות חיפוש עבודה או על רקע היותם מבקשי מקלט. היחס למסתננים אלה שונה לעומת מסתננים אחרים לישראל. כמו כן אין כוונה למסתננים שהגיעו בעבר ממצרים (מסתננים ביטחוניים) או ליהודים שהסתננו לישראל ממדינות אפריקה בתקופת המנדט הבריטי.

עיקר ההסתננות לישראל החל התרחש משנת 2007 ועד לסוף 2012, כאשר הושלם רובה של גדר הגבול ישראל-מצרים[1]. עד אז נכנסו למדינת ישראל כ-65 אלף מסתננים מאפריקה[2]. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה בספטמבר 2017 שהו בישראל 37,885 [3] מסתננים רשומים, לא כולל ילדים שנולדו בישראל (שמספרם מוערך בכ-5,000) . 99% מהם אזרחי אפריקה, מתוכם 72% אריתריאים ו-20% סודנים[4]. כ-12,000 מהגרים, שהם כשליש מתוך המהגרים מאפריקה, הם מבקשי מקלט. במהלך השנים ישראל דחתה את הטיפול בבקשות המקלט כך שמעמדם בישראל לא הוכרע לכאן או לכאן. על פי הערכת הרשויות בשנת 2010 התגוררו רוב המסתננים בתל אביב וגוש דן (15,000 - 17,000) ובאילת (4,000 - 7,000), והשאר בעיקר בערים: אשדוד, ירושלים וערד[5].

הרקע לבריחת האפריקאים מסודן, מאריתראה ומדינות נוספות הוא שילוב של מלחמות, עוני , רעב ופגיעה קשה בזכויות אדם שגרם למיליוני אנשים במדינות אלה לברוח מארצם. חלקם היגרו למדינות אחרות באפריקה וחלקם ניסו להגר לאירופה, לישראל ולמדינות מערביות נוספות - אם כדי לשפר את מצבם הכלכלי ואם מתוך מצוקה של פליטים שממשכים לנדוד. רובם הגדול של המסתננים מאפריקה נכנסו דרך גבול ישראל-מצרים קודם שהיה מגודר או בחלקים שטרם גודרו אז. חלק מהמסתננים נורו למוות בידי חיילים מצרים או בדואים בסיני, חלקם נחטפו או נאנסו.

ממשלות ישראל בראשות אולמרט ונתניהו רואות בהסתננות בעיה חמורה ומתייחסות לכלל המהגרים מאפריקה בתור "מסתננים" ורואה בהם מהגרי עבודה, תוך חוסר אמון מתמשך למעמדם כמבקשי מקלט. הממשלה נקטה צעדים שונים כדי לעצור את ההסתננות ולעודד מסתננים ומבקשי מקלט לצאת מישראל כמו החזרת פליטים למצרים, השלמת גדר הגבול ישראל-מצרים, יזום התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובניית מתקן חולות - מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב. צעדים אלה הובילו במידה רבה לבלימתה של ההסתננות בסוף 2012, וכן ליציאה של עשרות אלפי מסתננים ומבקשי מקלט מישראל.

כאמור ממשלת ישראל החזירה חלק מהמסתננים למצרים אולם הפסיקה לבצע דבר זה, שכן משום שהשלטונות המצריים מסרבים להתחייב שלא להחזירם לארצות מוצאם[6]. והדבר נוגד את האמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם שמצרים וישראל חתומות עליה.

ישראל לקחה על עצמה את הבחינה של בקשות המקלט במקום סוכנות הפליטים של האו"ם. למרות פניות חוזרות ונשנות מצד גורמים שונים, ישראל נמנעה מבחינה פרטנית של רוב רובן של בקשות המקלט שהוגשו לה. לדבר זה יש השלכות הן על מעמדם החוקי והן אל דעת הקהל בישראל. במקום זה הממשלה העניקה מעמד של "הגנה קבוצתית זמנית" לאריתראים ולסודנים אשר הסתננו ונמנעה במשך תקופה מלגרשם לארצם[7][8].

ממשלת ישראל נמנעת מגירוש כפוי של מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה אך מעודדת את יציאתם מהארץ במגוון אמצעים. הדבר כולל שיהוי של בחינת בקשות מקלט והכרה נמוכה בפליטים, סנקציות כספיות, הגבלת עבודה, מעצרים, כליאה ומגבלות תנועה, מגבלות עבודה ועוד. בפרט המדינה מעודדת הגירה למדינות אחרות באפריקה. חלק מהמסתננים הצליחו להגר הלאה למדינות מערביות. [9].

כמה תוכניות פעולה של הממשלה בעניין נפסלו בבג"ץ. בסוף 2017 החליטה הממשלה כי בפני המסתננים משתי מדינות אלו תועמד הברירה לעבור למדינה שלישית או להיכלא בכלא "סהרונים". בעקבות כך הודיעה המדינה בראשית 2018 כי מסתננים שיצאו עד סוף מרץ יקבלו מענק של 3,500 דולר, ולאחר מכן תתחיל אכיפת התוכנית[10].

המסתננים מאפריקה עוררו בישראל ויכוח ציבורי נוקב. נקודות המחלוקת העיקריות שעלו הן: האם מדובר בפליטים, מהגרי עבודה או מסתננים; האם על המדינה לדון בכל בקשות המקלט שהגישו חלק מתוך המסתננים; האם המדינה מתייחסת ברצינות לבקשות מקלט או משהה אותן במכוון ודוחה אותן על הסף; האם המסתננים מהווים איום דמוגרפי או בטחוני על מדינת ישראל; האם וכיצד ניתן למנוע מעשי פשיעה ובעיות חברתיות ובריאות שקשורות למסתננים; האם זה לגיטימי מצד ישראל לנקוט בפעולות של כליאה, עידוד עזיבה וגירוש למדינות באפריקה; האם מסתננים ומבקשי מקלט יהיו בטוחים לאחר גירושם לאפריקה; עד כמה מחייבת ישראל למסתננים לנוכח התרבות היהודית ולנוכח ההיסטוריה של ישראל כפליטים. המחנות השונים מתייחסים אחרת אל הציבור מאפריקה גם בטרמינולוגיה: אלו המצדדים בגירושם מכנים אותם "מסתננים" דבר שקיבל גם חיזוק מצד בית המשפט העליון, אף שיש בתוכם גם מבקשי מקלט. ואלו התומכים בהשארתם מכנים אותם "מבקשי מקלט" או "פליטים" מונח שהוא שגור יותר גם מבחינה בינלאומית.

רקע

החל משנות ה-70 החל תהליך של הגירה של מהגרי עבודה ופליטים - הן למדינות אחרות באפריקה והן למדינות נוספות - במיוחד לכיוון אירופה. עם שנים הלך מספר הפליטים ועלה, כחלק ממגמה של ממשבר פליטים עולמי. בתחילת שנות ה-2000 היו באפריקה 3.2 מיליון פליטים, ו-9.5 מיליון עקורים. בזמן זה מדינות אפריקה היו 12% מאוכלוסיית העולם אבל היוו 28% מתוך הפליטים ו-50% מהעקורים. [11] בשנת 2010 מספר הפליטים באפריקה עמד על 3 מיליון[12] ועד 2017 היו באפריקה 4.4 מיליון פליטים. [4] הגירה מאפריקה צפונה, במטרה להגיע למדינות אירופה דרך הים התיכון או דרך המובלעת הספרדית בצפון אפריקה סאוטה ומלייה, היא תופעה בת כמה עשרות שנים. אף שישראל עצמה גובלת ביבשת אפריקה, ההסתננות למדינת ישראל כיעדם הסופי של המהגרים, החלה רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.

ההגירה, העקורים, והפליטים מאפריקה ובתוכה נובעות מסיבות שונות אשר קשורות ביניהן כמו מלחמות, מלחמות אזרחים, הפרה של זכויות אדם בידי משטרים, צבאות וקבוצות צבאיות עצמאיות, רדיפות דת, קשיים כלכליים קשים (כמו תת תזונה , עוני קיצוני, מחסור בגישה לשירותים רפואיים) ושינויי אקלים. [13]

רבים מן המסתננים מגיעים מאריתריאה, מדינה שבה הוכרז משבר הומניטרי. ארצות המוצא העיקריות של שאר המסתננים מאפריקה לישראל הן סודאן, חוף השנהב, אתיופיה, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו אך הם מגיעים גם מארצות נוספות בהן סומליה וניגריה. חלק מהמסתננים שהגיעו לישראל מאפריקה הם מהגרי עבודה שהגיעו במטרה לשפר את שכרם ואת איכות חייהם. טרם בניית הגדר בגבול ישראל-מצרים, ההסתננות לישראל התאפשרה בעיקר בשל העדר מכשול של ממש שם.

הגדרות - מסתננים, מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט

פליט הוא מי שברח ממלחמה או מסכנה אחרת[14]. לפי אמנת הפליטים של האו"ם, פליט הוא מי שנמצא מחוץ לארצו (או שהוא חסר אזרחות ונמצא מחוץ למקום מגוריו הקבוע), ואינו יכול לחזור אליה בשל פחד "מבוסס היטב" להיות נרדף ממספר טעמים המפורטים באמנה[15] [16] האמנה שנוסחה בשנת 1951 מגדירה מי הוא פליט ומגדרה את הזכויות שמדינות אמורות לספק לפליטים. אחת הזכויות היסודיות בחוק הבינלאומי היא שפליטים לא יגורשו או יוחזרו למצבים שבהם חייהם או החירות שלהם יהיו תחת סיכון. מבקש מקלט הוא מי שמבקש מקלט כפליט[17].[18]

מהגר עבודה הוא מי שעזב את ארצו כדי לחפש עבודה או השכלה בתקווה לשפר את מצבו הכלכלי. לפני שמהגר עבודה עוזב את ארצו, הוא יכול לקבל מידע על המדינה החדשה, ללמוד את שפתה, ולחפש הזדמנויות עבודה. מהגרי עבודה יכולים לנוע ללא סיכון, לקחת איתם את רכושם. מהגר עבודה יכול לחזור למולדתו בכל עת שיחפוץ. בניגוד לפליט שלא יכול לחזור לביתו בשלום, מהגר עבודה לא צפוי לעונש או איום עם שובו, הוא ימשיך לקבל הגנה מטעה הממשלה שלו. [19][18].

המונח '"מסתננים" נטבע בשיח הישראלי בשנות החמישים כשם עברי למחבלים (פדאיון) שהסתננו לישראל על מנת לבצע פיגועי טרור על רקע לאומני ודתי. מאז כניסת המהגרים מאפריקה באופן, הם כונו בשם 'מסתננים' בתקשורת ועל ידי דוברים מימין למרות שלא באו למטרות חבלניות. יש ארגוני סיוע הטוענים כי מונח זה הוא פוגעני במכוון וכי פליט שעובר את הגבול למדינה בטוחה ראשונה אינו בהכרח עובר על החוק.

רובם של המסתננים מאפריקה לישראל לא ביקשו מקלט. לדברי רבים מהם, וכן לדברי פעילים המסייעים להם, המדינה מקשה במכוון על האפשרות להגיש בקשת מקלט.[20] מאידך גם המדינה אינה רואה במסתננים מהגרי עבודה רגילים ואינה מגרשת אותם למדינות המוצא שלהם כפי שהיא נוהגת לעשות לגבי מהגרי עבודה רגילים.

מדיניות ישראל ביחס לפליטים מסתננים ומהגרי עבודה

לעומת רבות ממדינות אפריקה, ישראל היא דמוקרטיה מפותחת, עם שירותי רווחה ובריאות מתקדמים, והשכר בה גבוה מזה שבמולדתם של המסתננים[21].

המסתננים מאפריקה, שמספרם עומד על כ-40 אלף איש זוכים לתשומת לב תקשורתית, ציבורית ופוליטית רבה. עם זאת הם מהווים רק חלק מתוך ציבור גדול בהרבה של כ-200 אלף אזרחים של מדינות זרות שנמצאים בישראל ללא הגדרה חוקית כמו "אזרח" או "תושב" (נכון לשנת 2017). שכוללת גם 84 אלף עובדים זרים חוקיים, 78 אלף מסתננים שהגיעו דרך נמל התעופה בן גוריון (בעיקר ממזרח אירופה), ו-15 אלף מהגרי עבודה לא חוקיים. חלק מהבעיות הנוגעות למסתננים מאפריקה נוגעות גם לציבורים האחרים. בדיון הציבורי יש נטייה לבלבל בין האוכלוסיות השונות ובין מונחים שונים.[5] לדוגמה בעיות של שריפות בדרום תל אביב נוגעות הן לנוכחות הן של עובדים זרים והן של מסתננים במקום זה.

אף שישראל חתומה על אמנה בדבר מעמדם של פליטים היא לא חוקקה חוקים ייעודיים המסדירים את נושא מבקשי המקלט. המדינה קלטה בעבר פליטים ממספר אזורי עימות כמחווה הומניטרית, כשהמקרים הידועים הם כמאתיים פליטי סירות וייטנאמים בשנת 1977, כמאה פליטים מבוסניה בשנת 1993 וכמאה פליטים אלבנים מקוסובו בשנת 1999. עד שנת 2001 לא היו נהלים בקשר לבדיקת מעמד מבקשי מקלט וממשלת ישראל הותירה בפועל את סמכות ההחלטה בידי הנציגות המקומית של נציבות האו"ם לפליטים. בשנת 2001 מוּסד התהליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה והונהג נוהל שבו מבקש המקלט פונה בבקשה לנציבות האו"ם לפליטים, זו בוחנת את עניינו והמלצתה מועברת לוועדה מייעצת המעבירה את המלצותיה לשר הפנים. כך ששר הפנים הוא בעל הסמכות הסופית למתן היתר לשהייה בישראל[22].

בשנת 2008 החליטה מדינת ישראל לבחון בקשות מקלט ישירות ולהפסיק את תיווך נציבות האו"ם לפליטים. הוקמה יחידת התשאול והזיהוי במשרד הפנים, שהופקדה על קבלת בקשות מקלט ורישומם. ביולי 2009 החלה גם לפעול יחידה בשם "יחידת טיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים"[23], שתפקידה לבחון בקשות מקלט בישראל באמצעות קיום ראיונות למבקשי המקלט, מחקר אודות נתונים רלוונטיים במדינות מוצאם וגיבוש הערכה האם אדם עומד בתנאי האמנה לפליטים[24].

מדינות המוצא של המסתננים

המדינות שמהן מגיעים מרבית המסתננים; בירוק כהה - מדינות עיקריות, בירוק בהיר - מדינות משניות.

רקע היסטורי על מדינות אפריקה

עד תחילת המאה ה-20, כמעט כל יבשת אפריקה הייתה תחת שלטון זר קולוניאלי, אירופאי ועות'מאני, שניצל את תושבי ומשאבי היבשת לצרכיו. השליטים הזרים סחרו ברבים מאנשי היבשת כעבדים, וביצע כרייה ענפה של משאבי הטבע ביבשת. עם זאת, הוא הדבר גם תרם רבות לפיתוחה ולתהליכי המודרניזציה שלה. גבולות מדינות אפריקה נוצרו על ידי המעצמות בצורה שרירותית ויצרו בעיות וסכסוכים רבים שחלקם הגדול קיים עד היום. במהלך המאה ה-20, החל תהליך נרחב של דה-קולוניזציה ובמקביל תהליכים של נאו-קולוניאליזם ושיתוף המדינות במלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות, מדינות עצמאיות רבות התדרדרו לשורה של הפיכות, מלחמות אזרחים, ומשטרים צבאיים דכאניים.

מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות תהליכי מדבור וגידול אוכלוסין הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני. בנוסף אפריקה סובלת מריבוי של מלחמות ומלחמות אזרחים. אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, עיור, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.


תחילת ההגעה של מסתננים ומבקשי מקלט לישראל

הפליטים האפריקנים החלו להגיע לישראל באמצע שנות התשעים בעקבות המלחמה המתמשכת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר). עד 2008 נהרגו במלחמה זו 5 מיליון בני אדם לפחות. פליטים נוספים הגיעו לישראל בעקבות מלחמות האזרחים בחוף השנהב, בסיירה לאון ובליבריה. [25]

על פי נתונים של הפורום לזכויות פליטים, במאי 2008, שהו בישראל כ-9,000 מבקשי מקלט ופליטים. 3,000 מהם היו סודנים (מתוכם 900 מדרפור ו-2,000 מדרום סודן), 3,000 אריתראים. 1,000 נוספים הגיעו מהרפובליקה של קונגו. [6]

אריתריאה

אריתריאה קיבלה את עצמאותה ב-1993 מאתיופיה. מאז היא מסוכסכת מדינות שונות שבהן היא גובלת[26]. מסתננים מאריתריאה היו כ-67% מכלל המסתננים לישראל נכון ליוני 2013[27]. נכון לשנת 2017 מספרם מנה 27 אלף בני אדם. והם היוו 72% מכלל המסתננים בישראל (לא כולל עובדים לא חוקיים, או תיירים שנכנסו לארץ ונשארו שלא כחוק). [28]

מסתננים שהגיעו ממדינה זו מבקשים לזכות במקלט מדיני בישראל מכיוון שאריתריאה היא דיקטטורה שמענישה את אזרחיה באופן דרקוני. מעבר על חוק ההתאגדות או הבעת ביקורת בפומבי על המשטר מסתיימים לרוב במאסר ללא משפט, מרבית האזרחים שנעצרו על רקע פוליטי עדיין מצויים במאסר. אלפי מתנגדי משטר נעדרים, אך הממשלה מכחישה את קיומם של אסירים פוליטיים כמו כן ישנן באריתריאה הגבלות קשות על חופש דת ופולחן כאשר מאמינים שאינם משתייכים לזרם של הנצרות (כ-50% מהאוכלוסייה) או האסלאם הסוני (כ-40% מהאוכלוסייה) נעצרים וסובלים מיחס אכזרי[29]. אסירים מוחזקים בבורות בבטן האדמה או במכולות, שבחשיפה לשמש מגיעות לטמפרטורות מסכנות חיים. עינויים נפוצים בבתי הכלא, ומשמשים לצורך חקירה וענישה ללא פיקוח משפטי. אסירים רבים מדווחים על קשירה באמצעות חבלים בתנוחות בלתי אנושיות למשך זמן רב, במקרים רבים מעל לשבוע. אל העינויים הפיזיים מתווספים עינויים פסיכולוגיים, כגון מניעת שינה והמצאות בתנאים בלתי אנושיים.[30]

בעקבות סכסוכים הצבאיים והעוני מונהג באריתריאה גיוס חובה של 18 חודשים לגברים ונשים כולל דיווחים על חיילים ילדים. בפועל עבור רבים נמשך השירות הצבאי ללא הגבלת זמן ויש כאלו אשר לא משוחררים כלל או מועסקים בעבודות כפייה בתנאי עבדות עבור קצינים והאליטה במדינה. אזרחים המסרבים לשרת בצבא נעצרים, עוברים עינויים ואף נרצחים. על עריקה בזמן שירות צבאי מוטל לעיתים עונש מוות[31]. כמו כן נכלאים ומעונים חיילים אשר מותחים ביקורת על המצב.נציבות האו"ם לפליטים הכריזה על אריתראה כמדינה שבה מתרחש משבר הומניטרי.

נוכח המצב באריתראה נמלטו מהמדינה מאות אלפי בני אדם בשנים האחרונות תוך סיכון חייהם. במשך שנים חיילים אריתראים בגבול ירו כדי להרוג מי שניסו לברוח מהמדינה. [32]. לפי נציבות האו"ם לפליטים, עד שנת 2014 כ- 363 אלף אריתראים, נרשמו כפליטים במדינות מחוץ לאריתראה. [7] כמות זו של פליטים מהווה 6.8% מסך אוכלוסיית המדינה (5.9 מיליון בני אדם), כך שאריתראה נמצאת במקום ה-10 בעולם מבחינת אחוז האוכלוסייה שהוא פליט. [8] כמות הפליטים גדלה במשך 6 שנים ברציפות החל משנת 2008 אז הוערכה כמות הפליטים ב-186 אלף, והמספר כמעט שהוכפל. לפי נציבות הפליטים של האו"ם, רוב הפליטים ומבקשי המקלט מאריתראה עברו לאתיופיה (124 אלף), סודן (109 אלף) ישראל (33 אלף) ולמדינות אירופה (81 אלף). [33] בשנת 2014 לבדה ביקשו 60 אלף אריתראים בקשות מקלט ברחבי העולם, והייתה המדינה ה-5 בעולם בהיבט זה. [34]

לאור המצב במדינה ועמדת הקהילה הבינלאומית נמנעת ממשלת ישראל מלהחזיר לאריתריאה את אזרחי מדינה זו[35]. דו"ח פנימי של משרד המשפטים כינה משנת 2007 מתאר את אריתראה כאיזור של סחר בבני אדם. [36]

במאמר שפורסם בידי המכללה לביטחון לאומי בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה בשנת 2009 כתב ד"ר משה טרדמן, בהתבסס על עבודתו במשך כחודשיים כמתשאל של מסתננים מדרום אריתראה. הוא מעיד כי יש סיבות שונות לבריחה של אריתראים מהמדינה - חלקם נמלטו עקב רדיפה פוליטית, חלקם עקב מלחמה בדרום המדינה. חלק מהצעירים טענו כי הם נמלטו עקב חשש לגיוס לצבא או עקב עריקה מהצבא. לדעתו הסיבה העיקרית להסתננות מאריתריאה לישראל היא דיווחים של מי ששהה כבר בישראל על היכולת למצוא בישראל עבודה ולחיות ברמת חיים גבוהה מזו שבאריתריאה, ואלו טלפנו לקרוביהם והאיצו בהם להגיע לישראל. לדעתו עריקות מהצבא או נסיון לשפר את מצבך הכלכלי אינם נכללים בהגדרת האו"ם למיהו פליט. [37]. טענה דומה העלה שגריר אריתריאה בישראל בשנת 2011 [38]. מנגד כתבה ד"ר טרישה רדאקר, פרופסור עמית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת טנסי בארצות הברית, מומחית בענייני אריתריאה באמנסטי אינטרנשיונל ונציבה בוועדה הבינלאומית לפליטים אריתראים, כי האריתראים אינם מהגרי עבודה או עריקים אלא פליטים. לדבריה, המשטר האריתראי כלא והעלים מבקשי מקלט שהוחזרו לאריתראה בכפייה ממדינות אחרות[39]. דברים אלה מגובים גם במקורות אחרים. [32]

בדצמבר 2016 פרסם גוף המחקר הרשמי של האיחוד האירופי, EASO, דו"ח שטוען כי הירי על אנשים שמנסים לברוח מהמדינה, הענישה נגד עריקים בצבא או על אנשים שחוזרים למדינה הפכה פחות נוקשה. חלק מאלה שברחו מאריתראה יכולים לחזור אליה ללא שייענשו או שיחויבו לשרת בצבא, אם הסדירו זאת מראש ושילמו מס של 2% על הכנסתם, וחתמו על מכתב שאומר שהם פשעו וצפויים לעונש. דבר זה מעניק להם מעמד זמני של "פזורה חוזרת" וחל על אנשים שאינם מתנגדים פוליטיים, לא הביעו ביקורת על המדינה בחו"ל או ביצעו עבירות בעיני השלטונות. כמו כן דבר זה נכון לאנשים שחזרו מרצונם למדינה. הדו"ח מציין כי המשמעות החוקית של צעד זה אינה ברורה היות והוא לא פורסם בצורה פומבית, ונוכח הקושי הכללי של ארגוני זכויות אדם ומדינות מערביות להבין מה מתרחש במדינה. לא ברור מה מעמדם של מי שחזרו למדינה שלא מרצונם. כמו כן ייתכן שאנשים שהם "פזורה חוזרת" יגויסו לצבא מחדש בתום 3 שנים. כן לא ברור כי מדיניות זו לא תשונה בעתיד באופן שהמדיניות שונתה בעבר. הבטחות מהעבר לקיצור השירות הצבאי לא קוימו. [32].

ערוץ 20 פרסם בשנת 2017 כי כשליש מהתל"ג של אריתריאה מקורו מכספים ששולחים מהגרים מהמדינה למשפחותיהם[40] דבר זה מעיד על חשיבות המהגרים לכלכלת המדינה אבל אינו אומר האם מדובר בפליטים או מהגרי עבודה. ביוני 2017 פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין גירושו של אזרח אריתריאה שנכנס באופן בלתי חוקי לשווייץ. האזרח טען כי עריקתו מהצבא במולדתו תעמיד אותו בסכנה אם יוחזר אליה. בית הדין הכריע כי ניתן לגרשו, בין היתר בנימוק שלא הוכח שהשבתו לשם תעמיד אותו בסכנה חמורה[41].

סודאן ודרום סודאן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לאקו-ויקי והשלימו אותו.

מסתננים מסודאן מהווים כ-20% מכלל המסתננים לישראל. באזור דארפור שבמערב סודאן התחולל בין השנים 2003 ל-2009 רצח עם. רבים הפכו לפליטים וחלק מהם נמלטו למצרים. לאלו נוספו פליטים מדרום סודאן, תחילה עקב מלחמת האזרחים שהתחוללה בסודאן, קודם למתן עצמאות לדרום סודאן, בין אנשי הצפון המוסלמים-ערבים לאנשי הדרום הנוצרים והאנימיסטים, ולאחר מכן עקב מלחמת אזרחים בין קבוצות אתניות בדרום סודאן.

בתחילה הגיעו לישראל מבקשי מקלט מעטים. בדצמבר 2005, פוזרה באלימות הפגנה של סודנים בקהיר, דבר שגרר עשרות סודנים שנהרגו ומאות שנעצרו. כתוצאה מכך משנת 2006 גדל מספר מבקשי המקלט הסודאנים בישראל. [25]

עד סוף 2014 סודן הייתה המדינה הרביעית בגודלה בעולם מבחינת מספר הפליטים שנמלטו ממנה. עם כ-666 אלף פליטים ומבקשי מקלט. 17 אלף מתוכם נרשמו ככאלה בשנת 2014 לבדה. רוב הפליטים הסודנים נמצאים בצ'ד (357 אלף) בדרום סודן (225 אלף). [33]

דרום סודן הפכה למקור גדול של פליטים בשנת 2014, והיא המקור ה-חמישי בגודלו בעולם של פליטים. מספר הפליטים מהמדינה שעמד על 114 אלף בשנת 2013, הגיעה בסוף 2014 ל- 616 אלף בני אדם. דבר זה התרחש עקב פרוץ מלחמת האזרחים בדרום סודאן בדצמבר 2013. רוב אלו שנמלטו מדרום סודן ביקשו מקלט באתיופיה (252 אלף), אוגנדה (157 אלף), סודן (115 אלף), וקניה (89 אלף). [33]

מדינות נוספות

מסתננים ומבקשי מקלט נוספים הגיעו לישראל גם מסומליה, חוף השנהב, גאנה, ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וקמרון.

מסלול ההגעה

המסתננים מאפריקה מגיעים למצרים. שם הם משלמים לעיתים כחמש מאות עד אלף דולר למבריחים בדואים כדי שיעבירו אותם עד לגבול ישראל[42]. המסתננים מאריתריאה הגיעו למצרים דרך סודאן. חלק מהמסתננים הגיעו בטיסות מחרטום, בירת סודאן, לקהיר, ומשם באוטובוסים וטנדרים שהביאו אותם למרחק של כ-200 מטר מן הגבול[43]. גם במצרים וגם בסודאן יש סניף גדול של נציבות האו"ם לפליטים[44].

על פי דו"ח של "מוקד סיוע לעובדים זרים", היו מקרים שבהם מסתננים נרצחו או הושפלו ומסתננות נאנסו בידי המבריחים[45]. ארגון "רופאים לזכויות אדם" דיווח על כך שזיהה וטיפל בין 2009 ל-2011 בכ-1,300 מקרים של קורבנות עינויים שעונו במדבר סיני, 7.2% דיווחו כי נחטפו והובאו לסיני ולישראל מבלי שירצו בכך. כמו כן דיווח על מאות אנשים המוחזקים במחנות עינויים בסיני[46]. לפי נתוני קבוצת מעקב של האו"ם, הגיעו סכומי הכופר בקיץ 2012 לחמישים אלף דולר למסתנן[47]. סכנה נוספת האורבת למסתננים היא מצדו של הצבא המצרי שחייליו יורים בהם לעיתים כדי לסכל את ההסתננות[48].

בזמן ההסתננות ממצרים לישראל המסתננים היו חשופים לירי ורצח מצד חיילים שומרים בגבול. [9]

המסתננים ומבקשי המקלט בישראל

טבלת מסתננים לישראל
שנה אותרו בגבול אותרו בישראל סה"כ
עד 2006 2,727
2007 5,038
2008 8,755
2009 5,212
2010 14,669
2011 17,299
2012 10,440
2013 43 77 120
2014 21 20 41
2015 220 10 230
2016[4] 18 14 32
2017[3] 0 17 17
עליזה אולמרט, אשת ראש הממשלה אהוד אולמרט דאז, משוחחת עם סודנים שהסתננו לישראל ממצרים. 2007
ילדים סודנים מאזור דארפור בגן הוורדים בירושלים, 2007.

מספר המסתננים ומבקשי המקלט מאפריקה

עד לסוף ספטמבר 2015 נכנסו לישראל כ-64 אלף מסתננים, מתוכם נותרו נכון לתחילת 2018 כ-37 אלף לאחר שרבים מהם עזבו את הארץ במהלך השנים[49]. רובם נכנסו לישראל בין השנים 2006 - 2012. כ-36 אלף באו מאריתראה, כ-14 אלף מסודאן (מתוכם כאלף מדרום סודאן) וכ-6 אלפים ממדינות אחרות[49]. במחצית השנייה של 2012 החלה ירידה במספר המסתננים ובסוף דצמבר 2012, בעקבות השלמת בניית הגדר לאורך כמעט כל גבול מצרים[50] וצעדי הרתעה נוספים שבהם נקטה ממשלת ישראל[51], דווח כי מספר המסתננים ירד בצורה משמעותית ובמחצית הראשונה של 2013 הסתננו 34 איש בלבד בניגוד ל-9,570 בתקופה המקבילה ב-2012.

מתחילת 2014 ועד סוף יולי אותה שנה נתפסו בגבול 19 מסתננים ואותרו בתחומי ישראל 49 שלא היה ידוע על נוכחותם בישראל. בתקופה זו עזבו את הארץ מרצון 4,795 מסתננים[52].

נכון לספטמבר 2017 שוהים בישראל על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה כ-37 אלף מסתננים, שהם 99% אחוז מכלל המסתננים בישראל. מתוכם - 27 אלף הגיעו מאריתראה (72%), 7,731 הגיעו מסודן ודרום סודן (20%) ועוד 2,651 ממדינות אחרות באפריקה (7%). עוד כ-500 מסתננים הגיעו לישראל ממדינות שאינן באפריקה. [28]. הנתון אינו כולל ילדים שנולדו למסתננים ומבקשי מקלט באפריקה בישראל. מספרם מוערך בכ-5000 [53]. וכן לא מסתננים שנכנסו לארץ בלא ידיעת השלטונות ואינם רשומים ואזרחיות אריתראה שהגיעו בטיסות לארץ.

יחד עם זאת הדבר ליצור רושם מוטעה לפיו רוב הזרים בישראל או הזרים הלא חוקיים הם מסתננים מאפריקה. שכן בנוסף למסתננים מאפריקה קיימים בישראל גם עובדים זרים חוקיים (87 אלף) עובדים זרים לא חוקיים (18 אלף), ותיירים שאשרת התייר שלהם פגה (74 אלף). משום כך אחוז המסתננים הלא חוקיים מאפריקה מהווים 17% מכלל הזרים בישראל וכ-29% מכלל הזרים הלא חוקיים בישראל. [28]

להלן טבלה על מספר הזרים בישראל לשנת 2017. [28]

מעמד חוקי מספר האנשים באלפים אחוז מכלל הזרים בישראל אחוז מכלל הזרים הלא חוקיים בישראל
מהגרי עבודה חוקיים 87 40%
מהגרי עבודה לא חוקיים 18 8% 14%
מסתננים ומבקשי מקלט 37 17% 29%
תיירים ללא אשרה בתוקף 74 34% 57%
סה"כ זרים 216 100%
סה"כ במעמד לא חוקי 129 60% 100%

אוכלוסיית ישראל לפי הלמ"ס מנתה בשנת 2017 כ-8.72 מיליון תושבים [10] כך שסה"כ המסתננים מאפריקה (כ-42 אלף איש, כולל קטינים) היוו פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה. (0.48%)

מספר בקשות המקלט

בסוף שנת 2013 הציג משרד הפנים נתונים על מספר בקשות המקלט לישראל, בפני הוועדה לבחינת העובדים הזרים, בראשות ח"כ מיכל רוזין. לפי משרד הפנים, בתקופה מיולי 2009 עד אוקטובר 2013 הוגשו 11 אלף בקשות מקלט בישראל. לפחות 6,200 היו בקשות מקלט ממסתננים מ-4 מדינות מאפריקה (סודן, ניגריה, אריתראה ואתיופיה). 1,564 מסך הבקשות (14%) הוגשו על ידי מסתננים העצורים מתקני משמורת של רשות ההגירה, מרביתם במתקן סהרונים. מתוך 11 אלף בקשות המקלט, אושרו רק 26 בקשות ומבקשיהם קיבלו מעמד של פליט. בנוסף, 540 מהמבקשים קיבלו מקלט מטעמים הומניטריים. רוב הבקשות כלל לא נידונו. וועדה של משרד הפנים שטיפלה בנושא, התכנסה אחת לחודש, בשנת 2012 לדוגמה טיפלה הוועדה ב-27 תיקים. [54].

בשנים 2014–2016 הגישו בקשות מקלט כ-6,800 אזרחים אריתריאים וכ-2,800 אזרחי סודאן[55].

לפי רשות האוכלוסין, בשנים 2014 -2017 מהגרים מאפריקה הגישו כמעט 14 אלף בקשות מקלט לפי הפירוט הבא:[28]

ארץ מוצא 2014 2015 2016 2017 סה"כ
אריתראה 1,203 3,586 1,992 1,748 8,529
סודן 903 1,162 636 906 3,607
אתיופיה 115 280 121 191 707
גאנה 72 108 83 99 362
ניגריה 133 146 109 274 662
סה"כ 2,426 5,282 2,941 3,218 13,867
מספר המסתננים שעזבו

החל משנת 2014 מפעילה הממשלה תכנית "עזיבה מרצון". בשנת 2014 עזבו מסתננים רבים מסודן בחזרה למדינתם אולם מאז התחדשו הקרבות באיזור וכמות היוצאים ירדה. לעומת זאת כמות היוצאים שמקורם באריתראה גדלה החל משנת 2015 לכמה אלפי בשנה. מבין שתי המדינות האלה כמות גדלה והולכת של מסתננים עוברים למדינה אחרת (כמו אירופה, קנדה וכו'), לעומת אלו שחוזרים לאפריקה למדינות המוצא או ל"מדינה שלישית" באפריקה [28] כלומר לרואנדה או לאוגנדה.

להלן כמות המסתננים מאפריקה שעזבו את ישראל לפי שנה ומדינות מוצא:[28]

2014 2015 2016 2017 סה"כ
אריתראה 1,691 2,480 2,629 2,895 9,695
סודן 4,112 600 390 233 5,335
שאר מדינות אפריקה 611 301 337 247 1,496
סה"כ 6,414 3,381 3,356 3,375 16,526

מגורים

לאחר ביטול נוהל חדרה גדרה ועד ליישום חוק ההסתננות ב-2012 הוסעו רבבות עצורים מאפריקה לתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. האזורים המזוהים עם המסתננים בדרום תל אביב הם נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה וקריית שלום, והם מתגוררים שם בצפיפות רבה.

רשות ההגירה אינה מנהלת מעקב מדוקדק אחרי מקום מגוריהם של המסתננים, אולם על פי הערכות משנת 2011, המבוססות על נתוני משטרת ישראל, הרשויות המקומיות וארגוני הסיוע, התגוררו בתל אביב 15,000–17,000 מסתננים (בעיקר בדרום תל אביב, אם כי המספר כולל גם את המתגוררים בבת ים ובבני ברק) ובאילת 4,000–8,000. באשדוד ההערכות נעות בין 1,500 ל-2,000, בירושלים 800–1,000, ובערד 400–600[56].

עיסוק בולט של המסתננים הוא עבודות במלונות, בפרט באילת. בשנים האחרונות יש גידול במספר המסתננים בפתח תקווה ומספרם מוערך באלפים[57].

מדו"ח של מחלקת המחקר של הכנסת שפורסם ביוני 2016 עולה כי מספר המסתננים המתגוררים בתל אביב מוערך בכ-26 עד 30 אלף. מנתוני טיפת חלב בהם מטופלים ילדים עד גיל 6 עולה כי מספר ילדי המסתננים עד גיל 6 בדרום ת"א הוא 3,343 תינוקות ופעוטות (4,425 עם ילדי עובדים זרים שאינם מסתננים). ישנה מגמת גידול משמעותית במספר התינוקות והפעוטות המטופלים בטיפות חלב בשנים האחרונות (בשנת 2010 היו 261 מטופלים שהם ילדי מסתננים). מספר ילדי המסתננים בשכונות התקווה, נווה שאנן, קריית שלום ושפירא גדול ממספר ילדי הישראלים. בשנת הלימודים תשע"ז נפתחו עבורם 46 גני ילדים, גידול של 58% לעומת שנת הלימודים הקודמת[58]. לדברי יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה ל‑40,000 המסתננים שחיים בישראל יש כ-10,000 ילדים שנולדו בה.[59]

לקראת שנת הלמודים תשע"ח השקיעה עיריית תל אביב-יפו 20 מיליון ש"ח בהרחבת מתחם לוינסקי ב-8 כתות גני ילדים נוספים. מלבדם ישנם כ-100 גני ילדים מאולתרים בדרום ת"א[60]. בקיץ 2016 פעל רון חולדאי להפיכת בית הספר "שבח מופת" לבית ספר לילדי אזרחי מסתננים. במקביל ישנה הגירה שלילית של אזרחים ישראליים משכונות דרום העיר, 500-670 עזבו מדי שנה בשנים 2010–2014. על פי נתוני הדו"ח תקציב עיריית תל אביב-יפו לאוכלוסיית הזרים בשנת 2015 עמד על כ-58 מיליוני שקלים חדשים[61].

המסתננים מפעילים עשרות בתי עסק בדרום תל אביב, בין העסקים מסעדות, חנויות, ופאבים[62][63][64]. לדברי מפקד תחנת כיבוי אש אזורית תל אביב, כמחצית מכ-3,000 שריפות בשנה, מתרחשות בדרום תל אביב, חלק ניכר באזור התחנה המרכזית[65].

עיריית תל אביב-יפו מספקת שירותים לאוכלוסיית המסתננים בתחומה, בתחומים כמו חינוך, בריאות ורווחה. בשנת 2016 השקיעה העירייה 64 מיליון ש"ח בשירותים לאוכלוסייה הזרה בתחומה, שכוללת להערכתה 60–70 אלף איש, רובם מסתננים מאפריקה. העירייה פועלת להכללת אוכלוסייה זו בדירוג הכלכלי-חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי להוריד את מיקומה בדירוג וכך להגדיל את התקציבים הממשלתיים המועברים אליה[66].

המתכנן העירוני, יואב לרמן, טוען כי יש סיבות להתרכזות של מהגרים ופליטים סביב נווה שאנן בדרום תל אביב. התחנה המרכזית החדשה מספקת שירות של תחבורה ציבורית זולה ויחד עם זה התכנון הבעייתי שלה מוריד את מחירי הדירות באזור, ובנוסף היא ממוקמת בלב המטרופולין. בנוסף, בדומה למהגרים אחרים בעולם, כולל מהגרים יהודים, גם המהגרים בישראל נוטים להתקבץ בקהילות קיימות כדי לקבל שירותי תמיכה. לטענתו שיפור התכנון העירוני של השכונה בדגש על התחנה המרכזית החדשה הוא הכלי המרכזי שיכול לשנות את מיקום המהגרים, לרבות המסתננים. [67]

עבודה

נכון לשנת 2017 מוערך כי כ–10,000 אלפים מן המסתננים עוסקים בעבודות נקיון (מתוך 80 אלף עובדים בענף), שעובדים בענף זה לצד יהודים שעלו מרוסיה, עולים מאתיופיה וערבים ישראלים (שמהווים כ-25%). לפי הערכת איגוד המסעדות, כ–10,000 מסתנים ומבקשי מקלט עובדים במסעדות - (מתוך 186 אלף עובדים בענף)- בעיקר בשטיפת כלים ובניקיון. רובם הגדול באיזור תל אביב. בענף הבנייה, מועסקים כ–2,500 מסתננים מאפריקה, ועוד כ-2500 מועסקים בענף המלונאות. [53]

על פי דוחות רשמיים של מחלקת המחקר של הכנסת, אחת הבעיות של מסתננים ופליטים בישראל היא העסקה פוגענית וניצול על ידי מעסיקים. אישורי השהייה אותם מקבלים הפליטים אומנם אינם מהווים אשרת עבודה אך עד כה לא נאסר עליהם לעבוד ואין איסור על העסקתם. אי-הסדרת מעמדם של הפליטים כעובדים חוקיים מביא למקרי ניצול של המעסיקים: "לדברי חנה זוהר, מנכ"לית עמותת "קו לעובד", אף-על-פי שיש מעסיקים שמקפידים על תנאי העסקתם של מסתננים ומבקשי מקלט, יש תופעות של העסקה שלא כדין, במיוחד בהעסקה באמצעות קבלני משנה."[68] דו"ח זה של הכנסת מוסיף כי מניתוח נתוני המשטרה עולה כי להאשמות הנשמעות בדיון הציבורי שמתקיים בנושא בדבר הפשיעה הגוברת בעקבות הגידול באוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט בישראל אין בסיס עובדתי[69].

היו שטענו כי מסתננים לוקחים עבודות של ישראלים ובפרט יהודים, אולם חלק גדול מהעבודות שמבצעים עובדים זרים מבוצעים על ידי עובדים זרים או פלסטינים. לדברי אנשים שעובדים בענפים אלה גירוש המסתננים יגרום למחסור בעובדים וצורך ביבוא עובדים זרים במקומם. [53]

מעמד המסתננים בישראל

בקשות מקלט והכרה בפליטים

מדינת ישראל נחשבת כיום כמדינה שבה שיעור ההכרה בפליטים נמוך מאוד. על אף שישראל היא אחת המדינות החתומות על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, רבות מהבקשות המוגשות בשטחה אינן נבדקות. כתוצאה מכך, רובם אינם מוכרים כפליטים, מעמדם אינו מוסדר, והם שוהים בישראל ללא היתר עבודה ועם נגישות מוגבלת לשירותי בריאות ורווחה, לסעד משפטי ולדיור[70].

אחוז ההכרה בפליטים מאריתריאיה ומסודאן במדינת ישראל נמוך מ-1%, בזמן שבשאר מדינות העולם אחוזי ההכרה בפליטים מאריתראיה ומסודאן עומדים על 84% ו-69% בהתאמה. משנת 2015 ועד ליולי 2016 אושרו בישראל שתי בקשות מקלט בלבד, ואילו 15 אלף בקשות נותרו ללא מענה. משנת 2009 ואילך, רק שש בקשות מקלט אושרו בישראל[71].

לפי ד"ר משה טרדמן, נכון לשנת 2008, 600 מבקשי מקלט מדארפור קיבלו מעמד של פליט. כ- 2,000 מבקשי מקלט מאריתריאה ומאתיופיה, קיבלו מעמד של תושב זמני על בסיס הומניטרי וזאת על בסיס המלחמה בין שתי המדינות. לטענת טרדמן, הממשלה סרה להכיר בהם כפליטים כדי שלא לעורר את זעמן של אריתריאה ואתיופיה, שישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים אתן. כל יתר מבקשי המקלט שהו בישראל בלי שיש להן מעמד חוקי. [11]

מבין בקשות המקלט שהוגשו על ידי אזרחי מדינות אחרות ונבדקו באופן אינדיווידואלי קבע משרד הפנים בשנת 2010 כי רק חלק זעום מהם ראויים למעמד פליט[72].


בקיץ 2017, לאחר עתירות לבית המשפט המחוזי, החליט ראש הממשלה בלחץ היועץ המשפטי לממשלה להעניק מעמד תושב ארעי ל–200 מתוך 8,000 אזרחי חבל דרפור בסודאן[73].

הגנה זמנית קבוצתית

במקום הכרה בפליטים, ישראל העניקה "הגנה זמנית קבוצתית" למסתננים המזוהים כאריתראים או סודאנים, המהווים כ-83% מהמסתננים לישראל דרך גבול מצרים[74]. ההגנה הקבוצתית מהווה אישור שהייה זמני בישראל, שיש לחדשו מדי שלושה חודשים.

"הגנה קבוצתית" זו אינה מעניקה הגנה חוקית דומה לזו שמוענקת למי שזכו להכרה כפליט במסגרת האמנה בדבר מעמדם של פליטים. האמנה מעניקה לבעלי מעמד פליט את הזכות לחופש תנועה בתחומי המדינה שבה מצאו מקלט (סעיף 26), לפליט הזכות לחינוך אם במדינה בה מצא מקלט קיים חוק חינוך חובה והזכות להכרה בתעודות על חינוך שרכש (סעיף 22). לפליט זכות ליהנות משרותי רווחה במידה והוא שוהה במדינה שבה שירותים אלה ניתנים בחוק לאזרחי המדינה ועוד. בנוסף הגנה קבוצתית זו ניתנת לשינוי על פי החלטות המדינה. לדוגמה בעבר גם בקשות מקלט של אלו המזוהים כאזרחי חוף השנהב ודרום סודאן זכו להגנה קבוצתית ולא לבדיקה אינדיווידואלית, אך תוקף הגנה זו פג.

להלכה "ההגנה הזמנית הקבוצית" אינה כוללת אישור עבודה, אבל באופן מעשי היא מהווה אישור עבודה לאחר שהמדינה התחייבה בנובמבר 2010 במסגרת עתירה של ארגני שמאל לבג"ץ שלא למנוע העסקת בעלי אישור שהייה עד שלא יופעל מרכז שהייה בגבול מצרים[75]. עם זאת העסקת מסתננים שאינם פליטים, זוכה לסנקציות שונות על מעסיקים ועל המסתננים עצמם.

בספטמבר 2016 קבע בית הדין לעררים בירושלים כי חוות הדעת המשפטית של משרד הפנים, שלפיה עריקים מצבא אריתריאה אינם זכאים למקלט, אינה עולה בקנה אחד עם האמנה בדבר מעמדם של פליטים שעליה חתומה ישראל. על בסיס חוות דעת זו נדחו אלפי בקשות מקלט של אזרחים אריתריאיים שהגיעו לישראל. בית הדין קבע כי יש לדון מחדש בבקשות אלה[76]. מאידך, שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים פסקה כי עריקות מהצבא האריתראי אינה עילה עילה לקבלת מעמד פליט[40].

תחקיר של חדשות ערוץ 2 שפורסם באוקטובר 2016 חשף כי בקרב אזרחים אפריקנים מארצות שאזרחיהן אינם נהנים מהגנה קבוצתית ושוהים בישראל פועלים אנשים המפנים אותם לעורכי דין המסייעים להם למצוא עילה להגשת בקשת מקלט שקרית לרשויות בישראל[77].

פשיעה

בדיון שקיים מפכ"ל המשטרה, דודי כהן, בדצמבר 2010, נאמר כי לעומת ירידה במקרי השוד בכלל האוכלוסייה, ישנה עלייה דרמטית בעבירה זו בקרב המסתננים, וכי "עיקר הפשיעה היא פנים מגזרית ומרבית העבירות מבוצעות על רקע שתיית אלכוהול. מעשי הפשע הם בתחומי הסדר הציבורי, אלימות ורכוש". עוד נאמר שם כי באותה שנה "נרשמו שישה מקרי רצח בהם מעורבים מסתננים – 4.5 אחוז מכלל מקרי הרצח בישראל"[78]. שישה מקרים אלה כוללים הריגה של אזרחית ישראלית ורצח של חמישה מסתננים מסודאן ומאריתריאה בידי מסתננים אחרים ממדינות אלה[79]. בדוח שפרסם מבקר המדינה ב-2014 נוסף תיעוד לשני מקרי רצח נוספים.

לפי נתונים של משטרת ישראל שהוצגו בכנסת במרץ 2012, החל מ-2007 ישנה עלייה קבועה במעורבות בפשיעה של המסתננים, בעיקר בשל עליית מספרם אבל זה אינו ההסבר היחיד. בשנת 2011 נפתחו כאלף ומאתיים תיקים פליליים למסתננים מאפריקה, כחציים במחוז תל אביב. זוהי עלייה של 54% לעומת השנה הקודמת. מהנתונים עולה כי רוב התיקים הפליליים נפתחים בגין הפרת הסדר הציבורי, התקהלות אסורה, קטטות, הימורים והחזקת סכין[80]. ניצב משנה דוד גז, מפקד מרחב יפתח במשטרת ישראל, אמר בוועדת הפנים של הכנסת ביוני 2012 כי המעורבות בפשיעה של כלל הזרים בדרום תל אביב, ובמיוחד האפריקאים, מכפילה את עצמה משנה לשנה, כולל עבירות של אלימות קשה, אונס ושוד[81]. המשטרה תולה גם את העלייה החדה בשוד מכשירים סלולריים בשנת 2012 בפשיעה של מסתננים[82]. לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2012 נפתחו 2,208 תיקים פליליים למסתננים כאשר מתעלמים מהתיקים בגין הסתננות, מתוכם 100 תיקים על עבירות מין[83]. בעקבות הגידול בפשיעה הוקמה בשנת 2010 תחנת משטרה חדשה בגינת לוינסקי, המשרתת את תושבי שכונת שפירא ואזור התחנה המרכזית החדשה של תל אביב. בתחנה משרתים כמאה שוטרים[84]. בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מאותה שנה נמסרו נתונים לפיהם נוכח הגידול באוכלוסייה, על אף מספר התיקים הגדול יותר, בפועל חלה ירידה בשיעור התיקים שנפתחו למסתננים ולמבקשי מקלט. נוסף על כן, שיעור התיקים שנפתחו לאפריקנים (מסתננים ומבקשי מקלט ואחרים) היה נמוך יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסייה, באופן עקבי בבדיקה לפי ערים שונות. ממילא, רוב התיקים הם בגין ההסתננות עצמה[85]. גם בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014 נקבע כי לא ניתן לקבוע "ברמה מספקת של ודאות" אם מעורבות הזרים בפשיעה רבה או מעטה ממעורבות כלל האוכלוסייה. לפי הדו"ח, הנתונים המוגבלים שיש בידי המשטרה על זהות החשודים נובעת בין היתר מכך שמקורות המידע של המשטרה על זרים הם מועטים, וכן בשל העובדה כי זרים נוטים לפתור סכסוכים בינם לבין עצמם וממעטים לפנות למשטרה[86].

ביולי 2013 אישר היועץ המשפטי לממשלה נוהל חדש, שלפיו מסתננים שביצעו עבירות אלימות ורכוש תבוטל אשרת שהייתם והם יוחזרו למתקני השהייה. קודם לכן התקיים נוהל כזה רק ביחס לאלו שביצעו עבירות המסכנות את ביטחון המדינה ושלום הציבור[87]

ב-21 בדצמבר 2013 במהלך נאום של שגריר אריתריאה בפני כ-500 מסתננים תומכי המשטר מאריתריאה בקיבוץ כנרת ארעה קטטה המונית בין מסתננים אריתראים תומכי המשטר לבין אריתראים המתנגדים למשטר שהגיעו למקום באוטובוס ששכרו. המסתננים זרעו הרס רב במקום והמשטרה עצרה עשרות מעורבים. 12 מסתננים פונו לבית החולים[88].

ב-8 ביוני 2014 הסתיימה פעילות של סוכן סמוי בקרב קהילת המסתננים בדרום תל אביב שנמשכה 14 חודשים. בסופה נערכה פשיטה בה נעצרו 65 מסתננים בחשד לסחר בסמים ועבירות רכוש ואלימות[89].

לפני הגעת המסתננים מנתה תחנת שרת בדרום ת"א שוטרים מעטים. נכון לשנת 2017 משרתים בה כ-200 שוטרים. להערכת המשטרה ישנם בדרום ת"א כ-40,000 מסתננים שמספרם עולה במידה ניכרת בסופי שבוע. לדברי נצ"מ דוד פילו, מפקד מרחב יפתח, העבירות הבולטות בקרב המסתננים הן גניבת טלפונים, סחר בסמים, אלימות ומקרי שוד בינם לבין עצמם, אלימות כלפי נשים, אירועים של אלימות במשפחה וזנות[90].

בריאות

בכמה בדיקות שנערכו בקרב מסתננים מאפריקה בעשור הראשון של המאה ה-21 נמצא כי שיעור הנשאות של מחלות בקרבם גבוה משיעור הנשאות באוכלוסייה הישראלית. בבדיקות אלו נמצא שיעור נשאות של כחצי אחוז לנגיף ה־HIV (מחולל מחלת האיידס), כחצי אחוז לעגבת רדומה, כ־0.6% לחיידקי שחפת, אחוז אחד לסלמונלה ואחוז אחד לשיגלה[91]. להערכת משרד הבריאות היו בשנת 2013 בישראל כ-150 מסתננים נשאי HIV[86]. עם זאת, שיעור הנשאות שזוהה נמוך משיעור הנשאות בארצות המוצא. הבדל זה הוסבר כתולדה של "ברירה טבעית", במסגרתה מתקשים יותר החולים לעמוד בתלאות המסע מאפריקה לישראל (אפקט המהגר הבריא)[91].

בשנת 2010 אובחנו בבית החולים איכילוב כארבעים מסתננים חולי מלריה, לעומת ארבעה בשנת 2009. בשנת 2011 אובחנו שם עשרים מסתננים חולי שחפת ומדי שנה מאובחנים שם כחמישים מסתננים נשאי HIV[92]. על פי משרד הבריאות, במחצית הראשונה של 2012 אובחנו 90 "מהגרים ממדינות אפריקה" כחולי שחפת באזור תל אביב, שהם כ־90% מכלל מאובחני השחפת בתקופה זו באזור זה[93].

בעקבות מקרה שבו אושפזה פעוטה בת למסתננים מאריתריאה שאובחנה מאוחר יותר כנשאית שחפת בסמוך לחולים ישראלים, הוחלט בבית החולים איכילוב כי מהגרי עבודה ומסתננים יאושפזו בבית החולים במחלקות נפרדות ויהיו מזוהים בתגיות מיוחדות, כדי למנוע הדבקה של שאר האוכלוסייה. מהגרי עבודה ומסתננים המבקרים בבית החולים נדרשו לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית כתנאי לביקור במקום[94]. משרד הבריאות ביטל את חובת הזיהוי בתגיות והפיץ הנחיות זמניות הנוגעות לזרים ולחסרי מעמד שמוצאם במדינות אפריקה ואסיה, התקפות בבתי החולים איכילוב ווולפסון. לפי ההנחיות נדרשים זרים ממדינות אלה לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית וכן בדיקות דם לחצבת ולאבעבועות רוח. כמו כן הוחלו הגבלות על ביקורי זרים במחלקות רגישות לזיהומים, כגון מחלקות אונקולוגיות ופגיות[95].

במאמר שפרסמו מומחים לבריאות הציבור במשרד הבריאות נאמר כי החשש להעברת שחפת ואיידס מן האפריקאים לישראלים הוא קטן לאור מנגנוני ההידבקות במחלות אלה (HIV באמצעות יחסי מין ושחפת באמצעות חשיפה ממושכת לאדם נשא המחלה), וכי מרבית ההדבקות מתרחשות בתוך אוכלוסיית המסתננים[96]. כדי לאתר נשאי שחפת חדשים המגיעים לישראל, עוברים כל העצורים המובאים לבית סוהר סהרונים מגבול ישראל-מצרים צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית[97] חיסון נגד שחפת מוצע לכל הילדים בישראל עד גיל ארבע, גם לאלה שאינם זכאים לאזרחות[98].

בשל אי הפעלת תוכנית חיסונים מסודרת בארצות המוצא של המסתננים, ישנה בקרב המסתננים נשאות למספר מחלות זיהומיות שאינן שכיחות בעולם המערבי, דבר המעמיד בסכנת הדבקה אוכלוסייה ישראלית שלא התחסנה ואוכלוסייה בעלת מערכת חיסון חלשה[99]. במאי 2012 התריעו פרופסור גבי ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, וכן פרופ' פיני הלפרין, מנהל המחלקה לרפואה דחופה שם, מפני "פצצת זמן בריאותית" בגוש דן. זאת, בשל ריבוי מקרים בהם מסתננים מאפריקה מגיעים לבתי החולים באזור זה כשהם חולים בשחפת, חצבת, אבעבועות רוח ומחלות זיהומיות מדבקות אחרות שאינן שכיחות בעולם המערבי. לדבריהם, "רק מקצת מהמסתננים מתאשפזים בבידוד לתקופות זמן קצובות, הרוב נשלחים חזרה לרחוב לאחר טיפול ראשוני והסיכון להידבק מהם גבוה ביותר"[100].

ב-2012 הוקמה מחלקת אשפוז ייעודית מוגנת ומסוגרת למסתננים חולי שחפת בבית החולים שמואל הרופא בבאר יעקב. המחלקה שייעודה המקורי היה לטפל בחולי ריאות כרוניים נחשבת לאחת ממחלקות האשפוז המסוכנות ביותר בישראל מחשש להידבקות הצוות. על גג המחלקה הותקנה מערכת סינון אוויר בעלות של יותר ממיליון שקלים במטרה לצמצם את סכנת ההידבקות בשחפת. במחלקה מאושפזים עשרות מסתננים, כאשר זמן האשפוז הוא לרוב בין חודש לחודשיים. חולים מדבקים שמעוניינים לסיים את האשפוז ולצאת מבית-החולים רשאים לעשות זאת על-פי חוק, והיו מקרים בהם מסתננים עזבו את בית-החולים על דעת עצמם כאשר הם נחשבים מדבקים[101].

המסתננים השוהים בישראל אינם זכאים לביטוח הבריאות הממלכתי החל על תושבי ישראל, אך על פי חוק עובדים זרים מחויבים מעסיקים לבטח עובדים זרים המועסקים על ידם בביטוח בריאות. חלק מהמסתננים נעזרים בארגוני בריאות וולונטריים. החוק בישראל מאפשר לחסרי ביטוח רפואי ממלכתי קבלת טיפול רפואי במצבי חירום[102], וזאת ללא התניה בתשלום מראש, ועל כן בתי החולים נאלצים לספוג את העלויות של טיפולי חירום באוכלוסייה זו. על פי דברי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מערכת הבריאות סופגת מעל 50 מיליון ש"ח כדי לממן את הטיפול הרפואי במסתננים[103].

ב-2012 נולדו בבית החולים איכילוב כ-700 תינוקות למסתננות אריתריאיות וסודניות שמהווים כעשירית ממספר הלידות שם[104]. שיעור הפגים בקרב לידות המסתננות גבוה פי 2 מזה באוכלוסייה הכללית. עלותן של לידות המסתננות לבית החולים מוערכת ב-28 מיליון ש"ח[105]

משנת 1998 פועלת ביפו מרפאה מטעם "רופאים לזכויות אדם", המעניקה טיפול רפואי לחסרי מעמד אזרחי, שאינם זכאים לשירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואינם מבוטחים בביטוח רפואי כלשהו[106]. על פי נתוני העמותה, בשנת 2011 היו בה כ-8,000 ביקורים, וב-2012 היו בה 6,900 ביקורים[86].

בספטמבר 2008 נפתחה במתחם התחנה המרכזית החדשה של תל אביב מרפאת פליטים, שהוקמה ביוזמת ההסתדרות הרפואית בישראל ומשרד הבריאות. המרפאה משרתת למעלה מחמשת אלפים וחמש מאות מטופלים המגיעים באופן סדיר, מרביתם מסתננים מאפריקה, בעזרת רופאים מתנדבים וכוח עזר רפואי[107]. התרופות המשמשות את המטופלים נתרמות על ידי חברות תרופות ורשת סופר-פארם[108].

חינוך

חוק לימוד חובה חל על כלל הילדים בישראל ובהם גם ילדי המסתננים, והם משולבים במערכת החינוך. באילת סירבה העירייה במשך 4 שנים לרשום את ילדי המסתננים למערכת החינוך, והם נאלצו ללמוד מחוץ לעיר. בעקבות עתירה של ארגוני הסיוע (עת"מ 29883-07-11 אטוש מאג'ד מאנג'אן ואח' נגד עיריית אילת ומשרד החינוך) פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע באוגוסט 2012, כי על עיריית אילת לשלב תלמידים אלה במערכת. העירייה, בתמיכת משרד החינוך, ערערה על ההחלטה. בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על משרד החינוך והעירייה[109], ובעקבות כך שולבו ילדי המסתננים במסגרות החינוך בעיר.

פעולות מוסדות המדינה מול המסתננים

גירוש מיידי למצרים

מתחילת שנת 2006 החלו להגיע סודאנים לישראל[110], בעקבות פיזור הפגנות אלים שהתחולל במצרים במסגרתו נהרגו כמה מהם. בשנת 2007 סיכם אולמט


ב-2007 סיכם ראש הממשלה אהוד אולמרט עם מובארק על החזרת מסתננים סודנים למצרים. כ-63 חברי כנסת כולל בנימין נתניהו ואפי איתם חתמו על מכתב שמתנגד לכך. [12] ב-2008 סיכם אולמרט עם הגורמים המקצועיים לעצור את ההסתננות הסודאנית לישראל ולחזיר אותם מיד למצרים. [111]. מנגד, ארגונים רבים פעלו למען השארתם בישראל, בפרט על רקע רצח העם בדארפור. זאת אף על פי שהפליטים מדארפור לא היו חלק גדול מהמסתננים מסודאן (על פי הפורום לזכויות פליטים, בשנת 2008 נמצאו בישראל כ-4,000 איש מסודאן שמהם כ-1,200 מחבל דארפור והשאר מדרום סודאן[112].), והמסתננים מסודאן הם פחות ממחצית המסתננים בכלל.

בשל הגדרתה של סודאן כמדינת אויב של ישראל, המגיעים ממנה מוגדרים על ידי הממשלה "נתיני מדינת אויב" וניתן היה לעצור אותם על פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עם זאת, הנחיית היועץ המשפטי לגבי המסתננים מסודאן היא כי "אין להחיל את חזקת המסוכנות על כלל המסתננים ולפגוע בזכויותיהם, וכי על צה"ל לחקור כל מסתנן ואם יתברר שאין בו סיכון ביטחוני הוא יטופל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל בידי גופים אזרחיים"[113]. בעניין אזרחי אריתריאה, מדינת ישראל נמנעת מלהחזירם לשם בשל עמדת נציבות הפליטים של האו"ם והקהילה הבינלאומית[114]

בעבר נקט צה"ל בנוהל המכונה "החזרה חמה", במסגרתו הוחזרו המסתננים שנתפסו סמוך לגבול לידי השלטונות המצריים. בעקבות עתירה לבג"ץ של ארגוני זכויות אדם התחייבה המדינה בשנת 2008 לקיים נוהל זה רק לאחר תשאול המסתננים, כדי לאפשר להם לבקש מקלט. המדינה הודתה כי בעניין זה חלו תקלות ומסתננים הושבו ללא תשאול[115].

שימוע לבקשות פליטים

בשנת 2007 הופקעה בדיקת הזכאות למעמד הפליטים מנציבות האו"ם והטיפול רוכז בידי רשות ההגירה והאוכלוסין.

אלו מבין המסתננים שנתפסו באזור הגבול על ידי צה"ל הובאו לבית סוהר סהרונים, שם הם עוברים רישום ושימוע לקביעת מעמדם. מי שזוהו כאריתראים או כסודאנים הוגדרו כזכאים להגנה קבוצתית הומניטרית ואינם נחשבים בני-הרחקה. הם שוחררו לאחר בדיקות רפואיות. השאר עברו שימוע נוסף אצל יחידת בדיקת מעמד הפליט (Refugee Status Determination - RSD) של רשות האוכלוסין. אנשי יחידה זו קבעו האם המסתנן זכאי למעמד פליט או האם הוא משתייך לאחת מהקבוצות האחרות שמקבלות הגנה קבוצתית. היחידה החלה לפעול ביולי 2009. מאז ועד מאי 2010 היא בדקה כ-2,500 מסתננים וקבעה לשניים מתוכם מעמד של פליט. אלה שנקבע כי הם בני-הרחקה רשאים לערער על ההחלטה, בהליך שיכול לארוך תשעה חודשים. בשל חוסר מקום במתקן, משוחררים גם אנשי קבוצה זו וניתן להם כתב הגנה. לעיתים הם נעלמים ועל פקחי יחידת עוז מוטל לאתרם. בין יולי 2009 למאי 2010 הורחקו 863 מסתננים[116]. מדינת ישראל בחרה בפירוש מצומצם של אמנת הפליטים ובמשך שנים רבות סרבה להכיר בפליטים עקב עריקה מצבא סודן. דבר זה נתון במחלוקת ציבורית ומשפטית הן בישראל והן מחוצה לה.

נסיונות לפזר את המסתננים במקומות שונים בישראל

באפריל 2008 נעשה ניסיון שלא לאפשר למסתננים המשוחררים לגור בתל אביב או באילת (דרומה לגדרה או צפונה לחדרה)[117][118], אולם הניסיון כשל.

הקמת גדר בגבול מצרים

קטע מגדר הגבול שנבנתה

בינואר 2010 אישרה הממשלה את בנייתה של גדר גבול חלקית בין ישראל למצרים שתכלול חיישנים לאיתור המסתננים. העבודות על הגדר החלו בנובמבר 2010 והושלמו בסוף 2012 (למעט קטע מורכב מבחינה הנדסית, באזור אילת)[119]. עלותה המשוערת כ-1.5 מיליארד ש"ח[120]. במהלך הקמת הגדר ירד במידה ניכרת מספר המסתננים[121], וההסתננות נבלמה כמעט לחלוטין עם השלמת הגדר[119].

עיצומים כספיים

בדצמבר 2011 אישרה הממשלה תוכנית לטיפול במסתננים שעלותה 630 מיליון ש"ח. לפי התוכנית, התלויה באישור הכנסת, ניתן יהיה לקנוס תאגידים המעסיקים מסתננים בסכום של עד 75,000 ש"ח וניתן יהיה לעצור מסתננים לתקופה של עד שלוש שנים[122]. בינואר 2012 אמר ראש הממשלה נתניהו בוועדת החוץ והביטחון שהרוב המכריע של המסתננים אינם פליטים אלא מסתנני עבודה ובעיניו הם בעיה קיומית[123].

ביוני 2013 אישרה הכנסת את החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013[124], המגביל מסתננים בהוצאת רכוש וכסף מישראל, כדי "להביא להקטנת הכדאיות הכלכלית שבהסתננות ועל ידי כך לצמצם את התמריץ להסתננות לישראל, וכן לעודד מסתננים לצאת מישראל"[125].

בינואר 2017 אישרה הכנסת תיקון לחוק עובדים זרים, שלפיו החל מאפריל 2017 יידרשו מעסיקי מסתננים לנכות 20% מהשכר המשולם למסתנן, ולהפקידו, בתוספת הפרשת מעסיק של 16%, בקרן שאותה יקבל המסתנן רק כאשר יצא מישראל. ניתן יהיה לחלט חלק מהסכום שנצבר אם המסתנן לא יעזוב במועד שנקבע לו[126]. ביוני 2017 החליט שר האוצר, משה כחלון, לפעול להפחתת שיעור הפיקדון למינימום שנקבע בחוק - 16.5% מהעובד ו-12.5% מהמעסיק[127].

מעצרים ומגבלות תנועה

בתחילת 2012 אושר בכנסת תיקון (מס' 3) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) שנועד להתאים חוק כנגד מסתננים. התיקון העיקרי בחוק, שעניינו ההליכים המינהליים לטיפול במסתננים והחזקתם במשמורת, נקבע כהוראת שעה לשלוש שנים, עד ראשית 2015, כדי לבחון את השפעתו על התופעה במהלך תקופה זו.

ביוני 2012 הודיעה רשות ההגירה והאוכלוסין כי תרחיק כארבעת אלפים איש שאותם ניתן לגרש - כאלף ושש מאות מתוך כאלפיים אזרחי חוף השנהב השוהים בישראל, כאלף וחמש מאות דרום סודנים וכאלף אפריקאים ממדינות אחרות[128]. בנוסף הודיעו ראש הממשלה ושר הפנים כי מעתה כל מסתנן חדש אשר ייכנס לארץ יישאר במשמורת במתקן סהרונים ולא ישוחרר בדרום תל אביב כפי שהיה נהוג עד כה[129]. במתקן נמצאים גם כמה ילדים לצד אמותיהם[130]. כאלף וחמש מאות אזרחי דרום סודן הוחזרו לארצם, וחלקם סבלו שם מקשיים.[131]

הפגנת מסתננים בכיכר רבין בתל אביב, ינואר 2014

בספטמבר 2013 קבע בג"ץ כי החוק המאפשר משמורת של מסתננים במתקן סגור לתקופה של 3 שנים איננו חוקתי (בג"ץ אדם נגד הכנסת). בעקבות כך, אישרה הכנסת בדצמבר 2013 תיקון (מס' 4) לחוק למניעת הסתננות, במקום החוק שבוטל. לפי החוק החדש, ניתן לשים מסתננים שנכנסו לישראל לאחר תחילת החוק במשמורת למשך שנה. מסתננים שכבר נמצאים בישראל ניתן להעבירם למרכז שהייה שבו יסופקו להם תנאי מחיה, כולל שירותי בריאות, רווחה ודמי כיס[132]. לצורך כך הוקם מתקן חולות, אף הוא בקציעות, שהחל לקלוט מסתננים שהועברו אליו מבית סוהר סהרונים. המתקן תוכנן להכיל בעתיד כ-9,000 מסתננים. השוהים בו מקבלים דמי כיס של 500 שקל בחודש. הם יכולים לצאת ממנו, אולם עליהם לחתום נוכחות שלוש פעמים ביום[133].

חלק מהשוהים במתקן נטשו אותו כשהם יוצאים לצעדת מחאה ובהמשך הוסעו באופן מאורגן לירושלים. חלקם הוחזרו למתקן המשמורת סהרונים בשל הפרת כללי המשמעת. סמוך לראשית 2014 החל משרד הפנים לזמן למתקן "חולות" גם מסתננים ותיקים השוהים בערים בישראל, שאשרת השהייה שלהם פגה. בעקבות כך פתחו אלפי מסתננים בינואר 2014 בשביתות ובהפגנות בתל אביב ומול הכנסת בדרישה שיוחל עליהם מעמד של פליטים[134] בארגון ההפגנות משתתפים גם ארגוני הסיוע ובפרט ארגון א.ס.ף[135], הקרן החדשה לישראל, שהעבירה כסף למימון הפגנת המסתננים בכיכר רבין, ורופאים לזכויות אדם[136]. במהלך המחאה תועדו מקרים אחדים שבהם שוברי שביתה אפריקאים הותקפו על ידי מסתננים אחרים[137] ומקרים שבהם נמנע ממי שאינו נמנה עם הנהגת המחאה לדבר בפני התקשורת[138].

בעקבות עתירה לבג"ץ נגד תיקון מס' 4 קבע בג"ץ ב-22 בספטמבר 2014 כי גם תיקון זה אינו חוקתי וביטלו והורה לסגור את מתקן "חולות"[139]. בתגובה, אושר בכנסת ב-8 בדצמבר 2014 חוק המגביל את החזקת המסתננים במתקן חולות לתקופה של 20 חודשים וקובע כי חובת ההתייצבות לשוהים במקום תעמוד על פעם אחת ביום[140]. בעקבות עתירה שהוגשה לו, קיצר בג"ץ את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה ל-12 חודשים, וקבע ששוהים השוהים במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין 12 חודשים או יותר, ישוחררו ממנו לאלתר[141].

ביקורת על פעילות הממשלה

בדו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שפורסם באפריל 2011, נמתחה ביקורת על יחסה של ישראל למבקשי המקלט. נמתחה ביקורת על נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה, על נוהל "החזרה חמה" ועל הרטוריקה של שרים וחברי הכנסת נגדם, כולל ביקורת על השימוש במילה מסתננים כדי לתאר אותם[142]. ביקורת דומה חזרה גם בדו"ח שפורסם במאי 2012[143].

דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2014 דרש מהממשלה לשפר את המדיניות ממשלתית בתחום הטיפול במסתננים, כולל סיפוק צורכיהם הבסיסים בתחומי הרווחה והבריאות, זאת "גם בהתחשב בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, במורשת ישראל בדבר היחס לחלשים בחברה, ובהם הגר (הזר) היושב בקרבנו, ובדין הבינלאומי בתחומי ההגירה, הפליטות וזכויות האדם". בנוסף נדרשה הממשלה להתמודד עם המצוקה שבה שרויים תושבי השכונות שבהן התרכזו הזרים במהלך השנים, באמצעות הגברת משאבי כוח האדם בתחנות המשטרה[86].

הוצאות על מסתננים והכנסות מהם

מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אמד את הוצאות גופים ציבוריים על כלל הזרים לשנת 2016 בסכום של 529 מיליון ש"ח; המסתננים מהווים כחמישית מאוכלוסיה זו. כמחצית מהסכום הוצא על הפעלת מתקני שב"ס "סהרונים" ו"חולות", כרבע מהסכום הינו הוצאה של עיריית ת"א-יפו, וכ-76 מיליון שקלים הוצאו על בריאות. החוקרים מציינים כי אין באפשרותם להציג את כלל העלויות הציבוריות הישירות והעקיפות[145][146]. בדיון שנערך במרץ 2017 בוועדה המשותפת לעבודה, רווחה ובריאות עלתה דרישה לתוספות תקציביות לטיפול באוכלוסיית המסתננים: משרד הבריאות דרש תוספת של 160 מיליון ש"ח ומשרד הרווחה דרש תוספת של 40 מיליון ש"ח[147].

באשר להכנסות המדינה, מסתננים משלמים מיסים גבוהים יותר מאזרחים בעלי הכנסה דומה, כיוון שאינם זכאים לנקודות זיכוי ממס הכנסה, סכומים המגיעים למאות אלפי שקלים לכל מסתנן שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=אלי לוי וינריב, גלובס: כמה כסף מרוויחה רשות המיסים מהפליטים?.. נוסף לכך, מעסיקים של זרים - לרבות מסתננים - נדרשים לשלם היטל בגובה 20% משכרם[148][149]. כדוגמה, נדרשה רשת המלונות "ישרוטל" לשלם 55 מיליון ש"ח על העסקת סודנים [150].

עזיבת מסתננים בהסכמה וגירושם

במאי 2012 פרסם משרד החוץ חוות דעת לפיה אין מניעה לגרש את אזרחי דרום סודאן לארצם[151]. ב-7 ביוני 2012 התיר בית המשפט המחוזי בירושלים לגרש את אזרחי דרום סודאן בחזרה לארצם, בהתאם להחלטת שר הפנים, אלי ישי, להפסיק את ההגנה הקולקטיבית עליהם[152]. רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה מיד לאחר פסק הדין, כי היא נותנת שבוע לאזרחים מדרום סודאן השוהים בישראל לעזוב את המדינה מרצונם, ושלושה ימים לאחר ההודעה החל מעצר של זרים מדרום סודאן[153].

בנוסף לצעדים האמורים, הממשלה מעודדת את המסתננים לצאת מישראל על ידי מתן מענק כספי ליוצאים. סכום המענק לעוזבים מרצון הועלה לסך של 3,500 דולר. בחודש פברואר 2014 עזבו 1,705 מסתננים את ישראל, לעומת 765 בינואר 325 בדצמבר ו-63 בנובמבר[154]. שעור העוזבים מקרב השוהים במתקני "סהרונים" ו-"חולות" קרוב לשעורם בשאר הארץ. חלק מן העוזבים מוטסים לרואנדה. הם שוהים שם כמה ימים ומוברחים משם, בהכוונת השלטונות, לאוגנדה[155]. עד מחצית 2017 עזבו מרצון כ-26,000 מסתננים מאז תחילת גל ההגירה[3][55], אך לא גורש אף מסתנן.

בתגובה להסתננות ומצוקת תושבי דרום תל אביב יזמה ממשלת ישראל תוכנית לגירוש מסתננים למדינות אחרות באפריקה שהסכימו לקלוט את המסתננים תמורת תשלום. נגד תוכנית זו הגישו ארגוני שמאל בישראל עתירה לבג"ץ. ב-28 באוגוסט 2017 התיר בג"ץ לגרש בהסכמה מסתננים למדינה שלישית, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך יותר מחודשיים.[156]

בינואר 2018 אישרה הממשלה הסכם לגירוש המסתננים למדינה שלישית. לפי ההסכם, הממשלה תציע מענק בסך של 3,500 דולר למסתננים שיצאו משטח ישראל ויעזבו לרואנדה. במקביל, מתקן חולות מתוכנן להסגר עד מרץ 2018. לפי פרסומים, ישראל הגיעה לסיכום עם רואנדה, לפיו תשלם לה 5,000 דולר עבור כל מבקש מקלט שיגורש לשטחה. מבקשי מקלט שלא יסכימו לעזוב מרצון, יכלאו בכלא סהרונים.[157][158][159] בשלב הראשון לא יגורשו נשים, ילדים, והורים לילדים קטינים, אלא רק רווקים בגיל העבודה, וכל מי שבקשת המקלט שהגיש לא התקבלה, או שלא הספיק להגיש בקשת מקלט עד 1 בינואר 2018.[160][161]

קיימת מחלוקת באשר לשאלה אם נשקפת סכנה לרוב המסתננים במקרה ויגורשו למדינה שלישית באפריקה [162][163][164]. בית המשפט העליון קבע כי פליטים שיועברו "למדינה שלישית" יהיו בטוחים בה וכי לא נמצאו ראיות לסכנה. סוכנות הפליטים של האו"ם מחתה על פתרון זה וטענה כי הוא מסכן את מי שעוברים לרואנדה בגלל שמסתננים רבים אינם רואים בה אופק לשיקום ובורחים ממנה למסע ארוך ומסוכן למציאת מקום טוב יותר - בעיקר לאירופה. [13]

מסתננים שחזרו לארצותיהם

בשנת 2016 פורסמו דיווחים בתקשורת בסודן שלפיהם הממשל במדינה הוציא צווי מעצר נגד 3,300 אזרחים שחזרו מישראל, שאליה הם הסתננו בשנים האחרונות. הסיבה לכך היא שישראל מוגדרת "מדינת אויב". לפי ראיון עם בכיר ממשל בשם מועאוויה צדיק, שהופיעה בעיתון "סודאני" ב-6 באוקטובר, הוצאת הצווים מאפשרת כליאה של האזרח החוזר או הפעלת הגבלות אחרות על חופש תנועה, כגון איסור יציאה מהבית, איסור יציאה מהכפר וכדומה. [165] כמו כן נטען כי במקרה אחד שבו מסתנן שחזר לסודן במתווה של "עוזב מרצון" נלקח באופן מיידי לחקירה ונרצח. [166]

בכתבת מעקב משנת 2018 אחרי 1500 מסתננים שהוחזרו לדרום סודן בשנת 2012, נטען כי רבים מהם ברחו למדינות אחרות עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה ב-2013. הסודנים ברחו לאוגנדה, קניה ומצרים, וחלקם חזרו חזרה לדרום סודן בגלל מצב קשה גם במדינות אלה. לפי הכותבים, המסתננים שחזרו מתמודדים עם רעב, מחלות, שוד ובעיות נוספות. לטענת רמי גודוביץ' המסייע לילדי המגורשים בלימודיהם באוגנדה, מבין המגורשים שחזרו לדרום סודאן, הם ספרו כ-100 הרוגים והיו גם מקרים רבים של מעשי אונס. [167]

לדברי יוסי אדלשטיין, ראש מנהל אכיפה וזרים, מבקשי מקלט שעוזבים מרצון לא נתקלים בקשיים במדינות החדשות שאליהן הגיעו. ולדבריו ישראל מנהלת בקרה מול כל מי שיוצא באופן ישיר ועל ידי נציגים שמגיעים למדינות הזרות ובודקים, כפי שהמדינה התחייבה בפני בג"ץ. [168]

מסתננים שחזרו למדינות אחרות באפריקה

כעשרים אלף מסתננים הוחזרו עד כה למדינות אחרות באפריקה, בפרט לרואנדה ואוגנדה. לפי נציבות הפליטים של האו"ם, מבין מי שחזר לרואנדה, נותרו רק שבעה במדינה, כאשר היתר גורשו משם או נמלטו.[164]

פרופסור גליה צבר, חוקרת אפריקה והגירה ונשיאת המרכז האקדמי רופין, נסעה לאוגנדה ולרואנדה בשנת 2015 כדי לבדוק את תנאי המחייה של המסתננים ששבו לשם. לטענתה כמעט כל המגורשים לרואנדה לא נשארו במדינה, ותוך זמן קצר החלו שוב בנדודים בניסיון למצוא מקום מקלט. עבור חלק מהאנשים שהגיעו בשנת 2015 תואר כי "הדרכון האדום" שישראל מספקת למסתננים נלקח מהם והם נשארים ללא תעודות. נציגי השלטונות סגרו אותם בוילה שעליה נדרשו לשלם 150-100 דולר לשני לילות בווילה ואסרו עליהם לצאת באיום כי ללא תעודות ישלחו לכלא. לאחר מכן הם נדרשו לשלם 400-250 דולר כדי שיבריחו אותם מעבר לגבול, לאוגנדה. ההברחה מבוצעת על ידי אותם נציגים שקלטו את המסתננים בשדה התעופה. לדבריה בישראל מניחים כי שחור באפריקה יסתדר במדינה אחרת, אבל למעשה אין לו עבודה, הוא לא יודע את השפה והוא נמצא במדינה עניה יותר ללא מערכת תמיכה. לטענתה שלטונות רואנדה רוצה את הכסף שממשלת ישראל משלמת עבור כל מסתנן שמגיע, אבל לא רוצה את המסתננים עצמם, ולטענתה מדובר בסוג של סחר בבני אדם.[169] [170]

במחקר שנערך בקרב מסתננים שהוחזרו מישראל למדינות אלה ואשר הגיעו מאוחר יותר לאירופה, נאספו עדויות של הללו. לדבריהם, הם הובאו לשם ללא מסמכים מתאימים, נכלאו ברואנדה ובאוגנדה וגורשו מהן, כל כספם - ובפרט מענק שקיבלו מישראל עם יציאתם - נשדד מהם, והם נאלצו להימלט כדי לא להיוות כלואים או להיות מגורשים חזרה לארצות מוצאם. במהלך ההימלטות, הם הוכו, נשים נאנסו ורבים מחבריהם שנמלטו עימם נהרגו.[162][171]

בכתבת תחקיר של ערוץ 2 שנערכה בדצמבר 2017, רואיינו מסתננים שחזרו מישראל לרואנדה ונמלטו משם, ואשר הצליחו להגיע לאירופה וקיבלו שם מקלט. המסתננים מסרו עדויות דומות לאלה שנמסרו במחקר שתואר לעיל, והמליצו למסתננים השוהים בישראל להישאר בכלא ולא להסכים להעברה למדינות אפריקה.[164]

מנגד, טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי רואנדה היא מקום בטוח, והגדיר את הטענות אודות מסוכנותה "בדיחה". לדבריו, "מדינת היעד כבר קלטה 180 אלף מהגרים בחסות ובפיקוח האו"ם, שמחשיב אותה כאחת המדינות הבטוחות באפריקה." גם שר החינוך נפתלי בנט כתב בתגובה לטענות אלה, "לא נשלח אדם אל מותו".[163]

היחס בישראל למסתננים

התנגדות לשהיית המסתננים בישראל

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הגדיר במאי 2012 את תופעת ההסתננות כ"חמורה ביותר" וטען כי היא "מאיימת על מרכיבי החברה בישראל - על הביטחון הלאומי ועל הזהות הלאומית" ואם היא תמשך היא עלולה אף להביא לביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית[172]. הדברים נאמרו על רקע חשש של נתניהו ושל גורמים אחרים כמו הגאוגרף אמנון סופר בכך שישראל תוצף במאות אלפי פליטים. מאז בניית הגדר מול מצרים זרם הפליטים פחת מאוד וכיום יש בישראל כ-40 אלף מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה - שמהווים כמחצית האחוז מסך האוכלוסייה. עם זאת ארגוני ימין כמו אתר "מידה" ו"אם תרצו" מאשימים גם בשנת 2017 את ארגוני זכויות האדם בכך שיש להם מזימה להציף את ישראל במהגרים מאפריקה ובכך לשנות את אופייה של מדינת ישראל.

במאמר שפורסם על ידי מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי העריכה עו"ד עפרה קלינגר, קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר, שהמסתננים הם סיכון ביטחוני, משום שהם עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור[22]. הערכה דומה הציג, כשנה מאוחר יותר, שגריר אריתריאה בישראל[38]. עוד הזהירה קלינגר שמבחינה חברתית יביאו המסתננים לצפיפות ולפשיעה.

בערים שבהן שיעור גבוה של מסתננים מאפריקה ביחס לאזרחים התעוררה התנגדות לתופעה זו. באילת התקיימה באמצע שנת 2010 הפגנה כנגד הממשלה ובה נטען כי התושבים מפחדים ללכת בלילה בשכונות מסוימות[173]. בדרום תל אביב נערכו הפגנות בשל ריבוי המסתננים במקום. בין הפעילים הבולטים בנושא מאי גולן, שפי פז ושלמה מסלאוי. בשכונת שפירא וקריית שלום התארגנו מספר מתווכי דירות והודיעו שלא ישכירו דירות למסתננים בשכונות אלה[174]. בכפר מנדא במחוז הצפון פונו מסתננים בכוח מן היישוב[175].

אישי ציבור רבים הביעו התנגדות לשהייתם של המסתננים בישראל. בהם יעקב כץ (כצל'ה), יושב ראש הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בכנסת ה-18, שהזהיר מהתגברות ההסתננות והפיכת הבעיה לאיום דמוגרפי על ישראל, בנוסף לבעיות של הגדלת הפשע והעוני במקומות שבהם מתרכזים המסתננים[176]. גם ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי פנה בדצמבר 2011, לראש הממשלה וביקש כי הממשלה תנקוט "פעולות חירום מיידיות" מול המסתננים[177].

ב-27 באפריל 2012 הושלכו ארבע בקבוקי תבערה בשעות הבוקר המוקדמות לעבר שתי דירות של מסתננים מאריתראה ומסודן ולעבר גן ילדים המיועד לפליטים בשכונת שפירא בדרום תל אביב. נגרם לדירות נזק קל אבל לא היו נפגעים. בתגובה התקיימה במקום הפגנה של כ-200 אנשים לגינוי האלימות ולתמיכה במסתננים. ראש העיר רון חולדאי גינה גם את המעשה וטען כי על העם היהודי להיזהר במיוחד מאלימות על רקע גזעני. [178][179] 10 ימים מאוחר יותר הושלכו שני בקבוקי תבערה נוספים אל מבנה בו מתגוררים מסתננים מאפריקה, הפעם בשכונת התקווה בדרום תל אביב. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. [180] ב- 17 במאי 2012, הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד צעיר יהודי בן 22 בטענה שהוא אחראי להצתות. [181] בפברואר 2013, הורשע הצעיר, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה פחותה של סיוע להצתה, ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות.[182]

ב-23 במאי 2012 נערכה בשכונת התקווה הפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים ועל כך שיש תחושת פחד ברחובות. בהפגנה נאמו חברי הכנסת מירי רגב, דני דנון, רונית תירוש ומיכאל בן-ארי. רגב טענה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל".[183] בהמשך תקפו חלק ממשתתפי ההפגנה עוברי-אורח כהי עור, ניפצו זגוגיות ובזזו חנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים כולל זריקת חזיזים ובקבוקי זכוכית. 17 מפגינים נעצרו. [184].[185] כנגד חלק מן הנאומים בהפגנה נמתחה ביקורת ציבורית, בין היתר בטענה שנשאו אופי גזעני ומסית, ובכללם יו"ר מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו ויו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו. [186]. ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את ההפגנות האלימות נגד זרים ואת ההתבטאויות נגדם. [187]

בראשית 2017 החלה מתיחות סביב המסתננים בפתח-תקווה וראש העירייה ניסה לגרום לעזיבתם[188]. בהוראת עיריית פ"ת חברת החשמל החלה לנתק מחשמל דירות מפוצלות של מבקשי מקלט[189], אולם המהלך הוקפא בצו בית משפט, שקבע כי יש לנתק תשתיות חיוניות רק במקרים קיצוניים, שבהם נשקפת סכנה לחיי אדם[190].

על רקע תוכנית הממשלה לגירוש המסתננים, בינואר 2018, פורסם בעיתון ישראל היום סקר שנערך רק בקרב היהודי, על פיו 58% מהיהודים תומכים בגירוש המסתננים, לעומת 23% המתנגדים לו. 51% ממשיבי הסקר הגדירו את המסתננים "מהגרי עבודה" ו-37% הגדירו אותם "מבקשי מקלט". 24% ממשתתפי הסקר הסכימו להשוואה בין מצבם של הפליטים למצבם של הפליטים היהודים בשואה, ולטענה כי לישראל יש חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בארץ; לעומתם, 59% השיבו כי אין מדובר בפליטים וכי לישראל אין חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בה. [191]. סקר של ערוץ 2 שאל את כל הישראלים לגבי מעמד המסתננים. , שני שליש מתוך הישראלים תומכים בגירוש מבקשי המקלט. היבט זה משתנה לפי השקפה פוליטית - 78% בקרב מצביעי הימין תומכים בגירוש, בעוד מיעוט בקרב מצביעי המרכז (35%) והשמאל (25%) תומכים בכך. בין הערבים 50% תומכים בגירוש ו-37% מתנגדים. 55% מהישראלים (60% מהיהודים), סבורים כי למרות ההיסטוריה של העם היהודי שסבל לאורך ההיסטוריה מרדיפות ואלימות במדינות שונות, לא צריך לגלות נדיבות יותר מאשר עמים אחרים ולאפשר למבקשי המקלט להישאר בישראל. 58% מהנשאלים הערבים השיבו כי על העם היהודי לפעול להשארת מבקשי המקלט בישראל. רוב קטן מכלל הישראלים, כ-50% (49% מהיהודים, 56% מהערבים) חושבים שרשויות המדינה צריכות לבדוק בהקדם את כל הבקשות של אזרחי סודן ואריתריאה להישאר בארץ ולאפשר למי שבקשתו נמצאה כמוצדקת להישאר בארץ. זאת לעומת 43% שמתנגדים לכך. [192]

אלימות ופשעי שנאה נגד מסתננים ומבקשי מקלט

בישראל נרשמו מספר מקרי אלימות בעלי מאפיינים של פשע שנאה, נגד מסתננים מאפריקה בישראל.

התרחשו מספר נסיונות הצתה של דירות מסתננים. באפריל 2012 הושלכו בקבוקי תבערה לעבר דירות וגן ילדים בתל אביב. למבנים נגרם נזק קל. בתגובה התקיימה הפגנה של כ-200 אנשים לגינוי האלימות ולתמיכה במסתננים. בהמשך בוצעו נסיונות הצתה נוספים.[193]. צעיר יהודי הורשע בסיוע להצתה.[14] ביוני 2012 הוצתה דירה בירושלים שבה שהו אריתראים עם הכתובת "צאו מהשכונה". ארבעה מהם פונו לבית חולים עקב כוויות. [15]

במאי 2012 הוגש כתב אישום נגד 11 נערים מתל אביב שהואשמו כי תקפו מסתננים עקב מניעים גזעניים באמצעות גז מדמיע, קרשים ואלות, שדדו מסתננים ופרצו לחנויות[194].

ביוני 2012 תקף המון זועם של ערבים מכפר מנדא סודנים שגרו שנתיים במקום. 15 בני אדם נפצעו במהלך המהומות, מאות שוטרים חילצו את המסתננים מהכפר[195].

בשנת 2014 הואשם גבר ישראלי מעפולה בניסיון לרצח לאחר שדקר תינוקת אריתראית בת כשנה וחצי בראשה.[16][17] בנובמבר 2016 הוכה למוות סודני בן 40 על ידי מספר צעירים מפתח תקווה. שני צעירים נעצרו בחשד לרצח.[18] בהמשך שונה כתב האישום להריגה.

בסקר "מדד השלום" לחודש מאי משנת 2012, שנערך לאחר ההפגנות האלימות נגד מסתננים, נמצא כי 52% מהיהודים ו-18% מהערבים תמכו בטענה של מירי רגב כי המסתננים הם סרטן בגופה של ישראל. 33% מהיהודים, ו-23% מהערבים טענו כי הם מזדהים עם הפעלת אלימות נגד המסתננים. [196]

תמיכה במסתננים

במספר מקומות בישראל קמו התארגנויות אזרחיות התומכות במסתננים ובהן מרק לוינסקי, יוזמה שקמה בעקבות מותו של יוהנס (יונתן) ברקו, ישראלי ממוצא אתיופי שקפא למוות בגינת לוינסקי בינואר 2012[197]. מרק לוינסקי מאורגן דרך מספר עמודים בפייסבוק ופעולתם העיקרית של מתנדביו, היא חלוקה יומית של אוכל לדרי רחוב ולמסתננים, המתרכזים באזור גינת לוינסקי. הם עוסקים גם באספקת בגדים וציוד, מציאת מחסה ועוד.

אנשי ציבור שונים יצאו נגד פעולות הממשלה בנוגע לטיפול במסתננים. בינואר 2018, 36 סופרים ומשוררים חתמו על גילוי דעת שבו הפצירו בממשלה לבטל את תוכנית גירוש המסתננים.[198][199] כמו כן, מספר עצומות נפתחו, ובהן קריאות של ניצולי שואה, אקדמאים ודיפלומטים בעבר שלא לגרש את המסתננים.[200]

ארגוני סיוע למסתננים

בישראל פועלים מספר ארגוני סיוע שעוסקים באוכלוסיית המסתננים. חלקם ייעודיים למסתננים מאפריקה כגון א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים)[201] ו-ARDC (המרכז לקידום פליטים אפריקאים)[202] בעוד אחרים מקדישים עצמם לכלל אוכלוסיית הזרים כגון מוקד סיוע לעובדים זרים. כמו כן קיימים ארגוני סיוע רבים שאינם מוקדשים לאוכלוסיות אלו אך מסייעים להן בדרכים שונות בהם קו לעובד, רופאים לזכויות אדם, אמנסטי אינטרנשיונל והאגודה לזכויות האזרח. ארגוני הסיוע פועלים למען האוכלוסייה שהם מתייחסים אליה כמבקשי מקלט בשלושה מישורים עיקריים; סיוע משפטי, סיוע הומניטרי והעלאת המודעות הציבורית לנושא הפליטים ומבקשי המקלט בישראל. הארגונים פועלים להכשיר את דעת הקהל לקלוט אוכלוסייה זו בישראל[203].

ייחודי בין הארגונים הוא ארגון מסיל"ה (מוקד סיוע ומידע לקהילה הזרה) הפועל מטעם עיריית תל אביב-יפו, באמצעות חברת הבת שלה "מוסדות חינוך ושיקום שכונות". מסיל"ה הוקמה בשנת 1999 כיוזמה של עיריית תל אביב-יפו במטרה לטפל בקהילת מהגרי העבודה והפליטים וזאת לאחר שלא ניתן מענה לכך מטעם המדינה[204]. כיוון שמסיל"ה הוא חלק מהשלטון המקומי, אנשיו מנועים מנקיטת עמדה מוצהרת בנושאים ציבוריים הקשורים בבעיית העובדים הזרים והמסתננים ברמה המדינית. הארגון מפעיל ספריה ציבורית ותוכניות לימוד והעשרה.

לקריאה נוספת

ראו גם

קישורים חיצוניים

ארגוני סיוע לפליטים
ארגונים שפועלים בתחומים נוספים ומספקים סיוע לפליטים או מידע עליהם
מחקרים ומידע
החלטות בתי משפט בישראל
פשיעה ובעיות בדרום תל אביב
בריאות ופליטים
קישורים נוספים

הערות שוליים

  1. ^ נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אפריל 2012
  2. ^ הליכי קבלת מעמד פליט בישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יוני 2013, עמ' 5
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מסתננים רשומים בישראל לא כולל ילדים, רשות האוכלוסין וההגירה, ‏ספטמבר 2017
  4. ^ 4.0 4.1 מספר מסתננים רשומים, רשות האוכלוסין וההגירה, ‏04/03/2017
  5. ^ גלעד נתן, נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אוקטובר 2010, עמ' 3.
  6. ^ מאתר ארגון Human Rights Watch
  7. ^ עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נגד משרד הפנים
  8. ^ הראל, ש' (2015), מנגנון המקלט של ישראל: תהליך העברת הטיפול בבקשות המקלט מנציבות האו"ם לפליטים לידי מדינת ישראל, עמ' 61. בתוך: קריצמן-אמיר,ט' (עורכת), לוינסקי פינת אסמרה, היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל. מכון ון-ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  9. ^ אילן ליאור, זינוק במספר מבקשי המקלט העוזבים את ישראל לקנדה, 2017-05-15, access-date 2017-05-21
  10. ^ אמיר אלון, החל הליך הגירוש: "קחו 3,500 דולר ועזבו לרואנדה", באתר ynet, 1 בינואר 2018
  11. ^ Jeff Crisp, Africa’s refugees: patterns, problems and policy challenges, UNHCR, August 2000
  12. ^ Global forced displacement trends. 2010 (Annexes), UNHCR Statistical Yearbook. United Nations Convention Relating to the Status of Refugees. 2011.
  13. ^ ראו הרחבה בערך [משבר הפליטים] בוויקיפדיה באנגלית
  14. ^ מילון אבן שושן, פליט: "נמלט, בורח, מי שהמליח לברוח ממערכה או מסכנה".
  15. ^ אמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1=כתבי אמנה, כרך 3, עמוד 5, מספר כתב אמנה: 65.
  16. ^ convention and protocol relating to the status of refugees, UNHCR
  17. ^ UNCHR Asylum Seekers
  18. ^ 18.0 18.1 UNHCR viewpoint: ‘Refugee’ or ‘migrant’ – Which is right?, UNHCR, 11 July 2016
  19. ^ Settlement Services International - Refugee FAQs: What is the difference between a refugee and a migrant
  20. ^ שני ליטמן, ייסורי הפליטים בתור האינסופי בפתח לשכת ההגירה, הארץ
  21. ^ דני קושמרו, "הסתננות אקספרס" דרך גבול הדרום: כך מציפים את ישראל מהגרים מאפריקה, באתר mako,‏ 26 בנובמבר 2011
  22. ^ 22.0 22.1 עפרה קלינגר, הגירה מאפריקה לישראל והשפעותיה על הביטחון הלאומי, בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה", מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה
  23. ^ טיפול במבקשי מקלט (RSD), באתר של רשות האוכלוסין וההגירה
  24. ^ "עד שייאטם לבנו": הליכי מקלט בישראל. דו"ח באתר מוקד סיוע לעובדים זרים, מרץ 2012
  25. ^ 25.0 25.1 סוגיית ה"פליטים" מדארפור ומאריתריאה - מבט ייחודי מכיסא המתשאל, בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה" מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה, עמוד 51
  26. ^ U.S. Department of State, Background Note: Eritrea
  27. ^ דו"ח רשות האוכלוסין וההגירה 2013
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 28.4 28.5 28.6 נתוני זרים בישראל, 2017 באתר רשות האוכלוסין וההגירה
  29. ^ תקציר דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל 2012 בעברית
  30. ^ תקציר הדו"ח "אריתריאה: 20 שנות עצמאות, אבל עדיין אין חופש" באתר "אמנסטי אינטרנשיונל ישראל"
  31. ^ Zekre Lebona, The Eritrean Revolution and Its Child Soldiers, 18 August 2010; Human Rights Watch, Service for Life: State Repression and Indefinite Conscription in Eritrea, April 2009
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 דו"ח EASO, דצמבר 2016
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 UNHCR Statistical Yearbook 2014, 14th edition - Chapter 2: Displacement Levels and Trends
  34. ^ UNHCR Statistical Yearbook 2014, 14th edition
  35. ^ דברי סגן שר החוץ דני איילון, פרוטוקול מס' 65, ועדת העובדים הזרים, 31.10.2010, באתר כנסת פתוחה
  36. ^ משה טרדמן, סוגיית ה"פליטים" מדארפור ומאריתריאה - מבט ייחודי מכיסא המתשאל, בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה" מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה, עמוד 52
  37. ^ משה טרדמן, סוגיית ה"פליטים" מדארפור ומאריתריאה - מבט ייחודי מכיסא המתשאל, בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה" מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה, עמוד 49-54
  38. ^ 38.0 38.1 שלומית שרביט, שגריר אריתריאה: מאוחר מדי, לא נקבל מגורשים, באתר ynet, 12 בינואר 2011
  39. ^ ד"ר טרישה רדאקר הפנר, מכתב גלוי למדינת ישראל: אריתראים אינם מהגרי עבודה, 3 ביוני 2012, תורגם על ידי אליזבט צורקוב ממוקד הסיוע לעובדים זרים
  40. ^ 40.0 40.1 תבנית:ערוץ 20.
  41. ^ הודעה על פסק בית הדין, 20 ביוני 2017
  42. ^ מקור בשגרירות ארצות הברית בקהיר אתר ויקיליקס
  43. ^ * אמיר בוחבוט‏, אוגדונר מצרים: "אלפי מחבלים בסיני - והתופעה גדלה", באתר וואלה! NEWS‏, 18 בספטמבר 2013
  44. ^ בן כספית, כך החריפה בעיית המסתננים והפכה את דרום תל אביב לשטח הפקר, באתר "דה פוסט", 18 במאי 2013
  45. ^ * בועז ווליניץ‏, דרך הייסורים מאפריקה לישראל: אונס, רעב ומכות, באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2011
  46. ^ הגיע הזמן להציל את מאות הפליטים המוחזקים במחנות העינויים בסיני, באתר רופאים לזכויות אדם, 30 בנובמבר 2011
  47. ^ Prof. Mirjam van Reisen, Meron Estefanos, Dr. Conny Rijken, Human Trafficking in the Sinai: Refugees between Life and Death, Tilburg University/Europe External Policy Advisors, Brussels, 26 September 2012, page 30
    Joel Millman, Ruthless Kidnapping Rings Reach From Desert Sands to U.S. Cities, NYTimes, March 1, 2013
  48. ^ Human Rights Watch faults Egypt's 'shoot-to-stop' policy
  49. ^ 49.0 49.1 נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אוקטובר 2015
  50. ^ * אמיר בוחבוט‏, פרסום ראשון: הושלמה בניית הגדר בגבול עם מצרים, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2012
  51. ^ בחודש אוקטובר 2012 נרשמו 54 מסתננים מגבול מצרים, באתר רשות האוכלוסין וההגירה
  52. ^ נתוני זרים בישראל יולי 2014
  53. ^ 53.0 53.1 53.2 גילי מלניצקי, שוקי שדה, "מבקשי המקלט הם רק 5% מעובדי המסעדות, אבל אין להם תחליף", דה מרקר, 09.02.2018
  54. ^ אריק בנדר, 3 צפון-קוריאנים קיבלו מקלט מדיני בישראל, באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2013
  55. ^ 55.0 55.1 דו"ח רשות האוכלוסין מה-2.3.2017, רשות האוכלוסין, ‏11.03.2017
  56. ^ גלעד נתן, נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מאי 2011
  57. ^ אילן ליאור, בהוראת עיריית פתח תקוה, חברת החשמל החלה לנתק את הזרם לדירות מבקשי מקלט, {{{date}}}, access-date 2017-02-28
  58. ^ אילן ליאור, עיריית תל אביב מקימה 46 גנים לילדי זרים, רק בארבעה מתוכם ישולבו גם ישראלים, 2016-07-28, access-date 2017-03-18
  59. ^ אבישי גרינצייג, אפריקה מחכה להם, באתר ערוץ 7, 9 במרץ 2017
  60. ^ {{{first}}} {{{last}}}, כך נראים הגנים של מבקשי המקלט, 2017-07-18, access-date 2017-07-22
  61. ^ שהיית מסתננים בשכונות דרום תל אביב, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, א' בסיוון תשע"ו, 7 ביוני 2016; מירב שלמה-מלמד דו"ח מיוחד של הכנסת: כעשירית מתושבי חמש השכונות של דרום תל אביב עזבו בשנים האחרונות, 10 ביולי 2016, באתר mynet
  62. ^ חדר החדשות, עסקים בלתי חוקיים בדרום ת"א, באתר YouTube, ‏17 בפברואר 2013
  63. ^ עומרי מדמון, תיעוד: המשטרה פינתה עסק לא חוקי של מסתננים. המסתנן מאיים לפגוע בישראלית, באתר ישראלי פטריוט, 10 ביולי 2013
  64. ^ אלחנן גרונר, הפקרות: מסתננים תקפו תושב ת"א שצילם פאב לא חוקי, באתר הקול היהודי, 5 בפברואר 2013
  65. ^ {{{first}}} {{{last}}}, "אזור התחנה המרכזית בת"א הוא מלכודת מוות אחת גדולה", 2018-01-22, access-date 2018-01-22
  66. ^ אילן ליאור, עיריית תל אביב מבקשת להוריד את הדירוג החברתי־כלכלי שלה: "לא סופרים את הזרים", באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
  67. ^ יואב לרמן, הפליטים, המהגרים והמסתננים לא ניתנים ליישוב מחדש – בדיוק כמו שאר הישראלים, "עוד בלוג תל אביבי", 29 ביוני 2013
  68. ^ גלעד נתן, נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 11 באוקטובר 2010, עמ' 7
  69. ^ גלעד נתן, נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 11 באוקטובר 2010, עמ' 9
  70. ^ על פי ארגון א.ס.ף המסייע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל
  71. ^ אילן ליאור, 15 אלף בקשות מקלט תלויות ועומדות - המדינה לא אישרה אף אחת מתחילת השנה, עיתון הארץ, ‏20 ביולי 2016
  72. ^ לדברי זהבה גלאון, מאז קום המדינה הוכרו 190 מבקשי מקלט: מסיתים נגד פליטים, "ישראל היום", 12 בנובמבר 2010
  73. ^ {{{first}}} {{{last}}}, ישראל תעניק מעמד תושב ארעי ל-200 יוצאי דרפור, 2017-06-08, access-date 2017-06-09
  74. ^ נתוני זרים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, עמוד 4
  75. ^ בג"ץ 6312/10, באתר בית המשפט העליון
  76. ^ עומרי אפרים, פסיקה: חוות הדעת של משרד הפנים מפרה את אמנת הפליטים, באתר ynet, 4 בספטמבר 2016.
  77. ^ גלעד שלמור, ‏תחקיר:כך תיירים הופכים למבקשי מקלט, באתר ‏מאקו‏‏, ‏6 באוקטובר 2016‏
  78. ^ אבי אשכנזי, "עלייה דרמטית במקרי פשיעה אצל המסתננים", באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2012
  79. ^ רועי מנדל, בת ההרוגה לשופט: "תן דוגמה, מנע הרצח הבא", באתר ynet, 12 בספטמבר 2010,
    ורד לוביץ', פליט סודני הואשם ברצח חברו בשל סכסוך כספי, באתר ynet, 4 בפברואר 2010,
    אבי כהן, פליט מאריתראה נרצח בת"א, עובד מסודן נעצר, באתר ynet, 14 בינואר 2010,
    פליט מאריתריאה הואשם ברצח אשתו ההרה בתל אביב, באתר ynet, 29 בנובמבר 2010, רענן בן-צור, חשד: רצח הסודני בנתניה - בגלל מטען לטלפון, באתר ynet, 30 ביולי 2010
  80. ^ עומרי אפרים, המשטרה: עלייה של 23% בפשיעת הזרים, באתר ynet, 19 במרץ 2012
  81. ^ פרוטוקול הדיון באתר הכנסת, עמ' 23-22
  82. ^ נתנאל כ"ץ, עלייה חדה בגניבת מכשירים סלולאריים, באתר ערוץ 7, 20 בדצמבר 2012
  83. ^ אילן ליאור, יניב קובוביץ, המשטרה בונה מאגר דנ"א למהגרים מאפריקה, באתר הארץ, 2 במאי 2013
  84. ^ על פעילות התחנה ראו: התמודדות המשטרה עם קהילת הזרים ומבקשי המקלט בגוש דן, פרטוקול מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, 19 במרץ 2012
  85. ^ גלעד נתן, "ננתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט", מרכז המחקר והמידע, הכנסת, 11 באוקטובר 2010, בעיקר בעמ' 3, 4.
  86. ^ 86.0 86.1 86.2 86.3 זרים שאינם בני הרחקה מישראל, בתוך דוח שנתי 64ג, תשע"ד, באתר מבקר המדינה
  87. ^ nrg מעריב, היועמ"ש אישר הקשחת נוהל להחזרת מסתננים, באתר nrg‏, 3 ביולי 2013
  88. ^ עדי חשמונאי, הקטטה ההמונית בכנס הסודי של השגריר: "עשו פוגרום בקיבוץ", באתר וואלה!, 22 בדצמבר 2013
  89. ^ סוכן משטרתי סמוי הוביל ללכידתם של 65 מסתננים המעורבים בפלילים, באתר הקהילתי של שכונות דרום תל אביב]
  90. ^ {{{first}}} {{{last}}}, מקור ראשון, אם מישהו מפחד לצאת, יהיה כוח שייגש אליו, {{{date}}}, access-date 2017-10-05
  91. ^ 91.0 91.1 רון פרידמן, Health Ministry data refutes Yishai's claims that African refugees bring in disease, The Jerusalem Post, 6 בנובמבר 2009
  92. ^ רן רזניק, ‏דו"ח פנימי בבית החולים איכילוב: זינוק במחלות מידבקות בקרב מסתננים מאפריקה, באתר ישראל היום, 23 בפברואר 2012
  93. ^ מיטל יסעור בית־אור, איכילוב: רופאה ו־10 עובדים נדבקו בשחפת, ישראל היום, 22 באוגוסט 2012
  94. ^ ,דן אבן, איכילוב יבודד מהגרים מאפריקה בכניסה לחדר המיון, באתר הארץ, 2 ביולי 2012.
    כרמית ראובן, איכילוב: מהגרי עבודה יבודדו למחלקות נפרדות, באתר ynet, 2 ביולי 2012
  95. ^ דן אבן, רוני לינדר-גנץ, משרד הבריאות ביטל את חובת הסימון של אפריקאים באיכילוב, באתר הארץ, 8 ביולי 2012
  96. ^ זהר מור, איתמר גרוטו ואלכס לבנטל, שחפת ואיידס במהגרי עבודה - הכצעקתה?, הרפואה 151, חוברת 3, מרץ 2012, עמודים 175-177
  97. ^ דן אבן, איכילוב יבודד מהגרים מאפריקה בכניסה לחדר המיון, באתר הארץ, 2 ביולי 2012.
  98. ^ המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, "מצב הבריאות בישראל 2010", עמוד 273
  99. ^ ד"ר איתן ישראלי וד"ר אבי וינר, "מחלות זיהומיות במערכת הבריאות - מניעת הדבקה של חולים ושל אנשי סגל", המוסד לבטיחות ולגיהות, עמוד 39
  100. ^ רופאים בכירים מתריעים: עשרות חולים במחלות מידבקות בקרב המסתננים מאפריקה, בארכיון האינטרנט. מקור הדיווח בידיעות אחרונות.
  101. ^ יואב אבן, חדשות ערוץ 2, חדש בישראל: מחלקת שחפת מוגנת, באתר mako, ‏ 8 ביולי 2012
  102. ^ קבלת טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה, באתר כל-זכות
  103. ^ מירי מיכאלי, ליצמן: המסתננים עולים 50 מיליון שקל בשנה, באתר nana10‏, 31 במאי 2012
  104. ^ יואב אבן, שיא בלידות אפריקנים באיכילוב, באתר mako,‏ 20 בדצמבר 2012
  105. ^ אלינור פוקס, אימהות: לא רוצות להיות בחדר עם מסתננים, באתר mako,‏ 19 במרץ 2013
  106. ^ מרפאה פתוחה, עמותת רופאים לזכויות אדם - ישראל
  107. ^ מרפאת פליטים פועלת ביוזמת ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות בתל אביב – 2012-2008, אתר ההסתדרות הרפואית בישראל
  108. ^ מרפאת פליטים בתחנה המרכזית בת"א, אתר "למען פליטי דרפור"
  109. ^ טלילה נשר, העליון מתח ביקורת חריפה על הפרדת ילדי הזרים במערכת החינוך, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2012
  110. ^ אתר קו לעובד
  111. ^ ‫ברק רביד, רותי סיני, רה"מ הורה להחזיר למצרים מסתננים מיד עם לכידתם, באתר הארץ, 23 במרץ 2008‬
  112. ^ פליטים ומבקשי מקלט בישראל, תמונת מצב ספטמבר 2008 הפורום לזכויות פליטים
  113. ^ דו"ח 58ב, האגף לביקורת המדינה
  114. ^ פרוטוקול מס' 65, ועדת העובדים הזרים, 31.10.2010 באתר כנסת פתוחה
  115. ^ ‫רותי סיני, המדינה מודה: תקלה חמורה בהחזרת 91 אפריקאים למצרים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2008; אנשיל פפר, אנשי המילואים התנגדו להחזרה בכוח של מסתננים למצרים - והנוהל הוקפא, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
  116. ^ דו"ח מרכז המחקר והמידע ממאי 2010
  117. ^ ‫ורד לי, נפשם בכפם, באתר הארץ, 5 ביוני 2009‬
  118. ^ ‫שחר אילן, משרד הפנים: 2,000 אריתראים יוכלו לעבוד אם ייצאו מאזור המרכז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008‬
  119. ^ 119.0 119.1 * אמיר בוחבוט‏, הושלמה בניית הגדר בגבול עם מצרים, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2012
  120. ^ ‫אורי בינדר, אהרונוביץ' בגבול מצרים: מאות מסתננים כל חודש, באתר nrg‏, 20 ביולי 2010‬
    ‫דנה ויילר-פולק, ברק רביד, ראש הממשלה נתניהו אישר: תוקם גדר בגבול עם מצרים בעלות 1.5 מיליארד שקל, באתר הארץ, 10 בינואר 2010‬
  121. ^ יורי ילון, ‏צניחה במספר המסתננים לישראל, באתר ישראל היום, 31 ביולי 2012
  122. ^ עמרי נחמיאס, התכנית נגד מסתננים אושרה: 3 שנים במעצר, וקנסות גבוהים למעסיקים, באתר nana10‏, 11 בדצמבר 2011
  123. ^ יהונתן ליס, נתניהו בכנסת: "המסתננים הם בעיה קיומית", באתר הארץ, 16 בינואר 2012
  124. ^ חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013, ס"ח 2398 מיום 13 ביוני 2013
  125. ^ הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן - הוראת שעה), התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 718 מיום 23 ביולי 2012
  126. ^ אילן ליאור, הכנסת אישרה: מבקשי מקלט יחויבו להפריש 20% משכרם לפיקדון כתמריץ לעזיבת ישראל, באתר הארץ, 3 בינואר 2017
  127. ^ טלי חרותי-סובר, שר האוצר מפחית את שיעור ההפרשה לפיקדון מהגרי עבודה, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2017
  128. ^ אלדד בק, המגורשים בדרום סודן: חיים חדשים עם אלף אירו, באתר ynet, 18 ביוני 2012
  129. ^ נתניהו בממשלה: המסתננים לא יגיעו יותר למרכז הארץ, מוטי בסוק, 17 ביוני 2012, אתר themarker
  130. ^ ענת בן-דור, התוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, דברים שאפשר לעשות רק כשאף אחד לא רואה, לסה פסה, 28 בספטמבר 2012
  131. ^ תמר ברס, ישראל גירשה 1,500 מבקשי מקלט לדרום סודאן. זה מה שעלה בגורלם, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
  132. ^ * עמרי נחמיאס‏, אושר: מסתננים ייכלאו לשנה במתקן כליאה פתוח, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בדצמבר 2013;
    חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013, ס"ח 2419 מיום 11 בדצמבר 2013
  133. ^ רענן בן צור, 3 בדיקות נוכחות, מיקום מבודד ותחבורה ציבורית: מתקן המסתננים "הפתוח" נערך, באתר ynet, 10 בדצמבר 2013
  134. ^ * דנה ויילר-פולק ועמרי נחמיאס‏, מבקשי המקלט הפגינו מול הכנסת, נאסרה כניסתם, באתר וואלה! NEWS‏, 8 בינואר 2014
    אטילה שומפלבי, שר הפנים סער: "בכי של מסעדנים עם כלים בכיור – לא יקבע את המדיניות של ישראל", באתר ynet, 6 בינואר 2014
  135. ^ מי מארגן, ומהיכן הכסף?, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2014
  136. ^ * דנה וילר-פולק‏, אילו ארגונים מסייעים במימון מחאת מבקשי המקלט?, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בינואר 2014
  137. ^ גלעד שלמור, מסתנן שבר שביתה - והוכה על ידי חבריו, חדשות ערוץ 2, 9 בינואר 2014
  138. ^ אלון בן דוד, מבעיה מקומית לשאלה לאומית: מאחורי הקלעים של מחאת מבקשי המקלט, באתר nana10‏, 10 בינואר 2014
  139. ^ בג"ץ 8425/13 זרי גבריסלאסי ואח' נ' הכנסת ואח', 22.9.2014
    .אביאל מגנזי ועומרי אפרים, מתקן חולות ייסגר, אסור לכלוא מסתננים לשנה, באתר ynet
  140. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, חוק המסתננים המרוכך אושר בכנסת, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
  141. ^ בג"ץ 8665/14 טשומה נגה דסטה ואחרים נגד הכנסת ואחרים, ניתן ב-11 באוגוסט 2015
  142. ^ דנה ויילר פולק, ארצות הברית: ישראל מפרה זכויות של מבקשי מקלט, באתר הארץ, 20 באפריל 2011
  143. ^ עומרי אפרים, דו"ח מחלקת המדינה: נגד ההגדרה "מסתננים", באתר ynet, מאי 2012
  144. ^ נתוני זרים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, שנת 2016
  145. ^ יאיר אלטמן, עלות הטיפול במסתננים, ישראל היום, ‏11.07.2017
    נטע משה, אומדן ראשוני של הוצאות ציבוריות על שהיית מסתננים בישראל - מעודכן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 24 במאי 2017[144]
  146. ^ {{{first}}} {{{last}}}, דוח: עלות הענקת שירותי בריאות למבקשי מקלט ב-2016 - 76 מיליון שקל - וואלה! חדשות, {{{date}}}, access-date 2017-03-25
  147. ^ מחיר המסתננים: 200 מיליון ש"ח, www.20il.co.il (בhe-IL)
  148. ^ העליון: מעסיקי עובדים אריתראים וסודנים יחוייבו בתשלום היטל
  149. ^ היטל על העסקת עובדים זרים - חילן
  150. ^ ישרוטל נדרשת לשלם 55 מיליון שקל על העסקת סודנים
  151. ^ ברק רביד, דנה ויילר-פולק, חוות דעת רשמית של משרד החוץ: אין מניעה לגרש את אזרחי דרום סודאן, באתר הארץ, 15 במאי 2012
  152. ^ גילי כהן, דנה ויילר-פולק, עוז רוזנברג, בית המשפט התיר גירוש אזרחי דרום סודאן לארצם, באתר הארץ, 7 ביוני 2012
    עת"מ 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל ואח' נ' שר הפנים, ניתן ב-7 ביוני 2012
  153. ^ עמרי אפרים ואהובה מאמוס, מבצע ענק: עשרות זרים עצורים באילת ובמרכז, באתר ynet, 11 ביוני 2012
  154. ^ אילן ליאור, שיא בעזיבת מבקשי מקלט מאפריקה: 1,705 יצאו מישראל בפברואר, באתר הארץ, 27 בפברואר 2014
  155. ^ אילן ליאור, מבקשי מקלט שעזבו לרואנדה: גורשנו מיד לאוגנדה ולקחו מאתנו את כל המסמכים, באתר הארץ, 22 במאי 2015
  156. ^ שפי פז, ‏התרגיל של בג"ץ: התיר להרחיק מסתננים - ופסל את האמצעים, באתר ישראל היום, 28 באוגוסט 2017 23:01.
  157. ^ ברק רביד, פרסום ראשון: ישראל תשלם לרואנדה 5,000 דולר עבור כל מבקש מקלט שתגרש לשטחה, באתר ערוץ 10, 20 בנובמבר 2017
  158. ^ יעל מרום, פליטים יפגינו מול שגרירות רואנדה במחאה על הסכם הגירוש עם ישראל, באתר שיחה מקומית, 21 בינואר 2018
  159. ^ * דנה ירקצי‏, דרעי על גירוש הזרים: "רובם מסתננים; פליטי מלחמה ישארו בארץ", באתר וואלה! NEWS‏, 23 בינואר 2018
  160. ^ אמיר אלון, "עזיבה מרצון" או כליאה ללא הגבלה: התוכנית לגירוש מבקשי המקלט, באתר ynet, 30 בינואר 2018
  161. ^ מיכאל טוכפלד, מנכ"ל רשות ההגירה: "רק רווקים בוגרים יגורשו", באתר מקור ראשון, 26 בינואר 2018
  162. ^ 162.0 162.1 הארץ - דרך הייסורים של מבקשי המקלט שהוחזרו לאפריקה
  163. ^ 163.0 163.1 ישראל היום - רואנדה בטוחה, אך פליטים אמיתיים יישארו בישראל
  164. ^ 164.0 164.1 164.2 חדשות ערוץ 2 - דרך הייסורים של המהגרים מאפריקה
  165. ^ עומרי אפרים ורועי קייס, דיווחים בסודן: צווי מעצר נגד אלפי מבקשי מקלט שחזרו מישראל, 01.11.16 ynet
  166. ^ יואל הרצברג, המוות המהיר של ה”עוזב מרצון” לסודן, 23 נובמבר 2016
  167. ^ תמר ברס, ישראל גירשה 1,500 מבקשי מקלט לדרום סודאן. זה מה שעלה בגורלם, הארץ, 25.01.2018
  168. ^ אלכסנדרה לוקש וניר (שוקו) כהן , מבקש מקלט הורחק חזרה לסודן: "תישארו בישראל", ynet, 02.01.18
  169. ^ אילן ליאור, מבקשי מקלט שעזבו לרואנדה: גורשנו מיד לאוגנדה ולקחו מאתנו את כל המסמכים, הארץ, 22.05.2015
  170. ^ אמיר אלון, "סכנה אמיתית": זו המדינה שתקלוט את המגורשים, 13.12.17 ynet
  171. ^ ליאור ברגר, "הוצאה מוגברת - להורג"
  172. ^ אלי ברדנשטיין, נתניהו: להוציא את המסתננים, הם מאיימים על הזהות הלאומית, באתר nrg‏, 20 במאי 2012.
  173. ^ אהובה מאמוס, הפליטים רוצים להישאר באילת: "לא כולם סודנים", באתר ynet, 11.7.2010
  174. ^ ‫נועה קושרק, מתווכים בדרום ת"א: לא נשכיר דירות לשב"חים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010‬
  175. ^ פוראת נסאר ותמיר סטיינמן, ‏תושבי כפר מנדא גירשו את הסודנים באלימות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 ביוני 2012‏.
  176. ^ רוני סופר, ח"כ כ"ץ: כדור בראש לבדואים שעוזרים למסתננים, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010.
  177. ^ גלעד מורג, חולדאי לנתניהו, תושבים מופקרים מול המסתננים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2011.
  178. ^ ענת שלו ומור שמעוני, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בתי פליטים בתל אביב, וואלה, 27 באפריל 2012
  179. ^ אילן ליאור, יניב קובוביץ בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בתי פליטים בדרום ת"א; "עליית מדרגה בהסתה", הארץ, 27.04.2012
  180. ^ שוב: בקבוקי תבערה אל בתי מסתננים בדרום תל אביב, הקול היהודי, 06/05/2012
  181. ^ שלי טפיירו, אישום: השליך בקבוקי תבערה לבתי מסתננים ו"יצר משרפות", 17/05/2012
  182. ^ נעמה כהן פרידמן, השופט נגד הפרקליטות: האשמתם כדי ללחוץ?, ynet, 17.02.13
  183. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', ynet ,24.05.12
  184. ^ נרי ברנר ובועז פיילר, מהומה ועצורים בהפגנה בדרום ת"א: זרים הותקפו, באתר ynet, 23 במאי 2012
  185. ^ עומרי אפרים, בועז פיילר ונרי ברנר, "צעקו 'לך לסודן' והיכו, חשבתי שרוצים להרוג אותי", 24 במאי 2012 ynet
  186. ^ תגובת ראשי יד ושם לגילויי ההסתה והאלימות כנגד מסתנני העבודה, הודעה לעיתונות, 29 במאי 2012;
    בלה קאופמן, על סרטן, גזענות ומה שביניהם, באתר ynet, 29 במאי 2012,
    רויטל חובל, סמי מיכאל: ישראל - המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח, באתר הארץ, 26 ביוני 2012.
  187. ^ ברק רביד יניב קובוביץ, נתניהו נגד הח"כים: אין מקום להתבטאויות נגד זרים, הארץ, 24.05.2012
  188. ^ * אור רביד‏, ראש עיריית פ"ת על עובדים זרים: "לא נעים לראות שחורים ששותים בירה", באתר וואלה! NEWS‏, 21 בפברואר 2017,
    אלון חכמון, ‏הפליטים הזרים בפתח תקווה מתכננים מחאה: "זורקים אותנו לרחוב", באתר מעריב השבוע, 7 בפברואר 2017.
  189. ^ מיה איידן, עשרות דירות של מבקשי מקלט בפתח תקווה נותקו מחשמל בהוראת העירייה, באתר nana10‏, 27 בפברואר 2017.
  190. ^ אילן ליאור, בית המשפט התיר לעיריית פתח תקוה לנתק דירות של מבקשי מקלט מחשמל ומים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2017.
  191. ^ יהודה שלזינגר, ‏רוב בציבור: לגרש את המסתננים | ישראל היום, באתר ישראל היום, 30 בינואר 2018 22:43
  192. ^ 2 מכל 3 ישראלים: לגרש את הפליטים, חדשות 2, 05.02.2018
  193. ^ ענת שלו ומור שמעוני, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בתי פליטים בתל אביב, וואלה, 27 באפריל 2012
  194. ^ [1][2]
  195. ^ [3]
  196. ^ מדד השלום לחודש מאי שנת 2012, פרויקט מדד השלום בראשות, פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן
  197. ^ עומרי אפרים, הפגינו לזכר חסר בית שקפא: "די לפינוי מאהלים", באתר ynet, 4 בפברואר 2012
  198. ^ אלעד זרט ואלישע בן קימון, זעקת הסופרים נגד גירוש הפליטים: "אסור שמדינת ישראל תחולל אסון הומניטרי", באתר ynet, 18 בינואר 2018
  199. ^ בכירי הסופרים בארץ נגד הגירוש: "ההיסטוריה שלנו כעם מתהפכת בקבר", באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 בינואר 2018‏
  200. ^ אמיר אלון, מאות אקדמאים: "עשו את הדבר הנכון. עצרו את הגירוש", באתר ynet, 20 בינואר 2018
    אמיר אלון, ניצולי שואה לנתניהו: "איך ממשלה יהודית מגרשת פליטים למוות?", באתר ynet, 25 בינואר 2018
    איתמר אייכנר, דיפלומטים נגד גירוש מבקשי המקלט: "אסור לנו לשתוק", באתר ynet, 27 בינואר 2018
  201. ^ א.ס.ף אתר הבית
  202. ^ אתר הבית בעברית ARDC
  203. ^ אבי כהן, בארגונים שמסייעים לזרים מאשימים את רשויות המדינה, ישראל היום, ‏9 באוגוסט 2017
  204. ^ עמוד מסיל"ה באתר עיריית תל אביב-יפו
  205. ^ ורד לי, מלה נרדפת: פליטים, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=מסתננים_ומבקשי_מקלט_מאפריקה_בישראל&oldid=124294"