נחלת הכלל
נחלת הכלל או משאב ציבורי או רכוש ציבורי (באנגלית: The commons) הוא מושג שמציין משאב שהבעלות עליו היא משותפת או מתחלקת בין קהילות שונות. המשאבים האלה "מוחזקים במשותף" "held in common" והם יכולים לכלול כל דבר החל ממשאב טבעי או אדמה משותפת ועד תוכנה. המשאב הציבורי מכיל בעלות ציבורית ובעלות פרטים שבהם יש לאנשים זכויות על פי מסורות שונות. בחלק מהתחומים שבהם משאב ציבורי מומר למשאב פרטי הדבר מכונה בשם enclosure. מושגים קרובים לנחלת הכלל הם מוצר ציבורי ומוצר משותף.
יש תחומים שבהם קשה לבצע חלוקה של נחלת הכלל לרכוש פרטי, אם ניתן להתייחס לתחומים אלה כאל משאב בכלל (גישה אחרת מתייחסת אליהם בתור מערכת מורכבת). דוגמה אקוויפר החוף, אוקיינוסים, שכבת האוזון, מערכות אקולוגיות או מחזור החנקן. נחלת הכלל כוללת לא רק נכסי טבע, כמו המים והאוויר, אלא גם את חוף הים, הרחוב, וגם נכסי ידע ותרבות, לדוגמה הספרה 0 או האלפבית, והון חברתי כמו אמון.
חז"ל השתמשו באופן דומה בביטוי "רשות הרבים". מונחים אלה מבטאים תובנות שרווחו בעבר על אודות חשיבותם וטיבם של נכסים המשותפים לכלל הציבור ואשר בעלות פרטית עליהם, גידורם או מכירתם, נתפסו כעניין שאין להעלותו על הדעת, או שיגרמו נזק לציבור.
נחלת הכלל ומוצר ציבורי
בחקר הכלכלה נחלת הכלל מקבילה למושגים מוצר ציבורי או מוצר משותף - ובשניהם מדובר במוצר לא בלבדי כלומר קשה למנוע ממישהו שלא שילם על המוצר את השימוש או ההנאה ממנו.
- מוצר ציבורי הוא מוצר בלתי בלבדי (מוצר או שירות שבו גם מי שלא שילם יכול להנות מקיום המוצר), והוא גם ולא יריבי -כלומר שימוש של אדם אחד לא פוגע בהנאה מהמוצר על ידי אדם אחר. דברים כמו בטחון לאומי, מחזור הזרחן, אמון, תקשורת הוגנת או בתי משפט הוגנים הם סוגים של מוצר ציבוריים.
- מוצר משותף הוא מוצר לא-בלבדי ויריבי - מוצר או שירות שבו גם מי שלא שילם יכול להנות מקיום המוצר, אבל הוא כן יריבי - כלומר שימוש של אדם אחד במוצר כן גורע מהכמות הכוללת שעומדת לרשות האחרים - לדוגמה כר מראה ציבורי, מצבור פחם, שדה דיג וכו'.
מוצר דחיס הוא מוצר ציבורי שיכול להפוך למוצר משותף. דבר זה מתרחש אם יש גידול אוכלוסין שגורר עליה מתמדת בביקוש למוצר או שתהליך כלשהו גורם לפגיעה במערכת שמספקת את המוצר כך שההיצא שלו יורד. כך לדוגמה אוויר נקי נחשב בתאוריה הנאו-קלאסית דוגמה למוצר ציבורי או אפילו "מוצר לא כלכלי". הדבר נובע מכך שיש כמות גדולה מאוד של חמצן באוויר וכמות נמוכה של זיהום אוויר וכן מכך שצמחים ואצות מספקים "שירות חינם" , כחלק משירותי המערכת האקולוגית, של טיהור אוויר מרעלים שונים (זיהום אוויר) והספקת חמצן. אם הספקת החמצן מוגבלת (כמו בחללית או בצוללות) או שאיכות האוויר נפגעת עקב זיהום, המוצר הציבורי נפגע וכתוצאה מכך הוא הופך למוצר משותף (איכות האוויר יורדת בהדרגה) או אף מוצר פרטי (בלוני חמצן). אפשר גם להתייחס לכך כאל הפיכה של המוצר ממוצר-לא כלכלי למוצר כלכלי.
הטרגדיה של נחלת הכלל
ערך מורחב – הטרגדיה של נחלת הכלל
שימוש ציבורי במשאבים אליהם יש גישה חופשית, אך כמות סופית, מוביל למה שגארט הארדין (Garret Hardin) כינה הטרגדיה של נחלת הכלל. נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. שטח המרעה שייך לכפר שלם, שבו יש 100 משפחות ולכל משפחה פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת לדילול משאבים ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות רציונלית של כל פרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר וכל הפרות ימותו מרעב. המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם, לא בהכרח מוביל ליד נעלמה, שמביאה לרווחה חברתית מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.
לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי" (the tragedy of the commons). רכוש ציבורי מנוהל על ידי הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".
הארדין כתב במקור את המאמר כדי להסביר את הבעיות בגידול אוכלוסייה. ריבוי ילדים פירושו שיש פחות קרקע לכל אחד מהם, ולבסוף כמות קרקע קטנה מכדי לקיים את האוכלוסייה הגדלה.
כלכלנים נאו-קלאסיים טענו, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל אחד היה מנצל את תא השטח הפרטי שלו באופן יעיל ולא היה ניצול יתר. אך פתרון זה אינו ישים לחלק ממשאבי הטבע והחברה, כי לא ניתן לחלק אותם או להכיל עליהם זכויות קניין. לדוגמה שכבת האוזון או אמון וכן מוצרים ציבוריים נוספים. בנוסף, יש מקרים בהם זכויות קניין לא יביאו לתוצאות יעילות פארטו. מסיבה זו נחשבת נחלת הכלל סוג של כשל שוק, בעיקר בתחום של כלכלה אקולוגית.
הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו זכויות קניין. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינלאומיים. למרות שיש הסכמים בינלאומיים לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכו', החתימה על ההסכמים היא התנדבותית, ובוודאי שהאכיפה קשה מאוד. במקרה זה, הטרגדיה של כר המרעה הציבורי באה לידי ביטוי בדייג יתר.
אלינור אוסטרום זוכת פרס נובל לכלכלה לשנת 2009 הדגימה כי יש מקרים בהם התאוריה של נחלת הכלל אינה מדוייקת. קהילות מקומיות הצליחו במשך אלפי שנים לנהל משאבים ציבוריים תודות ליכולת להפעיל סנקציה קהילתית על מי שמנצלים יותר מידי את המשאב הציבורי. דבר זה מדגיש כי הטרגדיה קשורה יותר לגישה חופשית למשאב והעדר מוסדות חברתיים שמווסתים גישה כזו [1]
גישה זו היא אופטימית יותר ונוגעת למצבים של קהילות קטנות יחסית (עד כמה מאות פרטים) בעלות מבנה קהילתי או דמוקרטי שבו יש "הון קרוב" כלומר לכולם יש יכולת לראות ולבקר את בריאות נחלת הכלל. גישות אחרות הן פסמימיות יותר ומתייחסות לשאלה מה קורה לניהול נחלת הכלל ככל שמספר האנשים גדל או שהמבנה הפוליטי הוא מורכב יותר. אדם סמית בספרו עושר האומות התייחס לנושא של "מוצרים ציבוריים" (כפי שאנו מבינים זאת כיום) ביחס לסכרים נגד הצפת שדות. הוא טען כי אם יש שני אנשים שצריכים לשתף פעולה בהקמת סכר כזה סביר שהם יגיעו להסכם כלשהו לטובת שני הצדדים. אבל אם יש 1000 אנשים שיש להם אינטרס להקים את הסכר יהיה להם הרבה יותר קשה לשתף פעולה בגלל שכל אחד מהם רוצה שאחרים יממנו את הקמת הסכר ומקווה ל"תפוס טרמפ" על אחרים.
הספרות של מנסור אולסון כמו הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר) מתארת מערכות מודרניות, כולל דמוקרטיות שבהן חיים מילוני בני אדם. אולסון מדגיש כי אחת הסכנות המרכזיות היא קבוצה קטנה ומלוכדת שיכולה לשתף פעולה כדי לנצל את הבורות והאדישות של הציבור הרחב יותר כדי לפגוע בו ולהשיג יתרון כלכלי או פוליטי. לדוגמה יש מיליוני אנשים שרוצים שלא יהיה זיהום אוויר או שלא תהיה מלחמה או מתגגדים למכירת טבק לבני נוער אבל האינטרס של כל אחד מהאנשים האלה הוא קטן יחסית. מדובר במיליוני אנשים שכל אחד מהם מקווה שאחרים יפעלו (ישיקעו זמן , כסף מאמץ) כדי לשנות את המצב. לעומתם קיימת קבוצה קטנה ומלוכדת של אנשים או תאגידים שיש להם אינטרס ברור הפוך - לדוגמה חברות טבק שרוצות להמשיך לשווק טבק חברות מזהמות שרוצות להמשיך להטיל על הציבור השפעה חיצונית של זיהום ללא נשיאה של העלות הכלכלית שהזיהום הזה גורר. השאלה הזו הופכת מסובכת יותר ככל שבמערכת יש יותר בני אדם, הבעיה היא יותר מעורפלת סבוכה או מתפתחת על פני זמן ארוך - דבר שמכונה בעיה נבזית - לדוגמה קל יותר להתמודד עם זיהום אוויר מקומי בעיר מסויימת לעומת זיהום אוויר שנוצר עקב זיהום ממיליוני מכוניות, קל יותר להמודד עם זיהום אוויר לעומת התמודדות עם שינוי אקלים והבעיה הופכת מורכבת יותר כאשר הציבור לא בהכרח רואה את הבעיה - בגלל יכולת של השפעה עליו לדגומה עקב הכחשת נזקי העישון או הכחשת שינוי האקלים.
ראו גם
- דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 10, כשלי שוק
- חינוך לעתיד מקיים- תיווך בין נחלת הכלל לבין כלכלה גלובלית
- מוצר ציבורי
- שנת שמיטה וקיימות
- נחלת הכלל (אתר)
- הטרגדיה של נחלת הכלל
קישורים חיצוניים
- נחלת הכלל בוויקיפדיה האנגלית
- הטרגדיה של נחלת הכלל בוויקיפדיה האנגלית
- אלינור אוסטרום והקומדיה של הניהול הקהילתי אוהד קרני, ירוק ונוצץ, 16.6.2012
- למי שייכת נחלת הכלל? ד"ר דניאל מישורי
- המילון של צ'ט באוארס מכיל הגדרה למושג נחלת הכלל
- פרק ג': נחלת הכלל: אבן יסוד של הקיימות מהספר קיימות: חזון, ערכים, יישום
| מוצר ציבורי |
| מוצרים ציבוריים: הון חברתי - אמון - כסף - רפואה מונעת - מידע - הון טבעי - שרותי המערכת האקולוגית - דייג יתר - מגוון ביולוגי |
| מושגים: מוצר ציבורי - מוצר פרטי - מוצר משותף - מוצר מועדון - מוצר בלבדי - מוצר יריבי - נחלת הכלל - הטרגדיה של נחלת הכלל |
| אנשים וספרים: לטובת הכלל - חברת השפע - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - אלינור אוסטרום - דייוויד בוליר |