מוצר מועדון

שיתוף

מוצר מועדון (באנגלית: Club goods) הוא סוג של מוצרים או שירותים כלכליים שהם בלבדיים ולא יריביים. מוצר בלבדי פירושו מוצר שניתן לאפשר שימוש במוצר רק למי ששילם עליו. ואילו לא יריבי פירושו ששימוש במוצר על ידי אדם אחד לא מפריע לשימוש במוצר על ידי אנשים אחרים. יש מוצרי מועדון שהם מוצרים דחיסים כלומר התכונה של חוסר יריבות בהם מתקיימת עד לנקודה מסויימת. דוגמאות למוצרי מועדון כוללים פארקים פרטיים, שירותי טלוויזיה בלווין, אולמות קונוע, כבישי-אגרה, הורדת מוזיקה בתשלום ועוד. לעיתים קרובות מוצרי מועדון מסופקים על ידי מונופול טבעי.

לעיתים מתייחסים אל מוצרי מועדון כאל סוג מסויים של מוצר ציבורי, אם כי הם נבדלים בכך שמוצר ציבורי טהור הוא מוצר לא-בלבדי - כלומר קשה או בלתי אפשרי למנוע גישה ממי שלא שילם עליו. יש הטוענים כי מוצרי מועדון הם בעלי נדירות מלאכותית. התחום של חקר הכלכלה שעוסק במוצרי-מועדון נקרא "Club theory".

	בלבדיות	ללא בלבדיות
יריבות	מוצר פרטי מזון, בגדים, מכוניות, מקומות חניה	מוצר משותף שדות דיג, מאגרי פחם, מאגר עצים
ללא יריבות	מוצר מועדון בתי קולנוע, פארקים פרטיים, טלוויזיה בלווין	מוצר ציבורי טלוויזיה בשידור לאוויר, אוויר נקי, בטחון לאומי

דוגמאות למוצרי מועדון

כביש אגרה, גשר אגרה או שער אגרה (לערים בימי הביניים) הם דוגמאות למוצרי מועדון . אפשר למנוע ממישהו שימוש במוצר - לרוב למנוע ממי שלא שילם מספיק כסף. אבל כל עוד אין עומס על התשתית (אין פקק תנועה בכביש אגרה) השימוש בה על ידי אדם אחד לא מפריע לשימוש בה על ידי אדם אחר. זאת בניגוד לדוגמה למזון שהוא סוג של מוצר פרטי - כלומר מוצר שיש לו גם יריבות וגם בלבדיות.

מתחמים סגורים הם גם סוג של מוצרי מועדון - לדוגמה פארקים ציבוריים, אולמות קולנוע, חופים בתשלום, חניה בתשלום (עד לנקודת העומס).

בימים קדומים ועד ימי הביניים ערים בעלות חומה תפקדו כסוג של מוצר מועדון . מצד אחד השערים בחומה, שומרים והיתרי כניסה היו חסמי כניסה שאפשרו רק לקבוע כי רק אנשים מסויימים יכנסו לעיר - רק מי ששילם דמי אגרה, רק תושבים של חבל מסויים, עם מראה מסויים וכו'. מצד שני העיר סיפקה שירותים שונים - במיוחד שירותי הגנה מפני שודדים או צבאות זרים וכן שירותים נוספים כמו גישה למסחר, רעיונות ואנשים. עד לגבול מסויים תוספת של אנשים נוספים לעיר (לפחות כאורחי יום) לא הפריעה לתושבי העיר להנות משירותים אלה ואף לפעמים שיפרה את מצבם- עקב אפקט של כלכלת רשת, ככל שהגיעו לעיר יותר תושבים מבחוץ, יותר סחורות ויותר רעיונות כך כלכלת העיר השתפרה.

ניתן לראות גם במדינות לאום מודרניות סוג של מוצרי מועדון. מצד אחד התפקוד של ויזות, שערים, גדרות , כוחות משמר גבול ושומרים מתפקד כחסם כניסה שמאפשר רק לאנשים מסויימים להיכנס למדינה. הגישה מצד מדינות מסויימות (עשירות) היא חופשית בעוד גישה של אנשים אחרים מותנה בוויזה, ולפעמים גם בתשלום ממש (לדוגמה תשלום למעכרים כדי לקבל אשרות של עובדים זרים) המדינה מספקת שירותי הגנה וכן גישה למסחר.