אקו-ויקי

ההיסטוריה של חקר שינויי האקלים

(הופנה מהדף ההיסטוריה של חקר שינוי האקלים)

ההיסטוריה של חקר שינויי האקלים נוגעת להיסטוריה של חקר האקלים בהקשר של התחממות עולמית ושינויי אקלים, וכן מחקרים בתחומים הנוגעים בנושא כמו אפקט החממה, שינויי אקלים ועידני הקרח בעבר, עלייתה ונפילת התאוריה של התקררות עולמית והמחקר של השפעות של התחממות עולמית.

גילוי ההתחממות העולמית הוא פרי מאמץ של אלפי גברים ונשים שעמלו בנושא זה במשך כ-100 שנים. עבור חלק מהאנשים דבר זה היה כרוך בסיכון חייהם, בפעילויות כמו מדידת נתונים באוקיינוסים או באזורים עם קרחונים. עבור רוב האחרים מדובר בסוגי אומץ מתונים יותר - למשל אנשים שסיכנו את המוניטין שלהם כדי להוכיח את מה שהם מצאו. חלקם היו צריכים להיאבק במקבלי החלטות שלא רצו לשמוע חדשות רעות. כמה מהם נטלו חלק במאבקים ציבוריים כדי להביא את הידיעות לציבור, כאשר בדרך כלל הם זוכים לגינויים יותר מאשר שבחים. [1]

המדענים שעמלו כדי להבין את האקלים של כדור הארץ, מצאו כי גורמים רבים משפיעים עליו -הרי געש, מפעלים, שמש, ועוד. המחקר המדעי עצמו הושפע מגורמים רבים החל מתפיסות שגויות פופולריות ועד למימון או לחץ ממשלתי. תיאור ההיסטוריה של חקר האקלים נעשה בדרך כלל בצורה לינארית - וקשה להציג באופן זה את כולו במלואו שכן במציאות תהליכים רבים מתרחשים במקביל.[1]

חקר האקלים הוא תחום מתפתח. החשד כי האדם משפיע על האקלים החל בשנת 1930, אולם במשך תקופה ארוכה היה קשה לבדוק זאת. בשנות ה-70 של המאה ה-20 חלק מהמדענים חשבו שהעולם הוא בסכנת התקררות עולמית בשל פליטה של עשן ממפעלים שממסך את אור השמש. מדענים אחרים חשבו שאין שום שינוי מהותי בטמפרטורה העולמית הממוצעת של האטמוספרה, ומדענים רבים אחרים סברו כי האקלים עלול להתחמם. ויכוח זה גרר הגדלת ההשקעות בחקר-האקלים, פיתוח אמצעי מדידה מתוחכמים ומהימנים יותר, כגון מדידת טמפרטורות על סמך לוויינים, וכן שיתוף פעולה בין לאומי באיסוף ושיתוף נתונים על טמפרטורה ומשתנים אחרים. עם השנים, מדעני האקלים הלכו והשתכנעו כי האקלים הולך ומתחמם- דבר המוכר כיום כהתחממות עולמית, ותאוריות אחרות נדחו. במאה ועשרים השנים האחרונות (מהתקדמות והתפשטות המהפכה התעשייתית לקנה מידה גדול) נראית התחממות ברורה של כדור הארץ, עם נטייה להתחזקות בשנים האחרונות. בתקופה זו עלתה הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ ב-0.7 מעלות. כיום התאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם נחשבת קונצנזוס מדעי - כלומר רוב המאמרים בעיתוני ביקורת עמיתים יוצאים מנקודת הנחה שהתאוריה נכונה ואף בונים על סמך זה הסברים לתופעות אחרות.

שינוי אקלים - התחממות או התקררות של האקלים בכדור הארץ אינם דבר חדש. ישנן סיבות רבות לשינוי האקלים לאורך חיי כדור הארץ - כגון מחזורים בפעילות השמש, התפרצות הרי געש, שינויים טבעיים בהרכב האטמוספרה וגזי החממה וסיבות נוספות. בעבר היו שינויים רבים באקלים עוד לפני הופעת ההאדם וחלקם גרם גם לשינויים גדולים בחיידקים וכן בחי ובצומח בכדור הארץ ולמספר הכחדות המונית. בעבר הרחוק (בטווחים של מאות מיליוני שנה) האקלים של כדור הארץ היה חם בהרבה מאשר היום, הן בגלל פעילות רבה יותר של השמש והן בגלל סיבות נוספות, וכמובן שהיו בעבר גם תקופות קרות יותר כגון עידן הקרח האחרון. עם זאת הישובים והחקלאות האנושית הקיימת כיום מתאימה לאקלים שיש בימנו, להתחממות העולמית כבר יש השפעות קשות וחלקן עלולות להחריף באופן מסוכן- לדוגמה עליה של מפלס מי הים עלולה להציף ערי חוף רבות, ושינוי דפוסי האקלים עלול לגרום קשיים ניכרים בחקלאות.

המאה ה-19 - גילוי אפקט החממה

 
ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, פיזיקאי שהציע את תאוריית אפקט החממה, בתחילת המאה ה-19.

בשנות ה-20 של המאה ה-19 המתמטיקאי והפיזיקאי הצרפתי ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה (Joseph Fourier) הציע לראשונה את התאוריה לפיה אנרגיית השמש שמגיעה לכדור הארץ בצורה של אור, חייבת להיות מאוזנת על ידי אנרגיה שנפלטת אל החלל החיצון, היות ומשטח שעובר חימום פולט חום. הוא גם הבין שחלק מהאנרגיה חייבת להישמר בתוך האטמוספרה ולא לחזור אל החלל, דבר ששומר את כדור הארץ חם. הוא הציע דימוי דומה לזה של חממה של צמחים - חום נשמר בפנים על ידי האטמוספרה. האנלוגיה הזו אינה מדויקת שכן האוויר ממש קולט את החום בניגוד לחממה, אבל אנלוגיה זו נשארה וידוע בשם אפקט החממה. אפקט החממה חיוני לשם קיומם של חיים על פני כדור הארץ, שכן בלעדיו כל הכדור היה קר בהרבה וכל המים בכדור היו נמצאים במצב צבירה של קרח.

באמצע המאה ה-19 מדענים מצאו כי בעבר הרחוק התקיים עידן קרח. דבר זה הוכיח כי האקלים יכול להשתנות בצורה קיצונית ברחבי העולם כולו. באותה תקופה היה נראה ששינוי בסדר גודל כזה הוא דבר שבני האדם לא מסוגלים לגרום לו. הסיבות לשינוי זה לא היו ידועות. [1] ב-1856 המדענית האמריקאית Eunice Newton Foote הייתה הראשונה שהציע תאוריה לפיה פחמן דו חמצני יכול להשפיע על האטמוספרה של כדור הארץ.[2] היא ביצעה ניסויים עם מיכלים שהכילו פחמן דו חמצני ומצאה שהם התחממו מהר יותר לעומת מיכלים עם אוויר רגיל. בגלל הפליה נגד נשים במדע, התרומה שלה לתחום נותרה לא ידועה עד לשנת 2011. [2][3] בשנת 1859 המדען האירי ג'ון טינדל החל לבדוק ולחפש אחר גזי חממה על ידי בדיקת בליעה של אור אינפרה-אדום בגזים שונים. הוא מצא שאדי מים, פחמן דו חמצני ומתאן הם גזי חממה חזקים שיכולים לחסום קרינה אינפרה-אדומה. [3]

 
הכימאי סוונטה ארהניוס, חישב בסוף המאה ה-19 מה תהיה ההשפעה של הגדלת כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה של כדור הארץ על הטמפרטורה של האטמוספירה.

באותה תקופה היו תאוריות רבות לגבי גורמים שיכולים להשפיע על האקלים. מספר מדענים טענו כי עידני קרח, ושינויים גדולים אחרים של האקלים, יכלו להיגרם משינוי בריכוז הגזים באטמוספרה עקב הרי געש שפלטו גזים לאטמוספרה, אבל היו גם סיבות אפשרויות נוספות. סיבה ברורה אפשרית הייתה שינוי בעוצמת קרינת השמש. גם שינויים בזרמי המים באוקיינוס יכלו להסביר שינויי אקלים, עבור שינויים שנמשכו מיליוני שנים עליה או ירידה של הרים יכולה לגרום לשינויי בזרמי הרוחות והזרמים באוקיינוסים, ואולי הגורם המרכזי שגרם לשינויים שנצפו ביבשת מסוימת הייתה תלויה במרחק שלה מהקוטב ושינויים בנקיפת ציר הסיבוב של כדור הארץ. היו אפשרויות רבות להסבר. לדוגמה באמצע המאה ה-19 James Croll הציע תאוריה של שינויי אקלים של אלפי שנים המבוססת על שינויים קטנים במסלול כדור הארץ סביב השמש.

בשנת 1895 הכימאי השוודי סוונטה ארהניוס (Svante Arrhenius) בדק מה תהיה ההשפעה של הפחתת כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה על קירור כדור הארץ.[4] הוא חשב שהתפרצויות הרי געש יכולים להפחית את כמות הפחמן הדו חמצני ובכך לגרום לעידני קרח. ארהניוס הבין כי אטמוספרה קרה יותר יכולה להחזיק פחות אדי מים (שהם בעצמם גז חממה), הוא גם הבין שקירור של כדור הארץ פירושו הגדלה של כמות הקרח והשלג בקרבת הקטבים, דבר שיגרום להחזרת כמות גדולה יותר של אור-שמש ולכן טמפרטורה נמוכה עוד יותר, דבר שתאם גם לתאוריה של James Croll. לפי החישובים שלו, אם רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה יקטנו פי שתיים, הדבר יכול לגרום לעידן קרח - שכן הטמפרטורה הממוצעת בעולם יכולה לרדת ב-5–6 מעלות צלזיוס. הוא גם חישב כי הכפלה של כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה תגרום לעליה ממוצעת עולמית של 5–6 מעלות. עשרות שנים לאחר מכן, מדענים מצאו כי החישובים האלה של ארהניוס היו קרובים לתוצאה של נתון זה לפי ממודלים אקלימיים מודרניים. עם זאת ארהניוס עצמו ומדענים נוספים חשבו באותה תקופה כי חימום כדור הארץ יכול להיות דבר טוב, במיוחד לאזורים קרים יותר בכדור הארץ.

שנות ה-1930 - העלאת השערה של התחממות עולמית בגלל פליטות של פחמן דו חמצני

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התברר כי ארצות הברית וצפון אמריקה התחממו באופן ניכר במהלך כ-50 שנה. מדענים הניחו כי מדובר בשינוי שהוא חלק מתהליך טבעי כלשהו, כנראה תהליך אזורי, עם גורמים בלתי ידועים. מהנדס הקיטור הבריטי Guy Stewart Callendar היה בתקופה זו היחיד שטען כי התחממות זו נובעת מפליטה של גזי חממה עקב התיעוש שעבר האזור. גם הוא וגם אנשים אחרים חשבו שתהליך זה יהיה מועיל לבני האדם. [1] לפי החישובים של Callendar הכפלה של כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה תחמם את הפלנטה ב-2 מעלות. הוא המשיך וטען כי קיימת מגמה של התחממות של הפלנטה בגלל גזי חממה. הטענות שלו נתקלו לרוב בספקנות, אבל הוא הצליח למשוך תשומת לב לאפשרות של התחממות עולמית עקב הגברת אפקט החממה.

שנות ה-1950 - גילוי העליה בריכוזי פחמן דו חמצני

 
רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה, כפי שנמדדו במצפה הכוכבים בהאוואי בשנים 1958 עד 2018. גרף זה מכונה עקומת קילינג (Keeling Curve)- קילנג הראה כי מתקיים שינוי עונתי ברמות הפחמן הדו-חמצני וכי המגמה הרב-שנתית היא של עליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הטענות של Callendar עוררו כמה מדענים לבדוק את השאלה של התחממות עולמית. למדענים אלה היו טכנולוגיות ושיטות חישוב טובות בהרבה לעומת אנשים בדורות קודמים. המחקרים בתחום זה התאפשרו בזכות עליה משמעותית במימון ממשלתי למחקרים כאלה, במיוחד מצד גופי צבא שרצו לדעת עוד על מזג האוויר ועל גאו-פיזיקה באופן כללי. לא רק שידע כה עשוי להיות חשוב לגבי קרבות, אלא גם מתוך רצון ליוקרה לאומית בתחרות של המלחמה הקרה מול ברית המועצות. מימון ממשלתי זה אפשר לראשונה הפרויקטים הראשונים של ניטור עקבי יותר של האקלים ושל רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה.

בניגוד להערכות גסות מוקדמות יותר, המחקרים הללו הצביעו, כי ייתכן שיש הצטברות של פחמן דו חמצני באטמוספרה, דבר שיכול לגרום להתחממות. בשנת 1960 Charles Keeling שהיה אז מדען צעיר עם אובססיה לדיוק, ביצע מדידות של רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה, המדידות שלו, שבוצעו תוך קשיים ניכרים, הראו כי אכן יש עליה עקבית של רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה. [1]

במאי 1959 התפרסם ב- Science News מאמר עם תחזית לעליה של 25% בפחמן הדו חמצני באטמוספרה, בין השנים 1850–2000, עם השלכות צפויות של התחממות.[5] הביולוג פול ארליך הזכיר אפשרות של התחממות עקב גזי חממה בשנת 1968. [6]

שנות ה-1960 - מודלים מתמטיים פשוטים ותחילת גיבוש חקר האקלים

  ערך מורחב – קלימטולוגיה

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, עבדו מספר מדענים על מודלים מתמטיים פשוטים של מערכות האקלים של כדור הארץ. הם הכניסו למודלים לולאות משוב שהיו מסוגלות להפוך את המערכת לרגישה מאוד לשינויים. מדענים אחרים מצאו דרכים מחוכמות כדי לשחזר את הטמפרטורות שהיו בעבר הרחוק, על ידי אבקני-צמחים עתיקים ומאובנים. נראה היה כי שינויי אקלים יכולים להתרחש, וכי כמה שינוי אקלים אכן התרחשו בעבר, בתוך זמן קצר יחסית של מאה עד מאתיים שנה. ממצאים אלה חוזקו באמצעות מודלים מתוחכמים יותר של "זרימה כללית של האטמוספרה" (general circulation of the atmosphere), מחקר שהיה נצר למאמץ במימון ממשלתי להשתמש במחשבים הדיגיטליים החדשים דאז, כדי לחזות (ואולי אפילו לשנות במכוון) את מזג האוויר. חישובים שבוצעו בסוף שנות ה-60 רמזו על כך שבמאה הבאה, אם רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה ימשיכו לעלות, הטמפרטורה הממוצעת תעלה בכמה מעלות. אבל המודלים היו רק בראשית דרכם ולרוב האנשים המאה ה-21 נראתה רחוקה מאד. [1]

בשנות ה-70 המוקדמות, החלה עליה של תפיסות סביבתנות במדינות המערביות בין היתר עקב ספרים כמו אביב דומם. הדבר עורר הרגשה בקרב הציבור לפיה סביר כי כל פעילות אנושית לא מועילה במיוחד לכדור הארץ. הסקרנות ביחס לשינוי אקלים הפכה לדאגות ולחרדות. עד כה, התחממות של כמה מעלות לא נשמעה דבר מדאיג, אבל כאשר מדענים בדקו את ההשלכות האפשרויות של התחממות כזו הם גילו אפשרויות מבהילות כמו עליית מפלס מי הים ונזק אפשרי לחקלאות. [1]

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, לא היה מחקר מדעי מרוכז של קלימטולוגיה (חקר האקלים) כפי שאנו מכירים אותו כיום. המחקרים התקיימו באותה תקופה בנתיבי מחקר נפרדים על ידי קבוצות נבדלות של מדענים. כימאים-אטמוספרים ובוני-מודלים החלו למדוד שינויים בריכוזים של פחמן דו חמצני ושל גזים אחרים באטמוספירה ומה השינויים שדבר זה עלול לגרום לאקלים. באותו זמן, גאולוגים וחוקרי פלאוקלימטולוגיה (חקר האקלים ושינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ) ניסו להבין מתי החלו ונגמרו תקופות של עידני קרח בכדור הארץ ומהן הסיבות לכך. [7]

שנות ה-1970 - עלייתה ושקיעתה של תאוריית התקררות עולמית

  ערך מורחב – התקררות עולמית

בשנות ה-70 מספר מדענים הצביעו על כך שבני האדם פולטים לאטמוספרה לא רק פחמן דו חמצני, אלא גם חלקיקים של עשן ואבק, וכי חלקיקים אלה עלולים לחסום את קרינת השמש ולקרר את העולם. שנים לאחר מכן, מדענים גילו כי אכן זיהום תעשייתי שעלה בתקופה זו תרם למגמת התקררות זמנית של חצי הכדור הצפוני. [1]

בזמן זה מדענים כבר היו מודעים לקיומה של מגמת התקררות עולמית שהחלה בשנת 1945. כמו כן הם היו מודעים כבר אז לאפשרות כי תהיה התחממות עולמית משמעותית בגלל פליטה של גזי חממה. התקשורת המסחרית באותה תקופה הייתה מבולבלת, לפעמים היא דיווחה על הצפת ערי החוף עקב המסת קרחונים, ולפעמים היא דווחה על אסון בגלל עידן קרח חדש, ולפעמים היא ציטטה הרגעות מטעם מומחים לפיהן שום דבר לא ישתנה. [1] חלק מכלי התקשורת דיווחו בצורה מוגזמת על התקררות עולמית. עם זאת מחקר שסקר את הספרות המדעית של אותה תקופה, מצא שמתוך פרסומים שהתייחסו למגמות אקלים אפשרויות של המאה ה-21, פחות מ-10% נטו לתמוך באפשרות של התקררות עולמית, בעוד רוב המאמרים תמכו באפשרות של התחממות עולמית.[7]

 
תיעוד של הטמפרטורות של אטמוספירת כדור הארץ מאז החלו המדידות המסודרות, כפי שהתפרסם בשנת 1975. השוו לתמונה הבאה.
 
השינוי בטמפרטורה הממוצעת של פני כדור הארץ מאז 1880, מקור - נאס"א. ניתן לראות את תקופת ההתקררות הזמנית שרואים בגרף הקודם, שמיוחסת כיום בעיקר לאירוסלים.

התאוריה של התקררות עולמית זכתה בתחילה לתמיכה מכמה מדענים בולטים, כולל סטפן שניידר (Stephen Schneider) מאוניברסיטת סטנפורד. [8] בשנת 1971 שניידר ועמיתו S. Ichtiaque Rasool כתבו מאמר לירחון המדעי המכובד "סיינס", "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate" [9] המאמר בדק מודל חד-מימדי של החזרי-חום כדי לבדוק את ההשפעה האפשרית של קירור מצד אירוסולים והתחממות מצד פחמן דו חמצני. המאמר הסיק כי נוכח הגידול הצפוי בזיהום אוויר (פי שש בחמישים השנים מפרסום המאמר) הדבר יכול להביא להתקררות עולמית של 3.5 מעלות, וכי ירידה כזו למשך מספר שנים עלולה לגרור עידן קרח חדש. עם זאת המאמר גם צפה כי עד אז שאנרגיה גרעינית תחליף את השימוש בדלק מחצבי. [10]

במודל זה לפחמן דו חמצני היה רק תפקיד שולי. עם זאת המודל היה פשוט מאוד, והחישובים של השפעת פחמן דו חמצני על ההתחממות היו נמוכים בפקטור של שלוש (כלומר פי אלף), כפי שנכתב בהערות השוליים של המאמר.[10] הן המשוואות במודל והן הנתונים במאמר היו פגומים בצורה יסודית, דבר שמדענים אחרים הצביעו עליו תוך זמן קצר, ודבר שגם שניידר עצמו הודה בו. בינואר 1972, Robert Jay Charlson ועמיתים נוספים פרסמו מאמר ב"סיינס" בו הראו שעם כמה הנחות הגיוניות נוספות, המודל של שניידר מניב את התוצאה ההפוכות, של התחממות עולמית. המודל המקורי לא הותיר מקום לתפקידם של עננים, והניח בצורה לא נכונה כי גידול פי 8 בריכוז הפחמן דו חמצני יוביל לעליה של שתי מעלות בלבד. [11]

בינתיים התברר לשניידר שהוא העריך בצורה מוגזמת את התרומה של אירוסולים לקירור האטמוספרה, והעריך בצורה חלשה מדי את התרומה של פחמן דו חמצני כגז חממה. הוא גם טעה בכך שמדידות של חומר חלקיקי שהוא מדד ליד מקורות הזיהום היו רמות האירוסולים ששרו בעולם כולו. הוא גם מצא כי רוב האירוסולים שהיו באותה תקופה לא נבעו מפעילות האדם (אלא מהרי געש) ולכן אפקט הקירור שלהם בגלל זיהום תעשייתי יהיה נמוך בהרבה ממה שהוא חישב בתחילה. כאשר שניידר מצא כי חישוב מחדש של המודל מניב תוצאה אחרת לפיה התחממות עולמית היא המגמה הסבירה יותר. בשנת 1974 הוא פרסם תיקון לעבודתו הקודמת. [12] במאמר שפורסם בשנת 1975 שניידר תיקן את המאמר על ידי שהתחשב באירוסולים מהרי-געש והוסיף לו היבטים של חיזוק קרינת השמש, המאמר הצליח לתת תיאור סביר לטמפרטורות ב-1000 השנים האחרונות ונתן תחזית לפי התחממות עולמית עקב פחמן דו חמצני תהיה הדבר הדומיננטי לאחר שנת 1980.[13] בשנת 1976 הוציא שניידר ספר בשם The Genesis Strategy שבו הוא דן הן במגמת התחממות עולמית עקב גזי חממה והן בהתקררות עולמית קצרה יותר עקב אירוסולים. [10]

בשנת 1972 פרסם National Science Board של הקרן הלאומית למדע (ארצות הברית) (NSF) דו"ח בשם Patterns and Perspectives in Environmental Science, שדן בהתנהגות המחזורית של האקלים. ובהבנה שהייתה קיימת אז, שהעולם נכנס לתקופת התקררות לאחר תקופה חמה יותר. הדו"ח חזה, לפי עדויות מהעבר כניסה לתקופת קרח, אבל גם שיש אפשרות סבירה שפעילות האדם שינתה את האקלים כך שהאקלים יזוז לכיוון אחר. [14] דו"ח נוסף משנת 1974 בשם "Science And The Challenges Ahead" מציין את הקירור של העולם בעשורים לפני הדו"ח, אבל טוען כי בני האדם אחראים לרוב השינוי. עם זאת הדו"ח מציין כי בני אדם אחראים לא רק לקירור בעשורים אלה, אלה גם לעליית הטמפרטורה במאה השנים האחרונות. הדו"ח לא מסיק מה הסיבות להתחממות או להתקררות ומציין כי לפני שניתן יהיה לענות על שאלות אלה, יש צורך בהתקדמות משמעותית בפיזיקה ובכימיה של האטמוספרה ושל הים ובמדידה של חלקיקים ברחבי המערכת. [15]

כאמור, בחינה של הספרות המדעית של שנות ה-60 וה-70 שנערכה בשנת 2008, מצביעה על כך שבתקופה זו לא היה קונצנזוס מדעי התומך בתאוריה של התקררות עולמית, ולמעשה כבר בתקופה זו רוב המאמרים שפורסמו בירחונים עם ביקורת עמיתים תמכו בתאוריה לפיה יש מגמת התחממות עולמית. בחינת הספרות מצביעה לא רק על כך שמיתוס התקררות עולמית אינו מדויק, אלא גם מתארת כיצד המדענים באותה תקופה בנו את היסודות שעליהם נשען חקר האקלים כיום. [7] הדבר המרכזי שמדענים מאותה תקופה הסכימו עליו היה, שהם בקושי מבינים את מערכות האקלים. המדיניות המרכזית שהם המליצו עליה הייתה לממן עוד מחקר כדי להבין מה באמת מתרחש. פעילות המחקר באותה תקופה גדלה בסיוע מחשבים משוכללים יותר, תוכניות בינלאומיות להערכת נתוני מזג אוויר ומשלחות מחקר הרפתקניות לקטבים ולאוקיינוסים כדי לאסוף מידע על האקלים בעבר הרחוק. [1]

לעומת מצב זה בחוגים המדעיים, העיתונות המסחרית בארצות הברית, כיסתה את הנושא בצורה חד צדדית ומוטה, דבר שגרם לרושם ציבורי לפיו יש קבוצה גדולה של מדענים שחושבים שהעולם הולך ומתקרר. שנים לאחר מכן הדבר משמש תומכים של הכחשת אקלים כדי לטעון שהתקררות עולמית הייתה היסטריה שהמדענים עודדו, וכדי לייצר אנלוגיה כוזבת בין המצב בשנות ה-70 לבין חקר האקלים כיום. בעוד שאז היה מדובר בדעת מיעוט אקדמית שלובתה על ידי תקשורת מסחרית שהגזימה באזהרות, ומצב זה נמשך במשך מספר מועט של שנים, הרי שמאז אותה תקופה ובמשך כמה עשורים המצב היה הפוך - המדענים הפכו יותר ויותר בטוחים בעצמם והקונצנזוס המדעי הלך והתחזק עם אזהרות חזקות יותר, בעוד חלק גדול מהתקשורת והפוליטיקאים מנסים להציג מצב לפיו - עוד לא יודעים כלום, ו/או שאין כל סיבה לדאגה.

עם הזמן הלכה וגברה הערכה של יותר ויותר מדענים כי המגמה היא דווקא של התחממות עולמית. [8]

1979 - תחילת גיבוש קונצנזוס לגבי התחממות עולמית

רוב המדענים באותה תקופה חשבו שהתקררות עולמית קטסטרופלית היא לא דבר סביר, ולו בגלל שאבק ועשן נופלים החוצה מתוך האטמוספרה בתוך מספר שבועות, בעוד שפחמן דו חמצני ישאר בה במשך מאות שנים. מודלי אקלים ממוחשבים, שהלכו והשתכללו, הראו באופן עקבי כי התוצאה הצפויה היא התחממות.[1]

בשנת 1979, בעקבות עליה של חששות מפני התחממות עולמית, החליטה האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית, לכנס וועדה של מומחים כדי להסביר מה ניתן להגיד באופן אמין. המומחים הגיעו לקונצנזוס לפיו רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה הגיעו לרמה גבוהה פי שתיים מאשר לרמות מלפני המהפכה התעשייתית, וכי מתישהו במאה ה-21 העולם יתחמם ככל הנראה בכ-3 מעלות צלזיוס, עם רמות אי וודאות של 1–2 מעלות.[1] מדענים מ-50 מדינות נפגשו בוועידת האקלים העולמית הראשונה בז'נבה 1979, והסכימו שמגמות מדאיגות לעבר שינויי אקלים מחייבים לפעול בדחיפות.

מודלים ממוחשבים וגילוי גזי חממה נוספים

  ערך מורחב – מודל אקלימי

מדענים שפעלו בתקופות מוקדמות יותר חיפשו גורם אחד שמשפיע על האקלים, אבל בתקופה זו מדענים הבינו כי האקלים הוא מערכת מסובכת שמגיבה להשפעות רבות. התפרצויות געשיות ושינויים בקרינת השמש נחשבו עדיין כגורמים אפשריים לשינוי, וחלק מהמדענים טענו כי היבטים אלה יבטלו כל השפעה שיש לפעילות אנושית. אפילו שינויים קטנים במסלול כדור הארץ, יכולים לגרום לשינוי. להפתעתם של מדענים רבים, מחקרים על שינוי אקלים מהעבר הראו כי מחזורים אסטרונומיים השפיעו בצורה חלקית על התזמון של עידני קרח. כפי הנראה, האקלים היה מאוזן בצורה עדינה, עד כי כמעט כל הפרעה קטנה עלולה לגרום לשינוי משמעותי. לפי תאוריות ה"כאוס" החדשות שצמחו, מערכת מורכבת עלולה לעבור שינוי משמועתי בתוך זמן קצר (ראו הפרפר של לונרץ) תמיכה ברעיונות אלה הגיעה מליבות קרח שנקדחו מיריעת הקרח של גרינלנד. ממצאים אלה מצאו שינויים גדולים ופתאומיים באקלים בעבר, בתוך כמה עשורי שנים. [1]

המודלים הממוחשבים המשופרים החלו להצביע על דרכים בהן יכולים להתרחש שינויים מהירים כאלה בטמפרטורות. לדוגמה על ידי שינויים בדפוסי הזרימה של זרמי אוקיינוסים. חוקרים העריכו כי התחממות עולמית יכולה לא רק לגרום לעליית מפלס מי הים, אלא גם מקרי בצורת חסרי תקדים, הצפות בעקבות סופות, ואסונות אחרים. כמה פוליטיקאים חשבו שאולי יש עניין לציבור בנושא. עם זאת החוקרים שהכינו את המודלים, היו צריכים לבצע הנחות שרירותיות רבות על עננים ועל גורמים נוספים, ומדענים מכובדים חלקו על אמינות תוצאות המודלים. מדענים אחרים הצביעו על כמה מעט ידע נצבר על הדרך שבה מערכות אקולוגיות מקיימות מערכות גומלין עם האקלים והאטמוספרה. לדוגמה מדענים התווכחו בתקופה זו בשאלה כמה פחמן דו חמצני נוסף לאטמוספרה עקב ברוא יערות. דבר שהמדענים הסכימו עליו באותה תקופה היתה שנדרשות מחקר גדולות יותר וקונקרטיות יותר, אבל בתקופה זו המחקר נשאר לא מסודר, והמימן למחקרים עלה וירד באופן לא עקבי. [1]

תגלית לא צפויה מאותה תקופה הייתה שרמות של גזי חממה אחרים כמו מתאן ו-chlorofluorocarbons עלו באופן מהיר. מדענים גילו כי התחממות עולמית עלולה להתרחש בקצב מהיר פי שתיים - בזמן חייהם של ילדיהם או אפילו שלהם עצמם.[1]

1979 - מדענים של תאגיד הנפט אקסון מזהירים מפני התחממות עולמית

  ערך מורחב – פרשת אקסון מוביל ושינוי האקלים

מדענים של חברת הנפט "אקסון" ומנהליה, ידעו לפחות מאז 1977, שדלק מחצבי תורמים להתחממות גלובלית. הדברים האלה נחשפו בספטמבר 2015 על ידי תחקירנים של Inside Climate News, יחד עם "לוס אנג'לס טיימס", בתחקיר לגבי הסתרת מידע מהציבור על ידי אקסון. לפי התחקיר הדבר לא מנע מהחברה להטעות את הציבור ואת בעלי המניות שלה בהמשך על ידי הכחשת אקלים ולטעת ספק לגבי הקשר של בני האדם לבעיות האקלים.

לפי התחקיר, בשנת 1977 James F. Black חבר בחטיבת המחקר של חברת הנפט אקסון, הזהיר את מנהלי החברה מפני התחממות עולמית. מנהלי החברה לא התעלמו מהנושא, ובמשך שנות ה-80 שכרו חוקרי אקלים כדי לקדם מודלים ומחקרים להבנת הנושא. מדעני החברה פרסמו 53 מאמרים בירחונים מדעיים. כל המחקרים הללו הסכימו בצורה מפורשת או משתמעת כי הגורם להתחממות עולמית הוא האדם. למרות זאת החברה עצמה לא פרסמה בציבור כי המחקרים שלה עצמה מצאו כי התאוריה של התחממות עולמית היא נכונה. במקום זאת החברה מימנה בהמשך ארגונים להכחשת אקלים. [16][17]

1985 - ועידת המדענים בוילאך באוסטריה - גיבוש קונצנזוס מדעי

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 התקיימה סדרה של פגישות בין מטאורולוגים ומדענים בעיירה וילאך (Villach) בהרי האלפים באוסטריה. הפגישות אורגנו על ידי שלושה גופים- המועצה הבינלאומית של איגודי המדענים ( International Council of Scientific Unions), תכנית הסביבה של האומות המאוחדות (United Nations Environment Programme) וארגון המטאורולוגיה העולמי (World Meteorological Organization). במיוחד הפגישות קודמו על ידי המנהל של UNEP, הביולוג המצרי Mostafa Tolba. הפגישות הפגישו מדענים לדיונים אינטנסיביים בנושא האקלים.

נקודת מפנה חשובה התרחשה ב-1985, בכנס וילאך (Villach) באוסטריה. בפגישה זו נכחו מומחים מ-29 מדינות, עניות ועשירות כאחד, שייצגו מגוון של תחומים. עד סוף הפגישה הם יצרו אב-טיפוס לוועדה מדעית בינלאומית בנושא האקלים. מנקודת המבט של המדענים האלה, הראיות שהצטברו במהלך השנים, ממודלים של אקלים שרצו בסופר-מחשבים, מהגילוי שרמות פחמן דו חמצני ירדו מאוד בזמן תקופות קרח ומהעליה שנצפתה באותו זמן בטמפרטורה העולמית, הערכת SCOPE על ההלכות האפשריות של התחממות עולמית ועוד, כולם הצביעו בכיוון אחד. המדענים בוועידת וילאך הגיעו לקונצנזוס לפיו הצטברות של גזי חממה עלולה לגרום להתחממות האקלים של כדור הארץ בכמה מעלות, עם השלכות חמורות. [18]

המדענים מהכנס בוילאך גם קראו לממשלות העולם לשקול להקים הסכמים בינלאומיים שיגבילו את הפליטה של גזי חממה. מקבלי החלטות התעלמו מעצה זו, והציבור בקושי שם לב לכך. [1]

1988 - הקמת הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים

  ערך מורחב – הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים

בשנת 1986 קם גוף מדעי בינלאומי בשם "הוועדה המייעצת על גזי חממה" (Advisory Group on Greenhouse Gases). על ידי שלושת הגופים - UNEP ,WMO ו-ICSU. מטרת הגוף הייתה לספק המלצות המבוססות על המחקר העדכני. קבוצה קטנה זו של מדענים חסרה את המשאבים הנחוצים כדי לכסות את מלוא המחקרים בתחום, שהפכו מסובכים יותר ויותר וכללו גם יותר ויותר מחקרים בין-תחומיים. סוכנות הסביבה של ארצות הברית ומשרד החוץ של ארצות הברית (מחלקת המדינה) רצו לקיים כינוס בינלאומי כדי להגיע להסכמות על צמצום של גזי חממה. ממשלו השמרני של רונלד רייגן היה מודאג מההשפעה של מדענים עצמאיים ומפני השפעה של גופים של ארגון האומות המאוחדות כולל UNEP, ו-WMO. [18]

בשנת 1988, כאשר מדענים רבים יותר החלו לקרוא להגבלות על פליטות של גזי חממה, ממשלות העולם יצרו פנל שימליץ המלצות בנושא. אף על פי שנוהלה בחסות האומות המאוחדות, הוועדה הבין-ממשלתית לשינוי האקלים (IPCC) מורכבת מנציגים שמונו על ידי כל ממשלה בנפרד. [1]

ממשלת ארצות הברית היתה בזמנו הגורם המרכזי שדחף להקמת ארגון בשם IPCC, שיהיה גוף בינלאומי אוטונומי שבו מדענים יקחו חלק, הן כמומחים למדע והן כנציגים רשמיים של הממשלות שלהם. בצורה זו ה-IPCC הוקם כגוף היברדי - שילוב של גוף מדעי וגם גוף פוליטי בין-ממשלתי. הפנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים ביצע הערכה של מחקרים שפורסמו בירחונים מדעיים עם ביקורת עמיתים וכן של פרסומים נוספים, כדי לספק מידע אמין על מצב הידע העדכני על שינוי האקלים. הפנל לא מקיים מחקר מקורי משלו. הוא מפרסם הערכות מקיפות, דו"חות על נושאים מיוחדים ועל שיטות מחקר. הערכות מבוססות על דוחות קודמים, והן מדגישות את הידע העדכני ביותר. לדוגמה המינוחים בין הדו"ח הראשון של הפנל לבין הדו"ח החמישי שלו השתנו כדי לשקף את הצטברות הראיות לכך שיש התחממות עולמית וכי זו נגרמת על ידי פעילות אנושית.[18]

1988 - הזהרות מדענים מגיעה לציבור

עד סוף שנות ה-70, הטמפרטורות החלו לעלות שוב. מספר מדעני אקלים חזו כי עד שנת 2000 תתרחש התחממות עולמית חסרת תקדים וברורה. קיץ 1988 היה הקיץ החם ביותר ברשומות עד לאותו זמן. בשנה זו הזהרת המדענים הגיעה לידיעת הציבור הרחב בארצות הברית. [1]

בשנת 1988 המדען ג'יימס הנסון, שעסק במודלים ממוחשבים של אקלים, הצהיר בשימוע בקונגרס של ארצות הברית כי התחממות עולמית הוא תהליך שמתרחש כמעט בוודאות.[1] דבר זה יצר כותרות בעיתונים ועורר את דעת הקהל. [4] פגישה בינלאומית חשובה של מדענים בטורונטו קראה לממשלות לקחת צעדים מעשיים לקצץ את פליטות גזי החממה. [1] זמן קצר לאחר מכן פולייקאים בארצות הברית, משתי המפלגות החלו לקרוא להפחתת פליטות של גזי חממה. [5]

הגברת המאמץ המחקרי של חקר האקלים

עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, שדה המחקר קודם על ידי קומץ של מדענים, שלרוב חקרו את הנושא בצורה מוגבלת של כשנה לעומת שאר המחקרים העיקריים שלהם. בתקופה זו החלו לחקור את הנושא מאות מדענים, שהקדישו לכך את כל הקריירה שלהם, ובסיוע של אלפי טכנאים וחוקרים זוטרים. כמה תכניות מחקר היו ענקיות, בשיתוף פעולה של תריסר מדינות או יותר, כדי לספק נתונים מתחנות מדידה, ספינות מחקר, ומלוויינים למדידת טמפרטורות, עננים, זרמי אוקיינוס, יריעות קרח ועוד. הנתונים והחישובים הפכו מדויקים יותר ויותר. [1]

חלק מהמדענים חשדו כי העלייה בטמפרטורות נובעת כתוצאה מהתגברות פעילות השמש. הדבר נבע מכך שבמשך מספר עשורים, פעילות השמש הייתה מקבילה לשינוי בטמפרטורות. עם זאת, אף אחד לא יכל לתת הסבר טוב בשאלה איך השינויים הקטנים יחסית בקרינת השמש, יכולים לשנות בצורה חזקה כל כך את האקלים. בשנות ה-1990, פעילות השמש ירדה בעוד שהטמפרטורות בכדור הארץ המשיכו לעלות גבה יותר מאי פעם בעבר, ורוב המדענים הסיקו כי לקרינת השמש יש השפעה שולית בלבד. הנושא הוכרע על ידי אנליזה עצומה של מיליוני מדידות שבוצעו בכל האוקיינוסים בעולם. הדפוסים ארוכי הטווח של ההתחממות תאמו בצורה הדוקה את התחזיות של המודלים הממוחשבים. "טביעת האצבעות" של ההתחממות (לדוגמה התחממות מהירה יותר בקטבים או התקררות החלק העליון של האטמוספרה), היו שונים מאלו שהיו חזויים לפי התחממות שנובעת מפעילות מהשמש, הרי געש או גורמים אחרים שעשויים להשפיע על האקלים. [1]

כמה מדענים ספקנים הזהירו כי המודלים הממוחשבים הם בלתי-אמינים. לטענתם אם המודלים יכולים לתאר באופן מדוייק את האקלים האמיתי, הדבר נובע בעיקר בגלל שבוני המודלים, ביצעו התאמות של הפרמטרים במודל (לדוגמה בתיאור של יצירת העננים) עד שהמודלים התאימו לנתוני האקלים הממשיים. עם זאת בוני המודלים החליפו בהדרגה את הנחות היסוד השרירותיות שלהם לפרמטרים, במספרים שנבעו מתצפיות ומניסויים. והם החלו להשוות את הפרטים לא רק ביחס לאקלים הנוכחי אלא גם ביחס לשינויי אקלים שהתרחשו במאה שעברה ואפילו לגבי האקלים השונה לחלוטין שהתקיים בזמן תקופת הקרח. אחת התחזיות המשכנעות ניתנה בידי צוות המודל של ג'ים הנסן, בשנת 1991, זמן קצר לאחר שהתפרצות געשית ענקית פלטה אפר לסטרטוספרה. הם חזו דפוסים של התקררות עולמית במהלך השנים שלאחר מכן ודפוסים אלה אכן הופיעו. [1]

הפיזיקה של העננים ושל זיהום אוויר נשארה דבר מסובך מכדי שניתן יהיה להבין אותו באופן שלם. צוותי מודלים שהכניסו הנחות סבירות שונות למחשבים, קיבלו תוצאות שונות לאזורים מסוימים, אם כי תמיד התחזית נותרה התחממות כללית בכל העולם. שיפורים מהירים בהבנה של גורמים רבים שהשפיעו על האקלים, לא סייעו, בגלל שבמקביל נוספו גם סיבוכים חדשים למודלים, ואלו גרמו לאי-וודאויות חדשות. התחזיות נותרו זהות כמו זו שהאקדמיה נתנה בשנת 1979 - אם רמות הפחמן הדו חמצני יוכפלו, הטמפרטורה העולמית הממוצעת תעלה ב-3 מעלות, עם סטייה של 1–2 מעלות. אם רמות גזי החממה ימשיכו לעלות ללא כל ריסון, דבר זה צפוי להתרחש לפני הסוף של המאה ה-21. לאחר מכן הטמפרטורות ימשיכו לעלות, לרמות שכולם הבינו כעת שיהיו קטסטרופליות. [1]

בינתיים הגיעו חדשות חשובות ממחקר אקלימים עתיקים כפי שתועדו בליבות קרח מאנטרקטיקה. בשנת 1985 צוות צרפתי ורוסי קדח ליבות אלה מאחד המקומות העויינים ביותר בכדור הארץ - תחנת Vostok. הם מצאו כי במשך מאות אלפי שנים, פחמן דו חמצני וטמפרטורה עלו וירדו יחד - אם אחד מהם עלה או ירד, כך גם עשה המשתנה השני. מאוחר יותר עדויות מתקופות גיאולוגיות אחרות הראו כי, הכפלה של פחמן דו חמצני תמיד תואמת לעלייה של 3 מעלות צלזיוס, פלוס מינוס מעלה אחת או שתיים- אישוש חזק של המודלים הממוחשבים, על ידי שיטת מחקר עצמאית לחלוטין.[1][6]

מחקרים על טבעות עץ מקורות עצים עתיקים, ומקורות אחרים הצביע על כך שמאז שנות ה-60 של המאה ה-19, הטמפרטורות בחצי הכדור הצפוני זינקו לרמה גבוהה יותר מאי פעם בעבר, לפחות באלפי השנים האחרונות, ובשיעור מהיר יותר. "ספקני אקלים" תקפו את "עקומת ההוקי" וטענו כי מדובר בהצגה לא מדויקת ואפילו מזויפת. עם זאת, פרויקטים עצמאיים שבוצעו על ידי חוקרים רבים אחרים באמצעות נתונים עצמאיים, אישרו כי הטמפרטורות העולמיות האחרונות עלו באופן פתאומי מעל כל מה שהיה באלפי השנים האחרונות. [1]

חיזוי קרור החלק העליון של האטמוספרה עקב גזי חממה

בשנת 1967 חזו שני מדעני אקלים כי הגברת אפקט החממה תגרום להתקררות החלק העליון של האטמוספרה. [19] הסיבה היא שגזי החממה כולאים כמות גדולה יותר של חום בחלק הנמוך של האטמוספרה אבל גם גורמים להחזר קרינה גבוה יותר בחלקים הגבוהים יותר שלה, בגובה 200–400 קילומטר מעל פני השטח. דבר זה נגרם בחלקו גם על ידי דלדול שכבת האוזון.[20], היבט זה לא יכול להיגרם על ידי גורם חיצוני כמו הגברת קרינת השמש.

תחזית זו הייתה בוויכוח במשך שנים רבות, והקושי למצוא אותה אף שימש לצורכי הכחשת אקלים. התחזית של התאוריה החלה לקבל חיזוק בשנת 1992 [21] וקיבלה אישוש נוסף בשנת 2001,[22] ובשנת 2014 [23] המחקרים גילו כי מאז תחילת המעקב אחר הטמפרטורה של החלק העליון באטמוספרה, אכן יש התקררות עקבית במשך שלושה עשורים. ודבר היווה אחד האישושים לכך שיש התחממות עולמית וכי היא נגרמת על ידי גזי חממה.

שנות ה-1990 - תגובת נגד של חברות נפט על ידי הכחשת אקלים

  ערך מורחב – הכחשת אקלים

התגובה להזהרות המדענים הייתה נמרצת. תאגידים ואנשי ימין שהתנגדו לכל צורה של רגולציה ממשלתית החלו להשקיע מיליוני דולרים בהכחשת אקלים - לובי פוליטי, פרסומות, כנסים ו"דוחות" שחיקו פרסומים מדעיים מבחינת סגנון ומראה, שהוצאו במטרה לשכנע את הציבור שאין כל בעיה. ארגוני סביבה שיהיו עם פחות כסף אבל עם יותר התלהבות, יצאו בקריאות הזהרה נלהבות, וסייעו להפוך את הנושא למחלוקת פוליטית. אי-הוודאות הרבה שנבעה מהמחקר המדעי בתחום, והסיבוכיות הרבה שיש לאקלים, הותירה מקום לוויכוחים אינסופיים בקשר לשאלה איזה פעולות, אם בכלל, צריכות הממשלות לבצע. [1]

בשנת 1996 אמר מנכ"ל תאגיד הנפט אקסון בשעתו, לי ריימוד (Lee Raymond) שהדעות המדעיות על הסיבה להתחממות עולמית נותרו חלוקות, וכי "פשוט אין סיבה לנקוט פעולה עכשיו". למרות דברים אלה החברה כן נקטה פעולה על ידי מימון וקידום הכחשת אקלים [7] לאחר שנים, בשנת 2015 נחשף הפער בין האמירות והפעולות שנקטה חברת אקסון בפומבי לבין המידע שידעו מנהליה. הדבר הוביל לפיצוף פרשת אקסון מוביל ושינוי האקלים ולהפגנות נגד החברה. בשנת 2019 הוגש כתב אישום נגד החברה על יד התובע הכללי של ניו יורק בגין הטעיית משקיעים.

2001 - פרסום הדוחות של ה-IPCC

מאות, ומאוחר יותר אלפי מומחים, תרמו מזמנם לקבוצות לימוד של ה-IPCC, שעסקו בשאלה מה ניתן להגיד בצורה מהימנה ומה לא ניתן. [1]

בשנת 2001 הצליח ה-IPCC להגיע לקונצנזוס, מנוסח בזהירות רבה כל כך שאף אחד מנציגי הממשלה לא העז להתנגד. [1] דו"ח זה היה הדו"ח המקיף השלישי שפרסם ה-IPCC, והוא מכונה IPCC Third Assessment Report או - TAR. [24] הפנל הודיע כי זה היה הרבה יותר סביר, כי הציביליזציה שלנו נעה לכיוון של התחממות כדור הארץ חמורה. בשלב זה הגילוי של ההתחממות הגלובלית הגיע ביסודו של דבר לקיצו. [1] מדענים ידעו בשלב זה את הדברים החשובים ביותר על האופן שבו האקלים יכול להשתנות במהלך המאה ה-21, ומה ההשפעות הבאות. האופן שבו האקלים ישתנה בפועל תלוי כעת בעיקר במה שהממשלות יבחרו לחוקק.[1]

במאה ה-21

בתחילת המאה ה-21 מסקנות ה-IPCC נבחנו ואושרו על-ידי האקדמיה הלאומית למדעים של כל המדינות המובילות בעולם, יחד עם כל ארגון אחר שיכול לדבר בהקשר של הסכמה מדעית. מומחים שיפרו בינתיים את הבנתם לגבי כמה השפעות פחות סבירות של התחממות, אבל בעלות אופי חמור יותר. לדוגמה, היו סימנים לכך שהתפוררות של יריעות קרח עלולה להעלות את פני הים מהר יותר מהתחזיות של ה-IPCC. גרוע מכך, ראיות חדשות הצביעו על כך שההתחממות עצמה גורמת לשינויים ביערות ובטונדרה שיביאו להתחממות חזקה עוד יותר. [1]

בשנת 2010 התרחשו השפעות שמדענים חזו במשך שנים רבות, מוקדם מהצפוי. עלייה בחומציות האוקיינוסים, גלי חום חסרי תקדים, שיטפונות ושיבושים, שינויי חום שעלולים להשפיע על הישרדותם של מינים רגישים. בתקופה זו התפתח תחום מחקר חשוב חדש, כאשר מדענים פנו מניבוי השפעות עתידיות על מנת להראות כיצד התחממות כדור הארץ פוגעת באנשים כיום, כפי שניתן לראות בנתונים גלובליים ובניתוחים על אסונות ספציפיים. השינויים באזור הארקטי, הם השינויים החזקים ביותר, בהתאם לתחזית של סוונטה ארהניוס. יריעות הקרח של האזור הארקטי התמעטה במהירות חסרת תקדים וקרחוני גרינלנד נמסים במהירות. באנטרקטיקה, התפרקות של כמה יריעות קרח לתוך האוקיינוס ​​עלולה להיות בלתי הפיכה. בינתיים התברר כי גם אם נעצור את באופן מיידי את כל הפליטות, הגזים שכבר באוויר יביאו להתחממות נוספת במשך אלפי שנים. מחקרים ממוחשבים מצאו כי בעיות יהיו חמורות הרבה יותר אם הטמפרטורות העולמיות יעלו יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמה הטרום-תעשייתית, דבר שכעת הוא דבר כמעט בלתי נמנע.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 Spencer Weart, The Discovery of Global Warming: Introduction, July 2017
  2. ^ [1]
  3. ^ ג'ון טינדל, ויקיפדיה האנגלית
  4. ^ Svante Arrhenius
  5. ^ "Science Past from the issue of May 9, 1959". Science News. April 23, 2009. p. 30
  6. ^ page 52 of The Population Bomb, 1968, available from "Paul Erhlich on climate change in 1968"
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 THOMAS C. PETERSON, WILLIAM M. CONNOLLEY, AND JOHN FLECK , THE MYTH OF THE 1970s GLOBAL COOLING SCIENTIFIC CONSENSUS, Bulletin of the American Meteorological Society Vol. 89, No. 9 (SEPTEMBER 2008), pp. 1325-1337
  8. ^ 8.0 8.1 Doug Struck, The Daily Climate, How the "Global Cooling" Story Came to Be, סיינטפיק אמריקן, 10 בינואר 2014
  9. ^ Rasool, S. I.; Schneider, S. H. (1971). "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate". Science. 173 (3992): 138–141. Bibcode:1971Sci...173..138R. doi:10.1126/science.173.3992.138. PMID 17739641
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 סטפן שניידר, ויקיפדיה האנגלית
  11. ^ Rasool, S. I.; Schneider, S. H. (1971). "Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate". Science. 173 (3992): 138–141. Bibcode:1971Sci...173..138R. doi:10.1126/science.173.3992.138. PMID 17739641
  12. ^ Pearce, Fred, The Climate Files: The Battle for the Truth about Global Warming, (2010) Guardian Books, ISBN 978-0-85265-229-9, pp. 24–27. "When he redid the maths, the balance between warming and cooling now tipped strongly towards warming."
  13. ^ Weart, Spencer (2003–2011). "Aerosols: Volcanoes, Dust, Clouds and Climate: Schneider part b". American Institute of Physics.
  14. ^ Patterns and Perspectives in Environmental Science (Hardcover). Report of the National Science Board. Government Printing Office. 1972.
  15. ^ Science and the challenges ahead : report of the National Science Board. Report of the National Science Board. Government Printing Office. 1974
  16. ^ NEELA BANERJEE, LISA SONG AND DAVID HASEMYER,Exxon's Own Research Confirmed Fossil Fuels' Role in Global Warming Decades Ago, inside climate news, SEP 16, 2015
  17. ^ Dana Nuccitelli, Two-faced Exxon: the misinformation campaign against its own scientists, the guardian ,25 Nov 2015
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Weart, Spencer (February 2019). "International Cooperation", The Discovery of Global Warming] . American Institute of Physics.
  19. ^ Syukuro Manabe , Richard T. Wetherald, Thermal Equilibrium of the Atmosphere with a Given Distribution of Relative Humidity, JAS, May 1967
  20. ^ Satellite data show a cooling trend in the upper atmosphere. So much for global warming…. Right?
  21. ^ Cooling of the upper atmosphere by enhanced greenhouse gases — modelling of thermospheric and ionospheric effects
  22. ^ Increases in greenhouse forcing inferred from the outgoing longwave radiation spectra of the Earth in 1970 and 1997, Nature,volume 410, pages355–357 (2001)
  23. ^ Upper Atmosphere Has Cooled Steadily for Three Decades
  24. ^ IPCC Third Assessment Report
שינויי אקלים והתחממות עולמית

רקע מדעי להתחממות עולמית: קלימטולוגיה • מחזור הפחמן • שיווי משקל • שוק האנרגיה העולמי • דלק מחצבי • תהליך ארוך טווח • תהליך בלתי הפיך • התחממות עולמית • שינויי אקלים • אפקט החממה • גזי חממה • גרף מקל ההוקי • החמצת אוקיינוסים • עמעום עולמי • מודל אקלימי • הפתעה אקלימית • התקררות עולמית • טביעת רגל פחמנית • פוטנציאל התחממות עולמית

 

השפעות של שינויי אקלים: המסת קרחונים ושלגים • עליית מפלס פני הים • השפעה על סופות • השפעה על בצורות ומידבור • השפעות כלכליות של התחממות עולמית • שינויי אקלים וחקלאות • פליטים סביבתיים • ההתיישבות הנורווגית בגרינלנד • השערת מדיאה • השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון • רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה • שינויי אקלים בישראל • הנה זה בא (ספר)

מדיניות אקלים: ההיסטוריה של חקר שינויי האקלים • המחלוקת על התחממות עולמית • הפנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים • פרוטוקול קיוטו • דו"ח שטרן • ועידת האקלים בפריז • אמת מטרידה (סרט) • ‏מצעד האקלים • הכחשת שינויי האקלים • התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית (סרט) • התחממות העולמית - מורה נבוכים

טכנולוגיה, כלים, ותחומי התמודדות: אנרגיה מתחדשת • חסכון אנרגטי • התייעלות אנרגטית • תחבורה בת קיימא • עירוניות מתחדשת • בנייה ירוקה • השפעות סביבתיות של מזון מהחי • שימושי קרקע • חקלאות בת קיימא • צמיחה כלכלית • I=PAT • פשטות מרצון • גידול אוכלוסין • כלכלה בת קיימא • זה משנה הכל

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=ההיסטוריה_של_חקר_שינויי_האקלים&oldid=125888"