שיטת המערכות הרכות

שיתוף

שיטת המערכות הרכות (באנגלית: Soft System Methodology ובקיצור: SSM) היא שיטה שפותחה על ידי פיטר צ'קלנד כגישה מערכתית חלופית המיועדת לפתרון מצבים בעייתים במערכות חברתיות. השיטה מהווה תגובת-נגד לגישה ה'קשה' בחשיבה המערכתית אשר מתייחסת למערכות חברתיות בדומה למערכות פיזיקליות, מכיוון שזו מתעלמת מעניינים תרבותיים-אנושיים אשר קיימים במערכות חברתיות. השיטה היא כלי לפתרון מצב בעייתי ולא לפתרון בעיה. זאת מתוך ההנחה שבמערכות חברתיות רכות אין בעיות נקודתיות אלא מצבים בעייתיים מתמשכים הנתפסים כבעיות על ידי מספר אנשים או גורמים במערכת. השיטה הרכה שואפת לנסות להכליל את נקודות המבט החברתיות השונות של מערכת רכה וליצור עליה פעולה כוללת אשר פותרת בעיות של מספר גורמים.

בסיס השיטה הוא יצירת מעגל למידה מתמשך המאפשר לפעול על המערכת החברתית בכיוונים הרצויים. הפעולה של השיטה מונעת על ידי 'איש מערכות' אשר מעורב בתהליך המתבצע במערכת החברתית. שתי הנחות יסוד של השיטה הן:

מערכת היא כלי לדימוי אנושי של חלק מהעולם הרלוונטי לפתרון הבעייה ולא אובייקט קבוע. המערכת היא כלי מחשבתי אשר מאפשר לבני האדם לבצע את השינוי הרצוי.
לכל פעולה חברתית ניתן להעניק מספר משמעויות, תלויות בעיני המתבונן.

שלבי השיטה

השיטה מתרחשת בשבעה שלבים. שלבים 1,2,5,6,7 מתרחשים בתוך המערכת החברתית הנתונה לשינוי, בעולם האמיתי. שלבים 3,4 מתרחשים בתוך עולם המערכות, כלומר מבוצעים על ידי איש המערכות אשר מנסה לפתור את המצב הבעייתי.

שלב ראשון - כניסה אל המצב הבעייתי

בשלב זה נוצר הקשר בין איש המערכות לבין המערכת הבעייתית-חולה (דימוי זה משמש לתאר מצב בעייתי רחב במערכת). אחד הגורמים במערכת הנתונה במצב בעייתי 'מזמין' התערבות של איש מערכות. [הערה 1 - לא ברור לי האם הוא חייב להיות חיצוני לבעייה, אני מניח שלא. [הערה 2 - מצוין כי סוכני השינוי, מי שאמורים לבצע את הפעולות שיובילו לפתרון, צריכים להקשיב לאיש המערכות. האם זה המקרה בכלכלה? מי הם בכלל סוכני השינוי?].

שלב שני - יצירת התמונה הכוללת

בשלב זה יוצר איש המערכות תמונה כוללת של הבעיות אותן רוצים לפתור. המטרה היא ליצור תמונה ברורה ורחבה ככל הניתן של המערכת החברתית בה רוצים לפעול ושתהה מכילה כמה שיותר נקודות מבט שונות. בשלב זה נעשים שלושה ניתוחים של המצב:

מיפוי ההתערבות העתידית:
1. מי הם הגורמים המעורבים? ומה מפריע להם?
2. מה הן הבעיות שמבוטאות על ידי האנשים במערכת?
3. מי הם כלל בעלי העניין במערכת?
4. מי הם האנשים אשר יכולים להוביל את השינוי (סוכני השינוי)?
מיפוי המערכת החברתית-תרבותית:
1. מה הם החוקים והנורמות שלה?
2. מה הם הערכים שלה?
3. מהו האתוס, הרעיון המסדר של המערכת?
מיפוי כוחני-פוליטי:
1. מה הם יחסי הכח בין הגורמים במערכת?
2. מי הם המרוויחים/נפגעים מהמצב הנוכחי?
3. מי אינם נשמעים/לא מסוגלים להשפיע על ניהול המערכת?

תוצאת הבירור המקיף הזה היא 'תמונה עשירה' של המערכת. מודגש כי לא משתמשים כאן במודלים מערכתיים ובאף שיטה לחשיבה מערכתית אלא יוצרים תמונה של ה'קולות' הנשמעים מתוך המערכת ושלה התופעות שהתגלו בשלב הבירור.

שלב שלישי - הגדרות בסיס (מתרחש בעולם המערכות)

בשלב זה מעצבים את הפעולות המערכתיות שייעשו כדי לשפר את המצב הבעייתי. העיצוב הוא הגדרת הדרישות מפעולות ההתערבות שיבוצעו בהמשך ומהמערכות שישמשו לבצע אותן. הגדרות הבסיס הינן ה'תשובות' שצריך לספק כדי לפתור את המצב. הן הליבה של רעיונות השינויים שאנו רוצים לעשות במערכת, מהגדרות הבסיס יצמחו המערכות והפעולות המערכתיות שיעשו כדי לפתור את המצב הבעייתי.

ליצירת הגדרת בסיס שני צעדים:

בחירת נושא או בעיה מהתמונה העשירה שנוסחה בשלב הקודם.
עיצוב הדרישות ממערכת אשר תוכל להביא לפתרון הבעיה שנבחרה.

לכל הגדרת בסיס ישנה נקודת מבט המכוננת אותה. נקודת המבט תלויה בבעיה שנבחרה בצעד מס' 1. כדי ליצור את הגדרות הבסיס מתבוננים על כמה גורמים בבעיה שנבחרה (ר"ת באנגלית CATWOE):

צרכים וקורבנות (Costumers): מי שעומד להרוויח מהמערכת שתעוצב על פי הגדרת הבסיס הוא צרכן שלה ומי שיפסיד הוא קורבן שלה.
מבצעים (Actors): מי שיבצעו את הפעולות של המערכת המתהווה.
תהליך השינוי/תמורה (Transformation Process): השינוי שאמורה המערכת לחולל בנקודה הבעייתית [הערה - מצאתי כמה התייחסויות לתהליך התמורה כמשהו המחייב קלט ופלט גם אם מאוד מופשטים, כהתמרה של אובייקטים בעייתיים לאובייקטים רצויים, לא ברור לי עד כמה ההסתכלות הזו טובה].
תפיסת עולם (Weltanschauung): נקודת המבט המאפשר לתהליך ההמרה/לפעולות המערכת המתהווה להיות משמעותי.
בעלים (Owner): מי שאחראי על המערכת. לכל מערכת יש מישהו מהמונה עליה, מי שיכול להפסיק את קיומה. [הערה - נכון בעיקר למערכות ארגוניות אך בעייתי מאוד לגבי מערכות חברתיות שאינם ארגונים. מי ממונה על הכלכלה? על המדינה?]
הגבלות חיצוניות (Enviromental Constrains): גורמים חיצוניים למערכת אשר אינם מושפעים מההתערבות המערכתית ולכן מגבילים אותה.

חשוב לזכור כי כל התערבות במערכת ניתן לראות באופן שונה ממספר נקודות מבט שונות. לכן ניתוח כזה יחשוף את נקודות המבט השונות על כל פעולה.

שלב רביעי - המשגת המערכות האירגוניות (מתרחש בעולם המערכות)

בשלב זה ניבנות ומומשגות המערכות האירגוניות אשר מיועדות לחולל את השינוי (נקראות גם מערכות פעולה אנושיות). המערכות הללו יישומו בעולם האמיתי על ידי סוכני השינוי. לכל מערכת כזו ישנה מטרה, גבולות מוגדרים, ומנגנוני בקרה. ניתן לתאר את המערכות הללו כמיועדות ל'השתלה' בתוך המערכת החברתית הבעייתית-חולה. בשלב זה נעשית עבודה על ידי כלי חשיבה מערכתיים שונים. חשוב להבין כי מה שנבנה בשלב זה הוא המודלים של המערכות המיועדות להיווצר ולא התוכן שלהם.

שלב חמישי - השוואה לעולם האמיתי, שיח

בשלב זה חוזר איש המערכות אל סוכני השינוי של המערכת החברתית הבעייתית-חולה עם התובנות שלו משלבים שלוש וארבע. כאן המטרה היא לפתח שיח של סוכני השינוי אודות הצעדים הנדרשים והמערכות הארגוניות אשר יש להקים כדי לתקן את המצב. צ'קלנד מציין כי תמיד קיימת השאלה מתי יש לעבור משלב ארבע לחמש. שאת מכיוון שמאוד מפתה להמשיך ולשחק עם המודלים עוד ועוד אך אין משיגים תוצאות בדרך זו. שלבים שתיים עד חמש יכולים להיות איטרטיבים, כלומר לחזור על עצמם מספר פעמים בספירלה לפני שעוברים הלאה לשלב שש. [הערה - יותר מקובל להשתמש בדימוי של חזרה מעגלית אולם הספירלה יותר מדוייקת, זאתמ מכיוון שבסוך כל חזרה על התהליך אנו נמצאים במקום שונה ממה שהתחלנו.]

שלב ההשוואה הוא השלב בו נפגשות המחשבות האינטאיטיביות שקיימות לגבי המצב הבעייתי והתמונה שצויירה בשלב שתיים עם המודלים המערכתיים. כך נותצת תשתית אפיסטמולוגית (של בירור אודות הידיעה) עמוקה לשיח אודות המצב הבעייתי. מכאן ניתן לצאת לסיבוב נוסף של שלבים שתיים עד חמש.

ניתן לעשות את ההשוואה בארבע דרכים:

שימוש במודלים המערכתיים כדי לעורר שאלות - שימושי כאשר המערכות שהומשגו שונות מאוד מהמערכות הקיימות ולכן ניתן לעורר באמצעותן דיון. [הערה - יש כאן סכנה כי במידה והן שונות באופן קיצוני מהמצב הקיים הם לא ייתקבלו על ידי האנשים במערכת]
מה היה קורה אם - ניסיון לקחת תקופת זמן ידועה במערכת ולבחון מה היה קורה עם המערכות שנוצרו בשלב ארבע היו קיימות בה.
השוואה כוללת - הסתכלות על מה מהמערכות המוצעות כבר מתקיים.
השוואת מודלים - יוצרים מודל מערכתי-מושגי של המצב הקיים (למעשה מפעילים את שלב ארבע על הבעיה) ומשווים בינו ובין המודל המוצע.

שלב שישי - הכנות ליישום

בשלב הששי קובעים האנשים המצויים במערכת את הפעולות הנדרשות כדי להחיל את השינויים הרצויים 'מה צריך לעשות כדי להכניס את המערכות הנוצרו אל תוך המערכת שלנו?'. השינויים מתחלקים לשלושה סוגים:

שינויים מבניים: שינויים במרכיבים הבסיסים של המערכת.
שינויים בתהליכים: שינוי החלקים הדינמיים של המערכת.
שינויים ערכיים: שינוי הערכים המניעים את הפועלים במערכת. שינוי התפיסות המקובלות לגבי טוב ורע, רצוי ולא רצוי ומטרות אישיות וכלליות במערכת. [אלו הם שינויים מובהקים לגישה הרכה.]