אנרכיזם

אנרכיזם הוא מושג כללי המתאר מגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות בביטול כל צורה של שלטון, כפייה והיררכיה חברתית. האנרכיסטים גורסים כי לכל מערכת חברתית היררכית תהיה השפעה שלילית הן על הפרט הנמצא תחת סמכות והן על בעל הסמכות. במסגרת התנגדות זו להיררכיה, האנרכיסטים מתנגדים למוסד המדינה ורובם המוחלט מתנגד גם לקפיטליזם, אותו הם רואים כשיטה כלכלית המבוססת על ניצול.

על פי האנרכיזם, במקום המבנים הפוליטיים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ומנהגים כלכליים מנצלים, כמו עבודת שכר - כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על התנדבות, ניהול-עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש הזכות לקבל החלטות על חייהם, ביחס למידת השפעת ההחלטות עליהם.

בניגוד לדעה הרווחת, האנרכיזם אינו גורס כי האדם טוב מטבעו, אלא מתייחס אל טבע האדם כאל דבר מורכב, המעוצב על ידי גנטיקה, נסיבות חברתיות, ו/או נפשיות.

מקור השם "אנרכיזם" הוא בשפה היוונית, ומשמעו הֶעְדֵּר ארכון (ארכון היה בעל המשרה הבכירה ביותר באתונה, המקביל לראש המדינה בימינו). משמע, אנרכיזם, במובנו הרחב ביותר, הוא אמונה שכל צורת שלטון וכפייה על אחר אינם נחוצים וצריך לבטלם. במילה "אנרכיה", כפי שרוב האנרכיסטים עושים בה שימוש, אין הכוונה לכאוס ואי-סדר, אלא לחברה ללא מדינות עם קשרים חברתיים התנדבותיים. אנרכיזם משויך בדרך כלל לצד השמאלי של המפה הפוליטית, אך גם בקרם חסידי הקפיטליזם ניתן למצוא כאלו הקוראים למדינה חלשה שלא תפעיל כפייה על הציבור.

החברה האנרכיסטית

בעוד ההתנגדות למוסדות כופים והיררכיות חברתיות היא מאפיין עיקרי לכל סוגי האנרכיזם, לאנרכיזם יש גם חזון חיובי לגבי תפקוד מוצלח של חברה אנרכיסטית. ישנו מגוון רב ושונות בין הפילוסופיות האנרכיסטיות והדעות חלוקות בתחומים שונים כגון סוג השיטה הכלכלית שתונהג, היחס לסביבה ולתעשייה, תפקיד האנרכיסטים בתנועות אחרות, שאלת השימוש באלימות להגנה על חברה אנרכיסטית עתידית ועוד.

העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם חירות, שוויון, סולידריות וניהול-עצמי. האנרכיסטים מאמינים שלאף אדם אין הזכות לשלוט ולכפות את רצונותיו ודעותיו על אדם אחר, ולכן גם היווצרות חברה אנרכיסטית תיתכן רק על ידי שחרור-עצמי ולא על ידי כפיית הרעיון האנרכיסטי על אחרים. החברה האנרכיסטית תורכב מקהילות והתאגדויות חופשיות של עובדים, כאשר ניהולם יתבצע על ידי כל חברי ההתאגדות (העובדים) או הקהילה, בשקיפות מוחלטת ובאמצעות שיטת הדמוקרטיה הישירה, בניגוד לשיטת הדמוקרטיה הייצוגית. שיטה נוספת לניהול וקבלת החלטות באנרכיזם היא שיטת הקונצנזוס, כאשר הדבר מתאפשר. כך, יאמרו האנרכיסטים, כאשר מתקיימת שקיפות ולכל אדם תהיה אפשרות להצביע ולהביע את דעתו, ללא תלות במעמד ובתפקיד, ימנעו גם מקרים של שחיתות וניצול סמכויות.

היסטורית האנרכיזם

בשנת 1793 כתב ויליאם גודווין את ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי" , שהפך לליבת הביקורת האנרכיסטית על ממשלות, כלכלה והסדר החברתי הקיים. אף על פי שגודווין לא השתמש במילה "אנרכיזם", יש הרואים בו כאבי האנרכיזם המודרני.

אולם, הדעה הרווחת היא שרק כאשר פייר-ז'וזף פרודון הוא אבי האנרכיזם המודרני שכן הוא הראשון שהתייחס אל עצמו כאל "אנרכיסט". הוא נחשב לאחד ההוגים המרכזיים והמשפיעים ביותר של התאוריה האנרכיסטית. ספרו "רכוש מהו?" שבו ניסח את סיסמתו המפורסמת "רכוש הוא גזל" עורר סנסציה עם הופעתו ב-1840. עם זאת לאחר אירועי 1848 בצרפת, החל לקרוא לעצמו פדרליסט.

מיכאיל אלכסנדרוביץ' בָּאקוּנִין היה הוגה דעות בתחומי מדע המדינה, אנרכיסט וסוציאליסט רוסי. באקונין היה בין התורמים העיקריים להתפתחות הפעילות האנרכיסטית המודרנית בכלל, והאנרכו-קומוניזם בפרט. התנועה המהפכנית של 1848 נתנה לו את ההזדמנות להפיץ את דעותיו ברבים. הוא טען כי "חירות ללא סוציאליזם היא אי צדק, ואילו סוציאליזם בלי חופש-הריהו עבדות." יריבו האידאולוגי העיקרי של באקונין היה קרל מרקס ובאקונין הזהיר כי כתביו של מרקס יובילו למשטר רודני.

אדם נוסף שדגל באנרכיזם היה הסופר לב טולסטואי. הוא האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל ניסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הוא מניפולציה של אנשי השלטון, שנועדה לשלוט בציבור כנגד טובתו. טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שגורמת לציבור להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון. טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, וניסיון להימנע ממנה, יביאו להכחדת המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 אירעו רציחות רבות של מנהיגים פוליטיים, ביניהן רצח הנשיא מקינלי בארצות הברית בשנת 1901. מעשים אלו היוו את הביטוי המעשי לדוקטרינה אנרכיסטית המכונה "תעמולה על פי המעשה". דוקטרינה זו תמכה בפעולות החלטיות ומרהיבות של יחידים, כגון התנקשויות פוליטיות, שיהוו השראה לפעולות נוספות ולהצתת מהפכה בקרב מעמד העובדים.

לקראת סוף המאה ה-19 כבר היה ברור שהדוקטרינה היא אסטרטגיה כושלת, ורוב האנרכיסטים הרחיקו עצמם מהרעיון. מיעוט המשיך את המעשים עוד מספר שנים. היום, פעולות אלימות של אנרכיסטים כלפי בני אדם הם אירוע נדיר ביותר, אף על פי שרובם אינם פציפיסטים במובן הנוקשה של המילה. למרות זאת, רבים עדיין מקשרים את האנרכיזם עם אלימות וכאוס, לעתים בגלל השימוש במילה 'אנרכיה' בתקשורת במשמעות של אי-סדר פוליטי או חברתי, על אף שאין הכוונה לאנרכיזם במובנו הפוליטי.

פיוטר אלכסייביץ' קְרוֹפּוֹטְקִין היה, אחרי מות באקונין, התאורטיקן הראשי של האנרכו-קומוניזם. גם הוא שלל כל צורה של מרות כפויה – של מדינה וממשל ריכוזי, של שלטון כלכלי או כנסייתי, אבל שלילתו נבעה בעיקר מראייתו את הקבוצות הקטנות והמהודקות כקרקע נוחה להתפתחותן של הנטיות הטבעיות באדם לעזרה הדדית, כיבוד הזולת ודמוקרטיה צומחת מלמטה, מתוך תאי היסוד של החברה. קרופוטקין תמך במלאכה, להבדיל מן התעשייה, מתוך ההעדפה של התא המצומצם על פני הגוף הגדול, ואף כי ראה את התפתחות המכונה ועתידה, הטיף לניצולה למען המלאכה בצוותים קטנים. הוא האמין כי בתנאים מסויימם יכולה לצמוח דמוקרטיה פדרליסטית מלמטה. קולקטיבים חקלאיים רבים בספרד הושפעו רבות מתאוריה זו. קרופוטקין רחוק מן הקיצוניות האופיינית בדרך כלל לתעמולה האנרכיסטית. לדוגמה בימי מלחמת העולם הראשונה תמך במדינות ההסכמה נגד גרמניה, ואחרי מהפכת פברואר, עם חזרתו לרוסיה, קרא לחידוש בריתה של רוסיה עם המערב נגד הקואליציה הגרמנית. עקב התנגדותו לדיקטטורה וטרור סירב, אחרי מהפכת אוקטובר, לתמוך במשטר הבולשביקי.

אנרכיסטית בולטת נוספת היתה אמה גולדמן שפעלה בארצות הברית ובמדינות נוספות במחצית הראשונה של המאה ה-20. גולדמן פעלה בתקופת הגל הפמיניסטי הראשון, היא תרמה למאבק למען אמצעי מניעה (שהיו לא חוקיים אז) והביעה ביקורת רבה על התנועה אשר נשאה על דגלה אך ורק את מאבק הסופרג'יזם. היא היתה פעילה במאבקי עובדים ושם תמכה בפעילות מיליטנטית ואלימה בהמשך התנערה מאלימות ככלי לשינוי חברתי. היא גם התנגדה לגיוס למלחמת העולם הראשונה. היא מכן גורשה לרוסיה הקומוניסטית אולם ביקרה אותה וברחה ממנה. לאחר מכן הגיעה לספרד שם ניסתה לסייע לאנרכיסטים המקומיים במאבקם בכוחות פאשיסטיים ובולשביקים במלחמת האזרחים בספרד. גולדמן כרכה את האנרכיזם בהיבטים מגדריים ותמכה גם בזכויות אדם וזכויות להט"ב.

השלטונות במאה ה־20 לא ראו בעין יפה את התנועה האנרכיסטית, והיא דוכאה באכזריות בברית המועצות על ידי הקומוניזם, באיטליה על ידי הפשיזם ובגרמניה על-ידי הנאציזם. בארצות הברית לאחר רצח מקילני, המדינה כלאה והגלתה אנרכיסטים.

נסטור איבאנוביץ' מאכנו היה אנרכו-קומוניסט אוקראיני. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1920) הקים מאכנו ממשל עצמי בדרום אוקראינה וביסס כוח גרילה חזק, שנלחם לסירוגין בצבא האדום (הבולשביקים), בצבא הלבן ובכוחות אחרים שפעלו באוקראינה. מאכנו עמד בברית עם הבולשביקים נגד הצבא הלבן, אך אלה פנו נגדו בכל פעם שהוסר האיום המשותף ולבסוף הביסוהו. לאחר מפלת צבאו יצא מאכנו לגלות, ומת בחוסר-כל בפריז.

מוריי בוקצ'ין היה סופר ונואם סוציאליסט ליברטרי אמריקאי, והמייסד של זרם ה"אקולוגיה החברתית" הקשור לזרמי המחשבה של הסוציאליזם הליברטרי והסביבתנות. הוא כתבל פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה ותכנון עירוני ואקולוגיה. ספרו משנת 1982, "האקולוגיה של החופש", היה בעל השפעה גדולה על התנועה האקולוגית המתפתחת, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות. הוא היה שותף בארגון האנטי-גרעיני "התאגדות קלמשל" בניו אינגלנד וההרצאות שלו בגרמניה השפיעו על כמה מהמייסדים של מפלגת הירוקים הגרמנית. במאמר אנרכיה לאחר מחסור בוקצ'ין מקשר בין דיכוי חברתי לבין בעיות סביבה הוא קובע כי תופעות כמו זיהום, חקלאות תעשייתית, הרס הטבע על ידי פרבור. בוקצ'ין טוען כי גם האדם הופך להיות מעין מוצר צריכה - "העושר של החוויה החברתית אשר סימן תקופות היסטוריות מוקדמות יותר, אבד, ומשאיר את אדם כחפץ, כמוצר של ייצור המוני". וקובל כי "חיי היום-יום לעסק, נישואין לשיתוף-פעולה, ילדים להשקעה .אנו מודדים זמן וחוסכים מקום. הסיבות להפשטתו של עולם הטבע, לקיומה של העיר, ולמעשה לכל אופי החוויה עצמה, מתבהרות, אם אנו לוקחים בחשבון, שתמציתה של החברה הבורגנית היא שליטה על הקשרים החברתיים באמצעות חפצים, צמצום האיכות לכדי כמות וצמצום האדם עצמו לסחורה."

בוב בלאק הוא אנרכיסט אמריקאי ועורך דין. בלאק כתב את ביטול העבודה ומאמרים אחרים, כמו אנרכיה לאחר השמאל. בלאק תומך בגישה של פשטות מרצון וטוען כי חלק ניכר מהעבודות בחיים המודרניים הוא מיותר ואף מזיק - לדוגמה ייצור של מוצרים קטלניים כמו כלי נשק, מזון מהיר או מכוניות וכי משרות אחרות - בעיקר בתחום של שירותים, הן מיותרות, שכן תכליתן העיקרי הוא לשמור על הסדר החברתי הקיים.

כיום האנרכיסטים פעילים בעיקר במאבקים הקשורים לזכויות אדם, זכויות בעלי חיים, אנטי-גלובליזציה ומאבקים כלליים המתנגדים לדיכוי עמים, תרבויות, קבוצות, מיעוטים ויחידים. גם כיום ממשיכים הפעילים האנרכיסטים להיחשב במדינות רבות כקיצוניים וכמוקצים. האנרכיסטים, בתגובה, טוענים כי מדינות אלו הן "מערכות דיכוי היפר קפיטליסטיות".

בשנים האחרונות התעוררו באירופה ובמקומות אחרים בעולם זרמים אנרכיסטים רבים. בין הסיבות לכך: התעצמות מגמת הגלובליזציה, עליית הפציפיזם בתרבות האירופית והיווצרות האינטרנט כמדיום אנרכי (אתרי הויקי והבלוגים שתפקודם מאופיין בפעילות בעלת סממנים אנרכיסטים). הביטוי המובהק להתעוררות הן הפגנות הענק בערים האירופאיות שחלקן דוכאו על ידי השלטונות והתדרדרו לאירועים אלימים. תחת ההתנגדות למלחמת עיראק התפשטה המחאה וראיית העולם הזו גם למדינות אחרות באמריקה ובמזרח הרחוק.

בשנים האחרונות התארגנה במדינת ישראל קבוצה של צעירים המכונה "אנרכיסטים נגד הגדר". מדובר בקבוצת שמאל רדיקלי המתנגדת לבנייתה של גדר ההפרדה על שטחים פלסטינים מעבר לקו הירוק, כאשר חלקם מתנגדים לעצם הרעיון של גדר הפרדה, ללא קשר למיקומה הגאו-פוליטי. הפגנותיה של קבוצה זו בסמוך לאזורי הגדר הובילו לא פעם לעימותים בין פעיליה לכוחות הביטחון.

האנרכיזם, כאסכולה פוליטית, היה ונשאר תנועת שוליים וכמעט אף פעם לא הצליח להפוך לתנועת המונים או לכוח פוליטי של ממש. היוצא מכלל זה היה בזמן מלחמת האזרחים בספרד, במסגרתה הצליח האנרכיזם להשיג משקל פוליטי משמעותי ולזכות בתמיכה המונית, עד שדוכא בידי הקומוניסטים-סטליניסטים והפאשיסטים הלאומנים. מעבר להשפעתו המעשית, השפיע האנרכיזם בתחומי הפילוסופיה והתאוריה הפוליטית והארגונית.

זרמים באנרכיזם

קיימים זרמים רבים באנרכיזם, המבוססים על תפיסות עולם שונות. זרמים אלו אינם סותרים בהכרח, וייתכנו שילובים שונים שלהם.

אנרכו-קומוניזם

אנרכו-קומוניזם מדגיש את השיוויוניות, ביטול הכסף, ושימוש בכלכלת מתנות על מנת להקל על חלוקת הסחורה. הוא תומך בבעלות משותפת על אמצעי הייצור והחלוקה ובבעלות אישית על דברים שימושיים - לדוגמה, היחיד רשאי להיות הבעלים של המכנסיים שלו, אבל המפעל לייצור מכנסיים שייך לכל הקהילה. משמע, המפעלים שייכים לכל החברה, וכל מי שתרם לחברה יוכל לקבל את מה שהוא צריך.

באנרכו-קומוניזם, הרווח אינו קיים יותר. לא רק זה, אלא שסחורה מחולקת כמתנות מתוך הוודאות שאחרים ייתנו מוצרים בחזרה גם כן (בחברה תעשייתית, תהליך זה יתרחש גם בין סינדיקטים של פועלים וגם בין יחידים). אם סינדיקט מסוים לא משתף אחרים במוצריו, אותו סינדיקט לא יקבל משאבים מסינדיקטים אחרים, ובכך שיתוף יהיה האינטרס של הכל.

האנרכו-קומוניזם תומך גם בביטול העבודה במובן של ביטול עבדות השכר, וממליץ על ניהול עצמי של מקום העבודה על מנת לשפר את התנאים, לשפר את היעילות, ולהפוך את העבודה למהנית.

אנרכו-סינדיקליזם

אנרכו-סינדיקליזם הוא ענף של התאוריה האנרכיסטית המתמקד בתנועת העובדים, ומכאן המונח סינדיקליזם. אנרכו-סינדיקליסטים רואים באיגודי עובדים כוח פוטנציאלי לשינוי חברתי מהפכני, בכך שיחליפו את הקפיטליזם והמדינה בחברה חדשה שתנוהל בצורה דמוקרטית ועל ידי ניהול עצמי של עובדים. אנרכו-סינדיקליסטים שואפים לביטול מערכת השכר ורוב צורותיו של הרכוש הפרטי, המובילים להבדלי מעמדות.

עקרונות הבסיס של האנרכו-סינדיקליזם הם:

1. סולידריות עובדים.

2. פעולה ישירה.

3. ניהול עצמי של העובדים.

סולידריות עובדים משמעה שאנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שכל העובדים, ללא הבדלי מין וגזע, נמצאים במצב דומה ביחס למעסיקיהם (תודעה מעמדית). יותר מכך, משמעה שבתוך החברה הקפיטליסטית, כל הפסד או רווח של עובדים על או למעסיקיהם, ישפיע, בסופו של דבר, על כלל העובדים. לכן, על מנת לשחרר את עצמם, על כל העובדים לתמוך האחד בשני בחיכוכים מעמדיים.

אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שרק פעולה ישירה – כלומר, פעולה שמציבה את האדם באופן ישיר אל מול הבעיה על ידי כך שהוא פועל בעצמו להעלאת הבעיה אל פני השטח בצורה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, זאת בניגוד לשיטות לא ישירות כמו בחירת נציגים אשר מבטיחים לספק פתרונות באיזשהו תאריך עתידי – תאפשר לעובדים לשחרר את עצמם.

בנוסף, אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שארגוני עובדים – הארגונים הנאבקים נגד מערכת השכר, שעל פי התאוריה האנרכו-סינדיקליסטית, ייצרו בסופו של דבר את הבסיס לחברה החדשה – צריכים להתארגן בניהול-עצמי ללא היררכיה. אסור שיהיו בהם "בוסים", ובמקום זאת, העובדים צריכים להחליט בעצמם את כל ההחלטות שמשפיעות עליהם.

אנרכיזם של סגנון חיים

המינוח "אנרכיזם של סגנון חיים" משמש היום לתיאור עמדות שמתרכזות יותר בשינוי ההתנהגות האישית, ופחות בארגון מחדש של החברה וביטול החברה המעמדית.

לרוב, אלו שמגדירים את עצמם כאנרכיסטים של סגנון חיים טוענים שאינם מתנגדים למאבק לשינוי הסדר החברתי, דוחים את ההבדלה בין התנהגות אישית והתנהגות מעמדית וטוענים שהדרך הטובה ביותר למימוש והשגת האנרכיזם היא להתחיל כבר היום להתנהג כאנרכיסט, על ידי התנתקות ככל הניתן ממוסדות מדינה ומוסדות היררכיים וקפיטליסטים ויצירת קהילות, מרכזים חברתיים, ארגונים ועסקים על פי עקרונות אנרכיסטים.

רבים החיים על פי סגנון חיים זה, גרים בבתים נטושים שהשתלטו עליהם, ובכך נמנעים מלשלם שכר דירה (תופעה זו נרחבת בעיקר באירופה ונקראת "סקוואטינג", כאשר מבנה נטוש שהשתלטו עליו נקרא סקוואט). כמו כן, הם משיגים מזון, בגדים, רהיטים וכו' על ידי סחר חליפין, או על ידי נבירה בפחי אשפה (תופעה הנקראת "דאמפסטרינג", ומתבצעת גם כמחאה על בזבוז המצרכים והמשאבים הנרחב בחברה הקפיטליסטית). דרך נוספת להשגת אמצעים היא גניבה מתאגידים (ההצדקה לכך היא בטענה שהגניבה נעשית על מנת לפגוע בתאגיד כמחאה על הניצול והסבל הרב שגורמים תאגידים רב-לאומיים, לטענתם).

קבוצה מפורסמת התומכת בסגנון חיים שכזה היא הקבוצה האנרכיסטית האמריקאית Crimethinc [2].

אנרכו-פמיניזם

אנרכו-פמיניזם משלב אנרכיזם עם פמיניזם. המונח הוטבע, והפילוסופיה נוצרה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60.

אנרכו-פמיניסטים רואים בפטריארכיה התגלמות של היררכיה, ולכן רואים אותה גם כבעיה בסיסית בחברה. אנרכו-פמיניסטים מאמינים שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה.

אנרכו-פרימיטיביזם

ערך מורחב – אנרכו-פרימיטיביזם

אנרכו-פרימיטיביזם הוא זרם המבקר את מקורות והתפתחות הציביליזציה. פרימיטיביסטים טוענים שהמעבר מצייד וליקוט לחקלאות מסורתית גרם להיווצרות המעמדות, לכפייה ולניכור. הם תומכים בחזרה לצורת החיים שלפני הקמת הציביליזציה על ידי ביטול התעשייה, ביטול חלוקת העבודה וההתמקצעות, ונטישת הטכנולוגיה.

האנרכו-פרימיטיביסטים טוענים שחקלאות וביות של צמחים ובעלי חיים מובילים ליצירתו של רכוש פרטי, הרס כדור הארץ ומציעים שיטות של פרמהקלצ'ר, וחזרה לקיום פרה-תעשייתי. הם מצביעים על כך שלפני המצאת החקלאות, בני האדם חיו בשבטים קטנים ונודדים שהיו שיוויונים מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית.

אנרכיזם אינדיבידואליסטי

אנרכיזם אינדיבידואליסטי מתנגד לקולקטיביזם ומדגיש את חשיבות האוטונומיה של היחיד ואת חירותו. בנוסף, האנרכיזם האינדיבידואליסטי תומך בקיומו של רכוש פרטי (בעלות אישית על התוצר המלא של העבודה), כמו גם בשוק תחרותי בו רכוש ועבודה ניתנים לקנייה ולמכירה (ובכך מתנגד לקומוניזם). כמו כן, הוא מאמץ את תאוריית הערך של העבודה, וכתוצאה מכך, מתייחס לרווח (ולכן גם לקפיטליזם כשיטה המאפשרת רווח) כאלמנט של ניצול. במקום הקפיטליזם והקומוניזם, הוא מציע את המוטואליזם כשיטה הכלכלית הראוייה.

בהתאם לכך, הוא אינו שולל את קיומה של מערכת תגמולים, בין אם תגמולים פורמליים (כגון משכורת) או בלתי פורמליים (תחושת סיפוק, הכרה חברתית, וכו'). אוהדי האנרכיזם אינדיבידואליסטי טוענים כי ניגודי אינטרסים נובעים אך ורק מפגיעה במצבם הטבעי של בני האדם, על ידי מערכות סמכות.

האנרכיסטים האינדיבידואליסטים המסורתיים אינם מתנגדים לבעלות פרטית על ההון, אך עם זאת רובם מתנגדים לבעלות על אדמה שלא בשימוש. זאת מכיוון שאדמה אינה תוצר של עבודה ולכן לא ניתן לקנות או למכור אותה. למרות זאת, היחיד רשאי להחזיק באדמה על ידי כיבושה או שימוש בה ועליו להמשיך להשתמש בה על מנת שתישאר בבעלותו. אדמה שלא בשימוש אינה נחשבת כרכוש משותף של הקהילה, אלא פשוט אינה בבעלות אף אחד ולכן לא נדרשת קבלת רשות מהקהילה על מנת להשתמש בה לצרכים פרטיים.

עקב כל אלו, האנרכיזם האינדיבידואליסטי מנוגד לזרמים קולקטיביסטיים של האנרכיזם (אנרכו-קומוניזם ואנרכו-סינדיקליזם). אף על פי שחלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים עסקו בעניינים מעשיים, האנרכיזם האינדיבידואליסטי נחשב לרוב כ"אנרכיזם פילוסופי" מכיוון שהוא מתמקד בעיקר בטיעונים פילוסופיים על מנת לגרום לשינוי. לעתים הוא נראה כצורה של ליברליזם ולכן היו שקראו לו "אנרכיזם ליברלי".

אנרכו-קפיטליזם

אנרכו-קפיטליזם היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית, שמאמינה בקפיטליזם ללא-מדינה וקוראת לסיפוקם של כל המוצרים והשירותים - כולל אכיפת החוק, השפיטה וההגנה - באמצעות השוק החופשי. הפילוסופיה הזאת טוענת, ששיטת השוק החופשי, שמבוססת על בעלות פרטית, תביא לאדם את מרב השגשוג והחירות האישית. בנוסף לכך, אנרכו-קפיטליזם דוחה את הלגיטימיות של המדינה ורואה בה ישות כפייתית, שגונבת רכוש באמצעות מיסוי, מפעילה כוח פיזי, משתמשת בכוחה כדי להיטיב עם חלק מן העסקים והיחידים על חשבונם של אחרים, יוצרת מונופולים ומגבילה את המסחר. אנרכו-קפיטליסטים טוענים, שאדם יכול לזכות בבעלות לגיטימית על רכוש רק באמצעות חליפין (מסחר), קבלת מתנה, ייצור עצמאי או היאחזות במשאבים הלא-מנוצלים שהוא מצא להם שימוש.

אנרכו-קפיטליזם הוא הזרם האנרכיסטי היחידי שנחשב כלא-לגיטימי על ידי שאר הזרמים האנרכיסטיים המסורתיים, שרואים את ההתנגדות לקפיטליזם כחלק בלתי נפרד מהתאוריה האנרכיסטית, וטוענים שבלתי נמנע שיווצרו מוסדות היררכיים בכל שיטה קפיטליסטית.

נושאים באנרכיזם

מטרות ואמצעים

באופן כללי, אנרכיסטים תומכים בפעולה ישירה ומתנגדים לבחירת נציגים. רוב האנרכיסטים מרגישים כי הבאתו של שינוי אמיתי אינה אפשרית באמצעות קיום בחירות, ורבים טוענים כי השתתפות בבחירות הינה שוות ערך להכרה במוסד המדינה.בעוד שאחרים קוראים לגישה פרגמטית יותר, כולל השתתפות במשאלי עם.

פעולה ישירה עשויה להיות אלימה או בלתי אלימה. למרות שכמה אנרכיסטים מאמינים שאלימות הינה מוצדקת כדי להפיל את השיטה החברתית הסמכותנית הקיימת, רוב האנרכיסטים מתנגדים לטרור ורואים בו דבר סמכותני. מיכאל באקונין ואריקו מלטסטה, כתבו שאלימות הינה הכרחית בזמן מהפכה, אבל דחו את הטרור כאנטי-מהפכני.

קפיטליזם

רוב המסורות האנרכיסטיות דוחות את הקפיטליזם, כמו גם את המדינה. הן רואות בקפיטליזם דבר סמכותני, כפייתי, ונצלני ומאשימות אותו בפגיעה בסביבה ורווחת האדם. אנרכו קפיטליסטים, ורוב האנרכיסטים האינדיבידואליסטים, לעומת זאת, רואים בהון פרטי וברכוש דברים טבעיים ומרכזיים לחברה חופשית. היות שהם מאמינים שקפיטליזם הינו טבעי וספונטני, הביטול שלו יצריך מדינה כפייתנית או אלימות פרטית, ולכן הביטול של מוסד ההון והרכוש נתפש כדבר לא רצוי לאנרכיה.

אנרכיסטים חברתיים לעומתם, הולכים בעקבות פרודון ומתנגדים לבעלות של מקומות העבודה על ידי קפיטליסטים ורוצים להחליף את העבודה בשכר בהתארגנויות של עובדים. אנרכיסטים אלו מסכימים עם קביעתו של קרופטקין לפיה "המקור של התפיסה האנרכיסטית את החברה" נעוץ ב-"הביקורת... כנגד ההתארגנויות ההיררכיות והתפיסות הסמכותניות של החברה" ולא סתם התנגדות פשוטה למוסד המדינה או לממשלה. הם טוענים כי עבודה בשכר היא היררכית וסמכותנית מטבעה וכתוצאה מכך לא ייתכן קפיטליזם אנרכיסטי. אנרכיסטים אלה יסכימו עם ג'רמי ג'נינגס (Jeremy Jennings) אשר טוען כי "קשה שלא להסיק שרעיונות אלה [אנרכו קפיטליזם] - בעלי שורשים עמוקים בליברליזם הקלאסי - הינם אנרכיסטים רק על בסיס של אי הבנה מה אנרכיזם הינו".

קומוניזם

בעוד שאנרכיסטים רבים מציגים את הקומוניזם כצורת ארגון לחברה ולכלכלה, אנרכיסטים אחרים רואים בו סכנה לחרות ולהתפתחות החופשית של הפרט. רוב זרמי האנרכיזם מבחינים בין צורה סמכותנית וליברטרית של קומוניזם. פרודון אמר על הקומוניזם, "אם זה הזן המרקסיסטי או האוטופי, הוא הורס את החרות על ידי לקיחה מהפרט את השליטה על אמצעי הייצור." באקונין כתב: "אני שונא את הקומוניזם כי הוא מהווה את שלילת החירות ומכיוון שעבורי, אנושיות ללא חירות היא בלתי נתפסת. איני קומוניסט...מאחר שהוא מוביל בצורה בלתי נמנעת לריכוז הרכוש בידיה של המדינה".

אנרכיסטים אינדיבידואליסטים רבים מתנגדים לקומוניזם בכל צורותיו, על בסיס הטענה שבלתי אפשרי ליישם קומוניזם מרצון. אינדיבידואליסטים כגון בנג'מין טאקר, ויקטור יארוס והנרי אפלטון דחו את האנרכו-קומוניזם כזרם לגיטימי באנרכיזם. הם דחו את שיטותיו וטענו שהוא סמכותני מטבעו. לדעת האינדיבידואליסט הנרי אפלטון, "קומוניזם, בהיותו מנוגד לטבע האדם, בהכרח ישתמש בשיטות לא טבעיות אם ייושם בשטח" ויתרגם את עצמו ב"ביזה, שימוש אכזרי בכוח, ואלימות".

אנרכו-קומוניסטים דוחים את הביקורת הזו, ומצביעים על העיקרון של התארגנות מרצון שמחזק את התאוריה שלהם ומבדיל אותה מקומוניזם מדינתי. חלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים מוכנים להכיר באנרכו-קומוניזם כזרם לגיטימי. קווין קרסון כותב: "שוק חופשי, קומוניסטים ליברטניים, סינדיקליזם, וסוגים אחרים של אנרכיסטים קולקטיביסטים חייבים ללמוד להתקיים יחדיו בשלום ובכבוד הדדי, במאבק שלנו נגד המדינה התאגידית, ומחר בפאנארכיה שככל הנראה תירש אותה".

גלובליזציה

האנרכיסטים הינם בעד גלובליזציה במובנה המקורי של המונח, כלומר, הרחבת הקשרים בין חברות ויחידים בקנה מידה עולמי, שכן אנרכיסטים מתנגדים ללאומיות, והינם בעד יחסי אחווה ואי אלימות בין כל בני האדם. עם זאת, רוב האנרכיסטים רואים בגלובליזציה המתרחשת כיום, כהעמקת הניצול הקפיטליסטי: מניצול של מעסיק המנצל את עובדו, לניצול של מדינה או תאגיד המנצלים עובדים זולים מהמדינות מתפתחות.

לטענת האנרכיסטים, המסחר הבינלאומי כפי שהוא מנוהל על ידי מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי, G8 והפורום הכלכלי העולמי נעשה בכפייה, בעיקר כלפי מדינות נחשלות או כנגד אוכלוסיות חלשות. חלק מהאנרכיסטים רואים בכפייה כזו גלובליזציה נאו-ליברלית. קבוצות כמו לדרוש מחדש את הרחובות או פעולה עולמית של האנשים היו מהיוזמות של מה שנהוג לכנות התנועה נגד הגלובליזציה..

הטענה המרכזית כנגד הגלובליזציה הנאו-ליברלית או התאגידית, אשר מצטרפים אליה גם זרמים אחרים הדוגלים בביזור ומגוון ואפילו כלכלת שוק, היא שהגלובליזציה הזו מקדמת את הריכוזיות של הכלכלה העולמית, על ידי הגדלת כוחם של תאגידים רב לאומיים כקרטלים בשוק ומול האזרחים במישור הפוליטי והתרבותי. באופן זה ישנה הרחקה של מוקדי קבלת ההחלטות למוקדים כוח מרוחקים וריכוזיים יותר, ומקדמת קפיטליזם דורסני המעמיק את הפערים בחברה ואת הניכור. דבר זה עומד בניגוד לעקרונות האנרכיסטים של אוטונומיה, דמוקרטיה ישירה, ביזור החלטות, סולידריות ושוויון.

המחאות כנגד הגלובליזציה מאורגנות בדרך כלל על פי עקרונות של פעולה ישירה אנרכיסטית, עם סובלנות כללית כלפי מגוון של דעות שונות ושל דרכי פעולה שונות, החל מקבוצות של איוולות טקטית כגון צבא הליצנים, ועד קבוצות נוקשות יותר כמו הגוש השחור. פעולות המחאה והפעולה הישירה מאורגנות דרך ערוצים לא-היררכיים ובשיטות של דמוקרטיה ישירה.

דמוקרטיה

אימרה אנרכיסטית ידועה היא ש"לו הבחירות היו יכולות לשנות משהו, היו מוציאים אותן מחוץ לחוק" [3]. אנרכיסטים אינם מאמינים בדמוקרטיה ייצוגית, מאחר שעל פי טענתם, הנציגים הנבחרים בדרך כלל מתעלמים מרצונות המצביעים להם, וחותרים אחר מטרות אחרות, שהן בדרך כלל קידום האינטרסים של הגופים המממנים אותם. בנוסף, הם טוענים שדמוקרטיה ייצוגית מדכאת מעורבות חברתית, מאחר שקיום בחירות מספק את האשליה של חופש בחירה ודמוקרטיה, כאשר בעצם לאוכלוסייה אין כל השפעה על המדיניות החברתית, מלבד הצבעה פעם במספר שנים ובחירת שליט.

אנרכיסטים שואפים לחברה דמוקרטית, אשר תקיים דמוקרטיה ישירה בכל תחומי החיים (קהילה, עבודה, כלכלה, לימודים וכו'). זכויות המיעוט בחברה שכזו תמיד ישמרו, ולעולם לא תכפה דעת הרוב על דעת המיעוט. למיעוט תמיד תהיה הזכות לסרב לדעת הרוב ולפרוש מאותה קהילה או ארגון בהם התקבלה החלטה אשר הותירה אותם במיעוט [4].

המתנגדים לאנרכיזם, טוענים שבלתי אפשר לקיים דמוקרטיה ישירה בקבוצות גדולות. האנרכיסטים מציעים מערכת של באי כוח על מנת להעביר מידע בפדרציות ורשתות גדולות, ועל מנת להתמודד עם נושאים ברמה עולמית. בהצעה האנרכיסטית לבאי כוח אין הכוונה ל"נציגי ציבור" כפי שאנו מכירים אותם כיום, והם אינם אפילו "נציגים". מבנה באי הכוח שמציעים האנרכיסטים הוא בעצם מערכת של שיטות בהן שליחים פשוט מעבירים מידע והחלטות שהוחלט עליהן בקהילות השונות. באי הכוח נבחרים (בניגוד לכאלו שמחפשים עבודה), וניתן "לפטר" אותם ברגע בו הם חורגים מהמנדט שניתן להם (בניגוד למצב בדמוקרטיה ייצוגית, בו ניתן להחליף נציג רק בסיום תקופה קבועה מראש).

הסביבה

סביבה וקיימות היו נושאים עבור אנרכיסטים לפחות מאז החיבור של קרופוטיקין "שדות, מפעלים וסדנאות", אבל החל משנות ה-1970 אנרכיסטים במדינות מערביות היו מעורבים מאוד בפעילות למען הסביבה. אקו-אנרכיסטים ואנרכיסטים ירוקים דוגלים ברובם באקולוגיה עמוקה. זו ראיית עולם שתומכת במגוון ביולוגי ובקיימות. לעתים קרובות אקו-אנרכיסטים נוקטים בפעולה ישירה כנגד מוסדות שגורמים לדעתם לנזק לסביבה ולקהילות. דוגמה בולטת לתופעה זו היא תנועת "כדור הארץ תחילה!", אשר חבריה נוקטים בפעולות כמו "התנחלות על עצים". גם לתנועה המיליטנטית יותר "החזית לשחרור כדור הארץ", אשר התפצלה מתוך "כדור הארץ תחילה!", יש קשרים עם התנועה האנרכיסטית. מרכיב חשוב נוסף הינו האקו-פמיניזם, אשר רואה בשליטה ובניצול הטבע על ידי האדם מטפורה של שליטה גברית באישה.

אנרכו-פרימיטיביזם הינה פילוסופיה מערבית בעיקרה שתומכת בחזרה לחברה פרה-תעשייתית ובדרך כלל גם פרה-חקלאית. תומכי זרם זה פיתחו את הביקורת על הציביליזציה התעשייתי. בביקורת זו טכנולוגיה ופיתוח הטכנולוגיה הובילו לניכור של אנשים מהעולם הטבעי. פילוסופיה זו פיתחה נושאים שקיימים בפעילות הפוליטית של הלודיטים ובכתבים של ז'אן-ז'אק רוסו. כמה פרימיטיביסטים תומכים בתהליך מלא של "השבת הטבע לפראותו" וחזרה לאורח חיים הנוודי של ציידים לקטים, בעוד אחרים רק מעוניינים בסופה של החברה התעשייתית ולא מתנגדים לביות וחקלאות. תאורטיקנים מובילים בזרם הראשון הינם דריק ג'נסן, וג'ון זרזן, בעוד שה"יונבומבר" טד קצ'ינסקי משתייך לזרם השני. כיום יש חילוקי דעות רבים בין פרימיטיביסטים לבין צורות מסורתיות יותר של אנרכיזם המתמקדות במאבק מעמדי, כמו האקולוגיה החברתית של מוריי בוקצ'ין.

דת

החל מפרודון ובאקונין ועד לאנרכו-סינדיקליסטים הספרדים, אנרכיסטים באופן מסורתי התנגדו או שהיו חשדנים כלפי דת מאורגנת. הם האמינו כי רוב הדתות המאורגנות הן היררכיות מטבען, וברוב המקרים, משתפות פעולה ותומכות במבני הכוח הקיימים כמו מדינה או הון. יחד עם זאת, יש הכורכים יחד אנרכיזם עם תפיסות דתיות.

אנרכיסטים נוצרים מאמינים כי אין סמכות גבוהה יותר מאשר אלוהים, ומתנגדים לסמכויות ארציות כמו ממשלות ולהיררכיה של כנסיות. הם מאמינים כי התורה של ישו והמנהגים של הנוצרים הקדומים היו אנרכיסטים בברור. חלק מהם מרגישים שהכתבים של "נצרתיים" וקבוצות נוצריות קדומות אחרות הושחתו על ידי הדעות הדתיות הנוכחיות - בעיקר כאשר פאולוס הכניס דעות של הפרושים, וכאשר קונסטנטינוס הכריז על הנצרות כדת הרשמית של רומא.

הסופר לב טולסטוי נחשב לאנרכיסט-נוצרי המפורסם ביותר, למרות שלא כינה את עצמו אנרכיסט, כיוון שהוא השתמש במונח זה כדי לתאר את אלו שרצו לשנות את החברה באמצעות אלימות, הספר שלו "ממלכתו של אלוהים נמצאת בתוכך" נחשב לטקסט יסודי באנרכיזם הנוצרי. תנועת הקתולי העובד הינה ארגון אנרכיסטי-נוצרי מודרני.

אנרכיזם בודהיסטי נבע מתוך התנועה האנרכיסטית הסינית של שנות ה-1920. טאיקסו (Taixu) אחד ההוגים והכותבים המובילים של זרם מחשבה זה, הושפע עמוקות מאנרכיסטים נוצרים כמו לב טולסטוי, ומהמערכת באר-שדה הסינית העתיקה. ביטוי חדש יותר לזרם מחשבה זה קיבל ביטוי פופולרי בספרו של ג'ק קרואק, "בטלני הדהרמה" שיצא לאור בשנת 1958.

אנרכיזם עולמי כיום

אנרכיזם צפון אמריקאי מושפע רבות מהתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, ומהתנועה נגד מלחמת וייטנאם. אנרכיזם אירופאי התפתח מתנועות הפועלים, ושניהם אימצו את המאבקים למען בעלי החיים ולמען כדור הארץ. צורות הפעולה של ארגונים וקבוצות אנרכיסטיות הן בדרך כלל ביצוע של פעולות ישירות. בצורה גלובלית, אנרכיסטים בדרך כלל פועלים במסגרת תנועות פציפיסטיות, אנטי-קפיטליסטיות או תנועות אנטי גלובליזציה. מאז שנות ה-90 המאוחרות, אנרכיסטים ידועים במעורבותם בהפגנות נגד ארגון הסחר העולמי ונגד כנסים של ארגון המדינות המתועשות. הפגנות אלה הוצגו בתקשורת הממסדית בדרך כלל כהפגנות אלימות. חלק מהאנרכיסטים תומכים ביצירת 'גושים שחורים' (Black Blocs) בהפגנות. במסגרת הגוש השחור, המשתתפים לובשים שחור ומסתירים את פניהם על מנת להימנע מזיהוי פניהם על ידי המשטרה. משתתפי הגוש מתעמתים עם המשטרה, מציבים מחסומים, ולפעמים משתתפים בהרס של רכוש תאגידי לטענתם, ההרס שהם גורמים, אינו משתווה להרס שגורמים מעוררי הגלובליזציה - ולדבריהם, אם יש באלימות משום העברת מסר שיקטין את הנזק אזי היא מוצדקת.

אף על פי שמשתתפי ה'גוש השחור' הם לרוב האנרכיסטים שנכנסים לכותרות התקשורת, הם אינם אלא מיעוט בולט בקרב התנועה האנרכיסטית. הפגנות רבות משתתפים אלו, מאורגנות דרך ערוצים לא-היררכיים. קבוצות אחווה, רשתות תקשורת מבוזרות, ומועצות דוברות, הובילו להצלחתן של מספר רב של הפגנות רבות משתתפים כנגד הגלובליזציה וכנגד המלחמה בעיראק. ההפגנה המפורסמת מכולן, התרחשה בסיאטל, בשנת 1999, בעת כנס של ארגון הסחר העולמי.

אנרכיסטים ידועים גם במעורבותם בארגוני פעולה ישירה, כגון החזית לשחרור בעלי חיים והחזית לשחרור כדור הארץ, אשר נחשבים כארגוני טרור אקולוגי על ידי הרשויות. אנרכיזם ומערכות ארגון לא-היררכיות נפוצים מאוד כיום בקרב תנועות מהשמאל הרדיקלי.

למרות האמור לעיל, אנרכיזם אינו קשור אך ורק למחאה פוליטית. אנרכיסטים רבים פועלים עם אחרים במטרה לבנות מבנים חברתיים וארגונים אלטרנטיביים, כגון קומונות, כפרים אקולוגיים, חנויות-מידע ומרכזים קהילתיים רדיקלים, קבוצות "אוכל במקום פצצות", תנועות פועלים רדיקליות, שיטות חינוך חדשות, ותקשורת עצמאית בצורות שונות. כמו כן, הם מדגישים את ערך השוויון וארגון "אופקי" בתוך התנועה, בשימושם בכלים כמו קבלת החלטות בקונצנזוס ודמוקרטיה ישירה. כל אלו מתיישבים עם הרעיון האנרכיסטי של יצירת חברה אנטי-סמכותנית חדשה, בתוך החברה ההיררכית הישנה.

יש האומרים כי ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות, כמו האינטרנט והתקשורת הסלולרית, איפשרו לרעיון האנרכיסטי להיות יותר משכנע ויותר נגיש. אנשים רבים משתמשים בטלפונים סלולרים ובאינטרנט על מנת ליצור קהילות מבוזרות הפועלות על פי עקרונות אנרכיסטים. חלק מהקהילות הללו, שמו להן למטרה להנגיש מידע בצורה לא ממוסחרת, וללא ערך-שימושי. מטרה זו הושגה על ידי מחשבים אישיים, ומדיה דיגיטלית. טכנולוגיות אלו איפשרו לאנשים לחלוק קובצי מוזיקה דרך האינטרנט, וליצור קהילות של תכנות בקוד פתוח, אשר תורמים מזמנן ומציעים מוצרים בחינם. דוגמאות לכך כוללות את ויקיפדיה, הרישיון הציבורי הכללי של גנו, מערכת ההפעלה לינוקס ואינדימדיה.

הוגים אנרכיסטים חשובים

• מיכאל באקונין
• אלכסנדר ברקמן
• אמה גולדמן
• לב טולסטוי
• מרטין בובר
• גוסטב לנדאוור
• נסטור מכנו
• מקס סטירנר
• פייר-ג'וזף פרודון
• פיוטר קרופוטקין
• אריקו מלטסטה
• נועם חומסקי

תפישתו האנרכיסטית של נועם חומסקי

תפישתו האנרכיסטית של נועם חומסקי מיוצגת בכך שהוא מגדיר אנרכיזם כפילוסופיה פוליטית לכל דבר ועניין ולא כתפישת עולם ספונטנית תמהונית ולמעשה מסכם פילוסופיה פוליטית זו כחיפוש אחר כל צורה של היררכיה וחיסולה אם היא אינה מוצדקת (מוסר יחסי).

חומסקי לא שולל אינטראקציית אדם-מדינה כלל כך שלפי תפישתו תוכל להתקיים מדינה המקדמת אנרכיזם בצורה מקסימלית; בניגוד לאנרכיסטים שונים המחרימים מערכות בחירות, אינו מחרים אותם ובעתות שונות של בחירות בארצות הברית של אמריקה, הביע תמיכה ברורה בברני סנדרס במרוצו לנשיאות וכן גם תמיכה מינורית בריצת הילארי קלינטון וג'ו ביידן.

לקריאה נוספת

• אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.
• אמה גולדמן, חמישה מאמרים פמיניסטיים, הוצאת פרדס, 2005.
• P.M., בולו'בולו, הוצאת אוב - ז.ע.פ., 2002.

קישורים חיצוניים

• שאלות נפוצות על אנרכיזם (באנגלית)
• שאלות ותשובות על אנרכיזם (עברית)
• אנאנ - אנתולוגיה אנרכיסטית - באתר אוב - ז.ע.פ.
• על אנרכיזם - באתר "סלון מזל"
• הפינה הרדיקלית של אייל
• פורום (קומונה) על אנרכיזם - ב"תפוז"