עליונות האדם על הטבע
עליונות האדם על הטבע היא תפיסה רווחת או מיתוס, לפיה האדם נמצא מעל או מחוץ למערכות טבעיות (ולפעמים גם חוקי הטבע), ותפקידו הוא לשלוט בטבע ולעצב אותו כרצונו, ועיצוב כזה הוא טבעי ורצוי למען הרווחה החברתית. תפיסה זו מקובלת בזרמים אידאולוגיים שונים כמו קפיטליזם, סוציאליזם, מודרניזם וכן היא נפוצה בקרב ליברליזם, ליברטניזם ושמרנות, וכן בדתות נפוצות רבות כמו יהדות, נצרות ואיסלאם (במיוחד בפרשנויות פחות עתיקות). יש התאמה בין תפיסה זו לבין התפתחות של המהפכה החקלאית, והמהפכה התעשייתית שמאופיינות בתהליכים ארוכי טווח של נתק מהסביבה הטבעית מחד, ועיצוב הולך וגובר של הסביבה הזו כדי שתתאים לצורכי האדם או לפחות לצורכי התרבות או האליטה השלטת באותה תקופה.
היסטוריה
בספר לטובת הכלל מתארים המחברים, הרמן דיילי וג'ון קוב, את השינוי ביחס בין האדם לטבע, לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות. מדובר בתהליך חברתי של ניתוק גדל והולך בין האדם לטבע.
בקרב ציידים לקטים, בתרבויות שבטיות היחס לטבע היה של שייכות האדם למערכת טבעית חובקת כל גדולה ממנו.[1] כחלק מדתות אנימסטיות האדם היה חלק ממארג שלם של יצורים חיים, רוחות, סלעים, מקומות כוחות שארוגים יחד במכלול הוליסטי.
מאוחר יותר, בתרבות העברית-יהודית של תקופת התנ"ך, יש יחס של שילוש בין ארץ (ארץ ישראל, ובמובן הכללי יותר הטבע), האל (אלוהים ביהדות), ועם (ישראל). אם העם מתנהג לפי הכללים שנותן לו האל הוא מקבל פרס - "גן עדן" עלי אדמות בדמות אדמה טובה ומניבה. אין מדובר בגמול לאחר המוות, אלא גמול מיידי כמו "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". בהתאם לכך יש מצוות רבות ביהדות שיש להן היגיון סביבתי.[2].
דיילי וקוב טוענים כי הקשר בין האדם לטבע הלך והתנתק בתרבות הנוצרית. הנוצרים הם בעלי אל-אוניברסלי וללא עם וארץ ספציפית, ולכן היה קשה להכין מערכת תאולוגית כמו זו היהודית. הקשר בין האדם לטבע ניתק עוד יותר וגן-העדן עבר להיות בעולם הבא. במערכת הנוצרית אין מצוות הקשורות בארץ או במקום. בהמשך הדרך, התאולוגיה הפרוטסטנטית מקדשת את החומרנות וטוענת כי הסימן לכך שהאל רואה בעין יפה את פועלם של אנשים מסויימים הוא הצלחה כלכלית שלהם. העושר הוא סממן לאהבת האל, ולכן גם כל עוולה חברתית או סביבתית זוכה בצורה זו לאישור מוסרי. לדוגמה אדם שכורת יערות והתעשר בשל כך הוא לפי הגישה הפרוטסנטנית אדם שעושה כרצון האל.
לאחר מכן צומח הקפיטליזם שמתעלם מהטבע כמערכת עוטפת, טוען לבעלות האדם על הטבע, ומתייחס אליו כאל "אדמה" חסרת תפקוד או כאל חומר גלם או "משאבי טבע" פסיביים. בספרות הכלכלית, המונח המציין טבע הוא בדרך כלל "אדמה" ולכן התחום הכלכלי בתוך הכלכלה הנאו-קלאסית שעוסק בטבע נקרא בדרך כלל "כלכלת אדמה". הקפיטליזם גם פיתח תאוריה כלכלית שמצדיקה היבטים אלה - כלכלה נאו קלאסית. לפי תאוריה זו השוק מרכז את כל הרצונות והחלומות של אנשים הוא גם נותן תג מחיר לכל דבר ולפי תג זה ניתן לכאורה לדעת מה חשוב ומה לא חשוב. פרק 10 בספר מציע חלופה לראייה זו - ובו ניתוח של המחברים על הקשרים בין הכלכלה לטבע. הפרק מתמקד בנושאים של אנרגיה ושל אנטרופיה בתוך מערכת ביוספרית.
היררכיה בחברה האנושית ומחוץ לה
בחברות חקלאיות רבות, כמו בדתות שהיו במזרח התיכון לפני היהדות, וכן ביהדות, בנצרות, באיסלם, ובדתות אחרות מופיעה תפיסה היררכית של החברה ושל הטבע:
- האל נמצא מעל בני האדם ושולט בכל - גם בבני האדם, בכוחות הטבע וכו' (בדומה למלך שנמצא מעל בני האדם), האל הוא יודע-כל ונמצא בכל, וכל מה שנעשה, נעשה לפי רצונו, במין תכנית-על מרחיקת ראות. דבר זה מייצר לעיתים קונפליקטים ושאלות כמו מה מקור הרע בעולם, האם קיים רצון חופשי לאנשים, מה מקורם של אסונות טבע, מדוע נענשים או נהרגים תינוקות תמימים וכו', ומערכות שונות מנסות למצוא הצדקות לדברים אלה.
- לעיתים קרובות מתחת לאל יש מלאכים, או בדתות אחרות יש אלים רבים - כל אחד לתפקיד שונה ולפעמים גם אל-רע (שטן) שמקל לפעמים על הסברת קיומם של דברים רעים בעולם. בדתות של אל אחד התפתחו בהמשך קדושים/צדיקים וכו' שתפקידם הפסיכולוגי הוא האנשת האלוהות ומתן מענה לצרכים "קטנים" כמו בעיות פריון, מציאת בן זוג, קשיי פרנסה, מחלות וכו'.
- מתחת למערכת זו יש לעיתים קרובות מלך ו/או כהן גדול שיש להם קשר לאל (לפעמים מדובר לכאורה בקשר דם - לדוגמה המלך המצרי שהוא כביכול בנו של האל, ובהמשך חשוב למלכים לבסס קשר דתי ולטעון כי הם מולכים תודות ל"חסדי האל" - או "אלוהים נצור את המלכה")
- מתחת למלך יש מעמד של "אנשים עליונים" - כהנים, אצילים, רעשי ערים וכדומה. מתחתם ממשיך מדרג היררכי שתלוי בהיבטים כמו ירושה ורכוש, מעמד חברתי וחוקי, ומגדר.
- גברים בעלי הרכוש הם בעלי אדמות ו/או צאן או הון - כמו אוניות - ומתפרנסים מכך,
- מתחתם יש מעמד של שכירים שלפעמים יש להם קצת רכוש (אך לא במידה שהם יכולים להתפרנס מרכוש זה), ומתחת לזה יש מעמדות נמוכים יותר.
- הגברים הם בעלי רוב הזכויות בחברה (זכויות לכהונה, זכויות למלוכה, לירושה, לכהונות פוליטיות וציבוריות) ונשים הן במעמד נמוך יותר במגוון דרכים. בחלק מהחברות ניתן לקנות ולמכור נשים.
- הורים נמצאים מעל לילדים ואלו נתפסים לפעמים כרכוש - מותר להורים למכור בת למשפחה אחרת או להעניש ילדים ואפילו להוציאם להורג (בדרך כלל מסיבות דתיות). כמו כן יש היררכיה גם במשפחה - ראש המשפחה - בדרך כלל הגבר הזקן - הוא בעל המאה והדעה ומתחתיו יש גברים, גם בקרב נשים אמהות וחמות נמצאות מעל לחותנות וילדות וקובעות מה יהיו המעמדות והזכויות לנשים בתוך המתחם של החמולה.
- מתחת לזה יש מעמד של עבדים ושפחות. כמו לפעמים מתחת למעמד העבדים יש מעמד של סריסים, שבויי מלחמה וכו' שזוכים ליחס גרוע יותר או שיש להם עוד פחות זכויות מלעבד.
- העם "שלנו" והגזע "שלנו" הם מוסריים יותר/חכמים יותר וכו' מעל עמים אחרים - שתפקידם הוא להיות משרתים לעם שלנו או פשוט לפנות לו מקום כשהוא מעוניין בכך, לשמש עבדים וכו'. היעוד של העם שלנו הוא להתפשט על כל העולם או לכל הפחות לשלוט על ממלכה (רצוי ממלכה גדולה ככל האפשר).
- מתחת לבני האדם נמצאים בעלי החיים, המבוייתים והלא מבוייתים וכמובן שאר הטבע. החיות המוביתות הן בגדר "חפץ" שניתן למכור ולקנות ואף להתעלל בהן לצרכי פולחן. חיות אלה משרתות את בני האדם ובכך מגשימות לכאורה את "יעודן" (שיעד להן האל) אין להן חשיבות פנימית בפני עצמן. עם זאת בחלק מהדתות התפתחו רעיונות כמו "צער בעלי חיים" להגנה מסויימת מפני התעללות כאשר הדבר לא כרוך בטקס דתי. נמוך מזה נמצא מעמדם של בעלי חיים, צמחים או יצורים אחרים שאינם משמשים את בני האדם - אין שום מניעה להרוג אותם ואין שום צורך להתחשב בהן. העולם נברא לטובת בני האדם, ואם בן אדם רוצה להרוג לדוגמה אלפי ציפורים, אין שום מניעה מוסרית לעשות זאת.
תפיסה זו של החברה האנושית ושל הטבע, קיימת עד היום (אם השמטות של חלק מההיררכיות לפעמים - לדוגמה ללא מעמד של מלך), במיוחד בחברות שמרניות יותר, במסגרת מודל האב המחמיר - במודל זה האל/המלך/האב הם שומרי המוסר ויודעים את הטוב ואת האמת והם אחראים להשלטת סדר היררכי והענשת מי שחורג ממנו.
מערכת זו יוצרת במשך הזמן חברה מעמדית - חברה שבה אנשים נולדים לתוך "תפקיד" מסויים (לדוגמה עבד, או מעמד אצולה) וקשה להם לצאת ממעמד זה, ללא תלות בכישרונם, מעשיהם וכו'. הדבר יוצר גם אי שוויון כלכלי חזק ואי שוויון פוליטי. לדוגמה עבדים, נשים ולעיתים גם אנשים חסרי רכוש הם חסרי כוח פוליטי. הכוח הפוליטי הפורמלי מתרכז בעיקר אצל המלך ולפעמים גם אצל בני אצולה, שרים וראשי שבטים/חמולות וכו'. החברה ההיררכית היתה חזקה היתה חזקה בחלק מהחברות לדוגמה בתרבויות של עמק הפרת והחידל (שומרים, בבלים, אשורים), אירופה של ימי הביניים, יפן והודו. בהודו המעמדות שולבו לתוך הדת והתרבות כך שהפליה נגד אנשים, הסללה שלהם לתוך מקצוע ומעמד הפכה להיות כביכול הסדר החברתי הרצוי.
עליונות האדם על הטבע בחברה המודרנית
במאות השנים האחרונות חלו מספר תהליכים מתמשכים ומהפכות שערערו על המודל ההיררכי העתיק - תהליכים כמו הרנסאנס, מהפכת הדפוס, קפיטליזם, המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית ועליית התפיסות של ליברליזם והתפתחות ההמהפכה המדעית. כיום אנשים רבים מתנגדים לפחות לחלקים שונים של המודל הזה:
- האמונה בקיומו של האלוהים (ושל מלאכים, כהונה וכו') הלכה ונחלשה בעקבות התפתחות הפילוסופיה, הרנסאנס והמהפכה המדעית. תהליך זה החל עוד בימי "הפילוסופים של הטבע" (תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס), ואתונה העתיקה אולם זכה לתחייה ותפוצה רחבה רק בזמן הרנסאנס ולאחר מכן.
- מאז המגנה כרטא בימי הביניים הייתה התנגדות בחלק מהמדינות לרעיון המלך כשליט-יחיד. המלך באנגליה נאלץ לשלוט בסיוע של האצילים ולא לקיים שלטון אבסולוטי (בניגוד לצרפת). בנוסף לכך, מאות שנים של סכסוכים בין המלוכה לכנסייה הקתולית וסכסוכים אחרים יצרו קושי לטעון כי המלך שולט בחסדי האל ועוד פחות מזה טענה כי המלך הוא צאצא של אלוהים. הדבר הוביל לתהליך איטי של דמוקרטיזציה עולמית ואיתה התפתחות של ליברליזם.
- האמונה בקיומם של גזעים עליונים שימשה צידוק לעבדות, לקולוניאליזם ואימפריאליזם במשך כמה אלפי שנים, ובמיוחד במאות שנים עד תחילת או אמצע המאה ה-20, אבל אמונות אלה הלכו והתערערה ככל שהתהדקות של גלובליזציה כמו גם תפיסות של ליברליזם ואוניברסליזם הלכו והתחזקו בין היתר תודות להתנועה לביטול העבדות. דוגמאות לאירועים כאלה היו ביטול העבדות באירופה, ביטול העבדות בארצות הברית והתנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, אירועים כמו מלחמת העולם השנייה והשואה יצרו רתיעה בולטת בקרב רבים, כולל בקרב אליטות, מפני אמונות גזעניות בוטות מידי.
- עליית הקפיטליזם ערערה את פאודליזם, ובחלק מהמדינות (במיוחד בארצות הברית ובצרפת) היתה התנגדות לרעיון של מעמדות, ריבוד חברתי וזכויות המוקנות על ידי לידה (כמו מעמד אצולה עם זכויות יתר). התאוריה הקפיטליסטית דוגלת בניידות חברתית כדבר שאמור לקדם יעילות כלכלית גבוה יותר.
- התפתחות המסחר ויצירת מעמד בעלי הון שאינם תלויים רק במלך ובאצולה, ערערו על הרעיון של מלוכה והעלו את הרעיון של דמוקרטיה - שבה לכל אחד יש קול והשפעה. דבר זה נדרש בין היתר כדי להוריד מיסים ומכסים וכן כדי להבטיח זכויות קניין. בתחילה הוענקו זכויות רק לאצולה/בעלי אדמות - בעיקר גברים לבנים עשירים. בהמשך הוענקו זכויות לקבוצות נוספות - גברים שכירים, שחורים, נשים, ילידים. התנועה לזכויות האשה ערערה על התפיסות לפיהן גברים נועדו לשלוט בנשים וכי הם גם מוסריים יותר, חכמים יותר וכו'. שינוי זה התרחש ומתרחש עדיין במגוון תחומים - כולל לדוגמה נשים רופאות, נשים בתפקיד כמורה ורבנות, נשים בפוליטיקה ובתפקידים ציבוריים ועוד.
- התפתחות הרעיון של צדק חברתי ושל שוויון יצאו נגד הרעיון של פערים גדולים מידי בהכנסות ו/או פערים בזכויות הפוליטיות.
יחד עם זאת רוב האנשים וחלק ניכר מהאידאולוגיות והוגים חברתיים עדיין רואים בשליטה של האדם על הטבע עניין "טבעי" ורצוי - במובן שלטבע עצמו, לבעלי חיים, לצמחים וכו', אין זכויות משל עצמו, ואין מטרה מלבד שירות האדם. לכאורה גם האדם נמצא מחוץ לטבע (ולעיתים קרובות המחשבה היא שהאדם נמצא מחוץ להשפעת חוקי הטבע) ויכול לעצב את הטבע לפי ראות עיניו - לצוד בעלי חיים, לגדל בעלי חיים בתנאים של חקלאות וחקלאות תעשייתית, לבצע הנדסה גנטית, ליצור זיהום להרוס מערכת אקולוגית, לכרות או לשרוף יערות, לגרום הכחדה המונית ועוד. חלק מהתנהגות זו אינה מודרנית - לדוגמה עוד לפני המהפכה החקלאית אנשים השתמשו באש כדי לברא יערות. יחד עם זאת בתפיסה המודרנית האדמות, היערות, הטבע ובעלי חיים "שייכים" לבני האדם והם יכולים לעשות בהם כרצונם. אין גם תפיסה של איזון או הבנה של קשר דו-כיווני כלומר השפעת האדם על הטבע והשפעת הטבע על האדם.
ערעור התפיסה וביקורת
באופן מסורתי, תרבויות שונות ראו את האדם, הן כיצור בודד, והן את המין האנושי כולו כחלק מהטבע. תפיסה זו מאפיינת חברות ילידים רבות ברחבי העולם, במיוחד בקרב ציידים לקטים. תפיסה שהאדם הוא חלק מהטבע קיימת גם בחלק מהחברות החקלאיות, בתפיסות מזרחיות הוליסטיות כמו בודהיזם וטאואיזם התופסות את האדם ואת הטבע כולו כרשתות רבות של דברים, הקשורים זה בזה, ומשפיעים זה על זה.
התפיסה כי האדם הוא נפרד מהטבע, החלה להיסדק על ידי המהפכה הביולוגית במאה ה-19. בתהליך המהפכה המיקרוביולוגית גילו מדעים כי מחלות רבות של האדם נגרמות בגלל יצורים זעירים כמו חיידקים או בעלי חיים זעירים. בהמשך התגלה גם כי בעלי חיים שונים - כמו חרקים (זבובים, יתושים) וכן יצורים גדולים יותר (כמו חולדות, חזירים, אווזים) קשורים בהעברת גורמי מחלה ובעצמם חולים ממחלות שמעבירים בני האדם. במשך כ-100 שנים בני האדם תפסו את החיידקים כגורם זר ומפחיד שנמצא מחוץ לגוף שלנו ומתקיף אותו. בעשרות השנים האחרונות מדענים גילו כי יש גם חיידקים המקיימים קשר סימביוטי עם בני האדם, וכי מיליארדים מהם חיים בתוך הגוף שלנו, במיוחד במערכת העיכול, ומאפשרים לשמור על בריאות תקינה. בני האדם והחיידקים אינם רק אוייבים והחיידקים אינם משהו הומוגני - יש חיידיקים מועילים ויש חידדקים שמועילים לאדם והם חלק חיוני מהמשך קיומו.
בנוסף הביולוגיה הובילה לגילוי ה[[אקולוגיה] ואבולוציה. שגם הם הובילו לערעור התפיסה כי האדם נמצא מחוץ לטבע.
הספר של דארווין, "מוצא המינים" זעזע את החברה הוויקטורנאית בכמה רבדים. ראשית הדבר הוביל לערער על מיתוס הבריאה לפיו מקור כל העולם עצמו, וכל בעלי החיים, הם באל-בורא, שיצר גם את האדם (בנפרד מכלל החי). ללא אל בורא שכבכול גם ממשיך לארגן את עולם החי, התפתחו הרעיונות של אבולוציה ביולוגית ותורשה וכן רעיון של ארגון עצמי. היבט נוסף שצמח והתפתח הוא הקשר הגנטי בין בני האדם לבין יצורים אחרים. ספר אחר של דארווין שהיה מהפכני הוא מוצא האדם שבו הוא טען באופן תקדימי שבני האדם הם מין ביולוגי נוסף, שהתפתח מתוך אבות קדומים, שהם משותפים לבני האדם ולקופי אדם. לא רק שרעיון זה זכה לאישוש בעשרות אלפי מחקרים (לדוגמה מחקרי דמיון גנטי, מחקרים על תכונות משותפות, חקר תרופות, חקר מאובנים וכו') הוא גם הוביל למציאת קרובים רחוקים יותר של האדם - כך שחלק מהתכונות האנושיות ונושאי תפקוד ובריאות אנושיים נחקרים כיום גם על סמך מחקרים ביצורים שנראים רחוקים עוד יותר מהאדם כמו זבובים או שמרים. יש הבנה כי העולם הביולוגי, על השונות העצומה שקיימת בו הוא מעין "שיח ענק" שבו התפתחו מינים שונים, חלקם הגדול נכחדות במהלך מיליוני השנים וחלקים הם מעין "בני דודים" רחוקים זה מזה, שיש להן גנים ותכונות שחלקן משותפות וחלקן שונות.
ערעור נוסף על נפרדות האדם מהטבע בכלל ומעולם החי בפרט הגיע מהתחומים של אקולוגיה וחקלאות בת קיימא. בשני התחומים מודגשים הקשרים הרבים הן ברמת מחזור ביוגאוכימי והן ברמת הצורך בשמירה על מערכות אקולוגיות ועל היבטים כמו בריאות הקרקע כדי לאפשר לבני האדם שגשוג ונוחות. הרעיון של מחזור ביו-גאו-כימי מראה כי הטבע בנוי מזרימה מתמדת של חומרים ויסודות שונים כמו מים, חמצן, זרחן, פחמן ועוד. התפקוד של מערכות אקולוגיות מעורב בקיום זרמים אלה ומאפשר ייצוב של ריכוזים של חומרים אלה באוויר בקרקע ובאוקיינוסים כך שמתאפשרים תנאים שנוחים לרוב היצורים החיים כיום , כולל בני האדם.
מול תפיסות וותיקות של נפרדות האדם מהטבע, קמו תפיסות של שמירת טבע, סביבתנות, קיימות וזכויות בעלי חיים שמערערות על היבטים שונים בתפיסה זו - לדוגמה בסביבתנות ובקיימות התפיסה היא כי השפעות סביבתיות רבות מידי על הטבע עלולות לגרום בעיות חברתיות או כלכליות שונות - לדוגמה פגיעה בתפקוד של שירות המערכת האקולוגית שניתנים לאדם. תפיסות אלה נותנות דגש יותר להוליזם, במיוחד כאשר יש הבנה והתייחסות למערכות אקולוגיות ולדרכי פעולתן. בתפיסות של שמירת טבע ובזכויות בעלי חיים במיוחד יש גם דגש על זכות הטבע לקיום בפני עצמו, זכותם של מינים לקיום וזכות של עצים או בעלי חיים בודדים - גם ללא קשר לתועלת שהדבר נותן לאדם.
לטענת נעמי קליין בספר "זה משנה הכל", עבור שמרנים רבים, מדע האקלים מהווה פגיעה אנושה באמונה הבסיסית שזכותם של בני האדם היא להכניע את הארץ ואת תנובתה, ולבסס שליטה על הטבע. הסיבה למלחמת החורמה שמנהלים השמרנים במדע האקלים (הכחשת אקלים) היא שהם מבינים את המשמעות העמוקה שלו טוב יותר מהארגונים הירוקים הגדולים שמנסים לקדם פעולה הדרגתית וחסרת כאבים, ללא צורך ביציאה למלחמה, אפילו לא בחברות הנפט - כלומר ניסיון לבצע דה-פוליטיזציה של המאבק.
דימויים כמו בואה של ספינת החלל כדור הארץ מדגישים שהקשר בין האדם לטבע אינו רק קשר קיים, אלא גם מהווה תהליך שמשתנה עם הזמן - ככל שיש יותר גידול אוכלוסין ויש גם צמיחה כלכלית וגידול בטביעת הרגל האקולוגית כך האדם צורך יותר משאבים מהטבע - לדוגמה הגדלת ניכוס אנושי של ייצור ראשוני נטו והגברת שימושי קרקע לשימוש האדם, וכך גם יש פגיעה במערכות אקולוגיות, ובתפקוד שלשירותי המערכת האקולוגית ודבר זה מאיים על היבטים שונים הנוגעים לרווחת האדם. בנוסף לכך דלדול של משאבים מתכלים כמו נפט או פחם עלול לגרור בעיות שונות. היבטים אלה באים לידי ביטוי בגבולות פלנטריים - גבולות שפריצה שלהם עלולה לסכן את עצם קיומו של המין האנושי.
ביקורת הומוריסטית על תפיסת עליונות האדם על הטבע מופיעה בספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדאמס- "על הפלנטה הקרויה ארץ, האדם הניח תמיד שהוא אינטליגנטי יותר מהדולפינים, וזאת משום כל אותם הישגים שהצליח להשיג - הגלגל, ניו יורק, מלחמות וכיוצא באלה. בעוד שכל מה שהדולפינים עשו מסתכם בלהשתכשך במים ולבלות זמנם בנעימים. לעומת זאת האמינו הדולפינים כי הם אינטליגנטים הרבה יותר מהאדם, מאותן הסיבות בדיוק."
הסופר ג'רמי לנט כתב את הספר "אינסטינקט זיהוי הדפוסים". לנט טוען בספר כי הדפוסים שאנחנו מצליחים לזהות בעולם מעצבים את ראיית העולם שלנו ואת הערכים שלנו. הדבר הזה קובע את ההיסטוריה של חברות. לנט טוען כי המשבר הסביבתי והחברתי נטועים שניהם ברעיונות מהמאה ה-17 על אינדיבידואליזם ועל נפרדות - הן נפרדות של אנשים זה מזה, והן על הפרדה בין בני האדם לבין הטבע.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ראו גם קיצור תולדות האנושות
- ^ ראו לדוגמה את הערך שנת שמיטה וקיימות