זכויות חיוביות ושליליות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זכויות חיוביות ושליליות הוא רעיון של לפיו יש הבדל מהותי בין סוגים שונים של חירות - חירות חיובית היא חופש (של הפרט) להשיג מטרות מסוימות, ואילו חירות שלילית כחופש מכפייה חיצונית על ידי אנשים אחרים (ובעיקר ממשלות).

קיימת ביקורת על ההבחנה בין חרות חיובית ושלילית, שכן לפי המבקרים ההבחנה ביניהם יכולה להיות הבחנה סמנטית כתלות של מה נתפס חרות "טבעית".

חירות חיובית

חירות חיובית הוזכרה ונותחה לראשונה כתפישה נפרדת של החירות על ידי ג'ון סטיוארט מיל, אך תיאורה החשוב ביותר הוא פרי-עטו של ישעיה ברלין. תפישה זו מתייחסת להזדמנות או ליכולת של היחיד לפעול למען הגשמה-עצמית; זאת בניגוד לתפישת החירות השלילית, שמתייחסת לחופש מכפייה.

חירות חיובית מתוארת לעיתים קרובות כחופש להשיג מטרות מסוימות, ואילו חירות שלילית כחופש מכפייה חיצונית. החירות החיובית מודגשת על ידי אנשי השמאל, ואילו החירות השלילית חשובה במיוחד לאלה שנוטים לליברטריאניות. יחד עם זאת, הרוב בשני צדי המתרס הפוליטי מסרב להכיר בחשיבותה ואף בעצם קיומה של ההבחנה בין שתי החירויות. ג'רלד מק'קלום, למשל, מאמין שברלין טעה ושקיימים בחברה מכשולים נוספים לחירות חוץ מאמצעי הכפייה או המניעה שננקטים על ידי השלטונות או פורעי-החוק. לטענתו, ה"חופש" שברלין התייחס אליו אינו חופש כלל.

בקרב הימנים, חלק מן השמרנים מאמצים צורות מסוימות של חירות חיובית. למשל, פוריטנים, כמו קוטון מאדר, התייחסו בכתביהם לעיתים קרובות לחירות, אך התמקדו בחופש מחטא (דחפים מיניים וכד'); למען חופש כזה, הפוריטנים אף היו מוכנים לוותר על חופש מממשל ולהכיר בחשיבותה של חירות חיובית - חירות כתנאי חיובי לפעילות רצונית ולא כחופש ממגבלות מכוונות שמוטלות עליה. אנרכיסטים ואחרים בשמאל רואים את החירות החיובית והחירות השלילית כתלויות זו בזו ולכן כבלתי-ניתנות להפרדה.

ישעיה ברלין הפגין חשדנות רבה כלפי חירות חיובית תוך כדי תיאורה. לטענתו, הרדיפה אחרי חירות חיובית יכולה להוביל למצב, שבו המדינה תכתיב לאזרחיה דרך חיים מסוימת, אשר לדעתה היא הרציונלית ביותר ולפיכך האזרחים צריכים להשתוקק אליה ללא קשר לרצונותיהם הממשיים.

מגניה של חירות חיובית טוענים שההשלכות הטוטליטריות לא מתחייבות ממנה ושיש הבדל גדול בין ממשלה המספקת לאזרחיה חירות חיובית לממשלה המתיימרת לקבל בשבילם החלטות. לדבריהם, כל ממשלה דמוקרטית שתתמוך בחירות חיובית לא תתקל בבעיות שתוארו על ידי ברלין, משום שממשלה כזו לא תהיה במעמד שיאפשר לה להתעלם מרצונותיהם של בני-האדם או החברה. בנוסף לכך, רבים בשמאל רואים בחירות חיובית ערובה לשוויון זכויות בתחומים כמו חינוך ותעסוקה. הם גם חושבים שחירות חיובית מגנה מפני אפליה; ניתן למשל לראות כחירות חיובית את זכותה של אישה לקבל בראיון עבודה אותו יחס שגבר זוכה לו.

חירות שלילית

חירות שלילית היא תפישה פילוסופית, המתייחסת לחופש של היחיד משליטתם של אחרים. במובן זה אדם נתפש כחופשי עד לאותה מידה, שבה איש לא מתערב בפעולותיו. לדעתו של תומס הובס, לדוגמה, "אדם חופשי הוא זה, אשר... לא מונעים ממנו לעשות מה שברצונו לעשות"; זאת בניגוד לתפישת החירות החיובית, המתייחסת ליכולתו הממשית של האדם לפעול על-פי רצונו בהעדר מגבלות שאחרים מטילים עליו.

ישעיה ברלין הבחין בין החירות השלילית לחירות החיובית בהרצאתו, שנשאה את השם "שני מושגים של חירות". לדעתו של ברלין, הבחנה זו עוברת כחוט השני במסורת הפוליטית, כאשר רעיון החירות השלילית קשור באופן הדוק לפילוסופים המדיניים הבריטיים (כמו לוק, הובס וסמית'), ואילו החירות החיובית להוגי הדעות האירופים מן היבשת, כדוגמת הגל, רוסו, הרדר ומרקס. (יש להדגיש, שבעיני ההוגים הבריטים המצוינים כאן וממשיכי דרכם, החירות השלילית היא ה-חירות בה"א הידיעה).

לתפישת החירות השלילית מספר היבטים ראויים לציון. ראשית, החירות השלילית מגדירה את התחום או ה"אזור" של החירות (בשתיקת החוק). במילותיו של ברלין: "החירות במובנה השלילי קשורה בתשובה לשאלה האם מישהו - אדם או קבוצת בני-אדם - מונח לנפשו או צריך להיות מונח לנפשו [כדי] לעשות או להיות מה שהוא יכול לעשות או להיות, ללא התערבותם של בני-אדם אחרים". חלק מן הפילוסופים חלקו על ברלין לגבי היקפה של חירות זו, אך הסכימו עימו בנקודה המרכזית, שהחירות מגדירה את התחום, שבו אדם יכול לפעול בלי שאחרים יציבו לו מכשולים. שנית, כפי שמשתמע מהגדרתה, המכשולים המוצבים בפני חירותו השלילית של האדם הם מעשי ידיו של אדם אחר או אנשים זולתו, ולא נכפים עליו על ידי הטבע, הגורל או חוסר-יכולת. הלווטיוס ביטא רעיון זה בבהירות: "אדם חופשי הוא אדם שאינו כבול בשלשלאות, אינו אסיר בכלא ואינו מופחד כמו עבד בענישה... אין זה העדר חופש לא לעוף כמו נשר או לא לשחות כמו לווייתן".

הדיכוטומיה בין החירות השלילית לחירות החיובית נחשבת למחשידה על ידי פילוסופים ממסורות פוליטיות מסוימות, כמו סוציאליזם, סוציאל-דמוקרטיה, סוציאליזם ליברטריאני ומרקסיזם. חלק מהם טוענים ששתי החירויות בלתי-ניתנות להבדלה למעשה, ואילו לטענתם של אחרים, חרות אחת מהן לא יכולה להתקיים ללא רעותה. משותפת להם הטענה, ששימורה של החירות השלילית מחייבת פעולה חיובית מצד הממשלה או החברה במטרה למנוע מחלק מן היחידים ליטול מאחרים את חירותם.

חירות שלילית וסמכות: הובס ולוק

כיצד ניתן ליישב בין תשוקתו של האדם לחירות להזדקקותו לסמכות? תשובת הפילוסופים על שאלה זו מייצרת בעיקר קושי להבין את השקפתם על החירות, אך גם אשכול של תפישות מעניינות אודות סמכות, שוויון וצדק.

תומס הובס וג'ון לוק הציעו שני פתרונות משפיעים ומייצגים לבעיה. שניהם הסכימו שיש למתוח קו ברור סביב תחום מוגדר היטב, שבו כל אחד יוכל לפעול ללא מכשולים ובהתאם לטעמיו, תשוקותיו ורצונותיו. יחד עם זאת, שניהם האמינו, ששום חברה לא תוכל להתקיים ללא סמכות שלטונית, שתפקידה למנוע התנגשות בין המטרות השונות באמצעות שרטוט מדויק של גבולות תחומי החירות של כל אחד ואחד. הובס ולוק נבדלים ביחסם להיקפו של תחום זה. הובס, שדעתו על טבע האדם הייתה שלילית משהו, האמין שנדרשת סמכות חזקה כדי לרסן את דחפיו הפראיים והמושחתים של האדם. הוא חשב שרק שלטון חזק יוכל לחסום את האיום התמידי של האנרכיה. לוק, לעומתו, האמין שטבע האדם הוא יותר טוב מאשר זדוני, ולכן תחום חירותו של היחיד יכול להיות רחב.

חירות שלילית בעיני הוגים שונים

במאמר השני של כתבי הפדרליסט, ג'ון ג'יי כתב: "אין דבר ודאי יותר מן הצורך בממשל, אך באותה מידה אין להכחיש, שללא קשר לזמן ולצורה שבה הוא מתמסד, האנשים חייבים לוותר עבורו על חלק מזכויותיהם הטבעיות כדי להקנות לו את הכוח הנדרש". כוונתו של ג'יי הייתה נהירה לנו יותר אם היינו משתמשים במושג החירות השלילית במקום המילים "זכויות טבעיות", משום שג'יי רצה לטעון כאן שכוחו או סמכותו של ממשל לגיטימי שאוב בחלקו מנכונותנו להסכים למגבלות על חירותנו השלילית.

בחוברת "השכל הישר" הבחין תומס פיין בין החברה לממשל כמעט בדיוק באותם קווים, המבדילים בין החירות השלילית לחירות החיובית: "החברה נוצרת על ידי רצונותינו והממשל על ידי רשעותנו; הראשונה מקדמת את אושרנו באופן חיובי באמצעות האיחוד בין רגשי החיבה שלנו, השני באופן שלילי באמצעות ריסון מידותינו המגונות".

תומס ג'פרסון אמר ש"החירות החוקית היא פעילות חסרת-מכשולים בהתאם לרצוננו בגבולות המשורטטים מסביבנו על ידי הזכויות השוות של הזולת".

הוגה הדעות הליברטריאני טיבור ר' מאצ'ן, מגן על החירות השלילית כ"חיוני עבור בחירה מוסרית ולפיכך, עבור השגשוג האנושי". לטענתו, החירות השלילית "מובטחת כאשר זכויותיהם של היחידים בקהילה האנושית לחיים, לפעילות רצונית (או לחופש ההתנהגות), ולרכוש מכובדות, נשמרות ומוגנות באופן גורף".

ביקורת

מבקרים טוענים שההבחנה בין זכויות חיוביות ושליליות, או בין חרות שלילית לחיובית, היא דיכוטומיה מוטעית. חלק מהמבקרים מצביעים על הנושא של אכיפה כדי לטעון שאין זה לוגי לשייך זכויות מסויימות שמאופיינות באופן מסורתי כזכויות שליליות, כמו הזכות לרכוש או הזכות לחירות מפני אלימות, להיות מקוטלגים בקטגוריה זו. בעוד שהזכות לרכוש וחירות מפני אלימות דורשת שפרטים ימנעו מהונאה גניבה או אלימות, ניתן למנוע אותם רק על ידי פעילויות "חיוביות" מצד הפרטים המדינה או מוסד אחר. פרטים יכולים להגן על הזכות לרכוש על ידי הרתעה מפני ניסיונות גניבה, המדינה חייבת לספק אמצעים עבור כוח משטרתי, או אפילו צבא שבתורו צריך להיות ממומן על ידי מיסוי. לכן, נטען, למרות שזכויות אלה נחשבות על ידי ליברטרים וליברלים קלאסיים, הם למעשה 'חיוביים' או 'כלכליים' בטבעם בדיוק כמו זכויות 'חיוביות' כמו הזכות לחינוך [Nozick, Robert (1975). Anarchy, state, and Utopia. Oxford : Blackwell. ISBN 0-631-15680-1].

מבקרים אחרים הולכים רחוק יותר וטוענים שניתן להציג כל זכות כחיובית או שלילית כתלות בשפה שבוחרים להגדיר אותה. לדוגמה, הזכות לחופש מפני רעב נחשבת 'חיובית' על בסיס זה שמשמעותה היא שאדם רעב חייב לקבל מזון על ידי הפעולות החיוביות של אחרים, אבל מצד שני, כמו שג'יימס פ. סטברה (James P. Sterba) טוען, ניתן לתאר אותה כזכות של האדם הגווע ברעב שלא יעצרו אותו כאשר הוא לוקח את המזון העודף של אחרים. הוא כותב:

מה שעומד על כף המאזניים היא החופש של העני שלא יפריעו לו כאשר הוא לוקח מהרכוש העודף של העשיר את מה שדרוש לו כדי לספק את צרכיו הבסיסיים. מיותר להגיד, שליברטרים ירצו להכחיש שלעניים קיימת הזכות הזאת. אבל איך הם יכולים להצדיק הכחשה כזו? כפי שהחירות הזאת של העני הוגדרה, היא אינה זכות חיובית לקבל דבר מה, אלא זכות שלילית לאי התערבות [Sterba, J.P., "From Liberty to Welfare" in Ethics: The Big Questions. Malden, MA : Blackwell, 1998. (page 238)]


דיון על רקע ניתוח אקולוגי

ההבחנה בין חירות שלילית לבין חירות חיובית מקורה בראיה בלתי מערכתית ובלתי הוליסטית וללא התייחסות לתובנות מתחום האקולוגיה שמתאר כיצד יצור אחד יכול להשפיע על מרחב האפשרויות שניצב בפני יצור אחר בלי שיש ביניהם מגע. בניתוח של ברלין יש הבחנה ברורה לכאורה מהו פיזי ומה לא, והסתכלות על פעולות הגורמות לשינוי בזמן קרוב ובטווח פיזי קרוב.

אם נבחן את הרעיון של הובס ולוק, בדבר "קו ברור סביב תחום מוגדר היטב, שבו כל אחד יוכל לפעול ללא מכשולים ובהתאם לטעמיו, תשוקותיו ורצונותיו", רעיון זה מניח שהסביבה שבה נמצא הפרט היא "ללא מכשולים" ושהיא נתונה מראש ונייטרלית ולא מושפעת מפעולות של אנשים אחרים. זאת בניגוד גמור לרעיון של מערכת אקולוגית שמניחה שבכל תחום שבו הפרט נמצא, יש תנאים מסויימים ותנאים סביבתיים אלה מושפעים מפעולות של גורמי טבע ושל יצורים אחרים (ביניהם בני אדם) ותנאים אלה מאפשרים או מונעים, מעודדים או מקשים על ביצוע של בחירות מסויימות ועל היכולת של הפרט לשרוד , לשגשג ולהתרבות.

דוגמה לקושי להבחין בין חירות חיובית לשלילית נוגעת לתכנון עירוני. "מצב הטבע" בתכנון עירוני נובע בעצם מהחלטות פוליטיות תרבותיות וכלכליות והחלטות אלה מציבות בפני הפרט מרחב אפשרויות נתון שבו הוא צריך לקבל החלטות. לדוגמה אדם בכיסא גלגלים שמגיע לגרם מדרגות שלא מאפשר לו להמשיך להגיע למקום. מצד אחד לכאורה מדובר בזכות חיובית שבה הפרט דורש שיאפשרו לו להגיע למקומות שחסומים בפניו. ומצד שני ההחלטה לגבי עיצוב מקומות אלה היה מלכתחילה החלטה של אנשים אחרים שבחרו עיצוב בלתי נגיש.

זיהום לדוגמה, או גישה למשאבי טבע הם דברים שהזכויות הקשורות בהם יכולות להיות 'שליליות' או 'חיוביות'. אדם אחד גורם לזיהום ובעקבות דבר זה משתנה מרחב האפשרויות שניצב בפני אדם אחר. אפשר לנסח את הזכות כחיובית "היכולת לנשום אוויר נקי" ומצד שני "הזכות שאדם אחר לא יזהם את האוויר שאני נושם".

היות ורוב הפעילות הכלכלית גורמת להשפעות מערכתיות על העולם, אזי המצב של אדם אחר ישתנה עקב כל פעולה של אדם מסויים. פעולות אלה, בהינתן תנאים מסויימים, יגרמו לפגיעה באחרים. מחסור במקורות הכנסה, העדר רכוש ותלות במוסדות רכוש כדי להשיג מזון הם התנאים שבהם אדם רעב יפגע.

כדי לבצע את ההבחנה בין חרות שלילית לחיובית יש צורך לדמיין עולם שאין בו מערכות או מוסדות ואין בו השפעה הדדית. אחרת, הפעילות של אזרחים כיום, מבוצעת בתוך מסגרת של מוסדות ומערכות שנוסדו בעבר ושמשפיעות על מצבם הנוכחי ועל אפשרויות הפעולה שלהם בהווה ובעתיד. מוסדות חברתיים הם סוג של מערכת מפזרת, שכן יש להם מבנה מסודר. בגלל החוק השני של התרמודינמיקה, ההחזקה וההפעלה של המוסדות והמערכות דורשת השקעת אנרגיה על גלגוליה - מאמץ, כסף, ידע וכו'. ללא השקעה זו, הסדר המגולם בקיום של המוסד החברתי יעלם, ואיתו המוסד החברתי. מסיבה זו, כל זכות היא למעשה זכות חיובית שכן היא דורשת השקעת אנרגיה בהקמה ובתחזוקה של מוסדות שיאפשרו אותה. ומצד שני, אם המערכת קיימת ועובדת, הזכויות שהיא מעניקה הן לכאורה שליליות.

לקריאה נוספת

  • ישעיהו ברלין, ארבע מסות על חירות (עברית: יעקב שרת), תל אביב: רשפים, תשל"א.