יער מאכל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף חורש מאכל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יער מאכל של רוברט הארט בשרופשייר, אנגליה.

יער מאכל (באנגלית: Forest gardening) הוא יער המשמש לחקלאות בת קיימא או כמקום מאכל לטיילים, ואשר שואף את השראתו מיערות הגשם, חורש טבעי, ויערות ירוקי עד. שיטת חקלאות זו קיימת מזה מאות שנים באי טיקופיה וכיום היא חלק מתפיסת הפרמקלצ'ר.

מבחינת קיימות ואקולוגיה, מטרתו של יער שתומך במגוון ביולוגי היא לספק נישה אקולוגית למינים רבים ככל הניתן של בעלי-חיים, צמחים, פטריות, ויצורים אחרים (כמו חיידקים שונים ויצורים חד-תאיים), וליצור משאבי טבע חיוניים כמו בריכות מים, מזון, מחסה, אנרגיה, חומרי בנייה, הסקה, וצרכים נוספים. בכך היער מספק לא רק מזון וחומרי גלם אלא גם מספק שירותי טבע ומהווה מערכת אקולוגית מתפקדת המאפשר קיום למינים נוספים.

יצירת יער המאכל ותחזוקתו מתרחשת על ידי תהליך של סוקצסיה מלאכותית ומהירה, שימוש אינטנסיבי בדשנים טבעיים כמו קטניות קושרות חנקן, פטריות מיקוריטיות, קומפוסט, הומוס, ועוד.

ביער מאכל טיפוסי ישנם 8 קומות אקולוגיות, גילדות מינים, חברויות, ונישות המסתעפות עד לצמרת היער. החלק המסובך ביותר בתכנון היער הינו מציאת השילוב האופטימלי בין מיני הצומח השונים, השתלבותם בנוף וזאת תוך כדי מיקסום הפרודוקטיביות. ניתן לחלק את היער לתשע שכבות או קומות אקולוגיות כדלקמן: עצים גדולים מאוד שיהווה את צמרת היער, עצים גדולים, בינוניים, שיחים, צמחי כיסוי, פקעות ושורשים, מטפסים, מסתעפים, צמחי מים ועוד.

תכנון והקמת היער הינם נגזרת של המטרות שלשמו הוקם, בחלקות יער חקלאיות יושם דגש על פרודוקטיביות מירבית ומיקסום רווחים ללא פגיעה באיזון האקולוגי, בשטחים פתוחים ינתן אולי יתרון לצמחים מקומיים.

יערות מאכל במהלך ההיסטוריה

תיאור 7 קומות של יער מאכל בחוברת פרמקלצ'ר.

יערות מאכל בטיקופיה

השימוש בגננות יערות מאכל קיימת מזה כ-3,000 באי הטרופי הקטן טיקופיה. בספרו התמוטטות, מתאר ג'ארד דיימונד את שיטת החקלאות במקום. האי בנוי בדומה ליער גשם רב שכבתי (כלומר עשבים, ומעליהם שכבות של שיחים נמוכים, שיחים גבוהים עצים וכו'), אלא שכל הצמחים בו הם אכילים. תחזוקה זהירה שלהם מצד בני האי בצד צעדים של ייצוב אוכלוסייה איפשרו להם להיות אחת הדוגמאות לחקלאות בת קיימא.[1]

בתנאים טרופיים, תוך שימוש בשיטות דייג בנות קיימא, ובטכנולוגיה מסורתית, הצליחו תושבי האי המבודד לבסס אוכלוסייה של 1,200 בני אדם על אי בעל שטח של חמישה קמ"ר. לפי דיימונד צפיפות האוכלוסין הפיזיולוגית של האי (כמות האנשים לקילומטר רבוע ראוי לעיבוד) היא 312 אנשים לקמ"ר.[1] דיימונד מעיר כי זו צפיפות גבוהה יחסית לחקלאות בת קיימא.

הסיבות שעזרו לאוכלוסייה בצפיפות גבוהה זו להתקיים באופן מקיים הן:

  • פיתוח השיטה של גננות יערות מאכל על ידי בני המקום.
  • קיום וטיפוח של זנים מתאימים לחקלאות יערות מאכל באי.
  • מוסדות החברתיים והטכנולוגיות שפיתחו בני האי.
  • האי הוא קטן מספיק כך שיש בו שקיפות אקולוגית - כל בני האי יכולים לראות את מצבה של המערכת האקולוגית שמאפשרת להם לחיות.
  • האי קטן ומבודד, כך שכולם מבינים שאם לא ישמרו על הקיים גורלם נחרץ. אין להם מקום אחר לעבור אליו.
  • באי התקיימו במשך אלפי שנים מוסדות לייצוב האוכלוסייה. דיימונד מזכיר 7 שיטות בתחום זה.
  • תנאי סביבה נוחים שמאפשרים פרודוקטיביות גבוהה של הצמחייה - כמות משקעים גבוהה, קו רוחב נמוך (הרבה שמש) ומיקום באיזור של נפולת מרובה של אפר געשי (מהרי געש באיים אחרים) ושל אבק מאסיה שתורמים לדישון הקרקע.

יערות מאכל באמזונס

יש הטוענים שהיערות הטרופיים באמזונס הם לא יערות "פראיים" כל כך, אלה, לפחות חלקית, בעצם סוג של יער מאכל - ב-11,000 השנים האחרונות, התושבים המקומיים השתדלו להצמיח שם צמחים המתאימים להם אבל בזהירות רבה ובלי להרוס את היער[2].

יערנות חקלאית בישראל

בישראל קיימות מגבלות של מים שמכתיבות סוגי מיני העצים שניתן לגדל. שלושה סוגי עצי מאכל המסוגלים לספק מזון בכמות גדולה יחסית בתנאים המקומיים הם אלון, חרוב וינבוט (עץ המסקיט -prosopis spp). מאה גרם של קמח מפירות עצים אלה מספק בהתאמה 500, 220 ו-365 קלוריות.[1] כך שכ-1 קילו קמח יכולה לספק לבדה כמות יומית של קלוריות לאדם, וכ-330 קילו יכולים לספק כמות קמח שמספק קלוריות לאדם למשך שנה, כמות דומה באיכותה לכמות הקלוריות המסופקת על ידי הדגנים העיקריים - אורז, תירס וחיטה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

יערות מאכל בישראל

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ג'ארד דיימונד, התמוטטות (ספר) פרק 9: דרכים מנוגדות להצלחה, עמודים 258-265
  2. ^ ויקיפדיה Forest gardening Americas
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=יער_מאכל&oldid=122657"