גרינפיס

לוגו הארגון גרינפיס

גרינפיס (באנגלית: Greenpeace) הוא ארגון סביבתי בינלאומי ללא מטרות רווח, אשר משתמש במאבק לא אלים ויצירתי על מנת לחשוף בעיות סביבתיות כלל עולמיות ואת הגורמים להן. גרינפיס מחפש אחר הפתרונות והחלופות לבעיות אלו, למען עתיד ירוק וטוב יותר. מטרת הארגון היא לשמר את המגוון הביולוגי על פני כדור הארץ והבטחת סביבה בריאה לקיום המין האנושי.

פעילי ארגון גרינפיס פועלים למען הגנת כל צורות החיים, מניעת זיהום האטמוספירה -כולל מאבק נגד הרס שכבת האוזון ושינויי אקלים כלל עולמיים, מניעת זיהום מים וים והרסה הקרקעות של כדור הארץ, הפסקת האיום הגרעיני וקידום השלום, אי האלימות והסובלנות העולמית.

עקרונות ודרכי פעולה

גרינפיס מחויב לעקרונות אי האלימות, אי התלות הפוליטית והבינלאומיות. בניסיונותיו ובמאמציו למציאת פתרון לבעיות הסביבה, אין לגרינפיס בני ברית או אויבים קבועים – טובת הסביבה היא העומדת לנגד עיניו.

גרינפיס החל את דרכו דרך מחאה לא אלימה נגד ניסויים בנשק אטומי. אנשי הארגון שטו בספינות אל אזורים שבהם נערכו היו אמורים להתקיים ניסויים בנשק כזה, תוך שהם עוברים על החוק - דוגמה למרי אזרחי לא אלים. המטרה היתה שאם ממשלת ארצות הברית תפוצץ נשק כזה הוא עלול לפגוע במפגינים, ובכך ליצור הפרעה לניסויים ורעש ציבורי סביב קיומם.

ב-1985 עגנה ספינת גרינפיס "Rainbow Warrior" באוקלנד, ניו זילנד, ומחתה נגד ניסויים גרעיניים שביצעה צרפת באזור דרום האוקיינוס הפסיפי. על פי הוראה רשמית של ממשלת צרפת, פוצצו כוחות צרפתיים את הספינה וגרמו למותו של אחד מאנשי הצוות שהיו עליה. זו אחת הדוגמאות לאלימות שהופנתה כלפי פעילי גרינפיס, זו אינה הדוגמה היחידה.

גרינפיס עצמאי מבחינה פוליטית וכלכלית. הארגון אינו מקבל תרומות ממשלות, תאגידים, מפלגות או חוגים פוליטיים. גרינפיס אינו מבקש או מקבל תרומות העלולות להשפיע על עצמאותו, מטרותיו, האובייקטיביות שלו או פעולותיו. הארגון נסמך אך ורק על תרומות מתומכים פרטיים ומקרנות.

לגרינפיס סניפים בארצות רבות בכל רחבי העולם – באוסטרליה, אירופה, אמריקה, אפריקה הצפונית והים התיכון. כל הסניפים עובדים יחדיו על בסיס מטרות ורעיונות משותפים, אך יחד עם זאת כל סניף מתמקד בבעיות הסביבתיות המקומיות והפתרונות להן בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והסביבה. כל סניף מנוהל ומתוחזק על ידי צוות ומתנדבים מאותה מדינה.

מתוך תפיסה שעצירת זיהום הסביבה דורשת דרגות רבות ושונות של פעילות, גרינפיס פועל במספר רב של מישורים בחברה.גרינפיס מעסיק פעילים, מדענים, לוביסטים פוליטיים וכלכלנים על מנת להבטיח שהקמפיינים שלו ישפיעו על כל שלבי קבלת ההחלטות. בכך נוכל להגדיל עד כמה שאפשר את הלחץ ליצירת שינוי.

לגרינפיס יש פעילים ביבשה ובים – על הספינות, אשר מתריעים ומצביעים על המוקדים של התדרדרות הסביבתית. לארגון יש לוביסטים וקמפיינרים, הנפגשים עם ממשלות ותעשיות, אשר מכניסים את הקול הסביבתי אל המערכת הפוליטית ואל תאגידים רב לאומיים. יש לארגון מערכת דוברות חזקה, המספקת לעיתונים תמונות ומידע על פעולות הארגון, ובכך גורמת לקולו להישמע. ויש לארגון מדענים, החוקרים במעבדות את הגורמים לזיהום הסביבה והשפעותיהם.

גרינפיס בישראל

גרינפיס פועל בישראל משנת 1996, כחלק מגרינפיס ים-תיכון הכולל גם את לבנון, טורקיה ומלטה. בישראל כיום ישנם כ-15,000 תומכי גרינפיס.^{[דרוש מקור]} גרינפיס ים תיכון בישראל התמקד בשלושה קמפיינים עיקריים:

זיהום ים ונחלים

ערך מורחב – זיהום מים בישראל

מאז שנת 1995 מנהל גרינפיס קמפיין נגד הטלת בוצה רעילה על ידי מפעל "חיפה כימיקלים", המטיל כ-50,000 טון בוצה תעשייתית רעילה מדי שנה לים התיכון. בוצה זו עלולה לגרום לנזק רב למערכות אקולוגיות שונות, ואף מסכנת את בריאותם של תושבי האזור, בהכילה מתכות כבדות כגון אבץ, עופרת, קדמיום, ארסניק, כרום וניקל.

במשך השנים כלל מאבקו של ארגון "גרינפיס" עצירת אוניית ההטלה "אריבל" והחזרתה לנמל (מאי 1995), גרירת דוברה ששימשה למטרה זהה (יולי 1997), ניסיון למנוע הטלת הבוצה לים על ידי האונייה (יוני 1998) ותיעוד פעולת ההטלה עצמה. ברקע מאבקו של ארגון גרינפיס, נשמעו הבטחות מצד השרים לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד בתחילה ולאחר מכן רפאל איתן, כי ההטלות לים יופסקו לאלתר. יש לציין כי הבטחות אלו לא קוימו, על אף שנחקק חוק בנושא (חוק למניעת זיהום ים) והוקמה ועדה למתן היתרים להטלת פסולת לים. זו הוקמה אמנם על מנת לפקח ולמזער את כמות הפסולת המוטלת, אך בפועל עשתה פעולה הפוכה: ב-30 בדצמבר 1997 אישרה הוועדה למפעל "חיפה כימיקלים" להטיל לים 60,000 טונות בוצה רעילה עד לחודש אוקטובר 1998.

30 במרץ 2010 הפסיק המפעל באופן רשמי את הטלת הבוצה הרעילה. יש לציין שעד אותו יום נשקפה סכנה ממשית לבריאותם של תושבי האזור, שכן מדי פעם אירעו "תקלות" בפעולות הטלה – החל מדליפות בוצה מהספינה "רחלה" שעגנה בנמל הקישון, לפני שזו הספיקה לצאת לים (אפריל 1998), וכלה בטביעת אחת מדוברות המפעל כ-700 מטר מחוץ לנמל חיפה, ב-16 באוגוסט 1997. לאחר 4 שנים של פעילות לעצירת הטלת הבוצה, חגג ארגון "גרינפיס" את הניצחון לסביבה.

זיהום נחל קישון כבר שנים שמפעלי התעשייה שהוקמו לאורך הקישון מזרימים את שפכיהם הרעילים לנחל. שפכים אלו, המכילים מזהמים אורגנים ומתכות כבדות רעילות, מהווים איום ממשי לבריאות הציבור ולאיכות הסביבה. נחל הקישון הוא כיום הנחל המזוהם ביותר בארץ. בדיקות שערך גרינפיס במעבדת אוניברסיטת אקסיטר באנגליה, כמו גם בדיקות שערכו רשות נחל הקישון, המכון לחקר ימים ואגמים ואגף ים וחופים של המשרד לאיכות הסביבה, מאששות טענה זו. כמו כן, בדיקות אלו מוכיחות כי מדינת ישראל פועלת בניגוד לאמנת ברצלונה (עליה חתמה ב-1992), האוסרת הזרמת חומרים רעילים ומסוכנים לים. בתחילת שנות ה-90, עקב הלחץ הגובר לניקוי הקישון, יזם מפעל "חיפה כימיקלים" תוכנית להקמת צינור ארוך שיזרים את שפכי המפעל הרעילים (כ-6,000 קוב מדי יום) ישירות לים במקום לקישון. ביצוע תוכנית זו היה מסכן את המערכת האקולוגית של מפרץ חיפה כמו גם את בריאות תושבי האזור. על מנת להביא את הבעיה לידיעת הציבור ולקדם את פתרונה, פתח גרינפיס במהלך 1995 יחד עם ארגוני הסביבה הגדולים בארץ – "אדם טבע ודין" ו"החברה להגנת הטבע" בקמפיין "לעצור את הצינור". ב-1996 החליט השר לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד, לא לאשר את בניית הצינור וחייב את "חיפה כימיקלים" למצוא פתרון יבשתי לשפכיהם תוך 5 שנים. המפעל לא עמד בהתחייבות זו. כיום חוזרים במשרד לאיכות הסביבה לתוכנית הצינור הישנה, תוך הצעה להקל את התקנים המחמירים שנקבעו לאיכות השפכים המוזרמים לים. כאז כן היום, ארגוני איכות הסביבה בארץ, וגרינפיס בראשם, מתנגדים לתוכנית זו ודורשים כי המפעלים ישלמו על נזקי הזיהום בעבר ובהווה, ועל תוכנית נכונה יותר לסביבה בטיפול בשפכים ובשיקום נחל הקישון. גרינפיס דורש כי: 1. המפעלים יחויבו להפסיק להזרים שפכים לנחל ולים באופן מיידי. 2. המפעלים ישלמו את עלויות הטיפול בשפכים כולל עלויות טיפול מרכזי במידה ויהיו כאלה. 3. למפעלים תהיה יכולת אגירת שפכים למקרה של תקלה ובשום מקרה לא תאושר הזרמת השפכים לנחל. 4. המפעלים יממנו את עלות השיקום של הנזקים ההיסטוריים, כולל הטיפול בבוצת קרקעית הנחל.

אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב

ערך מורחב – רמת חובב

הסכנה ברמת חובב היא מוחשית ומידית. ריכוז כמויות אדירות של פסולת מסוכנת במקום אחד כשחלק מהחומרים לא ממופה ועל החומרים שנקברו לא ניתן לפקח בצורה יעילה, מהווה פצצת זמן. דגימות אדמה שנלקחו על ידי גרינפיס מהאדמה סביב האתר ונבדקו במעבדות הארגון באוניברסיטת אקסיטר באנגליה, הוכיחו שהאדמה באזור כבר מזוהמת בחומרים רעילים. בדואים, קיבוצים וישובים רבים ואף באר שבע נמצאים בטווח סכנה עקב קירבה לאתר. אזהרות ארגון גרינפיס בדבר הסכנה הטמונה ברמת חובב אינן תלויות באוויר: בתחילת אוגוסט 98', עלה באש מאגר סוללות הליתיום. רק נס, יחד עם מאמץ מרוכז של כוחות כיבוי מנע מהאש מלהגיע לחלקים אחרים של האתר. בספטמבר 98' הובילה משאית, בניגוד לחוק שני, חומרים מסוכנים העלולים ליצור תגובה כימית זה עם זה. אירעה דליפה, שמלבד פקקי התנועה יצרה גם סכנה עצומה לציבור. שריפת הפסולת הרעילה באתר מהווה סכנה, שכן במהלכה משתחררים חומרים רעילים כגון דיאוקסין (הידוע כמסרטן) ומתכות כבדות רעילות, כגון עופרת, כספית, קדמיום וכרום. אירועים אלה ואחרים מוכיחים את טענת גרינפיס כי נושא הפסולת הרעילה בישראל אינו מטופל כראוי, אכיפתו אינה יעילה והוא מהווה סכנה ממשית לציבור.

אנרגיה ואקלים

ערך מורחב – התחממות עולמית

ב-1995, הגיעה הוועדה הבין-ממשלתית לשינויי אקלים (IPCC) למסקנה כי כדור הארץ מתחמם. אם מדינות העולם תמשכנה לבסס את ייצור האנרגיה על שרפת דלקים מחצביים (פחם, גז ונפט) הגורמים לפליטת גזי חממה, טמפרטורת כדור-הארץ עתידה לעלות לטמפרטורה הגבוהה ביותר ב-10,000 - השנים האחרונות. שינויי האקלים כבר החלו להביא לעליה ניכרת בשכיחות אסונות כגון בצורות קשות, שטפונות וסערות, המעמידים בסכנה תרבויות שלמות. עקב הפשרת קרחונים, יעלו פני הים, וזרמי האוקיינוסים (להם חלק חשוב בקביעת אקלים כדור הארץ) עלולים להשתנות בצורה דרסטית. מערכות אקולוגיות רבות לא יוכלו להסתגל לשינויים ועמן ייעלמו מינים רבים. הצוות הבין-ממשלתי צופה גם פגיעה בבריאות המין האנושי, ואובדן חיים רבים כתוצאה מהתפשטות מחלות.

גרינפיס ים-תיכון החל את קמפיין האנרגיה בישראל בשנת 1998 כשהעלה למודעות הציבור שימוש וניצול יעיל של אנרגיה ממקורות מתחדשים כדי לעצור את שינויי האקלים. רוב האנרגיה בישראל מיוצרת כיום על ידי שריפת דלק ופחם. עד היום נכשלה הממשלה בניסוח או יישום תוכניות בקנה מידה גדול להצגת מקורות חלופיים כמו אנרגיית שמש או אנרגיית רוח, ומסתמכת על גז טבעי בלבד כמקור האנרגיה העיקרי בעתיד. הועדה הבין-ממשלתית נושא שינויי אקלים, שנוסדה על מנת להעמיד לרשות הממשלות מחקרים וחוות דעת מדעיות בנושא שינויי אקלים, הצהירה כי נחוץ צמצום מיידי של 50%-70% בשחרור CO₂ על מנת לייצב את ריכוז ה-CO₂ באטמוספירה. ישראל עשירה באור שמש. היא מובילה במחקר, פיתוח ושימוש באנרגיה סולארית לחימום מים ומערכות כוח סולאריות. הגיעה העת כי ישראל תוביל גם בשימוש באנרגיה סולארית על ידי יישום ייצור חשמל סולארי בקנה מידה גדול.

ב-1971, מונעים מחזונם לעולם ירוק ושלו, הפליגה קבוצה קטנה של פעילים מוונקובר, קנדה בסירת דייג ישנה. פעילים אלו, המייסדים של גרינפיס, האמינו שבודדים יכולים לגרום לשינוי. משימתם היתה להיות עדים ולהראות לעולם את האמת על הניסויים האטומיים התת-קרקעיים שנערכו באי הקטן אמצ'יטקה, שליד החוף המערבי של אלסקה. אי זה הוא אחד האזורים המועדים ביותר בעולם לרעידות אדמה. אמצ'יטקה היה המפלט האחרון ל-3,000 לוטרות ים בסכנת הכחדה והבית לנשר הקירח, לבז הפרגריני ולחיות בר נוספות. אפילו שסירתם הזקנה הפיליס קורמאק, יורטה לפני שהגיעה לאמצ'יטקה, המסע עורר גל של עניין בציבור.

ארצות הברית עדיין הפעילה את הפצצה, אבל קול ההגיון נשמע. הניסויים גרעיניים באמצ'יטקה הסתיימו כבר באותה שנה והאי הוכרז מאוחר יותר כאזור מקלט לציפורים.

גרינפיס הוא ארגון בינלאומי שקובע את הקמפיינים הסביבתיים. מבסיסו באמסטרדם, הולנד, לגרינפיס 2.8 מיליון תומכים מכל העולם, סניפים ארציים ואזוריים ב-41 מדינות.

הישגי גרינפיס בישראל

זיהום ים

עצירת זיהום נחל הקישון בפסולת תעשייתית עשרות מפעלים עדיין מזהמים, אך הפיקוח והלחץ הציבורי גברו עקב הפעילויות הרבות לעצירת הזיהום.

פעילי גרינפיס בונים סכר בנחל הקישון, 27.9.1998

פעילי גרינפיס חוסמים את צינור ההזרמה לקישון של "חיפה כימיקלים, 14.6.2000

ביטול תוכנית צינור עוקף-קישון

תוכנית זו החלה בשנת 1995, בוטלה בלחץ גרינפיס, ושוב חזרה כעת כחלק מתוכניותיו של המשרד לאיכות הסביבה.

בני נוער מחוגי סיירות מצטרפים לגרינפיס להעברת המסר כי צינור עוקף-קישון יפגע בדורות הבאים. 28.8.2003

הפסקת הטלת בוצה רעילה לים על ידי ספינת ה"אריבל"

בלחץ גרינפיס הופסקה הטלת הבוצה הרעילה לים על ידי ספינת "אריבל".

פעילי גרינפיס חוסמים את ה"אריבל", 27.7.1997

חוגגים את הניצחון, 7.4.1999

הוצאת צינור השפד"ן מהים, מעבר לקומפוסטציה

בלחץ גרינפיס הוערך היתר ההזרמה לים של השפד"ן רק בחצי שנה נוספת, אך גרינפיס דורש יישום טכנולוגיות זמינות וזולות, אשר יאפשרו את הוצאת צינור הביוב מהים לחלוטין.

פעילי גרינפיס מקדמים את ועדת היתרי ההזרמה לים אשר דנה באישור ההזרמה של השפד"ן, במצע של בוצה מצינור הביוב של השפד"ן, 3.3.2004

משרפות

הפסקת פעילותה של משרפת הפסולת התעשייתית ב"רמת חובב"

בלחצו המתמיד של גרינפיס עולה מודעותם של תושבי הסביבה למידת הסכנה הטמונה במשרפת הפסולת התעשייתית, והמשרד לאיכות הסביבה מעלה בהתמדה את אדיקות בדיקותיו ואת חוסר שביעות רצונו.

פעילי גרינפיס חוסמים את הכניסה לאזור התעשיית "רמת חובב", 21.1.1997

הפסולת תישרף, הרעל ישאר.הפגנת פעילי גרינפיס מול המשרד לאיכות הסביבה, 14.5.1998

ביטול התוכניות למשרפות נוספות בישראל

גרינפיס מנע את הקמתה של משרפת צמיגים במפעל "נשר" בבית שמש, וגרם להקפאת התוכנית להקמת משרפת פסולת מוניציפלית ליד יקנעם

הישגי גרינפיס בעולם

שנות ה-70

• 1972 – לאחר פעולת גרינפיס הראשונה ב-1971, ארצות הברית מפסיקה את הניסויים הגרעיניים באי אמצ'יטקה, אלסקה.
• 1975 – צרפת מפסיקה ניסויים אטמוספריים בדרום האוקיינוס הפסיפי לאחר שגרינפיס מוחה באתר הניסויים.
• 1978 – פעולות גרינפיס עוצרות את טבח כלבי הים האפורים באיי אורקנאי, סקוטלנד.

שנות ה-80

• 1982 – "EC” אוסרת יבוא עורות של גורי כלבי ים בתגובה לביקורת ציבורית שנבעה מפעולות גרינפיס בקנדה.
• 1982 – לאחר פעולה בים כנגד ציידי לוויתנים, מאומץ מורטוריום על ציד ליוויתנים על ידי הועד הבינלאומי לציד לוויתנים.
• 1983 – הצדדים בוועידת לונדון להשלכת פסולת קוראים למורטוריום על השלכת פסולת גרעינית בים. כתוצאה מפעולות חוזרות ונישנות של גרינפיס נגד השלכת פסולת בים, זו השנה הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שלא הושלכה פסולת רדיואקטיבית לים באופן רשמי.
• 1985 – הניסויים הגרעיניים של צרפת בדרום האוקיינוס הפסיפי חוזרים להיות מחלוקת עולמית, במיוחד לאחר הטבעת אוניית גרינפיס "לוחמת הקשת" על ידי השירות החשאי בצרפתי.
• 1988 – לאחר פעולות בים של גרינפיס, ועידת לונדון להשלכת פסולת מחליטה על חרם עולמי שריפת "אורגנוכלוריד" בים.
• 1989 – האו"ם מעביר מורטוריום על דיג ברשתות סחף במים עמוקים, כתגובה לזעם ציבורי על דיג ללא הבחנה שגרינפיס חשפה.

שנות ה-90

• 1991 – אמנת אנטרטיקה ה-39 מחליטה על תקופה של מינימום 50 שנים של ניצול מינרליים מינימלי ושימור היבשת למחקר מדעי.
• 1991 – המפרסמים הגרמנים הגדולים עוברים ל"חופשי מכלור" לאחר שגרינפיס מייצרת תוסף חופשי מכלור לדר ספיגל כחלק מקמפיין כנגד הלבנה בכלור.
• 1992 – צרפת מבטלת את הניסויים הגרעינים של השנה במורורואה אטול, לאחר של "לוחמת הקשת" מבקרת באזור הניסוי, ומבטיחה להפסיקם לגמרי אם מדינות "גרעיניות" ילכו בדרכה.
• 1992 – חרם בינלאומי על ספינות דיג ברשתות סחף נכנס לתוקף.
• 1993 – ועידת לונדון להשלכת פסולת, אוסרת לצמיתות השלכת פסולת רדיואקטיבית ותעשייתית בים.
• 1994 – אחרי שנים של פעולות גרינפיס נגד ציד ליוויתנים, המקלט האנטארקטי לליוויתנים, שהוצע על ידי צרפת ונתמך על ידי גרינפיס, מאושר על ידי הועד הבינלאומי לציד ליוויתנים.
• 1994 – פעולות גרינפיס שחשפו סחר בפסולת רעילה בין מדינות מתועשות ללא מתועשות בוועידת באזל, שאסרה סחר זה.
• 1995 - אחרי פעילות מאסיבית של גרינפיס ולחץ ציבורי, חברת הנפט "של" מחליטה לשנות את החלטתה להשליך את אסדת הנפט "Brent Spar" באוקיינוס האטלנטי.
• 1995 – פעולות גרינפיס לעצירת הניסויים האטומיים של צרפת, מקבלים תשומת לב ציבורית רבה. מעל 7 מיליון אנשים חתמו על עצומה להפסקת הניסויים. צרפת, בריטניה, ארצות הברית, רוסיה וסין מתחייבות לחתום על ה-"CTBT”.
• 1995 – בעקבות הסכם שהוסגה בעזרת תמיכת גרינפיס, אונסק"ו מייעדת את יער "קומי" ברוסיה, לאתר מורשת עולמי.
• 1996 – האמנה לאיסור ניסיונות בנשק אטומי (CTBT) מאומץ על ידי האו"ם.
• 1997 – אחרי קמפיין של גרינפיס ואחרים, לפעילות דחופה להגנה על האקלים מ-1998, שרים ממדינות מתועשות מאמצים את "פרוטוקול קיוטו" ומסכימים לקבוע הורדה מחוייבת על פי חוק של גזי חממה.
• 1997 – גרינפיס מקבלת את פרס UNEP, שמוענק לה על פיתוח "גז קירור ירוק", לשימוש במקררים ביתיים, ללא חומרים הפוגעים בשכבת האוזון או גזי חממה.
• 1998 – הפרוטוקול הסביבתי בנוגע לאמנת אנטרקטיקה נכנס לתוקפו.
• 1998 – הסכמה היסטורית, ועידת אוספר OSPAR, אוסרת השלכת מתקנים במים עמוקים באוקיינוס האטלנטי. הועדה גם מסכימה על הפסקה בהדרגה של השלכת פסולת רעילה ורדיו-אקטיבית, לפי המלצת גרינפיס.
• 1998 – חברת הנפט "של" מסכימה לבסוף להביא את המתקן הימי הידוע לשמצה "Brent Spar" ליבשה לצורך מיחזור. גרינפיס נלחמה מ-1995 לשכנע את חברת הנפט לא להשליך את מתקניה בים.
• 1998 – אחרי 15 שנות מאבק של גרינפיס, האיחוד האירופי מסכים לבסוף להפסיק בהדרגה את הדיג ב"רשתות סחף" שבשימוש ציי הדייג במים אירופאיים ובינלאומיים עד סוף 2001. צרפת, איטליה, בריטניה ואירלנד המשיכו בדיג ב"רשתות סחף" בצפון מזרח האטלנטי והים התיכון, אחרי שיפן, טייואן וקוריאה הפסיקו את הדיג בשיטה זו במים עמוקים כאשר האיסור העולמי נכנס לתוקפו ב-1992.
• 1998 – תאגיד ענק לכריתת עצרים "MacMillan Bloedel" מודיע על ההפסקה בהדרגה של כריתה בשיטת "Clearcut" בקולומביה הבריטית, קנדה.
• 1999 – 9 מדינות אוסרות שימוש בפאטאלטס ב-PVC בצעצועים של ילדים מתחת לגיל 3. והאיחוד הארופאי מכניס איסור "חרום" על PVC רך לשימוש בצעצועים.
• 1999 – יפן מקבלת הוראה להפסיק דיג "ניסיוני" של טונה כחולת סנפיר. תחת החוק הבינלאומי של השיפוט הימי.

העשור הראשון של המאה ה-21

• 2000 – בנוסף למשלחת אפריל-מאי שחשפה דיג פיראטי באוקיינוס האטלנטי, מאומץ איסור על ייבוא של "טונה גדולת עין" שנדוגו באופן לא חוקי.
• 2000 – תוכניות טורקיות לבנות את הכור האטומי הראשון שלה ב"אקויו" כחלק מפרויקט לבניית 10 כורים עד 2020, בוטל לבסוף ביולי אחרי 8 שנות קמפיין של גרינפיס ואחרים. השוק האחרון לחברות האטומיות המערביות הוא השוק הסיני.
• 2000 – הפרוטוקול הביולוגי לזהירות מאומץ במונטריאול, קנדה. הוא נועד להגן על בריאות האדם והסביבה מאורגניזמים ששונו גנטית Genetically Modified Organisms (GMOs), על ידי שליטה בסחר הבינלאומי ב-GMO. גרינפיס פועלת מ-1995 כדי להגן על שיחרור בלתי הפיך של GMO לסביבה והגנה על הגיוון הביולוגי מזיהום גנטי.
• 2000-2001 – תחת לחץ ציבורי, מספר הולך וגדל של סוחרים, יצרני מזון וממנים של חברות בינלאומיות, מבטיחים לא להשתמש ברכיבים שעברו שינויים גנטיים. הודות לרשת הצרכנים ב-15 מדינות, גרינפיס בודקת מוצרים וחושפת מקרי זיהום.
• 2001 – גרינפיס חוגגת יום הולדת 30 בספטמבר. הקבוצה גדלה ממספר קטן של מתנדבים לארגון סביבתי בינלאומי עם סניפים ב-30 מדינות. כמו תמיד גרינפיס משגשגת ממחויבותם של הפעילים ותמיכה ציבורית הולכת וגדולה.
• 2001 – אחרי שנים של התדיינות ולחץ שהפעילה גרינפיס, הסכם גלובלי להעלמת קבוצה של כימיקלים רעילים במיוחד, מעשה ידי אדם, מזהמים אורגנים עמידים (Persistent Organic Pollutants or POPs) הפך למציאות בחודש מאי 2001 כאשר אמנה של האו"ם האוסרת אותם מאומצת.
• 2001 – מגיעים להסכם היסטורי עם חברות כריתת העצים, על שימור החלק הנותר מיער הגשם לחופי קנדה. ההסכם מאושר על ידי ממשלת קולומביה הבריטית. הסכם זה הגיע אחרי שנים של קמפיין של גרינפיס, שלאחרונה טירפדה את הסחר וההשקעה של חברות שמעורבות בכריית יער הגשם של הדובים הגדולים, שבסכנת הכחדה.
• 2001 – לובי של גרינפיס, יחד עם משלחת מוקדמת לאוקיינוס הדרומי והאטלנטי חושפים כלי שיט פיראטיים. ונותנים כח לאימוץ תוכנית פעולה בינלאומית למלחמה של דיג בלתי חוקי במים בינלאומיים.
• 2002 - ברזיל מכריזה על הפסקת היצוא של עץ מהגוני אחרי גילוי הממדים של הכריתה והסחר הלא חוקי בעץ. פעולות גרינפיס בעולם עזרו לשמור על האיסור.
• 2002 – האיחוד האירופאי, ואחר כך יפן חתמו על פרוטוקול קיוטו לעצירת שינויי אקלים. לובי חזק של גרינפיס חייב להימשך כי על מנת שהפרוטוקול יכנס לתוקף, 55 מדינות צריכות לאשרו.
• 2002 – גרינפיס עוזרת להביס ניסיון מחודש של יפן וארצות נוספות שמנסות להחזיר צייד מסחרי של ליויתנים. ניסיון זה היה יכול להיות אסון לליוויתנים שכעת מוגנים תחת איסור ציד ליוויתנים מ-1982.

קישורים חיצוניים

• אתר גרינפיס הבינלאומי
• אתר גרינפיס ים תיכון בישראל
• גרינפיס ישראל ביוטיוב
• גרדיאן, תת שר החוץ הבריטי הושעה אחרי שתועד תוקף פעילת סביבה שפרצה לפגישה סגורה, הארץ, 21.6.2019