תודעה כוזבת

שיתוף

תודעה כוזבת (באנגלית: False consciousness) היא מונח מרכזי בהגות המרקסיסטית המתייחס לחוסר התאמה בין תפיסות, ערכים, השקפות ואידאולוגיה של בני אדם לבין המיקום שלהם במערכת החברתית המעמדית. כלומר, לא לראות את המציאות כהווייתה אלא דימוי מלאכותי שלה, מעין "סיפור" (נרטיב) או מיתוס.

התודעה וההוויה

התודעה והחוויה לפי קרל מרקס נגזרות מההוויה. למעמד העליון יש אינטרסים אישיים אשר יוצרים תודעה כוזבת במעמד התחתון ובפרולטריון מה שמכונה "אופיום להמונים". תודעה זו נוצרת מהאינטרסים של המעמד העליון - הבורגנות - לשמר את מקומו הכלכלי בראש החברה.

תודעה מעמדית

מרקס האמין בכך שהתודעה האמיתית היא תודעה מעמדית. המצב של הפרט במבנה החברתי קובע את תודעתו, ובמבנה יש שני מעמדות - עליון ותחתון. קביעת התודעה נעשית דרך יחסי הייצור בין עבודתו של הפרט לבין הבעלות על ההון. מרקס טען שתודעה זו תשתנה בהכרח ותוביל לשינוי המבנה. המהפכה מקורה בפועלים ובתודעתם הנובעת ממטריאליזם ומתוך הקונפליקט ההיסטורי שבבסיס החברה.

לדוגמה, השקפות על חשיבות טיפוחה של כלכלה חופשית בקרב אנשים שאין להם כל שליטה על אמצעי ייצור או על תהליכי ייצור (כמו פקידות בנק זוטרות, תופרות במפעל טקסטיל או פועלי בניין) הן השקפות של תודעה כוזבת, לפי מרקס. ההשקפות הללו תורמות כביכול להמשך הניצול של אנשים במעמדם והן מתאימות הרבה יותר לממונים עליהם ולמנהלים שלהם.

התודעה הכוזבת יכולה להסביר מדוע בני אדם החיים במערכת קפיטליסטית מודרנית פועלים בניגוד לאינטרסים האמיתיים שלהם לכאורה.

ביקורת

מיתוסים הם דבר נפוץ

לפי פרופ' יובל נח הררי, בספרו קיצור תולדות האנושות, כל סדר חברתי גדול מכמה מאות אנשים, או סדר מדומיין חייב להתבסס על מיתוס כלשהו. לפי הררי, מיתוסים הם הדרך היחידה המוכרת לנו כדי לקיים שיתוף פעולה בקבוצות גדולות שאין בהן הכרות אישית. לכן בכל חברה, בין אם היא שוויונית יותר או פחות, חייבים להיות "מיתוסים".

בהמשך לפי הררי, כל אידאולוגיה או דת מנסים לצייר מצב אידאלי כלשהו שהוא "טבעי" (באידאולוגיות) או צווה על ידי האל (בדתות), כמובן שדבר זה כולל הן את הקפיטליזם וחברות נוספות והן חברה מרקסיסטית או קומוניסטית.

קיום המיתוסים נפוץ בכל החברה

כמו כן לפי הררי, גם המעמדות העליונים, כגון מלך מצרים, לא רק המעמדות הנמוכים, מאמינים בדרך כלל למיתוסים החברתיים הקיימים, וחיים בתוך "תודעה כוזבת". הררי טוען כי מישהו ציני לגמרי, אינו זקוק בעצם לכל העושר והכוח, שכן אלו בדרך כלל משרתים הגברה לחיזוק מיתוס מסויים או לקידום ערכים מסויימים בהם גם החזקים והעשירים מאמינים.

עמדה זו נמצאת בוויכוח שכן המעמד החברתי יכול לספק למחזיקים בו בטחון כלכלי, הרגשת אושר ויתרונות ביולוגים.

עם זאת, הררי גם מראה דוגמאות רבות, כמו בחברה הבבלית, ההודית או הקפיטליסטית כיצד הדת או "המצב הטבעי" כפי שהעולם "נוצר" הובילה למצב של ריבוד חברתי, וכיצד קיימים מיתוסים מדוע דבר זה הוא "טוב" או מדוע הוא בעצם הכרחי או "הוגן" (ראו סדר מדומיין).

האם המאבק המעמדי הוא הנושא החשוב ביותר

לא כולם מסכימים כי הדיכוי לפי מעמדות הוא בהכרח מאבק הדיכוי החשוב ביותר. לדוגמה אישה במעמד העליון יכולה להיות מדוכאת על ידי בעלה. פעילי זכויות בעלי חיים יתארו את קו השבר בין יתר בעלי החיים לבין בני אדם כקו דיכוי אכזרי ומהותי יותר מזה של הדיכוי בין בני האדם. קיימות מערכות דיכוי ואלימות בין לאומים שונים, קבוצות אתניות וכו', שיכולות לבוא לידי ביטוי בהפליה בחוק, שעבוד, עבדות או רצח עם.

בגישות של קיימות וסביבתנות יש הכרה בכך שקיימות השלכות סביבתיות של אי שוויון ולריבוד חברתי, אבל זהו לאו דווקא המאבק העיקרי והיחיד. חברה עלולה להיות בלתי שוויונית אבל בת קיימא (יפן הקיסרית, ראו הספר התמוטטות) והיא עלולה גם להיות שוויונית למדי אבל בלתי מקיימת. כמו כן קיים הנושא של צדק בין דורי שבו דור אחד יכול לכלות משאבים של הדור הבא.

התפיסה הפוסט- מודרנית מדגישה את החשיבות של תפיסה סובייקטיבית לפיה אין בהכרח מציאות אחת "נכונה" יותר, ואנשים יכולים להיות אומללים או מאושרים לאו דווקא בהתאם למעמדם החברתי.

מעמד חברתי, אי שוויון ואושר

ערך מורחב – שביעות רצון מהחיים

מדידות שביעות רצון מהחיים לדוגמה מראות שהיבטים כמו יחסים משפחתיים (כמו נישואין, קשרים עם בני משפחה אחרים) ויחסים חברתיים יכולים להיות משמעותיים לא פחות מהשאלה של עושר או מעמד חברתי, בעיקר במדינות מפותחות. גם הגישה של פסיכולוגיה חיובית הולכת בגישה דומה. המושג של התרגלות הדונית שנחקר במסגרת כלכלה התנהגותית תומך אף הוא בגישה לפיה כסף ומעמד חברתי אכן תורמים לאושר, אבל הם לאו דווקא היבט מרכזי בו. בגישה של סוציוביולוגיה אושר הוא בסופו של דבר דבר הנגרם על ידי אותות וחומרים כימיים במוח, לפי גישה זו אדם מאושר יכול להיות איכר במאה ה-14 בבקתה, או מיליונר בוילה ענקית במאה ה-21, ברמה נוירוכימית של המוח לדברים אלה אין משמעות, והאותות חייבים תיווך של מושגים מופשטים כלשהם כדי לחוות אושר. גם הגישה של בודהיזם, וכלכלה בודהיסטית אינה מתמקדת דווקא במצב החומרי כתנאי לאושר ותחת זאת מדגישה יותר תחזוקה של מצב נפשי טוב. לפי הבודהיזם אדם יכול להיות עשיר מאוד אבל אומלל, והתבוננות בתהליכים הנפשיים שלנו ובדפוסים שלנו והפסקת השתוקקות היא התנאי לאי קיומו של סבל.

לפי רוב הגישות האלה, למעמד חברתי, אי שוויון כלכלי או לעוני יש השלכות על מידת האושר. כך גם לפי הגישה של צרכים אנושיים בסיסיים או כלכלה אקולוגית. גם למידת השליטה על החיים יש השפעה מרובה על כמות האושר (ראו אמרטיה סן). אלא שהסתכלות רק על פערים או מאבק בין מעמדות, לא מייצג תמונה שלמה.

ראו גם

קישורים חיצוניים