מאפיה חוקית
מאפיה חוקית הוא כינוי לאוסף של ארגונים חברתיים או פירמות עוסקים בפעילות פוגענית באופן חוקי. בניגוד לארגון פשע המאפיה החוקית לא עוברת על החוק אלא משתמשת בכוחה הכלכלי כדי לטפח אווירה אוהדת או לפחות סלחנית ולשמור את המצב הקיים מבחינה כלכלית ופוליטית כך שהמשך הפגיעה בציבור תישאר דבר לגיטימי חוקי.
קיימות דוגמאות היסטוריות למוצרים ושירותים או נהלים עסקיים שהיו חוקיים בעבר אבל בהמשך הוצאו מחוץ לחוק. בחלקם הדבר גם הצליח לצמצם מאד את הפגיעה בציבור. דוגמאות לתעשיות פוגעניות חוקיות שהפכו לבלתי חוקיות כוללות סחר בעבדים והחזקת עבדים (ראו [[התנועה לביטול העבדות), סחר בילדות ונשים, סחר בסמים כמו הרואין ואופיום, תשלום לעובדים באלכוהול, מכירת תרופות מסוכנות ללא קיום של רגולציה, מכירת מזון רעיל בצורה מודעת, סוגים שונים של רמאויות פיננסיות ועבירות "צווארון לבן", מכירת טבק לילדים שיווק אלכוהול לילדים ועוד. היו מקרים של ניסיונות להוציא תעשיות מחוץ לחוק בצורה גורפת ומהירה מידי - כאשר הדוגמה הבולטת ביותר היא חוק היובש שניסה להפוך מכירה של אלכוהול לבלתי חוקית. מאפיה חוקית היא עדיין תופעה נפוצה למדי כאשר נציגים בולטים הן תעשיית הנשק הקל, חברות מזהמות וחברות הטבק שגורמים למוות בהיקף עצום אבל דואגות גם ללובי פוליטי חזק כדי לשמור את כל סוגי הפעילות שלהן חוקית ולמנוע צעדי מניעה כמו לדוגמה מניעת עישון בקרב בני נוער או חפיסה אחידה. דוגמאות נוספות נוגעות לכלכלת השמנה, הסתרה של מקרי זיהום תעשייתי על ידי חברות מזהמות, וכן קידום של תכנון מוטה רכב פרטי ומניעת צעדי רגולציה שונים על ידי תעשיית הרכב.
ספירלת המאפיה החוקית היא תהליך שבו ארגונים, טכנולוגיות ומנהגים הופכים להיות דבר חוקי ומקובל למרות שהם פוגעים באנשים או מסכנים את עתיד החברה כולה או של האנושות. התהליך המרכזי של ספירלת המאפיה החוקית הוא שארגונים (בעיקר פירמות) ואנשים מקבלים כסף, ובאמצעות כסף זה משמשים כדי להגן על הטכנולוגיה או הנוהג. בנתיב אבולוציוני אחד - הארגון שמוכר משתמש בכסף שלו (בסיוע מומחים שונים כמו פרסומאים, פסיכולוגים, אנשי יחסי ציבור, מדענים) כדי להשפיע על אנשי מקצוע, פוליטיקאים, עיתונאים אנשי תרבות כדי לחסום הכרה בנזקים שהוא גורם ולמנוע פעילות של השלטונות או מוסדות תרבות וכלכלה נגדו. בנתיב אבולוציוני אחר, או בתרבות אחרת או בזמן אחר נעשית חסימה בזמן של הנוהג או הטכנולוגיה, משום כך היא לא מתפתחת ויש הכרה רחבה הן מקצועית והן פוליטית ותרבותית שאין לאפשר אותה.
רקע
מאפיה - היא ארגון לפשע מאורגן - ארגון מסודר והיררכי אשר נועד לעסוק בפעילות לא חוקית, בדרך כלל במטרת רווח כספי. החוק האמריקני מגדיר פשע מאורגן כ"פעילויות הלא-חוקיות של... התארגנויות מסודרות וממושמעות". ארגוני פשע מסוימים כמו למשל ארגוני טרור, מונעים מסיבות פוליטיות. מאפיה היא ארגון פשע שהמניע הראשי שלו הוא רווח. השאלה מה גורם לארגון לחשב "ארגון פשע מאורגן" נוגעת לשאלה מה נחשב מוצר לגיטימי וחוקי, כמו גם לשאלה מה נחשב אלימות או פגיעה ברווחה חברתית.
במצבים מסויימים מוצרים שהיו לגיטימיים בעבר הפכו ללא לגיטימיים או שהחברה הבינה את הנזק הטמון במוצרים אלה. במקרה זה הושמו הגבלות על מכירה או שיווק של מוצרים אלה או שהמכירה שלהם נאסרה כליל. לעומת זאת במקרים אחרים ארגוני עסקיים שעסקו במכירת המוצרים השתמשו בכסף שלהם כדי להשפיע על גורמי מקצוע, על התקשורת והממשלה וכן על הציבור כדי להכחיש או לטשטש את הנזק הנגרם ולמנוע צעדים נגדם. במקרה זה ארגונים אלה גורמים לפגיעה בציבור אבל בד בבד מרווחים מספיק כדי לשמור על חוקיות הפעילות שלהם.
בחלק מהמקרים צעדים אלה היו מלווים בעבירות על החוק ובדרך כלל היו כרוכים יחד עם שחיתות, מעילה באמון, הפצת דיסאינפורמציה ועוד היבטים הנחשבת לרוב כלא מוסריים בזכות עצמם, מעבר לנזק שנוצר על ידי המוצר עצמו.
היבטים של מוצרים הגורמים לפגיעה בציבור קשורים בדרך כלל למוצר ציבורי. האוכלוסייה כולה נהנית מקיום של מוצר ציבורי (לדוגמה אוויר נקי או מידע אמין) אבל בגלל תכונות של המוצר הציבורי קשה ליצור בו תמיכה כספית דרך פתרונות שוק.
דוגמאות
עבדות וסחר בבני אדם
עבדות וסחר בבני אדם נחשבים היום דבר בלתי לגיטימי ובלתי חוקי ברוב מדינות העולם. מצב זה היה שונה בעבר בין היתר בגלל הצורך הגדול יותר בעבודה ידנית לשם חקלאות ועבודות קשות אחרות לפני המהפכה התעשייתית. בחלק מהמקומות עבדות נעלמה בצורה הדרגתית, כמו באירופה. בחלק מהקומות העבדות הומרה לצורה מעודנת יותר של שעבוד כמו צמיתות. בארצות הברית האליטה החברתית במדינות הדרום התנגדה לביטול העבדות ומצאה דרכים שונות כדי להצדיק את קיומה ולשמור אותה דבר חוקי במשך מאות שנים. החל מסוף המאה ה-18 החלה להתגבש התנועה לביטול העבדות שהתגנדה לעבדות והפכה היבטים שלה לקשים יותר לביצוע. היבט ראשון היה התנגדות לעבדות וביטולה בתוך בריטניה ובמושבות שלה, בהמשך הצליחה התנועה לאסור על סחר ימי בעבדים, דבר שגרר התייקרות של העבדים שהובאו בכמויות גדולות ליבשות אמריקה מאפריקה. בהמשך החריף המאבק החברתי סביב עבדות בארה"ב והוביל למלחמת האזרחים בארצות הברית באמצע המאה ה-19. בעקבות ביטול העבדות בארצות הברית, המשיכו המדינות המערביות, במיוחד בריטניה, צרפת וארה"ב ללחוץ על מדינות נוספות לבטל את העבדות - כך שמוקדים של עבדות כמו ברזיל או המזרח התיכון הפחיתו בהדרגה את השימוש בעבדים במהלך המאה ה-20. למרות ההתנגדות החוקית והערכית כיום לעבדות נמשכת תופעה המכונה עבדות מודרנית.
מכירת מזונות רעילים
בעבר לא הייתה שום רגולציה על שיווק מזונות. בספר כך נקצור, טוען החוקר קולין טאג' שחלק מהזיהום במזון מקורו ברמאויות, זיופים וזיהומים הנפוצים בגלל שרשרת אספקה ארוכה ומסועפת ורגולציה שמתקשה להתמודד עם רמאויות אלה. גם לאחר שיודעים שיש זיהום במזון, קשה להתחקות אחר מקורותיו.
טאג' טוען שעם התקדמות המהפכה התעשייתית באנגליה, החלו גם מזימות שונות להוזלת המזון, תוך כדי הכנסת חומרים שונים לתוך מזונות שונים. נהגים אלה הפכו לנפוצים למדי במהלך המאה ה-19, בעיקר בתעשיות כמו תה, קפה, בירה, לחם, וריבות.[1] אחד הראשונים שהתריעו על מצב זה היה fredric Accum שבשנת 1820 פרסם את a treatise on adulterations of food and culinary poisons. "מסה על דילול מזונות והרעלות קולינריות"[2]
לפחות שמונה מפעלים בלונדון יוחדו ל"מחזור תה" -עובדים עניים אספו עלים משומשים של תה ממטבחים והחזירו אותם לשוק. עלים של עצי מילה וסמבוק שחור סולסלו ונצבעו בצלחות נחושת כדי להראות כמו תה. דו"ח רשמי מתחילת המאה ה-19, מצא כי ל-300 טונות של תה שיובאו בכל שנה על ידי חברת הודו המזרחית לאנגליה, נוספו כ-200 טונות של צמחים וחומרים שונים כדי לזייף את התה. זייפן מזון אחד נתפס כאשר הוא צובע תה ירוק על ידי Verdigris, סוג של חומצת נחושת. הצבע של תה שחור מזוייף הוכהה על ידי תוספת של עופרת. תקנות אפקטיביות נגד סוגי זיופים כאלה של מזון הוכנסו רק בשנות ה-70 של המאה ה-19.
עישון טבק
עישון טבק - עישון טבק נחשב בעבר לדבר מהנה ככל מוצר צריכה אחר. במהלך המאה ה-19 וה-20 אף היו משווקים רבים ששיווקו את עישון הטבק כתרופת פלא שיכולה לשפר את הבריאות. במהלך המאה ה-20 וביתר שאת מאז שנות ה-30 וה-50 החל להתברר הנזקים הבריאותיים של עישון טבק. כיום הטבק נחשב לגורם הסיכון הבריאותי המרכזי בעולם, והוא מביא למותם בטרם עת של מעל 5 מיליון אנשים בשנה ולנזק כלכלי של מאות מיליארדי דולרים בשנה. לדוגמה עישון בישראל גורר תמותה של 8,000 אנשים בשנה, מתוכם 800 בעישון כפוי ולנזק שנתי של עשרות מיליוני שקלים. הנזקים האלה התבררו בהדרגה על ידי הממסד הרפואי ולקח גם שנים להבין ולהוכיח כי סיגריות ומוצרי טבק אחרים הם ממכר. במשך תקופה זו חברות הטבק פעלו (לפחות משנות ה-50 ואילך) כדי להכחיש את נזקי העישון, לבלבל את החוקרים, רופאים, עיתונאים, מקבלי החלטות והציבור עצמו ולשמור על קשרי הון-שלטון ולהפעיל לחץ על העיתונות - וזאת במטרה למנוע פעילות רגולציה נגדן. היבטים אלה נחשפו רק בשנות ה-2000 בעקבות הסכם חברות הטבק עם התביעה בארצות הברית בשנת 1998 שכלל בין היתר חובת חשיפה של מסמכים פנימיים.
בשנת 1999 הגיש משרד המשפטים האמריקאי תביעה כנגד מספר חברות טבק בגין הונאה, התנהגות לא חוקית ודרישה לשיפוי של ארה"ב בגין ההוצאות של מערכת הבריאות לטיפול בנזקי העישון.[3] בית המשפט דחה את דרישת השיפוי, אולם הוא התיר למשרד המשפטים לטעון תחת חוק RICO (Racketeer Influenced and Corrupt Organizations Act)) שעוסק בפשע מאורגן וגריפת רווחיים עקב פעילות לא חוקית. משרד המשפטים האמריקאי הגיש תביעה כנגד תעשיות הטבק על כך שהם פעלו במשך עשרות שנים במזימה מורכבת שכללה - הטעיה של ציבור על נזקי העישון, על נזקי העישון הכפוי, הסתרת ההשפעה הממכרת של הניקוטין, ביצעו התערבויות מכוונות לשינוי יכולת הסיגריות לספק ניקוטין, שיווקו סיגריות תחת שמות מטעים כגון light ו-low tar למרות שידעו שסיגריות אלו מסוכנות לפחות כמו סיגריות רגילות, כיוון שיווק הסיגריות שוק בני הנוער, וכן שלא פעלו לייצור סיגריות בטוחות יותר.[3][4]
בשנת 2005 בית הדין לערעורים של וושינגטון הבירה פסק שהסעד המבוקש של קבלת כספים שתעשיית הטבק הרוויחה מפעילותה הלא חוקית בעבר אינו אפשרי מאחר שאינו מונע או מגביל את התנהלותה העבריינית העתידית של תעשיית הטבק. כחצי שנה לאחר קביעה זו, בית המשפט נעתר לבקשות של מספר ארגוני בריאות הפעילים בתחום המאבק בעישון, להתערב ולהשמיע את דעתם בעניין הסעדים והפיצוי הראוי שעל בית המשפט לפסוק. באוגוסט 2006 פרסמה השופטת קסלר (Kessler) פרסמה את חוות דעתה על פני 1,683 עמודים וקבעה שתעשיית הטבק אשמה בהפרת חוק RICO בכך שהסתירה במרמה את נזקי הבריאות הנגרמים מעישון ושיווקה את מוצריה לבני נוער. [3]
| כפי שעולה ממסכת העובדות שנפרסה, ישנם ראיות משמעותיות המבססות את הטענה שתעשיית הטבק פעלה והוציאה לפועל ועדיין פועלת ומוציאה לפועל מזימה הנמשכת 50 שנה להונות את הציבור, כולל –צרכני סיגריות, תוך הפרה של חוק RICO. | ||
פרופסור רוברט פרוקטור, מי שארגן וסיכם את הארכיון של מסמכי חברות הטבק שהוחרמו ומוצגים לציבור, מציג בספר שואה מוזהבת את המניפולציות הרבות שביצעו החברות. מניפולציות על המוצר מניפולציית ניקוטין במטרה להפוך אותו ליותר ממכר, מניפולציות בתחום השיווק (לדוגמה מתן סיגריות בחינם לחיילים כחלק ממנות הקרב, שיווק סיגריות לילדים) ובתחום המחקר, הרגולציה והחקיקה (לדוגמה השפעה על עמדות מפתח בארגוני בריאות). הוא קורא להוציא את החברות אל מחוץ לחוק. עמדה זו אינה בודדת, ארגון הבריאות העולמי לדוגמה מציין כי פעילות חברות הטבק מכילה פרדוקס מובנה מצד אחד אסור לה למכור מבחינה חוקית וחברתית סיגריות לקטינים ומצד שני המשך קיומה של התעשייה תלוי ביכולת לשווק סיגריות לקטינים שכן רוב עצום של המעשנים מתחיל לעשן לפני גיל 18.
צריכת משקאות חריפים
אלכוהול - במדינות מוסלמיות מכירה של אלכוהול היא דבר אסור בגלל חוקי האיסלם. במדינות מערביות לעומת זאת מכירה של אלכוהול היא דבר חוקי לגמרי. בחלק מהמדינות יש מגבלות שונות על מכירה של אלכוהול (לדוגמה איסור מכירה של אלכוהול ברדיוס מסויים מסביב למוסדות לימוד) או על צריכה שלו. וכן יש מיסוי של אלכוהול. הסיבה לחקיקה נגד אלכוהול היא שהוא עלול לגרור נזקים חברתיים ובריאותיים שונים - לגרור התנהגות אלימה ופלילית, אלימות במשפחה, לעודד נהיגה בשכרות שעלולות להסתיים בתאונות דרכים, או ביצוע של תאונות אחרות (כגון נפילה מגובה, התחשמלות, שריפה). בנוסף אלכוהול יוצר התמכרות (אלכוהוליזם) שיוצרת פגיעות נוספות וכן הוא עלול לגרום לבעיות בריאות שונות כמו פגיעה בכבד. אלכוהול הוא גם חומר מסרטן. בעבר ניסו בארצות הברית להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק (תקופת היובש) אולם דבר זה גרר השפעות לא צפויות, כמו כניסה של המאפיה לתחום, ובסופו של דבר החוק נכשל לחלוטין שכן מכירת האלכוהול דווקא התגברה. המקרה של אלכוהול ו"חוק היובש" לימד ארגונים ומחוקקים כי אם רוצים להקטין צריכה של מוצר מזיק הדבר לפעמים יוצר בעיה גדולה יותר של שוק שחור ופרוץ עם תופעות של פשיעה אלימה. לעיתים קרובות עדיף לקדם בציבור את ההבנה של נזקי המוצר וכן לספק גמילה חברתית הדרגתית - להתמקד במניעה בקרב בני נוער וילדים או בקרב ציבור מסויים כדי למנוע את תחילת הבעיה.
דוגמאות נוספות
דוגמאות נוספות הן מכוניות, נשק קל, זיהום תעשייתי ובמיוחד זיהום אוויר.
הצעות לפתרונות
פתרון אחד הוא תחום של מניעה - כאשר משהו מתחיל למכור ליותר ויותר במעבר מעבר לסף מסויים עליו להוכיח בטיחות ואי פוגענות. זאת מתוך גישה של זהירות מונעת.
פתרון אחר הוא במצב שהתעשייה כבר התחזקה ויש לה כוח פוליטי ותרבותי ניכר. במצב זה נוקטים לעיתים קרובות במס פיגוביאני כדי להקטין את הנזק של התעשייה ולעודד חלופות. החיסרון של מיסוי מוצרים מזיקים הוא שלפעמים הממשלה עצמה "מתמכרת" למיסוי הגבוה ולא מנתבת את כספי המיסים לשם מניעה או עידוד חלופות (דוגמאות - דלק, מכוניות, סיגריות).
פתרון נוסף הוא פתרון "פייז אאוט" - התעשייה הקיימת היום תמשיך להתקיים והאנשים הפעילים בה ימשיכו להנות ממכירות ורווחים, אבל אנשים חדשים שיכנסו לנושא - בין כמשקיעים או מנהלים או עובדים או צרכנים יקבלו אופק שבו התעשייה תחדל מלהתקיים (בדרך כלל עשרות שנים) ובזמן זה סגירת עתידית של התעשייה לא תשפיע על מקבלי ההחלטות העסקיות כיום. דבר זה קשה יותר לביצוע כאשר בקרב הצרכנים יש היבטים של התמכרות - כמו בסיגריות, מוצרים מתוקים, נשק או מכוניות (פרבור).
ראו גם
הערות שוליים
- ^ John Burnett, Plenty and Want: A Social History of Food in England from 1815 to the Present Day , 1989 טאג' נעזר בין היתר בספר
- ^ Fredrick Accum, A Treatise on Adulterations of Food, and Culinary Poisons, 1820
- ^ 3.0 3.1 3.2 דו"ח שר הבריאות על עישון, 2015
- ^ United States v. Philip Morris (D.O.J. Lawsuit), 2016 Public Health Law Center