כימיקלים לישראל
כימיקלים לישראל (כי"ל) היא חברת בת של החברה לישראל (הנשלטת על ידי האחים עופר) וחברת האם של חברות המייצרות אשלג, מגנזיום, כימיקלים ודשנים: מפעלי ים המלח, רותם אמפרט, תרכובות ברום ופריקלאס.
כימיקלים לישראל הוקמה כחברה ממשלתית ב-1968. משנת 1992 החלה בתהליכי הפרטה עת הונפקה באופן חלקי בבורסה לניירות ערך בתל אביב. כיום היא חברה ציבורית רב לאומית בשליטת האחים עופר. במבנה הבעלות הנוכחי (2012) החברה לישראל מחזיקה בכ-50% מהמניות, היתרה מוחזקת על ידי הציבור, גורמים מוסדיים ו-10% נוספים על ידי חברה הנסחרת בבורסת ניו יורק, מניית זהב נמצאת בבעלות המדינה.
המקור העיקרי לחומרי הגלם של החברה בישראל הוא ים המלח. כי"ל מחזיקה בזיכיונות לכריית מינרלים ובתוכם אשלג באיכות גבוהה מים המלח, ומחצבי פוספטים בנגב. באופן זה כי"ל היא המפיקה היחידה של אשלג בישראל. לחברה מתקני כריית אשלג גם באנגליה ובספרד וכן ומתקני ייצור מהותיים גם בגרמניה, הולנד, ספרד, אנגליה, ארצות הברית, סין וצרפת. מתקני ייצור משניים נמצאים באוסטריה, בלגיה, טורקיה, ברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה. בנוסף מתוכננת הקמת מפעל בהודו. פוטאש, חברת ענק מקנדה לכריית אשלג מעוניינת לרכוש את כי"ל, בתמורה למתן מניות בחברה לחברה לישראל.
בשנת 2004 מעל 92% ממכירות החברה היו בשווקים בינלאומיים מחוץ לישראל וכ-45% מהייצור היה מחוץ לישראל. נכון ל-2005 כי"ל היא החברה החמישית בגודלה בעולם בייצור דשן כימי, השלישית בגודלה בייצור מגנזיום בעולם המערבי, והספקית הגדולה בעולם של ברום אלמנטרי וחומצה זרחתית נקייה.
בחודש מאי 2007 הגיע שווי השוק של החברה ל-40 מיליארד שקל לעומת שווי שוק של 4 מיליארד בחודש במרץ 1997, בו מכרה המדינה לחברה לישראל 17% ממניות החברה. בשנת 2007 רשמה החברה רווח נקי בסך 2 מיליארד ש"ח. נכון לדצמבר 2017 שווי השוק שלה עומד על 18.2 מיליארד ש"ח. בשנים 2012-2016 הרוויחה בממוצע כל שנה כ-600 מיליון דולר, עם הכנסה ממוצעת כל שנה של כ-6 מיליארד דולר.
דלדול משאבים
- ערך מורחב – אשלג בישראל
עתודות האשלג של ישראל עמדו על 40 מיליוני טונות נכון לשנת 2010, והיא כורה 2-2.5 מיליוני טונות אשלג בשנה, כך שגמר עתודות האשלג של ישראל, ללא גידול בתפוקה, יתרחש עד שנת 2030.[1]
לישראל יש עתודות פוספטים של 1.5-2 מיליארד טונות, שמהוות 1% מעתודות הפוספט בעולם. בכל שנה כורה ישראל כמות של 7 מיליון טונות סלע פוספט ומופקים מהם 3.5 מיליון טונות של פוספט מועשר. התפוקה העולמית השנתית עמדה על 145 מיליון טונות פוספט בשנת 2005 וישראל מפיקה 2% מהתפוקה העולמית. על פי מגמות אלה, ישראל תחסל כמעט לגמרי את עתודות הפוספט שלה בתוך 25 שנה, עד 2037. קיימים שדות נוספים כמו שדה בריר ליד ערד שיכולים להמשיך את הכרייה למשך עוד מספר שנים עד 10 שנים, כלומר ישראל תכלה את עתודות הפוספט שלה עד 2047. [2]
כל זאת במקביל לגידול האוכלוסייה בישראל והגדלת ההסתמכות על דלק מחצבי וייבוא של מזון.
זיהום אוויר
- ערך מורחב – זיהום אוויר בישראל
חברות רבות בבעלות החברה קשורות לפעילות המייצרת כמות גדולה של זיהום אוויר תעשייתי. בינן חברות המחזיקות מפעלים לייצור חומרי גלם אנ-אורגניים: מפעלי ים המלח, רותם אמפרט, פריקלאס (המסווגים כמפעלים בעלי פוטנציאל זיהום מסוג א' על ידי המשרד להגנת הסביבה). וכן הפירמה תרכובות ברום. לחברות אלה קיימת היסטוריה מתמשכת של זיהום אוויר ושל אי עמידה בתקנים בתחום.
בשנים האחרונות נעשות פעולות על ידי החברות להקטין את כמות הפליטות. עם זאת כמות הזיהום שהן אחראיות לו נשאר גדול. נכון לשנת 2006, 3 מפעלים של רותם אמפרט לבדה, לדוגמה, היו אחראים לכ-44% מהפליטות של זיהום אוויר חלקיקי תעשייתי בישראל. "תרכובות ברום" ברמת חובב מפיקה כשליש מכלל הייצור העולמי של מתיל ברומיד ופלטה גם כמויות חריגות של חומרים מסרטנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כימיקלים לישראל באתר הבורסה
- גיא רולניק, איך היתה נראית הבורסה בלי האשלג? על הזינוק ברווחי החברה על עליית הביקוש לאשלג בעולם, הארץ, 3.5.2008
- התנגדות תושבים בנגב לפשרה בייצוגית נגד כיל מארק שוק, כלכליסט, 28.12.2011
- צבי זרחיה, ארדן נגד ההסכם עם כיל: התנהלות האוצר מבישה, דה מארקר, 28.12.2011
- אורה קורן, "מכירת כיל לפוטאש מנוגדת לעיקרון השמירה על האינטרסים של המדינה", התנועה לאיכות השלטון ואדם טבע ודין מתנגדות למכירת כי"ל לפוטאש הקנדית. דה מארקר, 24.1.2013
- כמה כסף שווה מניית הזהב בכיל נעמה סיקולר, 3.3.2013, כלכליסט
- אורה קורן, כיל דחתה את הנחת התשתית לקציר המלח בעשור; הנזק למדינה: 600 מיליון שקל, דה מרקר, 24.5.2016
- יורם גביזון, מתנת הפרידה של עבאדי־בויאנג'ו: מסנדלת את המדינה בהכרעה על כיל, דה מרקר, 17.1.2017
- מירב ארלוזורוב, מי יצליח לפתור את החידה - ומי "יאכל אותה"? כך מתנהלת מדינה ששבויה בידי עידן עופר, דה מרקר, 18.1.2017
- רעות שפיגלמן ואורי טל-טנא, 23 מיליארד סיבות יש לעידן עופר להילחם על ים המלח, כלכליסט, 23.1.2017
- אלי ציפורי, ראם ורקפת רוסק-עמינח, והמינוי התמוה לדירקטוריון כיל, גלובס, 31.3.2017
- אילנה קוריאל, האסון הסביבתי בנחל אשלים: חקירה פלילית נגד מנהלי המפעל וחברת האם כיל, וואינט, 3.7.2017
- יורם גביזון, אחד הפרויקטים המורכבים והיקרים בישראל: ההסכם הענק של כיל לביצוע קציר המלח, דה מרקר, 31.10.2017
- רחלי בינדמן, כיל רצתה לפנק דח"צים במניות במהלך כהונתם ורק אז נזכרה לבדוק אם זה מותר, כלכליסט, 11.1.2018
- אורה קורן, חגי עמית, המדינה תקבע מחיר מינימום במכרז לזיכיון על משאבי ים המלח, דה מרקר, 21.1.2018
- עמרי מילמן, התוכנית של המדינה לים המלח: להמשיך להפיק משאבים למרות הפגיעה הסביבתית, כלכליסט, 21.1.2018
- עינת פישביין, אוניברסיטת בן גוריון: להרחיק סטודנט שהפגין נגד כיל בכנס דה מרקר, המקום הכי חם בגיהנום, 29.4.2018
- אוניברסיטת בן גוריון נוקטת צעדים נגד סטודנט שהביע מחאה נגד כי"ל , צדק חברתי - חדר מצב, מתוך תכנית של קרן נויבך , 29.04.2018
- אילנה קוריאל, תקדים: המדינה תובעת 397 מיליון שקל מהחברות שגרמו לאסון בנחל אשלים, וואינט, 1.5.2018
- אורי טל טנא, התרגיל שמאפשר לכיל לחמוק ממס של 100 מיליון דולר, כלכליסט, 18.3.2019
- אורי טל טנא, הרווחיות של כיל בשיא, קרן השפע לא רואה מזה אגורה, כלכליסט, 22 במאי 2022
הערות שוליים
- ^ Stephen M. Jasinski Potash, USGS Mineral Commodity Summary 2011
- ^ סלעי הפוספט, עבר גאולוגי, הווה כלכלי, ועתיד לא ברור, דוד סודרי, גליליאו, מרץ 2007