החיים אחרי עידן הנפט

זהו מאמר דעה מאת עידן ד בוט. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

החיים אחרי עידן הנפט הוא מאמר בנושא שיא תפוקת הנפט והשלכותיו על משק האנרגיה העולמי וכלכלת העולם כולל מערכת הבנקאות החקלאות והביטחון התזונתי. מתאו דיויד סאבינר (Matthew David Savinar) הוא מומחה לענייני אנרגיה. המקור עברי [1]

מבוא

קורא נכבד, הציביליזציה, כפי שאנו מכירים אותה, עומדת להגיע לקיצה.

זו איננה הכרזה של איזו כת אחרית הימים, פלג נבואי אפוקליפטי בדת, או איזושהי קונספירציה סוציאליסטית.

זוהי מסקנתם המדעית והמנומקת של גאולוגים, פיזיקאים, ואנשי בנקאות מהמומחים והמוכרים בתחומם בעולם. אלו הם אנשים מקצועיים, רציונליים ושמרנים, המודאגים עד מאוד מתופעה הקרויה PEAK OIL, או בעברית – שיא תפוקת הנפט.

“נגמר הנפט?! חשבתי שיש עוד 40 שנה של החומר הזה”

הנפט לא פשוט "יגמר", מכיוון שייצור הנפט (או ליתר דיוק, שאיבתו), עוקב אחר עקומת פעמון. הדבר נכון לגבי שדה נפט יחיד, סך השדות במדינה נתונה, או לגבי כדור הארץ בשלמותו. הנפט זמין יותר ויותר במעלה העקומה, אך נדיר ויקר מצידה השני, בירידה.

שיא תפוקת הנפט חופף את הנקודה בה, באופן גס, נשאבה כמחצית מן הכמות הקבורה תחת פני הקרקע. מרגע שנקודה זו נחצתה, תפוקת הנפט מתחילה לרדת, והמחירים – להאמיר.

באופן פשטני למדי, משמעות הדבר היא שאם נקודת השיא היתה בשנת 2000, אזי כמות הנפט שתישאב על פני הכדור ליום בשנת 2020, תהיה שווה לכמות שנשאבה בשנת 1980. מאידך, האוכלוסייה בשנת 2020 צפוייה להיות גדולה פי 2, ומתועשת (תלויית נפט), הרבה יותר משהייתה ב-1980. כתוצאה מכך, הביקוש העולמי לנפט ישיג את ההיצע באופן משמעותי ביותר. הפרש זה, בהכרח יזניק את מחירי הנפט לשחקים, יהפוך כלכלות תלויות נפט (כל העולם המערבי) על פיהן, ותחלנה מלחמות על משאבים.

עקומת תפוקת הנפט העולמית - עבר, הווה וחיזוי לעתיד נלקח מהאתר Life After the Oil Crash

הבעיה היא לא בכך שהנפט ייגמר, אלא בכך שלא יהיה מספיק ממנו בכדי להמריץ את הכלכלה. בהקשר זה, ההשלכות של שיא תפוקת הנפט, דומות לאלו של התייבשות על גוף האדם. גוף האדם מכיל כ-70% מים. לכן בגופו של אדם השוקל כ-100 קילוגרם יש כ-70 קילוגרם של מים. בגלל חיוניותם של המים, אין האדם צריך לאבד את כל 70 הק”ג של מים בכדי שיתייבש. איבוד של כ-7-10 ק”ג יספיק על מנת להמיתו.

באופן דומה, הציביליזציה שלנו לא צריכה לאבד את כל הנפט על מנת שתתמוטט. הפרש של כ-10 עד 15 אחוז בין ההיצע לביקוש, יספיק בכדי לנפץ לרסיסים את הכלכלה תלויית הנפט שלנו, ולצמצם את מעמד הביניים לעוני מרוד.

אפילו ירידה קטנה בתפוקה עלולה לגרור תוצאות מרחיקות לכת. במשבר האנרגיה של שנות ה-70, ירידה של כ-5% בלבד בתפוקה, הביא לייקור מטאורי של כמעט פי ארבע במחירי הנפט. דבר דומה קרה לפני מספר שנים בקליפורניה. ירידה של 5% בתפוקת הגז הטבעי הביאה לטיפוס של כ-400% במחיר.

בשנת 1960 נתגלו רזרבות הנפט הגדולות ביותר אי פעם. מאז חלה ירידה עקבית בקצב הגילוי השנתי:

הגרף מציג את שיא הגילוי העולמי של רזרבות נפט. כפי שניתן להיווכח מהגרף השיא לא נשבר ב- 45 השנים האחרונות, ולמעשה קצב הגילוי הנוכחי הוא מהנמוכים שהיו מאז תחילת עידן הנפט.

משבר האנרגיה של שנות ה-70 ואחרים היו זמניים. המשבר הבא עלינו עתה אינו בר חלוף. עליות המחירים הנוכחיות משקפות את תחילתו של עידן חדש ותמידי. ברגע שהירידה בתפוקת הנפט תחל, היא תהיה עקבית, ובשיעור של כ-3% בשנה (לפי אומדן שמרני).

הערכה זו באה ממקורות רבים, וביניהם סגן נשיא ארה”ב, דיק צ’ייני. בנאום שנשא בשנת 1999, בעודו מכהן כמנכ”ל של הליברטון (חברה אמריקאית גדולה), אמר צ’ייני:

	לפי הערכות מסויימות, הצמיחה בביקוש לנפט תהיה כ-2% בשנים הבאות, במקביל לירידה, לפי אומדן שמרני, של כ-3% בשנה בתפוקה, מהרזרבות הקיימות.

משמעות נתונים אלו היא שבשנת 2010 העולם יזדקק לכ-50 מיליון חביות נוספות, על מנת לספק את הצמא שלו לנפט ומוצריו. הערכותיו של צ’ייני מבוססות על אומדנים של מספר רב של מדענים נטולי משוא פנים, שמאמינים שייצור הנפט העולמי יגיע לנקודת השיא ויתחיל לרדת, במהלך חמש השנים הקרובות. גאולוגים מרכזיים בתעשייה טוענים כי 2005 תהיה השנה האחרונה של הבוננזה במחירי הנפט, בעוד שבכירים בתעשיות הנפט טוענים לפער בלתי ניתן לגישור בין ההיצע לביקוש, לאחר 2007. פער זה יגרום למחסורי דלק חמורים, ובעקבותם צפויות הפסקות חשמל מתמשכות, החל מ-2008.

השלכות ארוכות הטווח של משבר שיא תפוקת הנפט יהיו מרחיקות לכת. במורד עקומת התפוקה, אנו עלולים למצוא עצמנו במה שהמדענים מתייחסים אליו כ-”עידן האבן הפוסט תעשייתי.”

עקומת תפוקת הנפט העולמית קרויה גם “עקומת האברט” (Hubbert’s peak), על שמו של גאולוג נודע, ד”ר מריון קינג האברט. ב-1956, חזה האברט במדוייק את שיא תפוקת הנפט היבשתי בארה”ב. חישוביו הצביעו על 1970 כשנת השיא. הוא חזה גם שהתפוקה העולמית תגיע ב-1995 לשיאה. הוא לא יכל כמובן לדעת, על האמברגו הערבי של שנות ה-70, שגרם לירידה היחידה בשאיבת הנפט בעידן התעשייתי. התוצאה: איחור של כ-10-15 שנה בנקודת השיא.

“לא סיפור גדול. אם מחירי הדלק יעלו, אני פשוט אסע פחות, למה שיהיה איכפת לי?”

בגלל שפטרוכימיקלים חשובים להרבה יותר מאשר הדלק באוטו שלך, כפי שציין הגאולוג דייל הלן פייפר, במאמר ששמו “אוכלים דלק” (”Eating fossil fuels”), דרושים בערך 10 קלוריות של דלקים מאובנים (נפט, גז טבעי, פחם), על מנת לייצר קלוריה אחת של מזון בארה”ב.

יחס אדיר זה נובע מהעובדה שכל שלב בייצור ואספקת המזון המודרניים תלוי בנפט בנגזרותיו:

מדבירי מזיקים הם נגזרות של נפט.
חומרי דישון מסחריים עשויים מאמוניה, שמיוצרת מגז טבעי. גז טבעי צפוי להגיע לשיא בדומה לנפט, אך באיחור של 10 שנים לערך.
חוץ ממספר אבי טיפוס נסיוניים, כל הציוד והמיכון החקלאי בעולם מיוצר ומונע בכוחו של הנפט (דלק, שזה נפט מעובד).
מכשירים לאיחסון מזון, כדוגמת המקררים, נבנים במפעלים מונעי נפט, מוסעים ליעדם ברשתות תחבורה תלויות נפט, במשאיות ממונעות נפט. הפעלה של מקרר דורשת חשמל, שייצורו בתחנת הכוח, יסודו בעיקר בגז טבעי ובפחם.
פיסת המזון הממוצעת נודדת בארה”ב כ-2400 ק”מ, בטרם היא מגיעה לצלחת. המרחק הממוצע בין היצרן לצרכן עומד על כ-8000 ק”מ בקנדה!

בקיצור, בני האדם זוללים נפט כמו ג’יפים מהלכים על שתיים.

אך לא רק תחבורה וחקלאות מבוססים לחלוטין על דלק זול וזמין. הרפואה המודרנית, מערכת חלוקת המים, והצבא האמריקאי (המודרני), מתקיימים מכוחו של נפט ונגזרותיו הכימיים. ובואו לא נשכח כי כל מוצרי הפלסטיק, המחשבים ומוצרי ההיי-טק, מיוצרים מנפט.

כמה דוגמאות ימחישו עד כמה הטכנולוגיה שלנו תלוייה בזהב השחור:

ייצורה של מכונית ממוצעת דורשת אנרגיה בשיעור המקביל ל-27-54 חביות נפט, שהן כ-4163-8327 ליטר! בסופו של דבר, משקל הדלקים המאובנים שיידרשו לייצורה של מכונית כפול ממשקלה שלה!
ייצור גרם אחד של מיקרו מעבד צורך כ-630 גרם של דלקים מאובנים. על פי האגודה האמריקאית לכימיה, ייצורו של מעבד DRAM 32 MB אחד ‘עולה’ כ-1.59 קילו נפט, בנוסף ל-32 גרם של מים.
ייצור מחשב שולחן ממוצע דורש עשר פעמים את משקלו בדלקים מאובנים.
המועצה הסביבתית להשכלה אומרת כי “עקב הניקיון והמורכבות של החומרים הדרושים לייצור מיקרוצ’יפים... האנרגיה המושקעת בבנייתם של כ-9-10 מחשבים מספיקה לייצורה של מכונית שלמה.

כשחושבים על מרכזיותו של הנפט בייצורה של הטכנולוגיה המודרנית, יש לזכור כי רוב המערכות החלופיות לייצור אנרגיה (פנלים סולריים/ננו-טכנולוגיה, טורבינות רוח, תאי דלק מימני, מתקנים לייצור ביודיזל, תחנות כוח גרעיניות) – נשענים על טכנולוגיה מורכבת כזו.

למעשה, כל המכשירים החשמליים עושים שימוש במתכות כסף, נחושת ו/או פלטינה. על מנת למצוא, לחצוב לנייד ולעבוד עם חומרים אלו, דרוש מיכון תלוי דלק.

כפי שהעיר ריצ’ארד ג’. בארנט בסיפרו “The lean years: politics of scarcity”:

	ייצור טונה אחת של נחושת דורש 112 מיליון BTU (יחידות אנרגיה), או שווה ערך של 17.8 חביות של נפט (בחבית יש 200 ליטר). התהליך המקביל בתעשיית האלומיניום דורש שווה ערך של פי 20.

אנרגיה גרעינית דורשת אורניום, שגם אותו יש לגלות, לחצוב, להסיע ולעבד ע”י מיכון ממונע דלק. בנוסף, בהקמת מתקנים אטומיים מושקע הון עתק של דלק.

רוב חומרי הגלם המשמשים לייצור ביודיזל ואתנול (דלק חלופי), כגון סויה ותירס, מגודלים באותן שיטות חקלאיות שתוארו לעיל (חקלאות תעשייתית).

בקיצור, תחליפי הדלק לכאורה, הם בעצם ‘נגזרות’ של נפט.

“האם מערכת הבנקאות המודרנית תלויה לחלוטין בדלק זול?”

כן.

מערכת הבנקאות העולמית תלויה לחלוטין באספקה הולכת וגדלה של נפט. מאחר שכל המגזרים- תחבורה, חקלאות ותעשייה תלויים באספקת דלק זול וזמין, הכסף בעצם מסמל דלק.

מדבריו של הפרשן רוברט וייס:

	זה לא משהו מתחום הפיזיקה, אלא אמת פשוטה. כסף שווה אנרגיה. הון אמיתי נזיל מייצג אנרגיה זמינה. אפשר להחליפו בדלק, עבודה, או משהו שנבנה בידי אנשים או מכונות תלויות דלק. המחיר האמיתי של כל דבר הוא בעצם העלות האנרגטית שלו. העלות שכרוכה בייצורו. כמעט כל העבודה שנעשית בעולם הכלכלי – ייצור, בנייה והסעה, נעשים בעזרת אנרגיה שמקורה בדלקים. עבודת השרירים שמבוצעת בפועל על ידי גופם של האנשים, היא זעירה בהשוואה לזה של הדלק. וחלק הארי של דלק זה בא מנפט וגז טבעי, המקורות העיקריים לעושר העולמי.

כפי שכותב קולין קמפבל ב- The financial consequences of peak oil”, ההתרחבות המתמשכת של הכלכלה אפשרית כל עוד אספקת הנפט מתרחבת:

	ניכר כי קיומה של נקודת שיא תפוקת הנפט, שמציינת את סיומו של החלק הראשון של עידן הנפט מחלחלת בחוגי הכלכלה ובקרב ציבור המשקיעים. הבנקים ייצרו הון בתקופה זו, ע”י הלוואה של יותר כסף ממה שהיה להם, מתוך ההנחה, שההתרחבות הכלכלית מונעת הנפט של מחר, היא ערבון מספיק לחוב של היום. הירידה בתפוקת הנפט, שהוא המנוע העיקרי של הצמיחה הכלכלית, מערערת את התקפות של עירבון זה, שבתורו שוחק את כל הישויות הקיימות בשוק המניות.

מה שחומק לרוב מעיניו של האדם הממוצע, הוא שהצמיחה הכלכלית הכרחית על מנת שאנשים, עסקים וממשלות יוכלו לשלם את חובותיהם.

מתוך מאמר של הפרשן ג’ון לה גרו:

	החזר החובות דורש צמיחה כלכלית בפרופורציה לגודל החוב. החוב התעשייתי כיום הוא בשיאו הדולרי, בערכים ריאליים, בכל ההיסטוריה האנושית. החוב הפרטי, תאגידי וממשלתי – כולם כבר שם, או שמתקרבים לשיא כל הזמנים, והוא גדל בקצב חסר תקדים. לכן, אחוזי הצמיחה הנדרשים על מנת לקיים חוב כזה גבוהים מאי פעם.

אנשים שמודאגים מנושא משבר הנפט לא משגיחים בקשר ההדוק בין המערכת הפיננסית לתעשיית הנפט באופן אוניברסלי, למרות שהוא קל להבנה. זה פשוט: כשאתה לוקח הלוואה, אתה מניח שיהיה לך יותר כסף בעתיד על מנת להחזיר את החוב. זה מה שיאפשר לך לשלם את הריבית על הכסף. מכיוון שהכסף מסמל למעשה דלק, אתה למעשה מניח שבעתיד יהיה לך יותר דלק זמין, מכפי שיש לך עכשיו. אם ההנחה שגויה, קרי- כמות הדלק/ כסף הזמין לך יורדת בזמן שצריך להחזירו – אתה תפגר בחובותיך. אם יותר מאחוז קטן של אנשים, עסקים וממשלות יפגרו בתשלומיהם בערך באותו הזמן (וזה יקרה עקב הזינוק במחירי הנפט שיביא להצטמקות הכלכלה), הבנקים לא יוכלו לתת הלוואות מבלי לגרור את המשק להיפר-אינפלציה הרסנית. (ראו רפובליקת ווימר, בשנות ה-20).

מחירי נפט גולמי, מבט על השנים האחרונות:

כפי שניתן לראות מהגרף, משבר האנרגיה כבר יצא לדרך...

מבלי שהבנקים ישחררו הלוואות חדשות, המגזר העסקי לא יוכל לשלם את חובותיו הקודמים, מכיוון שלא יוכל למצוא מספיק לקוחות משלמים. בעל חנות מחשבים, לדוגמה, לא יוכל למצוא מספיק לקוחות שייקנו ממנו מחשבים, מכיוון שרוב המחשבים האישיים נרכשים בכרטיסי האשראי (קרי – הלוואה). התוצאה היא פשיטת רגל. עקרונות אלו תקפים גם לסוחר הרכבים, לבעל חברת הבנייה וכולי.

מאחר שרוב הכלכלה שלנו מבוססת על מכירה של מוצרים תלויי דלק שנקנים בכרטיסי אשראי כגון מחשבים, מכוניות ובתים, כל הדברים האמורים לעיל חוברים יחדיו ליצירת מפולת עולמית.

המפולת הפיננסית לא תאפשר את השקעת ההון העצומה הדרושה למעבר, ולו חלקי, למקורות אנרגיה חלופיים. כל תכנית שאפתנית שכזו, תידרוש השקעה שלא תהיה זמינה, שעה שהמערכת המוניטרית העולמית קורסת.

ואל תחשבו לרגע שהבנקים המרכזיים לא מודעים לחומרת הבעיה. ב- 28 ביוני, דיווח גרי דאנקן, העורך הכלכלי של ה- Sunday Times הבריטי, כי הבנק להתיישבות עולמית- BIS (הידוע גם בשם The central banker’s central bank) פירסם מנשר אזהרה לגבי ההשלכות הכלכליות של עליות נוספות במחירי הנפט:

	...מחירי הנפט בהחלט עשויים להישאר ברמתם הגבוהה לזמן ארוך... עליות נוספות- אם אכן יתרחשו, יהיו בעלי השלכות חמורות משצופים כרגע... כולם צריכים להתחייב לפשרות מסויימות עכשיו, על מנת להימנע מאלטרנטיבות פחות נעימות בעתיד.

דאנקן ממשיך לסכם, מתוך הדיווח של הבנק: “הגירעון הנוכחי בחשבון השוטף של ארה”ב, משמעו ירידה כמעט בלתי נמנעת בערך הדולר, בשעה שב BIS השמיעו אזהרה כי ה”גירעון עלול לגרום ירידה לא מרוסנת בערך הדולר, תוך גרימת מבוכה בשווקים כלכליים אחרים, ואף למיתון.”

שלא תטעו: בנק מרכזי ומשפיע כל כך במערכת הפיננסית העולמית כמו BIS, לא יורה לאוויר משפטים כגון “פשרות לא נעימות”, “תוצאות חמורות”, “אלטרנטיבות פחות נעימות”, “מבוכה” ו- “ירידה לא מרוסנת” המיוחסים לשווקי הנפט והדולר (שהוא מטבע הרזרבה לכל עסקאות הנפט בעולם) סתם כך, אלא אם משהו חמור במיוחד מתבשל מאחורי הקלעים.

המשמעות של כל האמור כאן, היא שהסך הכל של ההשפעה של שיא תפוקת הנפט תחרוג בהרבה מ-“כמה אני משלם בתחנה”. אם אתם חושבים רק על המחיר במשאבות הדלק, אמצעי תחבורה חסכוניים יותר, או צורות אנרגיה אלטרנטיביות, אז אתם לא רואים את התמונה הגדולה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

למאמר המלא באנגלית, בקרו באתר Life After The Oil Crash.

להלן רשימה קצרה של אתרים בנושא: