שמרו את אמריקה יפה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף האינדיאני הבוכה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמרו את אמריקה יפה הוא ארגון ללא מטרות רווח שמרכזו ב-Stamford קונטיקט שנוסד בשנת 1953. לטענת הארגון מטרתו העיקרית היא הפסקת הלכלוך ברשות הרבים (littering) שיפור המחזור ולייפות את הקהילות של ארצות הברית. מבקרי הארגון טוענים שמדובר בארגון גרינווש שמתעלם מבעיות נרחבות של אשפה כדי לעודד שימוש בכלים חד פעמיים ואריזות חד פעמיות ולמנוע שינוי עמוק יותר כמו שימוש חוזר או מעבר לתעשייה בת קיימא.

מדובר בארגון הגדול ביותר לייפוי קהילתי, עם מעל 600 ארגונים מקומיים שמשוייכים אליו, ומעל 1,000 ארגוני אחווה. הוא פעיל עד היום (2018) ומריץ תוכניות ניקיון שונות. הארגון התפרסם בזכות "פרסומת האינדיאני הבוכה" שהופקה ב-1971 והראתה אינדיאני מזועזע מהפסולת הרבה, פעילי סביבה מאוחרים יותר ביקרו את הפרסומת משום שהיא "פותרת" את הבעיה עלידי השמת הפסולת בפח ובכך מסתירה בעיות גדולות יותר.

הארגון נתון לביקורת בגלל טענות לצמצום הבעיה ללכלוך ברשות הרבים, והתעלמות מיתר נזקי הפסולת, וכן בגלל שהדבר מטיל את האשמה למצב על הצרכן הבודד ומתעלם מאחריות של יצרנים. גישות מתקדמות יותר לפסולת מיוצגות על ידי גישות כמו מניעת פסולת ואחריות יצרן מורחבת.

ביקורת

Heather Rogers שהפיק סרט תיעודי וספר בשם Gone Tomorrow: The Hidden Life of Garbage, מתאר את הקבוצה והקמפיין "שמרו את אמריקה יפה" כאחד ארגוני הקש (או ארגון חזית) של תאגידים שמספקים גרינווש. לפי הספר הקמפיין נוסד כתוצאה מכך שבשנת 1953 מדינת וורמונט ניסתה לחוקק חוק שיחייב תשלום דמי-פיקדון על מיכלי משקה בנקודת הקנייה ואיסור של מכירה של בירה בבקבוקים שלא ניתן למלא אותם מחדש.

מבחינה אקולוגית, "שמרו את אמריקה יפה" מתמקד בלכלוך ברשות הציבור, ומתעלם מבעיות גדולות יותר שנוצרות עקב אשפה. מחזור החיים המלא של מוצרים חד פעמיים כולל השפעות סביבתיות לא רק בין הצריכה ועד שהמוצר מגיע לפח, אלא גם עקב שאיבת נפט וכריית מוצרים אחרים, הפקת חומרי גלם כמו פלסטיק ונייר, שינוע המיכלים לחנויות, איסוף האשפה והטמנה שלה. הדבר כולל הן פליטת מזהמים והן פליטה של גזי חממה התורמים להתחממות עולמית ולהחמצת אוקיינוסים. אנשי סביבה טוענים כי המיקוד הצר בלכלוך של "שמרו את אמריקה יפה", ועצם הרעיון המודרני של "לכלוך ברשות הרבים" (litter) - שנעלם לכאורה לתוך הפח ולא משפיע יותר, הוא ניסיון להסיט את תשומת הלב מתעשיות שמייצרות ומעודדות שימוש בכלים חד פעמיים ואריזות חד פעמיות - כלים חד פעמיים לשימוש ביתי, בשימוש בתאגידים ורשתות של בתי קפה או חנויות מזון מהיר וכן במכירת מזון ומשקאות ברשתות שיווק.

Elizabeth Royte, הכותבת של הספר Garbage Land, מתארת את קבוצת "שמרו את אמריקה יפה" כדוגמה מופלאה לגריוונש תאגידי" שבניגוד לקמפיינים שלה נגד לכלוך ברשות הרבים, היא מתעלמת מהפוטנציאל של חקיקה סביבתית בצעדים כמו מחזור, שימוש חוזר, וכדומה.

חברות הטבק פיתחו תוכניות יחד עם "שמרו את אמריקה יפה" שהתמקדו בלכלוך של בדלי סיגריות, ובפתרונות שנוחים לתעשיית הטבק כמו ניקיון של מתנדבים, או פיזור של מאפרות במקום מדיניות של אזורים ללא עישון במקומות ציבוריים כמו פארקים וחופים. תעשיית הטבק תרמה כספים לארגון שמרו את אמריקה יפה, ולארגונים דומים ברחבי העולם.

מבחינה כלכלית, לכלוך ברשות הרבים הוא סוג של משבר המוצרים הציבוריים. רחובות נקיים מלכלוך הם מוצר ציבורי שהוא אינטרס של כלל אנשי העיר. לניקיון זה יש תכונות של מוצר ציבורי - קל להנות ממנו גם אם לא שילמת עליו, ואם מישהו אחד נהנה מהנקיון זה לא מונע מאחרים להנות מכך. הספר "חברת השפע" מציין קיימת בעיה בחברת שוק של עודף מוצרים פרטיים ומחסור או הזנחה של מוצרים ציבוריים. אין אף אחד שגוזר רווח כלכלי מהמוצר הציבורי ולכן הוא מוזנח. הביט דומה או שניקיון ברשות הרבים הוא בעצם סוג של עלות חיצונית שמועמסת על החברה - עלוית כלכליות כמו תשלום גבוה יותר לעובדי ניקיון ועובדי פינוי אשפה והטמנת אשפה, שמוטלת על משלמי המיסים של העיר, חסימות של מדרכות על ידי פחים, פקקי תנועה של משאיות אשפה, בעיות זיהום עקב אשפה ועוד - עלויות מטעם חברות לייצור ושיווק של של מוצרים חד-פעמיים שבעצם מקבלים סבסוד נסתר הן על ידי החברה והן על ידי דורות העתיד שעלולים להיפגע מאשפה זו והשלכותיה.

פרסומת האינדיאני הבוכה

פרסומת האיניאני הבוכה - הפרסומת המפורסמת של שמרו את אמריקה יפה משנת 1971, בגילומו של Iron Eyes Cody.

הארגון התפרסם בארצות הברית ובעולם בזכות פרסומת של "האינדיאני הבוכה" שהופקה ושודרה ביום כדור הארץ ב-1971. הפרסומת הראתה אינדיאני, בגילום השחקן Iron Eyes Cody. האינדיאני חותר בקנו בנהר, בנוף פסטורלי ויפה. ככל שהוא מתקדם הוא נתקל בעוד עוד אשפה בנהר. הוא יוצא לחוף ומתקדם לקראת כביש, תוך שהוא נדהם ומזועזע מהפסולת המפוזרת סביבו. בשלב זה עוברת מכונית ונוסע זורק ממנה שקית אשפה, שמתפזרת על האדמה ליד האינדיאני ועל המוקסינים שלו, ומגלה עטיפות של מזון מהיר. הקריין אומר "יש אנשים שיש להם כבוד עמוק ליופי הטבעי שהיה בעבר המדינה הזו. ויש אנשים שלא." המצלמה נעה לכיוון הפנים של האינדיאני, שם רואים דמעה בודדת שנופלת באיטיות על לחיו. ‏[1] הפתרון כביכול לבעיה זו היא לשים את האשפה בפח, ובכך היא כביכול נעלמת.

הפרסומת שודרה שוב ושוב בטלוויזיה במהלך שנות ה-70 וזכתה לפרסום בינלאומי. היא גם הופיע באמצעי שידור אחרים, בלוחות מודעות, בפרסומות בעיתונים וכדומה. הדמעה נחשבת אחת הדמעות המפורסמות בהיסטוריה של ארצות הברית, היא הפכה את קודי למפורסם כ"אינדיאני הבוכה". הפרסומת עצמה זכתה בפרסים רבים והיא עדיין מדורגת כאחת הפרסומות הטובות ביותר של כל הזמנים. באמצע שנות ה-70 תחנות טלוויזיה ביקשו עותקים חדשים של הפרסומת, בגלל שהוא הוקרן פעמים כה רבות עד שהוא נשחק ונהרס. עבור אזרחים רבים של ארצות הברית, "האינדיאני הבוכה" הפך להיות סמל של סביבתנות ושמירת טבע. ‏[1]

הפרסומת מטעה את הצופים במספר מובנים. ראשית, השחקן ששיחק את האינדיאני, Iron Eyes Cody, הוא בעצם אמריקאי ממוצע איטלקי ששיחק אינדיאנים בסרטים שונים ולא אינדיאני אמיתי. ההשפעה הרגשית של הפרסומת מבוססת על כך שמדובר בדמעה אמיתית של אינדיאני, ובניסיון ליצור ניגוד בין תרבות זו, כתרבות שורשית וקרובה לטבע, לבין התרבות המסחרית והתאגידית. שנית, "שמרו את אמריקה יפה" נוסדה ומומה בידי תאגידי משקאות ואריזה מובילים. לא רק שאלו התנגדו ל"תרבות הנגד" הם היו חלק מהותי מתרבות הצריכה ולניסיונות לצאת נגדה. הם גם התנגדו נחרצות ליוזמות סביבתיות רבות.‏[1]

בשנות ה-60, "שמרו את אמריקה יפה" התמקדה בהסברה על ידי נערה לבנה שגוערת בהוריה. ומיקדה את תשומת הלב בצרכן הבודד המלכלך. דמות כזו פחות התאימה בשנות ה-70. בשנים אלה החלו הפגנות של התנועה הסביבתית בארצות הברית נגד אשפה מאריזות חד פעמיות. ההפגנות טענו כי האחריות לפסולת הרבה היא היצרנים, לא הצרכנים הסופיים, ודבר זה גרר דאגה בקרב תאגידים המשווקים באריזות אלה. ‏[1]

יש הטוענים כי מדובר בסוג של תעמולה, שכן התאגידים מאחורי הארגון והפרסומת מעולם לא חשפו את זהותם לציבור הרחב, וזה הניח כי מדובר בארגון נייטרלי שאין לו קשרים לתעשייה. הקריין בפרסומת אומר "אנשים יוצרים זיהום, אנשים יכולים לסיים אותו" ובכך מסיט את האשמה מהתעשייה אל הצרכנים.‏[1]

פרסומת האינדיאני הבוכה זכתה להתייחסות פרודית וביקורתית רבה בתרבות – כולל "נשואים עם ילדים" (משפחת באנדי), "משפחת סימפסון" (בפרק Trash of the Titans שעוסק בפינוי אשפה), "עולמו של ווין 2", סאות' פארק ("Go Fund Yourself") ועוד. ב-Trash of the Titans לדוגמה, הומר סימפסון רץ לבחירות לתפקיד הממונה על התעבורה בעיירה, תחת הסיסמה "מישהו אחר יכול לעשות את זה" הוא מבטיח שאנשי הניקיון של העיירה ינקו בכל שעות היממה, ויבצעו את כל הניקיונות בעיר. כאשר הוא זוכה, ההבטחות שלו גורמות לעלות כלכלית גבוה, עליה הוא מתגבר על ידי קבירת פסולת של ערים אחרות בלוע הר געש סמוך לעיירה, עד שזה מתפרץ וקובר את העיירה בפסולת. Trash of the Titans

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 FINIS DUNAWAY, The 'Crying Indian' ad that fooled the environmental movement , chicago tribune, NOV 21, 2017