דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 2

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים מאת הרמן דיילי

1. מבוא לכלכלה אקולוגית

2. האקוסיסטמה המכילה והמקיימת - הַשׇלֵם.

3. מיקרו-כלכלה

4. מאקרו-כלכלה

5. גלובליזציה

6. מדיניות

החלק והשלם

הכלכלה הנאו-קלאסית סבורה שמערכת השיקולים וההחלטות שלנו מושפעים מהזדמנות מחד וממחיר מהצד השני – הבחירה באפשרות אחת כרוכה בוויתור כאשר בוחרים באופציה אחת על פני האחרת. היא רואה את המערכת מקרו-כלכלית כעולם ומלואו, המחולק לקטגוריות ענף נושאיות: דגה יערות, שדות, מכרות, בארות, אתרי נופש וכו'.

משום שהעולם סביבנו כולו מחולק כלכלית על פי קטגוריות וקטגוריות משנה, זו היא למעשה מערכת סגורה. מערכת סגורה: כל הנע בתוכה הם חומרים אין יוצא ואין בא.

כלכלה אקולוגית סבורה שהכלכלה היא מערכת פתוחה: היא חלק מתת-מערכת גדולה ממנה – מערכת כדור הארץ אשר נעים מתוכה ואליה גם חומר וגם אנרגיה. חשוב לציין שמערכת כדור הארץ עצמה הינה מערכת חצי-סגורה, (כמות החומר קבועה כמעט, אנרגיה נכנסת בצורת אור, ואנרגיה נפלטת בצורת קרינת חום) אינה גדלה וסופית.

נכון לעכשיו המערכת המאקרו-כלכלית של חיינו סבה סביב הקצאה והפצה יעילה של משאבים, בעוד שהכלכלה האקולוגית ממוקדת בהיבטים מאקרו-כלכליים רחבים ומעמיקים יותר כגון הנחת היסוד שיש סוף ליכולת הצמיחה הכלכלית.

בכדי להתחקות אחר הנחה זו עלינו להתמקד בנושא הקצאת חלוקת משאבים, בין מעמדות שונים ובין דורות שונים – נוכחיים ועתידיים. במיוחד לאור הקושי לחלוקה מחודשת של ההון באופן יותר שוויוני בעידן הנוכחי מעיד עשרות מונים על קושי עתידי לאור התדלדלות המשאבים הצפויה להתרחש ביחס לקצב צריכת המשאבים הנוכחית אשר אינה לוקחת בחשבון את צרכי הדורות הבאים.

תועלת שולית ונזק שולי בעקבות עליה בתוצר. הנזק השולי בעליית התוצר מגיע לאינסוף.

כלכלה אקולוגית אינה זונחת את חשיבותה של יעילות הקצאת המשאבים אך סבורה שיש לתת מידה רבה של חשיבות להיקף ומידת הפצת המשאבים.

למול הכלכלה אקולוגית עומד אותה משוואה המעסיקה את הכלכלה הנאו-קלאסית – עלות לעומת תועלת, בשאלה האם צמיחה נוספת משתלמת או מצדיקה את המחיר הגלום בהתפתחות זו.

כיוון שכמות החומר והאנרגיה בכדור הארץ סופיים והכלכלה יכולה להתרחב עד גבול מסוים ביחס למשאבים העומדים לרשותה, ומתוך נקודת המבט שלצמיחה ישנו מחיר ואנו איננו חיים בריק אלה ישנה מעטפת חיים התומכת בנו, צמיחה מעבר לסף מסוים לא תשתלם לעומת העלות ולמעשה אף תהווה צמיחה כלכלית שלילית.

אותה עלות נוספת קרויה עלות שולית- Marginal Costs (MC) ומנגד עומדת התועלת השולית (MB) Marginal Benefits כאשר ישנו שיוויון בין MB=MC זוהי למעשה גבול נקודת היעילות בין העלות לתועלת, כל עלות נוספת תגרום למעשה להפסד.

בהתייחס לתפיסה נאו-קלאסית של מקרו- כלכלה המצב הרצוי הוא "צמיחה כלכלית לנצח", אם איזה שהוא משאב אוזל אין הדבר מונע מהצמיחה עדיין להתרחש לנצח וזאת משום שפיתוח טכנולוגי יכול לעקוף את קשיים כגון מחסור בהון הטבעי ולהמשיך ולהתקיים על ידי תחליף - הון מעשה ידי אדם.

על פי תפישה זו הטבע הוא לא יותר מספק שאנו מנצלים את שרותיו, המניעה מהתפתחות וצמיחה הינה רק מידת הפיתוח הטכנולוגי, אם נפתח טכנולוגיה חדשה לא תהיה גבול לצמיחה, המשוואה של עלות תועלת – פשוט מתבטלת.


הסביבה כתת מערכת של הכלכלה.

ההבנה שגודל כדור הארץ המאכלס אותנו הוא סופי, צמיחה מתמדת והולכת של הכלכלה תוביל לבסוף למצב של "עולם מלא" - "Full world economy" בה העולם יכיל את מירב קיבולתו בשרות כלכלי לאדם.

ככל שצמיחה כלכלית נעה מ- "עולם ריק" - "Empty world economy" העושר מהתוצרת הכלכלית גדל והופך "עולם מלא" בעוד שעושר האקולוגי הולך ופוחת, למשל כאשר אנו כורתים עצים להכין מהם שולחנות אנו מוסיפים לשירות הכלכלי אך בו בעת אנו גורעים מן השרות האקולוגי אותו יכול העץ לספק – ביצוע פוטוסינתזה - מתן חמצן, מניעת סחף אדמה, יצירת בית גידול עבור החי וצומח. התוצר הסופי של השימוש באותם משאבים בסופו של תהליך כלכלי יהיו התכלות חומר הגלם והפיכתו לפסולת ולפליטת אנרגיה. ככל שהכלכלה גדלה ההון הטבעי (אדמה, מינרלים, מים, יצורים חיים, דלק מחצבי) יהפוך להון אנושי וכן שירותים רבים יותר, הדבר יגרום להפחתת ההון הטבעי שמן הנותר יהיה ניתן להפיק פחות הון אנושי ושירותים.

מעולם ריק לעולם מלא

From an empty world to full word

עולם ריק

אם נבחן ביתר קפידה את הנחת היסוד שהעולם הכלכלי בו אנו חיים הינה מערכת סגורה ובהתאם לכך ניתן "לצמוח לנצח" נגלה לא מעט דליפות.

במדינה ישנם שני חלקים: היחידה היצרנית (חברות) ויחידה צרכנית (משקי בית), חברות מייצרות סחורות ושירותים עבור משקי הבית ומשקי הבית דורשים מהחברות סחורות ושירותים. מקום המפגש של היצע וביקוש אלו הוא סחורות הנמכרות בשוק, מחיר הסחורות נקבע על פי היחס בין ההיצע לביקוש. משקי הבית מספקים את דרישתם של החברות ומאפשר יצור יחידות מוצר כגון: שטח אדמה, כוח אדם והון, אשר קובעים את מחיר המוצר בשוק, מחיר המוצרים הנמכרים בשוק קובעים את רמת ההכנסה של משקי הבית, סך ההכנסה בכל משקי הבית במדינה קובעים את רמת ההכנסה הלאומית. באופן דומה סך הסחורות והשירותים המיוצרים על ידי חברות עבור משקי הבית המוכפלים במחיר כל מוצר אשר נמכר בשוק יהיו שווים לרמת התוצר הלאומית. על פי מוסכמות החשבונאות רמת התוצר הלאומי חייב להיות שווה לרמת ההכנסה הלאומית וזאת משום שהרווח של כלל היצור פחות ערך עלות היצור קובעים את רמת ההכנסה הלאומית.

הזרימה המחזורית של הכלכלה

אי לכך חייב להיות שיוויון בין חצי המעגל העליון לחצי המעגל התחתון. סכימה זו מראה כיצד היצע וביקוש פועלים תחת מגזרי השוק השונים וכיצד נקבעים מחירי השוק. אם חברות מייצרות מוצרים בהם משקי הבית אינם מעוניינים – מחירי מוצרים אלו יפלו, אם הם יפלו מתחת למחיר עלות היצור החברות יפסידו ויפשטו את הרגל (Say's law : Supply Creates Its Own Demand).

אולם אין ודאות שכל ההכנסות של משקי הבית ינוצלו לטובת רכישת מוצרים ושירותים ואי לכך ישנה דליפה בסכימה המתוארת מעלה.

דליפה ראשונה תבוא מצידו של הצרכן אם בצורת חסכונות, השקעות, או פשוט דחיית מועד ההוצאה. אפשרות השקעת החסכונות מתאפשרת הודות לריביות ושווקים פיננסיים. דליפה שנייה תהיה בצורת מיסים, דליפה שלישית תהיה בגלל יבוא מוצרים מחוץ למדינה – מחוץ למערכת. סך כל הדליפות תהיה שווה לסך כל הנוזלים המוזרקים בחזרה: חסכונות+מיסים+יבוא מוצרים = השקעות+הוצאות ממשלתיות+יצוא אם סך הדליפות גדול הנוזלים המוזרקים למערכת אזי התוצאה תהיה אבטלה או דפלציה. אם סך הנוזלים המוזרקים גדול מסך הדליפות למערכת אזי התוצאה תהיה התרחבות או אינפלציה.

הרעיון של זיהוי דליפות ונוזלים מוזרקים בחזרה הוא היכולת לחבר אותם כמערת הסגורה לסביבה החיצונית מחדש.

The circular flow with leakages and injections. S = Savings, I = Investment, G = Government expenditure, T = Taxes, X = Exports, M = Imports X=M International finance

הבעייתיות בתפיסה שהמערכת סגורה הרמטית היא שאינה לוקחת בחשבון שישנו חוץ, שישנה סביבה, שאין מקום ממנו יכנס או יצאו דבר.

זו אינה מכונה מושלמת הנעה בתנועה נצחית (מכונת המחזור המושלמת של חומר ואנרגיה), אילו הייתה שכזו אז פסולת הייתה חוזרת באופן מושלם למערכת בחזרה, משאבים חדשים חייבים לבוא מאיפה שהוא – המשאבים חייבים לבוא מחוץ למערכת מכיוון שאין כדבר תנועה נצחית (פרפטום מובילה, המנוגדת לחוק השני של התרמודינמיקה), המערכת הכלכלית אינה יכולה לכלול בתוכה את כל מרכיבי העולם - היא חייבת להיות 'תת מערכת של מערכת גדולה ממנה – מערכת כדור הארץ! שבזכותה הכלכלה מתקיימת - בזכות הסביבה.

זרימה של חומרי גלם ואנרגיה ממערכת האקולוגית של כדור הארץ בעלת אנטרופיה נמוכה ( מכרות בארות, דגה, גדולי שדה) דרך הכלכלה ובחזרה כחומר בעל אנטרופיה גבוהה של פסולת המנוקזת לבורות שופכין - בחזרה למערכת האקולוגית, כדור הארץ ( האטמוספירה, הימות והמזבלות).

חוקי האנטרופיה פועלים בצורה שחומר או משאב בעל פוטנציאל אנרגטי גבוה מנוצל- נעשה בו שימוש ולאחר מכן גלגול האנרגיה נע הלאה ומותיר את אותו חומר כפסולת בעלת פוטנציאל אנרגטי נמוך. הכלכלה התעלמה מחוק פשוט זה בהניחה שהכלכלה הינה מערכת סגורה ושלמה.

שום מערכת כלכלית אינה יכולה להתקיים בלעדית מהפסולת אותה היא מייצרת כחומרי גלם למוצריה הבאים – סכימת הזרימה המעגלית יוצרת רושם מוטעה שהכלכלה מסוגלת לשימוש חוזר ישיר של חומר, הזנה מחודשת חייבת לבוא מחוץ למערכת הכלכלית.

עולה מכך שישנה חשיבות מכרעת לכמות ואופן הטיפול בתוצר הפסולת (בארצות הברית אדם מייצר כמות פסולת השווה למיליון פאונד של חומרי גלם לאדם בשנה ) - בסופו של תהליך השריכה והשימוש סופו של כל מוצר לסיים את דרכו כפסולת.

עם שינוי של סדר העדיפויות ניתן לרתום את היכולת הטכנולוגית הנוכחית וכן לשים דגש על פיתוחים עתידיים להפחתת כמות תוצרי הפסולת ללא צורך בוויתור על רמת החיים הנוכחית.

  • יש לשים דגש עיקרי על שינוי דפוסי הצריכה והשלכת הפסולת של האנשים.
  • בשלושים השנים האחרונות יכולת סיפוק הצרכים ושירותים ירדה ב-33% בעוד שהדרישה להם עלתה ב-50%.
  • המחקרים מראים שמשנת 1997 טביעת הרגל האקולוגית של אוכלוסיית העולם הייתה גדולה לפחות ב-30% מיכולת ההתחדשות הביולוגית של כדור הארץ. דבר שהוביל באופן ישיר להפחתה במאזן ההון הטבעי להתדרדרותם והתדלדלותם של משאבי הטבע.

קשה להתעלם מצורת התנהלות זו שאינה מקיימת את תושבי העולם, אנשים או שאר יצורים.

ראו גם