אקו-פסיכולוגיה
אקו-פסיכולוגיה (באנגלית: Ecopsychology) היא תחום מחקר שבוחן את הקשרים בין בני אדם והסביבה הטבעית לפי כלים של אקולוגיה ופסיכולוגיה. התחום חותר לפתח ולהבין את הדרכים של טיפוח הקשר הרגשי בין בני האדם לבין הסביבה הטבעית, ובכך לסייע לאנשים בפיתוח תרבות בת קיימא ואורח חיים בר קיימא ותיקון הניכור מהטבע.
תיאודור רוזאק טבע את המונח אקו-פסיכולוגיה בספרו "קולה של האדמה" שיצא לאור בשנת 1992. עם זאת קבוצה של פסיכולוגים וסביבתנים מברקלי כולל מרי גומז (Mary Gomes) ואלן קנר (Allen Kanner) השתמשו במונח זה באופן עצמאי באותו זמן כדי לתאר את עבודתם. רוזאק גומז וקנר הרחיבו מאוחר יותר את הרעיון באסופת המאמרים "אקו-פסיכולוגיה" שיצא לאור בשנת 1995. שני ספרים נוספים תרמו במיוחד לתחום:
- "טבע ושיגעון" ("Nature and Madness") של פול שפרד (Paul Shepard) שיצא לאור בשנת 1982 וחקר את כיצד של הפחתת המעורבות של המין האנושי בטבע הפראי השפיע על ההתפתחות הפסיכולוגית.
- הספר "כישוף העונות" (The Spell of the Sensuous: Perception and Language in a More-than-Human World) של דיוויד אדם (David Abram) שיצא לאור בשנת 1996. ספר זה היה הספר הראשון שזכה לקהל קוראים רחב.
אקו-פסיכולוגיה בוחנת את מערכות היחסים האישיים והמשפחתיים, ובתוך כך מעודדת את המטופלים לפתח מערכת יחסים גם עם הטבע. סנדי שולמיר מפורטלנד, באורגון, היא מטפלת בשיטת האקו-פסיכולוגיה. היא טוענת כי התחממות עולמית הוסיפה עוד רובד של חרדה לפחדים הקיימים של בני אדם. שולמיר ופסיכולוגים אחרים משתמשים בטכניקות שונות כמו עידוד המטופלים לשהות בחוץ, ובדיקת הרקע המשפחתי והחינוך על הגישה והתפיסה של הטבע. [1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אקו-פסיכולוגיה בוויקיפדיה האנגלית
- גבריאל גלייזר, אל גינת אגוז, ניו יורק טיימס, מתורגם ל"הארץ", 27.02.2008