אשלג (באנגלית: Potash) הוא שם נפוץ למלחים שונים שנכרים ומיוצרים ומכילים אשלגן בעלי יכולת מסיסות במים. בדרך כלל אשלג הוא אשלגן כלורי (המצוי גם בים המלח), אך הכוונה גם לתרכובות אחרות. השימוש העיקרי באשלג (מעל 90%) הוא ליצירת דשן כימי, באמצעותו מקבלים הצמחים את האשלגן הדרוש לצמיחתם, והוא משאב חיוני עבור החקלאות התעשייתית. שימוש באשלג משפר את התפתחות הצמחים ומגדיל את עמידותם למחלות.

השם האנגלי Potash נובע מ-"pot ash", (סיר אפר) שמתייחס לאפר צמחים שנבטל במים בתוך סיר. זו הייתה שיטת הייצור העיקרית של אשלג לפני המהפכה התעשייתית.

שוק האשלג העולמי

רוב הפקת האשלג בעולם מתבצעת במכרות בהם כורים סילביט - המינרל העיקרי ממנו מפיקים אשלג. במתקן ליד המכרה מתבצעת הפרדת האשלג מהסילביט. האשלג מצוי במספר מוגבל של אתרים בעולם, כך שהפקתו מוגבלת ונוצרת תחרות בין מעטים ולא שוק משוכלל. 7 תאגידים הפועלים ב-12 מדינות מפיקים כ-80% מתפוקת האשלג העולמית השנתית. שני תאגידים, האחד בקנדה (פוטאש) והשני ברוסיה אחראים להפקת מעל ל-55% מכלל תפוקת האשלג העולמית השנתית, והם בעלי השפעה מכרעת על מגמות המחיר בשוק העולמי.[1]

עתודות האשלג הגדולות נמצאות בקנדה (4,400 מיליוני טונות), רוסיה (3300), בילרוסיה (750), וברזיל (300). סך עתודות האשלג העולמיות עומדות על 9,500 מיליוני טונות. ההפקה השנתית העולמית של אשלג עומדת, נכון ל-2010 על 33 מיליוני טונות.[2]

יוצא מכך שאם הצריכה לא תגדל, ואם לא יתגלו מאגרי אשלג חדשים, יעברו 316 שנים עד שיכלו עתודות האשלג כליל. עם זאת לא ברור האם יש שיא תפוקה באשלג ומה איכות העתודות שנותרו. עתודות בעלות איכות נמוכה יותר, יצטרכו יותר אנרגיה כדי להפיק אותן ויגרמו ליותר זיהום בתהליך ההפקה. כך לדוגמה ברזיל היא בעלת עתודות אשלג עצומות לכאורה, אך מייבאת 90% מהאשלג אותו היא צורכת. אין הערכות באשר למועד שיא תפוקת האשלג העולמי, וכנראה שהוא נמצא בעתיד הרחוק, הרבה יותר מאשר שיאי תפוקה או אפילו כילוי של משאבים מתכלים אחרים.

היבואניות הגדולות של אשלג בעולם הן סין, ארצות הברית, ברזיל, והודו - אלו הן מדינות שמייצרות חלק גדול מהמזון בעולם, באמצעות חקלאות תעשייתית - במיוחד גידול של דגנים שונים.

מחירי האשלג עברו עליות בעקבות עליית מחירי הנפט והסחורות האחרות שהיו בשנת 2007-2009. מחיר טונה מטרית של אשלג (יחידת נפח) עמד על 150 דולר עד שנת 2008. מחירי השוק בוונקובר קנדה הגיעו ל-872 דולר לטונה ב-2009, שהיו שיא של כל הזמנים.[1] בשנת 2011 מחירי האשלג ירדו ל-470 דולר לטונה מטרית ובשנת 2019 מחיר האשלג עומד על כ-220 דולר .[2] נראה כי גורמים קצרי-טווח כמו ספקולציות , משברי אשראי וכדומה הם עיקר ההשפעה על מחיר האשלג ולא תהליכים ארוכי טווח.

בשנת 2011 כתב ג'רמי גרנתהם, משקיע בריטי שעומד בראש פירמת השקעות ענק בשם GMO, דו"ח על סיכונים סביבתיים לאנושות. גרנתהם אופטימי לגבי שיא תפוקת הנפט והתייקרות של מתכות וטוען כי בשני התחומים תהיה התייקרות מחירים אבל לא אסון. לעומת זאת, הסכנה העיקרית אותה מזהה גרנתהם היא בעיה של בטחון תזונתי עקב שילוב של מחסור באשלג ובפוספט ועקב סחף קרקע. הוא חוזה שהתדלדלות משאבים אלה תרום לכך שיהיה "בלתי אפשרי" להאכיל את אוכלוסייה עולמית בת כ-10 מיליארד בני אדם שצפויה להיות בתוך 50 שנה, וכי משבר כזה לא יהיה בעתיד הרחוק אלא בימי חיינו. [3]

אשלג בישראל

  ערך מורחב – אשלג בישראל

חברת מפעלי ים המלח, שייכת לחברת כימיקלים לישראל וכורה את האשלג במדינת ישראל. האשלג בתצורתו כאשלגן כלורי מהווה את אחד התוצרים העיקריים של החברה, ויש לחברה יתרון טבעי בהפקתו. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי מים בבריכות אידוי שנמצאות בחלקו הדרומי של ים המלח. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. יתרון נוסף הוא שמש כמעט כל ימות השנה. ריכוז האשלגן הכלורי במימי ים המלח הוא 1.2%.

תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא תמיסה רוויה של המינרל קרנליט. את התמיסה שואבים בצינורות וממשיכים לעבד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים תוך השקעה בעלות נמוכה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. עיקר העלות הכספית היא בהפקת האשלג מהקרנליט שצורכת אנרגיה רבה. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת על ידי מפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג (נכון ל-2007). גם מפעלי האשלג בירדן מפיקים אשלג בצורה דומה.

עתודות האשלג של ישראל הן 40 מיליוני טונות נכון לשנת 2010, והיא כורה 2-2.5 מיליוני טונות אשלג בשנה, כך שגמר עתודות האשלג של ישראל, ללא גידול בתפוקה, יתרחש תוך עד בערך שנת 2030.[2]

לאידוי האשלג יש השפעות סביבתיות וכלכליות שליליות. אידוי זה תורם לייבוש ים המלח, אם כי עיקר הייבוש הזה נגרם מהפחתת זרימת המים בירדן עקב הגידול בצריכת המים בישראל. הייבוש גורם ליצירת בולענים, לירידה כללית במפלס ים המלח, והן בפגיעה במלונות ליד ים המלח עקב חשש להצפה. קיימת החלטת ממשלה לפיה מפעלי ים המלח יפעלו לתיקון המצב ליד המלונות. כמו כן תשלום התמלוגים למדינה על הפקת האשלג נמוך מאוד יחסית למשאבים אחרים ויחסית למקובל בעולם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אשלג בישראל הדשן של השכן, עיתון מידע למגדלים, פברואר 2011, גליון 2, תש"ח תשומות חקלאיות, התאחדות הארגונים הכלכליים
  2. ^ 2.0 2.1 Stephen M. Jasinski Potash, USGS Mineral Commodity Summary 2011