מס סביבתי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מס סביבתי או מס ירוקאנגלית: Ecotax או Ecological taxation) הוא מושג שיכול להתייחס ל:

  1. מס פיגוביאני.
  2. מדיניות כלכלית פיסקאלית שנועדה להכניס מיסים שיעודדו פעילויות כלכליות בנות קיימא על ידי הספקה של תמריצים כלכליים. מדיניות כזו יכולה להשלים או לבוא במקום חוקים להגנת הסביבה. בדרך כלל, מדינית כזו מנסה לשמור על רמה נתונה של סך תגמולי המס על ידי הורדה שווה בגודל של מיסים אחרים, כגון, עבודה או משאבים מתחדשים, במקרה זה היא ידוע בשמות שונים כמו "Ecological tax reform" או שינוי מס סביבתי.

דוגמאות למיסוי סביבתי

יש מספר דוגמאות למיסים סביבתיים אותם ניתן ליישם:

  • מיסי כרייה על כרייה של מינרלים, אנרגיה לא מתחדשת, ומוצרי עץ מיערות לא מתחדשת.
  • דמי רישיון על דייג וצייד.
  • מיסים ספציפיים על טכנולוגיות ומוצרים שמקושרים להשפעות חיצוניות או לאיום על קיימות באופן ניכר.
  • מיסי הטמנת פסולת ו-Refundable fees
  • מיסים על זיהום, פסולות ופליטות.
  • מס ערך קרקע על ערך קרקע ללא שיפורים.

דוגמאות למיסים שניתן להקטין אותם, במסגרת הכנסת מיסוי סביבתי:

יתרונות הקשורים במיסוי סביבתי

תמריץ כלכלי ליצרנים

מיסי סביבה יוצרים תמריץ כלכלי למזהמים להקטין זיהום, בכל רמת זיהום תמיד כדאי למזהמים להקטין את כמות הזיהום על ידי צעדים כמו שינוי נוהגים עסקיים (לדוגמה המענות מהתיישנות מכוונת והערכת חיי המוצר), עיצוב מוצרים מזהמים פחות או אימוץ טכנולוגיות מתקדמות יותר.

תמריץ כלכלי לפיתוח טכנולוגיות

בשל התמריץ הכלכלי שנוצר ליצרנים ולצרכנים להעדיף מוצרים לא מזהמים, נוצרת דרישה לטכנולוגיות חדשות שאינן כוללות תהליכים מזהמים או שמסוגלות להפחית את כמות הזיהום שנפלט במהלך הייצור או הצריכה.

חופש ברמת המיקרו ויעילות כלכלית

בה בעת מיסוי סביבתי מאפשר למזהמים חופש כלכלי ברמת המיקרו כדי להחליט כמה זיהום הם רוצים להפיק מול כמה מס הם רוצים לשלם. מפעל שיהיה לו זול להתקין טכנולוגיה מנקה או לעבור לטכנולוגיה נקייה יתקין אותה, ומפעל אחר לא יעשה כן, אבל ישלם מס גבוה.

משמעות דבר זה אומר שכמות נתונה של זיהום תרד במינימום מחיר - הזיהום ירד בתחילה במקומות שזול להורידו. ודבר זה פרושו יעילות כלכלית.

יכולת תכנון

מבחינת אופק התכנון של הפירמות - קל להן לחשב כמה הן יפסידו מהמס, ולהשוות עלויות מול טכנולוגיה להקטנת הזיהום או שינוי נהגים עסקיים.

צדק חברתי

"מיסוי רעין ולא טובין" - מענישים את מי שפוגע בחברה ונותנים פרס למי שמייצר דברים טובים - כמו עבודה יצרנית.

הפיכת הזיהום לפומבי

קשה לדעת מה השכר של מישהו, אבל המס שהוא משלם רשום איפשהו. באופן דומה, הרבה מפעילות הזיהום לא אסורה ולכן גם לא יודעים מי מזהם כמה. כאשר ממסים את הזיהום המידע אודותיו הופך להיות פומבי וניתן לנקוט פעולות ציבוריות שונות.

לדבר זה יש גם יתרונות כלכליים היות ומקובל להניח ששוק בריא יותר מתנהל כאשר לסוכנים בשוק יש מידע מלא יותר על השוק. כך לדוגמה צרכנים יכולים לבחור שלא לקנות מיצרן מזהם יותר וחברות עשוית לבחור שלא לעבוד איתו. דבר זה קל יותר כאשר המידע פומבי וגלוי.

חופש בחירה לצרכנים

המיסוי הסביבתי מייקר את מחירם של מוצרים מזהמים ולכן גורם לצרכנים להעדיף מוצרים ופירמות סביבתיות יותר, ועם זאת הוא משאיר להם את הבחירה בין מוצרים שונים בעלי רמת זיהום שונה.

חסרונות של מיסי סביבה

  • מיסוי כזה נחשב למסובך יותר לעומת חקיקה פשוטה יותר של איסור זיהום.
  • המיסוי, בניגוד למכסות זיהום סחירות לדוגמה, לא מאפשר שליטה על כמות הזיהום הכוללת (אלא בעדכון המס) - בעיית סקאלה.
  • (בהשוואה למכסות זיהום סחירות) - הוודאות שניתנת לפירמות ברמה הכלכלית (הפירמות יכולות לדעת טוב יותר איך יראו ההוצאות שלהן בעתיד) באה על חשבון יצירת אי וודאות סביבתית (אי אפשר לחזות קדימה מה תהיה כמות הזיהום).
  • בניגוד לסבסוד פיגוביאני מיסוי כזה ניתן ליישום רק כאשר יש שליטה ריבונית על הנכסים. בישראל אי אפשר למסות ביעילות כריתת יער בברזיל - דבר שניתן לעשות על ידי סבסוד פיגוביאני
  • התנגדות של המזהמים למס עלולה לתקוע אותו (ראו בנושא זה מיסוי סביבתי וגמישות פוליטית).

מס פרוגרסיבי או רגרסיבי

כלפי חלק מהיוזמות של מס סביבתי נמתחה ביקורת על כך שהם מיסים רגרסיביים, כלומר מיסים שהחלק השולי שלהם קטן ככל שעולה רמת ההכנסה של משלם המיסים - מיסים שמעודדים אי שוויון. מיסוי של השפעות חיצוניות שליליות מייקר בדרך כלל את הצריכה. העניים בדרך כלל צורכים אחוז גדול יותר מהכנסתם וחוסכים ממנה פחות יחסית לאזרחים עשירים יותר, ולכן כל שינוי לכיוון של מס צריכה נחשב רגרסיבי. מחקר משנת 2004, מטעם Policy Studies Institute, וJoseph Rowntree Foundation תמך בעמדה זו.

עם זאת, ניתן להגיד שגם גישה רגילה של רגולציה ישירה תשפיע באופן דומה, בעדר ההיבט של פוטנציאל העברת הכספים שיש למס סביבתי. זאת ועוד, הערכה נכונה של השפעות על חלוקה של כל שינוי מס דורשות פרטים ספציפיים. לדוגמה, הגדלה של מס סביבתי רגרסיבי באופן חלש, יכולה להקטין מס מעסיקים שהינו רגרסיבי באופן חזק?

מלבד זאת, זיהום סביבתי בדרך כלל פוגע יותר בעניים מאשר בעשירים, או שהוא מהווה מנגנון של תשלומי העברה מהעניים לעשירים - דבר שהוא מנגנון רגרסיבי:

  • אוכלוסיות עשירות יותר יכולות לנסוע או לגור במקום עם פחות זיהום.
  • העשירים יכולים לבחור מגוון גדול של עבודות - כולל היכולת שלא לעבוד בתעשיות מזהמות.
  • לעשירים יש גישה למערכות בריאות טובות יותר, באחוז קטן יותר מהכנסתם.
  • תעשיות מזהמות עוברות לאזורים עניים יותר שבהם לתושבים יש פחות כוח פוליטי להתנגד לכך.
  • תעשיות מזהמות רבות נשלטות על ידי מספר מצומצם של בעלי הון עשירים מאוד, וההשפעות החיצוניות מוטלות על קהילות עניות בעלות כוח פוליטי מועט.

לדוגמה רוב מפגעי הזיהום בישראל מרוכזות בדרום (לדוגמה רמת חובב, רותם אמפרט), או שהן משפיעות יותר על אזורים עניים יותר (כמו במקרה של זיהום האוויר במפרץ חיפה, שמשפיע בעיקר על השכונות העניות יותר). מס ירוק מקטין את הזיהום ולכן הוא מקטין בדרך כלל מנגנון רגרסיבי שהיה מובנה קודם לכן. לדוגמה השכבות העשירות יותר נוסעות במכוניות ומזהמות, ואילו השכבות העניות צריכות להוציא אחוז גבוה יותר משכרם על הוצאות בריאות.

חלק מהתומכים במס סביבתי טוענים כי הוא יוביל לתוצאות חיוביות נוספות כמו הגדלת התעסוקה או הקטנה של הוצאות על הבריאות כשהשוק והחברה משתנים בעקבות המדיניות הפיסקלית החדשה. קשה להוכיח או להפריך טענות אלה כמו גם טענות כמו "קיצוצי מס יוצרים משרות", וזאת גם לאחר מעשה.

מיסוי ירוק בישראל

בתחילת שנת 2006 התכנסה וועדה בין ממשלתית בשם ה"הוועדה למיסוי ירוק", ביוזמת רשות המסים. בראש הוועדה עמד בועז סופר, סמנכ"ל תכנון וכלכלה ברשות המיסים. מטרת הוועדה הייתה לגבש מדיניות כוללת בעניין הפחתת זיהום האוויר מתחבורה וכן לחפש פתרונות להפחתת הזיהום והנזקים הנובעים ממנו.

במסגרת הוועדה השתתפו נציגים ממשרדי ממשלה שונים ומתחומי המומחיות שונים כמו: מהנדסי רכב, מהנדסי תעשיה וניהול, כלכלנים ועוד. בנוסף, התייעצו חברי הוועדה עם גורמי חוץ.

טיוטה של דו"ח הוועדה פורסמה במאי 2007, והיא מכילה התייחסות להשפעה חיצונית מסוג זיהום אוויר הנגרם מתחבורה (בעיקר מרכבים פרטיים וכלי רכב אחרים) ומתעשיות המשתמשות בדלקים מחצביים, בלא להתייחס באופן כמותי להשפעות חיצוניות אחרות של התחבורה או התעשייה. הוועדה הגישה שורה של המלצות בתחומי המיסוי על רכב ועל דלק.

מלבד המלצות הוועדה, הדו"ח מכיל גם נספחים הכוללים שיטות לאמידת השפעות חיצוניות, אומדן השפעות חיצוניות של תחבורה בארצות הברית ובאירופה. פרק 9 דן בחישוב העלויות החיצוניות לטון דלק, עבור סוגי דלקים שונים בישראל (בהתייחס להיבט של זיהום אוויר בלבד).

עיקרי המלצות הוועדה

המלצות הוועדה כוללות המלצות לשינוי והעלאת המיסוי על סוגי רכבים שונים ועל סוגי דלקים שונים, כמו גם המלצות נוספות.

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לאקו-ויקי ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ראו גם

קישורים חיצוניים