הודעה לכל משתמשי אקו-ויקי: גרסת התוכנה שודרגה למדיה ויקי גרסה 1.35.

חוק הפיקדון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק הפיקדון הוא חוק ישראלי שמטרתו עידוד איסוף ומיחזור של מיכלי משקה מפלסטיק. החוק נחקק בשנת 1999 ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2001. החוק הקובע כי על כל מיכל משקה בנפח הקטן מ-1.5 ליטרים ישלם הצרכן פיקדון בסך 30 אגורות, אשר יוחזר עם החזרת המיכל הריק לנקודת איסוף. חוק הפיקדון החל כיום קובע, כי אם בשנת 2016 לא ייאספו 55% ממיכלי המשקה הגדולים בנפח 1.5 ליטרים ומעלה על ידי היצרנים והיבואנים, יוחל פיקדון גם על מיכלי המשקה הגדולים. מטרותיו של החוק הן שיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, הקטנת כמות הפסולת המוטמנת באתרי סילוק פסולת ועידוד, תמרוץ ושימוש במכלי משקה הניתנים למחזור ושימוש חוזר.

חוק הפיקדון נחקק כאמור בשנת 1999, בזמן שראש הממשלה היה בנימין נתניהו, והשר להגנת הסביבה היה רפאל איתן. על פי החוק המקורי משנת 1999, איסוף מכלי המשקה החייבים בפיקדון לטובת מיחזורם והחזרת הפיקדון לצרכנים יבוצע על ידי תאגיד המיחזור אל"ה. החוק קבע כי יעדי האיסוף יעלו בהדרגה עד שבשנת 2014 שיעור מכלי המשקה שיאספו מסך מכלי המשקה המלאים ששיווקו באותה שנה יגיעו ל-73%. יצרן או יבואן שלא עמד ביעד איסוף ממוצע ישלם לקרן, בשל כל מכל משקה שלא אסף בהתאם לאותו יעד, קנסות שעומדים על פי 1.3 עד פי 2 - כאשר הסכום גדל ככל שהחריגה מיעדי האיסוף גדולה יותר. [1]

בשנת 2010 תוקן החוק כך שבוטל המונופול בתחום האיסוף, וחברת אסופתא נכנסה לתחום האיסוף. יצרני המשקאות בישראל מחויבים להעביר לתאגיד המיחזור 30 אגורות על כל מיכל בר-פיקדון שנמכר על ידיהם. כאשר הצרכן רוכש את המשקה, הוא מחויב בדמי פיקדון של 30 אגורות בנוסף למחיר המשקה. באחריות תאגיד המיחזור איסוף המכלים הריקים מהצרכנים, העברת המכלים למרכזי מיחזור והשבת דמי הפיקדון לצרכנים. התאגיד מפעיל מערך איסוף ארצי הכולל משאיות ומרכזי איסוף עירוניים ומכונות איסוף אוטומטיות. עבור רוב צרכני המשקאות, האיסוף נעשה בצורה עקיפה: הצרכן מחזיר את המיכל לבית-העסק בו רכש אותו או לאספן מיכלים, ואלה יחזירו את המיכלים לתאגיד.

ב-2018 הגיע היקף מיחזור מיכל המשקה הקטנים ל-78.1%. [2] לעיתים צרכנים נתקלים בקשיים בהחזרת המכלים וקבלת כספי הפיקדון חזרה, לאחר שהחנויות לא מוכנות לקבל חזרה מכלים בטענות שונות כגון לא רשום על המיכל שהוא חייב בפיקדון (על אף שהפיקדון נגבה מהלקוח), לא מקבלים מכלים חזרה בזמן מגפת הקורונה ועוד. [3] [4] [5] האכיפה בנושא מוטלת על המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה. [6] הרוב המכריע של הבקבוקים מוחזרים ידנית בחנויות או במרכזי האיסוף הגדולים. בשנת 2020 החל המשרד להגנת הסביבה לבחון הרחבה משמעותית של כמות המכונות האוטומטיות להחזרת המיכלים, לצורך שיפור הנוחות של החזרתם וקבלת כספי הפיקדון עליהם. [7]

פיקדון על מיכלי משקה גדולים

בשנת 2016, נכנס לתוקף סעיף 7ה' בחוק הפיקדון, שקובע שאם יצרני ויבואני המשקאות לא יאספו 55% ממכלי המשקה הגדולים (1.5 ליטר ומעלה) וימחזרו 90% מהכמות שנאספה, אזי יחול עליהם אוטומטית מנגנון הפיקדון, שעד היום חל רק על מכלי המשקה הקטנים. [8] באפריל 2018 חוייב השר להגנת הסביבה, זאב אלקין על ידי בג"ץ להכריע תוך חודש וחצי אם יורחב חוק הפיקדון גם על בקבוקים גדולים. זאת בעקבות עתירה שהגישו ארגון אדם טבע ודין ותאגיד המיחזור אסופתא[9] בחודש מאי 2018 הכריע השר אלקין כי החוק לא יחול על מיכלי משקה גדולים ובמקום זאת החליט לקנוס את חברות המשקאות שלא יעמדו ביעדי האיסוף.[10] באוקטובר 2020 הפכה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל את ההחלטה והודיעה כי החוק יורחב לבקבוקי 1.5 ליטר. למשק תינתן תקופה של כשנה להרחבת החוק, תוך התחשבות באתגרי משבר הקורונה. ההערכה היא כי גובה הפיקדון יעמוד על בין 30 ל-70 אגורות לבקבוק משקה גדול. [11] לאחר ההודעה התעורר חשש כי פרק זמן ההערכות בן השנה ינוצל למסמוס ההחלטה על ידי החברות וחברי הכנסת המתנגדים להרחבת החוק, וכן יתכן מאוד שגמליאל לא תהי השרה להגנת הסביבה (בשל אי הוודאות הפוליטית בישראל) ולא ידוע מי יבוא במקומה ומי תהיה גישתו. [12] זמן קצר לאחר מכן הגיש איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים עתירה לבג"ץ לצו מניעה נגד השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, בגין החוק. [13] גם איגוד לשכות המסחר, המייצג רשתות קמעונאיות למזון ולפארם, כגון שופרסל, סופר פארם ועוד, צפוי להגיש עתירה כנגד החוק לבג"ץ. [14] [15] הצו הוגש על יד השרה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת וב-1 בדצמבר 2020 אישרה ועדת הכלכלה את החלת צו חוק הפיקדון על מכלי המשקה הגדולים, בנפח של ליטר וחצי ומעלה, כאשר הצו יכנס לתוקף ב-1 בדצמבר 2021. [16] [17] על פי החוק, ההרחבה אוטומטית של החוק על הבקבוקים הגדולים תיכנס לתוקף בתוך 60 יום מפרסום צו המודיע על ההרחבה ברשומות.

לובי פוליטי של חברות המשקאות

עוד בשנת 2000 טען ארגון מגמה ירוקה כי לובי פוליטי של חברת קוקה קולה עומד מאחורי מניעת הרחבת החוק.

מנכ"ל תאגיד המיחזור אסופתא, ירון ברדוגו טען בשנת 2016 כי חברות ייצור המשקאות הגדולות (כמו קוקה קולה) הפעילו לובי פוליטי כך שחוק הפקדון לא יחול על מכלי משקה גדולים אלא רק על הקטנים. [1]

ברדוגו הוסיף כי לנוכח הצלחת החוק נעשו ניסיונות רבים לתקן את החוק כך שיחול גם על מיכלי משקה גדולים יותר אבל לחץ של החברות מנע דבר כזה.

דניאל מורגנשטרן, פעיל סביבתי ומומחה בתחום המיחזור, טוען גם הוא כי חברות המשקאות מנעו הרחבה שלו: "מעת שנחקק חוק הפיקדון, עשו מתנגדיו כל אשר לאל ידם כדי לחבל בחוק, להרחיקו מנגישות לציבור הצרכנים הרחב ובעיקר למנוע את החלתו על המכלים המשפחתיים שמהווים עד היום יותר מ־90% מתוצריה של החברה המרכזית למשקאות". [1]

חברות המשקאות חוששות מירידה במכירות עקב הפיקדון. הן מפעילות לחצים על הממשלה ובעיקר על המשרד להגנת הסביבה. ביוני 2016 הודיעה המשרד להגנת הסביבה כי הוא חושב להעביר את בקבוקי המשקה המשפחתיים מחוק הפיקדון לחוק האריזות, שבמסגרתו לא משולמים דמי פיקדון כלל. חוק האריזות נחשב פחות אפקטיבי מחוק הפיקדון. [1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים