הפרטת הבריאות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף הפרטת הבריאות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרטת מערכת הבריאות בישראל מתייחסת לתהליך ארוך טווח של הפרטה שמתקיים במערכת הבריאות בישראל.

מאז יישומה של התוכנית לייצוב המשק ב-1985, החל בישראל תהליך "ליברליזציה" של החברה הישראלית ששינה אותה עמוקות. מצד אחד, פיתוח מואץ של כלכלה "חדשה", בעיקר על בסיס תעשיית הטכנולוגיה העילית ועלייה משמעותית של התמ"ג לנפש. מצד שני, העמקת הפערים, התרחבות העוני, כרסום בסולידריות החברתית ופגיעה משמעותית במדיניות הרווחה.

בתחום הבריאות אימוץ המודל הנאו-ליברלי אמנם נבלם באופן חלקי על-ידי חקיקת חוק ביטוח הבריאות הממלכתי, שניתק בין הזכות לקבלת סל בריאות רחב יחסית והיכולת לשלם עבור השירותים. כמו כן, בשנותיו הראשונות החוק הביא לצורת מימון שוויונית יותר ולמיתון הריבודיות של שירותי הבריאות בישראל. עם זאת, גם לאחר יישום החוק, מיסחור מערכת הבריאות מעמיק בפרמטרים רבים.

נטל המימון מועבר בהדרגה מן המדינה אל ציבור המטופלים, בשיעורים גבוהים יותר מכל המדינות החברות בארגון "OECD" (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) מלבד ארצות-הברית. שיעור חלקו של הסקטור העסקי מסך ההוצאה הלאומית לבריאות גדל בצורה ניכרת, והמוסדות הציבוריים נאלצים להתנהל כחברות למטרת רווח כדי לשרוד - כיוון שהמדינה מסירה מעצמה את האחריות התקציבית עליהם ומעבירה אותה ליחידות הקצבה (קופות החולים ובתי החולים הציבוריים). מיסחור מערכת הבריאות מביא לכך ששיקולי רווח והפסד קודמים לשיקולי הצורך הרפואי, והתוצאה היא אי-השוויון ההולך ומתעצם בנגישות לשירותי הבריאות.

תהליך ההפרטה אינו מוגבל רק להעברת חלק מהמימון לכיסם של החולים אלא כולל גם צמיחה של סקטור פרטי, הרואה בשירותי הבריאות סחורה ובמערכת הבריאות כפוטנציאל לעשיית רווחים. לתהליך הפרטה זה יש ביטויים שונים: צמיחת בתי חולים פרטיים; הרחבת הביטוחים הפרטיים; העברת חלק מהשירותים אותם מספקים מוסדות ציבוריים - ניקיון ומזון, למשל, וגם שירותי מעבדה - לקבלני משנה פרטיים ועוד.‏[1]

בעד ונגד ההפרטה

הוויכוח סביב ההפרטה הנו בחלקו העימות הפוליטי הוותיק בין קפיטליזם לבין סוציאליזם, ובין ימין כלכלי לשמאל כלכלי, כאשר כל הטיעונים נובעים מאותן אידאולוגיות. מלבד זאת קיימים אינטרסים פוליטיים ועסקיים המעוניינים בהפרטה כדי לאפשר לפירמות פרטיות לספק שירותי בריאות שהיו באחריות הממשלה ולהרוויח מכך.

ויכוח נוסף, מקצועי יותר, ניטש בין אנשי מקצועות הבריאות וכן בקרב כלכלנים אודות כשלי שוק בתחום הבריאות ומימון בריאות, והדרכים הנכונות למימון שירותי הבריאות ולניהול מדיניות הבריאות.

חוק הבריאות הממלכתי

חוק ביטוח בריאות ממלכתי

קופות החולים

תקציבי קופות החולים, הממומנים ברובו המכריע ביטוח בריאות (מכח חוק בריאות ממלכתי) וכן מתקציב המדינה, נשחקים בקצב ובסכומים גבוהים, עד כדי כך שהם מאיימים על יכולתן לספק את צורכי הבריאות של המבוטחים שלהן וכן על יציבותן הכלכלי.

כך למשל באוקטובר 2012 הודיע משרד האוצר לקופות החולים כי בכוונתו לקזז 389 מיליון שקל מתקציבן, על חשבון מקדמה שנתן להם בשנה שעברה. לקופות, שנמצאות כבר כיום בגירעון עמוק, זו הייתה מכה קשה. הקופות נמצאות כולן בתזרים שלילי שנסגר בחלקו מכספי תקציב המדינה, ובכך משרד האוצר מקבל שליטה דה פקטו על קופות החולים ו"עוקף" את משרד הבריאות.

בעקבות ההודעה התייצב מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, לימין הקופות ובאופן חסר תקדים הודיע כי אם האוצר יבצע את הקיזוז מבלי לפצות את הקופות - הוא יורה להן להפסיק לשלם לבתי החולים הממשלתיים בעבור השירותים שהן רוכשות מהם. במשרד האוצר לא נותרו חייבים, הגדירו את דבריו של גמזו "חריגה מסמכות" והשיבו באיום משלהם, לפיו אם יעצרו הקופות את התשלומים לבתי החולים - יקזז האוצר את הסכומים מתקציב סל הבריאות שמועבר לקופות.

קופות החולים, שקופתן מידלדלת והגירעון התופח שבו הן נמצאות מגיע ליותר ממיליארד שקל, מהדקות את החגורה עוד יותר. באחרונה הודיעו "לאומית" ו"מאוחדת" לספקים על הפחתת התשלומים באופן חד צדדי, ו"מכבי" הודיעה לחלק מספקיה כי תדחה את התשלומים בחודש נוסף.

ברקע הדברים נמצאות שתי מחלוקות כספיות גדולות בין קופות החולים למדינה: אחת נוגעת להסכמי הייצוב של קופות החולים ל-2011 שטרם נחתמו ואמורים להזרים לקופות 700 מיליון שקל. המחלוקת השנייה נובעת מפסיקת בג"ץ, שקבעה כי "זכותם של אזרחי מדינת ישראל לבריאות, אשר עוצבה ועוגנה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מתרוקנת אט אט מתוכן נוכח השחיקה השיטתית בתקציבי קופות החולים - עליה נדמה שאין חולק". בג"ץ הורה למדינה ולקופות להגיע בתוך חצי שנה (שמסתיימת בעוד חודש) לנוסחה חדשה ומוסכמת של תקצוב, שתשים קץ לעיוותים הקיימים בשיטה הנוכחית.‏[2].

על רקע העברות כספים מתקציב המדינה לקופות במסלול העוקף את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בנובמבר 2018 קופ"ח כללית הודיעה לבתי חולים הממשלתיים שהיא לא תוכל לשלם את חובותיה.[1]

פרופ’ אהוד (אודי) דודסון, מנכ”ל שירותי בריאות כללית, הגדולה ביותר במדינת ישראל, המטפלת ביותר ממחצית אוכלוסיית ישראל ומנהלת תקציב של 37 מיליארד שקל ל־2019, אמר בריאיון בחודש זה כי "ממשלות ישראל מרעיבות את מערכת הבריאות".[2]

מקור נוסף

מנכ"ל מכבי שירותי בריאות: "אנחנו נשחקים, כמו סוס שנגמר לו הקש"

הפרטת בריאות הנפש

חנה שטרום כהן, העומדת בראש פורום של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים המתנגדים לרפורמה, אומרת כי "הסכם זה בא בעקבות עבודת דוברות אינטנסיבית של משרד הבריאות בתקשורת אשר ניסתה להציג לציבור כאילו מחלוקת כספית קטנה וברת-גישור בין האוצר וקופות החולים היא המכשול האחרון בפני ביצוע רפורמה שתשים קץ להזנחה המתמשכת של בריאות הנפש בישראל. למרבה האירוניה, הרפורמה שתהרוס את בריאות הנפש תעלה מאות מיליוני שקלים שאין לאוצר לייתר בעוד שדי בהשקעה קטנה פי כמה במערך הקיים כדי לבטל את תורי ההמתנה ולספק שרות בריאות נפש ציבורי ברמה גבוהה ביותר בכל הארץ, כולל הפריפריה". לפי הטענה שלה משרד הבריאות מסתיר מהציבור כי "מדובר בהפרטה שתהרוס מערך ציבורי מקצועי קיים לבריאות הנפש שנבנה במשך עשרות שנים כדי לאפשר לכמה יזמים בעלי הון אפיק נוסף לעשיית עסקים, על חשבון מעמד הביניים והאוכלוסיות החלשות ביותר שלא יוכלו לממן טיפול נפשי פרטי".

לדבריה, "הניסיון להעביר את הרפורמה בצו ממשלתי עוקף כנסת שומט מהציבור את האפשרות להגן על האינטרסים של עצמו". לפי הטענה הפרטת בריאות הנפש תפגע בכלל הילדים והנוער הסובלים ממצוקה נפשית, תגרום לעלייה במצוקה סוציו-אקונומית, במספר הנושרים ממעגל העבודה והלימודים, בנפגעי תאונות הדרכים ובעלויות הנלוות להן, באלימות במשפחה וברחוב, בפשיעה, שתייה, סמים ועוד. אנחנו לא יודעים עדיין באילו מקלות וגזרים השתמש הפעם משרד הבריאות כדי להביא את קופות החולים להסכים לרפורמה במסגרת התקציב אותו אישר האוצר אך אין ספק שלנו, ציבור הצרכנים של השירות הציבורי לבריאות הנפש ולאנשי המקצוע המשרתים בו אין שום אפשרות להתחרות במשאבים השלטוניים והכספיים שלהם".‏[3]

ראו גם

מקורות נוספים

אחיות בית הספר

הערות שוליים