הודעה לכל משתמשי אקו-ויקי: הותקנו בהצלחה גאדג'אטים על שרת האתר. ניתן לבחור מביניהם בדף ההעדפות האישיות. כמו כן, מהיום אפשר לכתוב משוב על הערך בתיבה שמתחתיו, לאחר הרשמה קצרה.

דייוויד גרייבר

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דייוויד רולף גרייבר (באנגלית: David Graeber) היה פרופסור לאנתרופולוגיה ופעיל אנרכיסט מפורסם מארצות הברית. הוא כתב מספר ספרים בתחומים הנוגעים לחקר הכלכלה ולאנתרופולוגיה ביניהם "חוב: 5000 השנים הראשונות" (2011), "האוטופיה של הכללים" (2015) ו"עבודות בולשיט" (2018). בספריו הוא ערער על מספר הנחות יסוד שקיימות בקרב כלכלנים. לדוגמה הוא תיאר כיצד עבודות רבות הן שהעובדים בהן מתארים אותן כ"עבודות מיותרות" ואשר נועדו לבסס יחסי כוח בחברה. הוא היה מבקר משמעותי של קפיטליזם במאה ה-21 וניסה לעודד חלופות להגות ולמדיניות של שיטה חברתית זו. על סמך מחקרים אנתרופולוגיים וטען כי כלכלת מתנות היא קדומה ומהותית ביחס ליחסי מסחר המושתתים על עסקות של סחר חליפין או כסף וכי סוג כזה של אינטראקציה הוא טבעי יותר ביחס לעסקאות חוזרות עם אנשים. גרייבר הוא היה פרופסור לאנתרופולוגיה בייל, הוא היה מעורב גם בפעילות מחאה פוליטית כמו תנועת "אוקיופי וול סטריט" ומחאות נוספות כמו יוזמות למחיקת חובות למדינות עניות. המחקר האקדמי שלו לא נגע כמעט לדיונים בספרות האנתרופולוגית האקדמית הקיימת אלא בסוגיות חברתיות בוערות ומתאפיינת בישירות ואומץ הוא התנגד למגמה אקדמית לא לעסוק בשאלות גדולות. ככל הנראה בעקבות פעילותו הפוליטית ועמדותיו הוא נודה מהעולם האקדמי בארצות הברית והפך לפרופסור בבית הספר לכלכלה בלונדון. גרייבר מת בשנת 2020 בגיל 59.

מחקרים וספרים

כחוקר, עסק גרייבר בשאלה שקשורה גם באנרכיזם - האם חברות אנושיות יכולות להתארגן ללא שלטון מרכזי, כפייה, בירוקרטיה ואלימות. הכתבים של גרייבר התפרסמו בעיקר סביב המשבר הכלכלי בשנת 2008 שבו הייתה מעורבות משמעותית של קשרי הון שלטון במערכת הפיננסית בארצות הברית ובעיות של סיכון מוסרי של בנקים גדולים מכדי ליפול. כמו במקרים אחרים העניים נאלצו לשלם את החובות שנוצרו עקב פעילותם של עשירים ושל מוסדות פיננסים חשובים ומרכזיים. [1]

גרייבר תאר את הכלכלה במונחים אנתרופולוגיים במקום במונחים כלכליים. שכן הכלכלה מערבת מימד של יחסים אנושיים שאותם חוקרים אנתרופולוגים. באופן היסטורי כלכלנים האמינו עוד מימי אדם סמית כי בני אדם פועלים כיצור רציונלי שפועל כדי למקסם את התועלת שלו - האדם הכלכלי. דבר זה לא התבסס על ניסויים או תצפיות שטח אלא על "ניסוי מחשבתי". בשליש השלישי של המאה ה-20 כלכלנים ופסיכולוגיים ערערו על הנחה זו במסגרת כלכלה התנהגותית. גרייבר ערער ב"מיתוס של סחר חליפין". לפי אדם סמית, טבעו של האדם הוא להחליף מוצרים ושירותים עם אנשים אחרים, לחלק מהאנשים יש עודף במוצר מסויים בשל התמחות כלכלית או בגלל תנאים גאוגרפיים והם סוחרים במוצרים אלה עם אנשים אחרים. בהמשך פותח גם הכסף כפתרון יעיל יותר לסחר חליפין. [1] עם השנים היסטוריונים ואנתרופולוגים ערערו על סיפור זה. אין עדות ארכיאולוגית או היסטורית לחברה שמבוססת על סחר חליפין כפי שתוארה על ידי סמית וכפי שהיא מתוארת לעיתים קרובות על ידי כלכלנים ועל ידי ליברטנים. סדר הדברים לפי מה שידוע הוא שונה קודם הומצאו החובות ורק לאחר מכן מטבעות. לדוגמה בשומר הקדומה הומצא האשראי שהוא שיטה למדידת חוב, וגובה החוב חושב באמצעות מטבעות מתכת אבל החוב לא שולם באמצעות מטבעות אלה. לפי גרייבר השורשים של רעיון החוב הוא בחברות אנושיות מתקופת ציידים לקטים וקהילות אנושיות קטנות שבהן העקרון המארגן המרכזי הוא "כל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" - אנשים נותנים למי שצריך ומבקשים מה שהם צריכים בלי כימות מדוייק של החובות. דבר זה מכונה "כלכלת מתנות" שבה כל האנשים מצויים בחובות אחד לשני, והעברת מתנות או טובות שאינן שוות בערכן. לפי גרייבר עקרון של סחר חליפין מבוססות על עקרון של זרות - אם מניחים שהצדדים בעסקה לא יפגשו עוד לעולם יש הגיון בתמורה שוות ערך. לעומת זאת בקהילות שבהן יש אינטראקציה חוזרת בין אנשים הפתרון הנפוץ יותר הוא סוג של כלכלת מתנות או עזרה הדדית. [1] ביקורת זו מזכירה ביקורת בתחום של תורת המשחקים על ההבדל הניכר בין תוצאות של משחק חוזר לבין משחק חד-פעמי, וכן את ההבחנות של פרנן ברודל בספר הדינמיקה של הקפיטליזם (ספר). כמו כן היכולת של קהילות קטנות לקיים הסדרים כלכליים שונים מאלו של חברות גדולות תוארה על ידי הכלכלנית אלינור אוסטרום.

בספר "עבודות בולשיט" גרייבר התייחס למה שנראה לו כתוצאות אבסורדיות בשוק העבודה המודרני. לדוגמה מדוע לא התממשו התחזיות של הוגים מראשית המאה ה-20 כמו ברנרד ראסל וג'ון מיינרד קיינס ושעות העבודה של עובדים לא פחתו ? לכאורה ייעול תהליכי ייצור על ידי מכונות, רובוטים וכו' היה אמור לאפשר לבני האדם לעבוד רק 3-4 שעות ביום, כמו כן הייתה ירידה דרמטית במספר העובדים בחקלאות ובתעשייה. [1] לדוגמה בתחום החקלאות שבו עבדו בעבר מעל 90% מהעובדים, עובדים כיום בארה"ב ובישראל רק 1% מהעובדים וחלק עצום מהעבודה מבוצע תודות למכונות חקלאיות. לפי גרייבר המגזר הציבורי והפרטי כאחד יצרו המון "עבודות מיותרות", גרייבר שואל מי קובע אם עבודה היא מיותרת לפי טענתו העובדים עצמם הם אלו שיכולים לענות על כך, שכן מי שעובד בעבודה מסויימת יודע להגיד אם היא נחוצה או לא. גרייבר אסף מאות עדויות של עובדים מתחומים שונים שהעידו כי עבודתם מיותרת. הוא סיווג את "עבודות הבולשיט" למספר סיווגים - לדוגמא עבודות שקיימות כדי לתת למישהו הרגשת חשיבות - כמו פקידי קבלה. עבודות שקיימות כדי לאפשר לפירמות לטעון שהן עושות משהו (לצרכים כמו גרינווש או "אחריות חברתית", יחסי ציבור ועוד), עבודות שקיימות כדי לתקן תוצאות של פגם שיטתי במערכת וכן עבודות ניהול מיותרות. גרייבר גם טוען כי קיימות גם עבודות חשובות שמתוגמלות פחות כמו מורות, גננות, אחיות, מנקות ועובדות סוציאליות שבעשרות השנים האחרונות הן מאויישות בנשים ורוב העובדות בהן מרוויחות פחות מאשר במקצועות כמו פקידים, מנהלים ועורכי דין. העיוותים של דבר זה יוצרים תסכול הן בקרב העובדים החיוניים והן בקרב העובדים בעבודות בולשיט המבזבזים את זמנם בדבר שאין בו כמעט ערך. [1] [2]

בשנה 2020 עבד גרייבר עם מומחים ואמנים אחרים בכתיבת והוצאה לאור של סדרת הספרים "אנתרופולוגיה לילדים" - Anthropology for Kids. מטרת הפרוייקט היא "לחלוק את הידע של המומחים עם הלא-מומחים במספר נושאים חברתיים". קבוצת המחברים כוללת בין היתר את האמן בריאן אינו (What is Art), האנתרופולוג קית' הארט (Money), הארכיאולוג דיוויד ווינגרו (What is Civilization?). גרייבר כתב בפרויקט את הספר מה הם מלכים? המבוסס על ספרו המשותף עם האנתרופולוג מרשל סהלינס (On Kings). בהקדמה לספר הילדים מתאר גרייבר כי "זהו ספר על מלכים. מאיפה הם באו? איך מישהו בכלל חשב שזה יהיה רעיון מבריק לקחת אדם אחד אקראי למדי ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה? מה ההשלכות ומדוע כל כך קשה להפליא להיפטר מהן?"

גרייבר העיר על חוסר העניין של הציבור במדינות מערביות ברוג'בה הרפובליקה הפמיניסטית דמוקרטית אנרכיסטית שקמה בצפון סוריה. לפי גרייבר הסיבה לאי העניין נובעת מחוסר אמונה בסיסי, שכן אנשים רבים אינם מאמינים ביכולת לקיים דמוקרטיה עם שלטון מבוזר ושוויון מגדרי. לפי גרייבר זהו כשלון של הדמיון, וכשלון דומה מונע מאיתנו לתמוך במטרות חברתיות צודקות ומעודד אותנו להסתפק בפתרונות קיימים - פוליטיקה שמתנהגת כמין תוכנית בידור בטלוויזיה או עבודות משעממות או מיותרות. גרייבר טוען הן במחקרים והן בעשייה שלו כי יש אפשרויות נוספות לארגן את החברה כחברה צודקת ומשגשגת יותר. [1]

פעילות חברתית

בשנת 1999, בעת שהיה גרייבר מרצה מן החוץ באוניברסיטת ייל, הוא הצטרף למחאה העממית בעיר סיאטל כנגד ארגון הסחר העולמי, בהובלת "ארגון הפעולה הישירה", והפך למארגן הראשי שלו בעיר ניו יורק. ההפגנות האלה היו ההפגנות הבינלאומיות הראשונות שהסבו את תשומת לב הציבור המערבי לכוחם של תאגידים רב לאומיים והשפעתם על הפוליטיקה והכלכלה בעולם והיתה בהם קריאת תגר נגד הסדר העולמי הנאו-ליברלי שבו ראשי ממשלות, נציגי תאגידים גדולים ופקידים של ארגונים בינלאומיים כמו הבנק העולמי מקדמים הסכמים שלא בהכרח הטיבו עם הציבור הרחב. לאחר מספר שנים כתב גרייבר אתנוגרפיה של התנועה ותפקידה בהובלת המחאה הבינלאומית (Direct Action: An Ethnography), עד לשיאה בהפגנות גנואה בשנת 2001. [3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 דור שלטון, הארץ, 2020
  2. ^ ביקורת זו משותפת גם לפרוייקט ונוס שמבקר עבודות שניתן לבטל אותן כמו זבניות בחנויות, מלצרים ועוד "משרתים" מודרנים שחלק חשוב מתפקידם הוא לשדר לצרכן שיש לו ערך גבוה של חשיבות חברתית
  3. ^ ראמז עיד, דיוויד גרייבר: האנתרופולוג, האנרכיסט והפעיל החברתי, באתר "בחברת האדם", אנתרופולוגיה בישראל ובעולם, 06.09.2020