שדה בריר

זיהום אוויר

רקע:

מזהמים שונים:

שדה בריר הוא כינוי לשטח המצוי בסמוך לעיר ערד שבו קיים מרבץ פוספטים. החל משנת 2004 מבקשת חברת רותם אמפרט להקים במקום מכרה פוספטים פתוח. הרעיון הוצע בעבר ונדחה עקב התנגדות התושבים, והשפעות סביבתיות ובריאותיות שעלולות להיות לו. השדה הנמצא במרחק של פחות מ-4 ק"מ מהעיר ערד, וסמוך ליישוב הבדואי כסייפה, ולבסיס חיל האוויר נבטים. [1] רותם אמפרט היא חברת בת של כימיקלים לישראל, שבעצמה היא חלק מהחברה לישראל בשליטת קבוצת משפחת עופר

המכרה הפתוח צפוי להוביל לזיהום אוויר בצורת חלקיקים, אבק פוספטים רדיואקטיבי, וגז ראדון שייפלטו לאוויר. על פי תסקיר השפעה בריאותית של משרד הבריאות, פעילות המכרה צפויה לגרום להפרעות נשימה בקרב ילדים וקשישים וכן ולמחלות סרטניות. על פי הערכה זו, המכרה צפוי להעלות את שיעור התמותה בערד בכ-4.25% כלומר בכ-7 אנשים בשנה.[2]

קיימת התנגדות עזה להקמת המכרה מצד תושבי העיר ערד, מצד תושבי הסביבה ומצד ארגוני סביבה. קיימת גם עצומה נגד הקמתו [3]

לאחרונה נמצא, כי עתודות הפוספט בעולם תספקנה – לפי שיעור השימוש הנוכחי – ל-70 שנה בלבד. פוספט הוא רכיב חיוני לכל פעילות ביולוגית, כמובן גם לחיי כל אדם. אדם בוגר זקוק בערך לגרם אחד של פוסט ביום. בחקלאות משתמשים בפוספט לשם ייצור דשן כימי, כך הוא מגיע לצמחים ודרכם למי שאוכל אותם.

רקע

גילוי מרבצי פוספט ותוכנית כריה

בזמן כלשהו, כנראה בשנת 1979 או 1980, נתגלה באקראי שמתחת לעיר ערד קיים מרבץ ענק של עפרות פוספטים, ושיש ערך כלכלי גבוה להפקת פוספטים אלה מהסיבות הבאות:

שיעור גבוה של זרחה בעפרה
כיסוי מועט של חומר טפל;
קרבה למפעלי העיבוד במישור רותם.

הזיכיון להפקת פוספטים היה נתון אז בידי חברת פוספטים בנגב (פו"ב), חברה ממשלתית, שהגישה בקשה לכרות ולהפיק את הפוספטים במרבץ.

החברה הכינה תכנית לכריית הפוספטים בשני שדות כרייה:

שדה זהר צפון, מצפון לכביש 31;
שדה זהר דרום, מדרום לכביש 31.

התכנית, שהוגשה למוסדות התכנון ב-1981, היתה לכרות בתחילה את העפרה מזהר צפון ואחר-כך מזהר דרום. התכנית כללה גם הקמת מפעל לעיבוד העפרה. הכרייה היתה אמורה להיות במכרות פתוחים.

בחינת השפעות סביבתיות על העיר ערד

לתכנית נלווה מסמך שכונה בשם "תסקיר השפעה על הסביבה". לפי מה שנכתב באותו מסמך לא היתה לפעילות הכרייה השפעה מזיקה על העיר ערד. באשר למפעל העיבוד, נכתב שם, כי נותרו עוד בעיות פליטת מזהמים "שתיפתרנה עד לבניית המפעל". הפעילים הפועלים נגד הכרייה במקום טוענים כי המפעל הוכנס לתכנית כמטרת דמה או כ"עז".

לפי טענה זו מטרת הדמה אמורה למשוך את האש הרחק מהכח העושה את הפעולה העיקרית. הנמשל כאן הוא שהמפעל אמור היה להיות מותקף על ידי המתנגדים, בעוד שהמטרה העיקרית היתה הכרייה ולא הייתה כל כוונה להקים את המפעל.

"עז" היא מהסיפור הידוע על החסיד שהתלונן על הצפיפות בביתו, אמר לו הרב: הכנס גם את העז הביתה, החסיד עשה כדברו. אחרי שבוע שב החסיד אל הרב והתלונן שהמצב איום ונורא. לא די בצפיפות שהיתה קודם, עכשיו העז מציקה, מלכלכת וגם תופסת עוד מקום שחסר. הורה לו הרב להוציא את העז, שב החסיד לרב וברך על הרווחה שנשתררה. כך כאן, כוונת היזמים הייתה לגרום לתלונות על השדה ועל המפעל, יוציאו את המפעל מהתכנית ו (כך חשבו) תהיה תחושת ניצחון אצל התושבים.

המועצה המקומית ערד, בראשות אברהם (בייגה) שוחט, פנתה אל מנכ"ל משרד הפנים דאז, מר חיים קוברסקי, ביקשה וקיבלה תקציב לבחינת "תסקיר ההשפעה" הנ"ל. בתקציב זה נשכר צוות מומחים – לפי תחומי הבדיקה שבתסקיר. בצוות נכללו בין השאר מומחים מתחומי הכרייה, האקלים, הרפואה וכד'. בראש הצוות עמד פרופ' (אז ד"ר) עו"ד ראובן (ריצ'רד) לסטר, מומחה בחוקי השמירה על איכות הסביבה.

לצד צוות זה הקים ראש המועצה המקומית צוות מקביל של תושבים, מומחים באותם תחומים, שפעלו – בהתנדבות - מול מומחי הצוות הראשון. בראש צוות המתנדבים עמד יעקב לקס מתכנן אזורי תושב העיר.

מייד בראשית עבודת הצוותים נשללה לחלוטין תקפות המסמך שכונה בשם "תסקיר השפעה על הסביבה", באשר הוא לא הוכן לפי הנחיות המשרד לשמירת איכות הסביבה.

במקביל לפעילות זו הקימו תושבים בערד עמותה שעניינה היה התנגדות לכריית פוספטים ליד ערד. בראשה עמד מר י. ולנר ז"ל. בין היתר תקפה העמותה את שיטת העבודה של פו"ב. בעיקר שלילת יצוא סלע פוספט גולמי – מה שעשתה פו"ב – והתמקדות במוצרים עתירי ערך מוסף - חומצות זרחתיות. התמקדות כזו מקטינה את נפחי הכרייה ומותירה בידי ישראל עתודות פוספט לשנים רבות.

ועדת רהב

בהמשך נבחנו תכני אותו מסמך והוגשו דו"חות מסכמים. בדו"חות אלה נשללה הקמת המכרות כפי שהוצעה על ידי חברת פו"ב. הממשלה מינתה ועדה, בראשות יצחק רהב מבנק ישראל, לבחינת הסוגיה. בדו"ח הועדה נכללו – (בתמצית ומהזיכרון בלבד) – המסקנות הבאות:

לא תהיה כרייה בזהר צפון – זאת על-פי הודעת פו"ב שהם "מוותרים" על שדה זה.
הכרייה בזהר דרום תיעשה רק אחרי אישור תסקיר השפעה שיוכן לפי הנחיות המשרד לשמירת איכות הסביבה.
הכרייה בזהר דרום תחל בכרייה ניסיונית מנוטרת למשך שנה.
המשך הכרייה יותנה בבדיקת ההשפעה בפועל של הכרייה הניסיונית.

שני השדות – זהר צפון וזהר דרום במתאריהם לפי התכנית שנשללה – הוכללו בתכניות המתאר:

תכנית המתאר הארצית לכרייה וחציבה (ת.מ.א. 14);
תכנית המתאר המחוזית למחוז הדרום (ת.מ.מ. 4 תיקון 14), זאת תוך דחיית התנגדות עיריית ערד.

בקשה מחודשת לכרייה בשדה בריר

חברת פוספטים בנגב התגלגלה להיות חברת רותם אמפרט, חלק מקונצרן כימיקלים לישראל (כי"ל), שהופרטה ונמצאת כיום בשליטת משפחת עופר.

בשנת 2004 הגישה חברת רותם-אַמְפֶרְט למוסדות התכנון תכנית לכריית פוספטים בשדה-בריר שהוא חלק משדה זהר דרום. לתכנית זו נלווה תסקיר השפעה על הסביבה (שהוא למעשה חלק עיקרי בתכנית). התסקיר הוכן "באדיקות" על-פי מה שנקבע במסקנות ועדת רהב.

תסקיר השפעה על הסביבה לשדה בריר

ההנחיות - שהוכנו ביחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי – נדונו ואושרו בועדה המחוזית. את התסקיר הכינה חברת "גאו-פרוספקט" במימון חברת רותם-אַמְפֶרְט (כמקובל בהכנת תסקירי השפעה). מנהל היחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי, מר א. בן דהן, הקפיד לכלול בתסקיר הנחיות מדויקות לבחינת ממצאי הניטור בשנת המבחן. המשרד להגנת הסביבה בחן את התסקיר ואישר את קבילותו.

ביקורת על התסקיר

בבחינת התסקיר על ידי תושבים בערד, הם מצאו בו, לטענתם, כמה טעויות. לדוגמה:

נצפות השדה מערד נבחנה אמנם מהנקודה הקרובה ביותר לשדה, אולם נקודה זו היא הנקודה הנמוכה ביותר בערד שבינה לבין השדה מפריד רכס. אולם מרוב בתי הקומות בערד צופים אל השדה, כיוצא בזה גם מחלק מהבתים צמודי הקרקע;
התסקיר לא דייק בעניין היותה של ערד במורד הרוח (בכוון ובעצמה). נכתב ששכיחות הרוחות הנושבות בכוון ערד וכסיפה הן נמוכות מאוד, זה נכון לכסיפה ולא נכון לערד, שהשכיחות והמהירות אליה הן גבוהות;
הקמת המכרה תנתק את שביל ישראל העובר בתחומו. בשלב מסוים העזו היוזמים וטענו, כי סלילת הדרך למשאיות הענק מהמכרה למפעל תשרת את הצועדים בשביל. בשלב מאוחר יותר, הוסט שביל ישראל מנופי העוז של נחל קינה אל תוואי אחר.
הקמת המכרה תבודד את המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר (עוזה וחרבת רדום) מהאפשרות לבקר בהם, שכן המכרה יסגור עליהם מהעברים שאינם מצוק קשה לביקור. יצוין כאן, כי בפעולת תושב ערד, מר דב פוניו הרואה בקשר של התושבים עם המדבר דבר של ערך, הובאו המגדלים האלה למודעות גבוהה של הציבור – לא רק בערד – המקומות נעשו יעד למטיילים מכל הארץ. הבדואים השוכנים בקרבת מקום שומרים, ללא תמורה, על מכוניות המטיילים.
הקמת המכרה תסכן את נביעת המים בגב קינה. גב שאינו מתייבש גם בקייצים שאחרי בצורות ושעל כן הוא – כנראה – אחד המעיינות הנדירים במדבר. הגב גדול דיו לאפשר למטיילים אפילו רחצה ושחייה.

בשלב מאוחר יותר הכין מהנדס העיר דאז - אדריכל גלעד אטקס – מצגת המפרטת את הנזקים שהתסקיר לא מנה ואת אלה שהתסקיר הפחית בערכם.

בבחינת התסקיר על ידי משרד הבריאות נמצא שאינו מכיל התיחסות נאותה לסיכונים בריאותיים ושעל כן נדרשת הכנת תסקיר השפעה בריאותית.

תסקיר השפעה בריאותית

משנודע למתנגדי הכרייה, כי הנושא עולה מחדש לדיון פנו אל מהנדסת המחוז במשרד הבריאות ושמעו ממנה, כי תסקיר ההשפעה הבריאותית לא נעשה. המידע הועבר מיידית אל ראש העיר שמיהר להזמין את התסקיר. במקביל ביקש ראש העיר לדחות את הדיון עד שהעירייה, בהרכבה החדש, תלמד את הנושא. הדיון הציבורי – בעיתונות המקומית בערד וגם בתקשורת הארצית – התחדש.

ממצאי תסקיר ההשפעה הבריאותית היו חמורים ביותר. נמצא בו, כי לפעולת הכרייה תהיה השפעה בריאותית חמורה ביותר על תושבי ערד ועל התושבים הבדואים בכסיפה ובאל-פורעה (פזורה בדואית הנמצאת בהליכי הכרה ככפר והיושבת בתחומי המכרה המיועד ובסמיכות מיידית לגבולותיו). התחלואה הנשימתית בקרב ילדים וזקנים תגדל, יגדל מספר הפינויים לחדר מיון, והרע מכל פעולת המכרה - תביא להגדלת התמותה בערד לבדה ב-7 מתים בשנה, ועוד נוספים בכסיפה ובאל-פורעה.

חברת רותם-אמפרט שכרה את שרותיו של פרופ' י. ריבק שהכין עבורם חו"ד שלפיה לא יגרום המכרה את הנזקים שמהם מזהירים עורכי תסקיר ההשפעה הבריאותית.

מעורבות התושבים

לקראת הגשת התכנית למוסדות התכנון נערכה העיר במעורבות ציבורית גבוהה לבירור מלא של העניין ולקביעת עמדת התושבים:

התקיים דיון ציבורי בעיתון המקומי, דיון שבו באו לביטוי מלוא דעות מחייבי המכרה ודעות שולליו;
התקיימו אספות תושבים שבהן הוצגו העמדות השונות, גם על ידי נציגים בכירים של רותם-אמפרט;
התקיימו דיונים עם תלמידי בתי הספר בכיתות הבוגרות ובבית הספר הדמוקרטי, גם בדיונים אלה השתתפו תומכי המכרה ושולליו;
מתנגדי המכרה ערכו - בקרב תושבי ערד (נוער בוגר ובוגרים) - החתמה על עצומה כנגד המכרה, על העצומה חתמו קרוב ל-6,000 תושבים.
בראשית 2005 התקיים שימוע ציבורי בהשתתפות כ-1000 תושבים ואחרים (באו גם עובדי חברת רותם-אַמְפֶרְט שאינם תושבי ערד). בשימוע נכחו גם הממונה על המחוז ואנשי לשכת התכנון המחוזית. בשימוע הציגו אנשי רותם-אמפרט את תכניתם ומצגת של התסקיר. ראש העיר דאז ד"ר מוטי בריל הציג מצגת שבה שאל שאלות את יוזמי התכנית ובסופה קרא לתושבים להתנגד לתכנית שכן להערכתו הפעלת המכרה תזיק לערד.
נערך סקר טלפוני שבו השתתפו כ-850 משיבים (מכ-8000 משקי בית) – 88% מהם שללו את הקמת המכרה.
התקיימה ישיבת מליאה של הועדה המקומית (לא ועדת המשנה) לתכנון ובנייה וזו החליטה פה-אחד להודיע לועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כי ערד שוללת את הקמת המכרה שהוא בתחום המוניציפלי שלה. לערד אין יכולת החלטה בעניין זה – למרות היות השטח המדובר חלק ממנה – באשר האזור בו מתוכננת הכרייה מוגדר, כאמור, כאזור לכרייה וחציבה בתכניות מתאר ארצית ומחוזית.

בהמשך הניחו היזמים - חברת רותם-אַמְפֶרְט – את התכנית על שולחן הועדה המחוזית כדי שזו תדון אם להפקידה. אחרי זמן מה - וטרם התקיים אותו דיון – ביקשה החברה שלא לדון בתכנית. הדיון הושהה עד שמסיבות שלא זה המקום להזכירן, השעה שר הפנים את מועצת העירייה ואת ראש העירייה מתפקידיהם - ומינה לעיר ועדה ממונה וראש עירייה ממונה.

עם מינוי ראש העיר ביקשו היוזמים מהועדה המחוזית לחדש את הדיון להפקדת תכניתם. התושבים מתנגדי המכרה חידשו את פעילותם. הוקמה מחדש קבוצת פעילים נגד הכרייה שבראשה נמצאת ד"ר שרית עוקד, תושבת העיר.

מתנגדי המכרה הגיעו למסקנה, בשלב זה, כי המאבק אינו עוד על איכות חייהם אלא על החיים עצמם. הוכנה מצגת המתארת את המאבק. בעזרת ידידים ושוחרי איכות הסביבה הופצה המצגת ברחבי האינטרנט. בהמשך הוכנה עצומה שגם היא מופצת באינטרנט (ניתן להיכנס, לקרוא, לצפות במצגת ולחתום כאן).

המועצה הממונה של העיר ערד, הקדישה את זמנה ללימוד הנושא, סיירה באתר פעם עם היוזמים ופעם נוספת עם המתנגדים. ראש העיר טען לבסוף כי הקמת המכרה נוגדת את טובת העיר בהקשריה הרחבים ביותר והציע לחבריו בוועדה הממונה – בישיבה פומבית שנכחו בה כ-200 מתושבי העיר – להודיע לועדה המחוזית, כי ערד מתנגדת להקמת המכרה, שדה-בריר בתחומה. (צילום וידאו מישיבה זו ניתן לראות כאן).

בעקבות הפעילויות השונות בנושא מתקיים דיון ציבורי גם ברמה הלאומית. בעיתונות הכתובה התפרסמו כתבות ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ". ערוץ 10 שידר כתבה שניתן לראותה כאן [4]. חבר הכנסת חיים אורון פנה אל שרי הגנת הסביבה והפנים בשאלה למה לא יוחלט שאין להקים את המכרה. השר להגנת הסביבה, בתשובתו, התעלם מתסקיר ההשפעה הבריאותית והשיב שהתכנית תידון ושלמתנגדים תינתן הזדמנות להתנגד. תשובה זו גררה כתבה נוספת ב"ידיעות אחרונות".

דיון בשדולה הסביבתית חברתית בכנסת

ביום 3 ביוני 2008 – במסגרת "יום הסביבה בכנסת" התכנסה השדולה הסביבתית-חברתית, בראשות ח"כ הרב מיכאל מלכיאור וח"כ ד"ר דב חנין, לדיון מעמיק בעקרון הזהירות המונעת. עיקרון הזהירות המונעת הוא עיקרון המנחה את הגנת הסביבה מפני עשייה העלולה להיות פוגענית. ניתן לתמצת את העיקרון במשפט: "אם יש ספק אז אין ספק", דהיינו ספק פגיעה דינו כפגיעה ויש להימנע מפעולה שאין יודעים בוודאות מלאה שלא תהיה פוגענית. מקרה המבחן שנדון בעקבות ההרצאות היה המקרה של שדה בריר.

את הדיון פתח ראש עירית ערד (ממונה) רו"ח גדעון בר-לב שהציג את עמדת העיר השוללת את הקמת המכרה מכל וכל. ראש מינהל בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר איתמר גרוטו, הציג את עמדתו של משרד הבריאות ששללה את הקמת המכרה.

הדיון עמד בצל הקרנת הכתבה בערוץ 10, זמן קצר לפני כן, כך שבמקום מנכ"ל כי"ל מר דני חן, יוצגה כי"ל בדיון על ידי חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט (סמנכ"ל החברה לישראל לענייני רגולציה ואסטרטגיה). הממצאים החריפים שהוצגו בתסקירי ההשפעה הבריאותית, עמדת משרד הבריאות נגד המכרה וחולשת עמדת כי"ל, גרמו לנציג כי"ל להציע את פתרון המחלוקת על ידי מומחה נודע מחו"ל, שיהיה מעין "בורר" בין המסמכים המתריעים על סכנה מהקמת המכרה לבין חוות הדעת של כי"ל הטוענות שאין כל סכנה.

תושבי ערד לא קבלו את הצעת כימיקלים לישראל הן מתוך חשש שלא תושג בוררות נטולת פניות, והן בשל מה שנראה כערעור בוטה על הרשויות המוסמכות במדינת ישראל להכריע בענייני בריאות, כאשר מעורבים בנושא אינטרסים של בעלי ממון המקורבים לשלטון.

דיונים בועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום – משרד הבריאות משנה את עמדתו

תכנית המכרה בשדה-בריר, דרך הגישה אליו והמסמכים הנלוים (תסקיר ההשפעה על הסביבה) הובאו לדיון בועדה המחוזית ביום 28 ביולי 2008. לדיון הגיעו ראש העיר ערד וכמה עשרות מתושבי העיר. ראש העיר הציג בועדה את עמדת העיר השוללת את הקמת המכרה. גם נציגי התושבים קיבלו את רשות הדיבור. בשלב מסוים התחממו הרוחות ויו"ר הועדה הוציאה מחדר הישיבות את כל מי שאינם חברי הועדה המחוזית.

להפתעת הכל הציגה נציגת משרד הבריאות עמדה חדשה. משרד הבריאות חזר בו מהתנגדותו המוחלטת להקמת המכרה ואימץ במלואה את הצעת כי"ל למנות "בורר" שהמשרד יבחר במכרז בין-לאומי.

(נתברר שמנכ"ל כי"ל פנה במכתב אל מנכ"ל משרד הבריאות והציג בפניו את ההצעה. מנכ"ל המשרד זימן אליו את נציגות משרדו בוועדה המחוזית דרום והורה להן להציג את הצעת כי"ל מטעם משרד הבריאות, הוראה זו הינה בניגוד להוראות היועץ המשפטי לממשלה שלפיה נציגי השרים בועדות התכנון חייבים להצביע בועדות על-פי שיקוליהם המקצועיים ואל להם לקבל הוראות מדרגים מנהליים ממונים במשרדיהם. הוראה זו של היועץ המשפטי לממשלה באה בעקבות החלטת בג"צ הידועה כבג"צ "קול אמריקה")

משרד הבריאות קיבל מהועדה המחוזית ארכה של שנה להציג את ממצאי הבדיקה. נקבע גם שמשרד הבריאות ידווח לוועדה המחוזית מדי שלושה חודשים על התקדמות הבדיקה. בישיבת הועדה המחוזית שהתקיימה ביום 20 ביולי 2009 הודיע משרד הבריאות לוועדה המחוזית שטרם מצא את מי שיעשה את הבדיקה, ביקש וקיבל ארכה נוספת.

ביולי 2012 הודיע משרד הבריאות כי על פי כלל הזהירות המונעת הוא מתנגד לכרייה בשדה בריר [5]

עתירה לבג"צ

ביום 23 במרס 2009 הגישו 276 תושבים מערד, מאל-פורעה ומהפזורה הבדואית, לבג"צ עתירה נגד שורה של משרדי ממשלה, נגד חב' רותם-אמפרט ונגד עיריית ערד.

עיקרי העתירה:

פגיעה בזכויות חוקתיות בשל הסכנה החמורה לחייהם, לשלמות גופם, לבריאותם ולקניינם של תושבי ערד והסביבה וללא אינטרס ציבורי ממשי העומד מנגד. (או במילים אחרות - הזכות הבסיסית של התושבים לחיים מול הרווחים של הבעלים).
מנהל תקין-
- מינהל מקרקעי ישראל: אי עמידה בחובת מכרז על-פי חוק חובת המכרזים.
- הועדה המחוזית מחוז הדרום: הגשת התוכנית המפורטת על-ידי מי שאין לו "עניין בקרקע" כנדרש לפי הוראות חוק התכנון והבנייה.
התעלמות מעיריית ערד
- הממונה על המכרות: לא התחשב בהתנגדותה של עיריית ערד והעומד בראשה, כנדרש בפקודת המכרות.
טעם לפגם
- הנהלת משרד הבריאות: התערבות מנכ"ל משרד הבריאות בשיקול הדעת של נציגוּתוֹ המִקצועית במוסדות התכנון בניגוד להוראות הדין, הפסיקה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה.
  - ביטולה של החלטה מנהלית ללא טעם ציבורי ממשי.
  - אצילת סמכות שבשיקול דעת בניגוד להוראות המשפט המנהלי והפסיקה.

העירייה וראש העיר הצטרפו לעמדת העותרים ולא לעתירה. העירייה וראש העיר הם - פורמלית - בצד השני. כלומר הם צריכים להשיב לבית-המשפט מה עמדתם בעתירה שהוגשה על ידי 276 תושבים. המשקל של חשיפת עמדת העירייה וראש העיר כמשיבים לעתירה הוא כבד יותר מאשר אילו אמרו את דברם כ"עוד עותרים".

בג"צ קבע שהעתירה תישמע בפני הרכב של שלושה שופטים, כבוד השופטים, א. רובינשטיין, א. חיות ומ. נאור ביום 26 באוקטובר 2009.

משרד הבריאות שב אל עמדת ההתנגדות למכרה

סגן שר הבריאות הרב ליצמן, אחרי שנפגש עם נציגי התושבים, מתנגדי המכרה ועם אנשי משרדו, ד"ר א. גרוטו, ד"ר א. בלמייקר וגב' הדסה אדן, פרסם את ההודעה הבאה:

"באם קיימים חילוקי דעות בריאותיים בין הגופים, משרד הבריאות מתנגד" (להקמת מכרה הפוספטים בשדה בריר, י.ל.).

"תושבי ערד רכשו את דירותיהם גם בשל תנאי מזג האויר המיטיב עם חולי מחלות נשימתיות. ממצאי הדוח, כפי שציינה גב' אדן מהנדסת המחוז, מצביעים על ההשפעות הבריאותיות, שיכולות להיגרם בשל חשיפה לאבק, ירידה בתפקודי ריאות ועליה צפויה נוספת של מקרי סרטן ריאות."

ביולי 2012 הודיע משרד הבריאות כי על פי עקרון הזהירות המונעת הוא מתנגד לכרייה בשדה בריר [6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

עצומה באינטרנט נגד פתיחת המכרה
האם כי"ל תוכל לכרות פוספטים במיליארד דולר בערד? עמית שרביט, 25.03.08, ynet
ההשלכות הבריאותיות של מכרה פוספטים בשדה בריר - חוות הדעת של הקואליציה לבריאות הציבור על שדה בריר