קונצנזוס מדעי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף הקונצנזוס המדעי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קונצנזוס מדעי (באנגלית: Scientific consensus) הוא שיקול דעת, עמדה ודעה משותפים של קהילת המדענים בתחום מחקר מסוים. קונצנזוס מדעי פירושו הסכמה כללית, אך לא בהכרח תמימות דעים. [1]

קונצנזוס מדעי הוא שלב בהתפתחות של תאוריה מדעית, והוא חלק מהשיטה המדעית. קונצנזוס במדע שונה מקונצנזוס פוליטי שכן לא מתקיימת הצבעה. כשיש קונצנזוס מדעי המדענים פשוט מפסיקים להתווכח, משום שהעקביות של העדויות היא חזקה מידי ותאוריות אחרות לא מחזיקות מעמד.[2] ייתכן כי יש מדענים שמחזיקים בעמדה שונה, דעת מיעוט, עוד עשרות או לפעמים מאות שנים, אבל אם עבודות שלהם לא מפורסמות בירחונים מדעיים, ואם הם לא מצליחים לשכנע בעמדה שלהם מדענים אחרים, בעלי השכלה רלוונטית בתחום, אזי קיים קונצנזוס מדעי.

מדענים משנים את דעתם על בסיס עובדות, ניסויים חדשים ותאוריות חדשות, והקונצנזוס מופיע במשך הזמן. לא רק שהמדענים מפסיקים להתווכח, הם גם מתחילים להסתמך זה על עבודתו של זה. כל המדע תלוי על תהליך זה וכאשר מדען אחד מסתמך על עבודתו של מדען אחר, הוא מעריך את העבודה של האחרים באמצעות ציטוטים. [2]

המדע מגיע לקונצנזוס כאשר המדענים מפסיקים להתווכח. בתחילת התהליך יש שאלה חדשה או שיש ערעור על תאוריה קודמת - לדוגמה השאלה כדור הארץ מסתובב סביב השמש? בתחילת התהליך יתכנו דעות שונות והסברים שונים - לדוגמה השמש מסתובבת סביב כדור הארץ, קיומן של "ספרות" אשר גורמות לכאורה לתנועת הכוכבים לאחור, תנועה של כדור הארץ סביב השמש במעגלים ועוד. במשך תקופת מה, כל רעיון נבחן ונבחן מחדש – הפעולה המוכרת של השיטה המדעית – משום שכל מהמדענים יודעים שהיוקרה והתהילה הולכים לאלו שמצאו את התשובה הנכונה (וכל האחרים הופכים להערות שוליים בהיסטוריה של המדע). בדרך כלל כמעט כל התיאוריות יפלו הצידה במהלך תקופת המבחן משום שרק תאוריהאחת תיתן את התשובות הנכונות ביותר, בלי להשאיר כל מיני פינות מתנדנדות שלא משתלבות בהסבר. תיאוריות גרועות הן בדרך כלל לא הדוקות כלומר הן מסבירות חלק מהדברים אבל מגיעות לתחזיות שלא מסתדרות עם חלק מהתצפיות האחרות. ואולם בסופו של דבר מגיעה תקופת הניסויים לסופה. לאט לאט ובהדרגה המיקוד עובר אל חקירה צרה של הנתיבים שממשיכים להראות הגיוניים. הם עדיין ממשיכים להצטבר ובסופו של דבר, תאוריהטובה תחשוף תשובות נוספות, או שתיתן תחזיות רבות עוצמה, שתחזקנה את התאוריה. [2]

קונצנזוס מדעי לא מחייב את הדברים הבאים:[1]

  • כל המדענים מסכימים על ניסוח אחיד. ייתכנו חילוקי דעות וחילוקי דעות האלה הם הכרחיים לשם התפתחות המדע.
  • העמדה היא סופית. הקונצנזוס יכול להתפתח עם הזמן בעקבות ממצאים ממחקרים נוספים או בעקבות דעות מקצועיות חדשות. (לדוגמה התפתחות התאוריה של האבולוציה, התפתחות תאוריית היחסות כשכלול התאוריה של ניוטון).

עם זאת כאשר אין מספיק מומחיות מקצועית לשפוט עמדה מדעית (לדוגמה פיזיקאי שרוצה להגיב על מחקר רפואי או רופא שרוצה לחלוק על מחקר אקלימי וכו'), החלופה הטובה ביותר היא להסתמך על הקונצנזוס מדעי. [1]

דוגמאות לקונצנזוס מדעי

כדור הארץ סובב את השמש

לכוכבים יוחסה חשיבות אסטרולוגית ודתית שכן כביכול הם חזו את העתיד. דבר זה הקנה להם גם חשיבות פוליטית שכן חיזוי נפילה של מלך עלול היה לעודד מהפכה. מסיבות אלה ובגלל הסיוע של כוכבים לניווט, הייתה חשיבות ליכולת לקבוע את מסלול הכוכבים והושקעו בכך מאמצים. [3]

מערכת השמש על פי המודל הגאוצנטרי (כדור הארץ במרכז) וההליוצנטרי (השמש במרכז וכדור הארץ סובב אותה).

מרבית המודלים של היקום ביוון העתיקה הציגו את כדור הארץ במרכזו- מודלים גאוצנטריים. השמש, הירח, כוכבי הלכת הכוכבים האחרים סובבים את כדור הארץ, וחלקם אף סברו כי כדור הארץ הוא מרכז היקום. הדבר תאם למרבית המיתולוגיות והאמונות שרווחו באותה תקופה (מיתוס הינדי קבע שהעולם ניצב על גבו של צב ענק; היוונים טענו שאת העולם נושא בידיו הטיטאן אטלס, וכו'). המודל שהשפיע בצורה המקיפה ביותר על האסטרונומיה היה המודל של אריסטו. מודל זה, שהתבסס על כתביו של הרקלידס מפונטוס, הציג את העולם כמערכת של גלגלים שמרכזם בכדור הארץ. הגלגלים נושאים עליהם את כוכבי הלכת השונים, שמקיפים את כדור הארץ אחת ליממה. כל הגלגלים מונעים על ידי ה"מניע הראשוני", הנע ללא הפסקה. הדבר נשען על תאוריית הפיזיקה של אריסטו שפותחה במאה הרביעית לפני הספירה. תאוריה זו הייתה דומיננטית במהלך כאלף השנים הבאות.

המודל נשען על ההיגיון הפשוט שכדור הארץ נראה לנו יציב מאוד והכל סובב סביבנו. השמש זזה מסביב לכדור הארץ, הכוכבים זזים מסביב לכדור הארץ גם הם אבל הם גם נמצאים בתוך מין ספרות או עיגולים, שמבצעים סיבוב כאשר הם מקיפים את כדור הארץ. ולכן מידי פעם נראה שהם זזים אחורה. מודל זה היה הגיוני מאוד, הוא העניק תחזיות טובות למדי למיקום הכוכבים בשמיים - איפה הם יהיו ביום נתון. במיוחד תחזיות טובות מספיק לאמצעי המדידה שהיו באותה תקופה וכן שנים רבות לאחר מכן. לא כולם הסכימו למודל הגאוצנרטי. במאה השלישית לפני הספירה, הציג האסטרונום היווני אריסטרכוס מסמוס מודל הליוצנטרי, על פיו כדור הארץ מקיף את השמש. המודל לא זכה להכרה, והמודל של אריסטו הועדף על פניו. בין התומכים הבודדים למודל ההליוצנטרי בעת העתיקה ניתן למנות את הפילוסוף יווני סלאוקוס מסלאוקיה. במאה השנייה לספירה פורסמה התאוריה של תלמי על תנועת גרמי השמיים. התאוריה מבוססת על כתבי אריסטו ואפלטון.

גישתו של תלמי מאמצת את הגישה האריסטוטלית בליווי שינוי מהותי שאפשר דיוק רב יותר בהתאמה לתצפיות: המעבר מרעיון הגלגלים לגישה לפיה כל הכוכבים שסובבים את כדור הארץ נעים על טבעות חלולות (ספרות). המודל הגאוצנטרי של תלמי נתמך על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים, (מנימוקים תאולוגיים ולא בהכרח מדעיים) ותקע את האסטרונומיה למשך כ-1500 שנה.

תרשים המסלולים של השמש, כדור הארץ ומאדים על פי המודל ההליוצנטרי ועל פי המודל הגאוצנטרי. ה"תנועה לאחור" של מאדים כפי שהיא נצפית על כדור הארץ מוסברת בצורה שונה על ידי שני המודלים.

המהפכה הקופרניקאית הייתה מהפכה מחשבתית שהחלה עם פרסום ספרו של ניקולאוס קופרניקוס "על תנועת גרמי השמים" בשנת 1543. הספר פורסם לאחר מותו של קופרינקוס, נשלח לאפיפיור פאולוס השלישי והוחרם על ידי הכנסייה. אך במהלך מאה השנים שחלפו הספר זכה לתהודת מה בעולם האסטרונומי.

התאוריה של קופרניקוס נראית לנו הגיונית כיום, אבל בזמנו היא לא הייתה מובנת מאליו. לדוגמה תלמי קיבל אמנם שניתן להסביר את התצפיות גם אם מניחים שהארץ נעה, אך פסל את הרעיון משום שהניח שאילו נעה הארץ, הרי שגופים הנזרקים לאוויר היו נראים לנו כנעים במהירות של מאות קילומטרים בשעה מערבה. דבר זה מהווה קושי של "היגיון פשוט" לקבל את המודל של כדור הארץ שסובב סביב צירו. השגיאה של תלמי נבעה מאי הכרת חוק ההתמדה (חוק ניוטון הראשון), שפותח על ידי ניוטון על סמך עבודתו של קפלר.

יוהאן קפלר הגרמני פרסם את ספרו "אסטרונומיה נובה" בשנת 1609 שתמכה במודל של קופרניקוס. עבודתו של קפלר מבוססת על תצפיות שערך טיכו ברהה. קפלר הצטרף לברהה ב-1600, ותפס את מקומו ב-1601. בשנת 1572 גילה ברהה בתצפיותיו כוכב שביט חדש, וכוכב שבת חדש (שהתגלה לימים כסופר נובה). גילויים אלו היו משמעותיים שכן פירושו שבעולם העל ירחי כן מתקיימים שינויים. תצפיותיו של ברהה שאפו לדיוק רב מאוד של 8 מעלות ועליהן התבסס קפלר בעבודתו. קפלר הבין על סמך התצפיות שכדור הארץ וכן כוכבי הלכת האחרים מסתובבים במסלולים אליפטיים (לא מעגליים) סביב השמש. קפלר ניסח בספרו שלושה חוקים, המכונים "חוקי קפלר". התנועה של השמש בשמיים נובעת מכך שכדור הארץ סובב סביב ציר שעובר סמוך לקטבים.[3] במשך הזמן התרבו העדויות לכך - בשנת 1610 גילה גלילאו גליליי ארבעה ירחים המקיפים את כוכב הלכת צדק, בעזרת ההמצאה החדשה באותה תקופה - הטלסקופ. גילוי זה נתן משנה תוקף למודל ההליוצנטרי והיווה הוכחה שתנועה שאינה סביב כדור הארץ היא בגדר האפשר. בשנת 1632 פרסם גליליי את ספרו "דיאלוג על שתי מערכות עולם" ובו מתנהל דיון בין נציג הכנסייה, אזרח פשוט, וגלילאו עצמו. ספר זה קעקע את כל עמדות הכנסייה והתפרסם כשגלילאו היה בן 70. זהו הצעד הבוטה ביותר שידוע שעשה גלילאו כנגד הכנסייה ובעקבותיו נשפט ונידון למעצר בית. גליליי מת בשנת 1642, אולם משנתו ועמדותיו לא נעלמו, והגותו שינתה את פני האסטרונומיה והמדע מקצה אל קצה. [4]

אייזיק ניוטון ניסח על בסיס התאוריה של קפלר את העקרונות שלו למכניקה -חוקי התנועה של ניוטון. כך התאוריה של קפלר התקבלה כקונצנזוס מדעי. בהמשך נמצאו יישומים וראיות נוספות לתאוריה של קופרניקוס וקפלר - לדוגמה שילוחי חלליות לכוכבי לכת הצריכו חישוב מדוייק יותר של המסלולים שלהם. בנוסף חלליות ולוויינים שנמצאים כיום מחוץ לכדור הארץ יכולים לצלם את הסיבוב שלו והם נאלצים גם להתחשב בו לשם צילום של עצמים או לשם חזרה לתוך האטמוספירה של כדור הארץ.

חוקי התנועה של ניוטון

"עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע" או בקיצור "פרינקיפיה" - ספרו החשוב של אייזק ניוטון שיצא לאור ב-1687. הוא מכיל את ניסוח חוקי התנועה של ניוטון.

בשנת 1867 הוציא אייזק ניוטון לאור את ספרו "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע". הספר מתאר את היסודות של המכניקה הקלאסית, וכמו כן את חוק הכבידה האוניברסלי, ואת גזירת חוקי קפלר על תנועת כוכבי לכת (שהתגלו לראשונה בצורה אמפירית).

חוקים אלה מצהירים לדוגמה שעצם שנע בלא חיכוך וללא שכוחות חיצוניים אחרים יפעלו עליו ינוע בקו ישר וישמור על אותה מהירות. תאוריה זו הייתה מנוגדת לתאוריות קודמות לפיה עצם רוצה לעצור במקומו. התאוריה הזו נראתה הגיונית כאשר היא דנה בחפצים שפועלים עם חיכוך כמו כדור שנע על הרצפה או חץ שעף באוויר.

התאוריה של ניוטון סיפקה חיזויים מדוייקים יותר - לדוגמה ניוטון חישב את מקדמי החיכוך של אוויר, ברזל, עץ וכדומה וכך ניתן היה לחשב מהירות ומסלולים של עצמים שונים (לדוגמה מסלולים של כדורי תותח, דבר שהייתה לו חשיבות צבאית), כך הפכה התאוריה של ניוטון לקונצונס בתוך זמן קצר. כיום כאשר ניתן לייצר ריק או להגיע לחלל ניתן לראות חיזוקים נוספים לתאוריה של ניוטון. בתחילת המאה ה-20 התברר כי התאוריה של ניוטון אינה מדוייקת - כאשר מתקרבים למהירויות גבוהות מאוד יש צורך בתיקון של התאוריה באמצעות תורת היחסות של איינשטיין. עם זאת במהירויות נמוכות וכאשר לא נדרש דיוק גבוה, משתמשים בתאוריה הניוטונית לשם התקנים מכנאיים פשוטים יחסית כמו שעונים, מסילות, שיפועי כבישים ועוד יישומים הנדסיים רבים.

תורת האבולוציה של דארווין

בשנת 1859 פרסם צ'ארלס דרווין את ספרו "מוצא המינים" שבו תאר את תורת האבולוציה שמסבירה את תהליך ההתפתחות של מינים שונים של צמחים ובעלי חיים. דבר זה התנגש בצורה חזיתית עם הרעיון של בריאה לפיו כל היצורים החיים הם תוצאה של תכנון תבוני או אלוהי כלשהו. עם פרסום הספר רק מיעוט בקהילת הביולוגים קיבל את הטענה המרכזית בדבר מנגנון הברירה הטבעית, אולם רעיון האבולוציה עצמו התקבל בהדרגה בקהילה המדעית ובקרב הציבור הרחב, עקב התרבות הראיות לטובת התאוריה של דארווין ושלילת הסברים אחרים. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 יצרו מדענים את הסינתזה האבולוציונית המודרנית, אשר שילבה את תורת הברירה הטבעית של דרווין עם גנטיקה של אוכלוסיות - תורת התורשה של גרגורי מנדל.[5] מאז, עצם קיומם של תהליכים אבולוציוניים, והיכולת של הסינתזה המודרנית להסביר מדוע וכיצד הם מתרחשים, אינם נתונים במחלוקת בקרב ביולוגים.

כיום אבולוציה מודגמת לא רק בקרב מינים ביולוגיים אלא גם בקרב תהליכים אחרים כמו סימולציות מחשבים ותהליכי למידה במחשב. למרות ההסתמכות הבלעדית על תאוריית האבולוציה במחקר הביולוגי והרפואי יש עדיין התנגדות רבה לתאוריה זו בקרב חלק מהשמרנים הדתיים ובעיקר בקרב חלק מהנוצרים, המוסלמים והיהודים. לאחר הסינתזה המודרנית, רובן המוחלט של הביקורות על האבולוציה באו ממקורות דתיים, ולא מהקהילה המדעית.[6] למרות זאת, רוב הנוצרים מאמינים באלוהים כבורא, אך מקבלים את האבולוציה המדעית כתהליך טבעי.[7] יש גם מדענים דתיים שמפרסמים מידי פעם "תאוריות" חלופיות לאבולוציה - אשר מופנות לקהל הדתי - אולם הסברים אלה אינם מפורסמים בירחונים מדעיים שעוברים ביקורת עמיתים, הניבוי שלהם לקוי או אפסי, והם לא מצליחים לעמוד בביקורת שמוטחת בהם מצד מצדדי התאוריה של דארווין. דוגמה לניגוח של טענות שמתנגדות לאבולוציה מופיעות בספר השען העיוור, אולם למעשה התמיכה באבולוציה בקרב ביולוגים היא לא רק בהיבט של "ספירת ראשים" אלא באה לידי ביטוי בכך שאין מחקר מדעי ביולוגי או רפואי שמבוסס על "תאוריות" אלה והן נחשבות סוג של פסאבדו מדע.

הטבלה המחזורית

המדען הרוסי דימיטרי מנדלייב בנה את טבלת היסודות שלו, הוא לא רק התאים אותה לכל היסודות הקיימים בהצלחה, הוא חזה קיומם של יסודות שיופיעו בהמשך, והם אכן הופיעו. התאוריה הזו החליפה את האלכימיה שהייתה לפני זמנו של מנדלייב.

תורת היחסות של איינשטיין

בתחילת המאה ה-20 פרסם אלברט איינשטיין את תורת היחסות. תורת היחסות הפרטית, פורסמה בשנת 1905, באה לענות על סתירות לכאורה שהתעוררו בין המכניקה הקלאסית, העוסקת בהתנהגות גופים, לתאוריה האלקטרומגנטית הקלאסית, העוסקת בחשמל ומגנטיות. סתירות אלה באו לידי ביטוי בקשיים בהבנת התנהגות האור.

בבסיס תורת היחסות הפרטית עומדות שתי הנחות. האחת היא כי מהירות האור קבועה לכל הצופים ללא תלות במהירותם היחסית (ומסמנים אותה באות C). והשנייה היא שחוקי הטבע זהים בכל המערכות האינרציאליות, דהיינו אלה שנשמעות לחוקי התנועה הראשון והשני של ניוטון. אלה הן מערכות הנעות במהירות קבועה זו ביחס לזו. מהנחות אלה עולה כי צופה במנוחה יגלה שלוש תופעות במערכת הנמצאת בתנועה יחסית אליו – התארכות הזמן, התקצרות האורך ועליית המסה. לדוגמה אם מישהו נע ביחס אלי במהירות השווה למחצית מהירות האור, אגלה כי השעון שלו מתקתק בקצב איטי של כשנייה אחת על כל 1.15 שניות החולפות בשעון שלי. אם הוא יצפה בשעון שלי, הוא יגלה את אותו הדבר – שהשעון שלי מתקתק בקצב איטי יחסית לשלו. עוד גילתה התורה את שקילות המסה והאנרגיה, על פיה לכל גוף יש אנרגיה שאיננה קינטית או פוטנציאלית. השקולה למכפלת מסת המנוחה שלו בריבוע מהירות האור, על-פי הנוסחה המפורסמת E=mc2. מכאן שכל גוף יכול להיות מומר באנרגיה שוות ערך למסתו, גילוי זה סלל את הדרך לפיתוח פצצת האטום ולשימוש באנרגיה גרעינית. דוגמה לביטויה של שקילות זו במלואה ניתן לראות כאשר חלקיק חומר מתנגש בחלקיק אנטי-חומר והם מתאיינים תוך שחרור מלוא האנרגיה המסתית שלהם, ללא השארת שארית ממהותם המקורית. בשנת 1915 פרסם איינשטיין מהפכה את תורת היחסות הכללית, שמטפלת בגופים בתאוצה ומנסה להסביר את תופעת הכבידה – המשיכה הקיימת בין כל שני גופים בעלי מסה. ההסבר אומר שכל מסה מעקמת את המרחב-זמן סביבה ויוצרת מעין "שקע" אשר קובע את תנועת החומר ואף האנרגיה – כפי שמתבטא בתופעה המכונה עידוש כבידתי, שבה אור משנה מסלולו בקרבת מסה גדולה.

השלכות כמו זו שלא ניתן לעבור את מהירות האור או כמו קצב התקדמות שונה של הזמן נראו בתחילה מוזרות. תחילה התנגדו פיזיקאים רבים לתאוריה. אפילו בשנת 1931 פורסם הספר "מאה כותבים נגד איינשטיין" (A Hundred Authors Against Einstein) והכיל בעיקר התנגדויות פילוסופיות וטעויות שנבעו מחוסר הבנה של הכותבים. אולם התאוריה של איינשטיין פתרה בעיות רבות שהיו בתקופתו והביא לניבויים שאומתו לדוגמה "עיקום" של אור שעבר ליד השמש, עדשות כבידה ושינוי של קצב התקדמות הזמן עבור מערכות שנעות במהירויות שונות, וכמובן אנרגיה גרעינית. הנוסחאות והחישובים של תורת היחסות הכללית מסובכים מאלו של תורת היחסות הפרטית, ודרשו מאיינשטיין להיעזר בשיטות מתמטיות שונות להשלמתם. תורת היחסות הכללית נבדקה במספר רב של ניסויים, שבהם אומתו תחזיותיה ברמת דיוק גבוהה. היא חוזה בין היתר את קיומם של חורים שחורים, ויש לה השפעה ניכרת על התאוריות הקוסמולוגיות הדנות באופן התפתחותו ועתידו של היקום. כיום כל הפיזיקה המודרנית מקבלת את התאוריה של איינשטיין, וזאת למרות בעיות ידועות בתאוריה זו - שאלות רבות נותרו ללא מענה, כשהמרכזית ביותר היא אי-התיישבותה של התאוריה עם מכניקת הקוונטים, תורה המתארת את העולם הפיזיקלי ברמת האינטראקציות של החלקיקים האלמנטריים ושתחזיותיה אומתו אף הן בדייקנות רבה. כדי לנסות להגיע להבנת ההתרחשויות בראשיתו של היקום והתהליכים בתוכם של חורים שחורים, יש צורך בתורה פיזיקלית בה שתי התורות הללו, הטובות כל אחת לתחומה, מתמזגות לתורה אחת נקיה מקונפליקטים פנימיים. התחום העוסק בניסיון לאיחוד כזה קרוי תורת כבידה קוונטית.

נזקי העישון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכחשת נזקי העישון

מחקרים ראשונים על נזקי העישון - השפעה לרעה של טבק על כלי הדם - פורסמו כבר בשנת 1897[1] [8], בשנות ה-30 ו-40 פורסמו יותר ויותר מחקרים מדעיים שקשרו בין עישון טבק לבין סרטן ריאות וסוגים אחרים של סרטן.[9] [10]

בדצמבר 1953 פורסם מחקר מאת אוורט גרהם (Evarts Graham) ועמיתיו שהראה כי מריחה של זפת שמקורה בעשן סיגריות על גב מגולח של עכברים יכול לגרום לגידולים סרטניים.[11] מחקר זה היה המחקר הראשון שתפס תשומת לב ציבורית משמעותית בעיתונות בארצות הברית ובכלל.[12] בנוסף בשנות ה-50 ו-60 בוצעו מחקרים נוספים. בשנת 1957 פרסמו החוקרים המונד והורן מחקר ענק שעקב במשך 5 שנים אחר 188 אלף גברים, ומצא קשר סטטיסטי בין עישון ומוות בטרם עת.[13] בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, כי עישון קשור לסרטן ריאה. [13] מאז החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. [14] גם משרדי בריאות של מדינות אחרות כמו בריטניה וישראלה הכירו בכך ופעלו לצמצם את העישון.

חברות הטבק ניסו לערער על מסקנות אלה הן על ידי מימון מחקרים שיגיעו למסקנה הפוכה, והן על ידי השפעה על הציבור, העיתונות, הקולנוע, רופאים פוליטיקאים ועוד. הקונצנזוס על נזקי הטבק שהיה ידוע בחלקו לרופאים וחוקרים רבים כבר בשנות ה-50, הלך והתגבש בשנות ה-60 וה-70. בהמשך בוצעו מחקרים נוספים שגילו כי טבק הוא חומר ממכר, וכי נגרם נזק בריאותי גם עקב עישון פסיבי. כמו כן נמצא כי חברות הטבק מכוונות את מאמצי השיווק שלהן לבני נוער. ומבצעות מניפולציה בניקוטין כדי שסיגריות יהיו ממכרות יותר. עם הזמן הפכו נזקי העישון לקונצנזוס מדעי.

תהליך נוסף שהתרחש הוא שהלכה ונחשפה גם ההשפעה של חברות הטבק על המחקר, העיתונות, הציבור והממשל בתחום המכונה הכחשת נזקי העישון. דבר זה קיבל משנה תוקף עם פרסומם של מיליוני מסמכים פנימיים של חברות הטבק בעקבות תביעה משפטית מולם, משנת 1998, כאשר המסמכים גילו שחברות הטבק ידעו על הנזקים השונים ודיברו על כך במסמכים פנימיים בזמן שהם יצרו מצג שונה לגמרי מול הציבור הרחב. כיום חברות טבק מודות בעצמן שעישון הוא דבר מסרטן. בעקבות משפט בארצות הברית נקבע שחברות הטבק יצטרכו לפרסם התנצלות לציבור בגלל פרסום דברים לא נכונים, אולם קיים דיון משפטי ארוך ביחס לניסוח של התנצלות זו.

התחממות כדור הארץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התחממות עולמית

כאשר השאלה נשאלת לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-20, – לדוגמה האם כדור הארץ מתחמם, מתקרר או נשאר באותה טמפרטורה, היו השערות רבות והסברים שונים. לתאוריה של התקררות עולמית זו הייתה תמיכה מועטה בקהילה המדעית, אבל היא זכתה לתשומת לב זמנית בציבור בארצות הברית עקב שילוב של מגמה קלה של ירידה בטמפרטורות משנות ה-1940 ועד לשנות 1970, ודיווחים בעיתונות המסחרית שלא שיקפו את מלוא היקפה של הספרות המדעית בתחום האקלים. ספרות זו דווקא הכילה כמות גדלה והולכת של מחקרים שחזו התחממות עולמית עתידית עקב פליטה של גזי חממה.[15]

עם הזמן נכשלו התאוריות של התקררות כדור הארץ או תאוריות על כך שהטמפרטורה היא יציבה ויותר ויותר מדענים וגופי מחקר החלו לתמוך בתאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם. לדוגמה מחקר שפורסם בשנת 2004 בירחון המדעי Science סקר 928 מחקרים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים, רשמו התייחסות לביטוי "שינוי אקלים", ופורסמו בשנים 1993-2003. הסקר מאת Naomi Oreskes, חילק את המחקרים ל-6 קטגוריות: תמיכה מפורשת בעמדת הקונצנזוס המדעי בדבר התחממות עולמית מעשה ידי אדם, הערכות של השפעות התחממות, הצעות להקטנת ההתחממות, שיטות מחקר, אנליזות מחקר פלאו-אקלימיות (חקר אירועים קדומים של שינויי אקלים) ודחייה של הקונצנזוס המדעי. 75% מהפרסומים שנסקרו השתייכו לשלוש הקטגוריות הראשונות שתומכות בקונצנזוס המדעי בצורה מפורשת או משתמעת, 25% מהמחקרים התייחסו לשיטות מחקר או לשינוי אקלים בפרה-היסטוריה. לא נמצא אף לא מחקר אחד ששלל את הקונצנזוס המרכזי. [16] סקר של Pew Research Center שהתמקד במדענים מארצות הברית החברים באגודה האמריקאית לקידום המדע, שיש להם תארי דוקטור במדעי כדור הארץ מצא כי 93% מהם טוענים כי כדור הארץ מתחמם בעיקר עקב פעילות אנושית. דבר זה שונה בצורה חדה מהדרך בה חלק גדול מהציבור בארצות הברית רואה את הדברים [2][17]

העבודה היוצרת את הבסיס למדע של שינויי האקלים, מצוטטת בתדירות גבוהה בידי מדענים רבים אחרים מתחום האקלים, דבר המדגים כי תאוריהזו מקובלת ושניתן לסמוך עליה. באופן דומה לניבויים שצמחו מתוך התאוריה של מנדלייב או קפלר, גם התאוריה של התחממות עולמית סיפקה מספר תחזיות שהתבררו בהמשך כנכונות - בין היתר הקיום של תהליך ההתחממות עצמו (בניגוד לדעות של התקררות עולמית, עולם ללא שינוי או שינוי מחזורי), תופעה של התחממות מהירה יותר של איזורי הקטבים ותופעה של התקררות החלק העליון של האטמוספירה בד בבד עם התחממות החלק התחתון שלה). בתחילת המאה ה-21 ישנן לא רק ראיות להתחממות עולמית אלה החלו להופיע השפעות רבות שלה כמו הפשרת קרחונים, עליית מפלס פני הים, החרפה של מקרי בצורת ומדבור, החמרת שריפות יער ועוד.

בניגוד לדיון המדעי על התחממות עולמית, במישור הציבורי והפוליטי דיון שמושפע מהכחשת אקלים - דעה לפיה אין התחממות עולמית או תאוריית קונספירציה שונות. לא רק שהציבור הרחב לא מכיר עובדות בסיסיות על התחממות עולמית, חלקו הגדול גם לא מכיר נתונים על עמדת המדענים לגבי התחממות זו. לדוגמה סקר משנת 2016 של Pew Research Center, בממוצע רק 27% מהאמריקאים האמינו כי קיים קונצנזוס מדעי על התחממות עולמית. בקרב רפובליקאים שמרנים רק 13% האמינו בכך ואילו בקרב דמוקרטים ליברלים 55% האמינו בכך. למרות חוסר האמון במדענים בנושא, כאשר שואלים את הציבור האם מדענים צריכים להיות בעלי השפעה משמעותית בנושא 67% אחוז חושבים שכן. בעוד שרמת האמון בכלל סוגי המדענים אינה גבוהה באופן מוחלט (21% מאמינים במידה רבה, ו-70% מאמינים בצורה רבה או משמעותית), הם זוכים לאמון גבוה בהרבה לעומת האמון בתקשורת, אנשי עסקים ובפוליטיקאים.[18]

עם הזמן התברר כי יש גורמים מסחריים המקדמים את הכחשת האקלים בלי קשר לראיות מדעיות. בספטמבר 2015 חשפו תחקירנים של Inside Climate News, יחד עם "לוס אנג'לס טיימס" תחקיר לפיו המדענים של חברת הנפט "אקסון" ומנהליה, ידעו כבר לפני עשרות שנים, לפחות מאז 1977, שדלק מחצבי תורם להתחממות גלובלית, אך מאז החברה עושה מאמצים לטעת ספק לגבי הקשר של בני האדם לבעיות האקלים.[19][20]

נזקים של זיהום אוויר

בעבר נחשב זיהום אוויר לדבר שהוא בגדר "עשן" או גורם של "ריח רע" אבל לקח זמן רב עד שהתגבשו עוד ועוד מחקרים בדבר השפעות בריאותיות של זיהום אוויר. לפי ארגון הבריאות העולמי, זיהום אוויר הוא גורם סיכון משמעותי מספר בעיות בריאות מסוכנות: שבץ מוחי, מחלת לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), סרטן ריאות ומחלות נשימה מדבקות (כמו דלקת ראות, שחפת). ברחבי העולם זיהום אוויר (ביתי וסביבתי) הורג כ-7 מיליון אנשים בשנה עקב בעיות אלה. זיהום אוויר סביבתי גורם למוות מוקדם של 3.7 מיליון בני אדם בשנה.[21] החל משנת 2013 זיהום אוויר מוכר על ידי ארגון הבריאות העולמי כמסרטן וודאי בבני אדם.[22] נזקי זיהום אוויר כוללים - עליה בביקורים בבתי חולים, עליה באשפוזים ושימוש מוגבר בתרופות, החמרת תסמיני אסתמה, סיכון לעוברים, בעיות נשימה (קשיי-נשימה, צפצופים בנשימה, חירחור, שיעול), פגיעה בהתפתחות הריאות אצל ילדים, סכרת, מחלות לב וכלי דם, סרטן ריאות ומוות מוקדם.[23]

מזהמי האוויר הנפוצים ביותר כוללים חומר חלקיקי, אוזון, תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית, חומרים אורגניים נדיפים, ופחמן חד חמצני. בנוסף קיימים לפחות 112 מזהמים נוספים ונדירים יותר כגון בנזן, 1,3-Butadiene וזיהום ממתכות כבדות. חלק מסוגי זיהום האוויר יכולים להתגלגל לזיהומים אחרים כמו זיהום קרקע וזיהום במזון. חלק מהחשיפה למזהמי אוויר יכולה להיות בסביבת העבודה, ובסביבה הביתית עקב חשיפה לחומרים שונים כגון תוצרי ניקוי יבש, דבקים וצבעים. מקור אחר לחשיפה לזיהום אוויר הוא זיהום קרקע. ילדים מתחת לגיל חמש שגרים במדינות מתפתחות הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר במונחים של סך מקרי מוות המיוחסים לזיהום בתוך ומחוץ לבית. [24]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Scientific Consensus, green facts
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ראו הרחבה בהאם קיים קונצנזוס מדעי באשר להתחממות הגלובלית
  3. ^ 3.0 3.1 ראו פרוט בנושא זה בפרק "הרמוניה של העולמות ("Harmony of the Worlds") בקוסמוס (סדרת טלוויזיה) של קרל סייגן
  4. ^ ראו פרוט בערך המהפכה הקופרניקאית בוויקיפדיה העברית
  5. ^ van Wyhe, John (יולי 2002). "Charles Darwin: gentleman naturalist: A biographical sketch". The Complete Work of Charles Darwin Online. University of Cambridge.
  6. ^ Numbers, Ronald (30 בנובמבר 2006). The Creationists: From Scientific Creationism to Intelligent Design, Expanded Edition. Harvard University Press. עמ' 624 pages. ISBN 0674023390.
  7. ^ Godfrey, Laurie R. Scientists Confront Creationism. Pg 8. W. W. Norton & Company (1984).ISBN 0393301540.
  8. ^ MENDELSSOHN, A Journal of the Russian National Health Society, September 1897. Lanwf 2~38671: 952-953, 1897.
  9. ^ Robert N Proctor, Angel H Roffo: the forgotten father of experimental tobacco carcinogenesis, Bulletin of the World Health Organization, vol.84 n.6 Genebra Jun. 2006
  10. ^ Robert N Proctor, The history of the discovery of the cigarette–lung cancer link: evidentiary traditions, corporate denial, global toll tobacco control, 2012;21:87-91
  11. ^ Ernest L. Wynder, Evarts A. Graham, and Adele B. Croninger Experimental production of carcinoma with cigarette tar. Cancer Res 1 December 1953 ;13:855–66
  12. ^ Beyond Any Doubt. Time 1953:60–3.
  13. ^ 13.0 13.1 Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  14. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  15. ^ Thoms C. Peterson, et al, The Myth of the 1970s Global Cooling Scientific Consensus , American Meteorological Society, September 2008
  16. ^ Oreskes, Naomi (2004). "Beyond the Ivory Tower: The Scientific Consensus on Climate Change". Science 306 (5702): 1686. doi:10.1126/science.1103618. PMID 15576594.
  17. ^ סקרים נוספים - Bart Verheggen et al, 2014, Scientists’ Views about Attribution of Global Warming, Environmental Science & Technology, vol. 48 (16) and P.T. Doran and M.K. Zimmerman, 2009, Examining the Scientific Consensus on Climate Change, Eos, vol. 90 (3).
  18. ^ CARY FUNK AND BRIAN KENNEDY, The Politics of Climate, Pew Research Center, OCTOBER 4, 2016
  19. ^ NEELA BANERJEE, LISA SONG AND DAVID HASEMYER,Exxon's Own Research Confirmed Fossil Fuels' Role in Global Warming Decades Ago, inside climate news, SEP 16, 2015
  20. ^ Dana Nuccitelli, Two-faced Exxon: the misinformation campaign against its own scientists, the guardian ,25 Nov 2015
  21. ^ 7 million premature deaths annually linked to air pollution ארגון הבריאות העולמי, 25.3.2014
  22. ^ IARC: Outdoor air pollution a leading environmental cause of cancer deaths, IARC PRESS RELEASE N° 221, 17 October 2013
  23. ^ זיהום אוויר ובריאות כרזה של משרד הבריאות
  24. ^ Ambient (outdoor) air quality and health ארגון הבריאות העולמי, מרץ 2014
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=קונצנזוס_מדעי&oldid=125352"