דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 15, חלוקה
| כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים מאת הרמן דיילי |
|
1. מבוא לכלכלה אקולוגית 2. האקוסיסטמה המכילה והמקיימת - הַשׇלֵם.
3. מיקרו-כלכלה
4. מאקרו-כלכלה 5. גלובליזציה 6. מדיניות |
ערך ותירגם: עידן דורפמן
הכלכלה האקולוגית עוסקת בשלושה נושאים: הקצאה (Allocation) של מקורות, חלוקה (Distribution) שלהם, ומשקלה של הכלכלה. פרק זה עוסק בחלוקת המשאבים
יעילות פארטו
בהתמודדות עם הקצאה, ראינו שכלכלנים מגדירים יעילות כזו שיעילה פארטו להקצאת המקורות על ידי השוק. בגלל שהשוני בנקודות היעילות פארטו מבוסס על חלוקה שונה של חלוקת ההכנסה וההון, כלכלנים לא רוצים להשוות ביניהם. נקודה אחת הינה יעילה כפי שהשנייה. כל עוד כולם מקבלים יותר מסכום הצמיחה, בעיות של חלוקה פחות משמעותיות, לפחות בתור מזור לעוני. חוץ מזה, היעילות של הקצאה של סכום הצמיחה, מאבדת את המשמעות שלה (יעילות פארטו), ברגע שאנו מקבלים את הלגיטימיות של שינוי בחלוקה למען ההגינות. עקב כך, כלכלנים הובילו להוצאה של נושא החלוקה מחוץ לצורך הלוגי, אבל במהירות הסיטו את הנושא הצידה בשל הנוחיות הפוליטית שבדבר.
האם הקצאה יעילה פארטו מניחה גודל נתון כפי שהיא מניחה חלוקה נתונה?
אם ניקח את הגדרת המשקל כפשוטו, כדי להתייחס רק לשינוי בכל המימדים הלינאריים, אז אנו עשויים להגיד שהמשקל משתנה בהגדלה או הקטנה של המימדים, אך הפרופורציות נשמרות. כל המחירים היחסיים גם כן ישמרו, והיעילות פארטו תישמר. אולם במציאות אין הדבר הגיוני, משתי סיבות:
ראשית, אם דבר אחד הינו קבוע, ברור שאין הוא יכול לגדול פרופורציונלית לדברים האחרים. מה שקבוע מהגישה של הכלכלה האקולוגית, הינו הגודל של המערכת האקולוגית עצמה. מימדי הכלכלה הולכים ועולים יחסית למערכת האקולוגית, וההון הטבעי הופך להיות נדיר יותר להון שנוצר בידי האדם. הכלכלה הנאו-קלאסית טוענת כי בעיות אלו הינן השפעות חיצוניות, הניתנות לפיתרון, אך דיילי מציין כי זוהי אוטופיה המזכירה את משפטו של ארכימדס: "תנו לי נקודת משען ואניף את העולם".
הבעיה השנייה היא, שפעמים רבות כאשר משנים גדלים במערכת, אי אפשר להגדיל את כל הגדלים באותו יחס. דבר זה נובע מכך שיש בדרך כלל גדלים שתלויים במכפלה של גדלים אחרים, וגדלים אלו גדלים באופן לא לינארי ביחס לגדלים האחרים. לדוגמה, הכפלת אורך, רוחב וגובה של תיבה פי שתיים, מכפילה את שטח הפנים שלה פי 4, ואת הנפח והמשקל שלה פי 8.
מכאן אנו רואים שהקצאה יעילה פרטו מניחה גם גודל נתון של הכלכלה, אולם הגודל איננו יכול לגדול באופן יחסי כשגדולה של המערכת האקולוגית הינו נתון, ומתמטית לא ניתן להגדיל את המימדים בצורה שתשמור על יחסים שווים.
לכן ביולוגים קובעים כי יש גודל נכון של הכלכלה, שאין לעוברו, וכי הגודל הזה בטח שאיננו אין-סופי.
מדע פוזיטיבי
כלכלנים מתפארים ב"מדע הכלכלה" בכך שהוא "מדע פוזיטיבי" (בניגוד למחקר נורמטיבי). הקצאה יעילה נחשבת חיובית, או ניתנת למדידה אמפירית, למרות שההנחה, כפי שראינו הינה של חלוקה נתונה. באם גודל הכלכלה הינו בר קיימא או לא, הכלכלה מניחה שהיא חיובית, אשר מכילה את הגורמים הביו-פיזיקליים, למרות ששאלות של דאגה לעתיד או מינים אחרים אינם נידונות.
כמו מדעים אחרים, הכלכלנים מניחים כמה גורמים: ציון היעילות, יעילות פארטו, שיפוט נורמטיבי. אולם אם כולם משפרים את מצבם, ואתה נשאר במצב סטטי, היעילות פארטו עולה. אולם אם אתה אדם קנאי, אזי יתכן שהרווחה החברתית תרד.
כמו כן, חלוקה מחדש יכולה להגביר את הרווחה החברתית, משום שהאנשים העשירים נהנים מהכסף שלהם פחות מאנשים עניים, שצריכים את הכסף יותר מהעשירים. הרווחה השולית שלהם מכל הכנסה נוספת שלהם גבוהה יותר. כלכלנים נאו-קלאסיים טוענים שאי אפשר להשוות בכלל בין הנאה של אנשים, ואם לדוגמה ביל גייטס מפסיד דולר, יכול להיות שזה כואב לו יותר מאשר אם דלפון מפסיד 100 דולר, אלא שזו הנחה בעייתית מאוד (ששוב, לא מסתדרת עם ממצאים אמפיריים מפסיכולוגיה).
הכלכלה הנאו-קלאסית, מניחה שהאנשים הינם שונים, מבודדים אחד מהשני. הכלכלה האקולוגית רואה את האדם, כאדם כחלק מהקהילה, קהילה הקשורה בשאר בני האדם ובביוספירה.
החלוקה של ההכנסה וההון
כלכלנים אקולוגיים מבחינים בין חלוקה של הכנסה, וחלוקה של הון, ובין החלוקה הפונקציונלית והפרסונלית של ההכנסה. הון הינו הכמות של הנכסים, הנמדדים בתקופת זמן מסויימת (כמו מלאי), אשר נמדדת ככסף בבנק, פלוס שווי השוק של אגרות חוב, פלוס מניות, אדמה, נכסים, ומוצרי צריכה בני קיימא (מקררים, מכוניות, וכו'). הכנסה הינה זרם של הרווחים מנכסים אלו, פלוס רווחים מכוח העבודה שלך, למשך תקופת זמן מסויימת, אשר לרוב נמדדת כשנה. כח עבודה איננו יכול להימכר, כי זה סוג של עבדות, אך יכול להישכר לתקופה מסויימת (חוזה עבודה וכו'). לכן, הכנסה והון הינם שני גדלים שונים, הנמדדים ביחידות שונות, ומתחלקים שונה על פני האוכלוסייה. ההון לרוב נחשב יותר מהכנסה, וההון הכלכלי לרוב נחשב יותר מההון בכלליות. בשנת 1989 אחוז המשפחות העשירות ביותר בארצות הברית, החזיק 48 אחוזים מההון הפיננסי, ובשנים הצמיחה תרמה רק לשני העשירונים העליונים. שום תאוריה יכולה להסביר את ההבדל בחלוקה בין הפרטים במשק.
ההתפלגות התפקודית והפרסונלית של ההכנסה
הכנסה מתחלקת בין אנשים, בהתאם למקור, המכונה חלוקה פרסונלית. הכנסה מתחלקת גם לפי כמה מההכנסה הולכת למשכורת, ריבית, שכירות ורווח – החלוקה הפונקציונלית (תפקודית). הרעיון מאחורי החלוקה התפקודית היא שההכנסה איננה קודם נוצרת, ואז מחולקת, אלא מחולקת, בזמן שהיא נוצרת לפי הגורמים המרכיבים אותה. המשכורת מגיעה מהון של כושר עבודה, הריבית מהון, השכירות מהחזקת רכוש או קרקע, והרווח מיזמות. המחירים של כל גורם, קובעים את ההכנסה ממנו. לכן ההתפלגות הפרסונלית של הון כפול השכירות מכל סוג של נכסי הון מגדיר את ההתפלגות הפרסונלית של ההכנסה.
מדידת החלוקה
הדגמה שימושית הינה עקומת לורנץ. ציר ה-X מראה את אחוז הכנסות הפרטים, מהפרט שקיבל את ההכנסה הנמוכה ביותר, עד לפרט שקיבל את ההכנסה הגבוהה ביותר. ציר ה-Y מראה את אחוז סך ההכנסות.
בשיוויון מוחלט, עקומת לורנץ תעבור בקו 45 המעלות. באי שיוויון מוחלט (אדם אחד מקבל את כל ההכנסות), העקומה תעבור על כל ציר ה-X (הפרטים שלא מרוויחים דבר), ותעלה למעלה רק בסופו (הפרט שמרוויח את כל ההכנסות).
כך שככל שהעקומה ישרה יותר, כך השיוויון גם גדל, וככך שהעקומה גדולה יותר, אי השיוויון עולה.
היחס בין האזור הכלוא בין קו 45 המעלות והעקומה, לבין כל המשולש הוא מדד ג'יני. בשיוויון מלא, ערכו של המדד הוא אפס, ובאי שיוויון מלא, המדד הוא אחד.
תיאור סטטיסטי נוסף הינו טבלת שכיחויות רגילה. ציר ה-X מראה קטגוריות הכנסה (חציון, ממוצה וכו'), וציר ה-Y מראה את כמות האנשים שזהו הכנסתם (שכיחות). לרוב, השכיח מאוד רחוק מהממוצע, והזנב של ההתפלגות הינו ארוך מאוד.
מהו הטווח הרצוי באי השוויון בחלוקת הכנסות
לא ברור האם יש טווח רצוי, יש הגורסים כי הטווח הינו שהמשכורת הגבוהה ביותר במשק תהיה גבוהה פי 4 מהנמוכה. יש הגורסים יותר. כרגע הטווח איננו מוגדר, ובשנת 1999 בארצות הברית, המנכ"ל הממוצע הרוויח פי 475 מהפועל הממוצע.
הכלכלנים האקולוגים לא מקבלים שההכנסה יכולה לצמוח לנצח.אם הסף העליון להכנסות הינו מוגבל, אז גם המקסימום לבן אדם אחד הינו מוגבל גם כן. הנושא של טווח של אי שיוויון הינו קריטי, אך לא קיבל מספיק תשומת לב. ברור כי ההנחה של הכלכלנים כיום, שיש לשמור על אי השיוויון, משום שהצמיחה הינה לנצח, איננה נותנת פיתרון מספק.
השפעת אי השיוויון על הקהילה והבריאות
אי השוויון של החלוקה לא רק משפיע על התנאים לחלוקה יעילה, אלה גם משפיע על הצדק בחברה. עובדות מראות שאי השיוויון בהכנסות, משפיע בצורה מכריע על שיעורי החולי והמוות. העניים יחסית לעשירים חולים יותר, ומתים בגיל מוקדם יותר. הסיבות לכך יכולות להיות מתח רב יותר. המתח גורם לשליטה מופחתת על נסיבות החיים, סיכון גבוה יותר לאובדן העבודה, רמה פחותה של הכרה מצד החברה.
חלוקה בין זמנית של הון
לפני תקופת המהפכה התעשייתית, השינוי הטכנולוגי במדינות היה איטי, ודור אחד השאיר לדור הבא אחריו אותו כמות של משאבים. לאחר המהפכה התעשייתית, הטכנולוגיה החלה להתפתח במהירות, ואנשים מצפים לשפר את חייהם של ילדיהם. אולם ההתפתחות הטכנולוגיה, והצריכה המוגברת מביאה לדילול המשאבים והגברת הזיהום, דבר המעלה את אי השיוויון הבין דורי.