אקו-ויקי

PCB

פוליכלורידים ביפניל (באנגלית: PCB) היא מחלקה של תרכובות אורגניות עם 1 עד 10 אטומי כלור צמודים לביפניל ובעלי נוסחא מתמטית-כימית C12H10-xClx. קבוצה זו של חומרים הינה יציבה, מסיסה בשומן, רעילה ומסרטנת. בנוסף, קיים חשד לפיו גם כמויות קטנות עלולים חומרים אלה לגרום לשינויים הורמונליים בגלל הדמיון שלהם להורמונים של חיות (כולל בני אדם).

PCB מהווים מזהם מים מסוכן, ונחשבים לאחת הדוגמאות הקלאסיות של השפעה סביבתית של האדם, שמצד אחד היא רחבת היקף ומצד שני קשה להעריך את היקפה ומימדיה, למרות שעברו כמעט 100 שנים מאז החלו לייצר את התרכובות, והוא אסור בשימוש כבר 35 שנה, ההשפעות שלו על בריאות האדם והסביבה אינן ברורות עד היום. יתרה מזאת, ייתכן והמין האנושי ומינים אחרים יחוו את רוב השפעת החומרים רק בעוד עשרות שנים, עם כניסה מוגברת שלהם לתוך המערכת הביוספרית.

תכונות כימיות

רוב מבין 209 החומרים השייכים למחלקה זו, הינם גבישים נטולי-צבע ונטולי-ריח. התרכובות המסחריות הינן נוזלים דביקים וצלולים (התרכובות בעלות מספר גבוה יותר של אטומי כלור הינן יותר דביקות, לדוגמה, Aroclor 1260 מכונה "שרף דביק"). למרות שהתכונות הכימיות והפיזיות של התרכובות הינן שונות, לחומרי PCB יש מסיסות נמוכה במים, ולחץ אדים נמוך. הם מסיסי בתוך רוב הממסים האורגניים, שמנים ושומנים. תרכובות PCB הינן תרכובות יציבות מאוד ולא מתפרקות בקלות.

היסטוריה

הייצור של חומרי PCB החל בשנות 1920 על ידי חברת Swann Chemical Company. בשנת 1929 חברת מונסנטו קנתה את התהליך והחלה לייצר את התרכובות תחת השם Aroclor משנת 1930 ועד שנת 1977. ג'נרל אלקטריק שיווקה מוצר דומה תחת השם Pyrenol. היו גם שמות נוספים כמו "פנולים" או Kennechlor).

תערובות המכילות חומרי PCB שימשו בייצור מוצרים רבים כולל כחומרי בידוד בקבלים ושנאים בתעשיות חשמליות, נוזלים להובלת חום, נוזלים הידראוליים, שמני סיכה ומניעת חיכוך, תוספים לחומרי הדברה, צבעים, ניירות העתקה ללא פחמן (NCR), דבקים, חומרי איטום, פלסטיק, מעכבי בעירה ריאקטיביים, וכחומרי קיבוע עבור מיקרוסקופיה, הם שימשו גם בהשתלות רפואיות.

ייצור החומרים הלך וגדל והגיע לשיא בשנות ה-60. בזמן זה התקיים לובי של חברות האלקטרוניקה בקונגרס האמריקאי כדי להפוך אותם לציוד בטיחות חובה.

בשנת 1966, הכימאי השוודי Soren Jensen גילה תרכובות PCB בצורה של זיהום בטבע, בזמן שחיפש אחר עקבות של די די טי. (ייתכן והוא העניק להם את שמם, קודם לכם הם נקראו "פנולים", או בשמם המסחרי - Aroclor, Kennechlor, Pyrenol ואחרים).

בשנת 1973 הועברו תקנות לצמצום השימוש בחומרים אלו ב"אוויר הפתוח". בין היתר נאסר השימוש בהם: כמרככים בצבע ובבטון, כזרזים בתגובות יציקה, כמעכבי בעירה, כתוספים בצבעים ובציפויים נגד מים ובתופסנים של פסי רכבת. אולם השימוש בחומרים אלו הותר לצורך שימושים "סגורים", שנתברר לאחר מכן שגם הם דלפו לסביבה. בארצות הברית הוצא ה-PCB אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.

לפי הערכה בספר גבולות לצמיחה: עדכון 30 שנה (ספר), מתוך הכמות של PCB שיוצרה עד כה, כ-30% השתחררה לטבע. עם זאת החומרים אינם מתמוססים בקלות ולוקח זמן עד שהם נשטפים לתוך מי תהום, נהרות ואוקיינוסים. הערכה היא כי עד כה נכנסו למערכת הימית רק אחוז אחד מהכמות שיוצרה, כך שכמות נכבדה מהחומרים עוד צפויה להיכנס למערכת הביוספרית.

מקרי זיהום נקודתיים

זיהום מים ב-PCB בארצות הברית

במשך 40 שנה היה תאגיד מונסנטו מונופול על ייצור תרכובות PCB בארצות הברית. החברה נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כמזהם עולמי וכחומר המצטבר במעלה שרשרת המזון. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד".[1] מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והם הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.

בשנות ה-60, המפעל של מונסנטו ב-Sauget אילינוי היה היצרן הגדול ביותר של תרכובות PCB, שנשארו במים באזור Dead Creek Sauget. מקור רשמי בסוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית התייחס למקום כ-"אחת הקהילות המזוהמות ביותר באזור" ו-"מרק של כימיקלים שונים".[2]

בשנת 2002, פרסם העיתון הוושינגטון פוסט כתבת שער על המורשת של זיהום מים חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בעקבות ייצור והפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם כספית ו-PCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.[1] מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".[1]

בכתבה אחרת שפורסמה בשנת 2002, דיווח הניו-יורק טיימס, שמונסנטו שפכה 45 טונות של PCB לתוך Snow Creek, ערוץ שזרם אל Choccolocco Creek שבשנת 1969 סיפק את רוב מי השתייה של האזור. כמו כן קברה החברה מיליוני ק"ג של PCB במזבלות פתוחות בגבעות בקרבת המפעל וסביב שכונות מגורים. [3]

למרות הוצאת ה-PCB אל מחוץ לחוק בסוף שנות ה-70, מונסנטו לא ניקתה כראוי את השטח. רמות זיהום נתגלו מאוחר יותר על ידי הרשויות. מונסנטו ניקתה ביוזמתה שטח מסויים, אבל הדבר לא היה מספק. הדבר הוביל לחקירה מהירה מצד סוכנות הסביבה של ארצות הברית. הוגשו 5 תביעות ייצוגיות נגד החברה [1].

חברת סלושה (Solutia), חברת בת של מונסנטו, שהייתה הנתבעת העיקרית בתיק, הודיעה כי היא קרובה לפשיטת רגל בגלל עלויות המשפט, דבר זה היה הופך את מונסנטו לנתבעת העיקרית. מספר ימים לאחר מכן, ב-22 בפברואר 2002, מונסנטו, סלושה וחברת הביטוח, הגיעו להסדר במסגרתו הן חויבו לשלם סך של 700 מיליון דולר ל-20,000 מתושבי העיירה אניסטון שסבלו מזיהום PCB. מתוך סכום זה מונסנטו שילמה 390 מיליון דולר, הביטוח המסחרי 160 מיליון דולר וסלושה 50 מיליון דולר.[4] מונסנטו נמצאה אשמה ב"הזנחה, הפקרות, הדחקה של האמת, הטרדה, הסגת גבול, והתנהגות שערורייתית".[5]

זיהום עולמי

בשל התפשטות PCB ממקורות זיהום אל תוך מקווי מים, והצטברות שלו בתוך מערכות ביולוגיות, תרכובות PCB נמצאות כיום בכל המערכת הביוספרית, כולל בתוך בני אדם. במהלך המשפט בארצות הברית נגד חברת מונסנטו, הודה בכך עורך הדין של החברה, בניסיון שלו להפחית את החשש מפני החומר: "האמת היא ש-PBCs הם בכל מקום. הם בבשר, הם בכל מקום בבית המשפט, הם בכל מקום והם כך במשך תקופה ארוכה, יחד עם הרבה חומרים אחרים". [2]

עד היום חברת מונסנטו ממשיכה להכחיש שיש לחומרים השפעות בריאותיות מלבד מחלת העור chloracne, וזאת למרות המחקרים הרבים לגבי השפעות בריאותיות של תרכובות אלה.

השפעות בריאותיות

הרעילות של חומרי PCB משתנה באופן משמעותי לחומרים שונים. קבוצה של חומרים הידועה כנון-אורתו PCB, (כלומר PCB 77, 126, 169 וכו'), הידועים גם בשם coplanaer PCBs, הם בעלי תכונות דומות לדיאוקסנים, ובאופן כללי הינם בין הנגזרות הרעילות ביותר במשפחת החומרים. היות ו-PCB נמצאים כמעט תמיד בתערובות מורכבות, פותח המושג של גורמים שווי ערך לרעילות, Toxic equivalency factors (TEFs), כדי לאפשר הערכת סיכונים ובקרה רגולטורית.

ההשפעה הבריאותית הנפוצה ביותר בקרב אנשים שנחשפו לכמות גדולה של PCB הם בעיות עור כמו פריחה, אבל אלו ידועים כתסמינים של הרעלה מתמשכת כבר משנות 1920. מחקרים בעובדים שנחשפו לחומרים הראו שינויים בדם ובשתן שיכולים להצביע על נזק לכבד. טיפול פוטנציאלי עבור מי שנחשף ל-PCB (בדומה למי שנחשף לדיאוקסין כלורידי) הוא החומר המלאכותי Olestra שיכול להאיץ את ההפטרות של הגוף מה-PCB. לא סביר שחשיפה של האוכלוסייה הכללית ל-PCB תגרור השפעות על העור או על הכבד. רוב המחקרים על השפעות בריאותיות של PCB באוכלוסייה הכללית בחנו ילדים של אמהות שנחשפו לחומרים אלו.

חיות שאכלו מזון שהכיל כמויות גדולות של PCB במשך זמן קצר פיתחו נזק קל בכבד וחלקם מת. חיות שאכלו כמויות קטנות יותר של PCB במזון במשך מספר שבועות או חודשים פיתחו בעיות בריאותיות שונות, כולל אנמיה, פצעוני אקנה בעור, ופגיעות בכבד, בקיבה ובבלוטת התריס, (כולל סרטן הכבד). עוד השפעות של PCB בבעלי חיים כללו שינויים במערכת החיסונית, שינויי התנהגות, ופגיעה במערכת הרבייה. לא ידוע על כך ש-PCB גורמים לפגיעות בעוברים אצל בני אדם, למרות שהחומרים שפעולתם דומה יותר לדיאוקסין ידועים כבעלי השפעות טרטוגנית (גרימת מומים בעוברים במהלך ההריון) שונות בקרב בעלי חיים.

קשר לסרטן

כמה מחקרים על עובדים מצביעים על כך שחומרי PCB קשורים לסוגים מסויימים של סרטן בבני אדם, כמו סרטן הכבד, וסרטן תעלות מרה. משרד הבריאות ושרותי האדם (DHHS) הגיע למסקנה שהגיוני לצפות ש-PCB יהיו קרציוגנים. הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית (EPA) והסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) קבעו כי PCB הוא מסרטנים סביר בבני אדם. PCB מסווגים כחומרים שהינם מסרטנים סביבתיים על ידי המוסד הלאומי לסרטן, ארגון הבריאות העולמי והסוכנות לחומרים רעילים ולרישום מחלות.(U.S. EPA 1996; IARC 1978, 1987) מחקר שנוהל על ידי התוכנית הלאומית לחקר רעלים, אישר כי PCB126 ותערובת של PCB126 וPCB153 הם קרציוגנים בבני אדם.

מחקר משנת 2011 בצפון איטליה מצא קשר אפשרי בין חשיפה ארוכת טווח ל-PCB כזיהום קרקע לבין תחלואה בלימפומה שאינה הודג'קין. [3] מחקרים שונים מצאו קשרים אפשריים בין כימיקלים שונים לבין תחלואה ב-NHL. מחקר משנת 2015 בדק אם יש קשר בין נוכחות של 27 כימיקלים חשודים שנמצאו באבק הבית לבין תחלואה ב-NHL ב-4 ערים בארצות הברית כדי לנסות לבדוק השפעה של זיהום צולב (השפעה משותפת של מזהמים) המחקר בדק קשר בין צירוף משוכלל של 5 תרכובות PCB, יחד עם 7 תרכובות PAHs, ו-15 חומרי הדברה. נמצא קשר סטטיסטי מובהק ב-3 מתוך 4 הערים שנבדקו, ובאתר הרביעי הקשר היה קיים אך לא מובהק. באופן כללי אינדקס המזהמים המשותף היה קשור לסיכון תחלואה מוגבר ב-30% בקרב הרבעון שנחשף לזיהום הגבוה. בעיר אחת הסיכון היה גבוה ב-70%. בערים שונות הייתה השפעה בגודל שונה לכימיקלים שונים. PCBs היו גורם משמעותי בדטרויט ואילו באיווה הגורם המשמעותי היה חומרי הדברה. החוקרים טוענים כי המחקר מדגיש את החשיבות של בדיקת השפעה משותפת של כימיקלים ולא רק בדיקות של כימיקלים בודדים. [6]

בעיות בהתפתחות במערכת העצבים

התוכנית הלאומית לרישום חומרים רעילים ומחלות (ATSDR) חושדת גם כי תרכובות PCB מתרכזות בגוף האדם עקב צריכת דגים, ועלולה לגרור בעיות התפתחות ובעיות נוירולוגיות בקרב ילדים.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Monsanto Hid Decades Of Pollution Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01
  2. ^ Spain, William ,The Wall Street Journal, "Tiny Sauget, Illinois, likes business misfits", Pittsburgh Post-Gazette, October 3, 2006
  3. ^ Sack, Kevin, PCB Pollution Suits Have Day in Court in Alabama. The New York Times, January 27, 2002
  4. ^ מונסנטו הסדיר התביעה על הרעלה כימית ynet, 21.08.03
  5. ^ Monsanto Held Liable For PCB Dumping Michael Grunwald, Washington Post , 23/2/2002
  6. ^ Czarnota J et al, Analysis of Environmental Chemical Mixtures and Non-Hodgkin Lymphoma Risk in the NCI-SEER NHL Study, Environ Health Perspect; 2015 Oct;123(10):965-70. DOI:10.1289/ehp.1408630
מים

מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור

 

זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים

מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=PCB&oldid=124315"