תחבורה רכה
תחבורה רכה (באנגלית: Soft Transportation) או מיקרו-תחבורה (Micromobility) הם אוסף של אמצעי תחבורה בעלי מאפיינים משותפים: ובעיקר משקל עצמי נמוך, ומהירות מקסימלית נמוכה יחסית (עד 25 קמ"ש). הדבר כולל אופניים, אופניים חשמליים, אופניים מושכרים, קורקינט חשמלי ואמצעי תחבורה נוספים.
המשקל עצמי נמוך יחד עם מהירות נמוכה יחסית פירושם שאמצעי תחבורה רכה מהווים איום נמוך על משתמשים אחרים בהקשר של תאונות דרכים. בנוסף הם חולקים תכונות כמו צריכה נמוכה של משאבי חניה, צריכה נמוכה של משאבי דרך (לא עומדים בפקקי תנועה), עומס קטן על תשתיות, שילוב נוח בתחבורה ציבורית, צריכה נמוכה של אנרגיה, רמת מינוע נמוכה או הסתמכות על הגוף, פליטה נמוכה או אפסית של זיהום אוויר, כמות נמוכה של זיהום רעש, עלות כלכלית נמוכה מבחינת עלות רכישה ותחזוקה, אפשרות של עצירה ספונטנית - (ולכן בנייה של הון חברתי וגמישות), ולפעמים גם עידוד של פעילות גופנית ותחבורה פעילה.
אמצעי התחבורה המאפיינים ביותר את התחבורה הרכה הם הולכי רגל, אופניים, ואופניים חשמליים, קורקינט חשמלי וכיסא גלגלים. בנוסף התחבורה הרכה כוללת מגוון גדול של אמצעים נוספים - גלגליות (סקטים), רולר-בלייד, סקייט-בורד, קורקטינט, תלת-אופן, אופני טנדם, ריקשה, האבר-בורד, סאגווי, אופני הליכה, ואף קלנועיות.
אמצעי התחבורה הרכה דורשים תשתיות דומות ומשלימות וכן תכנון עירוני דומה: תכנון מוטה הולכי רגל, תשתיות אופניים, מדרחובים ותכנון מוטה תחבורה ציבורית. התכנון העירוני הכולל עבור תחבורה רכה הוא בדרך כלל עירוניות מתחדשת זאת בניגוד לפרבור ותכנון מוטה רכב פרטי שמייצרים בעיות לכלל אמצעי התחבורה הרכה.
עליות, מחסור בתשתיות (וסיכון מצד תחבורה כבדה כמו מכוניות, אופנועים, אוטובוסים ומשאיות או בין משתמשים שונים של תחבורה רכה), תכנון מוטה רכב פרטי ומזג אוויר גרוע (חם מידי, קר מידי, גשם, שלג) יוצרים תמריצים נגד שימוש בתחבורה רכה ומקשים על השימוש בה. לדוגמה תכנון של ערים בצפיפות בנייה נמוכה מידי ו/או שימוש בהפרדת שימושי קרקע גורמים לכך שעבור אנשים רבים יעדים מבוקשים כמו מקומות עבודה, בתי ספר וחנויות מזון נמצאות במרחק גדול ממרחק הליכה נוח (כ-400 מטרים).
טקסט מוקטן==מאפיינים של אמצעי תחבורה רכה שונים== אמצעי התחבורה הרכה מאפשרים תכונה של מגוון ביחס לאמצעי תחבורה לטווחים של עד כ-15 קילומטרים, והם מהווים אמצעי משלים לתחבורה ציבורית כדי לספק את כלל צרכי התחבורה.
- הליכה ברגל - לא דורשת הכשרה מיוחדת או ציוד, מתאימה לטווח של עד 400 מטרים בצורה נוחה ועד מספר קילומטרים - בדרך כלל עד 1 ק"מ למסע ביחס לצורכי יוממות במדינות מערביות. תכנון ידידותי להולכי רגל הוא כלל הצעדים שניתן לבצע על ידי מדיניות של הרשויות לדוגמה שתילת עצים נותני צל בצידי מדרכות כדי לספק צל.
- תחבורת אופניים - דורשת אופניים וכן תשתיות אופניים כמו שבילי אופניים ושדרות אופניים. מתאימה לטווח של עד 5 ק"מ בצורה נוחה ועד כ-7 ק"מ לצורכי יוממות. בנוסף למכשולים ביחס לאמצעים אחרים, תחבורת אופניים מתקשה יותר להתמודד עם עליות. ניתן לספק מענה על ידי אופניים חשמליים, תחבורה ציבורית או מדרגות אופניים.
- אופניים מתקפלים - מתאימים במיוחד למי שרוצים להיעזר בתחבורה ציבורית או שמפחדים שיגנבו להם את האופניים ורוצים לשמור אותם בבית או במשרד.
- קורקינט, סקייט בורד, רולר-בליידס - מתאימים למי שרוצים לנסוע למרחקים קצרים יחסית 1–3 ק"מ ו/או רוצים להשתלב בתחבורה ציבורית בצורה קלה - המשקל העצמי והגודל נמוכים יותר לעומת אופניים. דבר זה נכון במיוחד בשעות העומס שבהם במקומות רבים לא ניתן להעלות אופניים לרכבות לדוגמה. סקייט-בורד ורולר בליידס דורשים השגת מומחיות בשיווי משקל. לעומת זאת קורקינט יציב יותר. קורקינט מאפשר העלאה מהירה לדירה או למשרד. יש לו יתרון ביחס לילדים שכן המשקל שלו הוא נמוך יותר מאשר אופניים ולכן המשקל שלו ביחס לרוכב הוא קטן יותר. לכל האמצעים האלה יתרון ביחס לאופניים גם כאשר מגיעים למדרגות או למעלית - קל להעלות אותם. גם אם יש עליה תלולה אפשר להעלות אותה כהולך רגל. השימוש בדחיפה ברגל במקום בפידול קל יותר כאשר יש עליה ביחס לאופניים. הגלגלים הקטנים יותר של הקורקינט ורולר-בליידס פירושם שמשטחים לא חלקים כמו מדרכות הם פחות נוחים לנסיעה ולכן השימוש בהם נוח בהרבה בתשתיות אופניים כמו שבילי אופניים ורחובות אופניים.
- אופני טנדם - מתאימים לדוגמה לרוכבים עיוורים.
- אופניים לנכים - אופני שכיבה שבהם מניעים דוושות באמצעות הידיים. אופציה אחרת היא אופניים חשמליים שמתחברים לכיסא גלגלים ויוצרים תלת אופן חשמלי.
- אופניים חשמליים - מאפשרים רכיבה באופניים לקהל גדול שעלול להתקשות בשימוש באופניים רגילים - אנשים שחוששים להתאמץ או שהם לא בכושר, מי שחושש מחום והזעה, רכיבה בעליות תלולות וארוכות (ערים כמו ירושלים, חיפה, טבריה), רכיבה למי שלובש לבוש רשמי ומסורבל, למי שרוצה לרכוב לטווחים של 5–15 ק"מ, לאנשים שסובלים מבעיות בריאות (לדוגמה חולי לב), טווח נוח באופניים חשמליים הוא עד 7 או 10 ק"מ. החיסרון של אופניים חשמליים הוא מחיר גבוה יותר וכן כלי כבד יותר. כמו כן אופניים אלה עלולים להיות מסוכנים יותר (במיוחד אופניים ללא פידול ו/או אופניים שיכולים להגיע מעל 25 קמ"ש), הם דורשים כמות גדולה יותר של אנרגיה שאינה בהכרח אנרגיה מתחדשת והם מקטנים את כמות ההפעילות הגופנית ביחס לאופניים רגילים (אך משפרים את המצב לעומת נהגי מכוניות).
- קורקינט חשמלי - דומה לקורקינט אבל יכול להגיע למהירות גבוהה הרבה יותר. דומים לאופניים חשמליים בשימושים ובטווח הביצועים. השימוש בקורקינט חשמלי נוח יותר לשם הגעה ושילוב בתחבורה ציבורית בגלל אפשרות קלה יותר לקפל את הקורינקט. נוחות הקיפול מקלה גם על העלאת הקורקינט לבית או למשרד. חסרונות הקורקינט החשמלי הוא שהוא נחשב פחות בטוח לעומת אופניים חשמליים. הרוכב עומד ולכן מרכז הכובד של הכלי נמצא גבוה יותר ולכן יכול לאבד שיווי משקל בקלות יותר. כמו כן הגלגלים הקטנים יותר של הכלי עלולים להיתקע או להחליק ולגרום לנפילה.
- אופניי מטען - אופניים או עיצוב דומה להובלת מטענים, ילדים או מבוגרים.
- תלת אופן - ידני או עם מנוע חשמלי- לשם הובלת ילדים או מסעות באופניים, עקב אילוצים גופניים שונים (כמו בעיות שיווי משקל, מגבלה ביד, חוסר בטחון עצמי), פתרונות לאנשים עם מוגבלויות - לדוגמה כיסא גלגלים שמתחבר למוט קדמי.
- סאגווי - משמש בעיקר לצורכי תיירות, נופש, מחירו גבוה יחסית והוא גם כבד יחסית ולכן נמצא מעט בשימוש לצורכי יוממות.
- האבר בורד - אמצעי חדש יחסית - דומה לסאגווי אבל קל יותר וזול הרבה יותר. אחד החסרונות שלו הוא מחסור בפעילות גופנית.
- קלנועית - תלת אופן איטי ממונע - בדרך כלל משמש אוכלוסיה מבוגרת ו/או נכים. מאפשר גם לפעמים הסעת נוסע נוסף וכן הובלת משא קל. המהירות האיטית של הקלנועית פרושה שהיא בטוחה יותר ביחס לתאונה עצמית, עם זאת המהירות האיטית גם עלולה לסכן את המשתמש בערים שבהם אין שבילי אופניים ותשתיות דומות.
שימוש בתחבורה רכה בישראל
בישראל אין מדידה עקבית ושנתית של כמות משתמשי התחבורה הרכה. סקרים על פיצול נסיעות לישובים שונים בוצעו בפעם האחרונה בשנת 2008 על ידי מפקד הלמ"ס.
עיריית תל אביב מבצעת סקרי פיצול נסיעות ובחינה של מאפייני שימוש באופניים וברגל מדי שנתיים, מאז שנת 2007. נכון לשנת 2016, בחלוקה של אמצעי ההגעה העיקרי למקום העיסוק (עבודה, צבא, לימודים) בקרב התושבים הבוגרים של העיר - 17.5% ענו שהאמצעי העיקרי הוא הליכה ברגל ועוד כ-16.5% ענו שהאמצעי העיקרי הוא רכיבת אופניים - סה"כ 34% מכלל העובדים הלומדים או המשרתים בצבא השתמשו בתחבורה רכה. משנת 2007 הייתה ירידה ואחר כך עליה באחוז התושבים הבוגרים שהלכו ברגל ליעד העיקרי שלהם. (מ-16% ל-11% ועליה ל-17.5%) ועליה בשימוש באופניים (מ-6.7% ל-16.5%). סה"כ השימוש בתחבורה רכה בעיר גדל מ-23% בשנת 2007 ל-34% בשנת 2016. [1]
בקרב תלמידים בתל אביב בגילאים 5–19, 39.5% הגיעו ברגל, 11% הגיעו באופניים (מתוכם חצי השתמשו באופניים חשמליים), ו-2.7% הורכבו באופניים על ידי הורים. סה"כ השתמשו באמצעי תחבורה רכה 54% מבין התלמידים בעיר. [2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מיקרו-תחבורה
- דרור רשף, השוואה בין מדינות בבטיחות בדרכים, בדגש על הולכי רגל ותחבורה רכה, בהתבסס על נתוני ארגון הבריאות העולמי, 2018
- מפות
- מפת עירוניות מתחדשת ברחבי העולם, המפה כוללת דוגמאות של איזורי מיתון תנועה, מעברי חצייה בטוחים ועוד שיפורים לתשתיות ההליכה ממקומות שונים בעולם.
- מפת הולכי הרגל בישראל. המפה מציגה איזורי מיתון תנועה, חסמים להליכה כמו כבישים ראשיים או בלוקים ארוכים, דוגמאות למעברי חצייה באיכות טובה או רעה ועוד.
- מפה של רוכבי אופניים והולכי רגל שנפגעו בתאונות דרכים בערים בישראל באופן קטלני או קשה
| הולכי רגל | |
|
הולכי רגל: הולכי רגל - תחבורה פעילה - הולכי רגל בישראל - תחבורה רכה - אורח חיים יושבני |
 |
|
תכנון עירוני ובטיחות: עירוניות מתחדשת - חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים - הליכתיות - עירוב שימושי קרקע - בנייה מרקמית - עצים בעיר - מיתון תנועה - אזור מיתון תנועה - מעבר חצייה בטוח - מרחב משותף (תחבורה) - מדרחוב - Woonerf - בטיחות הולכי רגל - בטיחות הולכי רגל בישראל | |
|
ספרים, כלים לשינוי ומאבקים: Fighting Traffic - מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות - עיר הליכתית - המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם - מרחב - התנועה לעירוניות בישראל - Reclaim the Streets - פרויקט המקומות הציבוריים - יום ההליכה העולמי - אוטובוס מהלך - סיקלוביה - עירוניות טקטית
| |