צמיחה אין סופית

צמיחה אין סופית פירושה גידול מתמיד במדד מסוים (למשל, גודל האוכלוסיה, צריכת אנרגיה, סכום כסף חיובי או שלילי) של גורם מסוים (אדם, מוסד חברתית, חברה מסחרית, עיר, ציבליציזה, כלל האנושות). צמיחה כזו מתקיימת מבלי תנאי מוסכם מראש מתי כדאי לעצור. הרצון בעצירה כזו יכולה לנבוע משיקולים כמו בריאות, שמירה על מערכות אקולוגיות מתפקדות. תומכים בצמיחה מתמדת רואים בדבר דבר הגיוני, טבעי ולפעמים ברור מאליו. מתנגדים לה מתארים אותה כדבר הרסני לספינת החלל כדור הארץ וכאיום על הדורות הבאים - איום מרכזי לקיימות.

בחקר הכלכלה ובפוליטיקה ובתרבות, רוב הזרמים כיום תומכים בצמיחה אינסופית או מתעלמים מהשפעות שליליות אפשריות של הצמיחה, בשני תחומים בולטים עיקריים - האחד הוא גידול אוכלוסין והשני הוא צמיחה כלכלית לנפש וצמיחה כלכלית בכלל - גידול של תוצר מקומי גולמי. במיוחד הדבר בולט כהנחה משתמעת או מפורשת של כלכלה נאו-קלאסית וכן מהנחות של זרמים אחרים בקפיטליזם כמו ליבנרטנים או פופליסטים ימנים. לדבר זה שותפים גם כלכלנים רבים מהזרם הסוציאל דמוקרטי.

מדענים, ביולוגים, וכלכלנים אקולוגיים טענו מול מודלים אלה כי בטווח הארוך צמיחה כזו אינה בת קיימא בתנאים הידועים לנו. גידול אוכלוסין בפלנטה בודדת מגיעה לקשיים הולכים וגדלים בתחומים כמו חקלאות ייצור ראשוני ולבסוף אפילו בתחומים עוד יותר בעייתיים כמו מחזור החמצן ושטח או נפח נתונים של הכוכב. מדענים הציגו את הספרים גבולות לצמיחה (1973) ואת המאמרים על גבולות פלנטריים (החל מ-2009) להצביע על גבולות שונים שהאנושות עלולה לעבור ויגרמו לבעיות אקולוגיות או חברתיות. גידול בצמיחה הכלכלית הוא לכאורה מעט קל יותר אבל סובל מבעיות דומות.

את הקשר בין שני המשתנים וביחס למשתנה שלישי של טכנולוגיה] ניתן להציג במשוואת זהות I=PAT שבה השפעה סביבתית מסויימת (נניח זיהום על ידי חומר כלשהו, הגדלה או הקטנה של ריכוז חומר כלשהו בכדור הארץ - נניח פחמן דו חמצני באטומספירה, הכחדה של מיני בעלי חיים) מפורקת לשלושה רכיבים - אוכלוסיה (P) צריכה ממוצעת לנפש בדולרים (A) ו"השפעה טכנולוגית" ממוצעת של כל דולר צריכה. לפי התומכים בצמיחה אינוספית שינוי טכנולוגי יאפשר לאנושות להגדיל עוד ועוד את האוכלוסיה ואת הצריכה לנפש. כלכלנים אקולוגים כמו סטיב ג'קסון בספרו שגשוג ללא צמיחה (ספר) מסכימים כי דבר זה אפשרי אמנם -אבל רק במובנים מסויימים ולטווח קצר. בטווח ארוך יותר גידול ברכיבים A או P או שניהם, מצריכים שיפור מתמיד ברכיב T. למרות שיפורים רבים בטכנולוגיה, דבר זה לא נצפה בנתונים עד היום. סיבה אפשרית היא שהטכנולוגיה משפרת דברים מסויימים אבל יכולה להגדיל השפעות אחרות או להפחית בעיה כלשהי אבל בפחות ממה שנראה לנו (פרדוקס ג'בונס) לדוגמה חסכון אנרגיה בתחום אחר - נניח מכוניות - מאפשר לאנשים לחסוך כסף ואז לנצל את הכסף כדי לצרוך יותר מוצרים או לטוס יותר -וגם דברים אלה דורשים אנרגיה. כמו כן יש מגבלות טכניות ואף מדעיות להשיג שיפור כזה ראו החוק השני של התרמודינמיקה.

גידול אוכלוסין אינוספי

מומחים מעריכים כי תרחיש של גידול אכולוסין אינסופי אינו ראלי במיוחד וכי האנושות תעבור לגידול סיגומאידי שבו קצב הגידול משלב מסויים הולך ויורד בגלל מעבר דמוגרפי. הגידול הסיגמואידי פרוש שגודל האוכלויסיה יתייצב על גודל מסויים.

עם זאת מודלים כלכליים רבים וכן מדינות רבות ותרבויות דתיות דוחפות לכך שישמר קצב גידול אוכלוסין קבוע ומזהירים נגד ירידה בגודל האוכלוסיה. נימוק אחד נגד ירירה כזו הוא בעיות שהדבר גורר בתחום הפנסיה - שכן בלי מספיק צעירים שיעבדו - קשה לפרנס את המבוגרים. כמו כן מחסור בצעירים עלול לגרור מחסור בעובדים בתחומים שונים. מדינות מנסות לעודד את האוכלוסיה לגדול. הדבר קיים במדינות מערביות כמו ישראל או איטליה וכן במדינות לא מערביות כמו יפן או סין.

אם מניחים כי קצב גידול האוכלוסיה ממשיך לגדול בקצב קבוע מקבלים גידול מעריכי. אם מניחים כי קצב הגידול הנוכחי באוכלוסיית העולם ישאר קבוע של 1.1% בשנה (קצב הגידול כיום) [דרוש מקור] נגיע לכך שבתוך 1,300 שנה האנושות תכסה כל מטר רבוע בשטח הפנים של כדור הארץ ביותר מ-10 אנשים. מסת האנושות תהיה שווה למסת כדור הארץ בתוך 3,250 שנה, ותגיע למסת הייקום הנראה בתוך 10,530 שנה.[1] היות ומספרים אלה מתנגשים עם גבולות פיזיקליים וביולוגיים שונים סביר שקצב גידול האוכלוסייה האנושי ירד לפני התנגשות כזו עקב מעבר דמוגרפי (ייקור ההוצאות של גידול ילדים), ייצוב אוכלוסין או כתוצאה ממשבר דמוגרפי או אסון מלתוסיאני.

התיישבות בחלל כפתרון לבעיות אוכלוסין ואנרגיה

לכאורה יש פתרון פשוט לגידול אוכלוסין מתמיד וגידול בצירכת האנרגיה כמו התיישבות בחלל בגרמי שמיים, תחנות חלל או התיישבות במאדים. אלה שגם נושא זה בעייתי. ראשית האנושות נמצאת ב"בור כבידה" כך שקשה לצאת מכדור הארץ והדבר כרוך בהשקעת אנרגיה רבה. מגבלה קשה יותר מתקיימת ברמה הטכנית של נסיון ליצור ביוספרה מלאכותית שתאפשר מחיה ושמירה על מחזור ביוגאוכימי של כלל התרכובות החיוניות - כמו מחזור חמצן, מחזור חנקן, מחזור הפחמן מחזור המים ועוד. ניסוי כמו ביוספרה 2 ניסה לקיים במשך 3 שנים קבוצה של 8 "אסטרונאטים" שחיו בביוספרה סגורה ומנוהלת. למרות התקציב הגבוה שהושקע בהקמה ותפעול הפרוייקט הוא נכשל ובתאנים חוץ ארציים כלל התושבים היו נהרגים. כמו כן ניסוי בביופסרה סגורה המתאימה לתחנת חלל או כיפה במאדים מצריך רמה גבוה של תאום ומשמעת מצד התושבים ומצריך כלכלה מעגלית והבטחת התנהגות נאותה מצד כלל התושבים כדי לשמור על ריכוזים מתאימים של תרכובות באדמה באוויר ובמים כדי לאפשר לקיים חיים וכדי למנוע אסונות כמו דליפת אוויר . לדוגמה ירי בנשק או שחיתות עלולים לגרום לאסון קטלני. לא ברור איך יכולה להתנהל חברה כזו מבחינת תרבות פוליטיקה וכלכלה במיוחד כאשר עוברים לחברות גדולות של מיליוני אנשים. נכון לשנת 2023 לא ידוע על ניסוי שהצליח לקיים ביוספרה מלאכותית לאורך זמן או על חידוש יוזמה כמו "ביוספרה 2".

גם אם יתגברו על קשיים רבים של התיישבות בחלל פתרונות אלה יתקשו לספק פתרונות לגידול מתמיד, במיוחד אם קצב גידול האוכלוסין נותר קבוע, כלומר מתקיים מצב של גידול מעריכי. לדוגמה אם מניחים שאוכלוסית כדור הארץ מכפילה את עצמה בכל 40 שנה, ומניחים שאפשר איכשהו ליישב את מאדים בצורה מהירה ובת קיימא, והאנושות מגיעה לכך שלחץ אקולוגי-חברתי יוצר תמריץ חזק כך שמספיק אנשים יהגרו, עדיין מאדים נותן פתרון לכ-40 שנה (בהנחה שכמות המתיישבים החדשים בו תהיה דומה לכמות התושבים בכדור הארץ) - לאחר מכן צריך לחפש כדור לכת נוסף או פתרון אחר. אפילו פתרונות דמיוניים כמו כדור דייסון מתקשים לתת פתרון שיחזיק מעמד אלפי שנים בתנאים של גידול מעריכי בקצב הנוכחי (של כ-1.1% גידול אוכלוסין בשנה) למעשה אפילו יכולת מסע במהירות גבוהה ממהירות האור נתקלת בקשיים שונים נוכח גידול כזה עקב המספרים העצומים של אוכלוסיה ומסה שהדבר דורש, שלא לדבר על משאבים וניהול זרמים.

גידול בצריכת האנרגיה

בצריכת האנרגיה העולמית בהנחת גידול שנתי שמרני של 2.3% (גידול נמוך מהממוצע ארוך הטווח של 2.9% במשק האמריקני מאז שנת 1650) [דרוש מקור], שמשמעה כל 100 שנה צריכת האנרגיה מוכפלת פי 10.

פרוש הדבר כי האנושות תצרוך את כל האנרגיה מהשמש שפוגעת בפני השטח היבשתי של כדור הארץ, בהינתן יעילות המרה של 20% (בהינתן גרסאות מתקדמות לפאנלים סולריים כיום) תוך 275 שנה, תצרוך את כל האנרגיה מהשמש שפוגעת בפני השטח היבשתי של כדור הארץ תוך 345 שנה בהינתן יעילות המרה של 100% (בלתי אפשרי פיזיקלית בגלל החוק השני של התרמודינמיקה) ותצרוך את כל האנרגיה מהשמש שפוגעת בפני השטח היבשתי ובנוסף גם הימי של כדור הארץ תוך 400 שנה בהינתן יעילות המרה של 100%. תוך 1,350 שנה האנושות תאלץ להשתמש בכל האנרגיה שהשמש מייצרת באופן כללי. תוך 2,450 שנה האנושות תאלץ להשתמש באנרגיה של כל מאה מיליארד השמשות בגלקסיית שביל החלב.[2] גם בהנחה שדבר זה אפשרי מבחינה טכנולוגית, הדבר דורש יכולת גם הגעה לכל הכוכבים האלה במהירות גבוה ממהירות האור.

שטחים לשם הפקת אנרגיה מתחדשת כמו אנרגיה סולארית או אנרגיית רוח או אנרגיית גלים דורשים שטחי אדמה\ מים (ראו אנרגיה מתחדשת - ללא האוויר החם (ספר)). לעיתים אנרגיה סולארית מתחרה עם שימושי קרקע אחרים כמו חקלאות. כמו כן אנרגיית השמש חשובה לשם הבטחת פוטוסינתזה לשם ייצור ראשוני -הבסיס הביוכימי לקיום של כלל היצורים החיים. ללא יצורים אלה האנושות תהיה חייבת בעצמה לנהל בצורה מלאכותית מחזור ביו-גאו-כימי (והלשקיע בכך אנרגיה) או לנהל ביופסרה מלאכותית הכוללת יצורים אחרים (שידרשו אנרגיה בפני עצמם - ראו [[החוק השני של התרמודינמיקה בביולוגיה). כמו כן אנרגיית גלים או אנרגיית רוח הן בעצם גלגול של אנרגיה סולארית שגורמת לרוח בגלל הפרשי טמפרטורה (ורוח זו גם מניעה את הגלים).

דלק מחצבי בדמות של נפט, פחם וגז טבעי וכן אנרגיה גרעינית מאורניו םמספקים כיום את רוב האנרגיה של האנושות אולם כמות זו קטנה בהרבה מסך האנרגיה השנתית שאפשר להפיק באופן תאורטי מהשמש. גם שימוש עתידי אפשרי תאורטי בכורי תוריום לא משנה דבר זה וגם לא היתוך גרעיני.[דרוש מקור]

צמיחה כלכלית לנפש

באופן דומה יש ביקורת על רעיון של צמיחה כלכלית לנפש אינסופית שכן זו דורשת מחזורים מהירים יותר ויותר של חומר ו/או אנרגיה. גם כאן מגיעים לבעיות של זיהום, ניצול משאבים מתכלים השפעות על מערכות אקולוגיות ובעיות השפעות סביבתיות בצורה מהירה למדי - הן כבעיות מעשיות הבאות לידי ביטוי בטביעת רגל אקולוגית גדלה, טביעת רגל מימית או טביעת רגל אנרגטית והן כבעיה תאורטית שמתנגשת עם חוקי התרמודינמיקה או דורשת צריכת אנרגיה גדולה יותר לנפש באופן עולה.

השאיפה לצמיחה ממונית אין סופית זוכה להתנגדות בקרב חסידי האנטי-ריבית.


בנוסף

במבט פילוסופי ומדעי ייתכן שהיקום עצמו הוא אין סופי. אבל קיים קונצנוזס כי תורת היחסות היא נכונה ולכן יש מגבלה של מהירות האור. פרוש הדבר כי מבחינת האנושות היקום הוא סופי במובן שניתן להגיע לחלקים שלו רק עד גבול מסויים. אך אין זה מצדיק את ההנחה שכל אדם או גוף כלכלי (כמו חברה בע"מ) יצטרכו לפעול בעצמם לצמיחה אין סופית על חשבון אנשים וגופים אחרים שייפגעו ואף יירמסו מכך באופן לא אקולוגי שכן הפלנטה כדור הארץ כן סופית (ראו גבולות פלנטריים ובדומה לכך גם אובייקטים חלליים אחרים עליהם סביר שיגורו בני אדם בעתיד - פלנטות אחרות, חלליות וכו' הם סופיים בעצמם.

בעקבות השאלה הפילוסופית "מדוע יש משהו מאשר לא כלום" ניתן לשער כי התופעה היחידה שראויה לצמיחה אין סופית (לפחות ביקום אין-סופי) היא חיים וייתכן שטבע המציאות המכילה יקום זה היא שתמיד יהיו בה חיים ביקום אחד או יותר (ובכלל זה צורות חיים הקשורות בתודעה) לא משנה איזו פעולה יעשו צורות חיים לעצור זאת - תמיד יווצרו חיים בעלי תודעה (בין אם ייווצרו גם צורות חיים משוללות תודעה ובין אם לא); אם השערה זו נכונה וחיים צומחים בצמיחה אין סופית במציאותנו (או לכל הפחות באיזון אין סופי של עלייה וירידה) עדיין אין הדבר מצדיק פעילות ברוטלית לצמיחה אין סופית של אדם או גוף עסקי ספציפי על חשבון אחרים.

ראו גם

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לאקו-ויקי ולהרחיב אותו.