משל הילדים הטובעים בנהר

משל הילדים הטובעים בנהר הוא משל על מניעת אסונות על ידי תכנון מקדים, חשיבה מערכתית והוליסטית. המשל סופר על ידי הפעילה הסביבתית ליה אטינגר בהרצאות שלה על קיימות.

משל הילדים מספר על שני אנשים שהולכים ליד נהר. לפתע הם רואים ילד שנסחף בזרם החזק ועומד לטבוע. הם קופצים מיד לנהר כדי להציל את הילד. כמה דקות לאחר שהצליחו להציל את הילד, הם רואים עוד ילד שטובע בנהר. שוב הם קופצים להציל אותו. זמן קצר לאחר מכן הם רואים עוד ילד שנאבק בזרמי הנהר. אחד מהם קופץ למים ואילו חברו מתחיל לרוץ במעלה הנהר ומתרחק מהילד. "מה אתה עושה" נדהם האיש ששוחה אל הילד? "אני הולך לעצור את מי שזורק ילדים למים במעלה הזרם" עונה השני.

המשל מתאים למקרים רבים בהם אנשים משקיעים מאמץ רב בתיקון בעיות במורד הזרם שניתן להקטין או למנוע על ידי שינוי מערכתי ב"מעלה הזרם" - על ידי גישות כמו זהירות מונעת וחשיבה מערכתית יותר. ביטויים דומים לגישה זו הם "סוף מעשה במחשה תחילה" או "ההבדל בין חכם לבין פיקח הוא שפיקח יודע לצאת מצרה שחכם לא נכנס אליה". וכן טענות כי עדיף לספק "חכות במקום דגים".

דוגמאות למקרים שבהם המשל מסייע הם:

  • אנשים שמתנדבים לעזור לחולים, פצועים ונכים - אבל אינם מודעים או אינם מתעניינים או מסייעים לקידום בריאות,רפואה מונעת ובריאות הציבור.
  • טיפול בתחלואה הנגרמת מזיהום בלי לנסות להקטין זיהום או אפילו תוך סיוע להכחשת זיהום
  • טיפול בחולי סרטן ותרומות לאנשים שחלו בסרטן, תוך חוסר מודעות למניעת סרטן
  • קריאה לאנשים להפסיק לעשן למניעת עישון פאסיבי או לקדם גמילה מעישון תוך חוסר הכרות עם פעילות של חברות טבק לעודד שיווק של טבק לבני נוער ולקדם לובי פוליטי של חברות טבק כדי להמשיך לשווק טבק ולגרום להתמכרות בקרב יותר אנשים.
  • אנשים שנלחמים נגד תאונות דרכים על ידי התנדבות למשטרה, למשמר אזרחי ולארגונים נגד תאונות דרכים, אבל אינם מודעים לשיטות מערכתיות למניעת תאונות דרכים על ידי תכנון מתאים של טכנולוגיה או עיצוב עירוני - חזון אפס
  • אנשים שתורמים לעניים , אבל אינם קוראים על עוני ועל רעיונות כיצד להקטין עוני או פערים חברתיים ואינם מנסים לקדם חברה שבה יש פחות עניים. לדגומה התעלמות מהשפעות כמו השכל מועטה לבין עוני, חוסר הכרות עם מושגים כמו הון או חוסר הכרות עם הקשר בין גידול אוכלוסין לבין הקטנת כמות המשאבים הזמינים לכל ילד, אסטרטגיה K. תמיכה במדיניות ציבורית המובילה להגדלת הוצאות של אנשים - לדוגמה הגדלת הוצאות על תחבורה עקב תכנון מוטה מכוניות או הגדלת מלכודות עוני שגורמות לכך שלעניים קשה יותר לצאת מעוני.

באופן כללי גורמים שתורמים לבעיות אלה מכונות גישת הטיפול המאוחר או "טיפול במורד הזרם". קיימת גם הטיה פסיכולוגית לטובת פתרונות שמספקים תוצאה מיידית (לדוגמה לתת כסף לעני, להציל ילד טובע) אבל מתעלמים מכך שאנשים רבים נפגעים עקב המשך הקיום של בעיה מערכתית. ההטיה היא תחושה של עליונות ושל סיפוק מידי - אני יודע שאני מסייע למישהו גם אם קשה לי להבין כיצד להפחית את הצורך בסיוע כזה. הגישה של טיפול מאוחר מידי היא קלה יותר כאשר קיימת פצלת ותרבות "אנטי מדעית" ו"אנטי הוליסטית" או מדיניות שמרנית שבה לא מפקפקים במציאות חברתית מסויימת או בצורך לשנות טכנולוגיה, מבנים חברתיים או הרגלי חשיבה.

ראו גם