והארץ מלאה

והארץ מלאה הוא ספר עיון משנת 2016 מאת פרופסור אלון טל אודות גידול אוכלוסין בישראל והשלכותיו על החיים במדינת ישראל. אלון טל הוא פעיל סביבתי, ממקימי אדם טבע ודין ופרופסור למשפטים.

טל מתאר בספר כיצד צפיפות האוכלוסין בישראל שעולה בהתמדה, גורמת לבעיות סביבתיות קשות ומהווה גורם משמעותי למשברים החברתיים המרכזיים שיש כיום בישראל. עומס כבד בבתי הספר, בבתי החולים, בבתי המשפט, בכבישים ועוד. לפי הספר הנחת היסוד לפיה מדינת ישראל חייבת לעשות כל שביכולתה על מנת להגדיל את אוכלוסייתה כבר אינה נכונה.

פרקי הספר

פרק 1 מבוא - טאבו ובריחה פסיכולוגית מדיון בנושא הדמוגרפיה בישראל

הפרק הראשון, שהוא גם פרק המבוא של הספר, דן בקושי הקיים קושי לנהל דיון בנושא גודל האוכלוסייה בישראל - הנושא הוא כמעט טאבו בקרב האוכלוסייה הכללית וכן בקרב פעילי סביבה. טל מזכיר את נסיבות פרישתו של דן פרי, שהיה מנהל רשות הטבע, לאחר שפרסם ב-1995 מאמר שהעלה את הטיעון כי ישראל צריכה להגביל את האוכלוסייה שלה [1] דבר שרק יגרום לכך שעל פי תכנית ישראל 2020, ישראל תצטרך רק להכפיל את השטח הבנוי במקום לשלש אותו. הטיעונים של פרי היו מבוססים על נושא של שמירת טבע - שכן ככל שיש יותר בני אדם יהיה פחות מקום לבעלי החיים ושמורות הטבע יהיו לאיים - מעין עציצים קטנים. מתוך ידע על שמירת טבע באיים פירוש הדבר הכחדת מינים וצמצום המגוון הגנטי בישראל. פרי ספג גינויים נרחבים על ידי מספר פוליטיקאים בכירים שקראו לפטרו, בין היתר על ידי יצחק לוי, שהיה אז שר החינוך. פרי פרש לאחר מספר חודשים. הוא עדיין עומד מאחוריו דבריו. ד"ר יהושע שקדי שכיהן בזמן כתיבת הספר כמדען הראשי של רשות הטבע והגנים מעיד כי הנושא חשוב אבל הוא ממליץ לתלמידיו להימנע מלהזכיר אותו.

טל טוען כי אנשים יכולים להתנתק מהצפיפות הקשה על ידי קריאה בספרים, גלישה באינטרנט וכו'. הוא מעיד על עצמו כי קריאת ספרים סייעה לו להתנתק מהסביבה הצפופה והקשה של מלחמת לבנון הראשונה. אבל הוא מביא בתחילת הפרק את אמרתה של איין ראנד - "אנו יכולים להתחמק מהמציאות, אבל לא נוכל להתחמק מן התוצאות של התחמקות מן המציאות" [2]

לפי טל, הנושא מהווה מוקש פוליטי. לדוגמה כאשר הזכיר שר החקלאות יאיר שמיר את נושא הריבוי הטבעי בקרב בדואים בנגב נטען כלפיו כי הוא גזען. הגאוגרף אמנון סופר שעוסק רבות בדמוגרפיה בישראל, טוען כי מי שעוסק בנושא סופג גינויים מצד הימין בגין היותו "אנטי ציוני" (שכן הדבר מאיים על אידאל העלייה וראיית גידול האוכלוסין כברכה), והן על ידי השמאל כ"פאשיסט" (בגלל הדיון הנוגע להחלטה אישית ובגלל הדיון על ערבים). זכרון השואה מהווה חסם נוסף לדיון בנושא שכן אפילו פעילי סביבה רבים חשים שאין לדון בנושא עד שמספר היהודים בעולם לא ישוב לזה שהיה לפני מספרם לפני השואה.

פרק שתיים - על זיהום מחסור ולחצי אוכלוסייה

הפרק פותח בתיאור הבעיה על ריבוי התלונות למשטרה בישראל על זיהום רעש. בשנת 2012 הופתעו קצינים בכירים מכך שרבע מכל התלונות למשטרה היו בגין רעש. טל מסביר כי דבר זה הוא תוצאה של צפיפות בעיר. ביותר מ-300 אלף מקרים שלחה המשטרה ניידת לחקור את הנושא, ושר המשטרה אהרונוביץ התנצל וטען כי המשטרה לא תוכל לעמוד בעומס. [3]

טל מזכיר נוספת הנובעת מצפיפות עירונית - אלימות ומתח נפשי. הוא מציין מאות מחקרים שנערכו בבעלי חיים ומראים קשר בין צפיפות לבין חרדה ואלימות,[4] ומחקרים שמצאו קשר דומה בקרב אנשים. יש הבדל בין גברים לנשים - בסביבה צפופה נשים נוטות יותר לדיכאון ונסיגה מקשר חברתי ואילו גברים נוטים יותר לתגובות אלימות.

בעיות סביבתיות-חברתיות שמוחרפות על ידי גידול אוכלוסין כוללת הגדלה של כמות הפסולת, כמות הפליטה של גזי חממה, הקטנת השטח והאיכות של שטחים פתוחים והפגיעה במגוון הביולוגי. בעיות שמשלבות בעיה סביבתית עם בעיה חברתית כוללות זיהום, רעש ופקקי תנועה. ממדים חברתיים יותר של גידול האוכלוסין כוללים עומס יתר על בתי ספר, בתי חולים, בתי משפט וכבישים, וכן מחסור בדיור בר השגה וייקור הדיור בישראל, הרחבת מעגל העוני ואי השוויון בהכנסות. לפי טל, ישראל סובלת באופן חמור מלחץ אוכלוסין וכי היבטים אלה הופכים חמורים וגרועים יותר ויותר. טענה זו אינה ייחודית לטל והיא נשמעת מפי אנשי סביבה ומפני מומחים רבים אחרים. טל מצטט בתחילת הפרק את החוקר הימי ז'אק קוסטו, שטען כי "צריכת יתר ואכלוס יתר - עומדים מאחורי כל בעיה סביבתית שאיתה מתמודדים היום".

פרק שמיני - מעבר דמוגרפי בקרב ערביי ישראל

הפרק מתחיל בהסבר מהו מעבר דמוגרפי - מעבר בין שלבים של דינמיקה שונה בגידול אוכלוסין, ומדגים אותו על ערבי ישראל.

לפי טל, המעבר הדמוגרפי הזה, מורכב מארבעת השלבים להלן:

  • שלב ראשון שבו יש מספר רב של לידות אך גם מספר רב של פטירות תינוקות וילדים ותמותה כללית גבוהה - כך שהאוכלוסייה כמעט ואינה גדלה ולפעמים גם קטנה עקב מחלות, רעב או מלחמות. שלב זה התקיים מאז ימי המהפכה החקלאית לפני עשרת אלפים שנה ועד בערך 200 שנה כאשר הזמן המדוייק תלוי במדינה. להורים יש תמריץ לגדל ילדים גם כדי שתהיה ירושה וגם כדי שאלו יטפלו בהם בגיל זקנה. העלות של גידול ילדים היא קטנה יחסית - רק מזון. הילדים עוזרים בעבודות חקלאיות מגיל צעיר.
  • שלב שני הוא שלב שבו שינויים שונים כמו היגיינה, רפואה, בריאות הציבור ועוד גורמים לירידה משמעותית בתמותת הילדים אבל משפחות ממשיכות להוליד מספר רב של ילדים, כך שהאוכלוסייה גדלה במהירות. להורים בחברה חקלאית יש עדיין תמריץ לגדל הרבה ילדים.
  • בשלב שלישי יש תמריצים להוריד את מספר הילדים - התמחות ומעבר מחקלאות לתחומים אחרים מגבירים ביקוש לעובדים מיומנים יותר שיודעים לקרוא ובהמשך השכלה נוספת והיבטים אלה מייקרים גידול של הילדים, לאחר מכן חברות מגבילות בחוקים עבודת ילדים ויותר ויותר ילדים נשלחים ללימודים לזמן ארוך יותר. רשתות פנסיה מחליפות את הילדים בטיפול בזקנים. מתחיל תהליך איטי שבו פריון הילודה (מספר הילדים לכל אשה) יורד בהדרגה. שלב זה מתקיים מאז המהפכה התעשייתית ובחלק מהמדינות הוא התקיים במהלך המאה ה-20. כל החברות האנושיות עוברות שלב זה, בקצב שונה.
  • שלב רביעי הוא שלב שבו יש ייצוב או אפילו ירידה של האוכלוסייה. שלב זה מאפיין מדינות כמו יפן, יוון ואיטליה.

טל מדגים את המעבר הדמוגרפי בקרב ערביי ישראל. בזמן השלטון הטורקי בשנים 1400-1870 ישראל הייתה במצב גרוע. ומעריכים את אוכלוסייתה בכ-300 אלף תושבים שרובם חיו בכפרים קטנים. בירושלים חיו כ-9,000 איש. היה מחסור במים ובבארות מים. הדרכים היו במצב גרוע כך שגם מי שהיה לו עודף תבואה לא היה יכול למכור אותה. רוב האוכלוסייה עבדה תחת מיסים כבדים מאוד ל"אפנדי" וחיה בעצם כצמיתים. ילדים רבים מתו בקדחת ובמלריה. העוני והעזובה שלטו בכל, והדבר מופיע בספרו של מארק טוויין "מסע תענוגות לארץ הקודש". גברים מוסלמים רבים גויסו לצבא הטורקי בכפייה ולא שבו מעולם. האוכלוסייה כמעט ואינה גדלה בכל התקופה הזו.

קצת לאחר ביקורו של טוויין באזור 1870 המצב מתחיל להשתפר. הטורקים בונים מסילת רכבת ודרכים לכבוד ביקור הקיסר האוסטרי. טמפלרים ומתיישבים מערביים אחרים מקימים בית חולים ראשון וכן כרכרות. החקלאות משתפרת. האוכלוסייה גדלה עד מלחמת העולם הראשונה פי שתיים לשש מאות אלף. השינוי המהותי בהורדת התמותה ושיפור איכות החיים היה לאחר הכיבוש הבריטי. אז החל הגידול באוכלוסיית הערבים בישראל.

לאחר מלחמת העצמאות נותרו בישראל כחמישית מהאוכלוסייה הערבית והיתר ברחו. רוב הנשארים היו האוכלוסייה הענייה ביותר מאחר שהמשכילים ברחו. בישראל גדל עוד יותר תוחלת החיים והילודה והתחזק השלב השני - גם בגלל אידאולוגיה לפיה זהו ערוץ פתוח למחאה נגד המדינה - כך שנשים ערביות רבות ילדו 9 ילדים. הדבר זה משתנה בין אוכלוסיות שונות - הנוצרים והדרוזים הם משכילים יותר ואצלם נכנס מוקדם יותר השלב השלישי של ירידה בפריון הילודה.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20 וביתר שאת משנות ה-90 האוכלוסייה הערבית נכנסת לשלב השלישי של מעבר דמוגרפי - מתחילה ירידה של מספר הילדים. הילדים נשלחים לזמן ארוך יותר לבית הספר, העבודה בחקלאות יורדת, אין צורך בילדים לשם תמיכה בזמן הזקנה ויקר יותר לגדל ילדים. בשנת 2016 נוצר לראשונה מצב שבו הפריון הערבי שווה בגודלו לפריון היהודי.

כמה אנשים יכולים לחיות בישראל

הפרק העשירי מתייחס למושג של כושר נשיאה ושואל כמה אנשים יכולים לחיות בישראל. טל מבהיר כי תשובה לשאלה זו תלויה ברמת הצריכה של התושבים וכן מה הפרמטר למדידה. לדוגמה אנשים בנגלדש חיים על תזונה צמחונית כך שהשטח החקלאי הנדרש לשם הזנת משפחה הוא כ-5 דונם, ולעומת זאת משפחה אמריקאית שצורכת בשר דורשת שטח חקלאי גדול פי 20, וכן משאבי טבע אחרים בעיקר מים.

הפרק מתייחס לשאלה כמה אנשים חיו בישראל לאורך ההיסטוריה שלה. טל מסביר כי הערכות של מספר האנשים שחיו בין תקופת המקרא והמשנה נעה בין כמה מאות אלפי אנשים עד 2.5 מיליון אנשים לכל היותר. כיבושים ובעיקר מגיפות הביאו לתנודות חדות בגודל האוכלוסייה. ערב העלייה הראשונה חיו בישראל כ-300 אלף איש. טל סוקר בפרק את הוויכוח בין יהודים, ערבים ובריטים לגבי מספר האנשים שיכולים לגור בישראל לפי מגבלות של המזון המקומי שניתן לגדל בישראל. נתון זה היה לפני שנות ה-30 של המאה ה-20 מרכיב יסודי בשאלה כמה יהודים יורשו לעלות לישראל לפי מגבלות "הספר הלבן". טל מזכיר מחקרים שונים שביצעו יהודים, בריטים ואמריקאים לגבי שאלה זו, ותוך הסתמכות על גדלי שטחי חקלאות שונים וכן על נתוני פריון שונים. היהודים נטו להיות אופטימיים ולהדגיש את העליה בפריון חקלאי.

טל מציין כי הערכות אלה אכן התממשו מאוחר יותר עקב המהפכה החקלאית וחידושים בחקלאות שהונהגו בעולם וגם תודות לחידושים בישראל כמו טפטפות. עם זאת העליה בפריון החקלאי בחקלאות בישראל לא באה ללא מחיר - היא לוותה בבעיות שונות כמו המלחת מי תהום וזיהום מים עקב עיבוד יתר ושאיבת יתר.

כך או כך הגידול בפריון אינו אינסופי ובסופו של דבר הגידול באוכלוסיית ישראל השיג את הגידול במזון - כך שכיום רוב המזון שישראל צורכת הוא מזון מיובא. טל מציין כי רוב החיטה, וחלק משמעותי מהפירות והירקות שצורכים בישראל כיום הוא מיובא. (ראו פרוט במזון בישראל). הוא מציין את הצביעות של הצגת גידול עופות ומוצרי חלב בישראל כאשר כל הגידול הזה תלוי בעצם ביבוא של דגנים שונים לשם הזנת בעלי החיים.

טל עוסק בפרק גם בשאלה אחרת - כמה שטח חקלאי נדרש לשם הזנת כלל האוכלוסייה בישראל. גם שאלה זו תלויה בסוג המזון הנצרך, גיוונו, כמה בשר ומזון מהחי צורכים ומה הפריון החקלאי. לפי מחקר אחד יש די והותר שטח בישראל להזין את התושבים - אבל זאת בהנחה של תזונה חד-גונית מאוד. בהנחה של תזונה מגוונת יותר יש לייבא כמחצית מהמזון בישראל (בגודל האוכלוסייה הקיים) וגם אין די מים כדי לגדל את כל המזון הזה.

בשלב כלשהו הציונים והבריטים ויתרו על השאלה כמה מזון ניתן לגדל בישראל - הבריטים קבעו את מכסות העליה לפי שיקולים פוליטיים כדי לא להרגיז את הרוב הערבי בארץ וכדי להתאים לאינטרסים שלהם במזרח התיכון. ואילו היהודים עברו לטיעון לפיו יש להתמקד בפעילות תעשייה ולסמוך על שאר העולם שיגדל מזון. לפי טל יש בעיות שונות בהסתמכות על יבוא מאסיבי של מזון - בין היתר בגלל חשש ללחץ מדיני על ישראל או בגלל חשש למשבר מזון עולמי שיוביל לקשיים ביבוא. קיים גם היבט מוסרי - כמה ישראל יכולה להעמיס על העולם בצריכת המזון שלה.

הפרק ה-11 בספר עוסק באותה שאלה רק עם הנחה שניתן לייבא מזון לישראל - אבל מתחילות להיכנס מגבלות אחרות עקב טביעת רגל אקולוגית של תושבי המדינה.

פרקים נוספים מתמקדים בסיבות לגידול האוכלוסין הגבוה בחברה החרדית ובחברה הערבית, במיוחד בחברה הבדואית.

פתרונות לייצוב האוכלוסייה

הפרק האחרון בספר מדבר על צעדים הנדרשים לשם ייצוב האוכלוסייה של ישראל. טל מעיד בתחילת הספר כי הוא רוצה לעבוד בשיטה שמתאר אלברט איינשטיין - תיאור הבעיה מהווה את רוב הספר ורק החלק הקטן בספר מתאר את הפתרון. טל טוען שאין לחכות שהמציאות תשנה את עצמה שכן במדינות שבהם היה שינוי בנושא הוא בעיקר פרי מדיניות ממשלתית מתאימה שהשפיע על הציבור. הוא מתייחס לכך שגידול לא מבוקר של האוכלוסייה סובל מטרגדיה של נחלת הכלל או סוג של מוצר ציבורי - איש לא רוצה להתמודד עם הנושא בכוחות עצמו. הוא גם מעריך כי יהיו מתנגדים לצעדים אלה שיציגו את התומכים בייצוב אוכלוסין באור לא מחמיא.

טל ממליץ על צעדים שיובילו לתועלת בכל מקרה - כלומר צעדים שגם מי שלא חושב שגידול האוכלוסייה הוא איום על ישראל יתמוך בהם. דבר זה דומה לצעדים שהציעו פעילי סביבה ביחס להקטנה של התחממות עולמית כמו חסכון באנרגיה או מכוניות חסכוניות יותר שגם מי לא חושב שיש התחממות או שהיא מזיקה תומך בהם.

הצעד המרכזי שעליו ממליץ אלון טל הוא שיפור המעמד החברתי והכלכלי של נשים בחברה, במיוחד יציאה של נשים ללימודים גבוהים ועבודה. הוא מזכיר את העבודה של הכלכלן גרי בקר שעסק בהסבר מדוע בחברה מודרנית (להבדיל מתקופתו של תומס מלתוס) דווקא השכבות העשירות יותר יולדות פחות ילדים. ההסבר לכך לפי בקר הוא הוצאות גדלות על גידול הילדים, רצון של משפחות בכך שהילדים שלהם יקבלו תנאים טובים יותר וכן רצון של נשים שמשתכרות שכר משמעותי לעסוק גם בכך ולא לעסוק רק בגידול ילדים. שיפור זה הוא משמעותי במיוחד עבור נשים בשכבות עניות. צעד נוסף ומשלים הוא הקניית השכלה גבוהה לנשים ערביות וחרדיות.

צעד נוסף קשור לשיפור המצב של נשים חרדיות וערביות. טל מפרט צעדים נדרשים במגזרים אלה, כולל גם אי אפליה נגד נשים ממגזרים אלה.

ראו גם

אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'

גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל - הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דן פרי, כופר בעיקר, 1995
  2. ^ איין ראנד, אתיקה בזמננו, 1961
  3. ^ יניב קובוביץ, רבע מיליון תלונות הוגשו ב-2012 על הפרעות רעש, הארץ, 01.08.2013
  4. ^ Gary Greenberg, The Effects of Ambient Temperature and Population Density on Aggression in Two Inbred Strains of Mice, Mus musculus, Behaviour, Vol. 42, No. 1/2 (1972), pp. 119-130